גאב"ד בד"ץ איגוד הרבנים מנשסתר
מקום הנחת תפילין לאדם ששערות ראשו אינן ממלאות את הזויות שבצדדים, ואחיזת הציציות ביד שמאל לאיטר
מי ששערות ראשו אינן ממלאות הזויות שבצדדים באופן שהתפילה של ראש שלו אמצעי מונח במקום שערות וצדדי התיתורא מונחים במקום שאין שערות, מה דינו.אי' בס' שלחן שלמה, וז"ל: וא"א מ"ו הרב הגדול החסיד המפורסם ז"ל פקפק עוד שמי ששערותיו גדילין בשפוע מלמטה לצד המצח שצריך שיהיו אף זויות דהתיתורא מלמטה מונח על השערות, עכ"ד. הגם שאין צריך ראי' לדבריו כי פשוט הוא, אעפ"כ נ"ל להוכיח מן הגמרא כדבריו, דמבואר במנחות דף ל"ז ע"ב גובה שבראש מנ"ל רי"א אמרה תורה הנחת תפילין ביד והנחת תפילין בראש, מה ביד מקום ראוי ליטמא בנגע א', דהיינו שער לבן, אף כאן מקום הראוי ליטמא בנגע א' דהיינו שער צהוב, לאפוקי בין עיניך דאיכא בשר ושער דגבות עינים דאיכא שער לבן ושער צהוב, עכ"ל. ולפי"ז אם לא יהיו מונחים זויות התיתורא עד מקום שער רק על בשר חלק ואמצע תיתורא מלמטה על השער אז אותו מקום ג"כ מטמא בשער לבן ושער צהוב, ואף לת"ק דיליף בין עיניך ממת, מה להלן במקום שעושין קרחה אז צריך ג"כ כל התיתורא להיות מונח במקום שעושין קרחה, וגם בשל"ה רימז וסביביו נשערה מאוד שיהיו השערות סביבות התפילין כנ"ל, עכ"ל השלחן שלמה. והו"ד במאסף לכל המחנות (סי' כז אות סד) וכתב לעיין בזה בב"י ובלשון רז"ש, אמנם בב"י ושו"ע הרב אין רמיזה לזה לכאו'.
ובמאסף לכל המחנות שם בס"ק ס"ג ציין לשו"ת פרי השדה (ח"ג סי' קמ"ט) לענין מי שיש לו שערות גדילים על פדחתו, וז"ל: ע"ד מה שנסתפק במ"ש בשו"ע או"ח סימן כ"ז סעיף ט' מקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס, האיך הדין מי שיש לו שער גם במקום המצח, כמה שיש איזה אנשים שיש להם מצח קטן ומתחילים השערות על המצח ממש, אם יכול להניח שם התפילין, או דאזלינן בתר רובא דעלמא שהשערות מתחילין למעלה מן המצח, ומע"כ נ"י האריך בזה והביא דברי הגאון בספר אשל אברהם שנסתפק ג"כ כה"ג.
הנה במס' מנחות ל"ז ע"ב איתא בגמרא דת"ר בין עיניך זו גובה שבראש וילפינן מלא תשימו קרחה בין עיניכם, והנה גבי קרחה פשיטא דאינו חייב רק בראש דוקא ואפילו אם יש לו שערות על המצח אינו חייב רק על הראש דפדחת לא מקרי ראש. ועיין מס' בכורות מ"ו ע"ב משמע ג"כ דפדחת וראש הם חלוקים דפדחת לא הוי בכלל ראש, וא"כ כיון דבגמרא איתא להדיא גובה שבראש ולא הזכיר מקום שער משמע דעיקר תלוי בגובה שבראש, ומה שהזכיר בשו"ע מהתחלת עקרי השער היא רק לסימן כדרך שהוא אצל רוב אנשים, וזהו פשוט, וא"כ פשיטא דאין חילוק בין מי שיש לו שערות על פדחת ג"כ, ובין מי שאין לו שערות על הפדחת דעיקר תלוי בגובה שבראש דמסתמא לא יחלוק השו"ע על ברייתא מפורשת מס' מנחות שם ועוד דאפי' אם היינו