בעניין מנייני המרפסות
בגליון מ' האריכו הרב יואל שילה והרב בנימין הלוי בענין צירוף למנין ע"י ראיה, ומסקנת הרב הלוי שאין להקל בזה, וכעין זה מסקנת הרב שילה ש"יש לפקפק בזה". אך שניהם התעלמו מדברי המשנ"ב סימן נ"ה סקנ"ז, שאפשר שיש להקל במקום הדחק לצרף מנין אף משני בתים שונים. ובזמנינו הורו רבים מגדולי ההוראה שאין לך שעת הדחק גדול מזה. ואף עתה, שהורו משרד הבריאות להקל להתאסף במנין בתנאים מחמירים, שמעתי מהגאון רבי משה הלל הירש שליט"א, ראש ישיבת סלבודקה, שאף שעפ"י הלכה בודאי עדיף שלא להתפלל במרפסות, מ"מ מי שרוצה להמשיך להתפלל ע"י צירוף במרפסות, יכול לנהוג כן.יוסף פליסקין
♦
תגובת הרב יואל שילה
דברי הפמ"ג, והמ"ב שהביא אותו, נובעים מדברי השו"ע, שנובע מדברי הרשב"א (ראה ביאור הגר"א על סע' י"ד,י"ט). ומאחר וכפי שביארתי הרשב"א עצמו מדבר רק כשרואים זה את זה מחדר לחדר ולא ממה שנקרא אצלנו 'בית' - הרי שגם הפמ"ג לא יכול להוות מקור למנייני המרפסות. וכ"כ הפמ"ג עצמו שם להדיא 'וכן מה שכתוב שם רשות הרבים מפסקת אין מצטרף - הוא הדין כאן'.יואל שילה
♦
תגובת הרב בנימין יצחק הלוי
ראיתי מש"כ הרב יוסף פליסקין הי"ו להעיר מדברי המ"ב בס"ק נז, ובאמת שהתייחסתי לדברי המ"ב באות ו' וכתבתי שנעלמו ממנו דברי חלק מהפוסקים כיעו"ש. וגם בסוף המאמר, בדברי הסיכום, כתבנו שבנדו"ד שישנה אפשרות להתפלל עם המנין המשודר ברדיו, יתכן מאד שגם המ"ב יודה שעדיף לעשות כן מלהקל להתפלל במרפסות.ומש"כ שבזמנינו הורו רבים מגדולי ההוראה דהוי שעת הדחק ויש לסמוך להקל ע"פ דברי המ"ב. אחר המחילה אין בזה טענה, דמאן לימא לן שכל אותם מורי הוראה הורו כן אחר שראו את כל דברי הראשונים שהבאנו, והאם הם התייחסו לכל החילוקים שיש לחלק בין צירוף לזימון לצירוף למנין. והרבה פעמים קורה שמורים ע"פ מה שרואים שכ"כ פוסק מסויים, ונסמכים עליו מבלי לעיין במקורם של דברים, וכאשר מעיינים היטב בסוגיא רואים תמונה הרבה יותר ברורה, וממילא מסקנת ההלכה עולה אחרת מאותו פוסק שנסמכו עליו בתחילה.
ואציין לכך דוגמא שאני מרבה להביא ממנה ראיה, והוא ענין שיעור הכזית לדעת הרמב"ם, שהרבה חושבים שדעתו היא שהכזית 18 סמ"ק, ועפ"ז הרבה מורים שמותר לכתחילה לאכול 15 סמ"ק מבלי לברך ברכה אחרונה, כי לכו"ע הוא לא אכל שיעור כזית. אולם, מי שלמד את הסוגיא בשורשה יודע שזו טעות בדבר משנה, ושהרמב"ם לא כתב בשום מקום שהזית הוא 18 סמ"ק, אלא שהוא כתב לענין עירובין שהגרוגרת היא שליש ביצה, דהיינו 18 סמ"ק. ומכיון שקיי"ל שהזית הוא פחות מגרוגרת, לכן תפסו הפוסקים את השיעור המרבי שהוא 18, אך לא שכך השיעור לדעת הרמב"ם. אך אליבא דאמת, מכיון שהרמב"ם לא נתן שיעור לזית, ודאי שכונתו לזית בינוני המצוי בינינו, שהוא 5-7 סמ"ק. וזו שיטת הגר"ח מוולאז'ין והאבני נזר כידוע, ומתברר ששיטתם היא שיטת הרמב"ם ועוד הרבה ראשונים, שלא נתנו שיעור לזית, ושיטתם אינה דעת מיעוט וכלל אינה מחודשת. ולפ"ז יוצא שמי שרוצה לאכול פחות מכזית צריך לאכול פחות מ-5 סמ"ק. וזכורני שפעם הערתי כן לרב אחד מפורסם מאד שהורה כן ברבים, וכשהסברתי לו את הדברים הוא לא ידע מה אני מדבר והייתי כמצחק בעיניו, ולא רצה לקבל את הדברים, לצערי, לפי שדברי נראו לו כחדשים. ודין גרמא ליה שכנראה מעולם לא למד סוגיא זו ותמיד נסמך על ספרי הפוסקים המקוצרים, ועל מה שתמיד רגילים להורות ולטעות.
אשר על כן, אין אנו מחוייבים לפסוק ע"פ פוסק מסויים, אלא עלינו תמיד לחפש אחר האמת, כי הרבה פעמים מתברר שאנו רואים תמונה הרבה יותר ברורה ונרחבת מהפוסקים שקדמו לנו. וזאת, משום שיש בידינו יותר ספרים של רבותינו הראשונים והפוסקים שלא היו לרבותינו שקדמו לנו, ויתכן שאם הם היו רואים את כל דברי הפוסקים שאנו רואים היום היו חוזרים בהם. ושמעתי פעם מרבינו הגדול רבינו עובדיה יוסף זצ"ל שאמר שהיכן שספריו של האדם מגיעים שמה חכמתו מגעת.
ואסיים בדברי הגמ' במסכת חגיגה (ג:) וז"ל: אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין. ופרש"י עשה אזניך כאפרכסת: מאחר שכולן לבן לשמים עשה אזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין אי זה יכשר קבע הלכה כמותו.
ואסיים בברכה
בנימין יצחק הלוי
♦