גאב"ד בד"ץ איגוד הרבנים מנשסתר
נטילת ידים בנגע בבעל חי טמא
אדר ה'תשב"ע לבה"עכתב בשו"ע הרב (סי' צ"ז ס"ג): אם כנה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסירה שלא תתבטל כוונתו אבל לא יסירנה בידו אפילו היא במקום שאין שם מלמולי זיעה (שאין צריך נטילת ידים לתפלה כמו שאין צריך אם נגע בשאר בעלי חיים טמאים) מכל מקום מאוסה היא וגנאי הוא אפילו אם יראנה אדם ק"ו כשעומד בתפלה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
אבל שלא בשעת תפלת י"ח יכול ליטול כנה ולזרקה בבית הכנסת כמו שמותר לרוק בבית הכנסת, עכ"ל. והוא מדברי הלבוש שם, וכ"נ מדברי הרמ"א סוס"ג.
והמשנ"ב (שם ס"ק י"ב) הקשה מסי' ד' סי"ח דמבואר שם דצריך ליטול ידיו בנגע בכנה משום רוח רעה, הרי דאפילו שלא בשעת תפלה יש ליטול ידיו, וכ' שם בשעה"צ אות י"ד דבא"ר שם ומאמ"ר ופמ"ג ס"ל ג"כ הכי, וכן משמע מד' הגר"א סי' ד' סי"ח אות כ"ז ד"ה והנוגע בכינה, ודלא כהלבוש והגר"ז.
והנה מש"כ במשנ"ב שבנגע בכנה צריך ליטול ידיו במים משום רוח רעה. יש לעיין בזה, שהרי בסי' ד' בשע"ת (אות י"ב) הביא ד' המחזיק ברכה דכמה דברים המוזכרים בסעיף זה אין חיוב נטילה משום רוח רעה, אלא משום טינוף, ונראה ממש"כ השע"ת לענין פרעוש דאין צריך נט"י כי אם נקיון במידי דמנקה מכיון שאינו בא מזיעת האדם, דטעם הצורך בנט"י בנגע בכנה הוא משום דבא מזיעת האדם, וי"ל דהוי משום נקיות ולא משום רוח רעה, ויש לעיין עוד בזה. אבל מ"מ מבואר מדברי כל הפוסקים דבנוגע בשער בע"ח טמא אין חיוב נטילת ידים במים, ונראה דגם א"צ נטילה משום נקיות, דלא איתמר אלא בפרעוש.
ולענ"ד נ' קצת ראי' לזה ממה דקיי"ל (או"ח סי' צ"ד ס"ד) דהרוכב על החמור יכול להתפלל בלי לרדת מהחמור, והרי כמעט א"א להתפלל מבלי שיגע בחמור, ועכ"פ הו"ל להפוסקים להזהיר שלא יגע, וזה בודאי יבטל כוונתו בתפילתו, והלא כל הטעם שלא ירד מהחמור הוא שלא יטרד במחשבתו, ואם צריך ליזהר שלא ליגע בחמורו אין לך טירדא גדולה מזו, (ובפרט אם נט"י אחר נגיעה בכינה הוא משום נקיות ולא משום רוח רעה, שא"א להתפלל בלא נקיות). א"ו מוכח דאין שום חשש בזה ואפילו לתפילה או שאר דבר שבקדושה אין צריך ליטול ידיו, וגם לא לקנח.
ואמנם ביפה ללב (ח"א אות כד) כתב: ונראה פשוט דה"ה נמי במי שנגע בבע"ח טמאים שצריך נט"י, עכ"ל. וכ' ע"ז הכף החיים (סי' ד אות פא) דאע"פ דהגר"ז כ' דהנוגע בבעלי חיים טמאים א"צ נט"י, מ"מ יש להחמיר היכא דאפשר, עכ"ל.
♦ ♦ ♦