הערות על מאמרו של הרב אוריאל בנר "אם לא קראו קריאת התורה בשבת מסויימת, האם יש צורך ואפשרות להשלימה?" (עמוד ק"ו)

בס"ד
רוב שלומים,
רוב תודות על גליון מ' של האוצר, המלא, כמו תמיד, דברי תורה נפלאים.
נהניתי במיוחד ממאמרו של הרב אריאל בנר שליט"א בעניין השלמת קריאת התורה, שהיה למעשה בשבת זו. נתתי בשאלה זו שני שיעורים, ושמחתי שמצאתי בדברי הרב בנר שליט"א תנא דמסייע לי במספר סברות שאמרתי. גם למעשה, במניין ותיקין שהתקיים השבת – בחצר הסמוכה לישיבת מרכז הרב, לאחר קבלת רשות מרוב גדול בציבור, קראנו לכהן פרשות צו ושמיני וכן בפרשת תזריע, ואח"כ העלינו את שאר ששת העולים בהמשך תזריע-מצורע.
מספר הערות בשולי דברי הרב בנר:
א. בציון הט"ז [בדברי דוד] נפלה טעות דפוס, והוא בפרק כח פסוק י'.
ב. הרב בנר הזכיר חבר אחרונים שעולה מדבריהם שאף שלא היה מניין בשבת שלא קראו בתורה, קוראים בשבת שאחריה.
א. כן משמע גם מהלקט יושר [שהוא מן הראשונים], כי פשט דבריו הוא ש'מחמת חיל גדול הבא לפני העיר' לא הלכו כלל לבית הכנסת.
ב. אגב, לא ברור למה ציין שביום ב' וביום ה' גם קרו אסונות. ודוחק גדול לבאר דבריו שזה מעין 'עונש' שלא קראו בשבת בתורה. לכן קצת נראה מדבריו שעקב כך לא קראו ביום ב' וביום ה' בתורה. ואפשר לבאר בדבריו שאם היו קוראים ביום ב' או ה' בפרשת השבת הבאה, שוב אין דין השלמה. אמנם אפשר לבאר בדבריו שאם היו קוראים ביום ב' או ה', היו עושים השלמה בימים אלו [וזה שלא כדברי רוב הפוסקים]. וצ"ע.
ג. הביא מהשערי אפרים שאם לא היה מניין בבית הכנסת בשבת שלא קראו, לא התחייבו, ולא שייך השלמה. ונראה שזה לשיטתו, שמדובר בדין השלמה. אבל לפשט דברי האו"ז, וכפי שכנראה שפסקו להלכה הא"ר, פמ"ג, מחצית השקל וערוך השולחן ועוד [וכפי שכתב, אפשר שגם הגר"א לא פליג], שמדובר בחיוב מתקנת משרע"ה לקרוא את כל התורה בשבתות כסדרה, הרי הדבר תלוי בשאלה אם יש מניין שלא קראו בביהכנ"ס בשבת שבו הולכים להשלים. כי אם יש מניין שלא שמעו פרשות צו ושמיני, הרי חל עליהם החיוב מצד תקנת משרע"ה לקרוא את התורה כסדרה ולהשלים גם פרשיות אלו, אף שבשבת שעברה לא היה מניין. וכדמוכח מדברי האו"ז לגבי שבת שהיה בו יו"ט.
ד. ולסברה זו גם איני רואה שום נפק"מ אם זה מקרה חד פעמי או קורה מדי פעם, כמו שגם הרב בנר עצמו הסיק.
יישר כוח לכבוד הרב בנר ולמערכת האוצר,
בברכה"ת
יהושע בן-מאיר
♦

א. ב.

