פתח תקווה
צורת הלבישה המחייבת בציצית
יש שלש צורות של לבישת טלית שדנו הראשונים והפוסקים בקיום מצות ציצית, והן: עטיפת הישמעאלים, עטיפה רגילה, ולבישה. ונראה לבאר בס"ד את דעות הראשונים בזה.♦
א. עטיפת הישמעאלים
בעל העיטור בהלכות ציצית דף ע"ה ע"ב כתב וז"ל ורבותינו הגאונים כתבו ועטיפתו כעטיפת הישמעאלים עטיפה גמורה ע"כ [והביאו הטור בריש סימן ח'], ומבואר בדברי העיטור ומהקושיות שהקשה בהמשך על הגאונים הנ"ל, שלדעת הגאונים - כך היא מצות ציצית, והרוצה לקיים מצוה זו צריך ללכת כל היום בצורה של עטיפת הישמעאלים עי"ש. והרדב"ז בתשובה ח"ג סי' תקע"א כתב בזה"ל שאלת ממני אודיעך דעתי במה שנהגו מקצת בני אדם שמתעטפים כעטיפת האבילים ומשליכין שני הציציות לאחוריהם לצד שמאל ונמצא כל הד' ציציות לצד שמאל שתים לפניו ושתים לאחריו אם יש להם על מה שיסמוכו וכו', תשובה הם סומכין בזה על לשון רבינו סעדיה ז"ל בפרשת בא אל פרעה וז"ל בלשון ערב [והעתיק לשונו וכתב] והעתק הלשון הוא זה כשיתעטף הישראל בטלית צריך שישליך ד' הכנפות על צד השמאלי לא יהיה מהם כלום על צד הימין לתקן את יצר הרע דכתיב ולא תתורו וכו' עי"ש. ומבואר מדבריו שהמקור לעטיפת הישמעאלים - שהיא עטיפת האבלים כמבואר בגמ' במו"ק בדף כ"ד ע"א – הוא מדברי הרס"ג הנ"ל. וכ"כ בשער הכוונות בענין הציצית וז"ל והנה לסיבה זו [עפ"י הסוד שביאר שם קודם לכן] הצריכו הגאונים להתעטף עטיפת ישמעאלים, ומחזירים ב' הציציות שבצד ימין אל צד שמאל באופן שיתחברו שם בצד השמאל מאחוריו כל הד' ציציות ויהיו תלויים מאחוריו בצד שמאל וכו'. גם רבינו סעדיה ז"ל כתב בפירושו שחיבר בלשון ערבי בפרשת בא ענין עטיפה זו, וטוב ונכון לעשות כך וכו' עי"ש. הרי שהתחיל עם דברי הטור בשם בעל העיטור והשוה לזה את דברי הרס"ג שהזכיר רבו [של רבינו האר"י] - הרדב"ז.אולם, נראה שאין ראיה מדברי הרס"ג הנ"ל לעטיפת הישמעאלים, וגם מדברי שאר הגאונים נראה שא"צ לעטיפת הישמעאלים. וכונת העיטור שכתב 'ורבותינו הגאונים כתבו' היא לדברי ר' טוביה במדרש לקח טוב סוף פרשת שלח[2], שכתב שם פסקי הלכות ציצית וכתב 'ועטיפתו כעטיפת הישמעאלים' עי"ש, והוא כתב כן מדנפשיה, אולם בדברי הגאונים לא נמצא כן. הנה, הרס"ג הנ"ל שהעתיקו הרדב"ז והאר"י - לא כתב כן בעצם המצוה, ושלולי כן לא קיים מצות עטיפת ציצית [כמו שהוא לפי דברי הגאונים שהביא העיטור], אלא כתב כן על צד הרמז ולענין קיום המצוה עם כוונתה לשמור מהיצה"ר, אבל ודאי שמי שלא עושה כן - קיים המצוה. וראיה לזה, דהא בתרגום הרס"ג בפרשת כי תצא על הפסוק אשר 'תכסה' בה – תרגם הרס"ג 'תגטא' שזהו תרגום מילולי של המלה 'כיסוי', והוא כיסוי רגיל ולא עטיפת הישמעאלים. ולעומת זאת, בפרשת מצורע על הפסוק ועל שפם 'יעטה' תרגם 'יתלת'ם', וזו עטיפת הישמעאלים, וכמו שכתב רה"ג שהביאוהו הריצ"ג בהלכות אבל עמ' רכ"ד והרמב"ן בתוה"א בענין האבלות, וכ"ה בר"ח במו"ק לדף כ"ד ע"א שעטיפת הישמעאלים היא הנקראת 'אל לתאם'. וא"כ, בציצית שלא תרגם כן אלא כיסוי רגיל, היינו כל כיסוי, גם לא עטיפת הישמעאלים.
ובסידור הרס"ג עמ' פ"ח כתב ואלאזאר אלדי ליס פיה ציצית עוטף ישראל בתפארה, ואלדי פיה ציצית להתעטף בציצית ע"כ. ותרגומו המילולי הוא: והכסות[3] אשר אין בה ציצית – עוטף וכו', ואשר יש בה ציצית – להתעטף בציצית ע"כ. ומשמע מדבריו שאותה צורת לבישה – בבגד שאין בו ציצית מברכים עוטף, ובבגד שיש בו ציצית מברכים להתעטף. ואם היה תנאי מיוחד היה צריך לכתוב ובבגד שיש בו ציצית 'ומתעטף עטיפת הישמעאלים' מברך להתעטף, דהא ל'גאונים' שהביא העיטור זה מעכב וכנ"ל. וביותר שגם בלשון שהעתיק הרדב"ז מהרס"ג בפרשת בא לא מוזכר עטיפת הישמעאלים, דהא לא כתב רס"ג שמשליך את הצד הימני 'מאחורי' צדו השמאלי, אלא שמשליך 'על' צד השמאלי, וכוונתו יכולה להתפרש גם על צד הקדמי, והעיקר הוא שכל הד' ציציות יהיו על צד שמאל, וכפי הטעם שכתב לתקן את היצה"ר. אולם אין הכרח שכונתו לעטיפת הישמעאלים, ואדרבה מדבריו במקומות הנ"ל מבואר שא"צ לקיום מצות ציצית עטיפת הישמעאלים.
