תפילה במניין בזמן מגפה
דעת הגרעק"א והחת"ס על חובת השמיעה להוראות הרופאים * דעת הרופאים בזמננו ובזמן הגרעק"א על מחלת החולירע * דרכי ההדבקה של הקורונה והעולה מזה לגבי קיום מניינים * האם צריך להתפלל ביחידות ולאכול בט' באב ויוכ"פ כדי למנוע הידבקות * הוראות הרופאים והיחס להוראות משרד הבריאות * מה עשו בכל הדורות והנוגע לשאלה כיום * הוספה בעניין הבנת קדמוני הרופאים את עניין המגפות
נתפרסם נידון אם נכון להתפלל במניין כשמשרד הבריאות אוסר זאת ע"פ דעת רופאים מומחים. ויש מי שכתבו במודעה לרבים שמסורת ישראל להתפלל בציבור בזמן מגיפה למרות שידעו שמגביר ההדבקה, ושכך הורה הגרעק"א. וכיון שהדבר נוגע לפיקו"נ לרבים יש מקום להאריך, כדי לברר את הדברים ממקורם[2].♦
דעת הגרעק"א והחת"ס על חובת השמיעה להוראות הרופאים
א. כשאנו באים לברר מה הורה הגרעק"א, הרי מבואר בדבריו להדיא שחיוב גמור הוא לשמוע להוראות הרופאים למניעת הידבקות. וכתב הגרעק"א (אגרות סופרים, ל') 'והעובר על ציווי הרופאים בסדר ההנהגה חוטא לד' במאוד כי גדול סכנתא מאיסורא ובפרט במקום סכנה לו ולאחרים שגורם ח"ו התפשטות החולי בעיר וגדול עוונו מנשוא'. וכן בהוראות ליוכ"פ (המעין תשרי תשכ"ו) הזהיר מאוד שבמקרה של חשש מחלה הרי הנמנע מלהודיע לרופאים מיד 'עתיד ליתן דין על נפשו ועל נפשות אחרות... שיזהר בעצמו מהעברה הגדולה הזאת שהיא בכלל שפיכות דמים ביום הקדוש חו״ח'. הגרעק"א אף קיבל מכתב הוקרה ממלך פרוסיה על פעילותו זאת.הגרעק"א אכן התיר לקיים מניין עם הגבלות על מספר המשתתפים, אבל מבואר מהדברים להדיא שלא היה זה נגד ההוראות הממשלתיות. ונמצא שהאמת היא שמעולם לא הורה הגרעק"א שמותר לקיים מניין בניגוד להוראות הרופאים והרשויות, אלא שהם הרשו לעשות מניין לפי הכללים שהוא כתב שם.
[עוד בעניין חובת השמיעה לרופאים בזה יעויין להלן שהבאנו משו"ת חתם סופר (ליקוטים סי' כ"ג, לגבי מחלת החולירע ביוכ"פ) שכתב 'אמנם לפי לשון השאלה שהרופאים הזהירו מצאת פתח ביתו בתענית משמע כשהם סגורין בביתם אין התענית מזיק להם, א"כ יתענו ויהיה סגורים ויתפללו ביחידות ולא יקראו בתורה'. ע"כ. ויעו"ש בדבריו שאם הרופאים יורו שלא לצום ביוכ"פ כלל יש לאכול לשיעורים וכו', וסיכם הדברים תלמידו בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' רפ"ט, לגבי צום תשעה באב בזמן המגפה) 'והעיקר בדברים אלו יש לשאול ברופאים ולעשות כדבריהם כמבואר בלשון מרן זצ"ל בחתם סופר'].
♦
דעת הרופאים בזמננו ובזמן הגרעק"א על מחלת החולירע
ב. ועדיין צריך ביאור למה באמת הרשה הגרעק"א והרשו הרופאים והרשויות בזמנו לעשות מניין בתנאים אלו. אמנם, שאלה זו מבוססת על חוסר ידיעה מצער. מחלת החולירע שהייתה בזמן הגרעק"א אינה פוגעת בדרכי הנשימה אלא במערכת העיכול, והחיידקים שלה אינם מצויים ברוק אלא בהפרשות של מערכת העיכול. בלי מערכת ביוב מסודרת ההפרשות חודרות למקורות המים ומזהמות אותם. ההדבקה בפועל לא נעשית ע"י רסיסי רוק העוברים מאדם לאדם אלא ע"י שתיית מים מזוהמים וע"י אכילת פירות וירקות שהושקו או נשטפו במים מזוהמים. ולמעשה, אין כל צורך לשמור מרחק מהחולים ואין כל מניעה רפואית להתפלל במנין[3]. ניתן לברר זאת אצל כל מומחה למחלות זיהומיות.ג. ובאמת, הרופאים בזמן הגרעק"א לא ידעו כלל שמגפות נגרמות ע"י חיידקים ונגיפים העוברים מאדם לאדם. העובדה שמחלות נגרמות ע"י חיידקים (ושאר מיקרו אורגניזמים) – לא הייתה ידועה כלל עד קרוב לשנת תר"נ. באותה תקופה גילו זאת שני מלומדים גויים (לואי פסטר ורוברט קוך). עד אז לא ידעו שחיידקים יש להם קשר למחלות (במגפה שהייתה במצרים בשנת תרמ"ג – 1883 זיהו את החיידק שגורם את החולירע והוכח שהיא נגרמת מחיידקים).
