הערה על מאמרו של הרב שלמה זאב פיק "בעניין כיסוי הדם" (עמוד רל"ה)

בס"ד
הערות למאמרו של הרב שלמה זאב פיק בעניין כיסוי הדם (ירחון האוצר מא):
בעניין הדין האמור בדברי ר' זירא בחולין (פג, ב) שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה, שנאמר ושפך את דמו וכסהו בעפר, עפר לא נאמר, אלא בעפר, מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה.
א. בנידון שהובא במאמר האם דין זה הוא חלק ממעשה הנתינה של עפר שלמעלה או שהוא דין נפרד. הנה גדולה מזו כתב הט"ז (כח, ג), שנתינות הללו שתי מצוות הן, ודייק מלשון הברכה "וציוונו על כיסוי דם בעפר", ואין מברכין על כיסוי בלבד, להורות שמברכין גם על כיסוי שלמטה וגם על כיסוי שלמעלה, וראה עוד בפמ"ג שם.
ובכלל יש להוסיף, שיש ממפרשי המקרא (רלב"ג ומלבי"ם ועוד) אשר ביארו את דרשתו של ר' זירא, שריבוי הלשון "בעפר" פירושו, שתיבת בעפר קאי גם על השפיכה ולא רק על הכיסוי, והיינו גם על תחילת הכתוב "ושפך את דמו". ולפי"ז ייתכן שיש דין עפר בכיסוי, ודין עפר בשפיכה, שיש לשפוך את הדם לעפר, והוא דין נתינת עפר למטה, ושפיר א"כ יש להפריד ביניהם ואינם מעשה אחד.
ב. לכאורה יש לציין עוד בעניין זה למחלוקת הפוסקים. הנה כתב הש"ך (כח, יב) שכל ששפך את הדם על עפר שלמטה באופן שאינו מקיים מצוה, כגון שלא הזמינו בפה וכדומה, אינו חייב לגרר את הדם וליתן את העפר שוב, שמאחר שהדין הוא שיצא בדיעבד אף בלא נתינת עפר שלמטה כדין (כמבואר בחולין פז, א שבכסהו הרוח אינו חייב לכסות) א"כ כיוון ששפך את הדם חשיב כדיעבד ויצא. ורעק"א (שם) נחלק עליו וכתב, שמאחר ועדיין לא נתן עפר למעלה, הרי עדיין הוא מחוייב בכיסוי ולא נתקיימה מצוותו.
ומבואר שיש כאן נידון האם אחר נתינת עפר שלמטה וקודם נתינת עפר שלמעלה חשוב הדבר, כמי שנמצא עדיין בתוך מעשה המצוה ולא עשאו, או שהוא כבר קיים את מצוותו. וכפי הנראה שייך הדבר להגדרת עפר שלמטה כדין נפרד או כחלק ממעשה הנתינה של עפר שלמעלה. (ושמא שורש הנידון הוא בגדרי כסהו הרוח, וצ"ע).
ג. הובאה במאמר מחלוקת רש"י ותוס' האם עפר שלמטה צריך הזמנה או לא, ותלה הכותב את הנידון בשאלה האם נתינתו היא חלק ממעשה המצוה או לא.
יש לציין שבתבואות שור (סימן כח) כתב דאף אם נדרשת הזמנה, מ"מ מהני הזמנה אף ע"י אחר, ונראה מזה שהצורך בהזמנה אינו משום דהוי צורת נתינה של המחוייב במצוה וקיום מצוות כיסוי, אלא הוא צורת העפר שלמטה, דבעינן שיהא עפר המיוחד לכך. ולפי"ז אין העפר שלמטה חלק ממצוות הכיסוי הדורשת נתינת השוחט, אלא תנאי במצוה.
ונראה שצורת הדרשה לפי"ז היא ע"פ דברי המאירי (ביצה ז, א) שביאר הדרשה, "וכסהו בעפר" הב' בסגול ולא בשוא, ומשמע עפר הידוע ומזומן לכך, ולא כל עפר שהיה שם קודם לכן. וראה פמ"ג (יו"ד כח, ג).
איתי יצחק שנקר
♦