ובספר דיני מצות הציצית לר"ש בן חפני, שנדפס בסוף ספר כליל תכלת, בעמ' רל"ח כתב: ואנמא ילזם 'לאבס אל אזאר' וכו' פי וקת 'לבסה' וכו' וצונו להתעטף בציצית, ולו 'לבס אלאזאר' וכו' דפעאת כת'ירה וכו' אן יברך להתעטף בציצית פי כל דפעה וכו', ותרגומו בעמ' רס"ב שם: ואמנם חייב 'לובש הטלית' וכו' בעת 'לבישתה' וכו' וצונו להתעטף בציצית, ואם 'לובש הטלית' וכו' פעמים רבות וכו' יברך להתעטף בציצית בכל פעם וכו' עי"ש. הרי שכתב כמה פעמים ש'לובשים' את הטלית ומברכים, ולא הזכיר כלל עטיפת הישמעאלים.
וכן מתבאר מדברי ר"ח במו"ק כ"ד ע"א, שכתב גבי אבל שצריך עטיפת הישמעאלים וז"ל פי' עטיפת הישמעאלים דאמר שמואל - מכסה שפמו וזקנו וחוטמו במצנפתו 'או בטליתו' והוא אלמתה [צ"ל אלת'מה] בלשון ערב ע"כ. ועיקר הפירוש הוא מדברי רה"ג, שהביאו הריצ"ג והרמב"ן שהזכרנו לעיל, אלא שרה"ג לא כתב 'בטליתו או במצנפתו' [והערוך בערך עטף העתיק בסתמא את דברי הר"ח, כדרכו. וכן העתיק הרד"ק בספר השרשים ערך עטף בסתמא]. ומבואר מזה שגם בטליתו אינו מתעטף עטיפת הישמעאלים אלא אבל, אבל סתם כל אדם לא.
וא"כ התבאר שבדברי הגאונים שלפנינו מבואר שא"צ עטיפת הישמעאלים למצות ציצית.
ובאמת, שגם מדברי שא"ר נראה כן, שהם לא הזכירו עטיפת הישמעאלים ואף לא הזכירו דעת הגאונים בזה ושיש מחלוקת בדבר. בסידור רשב"ן פכ"א בדיני הציצית הזכיר לשון עיטוף ולבישה ולא הזכיר כלל עטיפת הישמעאלים עי"ש. והרי"ף בתשובה [שנדפסה בשו"ת הגאונים הרכבי סי' תפ"ד ובשו"ת הרי"ף מהדורת מכון ירושלים ח"ג סי' של"ח] כתב וז"ל אמנם היציאה בלילה בטלית מצוייצת או היציאה בה ביום 'מבלי שיתעטף בה' - הרי זה כאלו ישימה סביב צוארו או ישימה כסודר על ראשו עי"ש, הרי שהזכיר 'עיטוף' גרידא לחיוב ולא עטיפת הישמעאלים. וכן הר"י מגאש בתשובה סי' קפ"ג נשאל על טלית מצוייצת כהלכתא אם אסור לצאת בה בשבת 'אם לא היה מתעטף בה' אלא כרוכה סביבות צוארו וכו', והשיב אם היתה הטלית מצויצת כהלכתא מותר לצאת בה בשבת והיא כרוכה סביבות צוארו וכו' 'אע"פ שאינו מתעטף בה' [ואינו יוצא בזה יד"ח ציצית] עי"ש, הרי שהזכיר רק 'עיטוף' כדי לקיים מצות ציצית, ולא עטיפת הישמעאלים. ודוחק לומר שהם סמכו על מה שנאמר לגבי אבל, דכל כה"ג הוה להו לפרושי. ויותר מפורש בדברי הרמב"ם בתשובה [בלאו] סי' ר"כ, שדן בענין יציאה בטלית בשבת ברה"ר, וכתב בתוך הדברים וז"ל כללו של דבר לא יצא בציצית לפי דעתם אלא בצורה שיוצא בה ידי חובתו 'והוא שיהיה עטוף בה כשהוא מכוסה ראשו ורובו' עי"ש, הרי שגם הוא לא הזכיר אלא 'עיטוף' גרידא ראשו ורובו. וכעי"ז כתב ר"א בספר המספיק עמ' 270, וז"ל ודבריו אשר תכסה בה מורים וכו' שיהיה מכסה את הגוף או מרביתו ככסות, לא כמצנפת שהיא מכסה את הראש בלבד וכדומה או ככסות קטנה ששיעורה אינו מספיק 'לכיסוי [תגטא] הראש ומרבית הגוף' עי"ש, הרי שגם הוא הזכיר כיסוי הראש והגוף בלבד. ושם בעמ' 247 כתב שמי שמסיר ציצית וחוזר 'לבסה' [ללובשה] או 'לבס' [לבש] ציצית אחרת חוזר ומברך להתעטף בציצית עי"ש, הרי שהזכיר לשון של 'לבישה' ולא של עטיפת הישמעאלים.
וכן האריך העיטור לחלוק על דברי 'הגאונים' שהביא, וכמו שהביאו הטור והב"י בריש סי' ח'. וכן האריך הר"י בר' יקר בפירוש התפלות והברכות ח"ב עמ' כ"ג וזת"ד והא דאמרינן כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאל אינה עטיפה – גבי אבל הוא, אבל אין לדמות עטיפת הגוף לעטיפת הראש וכו' ועיטוף הציצית וכו' כל בגד שמכסה גופו קורא עטוף עיש"ב. וכן מתבאר מדברי מהר"ח או"ז בתשובה סי' ד', שכתב בשם אביו האו"ז שכתב בשם ראבי"ה דלא מיחייב בציצית דרך לבישה אלא דרך עיטוף עי"ש, ולא כתב שלא חייב עיטוף רגיל אלא עטיפת הישמעאלים. וכן מתבאר מדברי הראשונים שנביא לקמן גבי טלית קטן, דס"ל שהיא חייבת בציצית אף שאינה דרך עיטוף כלל, וכ"ש שאינה כעטיפת הישמעאלים.