ואף שידעו שיש מושג של מחלות מדבקות, הנה על רוב המגפות לא חשבו שהן מחלות מדבקות אלא סברו שהן נגרמות מאוויר מעופש ורעיל שמתפשט בעיר. וראה הוספה להלן, שהרחבנו לבאר פרט זה כפי שמובא בספרי חכמי ישראל באותם דורות. וכמו כן, הם למדו מהניסיון שכשיש חולים בעיר המחלה נשארת בה ואם אין חולים המגפה נעצרת, וכלשון הגרעק"א (אגרות סופרים, ל', במי שאינו נזהר לאכול כפי הוראות הרופאים) 'ולא על עצמם לבדם תמשוך הרעה כי גורמים ח"ו ג"כ רעה לאחרים כפי טבע החולי זה שכששולטת מתרחבת ומתפשטת ח"ו'. ע"כ.
בחלק מהמגפות ידעו גם להצביע שהמחלה מדבקת ועוברת מאדם לאדם (ונראה שהיה דבר זה נתון בויכוח), וראה להלן מקורות, אך במגפת החולירע לא נזכרה עובדה זו. ויש להניח שהם שמו לב לעובדה שקירבה לחולים אינה גורמת הידבקות. אמנם, גם במחלות שידעו שהן מדבקות הרי פשוט שהם התרחקו רק ממי שהראה סימפטומים של המחלה ולא מבריאים אחרים. (והכל מודים שאין שום מקור שהתירו לחולה מדבק במחלה קטלנית להתפלל במנין). הרופאים בתקופות אלו לא ידעו כלום על זמני דגירה של חיידקים ונגיפים, ועל כך שייתכן שאדם שנראה ומרגיש בריא לגמרי יהיה באמת נשא של החיידק או הנגיף וידביק אחרים וכו'. עובדה זו היא הטעם היחידי של ההגבלות הרפואיות בין בריאים בזמננו, וכל דימוי והיקש להוראות רופאים שלא ידעו עובדה זו הוא טעות מוחלטת בדיני נפשות וחשש רציחה.
[יש סיפורים על חכמי ישראל[4] בדורות קודמים שהורו לעזור לחולים בחולירע למרות סכנת ההדבקה, ואם העובדות נכונות נראה שהיה מקובל אצל הרופאים שזה בגדר חשש ותוספת הרחקה ולא בגדר סכנה ברורה, ולכן הם הכריעו שבמצב כזה אין להימנע מלעזור. וכפי שנתברר היום, אכן אין בזה סכנה (במצב של סכנה ברורה יש נידון בפוסקים אם אדם רשאי להסתכן כדי להציל את חברו, וראה דברי המ"ב בהערה[5])].
ד. הסיבה שהרופאים בזמן הגרעק"א לא הרשו שהרבה בני אדם יתקבצו יחד הייתה כיון שהם הניחו שאוויר דחוס וחנוק מגביר את הסיכויים לחלות ואוויר צח ונקי מקטין את הסיכוי ומונע את המחלה (ומטעם זה הייתה דעת הרופאים שהשימוש במנורות שמן ובנרות חלב ונשימת 'אויר הבוקר החריף' גורמים את המחלה[6]). לא נזכרה בדבריהם הקפדה שבריאים לא ישהו יחד זה עם זה או הוראה להתרחק בקביעות אחד מהשני אלא הקפידו שהמקום יהיה מאוורר כראוי.
♦
דרכי ההדבקה של הקורונה והעולה מזה לגבי קיום מניינים
ה. והנה, גם כיום אין כל המגפות שוות כלל וכל מחלה יש לה את דרכי ההדבקהשלה. המחלות אבולה, צהבת, טיפוס וחלק מסוגי הדבר רח"ל ג"כ אינם עוברים ע"י רסיסירוק[7]. ופשוט שאין שום טעם ללמוד גזירה שווה ממחלה אחת על מחלה אחרת בדרכי ההדבקה והמניעה, מבלי לברר היטב את הפרטים שבמציאות.ו. והנה כפי שהוכח ונבדק ונוסה במציאות בכל העולם, הרי לקורונה, שמדבקת ע"י רסיסי רוק, יש תכונה של הדבקה גדולה מאוד בכל מרחב ההתפשטות של הרסיסים שהוא עד כשני מטר או קרוב לזה. והיא מיוחדת בזה ואין כל המחלות שוות בדרכי ההדבקה וכנ"ל[8].