לכבוד הגרי"מ בן מאיר
שלום ותודה על החיזוק וההערות
א. על מש"כ כת"ר שחידושו של השערי אפרים אינו עולה עם דברי האו"ז שלא מדובר בתשלומין אלא בחובה לסיים את התורה פעם בשנה. אפ"ל שגם אם מדובר בחובת השלמת התורה, הלוא חובה זו חלה רק על ציבור, ושאין ציבור היא לא קיימת, עם כל חשיבותו של ענין השלמת התורה, ולכן כשלא התאספו, אין צורך להשלים.
ואולי זה תלוי במה שהובא בשם הגר"ח מבריסק [ברכת שמואל יבמות סימן כ"א]: "שמעתי מפי מו"ר קדוש ישראל זיע"א לענין אם מהני רוב מדין רובו ככולו, לצירוף עשרה בקריאת התורה ובקריאת המגילה שלא בזמנה ובחזרת הש"ץ, [והיינו רוב דלא קראו או התפללו ומיעוט שקראו והתפללו], ואמר דבכל הדינים האלו תלוי בחדא סברא, דיש לחקור בכל אחד מדינים אלו דהיינו מה דבעינן עשרה בכל אחד מהדינים האלו, אם החיוב של קריה"ת ומקרא מגילה וחזרת הש"ץ, חל על עשרה ביחד דוקא, וכ"ז דליכא עשרה ליכא חיוב כלל של קריה"ת ומקרא מגילה וחזרת הש"ץ, או דנאמר דהחיוב של קריה"ת ומקרא מגילה וחזרת הש"ץ חל אפי' על אחד, אלא דדין הוא דאינה נאמרת אלא בעשרה".
לדרך הראשונה, כשאין עשרה אין כלל חיוב, ולכן אין גם חובת השלמה.
ב. אוסיף הערה נוספת, הקשורה למאמר. הזכרתי צד שגם אם לא חייבים, אין גריעותא בהשלמה, ואח"כ פורסמו דברי מו"ר הגר"א וייס, ששלל זאת וכתב: ואין לומר, וכי מה הפסד יש אם נקרא עוד פרשה בתורה, דאם לפי ההלכה והמנהג אין צריך תשלומין פשוט דיש בזה צד הפסד ששלשת העולים הראשונים יברכו על קריאה שלא בזמנה ומקומה. ואפשר דהוי ברכה לבטלה שקוראים בפרשה שאין צריך לקרותה, והו"ל כקורא פרשה בעלמא ומברך עליה, וצ"ע.
אוריאל בנר
♦
רוב שלומים,
א. לא היה עיתותי בידי לעיין בברכת שמואל, אבל פשט דברי המלחמות ה' במגילה ג, א ש"השנוים במשנתינו כולם חובות הצבור הן, ואינן אלא במחויבים בדבר". וכן מוסכם בפוסקים.
ב. מש"כ בעניין האו"ז, שכב' הרב בנר שליט"א הביא חבר של אחרונים שיש דין השלמה אף שלא היה מנין בשבת שדילגו את הקריאה. וכן מוכח מהלקט יושר. וביארתי שודאי שקריאת התורה היא חובה של הציבור. על כן, אם בש"ק פרשת צו ופרשת שמיני לא היה מניין בבית הכנסת, כלומר לא היה ציבור, לא התחייבו בקריאת התורה. העולה מכך שאם קריאת התורה בפרשת תזריע-מצורע היא מצד 'השלמה', כפי שלענ"ד דעת השערי אפרים, שוב אין חיוב קריאה של פרשות צו ושמיני.
אולם, אם נאמר כפשט סברת האו"ז, שלא מדובר בחיוב השלמה על דבר שהחסירו בשבועות הקודמים, אלא שמדובר בתקנת משה רע"ה להשלים את קריאת כה"ת כולה, הרי עכשיו כשיש מניין בפרשת תזריע-מצורע, כלומר – יש ציבור, חלה על הציבור תקנת משרע"ה, וצריך לקרוא את כל התורה כסדרה. לא מחמת השלמה של השבתות הקודמות [בהן, כאמור, לא היה 'ציבור' ועל כן לא היה חיוב], אלא מחמת החיוב הנופל על הציבור בשבת זו. ומחמת שהמנהג לקרוא במשך שנה, ולהשלים את הפרשיות בהתאם למקובל, הרי בשבת תזריע-מצורע צריך לקרוא כסדרה פרשת צו, שמיני ותזריע מצורע. זאת, כאמור – מחמת החובה שחלה עכשיו על הציבור.
ג. מש"כ בשם הגאון הרב אשר ויס שליט"א, יש מקום לדון אי הוי ברכה לבטלה כשקרא בפרשה הלא נכונה. אבל למעשה העלינו את הכהן לפרשת צו, שמיני ותזריע [לפחות ג' פסוקים בפרשת תזריע]. שוב אין את הבעיה שהעלה הגאון שליט"א, שהרי הכהן בירך וקרא ג' פסוקים מפרשת השבוע [במקרה במנין שלי הוא קרא גם את כל סדר כהן בפרשה]. וכמדומני שכן הכריעו רוב האחרונים לעשות.
יהושע בן-מאיר
♦

ג. ד.

שלום לכת"ר
מה יהיה הדין בעשרה אנשים שהתגיירו, האם יצטרכו להשלים את כל התורה, כי הרי לפי דברי הרב צריך לקרוא את כל התורה כסדרה. לא מחמת השלמה של השבתות הקודמים [בהן, כאמור, לא היה 'ציבור' ועל כן לא היה חיוב], אלא מחמת החיוב הנופל על הציבור בשבת זו.
בברכה
אוריאל בנר
♦
רוב שלומים,
נהניתי מהשאלה. אך יכול היה כת"ר לשאול דבר היותר שכיח, בית כנסת שבו במשך השנה נהיו י' נערים בר מצווה. האם הם יתחייבו [כאשר העשירי נהיה בר מצווה] לקרוא את כל פרשיות התורה?
למעשה, הפוסקים כתבו [שערי אפרים, שער ז, סעיף יג. ומקורו מאליה רבה סק"ב, ע"ש] שאם היה מניין בביהכנ"ס וקראו בתורה, ואח"כ באו אנשים שלא שמעו את הקריאה, אין להוציא ס"ת ולקרוא להם. [אולם, אם יש מניינים קבועים, כתבו שבכל מניין קורא בפנ"ע]. כי בציבור הזה, בביהכנ"ס הזה, כבר קיימו את תקנת משרע"ה. וראה גם בזכור לאברהם ח"ג אות ס ס"ק פט. ובפמ"ג א"א כתב "שתי בתי כנסיות ובאחת קראו ובשניה לא קראו הקהל בשבת העבר, ישלימו בשבת הבאה". והמ"ב הביא הלכה זו בסוף סק"ז.
ראיתי ששכחתי לכתוב שביססתי את דברי על דברי הזכרון יונתן (אבלמאן, ח"א סימן ב, יעויי"ש).
יהושע בן-מאיר
♦

ה. ו.