וא"כ התבאר שהמקור היחיד לעטיפת הישמעאלים בציצית הוא ר' טוביה בספרו לקח טוב, אולם הגאונים ושאר הראשונים לא ס"ל כלל חידוש זה אלא ס"ל דסגי בעטיפה רגילה[4].והב"י הביא את תשובת תה"ד סי' מ"ה, שדן בענין טלית קטן האם מברכים עליה או לא, וסיים תה"ד בזה"ל והנוהג בטלית שיש לו בית הצואר יעשנו קצת גדול שיוכל לכסות ראשו ורובו מאחריו ובשעת ברכה יעטפנו על ראשו ויפשילנו לאחוריו ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ארבע אמות עי"ש, וכ"פ השו"ע בס"ג. והמג"א בסק"ד-ה' הביא בקצרה את דברי תה"ד הנ"ל. וביארו הפמ"ג והמחה"ש בסק"ד, וכן הכה"ח באות ז', שכונת תה"ד היא לחוש לדעת הגאונים ולעשות עטיפת הישמעאלים עי"ש. אולם דבריהם צ"ע, דבתה"ד לא מוזכר כלל עטיפת הישמעאלים, ואדרבה נראה שכונתו לעטיפה רגילה, דהא הוא הזכיר שם את דברי האו"ז וסיעתו שמצריכים עטיפה גרידא וכנ"ל. וכל מה שתה"ד דן שם זה האם סגי בלבישה או שצריך עיטוף, וכתב לחוש בשעת הברכה להתעטף, אבל לא הזכיר כלל מעטיפת הישמעאלים.
ולמעשה - השו"ע בס"ב וס"ג פסק כדעת העיטור עי"ש, וכ"פ הגר"א בביאורו בסק"ד, וכן נהג הגר"א למעשה, כמבואר בספר מעשה רב אות ט"ו וז"ל מברך ולובש ומכסה ראשו בטלית וא"צ להתעטף כעטיפת ישמעאלים ע"כ. וכן חלק מהתימנים אינם עושים עטיפת הישמעאלים. אולם, האחרונים העתיקו את דברי רבינו האר"י בשער הכונות שהעתקנו לעיל שטוב ונכון לעשות בשעת הברכה עטיפת הישמעאלים למשך הילוך ד' אמות[5] – עי' במ"ב סק"ד ובכה"ח אות ז', וכן נוהגים רוב העולם. ולפי האמור נראה שחומרא יתירה היא וא"צ לנהוג כן, דהא האר"י הנהיג כן בחושבו שכ"ד הגאונים ורס"ג, ולפי האמור אין זו דעתם אלא דעת הלקח טוב גרידא, ולא מצאנו שחוששים לסברא יחידאה של הלקח טוב בשום מקום, ובפרט שהגאונים וגדולי הראשונים לא ס"ל כמותו.
ויש להעיר שגם רוב העולם שעושים עטיפת הישמעאלים וכדעת רבינו האר"י – רובם לא עושים כדין; אצל האשכנזים – רבים מהם מכסים את הפנים והעיניים וכבר העירו רבים שאין זו עטיפת הישמעאלים, שהם אינם מכסים את פניהם – עי' בשו"ת יחו"ד ח"ה סי' א' שהביא את דברי האחרונים שהעירו על כך. ואצל הספרדים – עי' בכה"ח באות ג' ואות ט' סדר העטיפה לדעת השלמי צבור והבן איש חי. ולתרוייהו – את עטיפת הישמעאלים עושים רק כשהטלית נמצאת על הראש והצואר ולא על כל הגוף. אולם, הדברים תמוהים מאוד, וכמו שכבר תמה בשו"ת לחם שלמה [עהרנרייך] ח"א סי' י"ג, שהרי עטיפת הראש והצואר אינה עטיפה כלל ולא יוצאים בה יד"ח ציצית, כמבואר באחרונים בסי' ח' [ובגר"ז שהביא הכה"ח גופיה באות ט'] וכן בסי' ש"א סכ"ט שהיוצא כן בשבת חייב חטאת שאין זה לבישה ועיטוף כלל אלא משאוי[6]. וא"כ אין זו עטיפת הישמעאלים כלל אלא כשעוטף גופו עם ראשו ולאחר מכן עושה עטיפת הישמעאלים [ללא הרמת שולי הטלית על הצואר, אלא בעודו מונח גם על גופו, ולפחות על חלק מגופו, עושה כן], וכן האריך בזה בשו"ת וישב הים ח"ב סי' א' עי"ש.
♦
ב. מהו עיטוף הצריך למצות ציצית
לאחר שביארנו שאין צורך בעטיפת הישמעאלים אלא בעטיפה גרידא – יש לבאר מהי עטיפה - האם עטיפת הגוף בלבד או עטיפת הראש והגוף. הנה, העיטור שהביא הטור כתב שהעטיפה היא כדרך בני אדם שמתכסין בכסותן ועסוקין במלאכתן פעמים בכיסוי הראש ופעמים בגילוי הראש עי"ש. וכעי"ז כתב הר"י בר' יקר שם, וזת"ד עטוף הציצית אינו לא מענין זה [של אבל שהוא עטיפת הישמעאלים] ולא מענין זה [של ברכת המזון ששם הוא עטיפת הראש] אלא כל בגד שמכסה גופו קורא עטוף וכו' ואע"פ דשיעור טלית הוא כדי שיתכסה בה קטן ראשו ורוב – אינו אלא שיעור בעלמא, לפי שלפעמים מכסה ממנו ראשו, ופשיטא אפילו לא יכסה ראשו מן הטלית אסור ללבשו בלא ציצית, אלא ודאי י"ל כל בגד שרגילות הוא שמתכסין ממנו לפעמים כגון דרך ענוה או בשביל הקור או להגן מן החמה וכו' חייבין בציצית, אבל החלוקין וכו' שאין דרך לתת אותם על ראשם אם לא הנערים דרך הפקר – לא קרינן בהו אשר תכסה כלל ופטורין מן הציצית עכת"ד. ומבואר של"צ בפועל להתעטף בראשו אלא כיון שפעמים מתעטף בראשו סגי. וכ"פ השו"ע.אולם, הרמב"ם בתשובה בלאו סי' ר"כ הנ"ל כתב וז"ל כללו של דבר לא יצא בציצית לפי דעתם אלא בצורה שיוצא בה ידי חובתו 'והוא שיהיה עטוף בה כשהוא מכסה ראשו ורובו' עי"ש, ונראה מדבריו שרק כשהוא עטוף ומכוסה ראשו ורובו יוצא יד"ח ציצית. וכן מתבאר מדברי ר"א בספר המספיק בעמ' 281 שכתב וז"ל ונקבע אות זה בטלית על פני מלבוש זולתו משום שהטלית היא מעל כל המלבוש ומקיפה את הראש והגוף ואינה כמצנפת המכסה את הראש בלבד ולא כבגד המיוחד לגוף בלא הראש עי"ש. ומבואר שצריך לכסות ראשו וגופו בטלית. וכ"כ הר"ש בשם רבו בשם הר"צ שהובא במרדכי רמז תתקמ"ג וז"ל ואף ראשו משמע קצת שצריך לכסות מדבעינן בפ' התכלת שיעור טלית שהקטן מתעטף בו ראשו וגדול יוצא בו עראי וכו' משמע שצריך שיהא עליו שם מלבוש ראוי לכסות עליו לכל הפחות לקטן וסימן לדבר שאנו מברכין להתעטף בציצית וכן גבי אבל עטיפת הראש ומה שאומר בערוך דסודר חייב בציצית היינו סודר שמכסה בו ראשו ותלוי למטה הרבה שהיה יכול להתעטף בו עי"ש.
