האם מותר לתרגם את הזהר ללשון הקודש
במשך הדורות נדפסו כמה וכמה תרגומים לס' הזהר[2] חלקם בפשט וחלקם אף בסוד. ומצאנו נדון בפוסקים אי שרי לתרגם את הזהר ללשה"ק, או שאיכא איסור בזה מכמה טעמים. ומצאנו תשובה לרבינו חיים חזקיאו מדיני (תקצ"ג – תרס"ה), בעל שדי חמד, שנדפסה כהסכמה לס' שערי זהר תורה (תרס"ו) – ליקוטים מפשטי הזהר על סדר פרשיות התורה לר' יודיל רוזנברג[3]. תשובה זו נדפסה ללא רשות רבינו, וכמש"כ המו"ל "הנה הרהבתי בנפשי עוז להדפיס תשובתו אלי בראש ההסכמות נגד רצונו יען כי זה איזה חודשים שנעדר ארון הקודש ושהל"ח וע"כ אין עוד מקום לטעם בטול תורתו הנזכר בזה".ואלו דבריו:
בה"י יום ה' לסדר למען ייטב לך והארכת ימים לפ"ק[4]
ייטיב ה' כתיבה וחתימה בספרן של צדיקים לאלתר לכבוד הרה"ג המפורסם סיני ועוקר הרים, המאיר לארץ ולעליה דרים, בחיבוריו היקרים, אמרותיו טהורים מימיו מים אדירים, לחמו לחם אבירים כש"ת מוה"ר יהודה ראזענבערג, יפיצו מעינותיו מעיני החכמה בעיר וורשא המעטירה, נרו יאיר באורה, זו תורה, כאור החמה ברה.
אחר דשכתה"ר כמשפט אודיעהו מקבלתי די שדר לן מר מכתב לחזקיאו בצירוף ספרו "ידות נדרים" ובצירוף הקונטרסים של העתקת הזהר הקדוש ללשון המדרש אשר ברצון כ"ת להוציא לאור פירוש על התורה מלוקט מן הזהר בשם ספר "שערי זהר תורה" וכ"ת דרש ידרש ממני הסכמתי ואם כי קשה עלי לעת זקנתי לבוא בשער עם קסת הסופר מטעמים הנאמרים במכתב גלוי מודפס הרצוף וגם כי בעיקר הדבר לא אבין למה כ"ת ידרוש הסכמות על ספר כזה כי האם דברי התנאים צריכים להסכמה דידן אבל יען כי כ"ת הפציר בי מאד לאמר שתלוי' בזה הרמת קרן כנסת ישראל באמונתנו הקדושה נאזרתי בשארית כחי להשיב עכ"פ על ספקותיו ראשון ראשון ורק בתנאי קודם למעשה לבל ידפיס כ"ת את דברי אלה להסכמה על ספרו כי הכל יודעים שזה איזה שנים אשר גדרתי בעדי מליתן הסכמה על ספרים חדשים מחמת ביטול תורה שלי כי כמעט לא עבר יום שלא יטרידו אותי בהסכמות על ספרים חדשים ולזאת על כ"ת להבין שלא אוכל לצאת מגדרי כי מה אענה לשאר המחברים ואת כ"ת הסליחה על זה.
