הערות על מאמרו של הרב יהושע לוונטל "בעניין השלמת הקריאות בתורה שחסרו עקב מגפת הקורונה" (עמוד קטז)
מילואים למאמרי בנושא השלמת קריאת התורה
לאחר כותבי את המאמר בעניין השלמת קריאת התורה שחסרו בעקבות הקורונה, מצאתי כמה הערות ותוספות לדברים שכתבתי.א. בעניין מה שכתב מהר"ם מינץ, שאין להשלים פרשיות משני חומשים, כיוון שא"א לקרוא ברצף משתי הפרשיות ולא מצינו השלמה בכה"ג שמסיימים עליה בסוף הפרשה. ותמה עליו בערוך השלחן, שאין זו חובה לחבר את הפרשיות באותה עליה. יש לציין שמנהג התימנים בכל הפרשיות המחוברות, לסיים את עליית רביעי בסוף הפרשה הראשונה, ובהעדר מקור הלכתי לאסור זאת, מתעצמת קושיית הערוך השלחן.
ב. בעניין מה שכתב הפני יהושע שחלוקת הפרשיות איננה הכרחית, שהרי בני מערבא חילקו את הפרשיות באופן אחר. יש לציין שלכתחילה יש לשמור על סדר הפרשיות דידן, וראיה לזה מהמנהג שהובא בספר המנהיג (סוף הל' החג), וכן נהגו חלק מבני תוניס, להוסיף על פרשת בלק מפסוקי פרשת פנחס, עד "בריתי שלום", כדי לסיים בדבר טוב. אמנם, גם לפי מנהג זה לא שינו את תחילת פרשת פנחס, למרות שכתוצאה מכך הם קוראים את אותם פסוקים בשתי הפרשיות. מכאן ברור שלכתחילה יש לשמור על סדר הפרשיות הנהוג.
ג. למעשה, רוב המורים פסקו שלא להשלים את הפרשיות ונראה שהיה חשש משום טרחא דציבורא וכו'. ועלה בדעתי להקל לקרות את הפרשיות בציבור מתוך חומש, ע"פ שיטת התוס' רי"ד (רפ"ב דמגילה), שיוצאים ידי חובת קריאת התורה בעל פה. ולכאורה יש להתיישב ביישוב שיטה זו עם מ"ש (גיטין ס.) שאין קורין בחומשים בבית הכנסת. ויש ליישב. ומ"מ בשעת הדחק אולי עדיף שיקראו בחומש אם א"א באופן אחר.
♦
שאלה ותשובה
שאלה:רבי יהושע היקר.
כל הכבוד לך על העמל, ועל צורת המאמר והתוכן שבו. קנאת סופרים תרבה חכמה.
לא הבנתי כיצד הסקת שיש לקרוא אפילו 10 פרשיות בשבת שבה יוכלו לקרוא? הפוסקים שהבאת דיברו על 1-2-3 פרשיות, לא יותר. ולענ"ד - מצד טרחא דציבורא אכן לא יקראו יותר מ2 פרשיות.
כמו כן - אם זו תקנה לסיים את התורה פעם בשנה, הרי שלא תיקנו חז"ל במקום שאי אפשר. מה דעתך?
יהושע אודרברג
תשובה:
לרב יהושע אודרברג שליט"א,
יישר כח על העיון של כת"ר במאמר ועל ההערות עליו.
אם הבנתי נכונה, הרי שיש לכת"ר שתי הערות בדבריי, אחת הלכתית ואחת ברובד המעשי של ההלכה.
השאלה ההלכתית, האם הפוסקים דיברו גם במקרה שהיה חסר של יותר משלוש פרשיות, מסתבר לענ"ד שכן. הן מפני שכך משמע בשו"ת מהר"ם שיק, שרבי נתן אדלר "עשה הלכה למעשה וקרא להשלים הרבה סדרות", והן מפני שבסברא אין מקום לחלק בין רב למעט, רק בין השלמה של פרשה אחת לשתי פרשיות (וגם זה הצריך נימוק הלכתי), כמו שכתב בשו"ת מהר"ם מינץ שהבאתי.
באשר לשאלה המעשית, כיצד ניתן ליישם את הדבר, זו שאלה חשובה (וכל בעל-קורא יודע עד כמה הדבר קשה), אבל לענ"ד אין זו הסיבה לדחות את ההלכה ממקומה, אלא בעיקר לבחון דרכים היכן וכיצד ליישם אותה.
לענ"ד יש תועלת רבה מעצם נתינת הפתרון ולבלתי השאיר את המצב ללא התייחסות הלכתית. וזאת, משתי סיבות. ראשית, אנשים רבים ליבם נוקפם על הפסד שמיעת פרשיות רבות בציבור, ויש להתחשב בזה ולמצוא מענה. כמו כן, יש חשש שלולא ידיעה שיהיה מענה לנושא זה בעת שתחפץ, הם עלולים להתאמץ ולהגיע למנינים לא מוגנים ולסכן את עצמם ואת סובביהם. שנית, ללא מענה הלכתי הולם, יהיו אנשים שמכירים את הבעיה ההלכתית, ובבוא העת הם יחששו מעצמם וידרושו לבצע את ההשלמות במסגרת קריאת התורה בציבור, ובכך יטריחו על הציבור או יגרמו למריבות בין המתפללים.
האפשרות שנתתי ניתנת ליישום, בפרט אם נוכל ליישם אותה בקהילות רבות (כך שאם אנשים יסעו לשבת בעיר אחרת, הם ישלימו באותה מתכונת בעיר הסמוכה). הרעיון הוא למצוא זמן בכל שבת בשעות הבוקר (לפני חצות), להשלים פרשה אחת או שתיים. המטרה היא שכל הציבור יזכה לשמוע את אותן פרשיות בפריסה הכי מתאימה, כנגד רוחו של כל אחד ואחד.
לגבי חשש טרחא דציבורא בהנהגה זו, אמנם בשו"ת זרע אמת חשש מאוד לטרחא דציבורא בכל זה, אבל בערוך השלחן (סי' קלה ס"ו) כתב בפירוש שאין לחוש בזה לטרחה דציבורא, ובפרט למי שהתחייב בתשלומין. ואם הדבר קשה לאדם מסוים מסיבות שעימו, נראה שהוא יכול יהיה לסמוך על דברי מרן הגרע"י בחזון עובדיה (שבת ח"ב עמ' שלב), שאדם שלא מתאפשר לו להשלים הפרשיות אינו צריך להתאמץ בזה יותר מדי, כי הקריאה היא חובת ציבור.
ובלאו הכי, בתקנה שהוצעה, לרוב בני האדם אין מדובר בטרחה גדולה, ומי שהדבר קשה עליו יוכל לוותר עליה, אבל טוב שתהיה הנחיה כזו והציבור בכללו יקיים אותה. ואפילו על עיקר קריאת התורה כתב בספר סדר היום (שציינתי בהערה במאמר), שחז"ל הכירו בקושי להיות נוכחים במשך כל קריאת התורה ולכן התירו לצאת בין גברא לגברא. אבל ברור מדבריו שמצד חובת ציבור יש לקיים את קריאת התורה באיזו מתכונת, למרות שיש שהדבר יקשה להם.
יהושע לוונטל
♦