וכן דעת הזוהר והמקובלים; כן מתבאר מדברי מהרח"ו בפירוש הזהר פרשת ואתחנן דף ר"ס ע"ב שהובא בספר אור החמה שם וז"ל והרח״ו זלה״ה כתב 'ובעי לחפיא רישיה' [לשון הזוהר שם] - אפשר שהוא סוד 'טלית גדול הנפרס על הראש', אמנם להיות כי לא נכתב זה רק בתפלת י״ח שכן אמר ובעי לכוונא רגלוי וכו׳ [פי' והכיסוי של הראש בטלית אינו דוקא בתפלת י"ח אלא בכל הזמן מדין הטלית ולא מדין תפלת י"ח] לכן נלע"ד כי בעת תפלת י״ח צריך להוריד טליתו עד שיכסה עיניו וכו' עי"ש. וכ"כ בספר יש שכר [פראג, שס"ט] בדיני ציצית אות ח' וז"ל צריך שיהיה לו טלית גדול שיתעטף בו ראשו ורובו, שכן כתב בפרשת במדבר דף ק"ב ע"ב וז"ל לבתר יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה, הרי שדקדק בלשונו ואמר לפרשא על רישיה דוקא. כתב עוד שם וז"ל לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה פרישו דמצוה בשבחא דדוד מלכא וכו' עכ"ל והוא מבואר ע"כ. וכ"כ מהר"י צמח בספרו לחם מן השמים דף ה' ע"א וז"ל טלית גדול צריך שיהיה תמיד על ראשו מעוטף בו כי זהו תכלית טלית גדול שהוא לעטף בו את הראש עי"ש. וכ"כ ר' חיים כהן בספרו מקור חיים סי' ח' ס"ב וז"ל ואיך ישרה עליו השכינה וראשו גרוע מגולה מן המצוה, לכן צריך להתעטף ראשו בטלית וכו' ובזוהר פרשת במדבר וכו' הנה מבואר כי חובה על האדם לכסות ראשו לקבל עליו עול המצוה עי"ש.
וע"כ נראה שלכתחלה יש לחוש לדעת הרמב"ם והמקובלים ולעטוף את הראש במשך כל זמן התפלה, כדי לקיים את המצוה בשלימות לדעת כולם.
♦
ג. קיפול הטלית על הכתפיים האם חשיב דרך עיטוף
הנה, טליתות שלנו גדולות הם וכדי שלא יגררו הציציות על הארץ – אנו מקפלים את צידי הטלית על הכתפיים, ובספר עטיפת ציצית כהלכתה להרב משה רצאבי כתב שאין זו צורת עטיפה אלא כשהטלית פרוסה על זרועותיו והציציות לפניו והאריך להוכיח כן עי"ש. וכבר כתב לנכון בספר הידור עטיפת הציצית להרב אוריאל חוברה בפרק י"א לדחות דבריו, ושאין שום ראיה מהתלמוד ומהראשונים שעטיפה דידן לא חשיבה עטיפה עי"ש.ובאמת, שיש ראיה ברורה שלא צריך עטיפת הזרועות, והיא משיעור הטלית. הנה, האחרונים דנו מהו שיעור טלית גדול, והאריכו בזה, ומסקנת הבא"ח בפרשת לך לך אות י"א וי"ב, וכן בספרו רב פעלים ח"ב או"ח סי' ו', שהשיעור הוא אמה וחצי רוחב על אמה אורך. וגם החזו"א בסי' ג' אות ל"א נקט ששיעור הרוחב הוא אמה, אלא שבשיעור האורך נקט לכתחלה ב' אמות עי"ש, וכן הסכים מרן הגרע"י זצ"ל בשו"ת יחו"ד ח"ה סי' ב' ששיעור הרוחב הוא אמה עי"ש. ושיעור האמה הגדול ביותר הוא 60 ס"מ, וזהו שיעור רוחב הטלית. ובבדיקה שעשיתי – רוחב הטלית מכתף לכתף כשהוא כולל גם את הראש כצורת עיטוף דידן הוא כ60 ס"מ ואף מעט יותר, וא"כ חזינן מזה שא"צ לכיסוי הזרועות, דהא בשיעור זה אין הוא מכסה את הזרועות. וא"כ ודאי שעיטוף דידן חשיב עיטוף לכתחלה, ואף מרויחים בו את מה שהביאו הראשונים מהמדרש שיהיו ב' כנפות מקדימה וב' מאחורה.
♦
ד. טלית קטן שהוא דרך לבישה ולא דרך עיטוף
ומעתה נראה לבאר האם מצות ציצית היא רק בדרך עיטוף או גם בדרך לבישה. ונחלקו בזה הראשונים.בגמ' במנחות מ"א ע"א מובאים דברי המלאך לרב קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא – ציצית מה תהא עליה. ופירש ר' גרשם שם סרבלא – מקטורן שאין לו ד' כנפים ע"כ, וכ"כ רש"י כגון אותן שלנו שהן עגולין ואין לה אלא שני כנפים למטה דפטורה מציצית ע"כ, וכ"כ הר"י מלוניל בפירושו לרי"ף הלכות ציצית שם, וכ"כ המאירי בשבת כ"ה ע"ב, וכ"כ בספר ערוגת הבושם ח"ג עמ' 235, וכ"כ ר' בונפנט הלוי בתשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סי' ע"ו. ומבואר מכל הני רבוותא שאם היה לסרבל ד' כנפים הוא היה חייב בציצית, אע"פ שהוא דרך לבישה ולא דרך עיטוף.
