ראש כולל דרך אמונה
מח"ס שערי ציון ושא"ס
ירושלים
ממחטות לחות למים אחרונים
לכבוד ידידי הרה"ג ר' גמליאל הכהן רבינוביץ' שליט"אמחה"ס גם אני אודך ושא"ס
בדבר שאלתו אם יוצאים יד"ח מים אחרונים ע"י ניגוב הידים במגבון לח, ואי שפיר אריך למיעבד הכי או לאו.
ראשית, יש להקדים מה שנחלקו הפוסקים לענין שיעור המים במים אחרונים וכמה שיטות בדבר, וכדלהלן.
א. בב"י סוף סי' קפ"א כתב "כתוב בס' שולחן של ארבע מים ראשונים צריכים שיעור אחרונים אינם צריכים שיעור" עכ"ל. וע"ע בדברי הראב"ד בתמים דעים סי' ס"ו שכתב כן, ובס' תורת הבית לרשב"א בבית הקצר שער ב' בדיני נט"י כתב וז"ל "אבל אחרונים לא נתנו בהם חכמים שיעור אלא רוחץ עד שיעבור זוהמא מידיו בין שהיו המים מרובין בין שהיו מועטין" עכ"ל. וכן הובא במשנ"ב סקי"ט דבא"ר כתב בשם הכל בו דמים אחרונים א"צ שיעור אלא שיהא בהם כדי להדיח את ידיו עיי"ש.
ב. בס' מעשה רב (הנהגות הגר"א) אות פ"ד כתב דגם במים אחרונים לא יפחות משיעור רביעית, והוב"ד במשנ"ב שם. וע"ע בס' אורחות חיים (כתר ראש) אות פ"ב, ובס' הלכות הגר"א ומנהגיו הל' סעודה אות קנ"ד ובשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' קי"ד. וכן שמעתי מנכדו של מרן הגרי"ז הלוי סולובייצ'יק זצ"ל שסבו היה נוהג בזה כדעת הגר"א והיה נוטל מים אחרונים כמים ראשונים. מיהו מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר לי שמרנא ורבנא החזו"א זצוק"ל אמר שלא מאמין שהגר"א אמר שצריך ליטול ברביעית, וע"ע בס' אורחות רבינו ח"א עמ' פ"ג אות ע'.
ג. דעת המקובלים דאין להרבות במים בנטילה זו מכיון שמים אחרונים הם חלק הסט"א, וכמבואר בזוה"ק פ' תרומה, וכ"כ החיד"א בס' עבודת הקודש במורה באצבע אות קי"ד. וע"ע בבן איש חי ש"ר פ' שלח סעי' ח', ובכפה"ח סי' קפ"א סק"ו.
ד. ומאידך, בס' קב הישר פי"ג כתב שדברי הגמ' בשבת ס"ב ע"ב דאמר רב אשי (ובגמ' גריס רב חסדא) אנא משאי מלא ידי מיא וניתן לי מלא חפני טיבותא קאי הן על מים ראשונים והן על מים אחרונים, וא"כ מבואר דיש להרבות אף במא"ח, ועיי"ש באורך במש"כ בהגהות קב ונקי.
ואחר שהבאנו את הד' שיטות בזה, הנה זה פשוט דאם מש"כ בשם הגר"א שצריך רביעית נכון הוא, א"כ פשוט דאין יוצאים יד"ח ע"י ניגוב במגבון, שפשוט שאין בו זה השיעור (וכן אין את המעלה שכתב בס' קב הישר). אולם אף לשיטת הסוברים שא"צ שיעור רביעית וסגי במעט מים מ"מ נראה דאין להשתמש במגבון, כיון שהלחות בתוכו מועטת היא (וכבר דנו בזה לענין אי שרי להשתמש בשבת במגבונים אלו, דאולי יש בזה איסור סוחט, ועי' בס' אורחות שבת שהביא מחקר שלם בזה). וכבר כתב במשנ"ב סק"י וז"ל "ורע עלי המעשה שראיתי שיש אנשים אשר המה זהירים בנטילת מים האחרונים אבל אינם יוצאין יד"ח הדין כלל וכלל דאינם נותנים כ"א אינה טיפים מים על ראשי האצבעות עד אשר אפילו עד סוף פרק הראשון אינה מגעת ולפעמים יוצאים בנגיעה בעלמא במים וידיהם נשארים מטונפות מזוהמת המאכל כבראשונה ובאמת מן הדין צריך לרחוץ לפחות עד סוף פרקי האצבעות וכנ"ל" עכ"ל.
והנה, אף שנתבאר מן המשנ"ב דהטענה על אותם אנשים היא משום שידיהם נשארות מלוכלכות, ויבא הטוען ויטען שע"י ניגוב במגבון הנ"ל הרי הוא מקנח את ידיו יפה, מ"מ נראה דזה יועיל אולי לענין כבוד הברכה, שצריך לברך בידים נקיות מדין והתקדשתם והייתם קדושים, כמבואר בברכות נ"ג ע"ב. וכן הוא לטעם דמעשה שהיה, כמבואר ביומא פ"ג ע"ב, שע"י הניגוב בזה לא יהא ניכר עליו שיירי המאכל. אולם, לטעם דנוטלים משום מלח סדומית, וכדאי' בחולין ק"ה, נראה דלהסיר זאת יש ליטול דוקא במים שמנקים את היד היטב. וזאת, בפרט לפימש"כ הכפה"ח בסק"ח דאין לרחוץ ידיו בתוך הכלי, כלומר לשכשך ידיו במים שבכלי, כיון שהזוהמה חוזרת לידיים. וכתב שם דלפי"ז אם היו בכלי מים מרובים שרי לרחוץ בתוך הכלי, כיון שהזוהמא תרד מהיד, אך כתב דלפי סודם של דברים כיון שהם חלק הסט"א צריך להיות דוקא ע"י שפיכה, עייש"ד. ובמגבון ל"ש זה.
ועוד חיסרון יש במגבון הנ"ל, שאף שמעיקר הדין א"צ ליטול ידיו מתוך כלי, וכמו שפסק במשנ"ב בסקכ"א, מ"מ בשו"ת אור לציון ח"ב פי"ג הביא דלדעת הזוה"ק יש ליטול מתוך כלי. ולכן עדיף לא להשתמש בזה אלא ליטול במים מתוך כלי (ודין זה דכלי הוא רק הידור דמעיקר הדין א"צ כלי).
ויש להוסיף דכל מש"כ לעיל הוא רק לענין לכתחילה, דהיכא שיש לו מים אין להשתמש במגבונים לחים למים אחרונים אלא יטול כדין. אבל לענין דיעבד, היכא דאין לו מים יקנח ידיו במגבון זה, דלא גרע זה ממש"כ בכפה"ח סק"ז שהיכא שנמצא בריחוק גדול ממים יקנח ידיו בצרור או בעפר ויברך עיי"ש.
בברכה רבה
יצחק אוהב ציון
♦ ♦ ♦