לצערנו, אחוזי התמותה מהקורונה הינם גבוהים, ובהרבה מהארצות המפותחות הגיע אחוז המתים ל-12 אחוזים ויותר מבין החולים המאובחנים, ויש ארצות שהגיע אף ל-14 אחוז ויותר[9], פי כמה וכמה מאחוז המתים בארץ ישראל (כיום מעט יותר מאחוז וחצי)[10]. האחוזים הגבוהים הללו מיוחסים לעובדה שעקב ההדבקה המהירה נוצר עומס גדול על מערכת הבריאות באותם ארצות ולא הייתה אפשרות לטפל בחולים כראוי. דבר זה עלול לצערנו לקרות בכל מקום רח"ל. כמו כן יש הבדלים עקב ממוצע גיל גבוה יותר של החולים. כפי שנראה במציאות המחלה הזו פוגעת יותר בקשישים ובעלי מחלות רקע, ואחוז התמותה ביניהם גדול מאוד, וראה נתונים בהערהי.
ז.[11] במציאות זו, כפי המובן וכפי דעת המומחים הרי ע"י קיום מניינים כרגיל בזמן של מגפת קורונה קרוב לודאי שבזמן קצר יידבקו חלקים גדולים מאוד מהציבור, וביניהם אלפים רבים של קשישים וחולים[12] (המתפללים יידבקו זה מזה ואח"כ ידביקו את נשותיהם בניהם ובנותיהם, כפי שהוכח במציאות). מתוכם יהיו, בדרך הטבע, מספרים גדולים של חולים שיש בהם סכנה ושל מתים רח"ל, ואף עלול להיות מצב של עומס וקריסה של מערכת הבריאות בארץ.
ואכן, הכמות המבהילה של חולים בריכוזי החרדים כאשר כמות החולים הכפילה עצמה פי כמה בתוך זמן קצר נגרמה בדרך הטבע מסעודות פורים ומנייני תפילה בצוותא[13], ואילו בתקופת הסגר ירד אחוז הנדבקים החדשים בצורה דרסטית. לולי הסגר היה מנין החולים החרדיים לבדם יכול להגיע לעשרות אלפים אחרי תקופה לא ארוכה, השם ישמרנו.
ופשוט שיש כאן סכנה ממשית לבריאותם ולחייהם של רבים רבים מאוד רח"ל, ובפרט בין הקשישים והמבוגרים לאוי"ט ובין החולים לרפו"ש, שמצב כזה גורם אצלם לסכנת נפשות גדולה מאוד. ויצייר כל אחד לעצמו, אם תהיה תחלואה של קרוב למחצה או אף יותר בין כלל הקשישים והמבוגרים ובעלי מחלות הרקע שבציבור - באלו מספרים מבהילים מדובר, וזו כנראה אפשרות שתיתכן. והשי"ת ישמרנו ויצילנו מכל מחלה.
ח. מידע זה הוא 'גלוי לכל העמים' ומוסכם על כמעט כל הרופאים בכל העולם (וע"פ זה החילו סגר בדרגות שונות בכמעט כל הארצות). והנה כיום יש גם הרבה רופאים מומחים יראי שמים הנאמנים לעדות, וכן מומחי רפואה גדולים כגון ר' אלימלך פירר ועוד, והם נאמנים גם לכל עדות שבתורה וגם לגבי קולות בפיקוח נפש, וכ"ש שיש לחשוש להם להחמיר בפיקוח נפש. ובודאי שמי שמקיל בפיקוח נפש נגד כל הרופאים והמומחים על סמך סברות הכרס שלו ברפואה בלי התייחסות לדעת מומחים בתחום הרי הוא שופך דמים ובן גהינום. ואיני יודע לבאר דעת מי שכתבו דברים אחרים בזה.