וכ"ד העיטור בדף ע"ה ע"ב, שהוא דן בענין הטליתות שמכוסות תחת המקטורן והביא את הדעות שלא מקיימים בזה מצות ציצית [עי' לקמן] וכתב ולדעתי [כצ"ל, וכ"ה בספר הפרדס שער ט' פי"ט אות ג' לשון העיטור בצורה מתוקנת יותר] דלא עביד מצוה מן המובחר והמקיים אותה צריך להתכסות על כל מלבושיו ועטיפתו כעטיפתו ישמעאלים שיהיה עטיפה גמורה, אבל נ"מ לברכה דבשעת עטיפה קודם שלובש מלבוש העליון וזכר לציצת היא עי"ש. ומבואר מדבריו שיש בזה מצוה אע"פ שאינה מצוה מן המובחר, וגם ניתן לברך עליה. והב"י הביא שכ"ד הנימוק"י בהלכות ציצית בשם הריטב"א, מהר"ם [שהובא בשו"ת מהר"ח או"ז סי' ד'], מהרי"ל [החדשות סי' ד', וכתב שלא חשו רבותינו על דברי או"ז שכתב שהיא ברכה לבטלה – עי' לקמן], תה"ד סי' מ"ה ומהרי"ק סי' קמ"ט עי"ש. ויש להוסיף עוד שכ"ד ר' יונה בספר היראה והתשב"ץ ח"ב סי' מ' וכתב שכן מנהג ספרד ללכת עם ט"ק, ודן שם לענין הברכה עליה האם מברכים להתעטף או על מצות עי"ש. וכן נקט בפשיטות האברבנאל בפירושו על התורה ס"פ שלח, ואף כתב לזה רמז מלשון הכתוב, וז"ל ואמרו על כנפי בגדיהם רמז אל הכסות העליון והטעם שבזמניהם היו נוהגים ללבוש על כל בגדיהם מעיל בעל ד' כנפים ומתעטפים במעיל ההוא כצורת הטלית אשר לנו היום וכנפי המעיל מתפשטים אנה ואנה וכו' ואמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם להגיד שאף שבהמשך הדורות אם לא ינהגו בני ישראל ללבוש מעילים יעשו עכ"פ בגד מד' כנפות ויעשו להם ציצית ומזה יתבאר טעות האומרים שאם ירצה שלא ללבוש טלית בעל ד' כנפות אינו חייב במצות ציצית עי"ש. וכ"ד מהר"ם מינץ בתשובה סי' ק"י עי"ש.
וכ"ה עפ"י רבותינו המקובלים, ופירשו כן בזוהר שלח דף קע"ה ע"א דאיתא שם דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעיטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה וכו' עי"ש, ופירש השל"ה מסכת חולין פרק נר מצוה אות י"ז ד'עיטוף' היינו טלית גדול, ו'לבוש' היינו טלית קטן, וכ"כ הרחיד"א בהגהותיו ניצוצי אורות שם. וכ"ד רבינו האר"י בשעה"כ כנודע שיש ב' בחינות בלבישת הציצית; בחינת אור מקיף שהוא בטלית גדול, ובחינת אור פנימי שהוא בטלית קטן.
אולם, דעת רבים מהראשונים שמצות ציצית היא רק בדרך עיטוף ולא בדרך לבישה. הב"י הביא בשם מהרי"ל ותה"ד ומהרי"ק שדעת מהר"ח או"ז ואביו האו"ז שאין מצוה בדרך לבישה. ומקור הדברים הוא בשו"ת מהר"ח או"ז סי' ד', וז"ל רבינו אבא מארי כתב בקובץ שלו וז"ל: והא דיש בני אדם שמקפידין על חלוקי צמר או על פשתן שתופרין אותם יחד מלפנים ומלאחריהם כדי שלא יהא בת ד' כנפים - אומר מורי אבי העזרי דאינן צריכים, דכיון דדרך לבישה הוא - לא מיחייב בציצית, דלא מיחייב אלא דרך עיטוף. תדע, דמדמברכינן להתעטף ולא מברכינן ללבוש. ומזה הטעם אמר רבי דאינם יוצאין ידי חובה אותם בני אדם שעושין בית הצואר בסרבל שלנו, או בית הצואר כמו לחלוק דדרך לבישה הוא ולא עיטוף ע"כ. וכ"כ עוד מהר"ח או"ז בסי' ח', שהביא את דברי מהר"ם שכתב שמברכים על ט"ק להתלבש בציצית, וכתב וז"ל ותמהני א"כ למה נהגו כל העולם להתעטף, שאין כל העולם רגילים לצאת לשוק מעוטפים ואף לא בביתם, יתקנו סרבלים בד' כנפיים. ומלאכא דאמר לרב קטינא סרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה - למה לא תיקן לסרבלו ד' כנפיים ויתחייב בציצית ע"כ. וכ"ה בדרשות מהר"ח או"ז סי' כ"ד, וז"ל וטלית העשוי כמין מלבוש - הר"ם וכו' ואו"ז וכו', וכן היה נראה למהר"ח דאל"כ למה אנו מצריכים לעשות עיטוף ומתעטפים פירוש ואין אנו עושים כדרך מלבוש ונעשה לטליתות שלנו ד' כנפיים ונטיל לציצית, אלא אין לעשות אלא כדרך עיטוף ע"כ.