אם הם ציבור בפני עצמו, הגרים או נערי הבר מצוה, האם יעלה על הדעת שיצטרכו להשלים, הלוא שם אי אפשר לומר שהולכים אחר עיקר הציבור, ואולי זה מלמד שהקובע הוא השבת בה נקראה הקריאה, ושבו דברי השערי אפרים לעמוד אף לפי האו"ז?
אוריאל בנר
♦
ראשית, חוזרני בי לגבי נערי בר-מצוה. נראה שמה ששמעו הקריאה בקטנותם ודאי עולה להם. אפילו בספירת העומר רבים אמרו שעולה להם וימשיכו לספור בברכה. ק"ו בקריאת התורה, שאף שאין עליהם חיוב, מ"מ מצוות ת"ת קיימו. ואזהמ"ל בזה.
אלא שחזרה שאלתך בקבוצה של גרים, שאחר הגיור הלכו כולם להקים יישוב חדש ובו הקימו בית הכנסת, ובאים בשבת הראשונה שהם יהודים להתפלל.
אמנם, שאלה זו אפשרית אף לפי דברי השערי אפרים. קבוצה של חברים ביישוב שכולו חילוני [כך שלא קראו בבית כנסת אחר באותו יישוב], שכל שבת מתכנסים למשחק פוקר וכדומה. ובמוצ"ש אחד שמעו הרצאה ששיכנעה את כולם לחזור בתשובה. במשך כל השבוע למדו הלכות, ובשבת בפעם הראשונה התכנסו ביישוב שלהם לעשות מנין. הנה, אף לפי השערי אפרים לכאורה צריכים לקרוא לפחות 2 פרשיות.
איני יודע מדוע זה לא יעלה על הדעת. אם התגיירו [או חזרו בתשובה] ביום א לפרשת נח, למה לא יוכלו לקרוא גם פרשת בראשית? רק אם התגיירו בפרשת 'כי תבוא' זה באמת טירחא גדולה. אז אולי בזה יש לומר את דברי התרומת הדשן [לקט יושר או"ח עמ' נד, עמ' קטו בהוצאת הרב כינרתי] שהוא 'דבר של תמהון'.
רק מסתמא זה מאוד לא שכיח.
[חשבתי בדרך הלצה שלכן ציוותה התורה על מצוות 'הקהל', כדי שמי שלא היה במקום של ציבור כל השנה, ישמע עכשיו את קריאת התורה].
יהושע בן-מאיר
♦

ז. ח.

תודה לרב על התשובה המפורטת. בתוך הדברים הרב נגע בעוד נקודה ששמעתי להסתפק בה, האם התכנסות כלשהי כבר מחילה את החיוב לפי השערי אפרים, או שמא רק התכנסות לצורך תפילה, ואולי רק התכנסות לצורך קריאת התורה, שנקטעה מסיבה כלשהי. והרב נוקט בפשטות שגם התכנסות למשחק קלפים, שאינה קשורה בתודעתם לענין שבקדושה, נחשבת כמחייבת.
אוריאל בנר
♦

ט.

נקודה מעניינת.
הנה, לפוסקים שהחיוב חל אפילו אם לא הייתה התכנסות [כדמוכח מדברי הלקט יושר ועוד], כמובן שאין שאלה.
אבל לשיטת המהר"מ מינץ והשערי אפרים שצריך התכנסות, לכאורה הדבר תלוי בהחלת חיוב קריאת התורה. לכאורה נראה שחיוב קריאת התורה הוא בציבור, וברגע שיש ציבור חל החיוב, ולמה צריך שהכינוס יהיה לשם תפילה או קריאת התורה. הגר"א כתב שהוא נלמד מדין השלמה בתפילה. ואם נאמר כן, הרי בתפילה החיוב חל אף אם אדם ישן, ולא ידע כלל שהגיע ועבר זמן תפילה. אם כן, לכאורה גם בציבור, אף שלא ידעו כלל שיש חיוב קריאת התורה, למה שלא יחול?
אמנם יש לחלק, אבל כך בכל אופן נראה לי.
ב"ה שעם ישראל הצליח להפוך את המגפה לבירור בהלכות שונות שהיו עמומות קודם לכן. בעזה"י בזכות זה יסיר הקב"ה כל מחלה מעל עמו, ארצו ונחלתו, וירפא לכל חולי ישראל. ונזכה להבין בעיני הבשר שלנו על מה ולמה, וטהר ליבנו לעבדו באמת.
יהושע בן-מאיר
♦