♦
האם צריך להתפלל ביחידות ולאכול בט' באב ויוכ"פ כדי למנוע הידבקות
ט. והנה, יש לדון במי שיכול להבריח ילדיו מהעיר בזמן מגיפת ילדים כהוראת המג"א בשם השל"ה (מג"א תקע"ו סק"ג) או להימנע מהמאכלות שהרופאים אסרו בזמן הגרעק"א וכדומה (וכתב הגרעק"א לנהוג בהם כמאכלות אסורות) אלא שייאלץ בשביל זה להתבטל מתפילה במניין, האם היו מורים לו לסכן את הילדים ולהתחייב בנפשם או לעבור על הוראות הרופאים שבזמן הגרעק"א כדי להתפלל במניין. ולא מצאתי כעת מי שדן בשאלה כזו, אבל לענ"ד פשוט שאין כאן שום שאלה, ואם הם היו סבורים שזו הצלה ממשית וברורה ולא רק תוספת שמירה והתרחקות מהסכנה, הרי ברור שהם היו מבטלים תפילה בציבור בשביל זה וגם היו מחללים שבת בשביל זה (והמציאות שם צ"ב איך החשיבו כל השתדלות, ואכמ"ל). ועל כגון זו אמרו חז"ל בירושלמי יומא פ"ח ה"ה 'תני הזריז משובח והנשאל מגונה והשואל הרי זה שופך דמים'.והנה היו עוד השתדלויות אחרות שנעשו למנוע את מחלת החולירע, ומהם שהורו הרופאים שאכילה בכל יום וכו' מועילה שלא לחלות. ונחלקו רבותינו בגדרי הדין. ובכרוז הגרעק"א כתוב שביום כיפור שהוא חיוב מן התורה אינו יכול להקל, וידוע שהג"ר ישראל מסלנט התיר גם לאכול (לשיעורים) ביוכ"פ[14], ובשו"ת מאמר מרדכי להגרמ"ז איטינגא סי' ס"ז דן לגבי תשעה באב ויעו"ש שדודו (כנראה בעל הישועות יעקב) התיר לאכול בט"ב, וסיים שהמיקל לא הפסיד. ויעויין במהר"ם שיק או"ח רפ"ט, שצידד להקל בט"ב וסיים 'והעיקר בדברים אלו יש לשאול ברופאים ולעשות כדבריהם כמבואר בלשון מרן זצ"ל בחתם סופר חלק ו' בסימן כ"ג', והחת"ס שם כתב להקל גם ביוכ"פ אם המומחים מסכימים שהתענית מזיק. וכן כתב המ"ב בביאור הלכה סי' תקנ"ד סעיף ו' שיש להורות לאכול לשיעורים בט"ב ושהרוצה להתענות במקום שאין המחלה בזעם יישמר בכמה פרטים שנתפרשו שם[15] (ומהם: שלא יצא מפתח ביתו כל היום, ובאופן הרגיל היינו שיתפללו כל אחד בביתו ביחידות). ולגבי יוכ"פ יעוייין ביאוה"ל תרי"ח לס"א ד"ה חולה שציין לדעות השונות בזה. וראיתי מביאים מעיתון שי"ל בחיי הגר"ח מבריסק שהורה לאכול בט"ב, והדגיש שגם אם תיעצר המגפה יש לאכול אם יש חשש להתפרצות מחודשת.
והמעיין יבין שעיקר הנידון היה כמה זו השתדלות ברורה להציל נפשות, ואם לפי הרופאים זו הצלה ברורה יש לאכול גם ביום הכיפורים. ומעתה צא וחשוב, אם אוכלים ביוכ"פ ובתשעה באב כדי להקטין הסיכוי להידבקות, האם יש מה לשאול על תפילה במניין.
ובנידון דידן, ברור לענ"ד הקלושה שלאור הנתונים הנשאל הרי זה מגונה והשואל הרי זה שופך דמים, וכיון שלדעת הרופאים זו סכנה ממשית מה הצד לשלוח בני אדם למות בשביל תפילה במניין, אטו סלקא אדעתין שמניין דוחה פיקוח נפש. ויש להדגיש שהלכה פסוקה היא (שו"ע או"ח תרי"ח ס"ד) שאם שני רופאים אומרים שהחולה צריך לאכול ביוכ"פ, אפילו מאה רופאים אומרים אין צריך – מאכילים אותו. ק"ו כשכמעט כל הרופאים אומרים כך.
י. מי שחושב שאף שפיקוח נפש דוחה שבת מ"מ אינו דוחה תפילה בציבור, או שהוא סבור שיש מסורת פרטית על דין תפילה במניין במגפה שהוא מופקע מדיני רפואה ופיקוח נפש הכלליים ושאף שאנו יודעים שיידבקו בני אדם בחולי הממית מ"מ לא נוותר על תפילה במניין - הרי הוא טועה טעות גדולה ומרה. ואין בידינו לשנות דעת בני אדם, אבל נראה שגם מי שסבור כן אם הוא יודע שכל הרבנים וכל הרופאים סבורים אחרת הרי יש לו לחשוש שמא ואולי הוא הטועה ונמצא שהוא רוצח ושופך דמים וידיו דמים מלאו.