ע"ד אשר יחשוש כ"ת בהעתקת הזהר ללשון הקדש מן הדרש של כבשים ללבושך[5] וכו' אין אני רואה בזה שום חשש ראשית כי הלא אין כ"ת ראשון בזה כי הלא זה ספר הבהיר הגדול הוא רק העתקת הזהר לעברית וע"כ לקחו ממנו המאמרים החסרים באיזה מקומות בהזהר להשלים החסרון בסוף כל חלק וחלק והוא ספר קדמון מאד ולא נודע מי עשה העתקה זו אשר בשביל זה יש אומרים שהזהר נתחבר מתחילה בלשון הבהיר ונעתק מן הבהיר להזהר כדי שיהיה מובן היטב למדברים ארמית אבל על דעתי כי נהפוך הוא כי כל מבין יראה שיש כמה מקומות כי כל מבין יראה שיש כמה מקומות בספר הבהיר שלשונו דחוק והדחק בולט שהוא משום שלא רצה המעתיק לשנות מדברי הזהר בלשון הארמי וגם שם "הזהר" יוכיח שמתחיל בפסוק "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" כי כך היה דרך המחברים הקדמונים לקרא הספר ע"ש התחלתו ולבעבור זה קראו למדרש המיוחס להתנא ר' נחוניא בן הקנה בשם ספר הבהיר יען כי נסתפקו אם באמת הוא מחברו לזאת התחילו לקרות הספר ע"ש התחלתו בפסוק בהיר הוא בשחקים כמובא בראבי"ה פי"ט ומזה רבים טועים שמערבים דברים מן ספר הבהיר דזה לזה ואין יודעים כי שנים הם וכן גם מובא בהגהות דרך אמת שעל הזהר מר"ח ויטאל זצ"ל בבראשית דף לה:[6] אות א' שמביא שם לשון הנמצא בזהר לשון הקדש הרי שהיה לפניו ספר הזהר בלשון הקדש ומסתמא הוא זה ספר הבהיר הגדול וגם פוק חזי כמה גאונים שעשו פירושים על הזהר ע"פ קבלה העמוקה וגם שאר ספרי קבלה מאדירי התורה הכל בלשון הקדש ולא חששו משום כבשים ללבושך וכמבואר בפסק הגאון ר' יצחק דלאטש זצ"ל ומלבד כ"ז הלא אני רואה שכ"ת משמיט כל ענינים עמוקים ומגמת כ"ת היא רק להעתיק חלק הפשטיות מן הזהר והלא ספר דומה לזה כבר נתחבר בזמן בעל השל"ה ובעל הלבוש שנעתק חלק דפשטיות מן הזהר ללשון הקדש ע"י אחד קדוש ר' ישכר בער זצ"ל בעל הפירוש אמרי בינה שעל הזהר ונקרא בשם מקור חכמה והגאונים הקדושים נתנו הסכמתם בלא שום פקפוק[7] וכיון שכ"ת הולך ג"כ ע"ז הדרך של הספר מקור חכמה ורק שכ"ת מוסיף מעלות יתרות להביא לשון הזהר כמו שהוא ולהעמיד בצדו העתקה עברית שזאת באמת תאיר עיני הקורא להבין לשון הזהר ותלמדהו לכנוס דרך ה'שערי זהר תורה' גם בחדרים הפנימים של הזהר וא"כ אזדא לה לגמרי החששא של כבשים ללבושך מספר כזה שאין בו מעניני מעשה המרכבה כי הדרש של כבשים ללבושך מובא בגמרא רק על מעשה המרכבה.
וע"ד אשר יחשוש כ"ת אולי ילמדו בספרו העתקת לשון הקדש ולא לשון הזהר וכתב כ"ת שאפשר שיש טעם כמוס שנתחבר הזהר בלשון ארמית דוקא כמו הקדיש וגם הביא כ"ת דברי האזולאי[8] הנה על דעתי שמה שנתחבר הזהר בארמית אין זה משום שרצו שיהיו הדברים סתומים להיות סתרי תורה שהרי הזהר הוא מקור יסודות האמונה שלנו ואיזה כונה תוכל להיות בזה להסתיר יסודות האמונה מן העולם ואדרבא הלא אין דבר שיוצרך להשריש אותו בלב בכל מיני דהתחזקות כמו האמונה, וגם אין לומר שיש קדושה יותר בארמית מבלה"ק דאדרבא בכמה מקומות בש"ס משבח בקדושת לה"ק ומשפיל לשון הארמי עוד יותר משארי לשונות כהא דאיתא בסוטה ובב"ק תניא אמר רבי בא"י לשון סורסי למה או לשון הקדש או לשון יונית וא"ר יוסי בבבל לשון ארמי למה או לשון הקדש או לשון פרסי ומובא בתוס' שם דברי דר"ת דלשון סורסי היינו ג"כ לשון ארמי הרי שהלשון חול שלהם היה ארמית וכן דעת הרבה גאונים שכל מה שרצו שיהיה מוכן לכל תקנו לומר בלשון ארמית כמו כל חמירא וכן הקדיש בשביל קדיש יתום כדי שיוכל כל יתום לומר בנקל קדיש תכף באופן שיבין מה שאומר לטובת נשמת המת וכן התלמוד נתחבר בארמית כדי שלא יהיה מקום לטעות בפירושו כי הל"ק אינו עשיר בשמות ופעלים ויש הרבה שמות ופעלים שסובלים כמה משמעות ונקל לטעות כהא דמגילה דאריב"ל חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום וכו' סבור מינה למקרייא בלילה ולימתני מתניתין דידה ביממא וכהא דפסחים דדרש רב מתנה אין לשין אלא במים שלנו למחר אייתי כולי עלמא חצבייהו וכו' ועוד כהנה רבות ואם בדבר קטן של הויות דאביי ורבא כך בדבר הגדול של מעשה מרכבה שהטעות בו הוא קלקול גדול מאד וכהא דא"ל רע"ק כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור הזהרו מלומר מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון נגד עיני לא כל שכן שהיו מוכרחים לדרוש ולכתוב בארמית דוקא וכל זה לדידהו אבל לדידן בודאי מוטב היה שספר הזהר יחובר בלשון הקדש המובן לנו ביותר.