וכ"ד הרמ"ה וכפי שנבאר. הנה, הב"י בסי' ח' כתב בזה"ל ובעל ארחות חיים כתב שמצא בתשובה שהעושה טלית כזה [דהיינו טלית קטן] ומברך להתעטף עובר על לא תשא ע"כ. ובארח"ח לפנינו ליתא, אולם איתא בארח"ח כת"י ביה"מ לרבנים בנ"י מס' 666 שנכתב בשנת רפ"ד בספרד [שהוא כנראה עפ"י כתה"י שכתב הארח"ח בסוף ימיו, שיש בו הוספות רבות – עי' במבוא לארח"ח הוצאת 'אור עציון'] ונדפס בשנת תשע"ז ע"י מכון אור עציון, בעמ' מ"ג וז"ל צורת הטלית ידועה היא לכל שהיא בגד פשוט כעין סדין - זו היא ראויה לברך עליה להתעטף, אבל הנעשית כעין גלימא - לא שייך בה לשון עטוף כלל אלא לשון לבישה, וכן אמר הפסוק אשר תכסה ולא אמר אשר תלבש, כללו של דבר, העושה טלית כזה ומברך להתעטף עובר על לא תשא, כך מצאתי בתשובה, לא ידעתי מי השיבה ע"כ. ובסוף סימן י' דן הב"י על הגלימות שיש להם ד' כנפות מלפניהם מדוע המנהג שלא שמים להם ציציות, וכתב בתוך הדברים וז"ל וראיתי כתוב בסוף ספר אחד תשובה יחידית בשם ה"ר חסדאי ז"ל שהיה פוטר אותם משום דלא מיחייבי בציצית אלא חתיכה מרובעת כעין טלית שלנו ולא הביא טעם וראיה לדבריו עי"ש. אולם ב' תשובות אלו – חד הן, והן להרמ"ה, וכפי שפרסם פריימן בירחון המאור אייר תרצ"ה [ועי"ש, שביאר מדוע יוחסה תשובה זו לר' חסדאי] וז"ל במלואה [והמודגש זה ההוספות על לשון הארח"ח הנ"ל] וששאלת הטלית שהיא כעין גלימא אם אדם יוצא בה לשם ציצית אם לאו. כך ראינו שאין אדם יוצא בה לשם ציצית שלא מצינו זכר לציצית אלא בטלית לחוד, וטלית לחוד וגלימא לחוד וצורת הטלית ידועה היא לכל שהוא פושטה כדרך הגונה [וכתב שם בהערה שהיא מין לבוש, והארח"ח הנ"ל העתיק 'סדין'] כעין אותה שאדם מתכסה בה במשכבו בלילה וזוהי שראויה להתעטף בציצית אבל גלימא לא שייך בה לשון עיטוף כלל אלא לשון לבישה ולישנא דקרא כמו כן דייקא אשר תכסה בה ולא כתוב אשר תלבש, וכל היכא דאיתמר טלית בין לענין ציצית בין לידי מידי אחרינא לא משמע אלא כה"ג. והבודים מליבם דברים שאינם נראים מפשט התלמוד ולא מהבנת הראשונים עתידים ליתן את הדין. וכללו של דבר שהעושה כן לא קיים מצוות ציצית ולא עוד אלא שבכל פעם ופעם שהוא מברך על כזאת להתעטף בציצית עובר על לא תשא את שם ה' וכו' ולא עוד אלא שמעיד עדות שקר בעצמו ע"כ.
ובעל העיטור בדף ע"ג ע"א כתב וז"ל והרב הקדוש רבינו [צ"ל קרובנו כדלהלן, והוא ר' יצחק אב"ד בעל האשכול, כפי שכתב הר"ש אלבק בספרו מחוקקי יהודה [ברסלוי תרע"א] עמ' 6 בהערה עי"ש, וכ"כ בנו הר"ח אלבק בהקדמה לספר האשכול עמ' ו' הערה א' עי"ש] כתב בשם החכם ר' יצחק בן מרון הלוי מיהו אותן שלובשין טלית תחת המקטורן אין עושין מצות ציצית דאי ס"ד אית ביה מצוה ליכסי בה [רב קטינא] תותי סרבלא ע"כ. וכ"כ עוד בדף ע"ה ע"ב וז"ל והרב קרובנו חלקו עם ז' כתות הצדיקים אומר בשם הרב בן מרון הלוי בכתב שחיבר לאבא מארי ז"ל שאלו המכסין בטליתות תחת המקטורן אין עושין מצות ציצית מאשר תכסה בה ומהא דמלאכא וכו'. ובהמשך שם כתב העיטור וז"ל והרב חביבי ז"ל [הוא ר"א אב"ד הנ"ל] אייתי ראיה מדרב יהודה [מנחות מ"ג ע"א] דאמר איניש צניעא הוא ולא הוה שדר גלימא כל יומא ש"מ דלאו אורח ארעא למשדי טלית מצוייצת תותי גלימא או תותי כפולה דא"כ מאי רבותיה דרב יהודה דאיניש צניעא הוא כל אדם יכול לעשות כן אלא ש"מ שמצות ציצית היא למעלה ממלבושיו ומפני זה היו משבחין לרב יהודה [כ"ה עפ"י ספר הפרדס שער ט' פי"ט אות ג' עי"ש שהביא את דברי העיטור הנ"ל ביתר ביאור, ומדבריו מתבארים יותר דברי העיטור והגירסא בדבריו עי"ש].
וכן האריך הר"י בר יקר בח"ב עמ' כ"ד שבגד שלפעמים מכסה ממנו ראשו הוא זה שחייב בציצית אבל החלוקין שיש להם ד' כנפות שאין דרך לתת אותם על ראשם לא קרינן בהו אשר תכסה כלל ופטורין מן הציצית וכו', ויש בנ"א שלבם נוקפם על החלוקים ותופרים אותן מאחוריהן או מעגלין אותן אחד מן הכנפות וכו', אבל בעיני הם פטורים לגמרי בלא תפירה ועיגול עיש"ב.