ועיין שו"ת חתם סופר ליקוטים סי' כ"ג לגבי מחלת החולירע ביוכ"פ 'אמנם לפי לשון השאלה שהרופאים הזהירו מצאת פתח ביתו בתענית משמע כשהם סגורין בביתם אין התענית מזיק להם א"כ יתענו ויהיה סגורים ויתפללו ביחידות ולא יקראו בתורה כי אין זה כדאי לדחות איסור כרת דאורייתא'. ע"כ. הנה מפורש להיפך, שאם לפי הרופאים תפילה ביחידות מצילה מהידבקות חייבים לעשות כך, אלא שאז הרופאים הורו שרק בתענית הוא סכנה להתפלל בציבור. והורה החת"ס להתפלל ביחידות ביוכ"פ ע"פ הוראת הרופאים (ועיי"ש, שאם הרופאים אומרים שלא מועיל להתפלל ביחידות וחייבים לאכול יאכלו מה שחייבים לפי הוראת הרופאים. וכבר סיכם תלמידו מהר"ם שיק הנ"ל שהעיקר העולה מדבריו שם הוא 'יש לשאול ברופאים ולעשות כדבריהם').
♦
הוראות הרופאים והיחס להוראות משרד הבריאות
יא. וכמה קשה ומר לקרוא דברים העוסקים בדיני נפשות הנוגעים לציבורים שלמים, ובמקום לכתוב בירור בדעת הרופאים והמומחים הם כותבים שטיקלך תורה בהוראות משרד הבריאות, ודנים למה חכמי המשרד התירו דברים אלו ואלו, שגם הם סכנה, ולכן שמע מינה שזו עקירת התורה, ואנחנו כנגדם נתיר תפילה במניין וטבילה במקוה. ומה זו סמיכה, והיכן שיקול הדעת שחנן אותנו בורא העולם ית"ש. וכי אם יתירו במשרד הבריאות להיכנס לסכנה ממשית בשביל משחקי כדורגל אנחנו 'נראה להם' ונסכן נפשות בשביל שבת או בשביל מצות מילה החמורה, נגד ההלכה. וכי התורה משתנה לפי הקולא או הקולות של משרד הבריאות בענייני הבל שלהם. ומה עניין משרד הבריאות הישראלי למחלה הנמצאת בכל העולם כולו, וכי אין דרך לברר דעת הרופאים בארץ ישראל ובשאר ארצות בלי להתפלפל על ההוראות שלהם.[והנה, הנימוקים של משרד הבריאות למה שאסרו אינו ע"פ רזין עילאין אלא ע"פ מידע פשוט שאפשר לברר בקלות אצל רופאים אם הוא נכון. וזה הדבר היחיד שמעניין אותנו. ואף שהוא ללא צורך, אכתוב גם לגוף הטענות אולי תהיה איזו תועלת. הנה, הטעם למה שהתירו דברים מסוימים יותר מתפילה גם הוא אינו סוד אלא התירו הפגנות, מפני שבלי זה נחשב אצלם כהרס הדמוקרטיה שזו כעין ע"ז אצלם, ועוד שאפשר בכל הפגנה להעמיד שוטרים שיבדקו קיום ההוראות ויקנסו מי שיעבור על הכללים, משא"כ בתפילה בציבור. וגם הוא נוגע לחלק קטן מכלל הציבור ולזמן קצר, משא"כ תפילה בציבור שנוגעת לציבורים גדולים כמה פעמים בכל יום ובלי אפשרות מעשית לפקח. וכן מה שמתירים קניות הוא מפני שבלי זה יישארו בני אדם ללא אוכל, ואין מי שיכול לוודא שכל אחד יקבל אוכל לביתו במשלוחים. וגם מניעת האפשרות לקנות תגרום לחרדה ובהלה המונית, שהוא סכנה גדולה מצד עצמו. וצא וראה שאסרו לשבת בבתי מרזח ובתי קפה ומסעדות בילוי אף שחביב להם יותר מגופם, וסגרו מפעלי התעשייה, שגורם נזק של מליארדים לקופת המדינה, וכמדומה שאין אירועי ספורט וכדומה. ואינני חושב שיש מקום לראותם כמעמידים פנים בחומר הסכנה שבהתכנסות בני אדם, אלא שלפי דעתם יש דברים שלא ייתכן במציאות לאסור. וכמובן שייתכן שרשעים החליטו על זה ויש בהיתרים אלו שלהם הפקרות בחיי אדם, וגם ייתכן שיאסרו ענייני דת מחוסר הבנה בחשיבותם, ואף יצוייר שמרשעות ושנאה, אבל אין לנו תפקיד ללמוד מהם ולהפקיר חיי אדם בשביל דברי מצוה או בשביל שנאת הרשעים כשאסור להפקיר ע"פ הלכה רח"ל. יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוקינו יקום לעולם].
