הערה על מאמרו של הרב דוד אריה הילדסהיים "בירור וביאור שיטת הבה"ג בעניין מי ששכח לספור יום אחד" (עמוד ל"ו)

הרב דוד אריה הילדסהיים צירף את דעת הבה"ג לראבי"ה, שברכת על ספירת העומר היא חלק מן הספירה, ואם לא בירך הוי כלא ספר. ועתה נבוא לדייק על סדר דבריו. בראשונה הוא התוס' במגילה, שאם שכח לברך בלילה ימנה ביום ללא ברכה. ויש לשאול: הרי אם לא בירך אלא ספר ללא ברכה נמצא שלא יצא כלל, ואם יש ספק האם יש להשלים ביום מה ירויח מכך שהוא יחזור וימנה ללא ברכה, הרי את זה כבר עשה בלילה. אלא ודאי שהם הבינו בלשון הבה"ג דאינשי לברך הכוונה היא שגם לא ספר.
לשון הרי"צ גיאות וכו' קשה מאוד, למה הוצרכו כאן להאריך כל כך כמו התנא בפסחים שכח ולא בדק בארבעה עשר וכו', וכן אם דייקו כל כך בלשונם דרק שכח לברך, היה להם לפרש ג"כ בהשלמה שיברך "ויספור" ביום, ולמה לא כולם כתבו כך. ואולי נדייק גם בזה כיון שכבר ספר רק שהחסיר הברכה, א"כ כשמשלים את הברכה אינו צריך לחזור ולספור.
הגירסא בבה"ג "אי נמי תרי יומי" אינה מובנת, דאם בשכח יום אחד לא מהני השלמה א"כ כל שכן לב' ימים. וא"כ נאמר שיותר נכונה הגירסא שיכול לברך בשאר ימים, ולכן הוא מחדש שאפילו אם חיסר ב' ימים יכול להשלים.
עוד הביא מן הראבי"ה דלכן אין סופרים בזיבה, כיון שאין יכולים לברך, ולכן ג"כ לא סופרים. ולפי זה קשה למה כתב לעניינינו שאם שכח בלילה ימנה ביום ללא ברכה, הרי כיון שלא מברכים אין סופרים, שחלק אחד הוא.
ועתה, אם דומה הדבר לדיני השלמה בתפילה, א"כ מסתבר יותר לומר שיוכל יהיה להשלים ביום הבא, כי הרי בג' תפילות אמרינן שיכול להשלים רק תפילה הסמוכה שהחסיר, ואפילו ממנחה למעריב, שהוא יום חדש, יכול להשלים, וא"כ כאן שיש בכל יום ספירה אחת יהיה יכול להשלים מיום אחד על חבירו.
וקשה לחדש ולחלק דרק אם החסיר את הברכה אבל ספר אז יוכל להשלים, אבל אם דילג כולו לא, דא"כ גם לענין תפילה נאמר כן, ונחלק אם לא התפלל כלל או שביקש בלי צורת ברכה.
אלא שיכול המהדיר לטעון דעצם הספירה בלי ברכה אי אפשר להשלים, שהוא דינו ככל המצוות, ורק ברכתה דומה לדיני תפילה, אולם כל זה לא נתחדשו אפילו בסיני, דאם אומרים שהברכה והספירה הוי נוסח אחד קשה לחלקן.
ובתוך דבריו הקשה מאי שנא משאר מצוות, כלולב ושופר, שלא שמענו עליהן דיני השלמה. וזה לא קשה כלל, כי כאן אנחנו עומדים באמצע הספירה, ואכן מי שחיסר ביום האחרון בודאי לא יוכל להשלימו בשבועות, דזה דומה לשאר מצוות (ואפילו ביום יש לדון אם יכול להשלים ספירה אחרונה).
ולדייק מדבריהם מזה שדיברו רק במי ששכח לברך ולא ממי שלא ספר, דאם לא ספר כלל אינו יכול לברך בשאר ימים, לא מסתבר. דאם מאריכים כל כך בהשלמות, היה להם לומר גם חידוש זה, דהרי יש חולקים גם בזה. ועוד, דא"כ נדייק ג"כ שאם לא ספר כלל אפילו בתחילת הלילה אינו יכול להשלימו, דהרי נקטו רק ממי שלא בירך גרידא.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס ארץ דשא על מ"ב
♦