והן לא נעלמו מעיני גם דברי הזוה"ק בענין לשון ארמי דבפרשת לך מביא בסתרי תורה על הא דאיתא שאין מלאכי השרת נזקקין בלשון תרגום דר"ל שמבינים בלשון תרגום אלא שלשון זה נמאס אצלם מכל שאר לשון ורק אצלם נמאס אבל האמת שאינו לשון נמאס אלא שכך צריך להיות כדי שלא יהיה למלאכים קנאה על ישראל באיזה ענינים ובפרשת תרומה מביא דלשון הקדש שכינתא מתחברא בהדיה ולשון התרגום הוא לישנא דסטרא אחרא בגין דיתבר חילא דסט"א והנה לפ"ז י"ל סברא רחוקה דאפשר גם בלמוד הזהר שייכים ב' ענינים האלו שלא יתקנאו בנו המלאכים ובגין דיתבר חילא דסט"א אבל מי זה לידנו יתקע שלמוד הזהר ואמירת הקדיש זה כזה תדע שהרי לא חששו ע"ז מעתיקים הראשונים הנ"ל ובפרט שכ"ת משמיט מלהעתיק ענינים העמוקים מסתרי חכמת הקבלה וכמו האדרות וכדומה ובחלק הפשטיות של הזהר בודאי אין קנאה למלאכים וחילא דסט"א ודאי דמתבר ע"י כל מיני תלמוד תורה ופלפול התורה שבע"פ וגם אמירת תהלים מזמר עריצים ומכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה אף שכל אלו בלה"ק נאמרים.
ומה שהביא דברי האזולאי לסמוך עליו שלמוד הזהר מסוגל לתיקון הנשמה אף אם אינו מבין מה שלומד וכתב כ"ת שאפשר שלשון הארמי גורם התיקון ואתפלא ע"ז כי אין שום סברא לומר שדוקא לשון ארמית מסוגל לזה וכונת האזולאי מבואר מלשונו שהלומד בזהר ומגיע לסודות עמוקים שאינם מובנים לכל אל יפסיק מלמודו כי אף אם אינו מבין הסודות כראוי יש בלמודם תיקון לנשמה אבל לא שלשון ארמי דוקא גורם התיקון וגם איך ס"ד לסמוך ע"ז שאין אנו מחויבים להשתדל בכל האפשרות ללמוד בהבנה כל מה שאפשר לנו להבין האם נעלם מכ"ת דברי הזוה"ק פרשת קדושים מענין לימוד בלי הבנה שכתב מי שרוצה ללמוד תורה ואינו מוצא מי שילמדנו והוא באהבתו לתורה מגמגם בה גמגומא דלא ידע כל מלה ומלה עולה והקב"ה שמח בההיא מלה ומקבל לה ונוטע לה סביב נחל העליון ונעשו מאלו הדבורים אילנות גדולים ונקראים ערבי נחל הרי שהזוה"ק לא הזכיר בזה כלל לשון הארמי דוקא וגם מובן שדברים האלו נאמרים רק על מי שאין לו שום תקנה ללמוד בהבנה כאותו שאינו מוצא מי שילמדנו ואעפ"כ לא מנעשה מלמוד כזה למעלה רק ערבי נחל בלבד שהוא הגרוע מן הד' מינים שאין להם לא טעם לא ריח כידוע ואמת הדבר שגם זאת דבר טוב אבל הלא נשמע מכאן שטוב יותר ויותר ללמוד בהבנה ומחויב האדם להשתדל בזה לחזור אחר רב להבינו ואז יהיה נעשה מלמודו לא ערבי נחל אלא מור ואהלות כמ"ש כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים.