♦
מה עשו בכל הדורות והנוגע לשאלה כיום
יב. ומה שטענו שבכל הדורות ידעו שיש הידבקות מאדם לאדם ובכל זאת התפללו בציבור, כבר ביארנו הדברים לאמיתם. ויש להתייחס מעט לגוף הדברים. הנה, אם מצב ההדבקה שם ואחוזי החולים במצב קשה כגון הצריכים הנשמה וכדומה היו דומים למציאות שלפנינו (וכ"ש ברמת הרפואה שהייתה באותם ימים, בלי מושג של הנשמה והחייאה כלל וכו'), ואם כל הידיעות האלו היו ידועים לחכמי הדורות, הרי ברור שמי שהיה מורה ח"ו להתפלל במניין היה אחראי ישיר למוות של חלק גדול מהציבור. ואכן הכותבים מזכירים שמתו רבים מאוד והם מניחים וקובעים שהייתה השאלה כמו השאלה לפנינו.והנה, הטוענים שחכמי ישראל הורו להתפלל במניין במצב שיידבקו רוב גדול של הציבור וע"י זה ימותו חלק מהציבור, הרי למעשה הם מאשימים את גדולי החכמים שגרמו במישרין וביודעים למוות של מאות ואלפי יהודים כשרים בלי שום מקור בהלכה. ויש להתפלא איך לא תרעד היד לכתוב דברים כאלו בלי לשים לב למשמעות שלהם. ואיזו צורה זו לכתוב בירור הלכה ע"פ דיוקים מסיפורים היסטוריים בלי שום הסבר הלכתי ובלי לברר ובלי לדעת כלל מה בדיוק היה שם ומה אמרו הרופאים באותם תקופות וכו' וכו', ק"ו להקל בפיקוח נפש של רבים ע"פ סמך כזה (וחוששני שאם היו רואים קולא בספק דרבנן על סמך כזה של סיפורים בלי בירור שלם היו מרעישים העולם על קלות הדעת הנוראה שבזה).
ומי התיר לאנשים שאינם מומחים ברפואה להכריע לקולא בענייני פיקוח נפש לרבים בנושאים שאינם מבינים בהם ואין להם ניסיון בהם. וכמדומה שמעולם לא מצאנו שהתווכחו רבותינו עם הרופאים על עצם המידע הרפואי על סמך הרגשות הלב וכדומה, אלא ביררו מי הם הרופאים המומחים והנאמנים ע"פ דין, ושמעו דבריהם, ובחנו מה ודאי ומה ספק וכדומה, והכריעו מה ההלכה אומרת במצב דברים זה (ויש כמה פרטים שמצאנו שחששו לפשטות הגמ' נגד דעת רופאי הזמן כגון במציצה במילה וצהבת במילה וכדומה, והוא נושא נפרד לגמרי, ואכמ"ל). וזו דרך ישרה שיבור לו האדם.
וכתב הרמב"ן בתורת האדם שער המיחוש - ענין הסכנה אות ו' (לגבי מי שמורה הוראות רפואיות בענייני פיקוח נפש) 'אלא מיהו דוקא בבקי וביודע בחכמה ובמלאכה זו, ושאין שם גדול ממנו, אבל כל שאינו יודע בטיב מלאכה זו לא יהא לו עסק בה. וכן אם יש שם גדול ממנו (-א"ה, היינו גדול בטיב מלאכה זו של ידיעה בענייני רפואה) אסור לו להתעסק בה כלל, ק"ו משאר דינין והוראות שבתורה, דהאיך יורה בספק נפשות במקום שיש גדול ממנו, ואם נתעסק בהן כלל שופך דמים הוא ובן גיהנם הוא בודאי'. ע"כ.
♦
הוספה בעניין הבנת קדמוני הרופאים את עניין המגפות
הסברא המקובלת מדורות רבים (היינו כבר בזמן קדמוני הראשונים ואולי קודם לכן) הייתה שמגפות קשורות ל'עיפוש האויר'. והיה דרך היהודים לברוח בזמן מגפה מהעיר שנתפשטה בה המגפה לכפרים או לערים רחוקות.וברמ"א יו"ד קטז סעיף ה' 'עוד כתבו שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר, ויש לצאת מן העיר בתחילת הדבר, ולא בסופו (תשובת מהרי"ל סי' [מ"א]). וכל אלו הדברים הם משום סכנה, ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה'. ע"כ. ובמג"א סי' תקע"ו ס"ק ג' כתב בשם השל"ה (במסכת דרך ארץ) שחייבים להבריח הילדים מהעיר בזמן מגיפת תינוקות 'ואם לא עשו זאת הן חייבין בנפשותם'. ע"כ.
עיפוש האויר לא היה נחשב אצלם כהידבקות מאדם לאדם אלא שהאויר עצמו 'מקולקל'. וכתבו שע"י נבלות אדם ובהמה וכדומה האויר מתעפש ונוצרות המגפות, וזה מובא בספרים רבים, ולהלן הבאנו זה מחכמים שחיו אחרי הגרעק"א זצ"ל.
