הערה על מאמרו של הרב אהרן גבאי "האמנם בירכו באיטליה על נר יו"ט" (עמוד קנו)

הרב אהרן גבאי שוב כתב האם יש להוכיח הלכות מסידורים וכו' והקשה למה לא העירו הפוסקים מן הסידורים שכתבו תפלת הדרך בלשון יחיד. והנה, לזה יש לציין למאירי שכתב פירוש אחר בדברי אביי לישתף איניש עם הצבור, דהרי ברי"ף ורא"ש לא מפורש נוסח הברכה בלשון רבים. ועכ"פ הסידורים נעשו לעמי הארצות, ולא הוצרכו הפוסקים להתעסק בזה, ויכול כל אחד למנות כמה פעמים הזכירו הפוסקים מן הסידורים. ועוד, הרי לפי הגמרא יוצא דבכל הברכות יש לומר בלשון רבים ולא רק בתפלת הדרך.
ולומר כמו שרצה לתרץ, שכיון שהיה מנהג בטעות לכן לא הוצרכו להזכירו, תמוה מאוד, שהרי יש אין ספור מנהגי טעות שמפקיעים הפוסקים.
וכן לגבי דברי הש"ע פשוט שכמעט לא התייחס הבית יוסף במנהגים, וכמו שהעתיק בחיבורו אותיות של אשכנזים, ואפילו לא דיבר בחיבורו שיש ספרי תורה מיוחדים לבני ספרד עם בית תיק.
וכן שיטת רבינו תם ידוע שבא לחדש דברים ע"פ סוגיות הש"ס, ולא לקיים מנהגים, וכמו ששינה נוסח כל נדרי, וכל הראשונים אחריו כיון שלא קבלו פירוש אחר בסתירת הגמרא לכן נגררו אחריו, ויש לדון אם זה נחשב כרוב ראשונים.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס ארץ דשא על מ"ב
♦

תשובת המחבר

מה שכתב שהסידורים נכתבו עבור עמי הארצות ולכן לא הוצרכו הפוסקים להתעסק בזה. ראשית, איני יודע מנין לו שהסידורים מיועדים לעמי הארץ, וכי תלמידי חכמים מתפללים בעל פה? ועל כל פנים בשורה התחתונה, ברור שאם נשאל את עצמנו איך נהגו אבותינו בעיראק ובמרוקו וכו' לפני מאה שנה בענין תפלת הדרך, ברור ופשוט שלפחות 90% מיהודי ארצות ספרד וערב, אמרו הנוסח שכתוב בסידורים המודפסים בלי התחכמות [ורק תלמידי חכמים שלמדו הטור והשו"ע, יתכן שחלקם שינה את המנהג והנוסח מדעתם, ואף שאיכותם גדולה מ"מ הם בטלים בכמותם ביותר מששים]. ויש להוסיף שגם בתקופת כתבי היד, שכל אחד ניסח בעצמו את הסידור ולא הסתמך על מדפיסים, מ"מ בכל סידורי הספרדים מכל המחוזות הברכה כתובה בלשון יחיד. ואם כן יש בידינו מנהג הספרדים שנהג בכל הדורות ולפחות בתשע מאות השנים האחרונות, ואף על פי כן לא הוזכר שום פוסק. ועל כרחך כמו שכתבתי שלפעמים התעלמו הפוסקים ממנהגים מסוימים, מחמת שחשבום לטעות גמורה ולא טרחו להזכיר כלום, וע"כ שלא בכל מקום ציינו על מנהג טעות.
ומה שכתב: "וכן לגבי דברי הש"ע פשוט שכמעט לא התייחס הבית יוסף למנהגים, וכמו שהעתיק בחיבורו אותיות של אשכנזים, ואפילו לא דיבר בחיבורו שיש ספרי תורה מיוחדים לבני ספרד עם בית תיק". הוא הוא אשר אמרתי! שספרי הפוסקים אינם ספרי מנהגים, ואין ללמוד מהם את המנהג אלא אם כן כתבו בפירוש מהו המנהג. והבאת דוגמא יפה מהב"י שהעתיק הכתיבה האשכנזית, ואפילו לא טרח לציין בפירוש שהספרדים נוהגים בכתיבה אחרת. אבל הראיה מתיק של ס"ת אינה נכונה. חדא שאיני משוכנע שיש נפק"מ להלכה בצורה זו שהיה צריך השו"ע להזכירה (ורוב הלכות גלילת ספר תורה שייכות גם בספר עם תיק, כי לפעמים מוציאים את הקלף מהתיק, כגון כשצריכים לגללו מהתחלה לסוף בקלות, וכן ראיתי אצל מור אבי שליט"א). ועוד, שספרי התורה של בני ספרד היו באותה צורה של ספרי אשכנז דימינו, וכמו שנהוג עד ימינו בכל הקהילות הספרדיות בארצות אירופה ובבלקן ובכל מרוקו ובעיר אלג'יר וגרדאייא שבאלג'יר. וכן היא צורת הספר בקהילות צפון איטליה עד הדור האחרון. ומה שמכונה היום ספר תורה ספרדי אינו אלא מנהג המוסתערבים ברוב ארצות ערב [תימן, תוניס, רוב אלג'יר, לוב, א"י, מצרים, עיראק, חלב, לבנון, פרס ובוכרה] וכן הוא גם בקהילות דרום איטליה, סיציליה וקורפו. ובמק"א הארכתי בזה בס"ד.
ועל מה שכתבתי "שמרן בשולחנו הטהור ובב"י פסק בפשיטות כדעת ומנהג כל הראשונים מאירופה (המכונה "שיטת ר"ת", כי ר"ת הצליח לבאר את סוגיות הגמ' בהתאם למנהג רווח זה)". והגיב על זה הרב שליזנגר: "וכן שיטת רבינו תם ידוע שבא לחדש דברים ע"פ סוגיות הש"ס, ולא לקיים מנהגים, וכמו ששינה נוסח כל נדרי, וכל הראשונים אחריו כיון שלא קבלו פירוש אחר בסתירת הגמרא לכן נגררו אחריו, ויש לדון אם זה נחשב כרוב ראשונים". הנה כאן קיצרתי, אבל הארכתי כבר על כך בספרי רינת אהרן ברכות דף ב סוע"א, וזה לשוני שם: "דרש"י בדף ב סוף ע"א (בכת"י ודפו"ר שבהגו"צ, כי נשמטו בטעות כמה דיבורים בדפו"ח) כתב להדיא שצאת הכוכבים הוא כמו הילוך ה' מילין, וזה כדעה המיוחסת בטעות לר"ת ובאמת ר"ת רק תירץ סתירת הסוגיא וחידש מושג שתי שקיעות, אבל מימות עולם נהגו בארצות אירופה לחשב צאת הכוכבים לפי ה' מיל, וכמפורש ברש"י וכנ"ל וכן מפורש גם ברשב"ם המובא בתוס' הרא"ש ותוס' ר"י שירליאון בסוף עמ' א שזמן צאת הכוכבים הוא ה' מיל (ואינו בהשפעת ר"ת אחיו שהרי לא הזכיר שם ענין שתי שקיעות ע"ש)". עד כאן לשוני.
אהרן גבאי
♦