וע"ד שאלת כ"ת אם יעמיד גם שמות התנאים בספרו או לא הנה לדידי נראה בודאי דמוטב להזכיר השמות ומה שכ"ת רוצה לסמוך על פירש רש"י ז"ל שעל התורה שרוב דבריו לקוחים ממדרשים ולא הביא שם אמרו רק לפעמים מועט מזער הנה ע"ז אעיר לכ"ת שכיון שרש"י ז"ל אינו מביא הלשון כמו שהוא אלא בקצור ע"כ לא זכר בשם אומרו וכן בודאי ע"ז סמך בעל 'מקור חכמה' שלא הביא שמות התנאים יען כי קיצר המאמרים בלשון אחר אבל יען כי מטרת כ"ת שהעולם יתלמדו מספו להבין לשון הזהר ולכך הוכרח כ"ת להעמיד המאמרים כלשונם לפ"ז מוטל על כ"ת להעמיד ג"כ שמות התנאים והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם וע"י הזכרת השם מתעורר כח נשמה זו בג"ע להיות שפתיו דובבות בקבר ועי"ז מתחדש בדבריהם כח חדש בשעת הלמוד להיותם דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.
והנני מוכרח להפסיק ולגמור מכתבי כי זה היום החמישי שאני כותבו מעט מעט בכל יום כי אפס כחי וגם שאני טרוד מאד בסדור הכתבים של שאר חלקי ספרי "שדי חמד" וע"כ קשה עלי מאד להשיב לכ"ת על שאר השאלות שאינן כ"כ עיקריות וגם בזה יצאתי מגדרי רק למען החזק ידי כ"ת שנטל עליו לזכות את הרבים בדבר גדול מאד ואולי יעזור אבינו שבשמים שע"י ספרו יתלהבו לבבות ישראל לעבודת הבורא ית"ש ותאורנה עיניהם באור האמונה המושפלת מאד בדור האחרון הזה הנקרא דור יתום והנני בתודתי על ספרו "ידות נדרים" אשר כבדני בו ואבקש מכ"ת כאשר יעזור לו הש"י להוציא לאור ספרו "שערי זהר תורה" ימחול נא לשלח גם אלי ספר אחד ואשלח תכף מחירו אי"ה כאשר ישית עלי וכעת יקבל נא כ"ת ברכתי שיעזור לו הש"י להוציא מחשבתו הטהורה מכח לפועל בהרחבה גדולה וחפץ ה' בידו יצליח וירים קרן כתה"ר מעלה מעלה ויהי כזית הודו כנפשו הטהורה וכנפש ידידו הצעיר
חיים חזקיאו מדיני המכונה חח"ם
רב ומו"ץ בעיר הקדש חברון יעבב"א
♦
תו"ד הוא דשרי לתרגם הזהר מג' סיבות:
א. דכבר נעשה כן דספר הבהיר, שבמקור נכתב בעברית ותורגם ע"י מתרגם לא ידוע לארמית. וכן מצינו שהיה ביד הרח"ו זהר בלשה"ק.
ב. עינינו הרואות דיש פירושים על הזהר בקבלה עמוקה, וכל ספרי הקבלה נכתבו בלשון הקודש.
ג. כל הסיבה שהזהר נכתב בארמית זה מכיוון שרצו לכתוב את הזהר בצורה ברורה יותר, שלא יטעו בהבנתו, והשפה המובנת זה ארמית. וממילא, היום שזה לא כך אין בעיה לשנות.
ועוד כתב שהספר שלו ודאי מותר, דהוא רק ליקוט בפשט, וזה מצאנו שנעשה בהסכמת הלבוש והשל"ה – מקור חכמה. ועל ספרו זה אין הנדון כאן, דהוא ליקוט פשטי וכמותו עשו רבים, אלא על ספר שהוא תרגום מלא[9].
ויש לעמוד ולעיין בדבריו.