יכולי' לדחוק דמ"ש בברייתא גובה שבראש היא ג"כ משום דשם מתחילין השער מ"מ לא היינו יכולין להתיר להניח תפילין על הפדחת למי שיש לו שערות על הפדחת דהנה היינו צריכין לבא אל הספק אם אזלינן בתר דידיה או בתר דעלמא והיא איבעיא דלא אפשטא במס' חולין צ"ב ע"ב גבי כף של עוף ואזלינן לחומרא, ועיין רמב"ם פ"ח הלכות מאכלות אסורות הלכה ד' דאזלינן לחומרא וא"כ ה"נ דלמא הלכה דאזלינן בתר דעלמא, וא"כ אם יניח תפילין במקום גובה שבראש דוקא יהיה מקיים מצות תפילין אפילו אי אזלינן בתר דידיה דמ"מ השיעור היא עד מקום שמוחו של תינוק רופס ואם יניח תפילין על המצח אע"ג שיש לו שם שערות לא יקיים רק אי אזלינן בתר דידיה וכיון דהוא ספק עכ"פ לא יצא מצות תפילין דשמא הלכה דבתר עלמא אזלינן כיון דהוא איבעיא דלא אפשטא, ודוק היטב, ואין לומר דמשם לא מוכח דלא אזלינן בתר דידיה רק בשאר בע"ח אבל באדם באמת אזלינן בתר דידיה דזהו אינו דהרי הרשב"א מס' חולין הקשה שם אמאי לא פשיט הגמר' דאזלינן בתר דידיה מאיטר שמניח תפילין בימינו שהוא שמאלו, ותירץ (וכן הר"ן ריש פרק גיד הנשה) דגבי תפילין שאני שהתורה לא אמרה שמאל רק ידכה יד כהה וגזירת הכתוב להניח כל אחד ביד כהה שלו, משמע הא אי לא"ה היה באמת ספק גם גבי איטר אם אזלינן בתר דידיה, וא"כ הכא לענין תפילין של ראש אפילו אי היה כתוב בפירוש שמקום הנחתן היא ממקום שהשער מתחילין ג"כ היה ספק אם יוצא על הפדחת אפילו יש לו שם שערות כיון דלא אפשטא האיבעיא דאזלינן בתר דידיה, וא"כ פשיטא שמחוייב להניח בגובה שבראש דוקא דאז שפיר יצא אפילו אי הוי אזלינן בתר דידיה כיון דהשיעור היא עד מקום שמוחו של תינוק רופס, וא"כ יש לנו שני טעמים שלא להשגיח על זה מה שיש לו שערות במקום הפדחת, חדא דבגמרא בברייתא לא נזכר רק גובה שבראש, ועוד אפילו אם נדחוק עצמנו דברייתא ג"כ כוונתו מקום שער מ"מ כיון דהיא איבעיא דלא אפשטא אי אזלינן בתר דידיה או בתר עלמא, וכפי הנראה מדברי הראשונים הר"ן והרשב"א שייך הך איבעיא באדם ג"כ, א"כ פשיטא דצריך להניח בגובה הראש דוקא דאז יצא אפילו אם אזלינן בתר דידיה כיון שהשיעור היא עד מקום שמוחו של תינוק רופס, משא"כ אם יניח על הפדחת לא יצא דלמא הלכה דאזלינן בתר עלמא ולא בתר דידיה, ואפילו בדיעבד לא יצא אם היא ספק דיש לו חזקת חיוב מצוה, וא"כ כל שהוא ספק אם קיים המצוה בודאי לא יצא מספק, ובהך דחזקת חיוב מצוה כבר האריכו הפוסקים, ועיין פר"ח או"ח סימן ס"ז וגם אני בעניי הארכתי בזה בכמה מקומות בס"ד, עכ"פ פשיטא שצריך להניח בגובה של הראש דוקא כפשטא דברייתא מס' מנחות ל"ז ע"ב, כנ"ל ברור בס"ד (ועי' שו"ת לבושי מרדכי או"ח סימן ק"י), עכ"ד.
ולפי"ד א"א לומר בניד"ד דנלך בתר רוב העולם, דסו"ס מידי ספק לא נפיק אי אזלינן בתר דידי' או בתר רובא דעלמא.