וכ"ד ר' מיוחס [מחכמי יון] בפירושו לפרשת כי תצא על הפסוק אשר תכסה בה וז"ל אשר תכסה בה שהוא מתעטף בה ולא חלוק וזהו שתקנו רבותינו לברך להתעטף בציצית ע"כ, הרי דס"ל שחלוק פטור משום שהוא אינו דרך עיטוף וכיסוי אלא דרך מלבוש. והנה, מקור דבריו הוא מהספרי [ולפנינו ליתא לא בספרי ולא בספרי זוטא] שהובא בהגמ"י פ"ג מציצית אות ג' שדן על קוטא בת ד' כנפים למה היא פטורה מציצית וכתב בסוף דבריו וז"ל מדתני בספרי אשר תכסה בה פרט לחלוק, ופרש"י שעשה לו כמין חלוק שהוא סתום ע"כ. וזהו שכתב ר' מיוחס אשר תכסה ולא חלוק, אלא שנחלקו הראשונים הנ"ל בביאור הספרי האם כונתו היא למעט דרך לבישה או למעט חלוק שהוא סתום. אולם, פירושו של הגמ"י צ"ע, דהא הספרי ממעט לה מאשר תכסה, ולפי דבריו של הגמ"י – שבא למעט חלוק שהוא סתום – איך ממעט מאשר 'תכסה'? אע"כ כפירוש ר' מיוחס, שבא למעט חלוק שאינו 'כיסוי' אלא 'לבישה'. וכן מתבאר מדברי הלקח טוב, שמלבד מה דס"ל שצריך עטיפת הישמעאלים – עוד כתב בפרשת כי תצא אשר תכסה בה - הטלית והרדיד ע"כ, וזה כדברי ר' מיוחס הנ"ל, שרק זה הוי כיסוי ולא בגד שלובשים אותו. וכן מבואר בפירוש ר' אברהם בן שלמה [מלפני כ600 שנה] במלכים פי"ט על הפסוק וישלך אדרתו מעליו וז"ל וענין אדרתו – טליתו ['שמלתה'] והוא או כסוי צמר או דומיו מתעטף בו כטלית כי כך היה מנהגם במלבושיהם שיתעטפו מעל הבגדים בטלית כרדיד ודומיו, ולפיכך אמרו בציצית על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה, וכבר ראית אמרו בשמשון שלשים סדינים ושלשים חליפות בגדים, הסדינים זולת הבגדים עי"ש, והוא מבואר כנ"ל.
וכן מתבאר מדברי הרס"ג, שתרגם על כנפי 'בגדיהם' – אכנאף 'אזרהם', ו'כסותך' אשר תכסה בה - תרגם 'אזארך'. וכן בסידורו שהעתקנו לעיל, כשרצה לתאר את הבגד שחייב בציצית וצורת לבישתו כשמברכים עליו – כתב 'אלאזאר'. וכן בפירושו לדניאל פרק ט' כתב שיש כמה מובנים למלה 'כנף' ואחד מהם הוא זוית ופינה, והביא כמה דוגמאות וכתב וכד'לך פי 'אלאזאר' על ארבע כנפות כסותך, ותרגומו וכמו כן ב'טלית' על ארבע וכו'. וכבר כתבנו לעיל שפירוש מלה זו כעין 'סדין', וכפי שתרגם הרס"ג במשלי 'סדין' עשתה ותמכור – 'אזאר'. ומדכתב בכל המקומות הנ"ל דוקא מלה זו ולא תרגם בגד סתם 'תיאב', כמו שתרגם בשאר המקומות - למשל בבראשית כ"ד נ"ג את 'בגדי' עשו, ושם כ"ז ט"ו 'בגדי' עשו, ושם כ"ח כ' 'ובגד' ללבוש, וכן בעוד מקומות – וזה מורה שבגד האמור בציצית אינו בגד רגיל, אלא כסדין וכדומה שעוטפים אתו את הגוף, ורק הוא חייב בציצית.
וכן מתבאר מדברי ר"ש בן חפני בדיני ציצית, שנדפסו בסוף ספר כליל תכלת בעמ' רכ"ט [המקור הערבי] ורנ"א [התרגום לעברית], וז"ל אבל ייחד ואמר על ארבע כנפות כסותך כאלאזאר ואלאכסיה ואלארדיה והדומה להם עי"ש. וכל אלו הם סוגי טליתות וסדינים - 'אלאזאר', כבר כתבנו לעיל שהרס"ג תרגם כן את המלה 'סדין'; 'אלאכסיה', בספר המדריך המספיק לר' תנחום הירושלמי ערך גלופרקין הביא את הגמ' בשבת נ"א ע"א נוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין, וכתב 'סדינין' – 'אכסיה' ו'בסט', ותרגם המתרגם [ר' ברוך טולדנו] כסתות ושטיחים; 'אלארדיה' – כבר הביא המו"ל של ספר רשב"ח – הרב אליהו טבגר – בהערה שם שהרמב"ם בפה"מ כלים פכ"ט מ"א תרגם 'טלית' – 'אלרדא'. הרי שסוגי הבגדים החייבים בציצית שפירט הרשב"ח הם כטלית גדול והדומה לו ולא בגדים שלובשים אותם, וכתב 'והדומה להם', הרי שרק בגדים מעין אלו חייבים בציצית.
וכן מתבאר מדברי הרמב"ם ור"א בנו. בשו"ת הרמב"ם הנ"ל בסי' ר"כ כתב שאדם שכורך טליתו על ראשו או חוגר בו וכיוצא אין יוצא בזה יד"ח עד שיהא עטוף בו ומכוסה ראשו ורובו עי"ש, ומבואר שצריך עיטוף ראשו ורובו ולא מלבוש בעלמא. וכן בחיבור פ"ג הזכיר תמיד עיטוף וכיסוי ולא כתב מלבוש עי"ש. ובפה"מ מנחות פ"ד מ"א כתב שחייבים לשים ציציות בכנפי 'אללחף', וכתב הרב קאפח בהערה שם דהיינו כעין סדין או טלית וכדומה ולא בגד שלובשים אותו עי"ש. וכן מבואר בספר המספיק לר"א עמ' 269, וז"ל ודבריו בפסוק אחר 'על ארבע' מורים על כך שהכונה ל'לערצי' וכדומה שהיא בעלת ארבע קצוות, לא איזה בגד שיהיה כבגדי הגוף בעלי בתי היד והצוארונים וכדומה עי"ש. וכ"כ שם כמה פעמים את המלה 'עראצי' בביאור הכסות החייבת בציצית, והרמב"ם בפה"מ כלים פ"כ מ"ו כתב וז"ל סדין הוא יריעת הבד הקטנה שמתעטפים בה האנשים ושמו המפורסם במערב 'אחראם' ובמצרים 'ערצ'י' עי"ש, וכן בפכ"ט מ"ב תרגם סדינים 'אלעראצ'י' עי"ש. ומבואר שכונת ר"א שרק סדינים שמתעטפים בהם ממש חייבים בציצית ולא בגדים שלובשים אותם. וכן בעמ' 281 כתב וז"ל ונקבע אות זה בטלית על פני מלבוש זולתו משום שהטלית היא מעל כל המלבוש ומקיפה את הראש והגוף ואינה כמצנפת המכסה את הראש בלבד ולא כבגד המיוחד לגוף בלא הראש עי"ש. ומבואר שרק אם הוא מכסה בה ראשו וגופו חייב בציצית.
