כולל ישיבת מיר
ירושלים
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא
בקובץ עיון הפרשה (גליון קצ"ט, עמוד קל"א), הקשה הגאון רבי חננאל עמר שליט"א, שבמסכת מגילה (דף כ"ח ע"ב) איתא ש"כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא", ומבואר דהשונה הלכות בכל יום דייקא זוכה לעולם הבא, והרי אנו אומרים ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", ומשמע שזה אף בלי לשנות הלכות. עכ"ד שם.והנה ב"ה כמה תירוצים וביאורים בכמה אופנים.
♦
הבאר שבע (שו"ת סוף סי' ע"א) מתרץ שכל השונה הלכות בכל יום, הרי הוא זוכה לבוא למדרגה עליונה ביותר של העולם הבא, אשר אין למעלה ממנה, ואין זוכים לה אלא הצדיקים הגמורים לאחר תחיית המתים.
♦
א. ב.
הערוך לנר (נדה דף ע"ג ע"א ד"ה אל) מתרץ שאכן כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אך מכל מקום אינם יכולים לזכות לזה אלא רק לאחר מירוק וצירוף נפשם מכל סוגי יצר הרע וחטאי העולם הזה, אבל מי שמובטח שהוא בן העולם הבא, נוחל עולם הבא ללא דין ויסורים, ומיד כשיוצא מהעולם הזה מוליכו ה' יתברך לעולם הבא, וזהו שדרש אל תקרי הליכות, אלא הלכות, שכן מצאנו שכתבו התוספות (סוכה דף ו' ע"ב ד"ה ורבי שמעון) בעניין יש אם למקרא, ויש אם למסורת, שכאשר אינם סותרים זה את זה, דורשים את שניהם. כמו כן כאן בעניינינו בדרשת הכתוב (חבקוק ג' ו') הליכות עולם לו, נדרשות תיבות הליכות והלכות יחדיו, שכן על ידי שילמד את ההלכות, ימצא את הדרך הישרה לעולם הבא, ולא יצטרך לצרף את נפשו בכדי לזכות לעולם הבא.ועוד כתב הערוך לנר שכיון שההלכות הרי נתבררו ונצטרפו מתוך כל התורה כולה, והגמרא וכו', לפיכך מידה כנגד מידה מזדככת גם נפש האדם מכל רע, עד אשר זוכה להיות בן העולם הבא.
וכן כתב הבאר שבע (שו"ת סוף סי' ע"א) שכל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא ללא דין וייסורים, כעין שביארו התוס' (כתובות ק"ג ע"ב ד"ה מזומן) בעניין הבת קול שיצאה אודות הכובס שמגודל צערו על פטירת רבי, עלה לגג והפיל את עצמו על פני הקרקע ומת, יצתה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מוזמן לחיי העולם הבא, ושאלו התוס' שם שהרי לכל ישראל יש חלק לעולם הבא, ותירצו שכל מי שנאמר בו שמזומן לחיי העולם הבא, הרי הוא מזומן לחיי העולם הבא בלא דין ובלא יסורין. וכמו כן אפשר לומר שמי שנאמר בו הלשון "מובטח" לו שהוא בן העולם הבא, זוכה לעולם הבא ללא דין וללא יסורין.
♦
העץ פרי (מאמר בענין חיזוק לומדי תורתנו הקדושה אות כ') הביא ליישב בשם רבי ישראל סלנטר זצ"ל, שאף על פי שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אך לעיתים מנכים להם מזכיותיהם מחמת הנאתם בעולם הזה, ובפרט כשניצלים מצרה ופורענות, אבל כל השונה הלכות בכל יום, וחוזר ומשננן כדי לשמור את התורה בזכרונו, שלא ישתכחו ממנו, משלם לו הקב"ה מדה כנגד מדה שנשמר אף הוא מכל צרה ופורענות. וממילא לא יתנכו לו כלל מזכויות של העולם הבא, ועל כן מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
♦
ג. ד.