הנה, בשנת (תרמח) הודפסו האידרות בתרגום ערבי ע"י המדפיס סלימאן דוד חי יחזקאל בפונה שבהודו. ספר זה עורר רעש גדול בעולם, ורבני ירושלים וחברון[10] כתבו חרם על ספר זה. וז"ל רבני ירו' הראשל"צ ר' רפאל מאיר פאניז'ל ור' יעקב שאול אלישר: 'עינינו דאבה ולא מיני עוני לבד כי לשמע אזן דאבה נפשינו כי בעיר פונה בערי הודו נדפסו שתי האדרות אד"ר ואד"ז בלשון ערבי מי יאמין לשמועה הרעה הזאת מי לא ירגז וירעש מחילול ה' הגדול הזה דתבר גזיזי מי לא יסמר שערות ראשו מראות ברע רזין טמירין ונעלמים יבאו לידי המונים ועמי הארץ אשר לא ידעו שכול להיכן הדברים מגיעים אוי ואבוי איכה נהייתה תורה הקדושה למשל ומליצה ח"ו וללעג וקלס בעיני העמים איכה באו פריצים וחללוה איכה רמסו כבודה בעפר לדרוש ח"ו אהה עלינו איכה נהיתה הרעה הגדולה בימינו... לגזור גזירה קשה... שלא יורשה שום אחד מבני ישראל להגות באדרות הנדפסים הנז"ל בשום אופן בלשונות אחרים...". וכן כתבו דברים מעין אלה רבני חברון[11], ר' אליאו סלמאן מני ר' רחמים יוסף פראנקו ר' יום טוב פרחי ר' נסים חיים חרייוג'ן ור' יצחק זאבי[12].
ורבנו יוסף חיים, בספרו רב פעלים (א יו"ד נו), דן בנדון זה, והביא שהגר"ח צאנז'ר אסר בכל תוקף לתרגם אגדות הש"ס וק"ו לזהר, והעלה לאסור מג' סיבות:
א. יבוא התרגום לידי גוים ויפערו פיהם לחרף ולגדף, בראותם דברים גשמיים מדברים בעליונים.
ב. דכולו משלים, ויבואו לגשם את הקב"ה ח"ו וכמו שמצינו בתרגום שיר השירים שאינו מתרגם אלא מפרש.
ג. בזהר יש גם סוד בכל מילה ומילה רמזים וגימט', ובתרגום כל זה יפסד.
ודברים אלו נאמרים לכאורה גם על תרגום לעברית (ובמקום גוים נחשוש לגבי חילונים[13], ואף שלמעשה כבר מסתדרים בלא זה, אכתי אסור משום הטעמים האחרים).
וע"פ דבריו נפסק לאיסור[14] בשו"ת הרב הראשי (אליהו קכה) ובילקוט יוסף (קיצשו"ע יו"ד רמה נד)[15] והו"ד בשו"ת מנחת יצחק (ד ל).
אמנם, יש סיעתא לדברי 'השדי חמד', דבספר מנורת המאור (אלאנקווה) מביא הרבה פעמים מס' יהי אור, והוא תרגום של ס' הזהר בעברית[16]. ובשנת תש"ו הודפס ע"י הרב עובדיה הדאיה ספר הזהר מתורגם ע"י ר' ברכיאל, שהיה בזמן האריז"ל. ובהקדמה שם סמך על דברי רבנו. ועוד מצאנו בספר דברי יוסף (סמברי ע' רלב) שמביא שר' יאודה מסעוד (לפני 400 שנה בערך) תרגם את הזהר ללשה"ק. וכן החיד"א בס' יוסף לחק (וארא א ב ובמדבר א) תרגם בעצמו קטעים מהזוהר, וכן מצאנו עוד אחרונים שתרגמו קטעים מהזוהר[17].
אולם, יש לדחות כל ראיות אלו, דשאני אלה, שידעו לתרגם את הזהר בצורה של פירוש או בצורה שהרמזים לא נפסדים, ובצורה לא עקבית כספר מסוים. ובזה נדחת גם ראייתו מספר הבהיר ומתרגום מהרח"ו.