והב"י הביא בקצרה בשם המרדכי בהלכות ציצית רמז תתקמג שהסתפק בענין זה, וז"ל המרדכי כתב רבינו שמשון ז"ל אמר לי רבי בשם ר"צו דאותם טליתות שעושין באשכנז והם כמין[7]מלבוש שיש לה בית הצואר וחציו לפניו וחציו לאחוריו כעין קפלריא אין זה מן המובחר דלא מקרי אשר תכסה בה, ואף ראשו משמע קצת שצריך לכסות וכו' [עי' לעיל שהעתקנו לשונו], ולכך קורא רבי תגר על העושין בין בציצית בין בלא ציצית, כי רפיא בידיה משום ספק מעשה להניח טלית בת ארבע כנפים בלא ציצית עי"ש. וכ"ה בתשובת הר"ש המובאת בשו"ת מהר"ם דפוס פראג סי' רפ"ז, וז"ל ואותן טליתות העשויין כמין קפרוניש שמעתי שזו היא טליתות של חסידי אשכנז ויש לו ד' כנפים וכשפושט מעליו שוטחן ומתכסה בו. וי"א דלא מקרי טלית אלא כעין שלנו שעשוי להתעטף בו ולהתכסות כדכתיב כסותך ומברכין להתעטף. ואני נזהר מללובשן לאפוקי נפשאי מספק[8] עי"ש. וכ"ד מהר"י מינץ שהובא בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ק"י כדעת הר"ש הנ"ל עי"ש [במהדורת מכון ירושלים ובהערות שם]. וא"כ, התבאר שבזמן חז"ל ודאי שהטלית הנהוגה ושעליה דברו היא טלית העוטפת את הגוף, ודעת הגאונים והרמב"ם ורבים מהראשונים שרק טלית כזו חייבת בציצית ולא בגד שהוא בצורה של מלבוש, אלא שחלק מהראשונים נקטו שגם טלית דרך מלבוש חייבת בציצית[9].
ולמעשה, נראה שיש לחוש לדעת הגאונים והרמב"ם והראשונים הנ"ל, ונ"מ לכמה ענינים;
חדא, לענין ברכה על טלית קטן. הנה, הב"י הביא את דברי הראשונים שנקטו בפשיטות לברך על טלית קטן וכתבו שכך המנהג, ופסק כן הב"י בפשיטות, וכ"כ עוד בסוף סי' י', שהמנהג לברך על טלית קטן שהיא דרך מלבוש עי"ש. וכ"ד רבינו האר"י וכנ"ל, וכך נקטו האחרונים. אולם, לפי האמור יש לדון שטוב ונכון ועדיף להימנע מלברך על טלית קטן, דהא דעת הגאונים והרמב"ם ורבים מהראשונים שאין מצוה בטלית שהיא דרך מלבוש. ויתכן מאוד שאם הב"י ושאר האחרונים רואים שדעה זו אינה רק דעת האו"ז וסיעתו אלא גם דעת הגאונים והרמב"ם ורבים מהראשונים, לא היו דוחים אותה אלא חוששים לה לענין ברכה. וכבר מצאנו בכמה מקומות שאע"פ שהיה המנהג לברך – מ"מ הב"י כתב שטוב להמנע מלברך ולחוש לדעת מיעוט מהפוסקים, וכמו לענין ברכת מ"ע שהז"ג לנשים, שהמנהג בספרד היה לברך וכמו שהעיד המ"מ וכ"ד רבני ספרד – עי' בב"י בסי' י"ז ותקפ"ט, וכן היה מנהג שאר הארצות, ואעפ"כ פסק הב"י לחוש לדעת הרמב"ם ומיעוט ראשונים דעימיה שלא לברך. וכן לענין ברכת נטילה לדבר שטיבולו במשקה – עי' מה שכתבתי בקובץ בית אהרן וישראל ניסן תש"פ עמ' ל"ג הערה 4[10]. וע"ע בשו"ת יחו"ד ח"ה בסוף סי' ב', שהביא את דברי האחרונים שאין לברך על טלית קטן או מחמת שאין דרך לצאת כך לשוק או מחמת שיש מחלוקת בשיעור הטלית קטן ושכן מנהגנו עי"ש. ולפי הנ"ל יש עוד טעם כעיקר לא לברך אף שיש שיעור בטלית קטן וכנ"ל.
עוד נפקא מינה לענין להטיל ציציות מטלית גדול לטלית קטן. האחרונים בתחלת סי' ט"ו הביאו את תשובת בית יהודה יו"ד סי' כ"ט שמותר להטיל ציציות מטלית גדול לטלית קטן עי"ש. אולם, לפי האמור שדעת הגאונים והרמב"ם ורבים מהראשונים שאין מצוה בטלית קטן – לדעתם הוי ביזוי מצוה, כמתיר ציצית ולא קושר אותה במקום אחר, ואסור, ויש לחוש לדעתם וכנ"ל, ולא להתיר מגדול לקטן.
עוד נפקא מינה לענין המטילים תכלת בטליתם, ופעמים [בעיקר בתחלה] מטילים רק בטלית אחת, ודנים האם להטיל בטלית גדול, שהולכים אתה רק כשעה ביום, או בטלית קטן, שהולכים אתה כל היום, ולפי הנ"ל עדיף להטיל בטלית גדול, שבודאי מקיימים בה מצוה, מאשר בטלית קטן שספק גדול אם יש בה מצוה וכנ"ל.
♦
לסיכום:
א. היחיד מהראשונים שהצריך עטיפת הישמעאלים הוא ר' טוביה בעל הלקח טוב, אולם שאר הגאונים והראשונים לא ס"ל כן, ולכן אין צורך לעשות עטיפת הישמעאלים.
ב. לכתחלה ראוי להקפיד לעטוף גם את ראשו בטלית, וכדעת הרמב"ם וכמשמעות הזוהר והמקובלים.
ג. עיטוף דידן שמקפלים את צידי הטלית על הכתפיים חשיב עיטוף, וא"צ לכסות גם את הזרועות.
ד. לדעת הגאונים ורבים מהראשונים אין מצוה בטלית קטן שהיא דרך לבישה ולא דרך עיטוף, ויש לחוש לדבריהם ולא לברך על טלית קטן, וכן אין להתיר ציציות מטלית גדול לטלית קטן.
♦ ♦ ♦