ובבית אלוקים למבי"ט שער התפילה פרק טז 'ומפני שראיתי בענין הדבר שנתפשט בפי כל ההמון גם החכמים בפרט חכמי הטבע שענין המגפה הוא הפסד האויר במקום ההוא מסבות ידועות, ומתערב הוא עם אויר הנשאף לאדם ומזיקו, באופן שמקרבים הדבר לטבע, בראותם הבורחים מחמת המגפה שהם ניצולים, והעומדים באויר ההוא הנפסד מסתכנים'. ע"כ (ועיי"ש שהרחיב על חלק ההשגחה שבזה). ויעויין להגאון בעל מעשי השם (שהיה אחד מגדולי הדור בדור הרמ"א) בספרו הנ"ל חלק מעשי מצרים פרק י"א, שהאריך והרחיב בעניין המגיפה והזכיר דברי חכמי הרופאים בזה, והמעיין שם יבין המבט של הרופאים באותם התקופות בעניין. (אמנם, הם ידעו שכל עוד יש חולים המחלה ממשיכה, ומי שלא נזהר מזיק גם לאחרים, והדגיש זה הגרעק"א באגרותיו, ואינני יודע איך בדיוק הסבירו את הדברים, אבל ברור שייחסו ההדבקה לעיפוש האוויר הכללי בעיר).
וראה בשו"ת הרשב"ש סימן קצה (בטעמו של רבא שסכר כווי בזמן שהיה דבר בעיר ב"ק ס' ב') 'שסברו הרופאים בזה כי האויר הנכנס מהחלון הוא יותר מזיק לפי שהוא נכנס דק והוא נכנס באברים'. ובשו"ת רדב"ז ח"ג סי' ת"ה שלהקטיר כדי 'להעביר עיפוש האויר בזמן הדבר ה"ז מותר'. ע"כ.
ויעויין בשו"ת הרמ"א סי' כ' על מחלת גע"ל זוכ"ט (-צהבת) 'כי מה שאומר שהוא חולי מתדבק כולו הבל ומי שלבו נוקפו אומר כן... (ועיי"ש בהרחבה וקיצרתי) וכ"ש בנדון דידן, דחולי זה שכיח מחמת עיפוש האויר הנהוג בעיר ההיא הוה מידי דשכיח ואין בית אשר לא היה שם חולי זה'. ע"כ. ומבואר להדיא שהיה אצלם עיפוש אויר לחוד וחולי המתדבק לחוד. ויש להעיר שאכן צהבת אינה מדבקת בקירבה בעלמא.
ולעיל הבאנו שהיו מקפידים לברוח מהעיר בזמן מגפה (ושכתבו שיש חיוב להבריח תינוקות מהעיר), והוא נזכר במקורות רבים מאוד, וכמדומה שבשום מקום לא נזכר שהיו הבריאים מתרחקים איש מרעהו ושיש להרחיק הילדים מילדים בריאים אחרים, אע"פ שזו תקנה קלה ונצרכת בכל יום[16].
וכך הבינו הרופאים במשך כל הדורות, והנוגע לדור הגרעק"א יעויין בשו"ת מאמר מרדכי להגרמ"ז איטינגא (גיסו של בעל שואל ומשיב, סי' ס"ז) שכתב לגבי ט' באב בזמן מגיפת החולירע ודן 'אם לסמוך על הרופאים בזה אשר יאמרו כי החולי הזה הוא דבר התלוי באויר או לא, מי יודע אם חכמת הרפואה שלמדו הוא הנותן להם תודע כי חולי זה בא משינוי האויר או אולי אין זה מכללי החכמה כי אם הם אשר בדו מליבם דבר חדש בזה שבא במקרה[17] שהוא משינוי האויר'. ועיי"ש שדן על הנאמנות של הרופאים בדורו, והביא משו"ת כנסת יחזקאל על מקום שהרופאים אמרו שמפני שינוי האויר צריך לרחוץ התינוק בשבת לפני המילה ולאחריה ודן שקשה לסמוך עליהם שדבר מסוים קשור לשינוי האויר, וכתב הכנס"י 'ודבר זה צריך לשאול לרופאים מומחים אם בחכמתם יש לימוד להכיר חכמת אויר הארצות' וכו' וכו' יעו"ש. (והזכיר בדבריו שיש מקום לחשוד הרופאים הגויים שנוח להם לבטל את ישראל מקיום המצוות יעו"ש, אמנם הגרעק"א והחת"ס ועוד אחרונים הקילו בזה בפשיטות ע"פ הרופאים, ועיין בביאוה"ל תרי"ח שהביא נידון זה וסיים 'ובאמת הדבר תלוי לפי ראות עיני המורה את הענין').
ועיין עוד לדוגמא בספרי אחרונים מאוחרים להגרעק"א.