ומש"כ 'השד"ח' דאין ענין בשפה הארמית, הנה הבן איש חי בספר תורה לשמה (מט)[18] כתב טעם אמאי נכתב בארמית, וז"ל 'הנה ידיע להוי לכם כי מרן האר"י זצ"ל נתן טעם לענין הקדיש מה שנתקן בלשון תרגום דאיהו לישנא דלא משתמע למלאכין עילאין כנז' בזוהר פרשת נח (עה:) ובפרשת לך לך (פט.) הטעם הוא לפי שהם מצד הפנים והם מדברים בלשה"ק שהוא בחינת הפנים אך הקליפות הם נאחזים באחור והם מבינים בלשון תרגום שהוא אחוריים ובהיותינו אומרים השבח הגדול והקדוש הזה של הקדיש בלשון תרגום שהם מבינים אותו אז הם נכנעים ואינם עולים למעלה עכ"ל וא"כ השתא ממילא מובן הטעם לשאר שאלות שלכם כי לכן דיבר רשב"י זיע"א הסודות בלשון תרגום כדי להכניע בזה הקליפות שהם מבינים לשון תרגום שהם יש להם הכנעה מסודות התורה שהיא כחרב פיפיות להם' עכ"ד. וכן מצאנו עוד טעמים לבד הטעם שזו הייתה השפה המדוברת. עיין במהר"ל (דרך החיים ה כב) ועוד. וממילא נדחות טענות ב' וג'.
ומה שתמה על ספר הבהיר – אמנם, יש בזה מבוכה בקרב החוקרים. אבל רוב ככל החוקרים סבורים שזהו מדרש קדום, שנערך בתקופת תחילת הראשונים ונכתב בארמית. ויעויין בזה בספר במעגלי הנגלה והנסתר (עמ' 52), שסיכם את הדעות.
וכמובן דאין הדברים אמורים כלפי הביאור מתוק מדבש והביאור של בעל הסולם, דהם מבארים בדרך כל מפרשי הזהר, ודבר זה שונה במהותו מתרגום המילים. אלא הדברים אמורים כלפי תרגום מלא, הכולל את סודות הזהר. וגדולה מזו, מה שמפרסמים זהר בעברית לקריאה, וכותבים שעדיף לקרוא בעברית ולא בארמית, ונסמכים על ה'שד"ח', ועליהם הדברים אמורים.
♦
והנה, לפני כמה שנים נדפס בהוצאת יריד הספרים זהר מתורגם ללשה"ק, לא כולל האידרות והספד"צ, מהטעם האמור לעיל, וחילקו שהם עיקר הסוד, ואותם אסור להדפיס. וכתבו כן בשם הבא"ח, והסכימו על דבריו הרב יצחק כ'דורי, הרב עובדיה יוסף והרב שריה דבילצקי, והדגישו כן בהסכמותיהם (והגרש"ד כתב שכמובן שהקריאה היא דווקא בלשון ארמית),
ולא הבנתי דבריהם כלל, דלפי הטעמים שכתב הבא"ח הנ"ל אין מקום לחלק, ואמנם חלקים אלו הם יותר חמורים, אך לא שונים משאר הזהר. ומה שנאסרו האידרות זה משום מעשה שהיה, וז"ל שם 'משא"כ דברי האדרא והזהר הקודש' 'יש כדי סיפוק לאסור איסר בעניין זה של תרגום האדרא וזהר הקדוש ללשון אחר'. עיי"ש עוד לשונות כאלה וצ"ע.
ובס"ד מצאתי הסכמה של הגאון ר' נפתלי כ"ץ (בעל סמיכת חכמים ושא"ס) לספר נחלת צבי, שכתב להתיר לתרגם אף את סודות הזהר, מפני שאף הרשב"י לא חשש לפרסמו בלשון המדוברת. אמנם בסו"ד הוא כותב 'ובפרט שדילוגו עלי אהבה שדולג ופוסק הסודות והרמזים החמורים שלא יכשלו בה ויגלו פנים שלא כהלכה ויבוא לידי קיצוץ בנטיעות ח"ו כי אם הדברים הפשוטים'. חזינן שאף לדעתו עדיף להחמיר. אך מה שכתב שלא חשש רשב"י לפרסם הזהר בארמית לא הבנתי דבריו כלל, דרשב"י כלל לא תכנן לפרסם את הזהר, אלא רק מרב לתלמיד ומפה לאוזן, וצ"ע.
♦
העולה מן האמור: חכמינו במשך הדורות אסרו לתרגם את הזהר ללעז וללשה"ק, והמתרגמים אין להם על מה לסמוך. אמנם, יש שכתבו שהאיסור הוא רק על ספרי הקבלה המובהקים, כהאידרות, ואף שדבריהם תמוהים, יש למתרגם על מה לסמוך. ואיני בא לפסוק אלא לעורר.
♦ ♦ ♦