אולם בס"ק ס"ד הנ"ל ציין לשו"ת צור יעקב סי' קס"ג, וז"ל שם: היות ראיתי בקונטרס הנדפס מכה"ג אודות הנחת תפילין ש"ר שכתב שמי שגידול השער שלו בעיגול ע"ג המצח צריך ליזהר שאף זוית התיתורא למטה יהיו מונחים על עיקרי השערות, ולא הבנתי כוונתו דשכיח בהרבה אנשים שיש להם זויות גדולים בראשם שהתחלת עיקרי השער באמצע הראש סמוך למצח ובצדדין ראשם חלק עד למעלה הרבה וא"א שיגיע זוית התיתורא לעיקרי השער, רק כיון שבאמצע הראש הוא מקום התחלת שער כבר הוא מקום תפילין בגובה הראש והלא למאי דאמרי' בש"ס מנחות (ל"ז) בין עיניך זו קדקוד היכי אמרי דבי ר' ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס ופירש"י רק כשהוא בן שנה פשיטא שאין רוחב כל הראש רופס בתינוק ע"כ דהוא רק לסימן דשם הוי קדקוד והוי בגובה הראש וכשר אפי' כשהתפילין רחבים יותר ממקום שמוחו של תינוק רופס, והרי מלשון הרמב"ם משמע דעיקר הנחת תפילין רק במקום שמוחו של תינוק רופס וכ' הב"י סי' כ"ז דהא שמקום יש בראש להניח שני תפילין היינו סמוכים זל"ז ברוחב הראש שכנגד בין העינים ופשוט דרוחב כזה אינו רופס רק שזה הסימן למקום התחלת התפילין בגובה מה שמתפשט לרוחב אפי' כשאינו רופס נקרא מקום תפילין א"כ אף לתוס' ורא"ש דמקום הסמוך למצח ג"כ מקום תפילין וכמ"ש הרא"ש ממקום שמתחיל השער והוא מקום שעושה קרחה היינו דשם מתחיל מקום תפילין ואפי' כשהרוחב אינו מקום שער אינו מזיק ואף דאמרי' שם בש"ס מנחות (ע"ב) דילפינן מלא תשימו קרחה דבעי' מקום שעושה קרחה משמע ג"כ דהוא רק לסימן מקום שעושה קרחה הוא התחלת מקום תפילין ואז אפי' אם ברוחב אין מגדל שער בכולו אין מעכב דאם נאמר דבעי' שיהא שער ברוחב כל התפילין א"כ במי שיש לו זויות גדולים בצדדי ראשו צריך להניח למעלה הרבה בגובה הראש שהשיער ברוחב כל הראש ויגיע למעלה ממקום שמוחו של תינוק רופס דמשמע בש"ע סי' כ"ז ס"ט דשם כבר כלה מקום תפילין דלא כטור שם שכתב שהוא כל גובה הראש וכמ"ש בסה"ק שם.
איברא דמדברי ר' יהודה שם שאמר מה להלן במקום הראוי ליטמא בנגע א' אף כאן כו', לאפוקי בין עינים דאיכא בשר ושער דאיכא שער לבן ואיכא שער צהוב, הרי דבעי' שיהי' כולו במקום שער. אבל ז"א, דבשלמא אם נימא בין עיניך ממש א"כ הרי על המצח משמע בשער לבן ומטמא בשני נגעים, אבל להאמת דבעי' גובה הראש במקום שער, א"כ אף שבצדדין ליכא שער אבל אי היו שם שער פשיטא דהוי כראש ומטמא רק דצהוב ולכן לא הוי רק כנגע אחד, בגלל כן לדעתי אין להחמיר בזה, עכ"ד הצור יעקב.
♦
ובענין מה ששאל בנער בר מצוה שהוא איטר יד וכשאוחז הציצית בידו השמאלית בשעת קריאת שמע, כמבואר בשו"ע סי' כ"ד ס"ב, אינו יכול להגיע בידו השמאלית למשמש בתפילין של ראש כשאומר "והיו לטוטפות", כמבואר בסי' כ"ח ס"א ובסי' ס"א סכ"ה.
הנה יכול למשמש בתפילין של ראש בידו הימנית, שהרי אין הקפדה באיזה יד ימשמש בהם. וכמו"כ יוכל לאחוז בציצית בידו הימנית ואז ידו השמאלית תהיה חפשית למשמש בה התפלה של ראש, שהרי עיקר הטעם שכ' המחבר בסי' צ"ב שם לאחוז הציצית ביד שמאלית הוא כדי שיהיו הציציות על הלב, וכמבואר בב"י מהמדרש תהילים, ואם אינו יכול לאחזם ביד שמאלית מטעם הנ"ל, ואוחזם ביד ימנית, ואחז ביד ימנית על החזה כנגד הלב, הרי קיים העניין לאחזם נגד הלב, ובזה תשאר ידו הימנית פנוי' למשמש בתפילין של ראש.
ומ"מ נראה דהדרך הראשונה עדיפה אם אפשר לו לעשות כן, שעי"ז אינו משנה מהמפורש בשו"ע וממנהג העולם.
♦ ♦ ♦