במלבי"ם יואל פ"ב פ"כ 'ועלה באשו כי דרך הארבה בעת שיסתלק להניח אחריו באשה וצחנה, צחנה ע"י הזרע שיניח ובאשה ע"י שימותו רבים ממנו ותבאש הארץ ויתהוה עי"ז דבר וחולאים ע"י עיפוש האויר'. ע"כ.
ובהעמק דבר להגאון הנצי"ב (שמות פ"ט פ"ג) 'והא שדקדק משה לומר במקנך אשר בשדה, שלא יאמר שמתים בשביל שגדלים בעיר ושם האויר דחוק ומעופש ע"כ שלט בם הדבר, מש"ה אמר דאפי' אשר בשדה ימותו, להראות דרק של ישראל לבד ניצלו'.
ובבית הלוי פרשת בא (פי"ב פי"ג) 'דע"י הכאת בכורים נעשה שם מגפה גדולה מהסרחון ומעיפוש האויר ע"י הבכורים שמתו ובמגפה זו מתו גם כמה הפשוטים מצריים'. ע"כ.
ובהכתב והקבלה שמות פ"ח פ"ח (במכת צפרדע) 'ואמר הכתוב ותבאש הארץ, ואין ספק שיתילד מזה עיפוש האויר הגורם דבר'. ע"כ.
והנה לך ארבעה ת"ח שנפטרו לחיי עולם בין השנים תר"מ – תרנ"ג, ונראה שעדיין ידעו רק מעיפוש האויר שהוא הגורם את מגיפת הדבר (וברור שזה מה שידעו כל באי עולם בדורם, עד שנתפשטו דברי פסטר וקוך הנ"ל שפרסמו דבריהם בערך באותם שנים).
ועוד יש לדעת, כי בזמן הגרעק"א ולפניו (ואולי עוד מדורות הראשונים) הייתה דעת הרופאים שאוורור מועיל למנוע התפשטות המגפה ושאסור שיהיה אויר דחוס ומחניק, והיינו שהם הבינו שאם המגפה נמצאת בעיר אחת ולא באחרת זה כנראה קשור לאויר מעופש שנמצא במקום והניחו ממילא שאויר צח מקטין הבעיה. וזה טעם ההוראות שהביא הגרעק"א בשם הרופאים שלא יתפללו הרבה יחד בבית הכנסת, וראה בדברינו לעיל עוד הוראות שניתנו מטעם זה.
לגבי השאלה אם יש הדבקה גם מאדם לאדם, הנה בהרבה מקורות נראה שלא ראו המגפה כמחלה מדבקת והניחו שהיא באה רק ע"י עיפוש האויר, וכמדומה שכך מטין דברי הגרעק"א במגפת החולירע. ומאידך יש מקורות שידעו שמחלת הדבר עוברת גם מחולה לבריאים. והראוני לספר מעשה טוביה סוף חלק ב' (לר' טוביה הרופא כ"ץ[18], נדפס בשנת ת"פ, בחלק משמרת הבית משמרה שניה) שבפרק א' שם כתב שיש ויכוח אם מחלת הדבר נגרמת 'מאצילת הכוכבים' או מסיבת האויר שהוא מעונן או מעופש וכו'. ובפ"ב כתב שהרופאים אומרים שהיא מדבקת (ע"י שהחולה מעביר את 'הקיטור הארסי' לחבריו) ודן אם זו עובדה נכונה ופירט את אופני ההדבקה, וראה שם שתיתכן הדבקה גם ממגע בבגדיו של חולה (וראה בשו"ע יו"ד קט"ז סעיף ה' על הנזק מרוק יבש של מוכי שחין ובש"ך שם ג' הביא מדברי הר"ן שזוהמת החולים קשה למי שנותנה בפיו. והיינו שיש הדבקה ע"י רוק וזוהמה של החולים גם בלי מגע ישיר).
ויש להניח שהם חילקו בין המגפות בשאלה אם הן מדבקות לפי מה שהראה הניסיון בשטח. וכבר כתבנו לעיל שנראה שהחולירע נחשבה אצלם כאינה מדבקת, וכפי שאכן ידוע כיום, שאין הדבקה בחולירע ע"י קירבה לחולים. ואיני יודע פרטים מדויקים בכל זה[19]. ועכ"פ, כל הדיונים שם הם על מגע וקירבה לחולים (או לבגדי חולים), אבל אין דיון על חובת התרחקות בין בריאים ואין כל ידיעה על מושג של נשא ללא סימפטומים שיכול להדביק. ואכן לא מצאנו כל מקור שהרופאים באותם זמנים חייבו התרחקות בין הבריאים או שאסרו קיום מניין של הנראים בריאים לכל דבר, ונראה שדבר כזה לא עלה כלל על דעתם.
♦ ♦ ♦