תגובת המחבר

לכבוד ר' דוד אריה שלזינגר שליט"א
מה שהוכיח מר מתוס' במגילה שהבינו בבה"ג דשכח לברך היינו ששכח לספור. הנה, גירסת כל שאר הראשונים (מלבד הראבי"ה והאו"ז) בבה"ג היא שיברך ביום, וכן הוא בבה"ג לפנינו (בבה"ג הנדפס: "והיכא דאנשי ולא בריך על ספירת העומר מאורתא מברך למחר", ובבה"ג כת"י רומי וכת"י מילאנו: "ואי לא בריך עד למחר מבריך ביממא"), ולפ"ז שפיר אפשר לפרש מה שפירשתי.
ומש"כ התוס' בשם הבה"ג "ימנה למחר בלא ברכה", מסתמא לא כך ממש היתה הגירסא לפניהם בבה"ג, כי אין זה דומה כלל לגירסאות שלפנינו, אלא נראה כמו שכתב המגיה לבה"ג הוצאת מק"נ (ירושלים תשמ"ז) שהגירסא לפניהם היתה "ואי לא בריך עד למחר לא מבריך ביממא", כמו שהיתה הגירסא לפני הראבי"ה סי' תקכ"ו והאו"ז סי' שכ"ט, שכתבו בשם הבה"ג "שכח ולא בירך בלילה לא יברך ביום". ולפי גירסא זו נראה דשפיר אפשר לפרש גם כמו שפירשתי, שאם לא בירך בלילה לא יועיל לו לברך ביום אלא הוא איבד את הספירה של אותו יום.
נמצא שאפשר לקיים את פירושי לפי כל הגירסאות בבה"ג. אמנם נכון שהתוס' לא פירשוהו כן, כי היה פשוט להם שברכה לא מעכבת, ולכן הם העדיפו לפרש שהכוונה לספירה עצמה (כמו הלשון הידוע "מוטב לסבול דוחק הלשון מדוחק הענין", וכעי"ז כתב מרן בב"י יו"ד סי' רכ"ח "מוטב לדחוק הלשון ולכוונו עם הענין"). אכן, לפי שיטת הראבי"ה שפיר אפשר לפרש את לשון הבה"ג כפשוטו, וכמו שפירשתי, וה' ינחנו בדרך אמת.
מה שהקשית על לשון הבה"ג "היכא דאינשי ולא בריך מאורתא מברך בליליא" וכו', למה האריך כ"כ, זה קשה לפי כל הפירושים ולא הבנתי מה רצונך להוכיח מזה. אך נראה פשוט דר"ל דלכתחילה צריך לברך בתחילת הלילה, ואם שכח יכול לברך כל הלילה, ואם שכח גם אז יכול לברך ביום.
ומה שהקשית למה לא כתבו "יברך ויספור", נראה ליישב לפי מה שכתבתי במאמר דמדאורייתא ודאי יכול לספור כל הלילה וכל היום (לפי מי שגורס כך בבה"ג), ורק על הברכה, שהיא כעין תפילה, קבעו חז"ל זמן כמו תפילת ערבית, ורק על זה צ"ל שיכול להשלים (אך ודאי יצטרך גם לספור אחרי הברכה, דאל"כ על מה בירך).
ובזה ניחא נמי מה שהקשית אח"כ, למה לא כתבו מה הדין במי שלא ספר בתחילת הלילה, כי בזה פשוט שלא עבר זמנו כלל. וגם מה שהקשית אח"כ שיהיה יכול להשלים ביום הבא לא קשיא, כי כאן הוא כמו ערבית כנ"ל.
ומה שכתבת שהגירסא א"נ תרי יומי היא ראיה לגי' הריצ"ג, לפי דרכי י"ל דקמ"ל דגם אז את הספירה עצמה לא איבד, אלא רק את הברכה (וקשה להביא ממילים אלו ראיה לריצ"ג, כי מילים אלו מופיעות דוקא בכת"י שגורס כתוס' ולא בכת"י שגורס כריצ"ג, וגם לא בריצ"ג עצמו ולא ביראים).
מה שכתב הראבי"ה שכיון שזבה לא מברכת אינה סופרת, נראה שכוונתו לומר דלכן לא תיקנו לה רבנן ספירה, דאי מדאורייתא היא הייתה חייבת לספור ודאי לא היו רבנן מפקיעים את המצוה משום שא"א לברך. אך בספה"ע, דס"ל לראבי"ה שהיא מן התורה, צריך לספור גם ללא ברכה.
מה שכתבת שבספה"ע שייך השלמה משום שהוא באמצע המצוה, אינו מובן כלל לענ"ד. ומה שכתבת שביום האחרון יש לדון שלא יכול יהיה להשלים, הוא חידוש שלא שמענו, ומהיכ"ת לומר כן.
ומה שהקשה מר אם מאריכים בדיני ההשלמה הל"ל גם מה הדין אם לא ספר כלל, הבה"ג לא האריך בשום דבר ללא צורך וכל מילה שלו היא תורה שלימה וכמשנ"ת. ומכלל דבריו שמענו גם את הדין במי שלא ספר כלל כמשנ"ת. וידוע לכל שלשון רבותינו הגאונים קצר ועמוק וצרוף ומזוקק.
ונפשי יודעת מאוד שדרך זו היא מחודשת, ואומר אני זאת רק בדרך אפשר ולולי מיסתפינא, ולא אומר קבלו דעתי.
בברכה מרובה
דוד אריה הילדסהיים
♦