הפרי צדיק (ל"ג בעומר וסיום הש"ס אות ג') מתרץ שאמנם לכל ישראל יש חלק בעולם הבא, אך יש מהם שישכחו לעתיד לבוא את כל תלמודם, וכל המאורעות שחלפו עליהם בימי חיותם, כגון גסי הרוח שכתוב בגמרא סוטה (דף ה' ע"א) שכל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער בתחיית המתים. והקשו התוספות (שם ד"ה כל) שאם כן מדוע לא נשנו גסי הרוח בכלל אלו המנויין בסנהדרין (דף צ' ע"א) שאין להם חלק לעולם הבא. אלא וודאי שלכל ישראל יש חלק לעולם הבא, ויעמדו לעתיד לבוא בעת תחיית המתים, חוץ מאלו שכתוב בגמ' בסנהדרין שאין להם חלק לעולם הבא, אך מי שהייתה בו גסות הרוח אף על פי שיעמוד בעת תחיית המתים, מכל מקום אין עפרו ננער, שכן מי שעפר גופו ננער, נחשב כמו שלא מת כלל, וזוכר את כל תלמודו, וכל מה שעבר עליו בחיים חיותו, כמו אדם שמתעורר משנתו שזוכר כל מה שעבר עליו קודם השינה. אבל מי שהייתה בו גסות הרוח אין עפרו ננער, אלא יהיה כדוגמת בריה חדשה, ולא יזכור כלל מן העבר, וגם תלמודו שלמד כל ימי חייו, ישתכח ממנו. אבל כל מי ששונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, כלומר שיהיה לעתיד לבוא כמו שהיה "הוא" בעצמו בעולם הזה, ולא יחשב כבריה חדשה, אלא תהא מיתתו כדוגמת השינה, שיזכור כל תלמידו וכל מה שעבר עליו.♦
החפץ חיים (הו"ד בספר חפץ חיים על התורה מעשי למלך פרשת יתרו עמוד קי"ג) מתרץ שאף על פי שיש לכל יחיד ויחיד מישראל חלק לעולם הבא, מכל מקום אינו זוכה בו אלא כפי המצוות שסיגל בימי חייו, ויתכן שלא יטול אלא חלק מועט מאוד, אבל כל השונה הלכות בכל יום זוכה להיות "בן" העולם הבא, היינו כמו בעה"ב השוכן בביתו, שאינו חסר מאומה, כך גם כל השונה הלכות בכל יום וזוכה לדעת כיצד לקיים את המצוות, הרי הוא מבטח לו שלא יחסר לו מאומה בעולם הבא.
ובחמשה מאמרות (תחילת מאמר סמוכין לעד אות ד') הוסיף על דברי החפץ חיים הנ"ל, שהנה דרכו של הבן לקיים רצון אביו באהבה וברצון, וכל מחשבתו נתונה רק כדי לקיים רצון אביו יותר מחובתו, אך העבד עושה מלאכת אדונו רק כדי להיפטר מחובתו. וכך גם בישראל יש מהם שהם בחינת עבדים, ויש בהם שהם בחינת בנים, שהרי אמר ר' שמעון בר יוחאי (מנחות דף צ"ט ע"ב) שאפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, קים לא ימוש ספר התורה מפיך (יהושע א' ח'), וכן פסק הרמ"א (ס' רמ"ו ס' א') שבשעת הדחק יוצא אדם ידי חובה בקריאת שמע של שחרית וערבית. אך לכתחילה מצוות תלמוד תורה היא להגות בו יומם ולילה. והעמי הארצות יוצאים ידי חובת תלמוד תורה בקריאת שמע שחרית וערבית, והרי הם בבחינת עבדים, לפי שאינם רוצים אלא להיפטר מחובתם, אך השונה הלכות בכל יום, ואינו מסתפק בקריאת שמע, הרי הוא כמו העושה רצון אביו באהבה וברצון למעלה משיעור חובתו, ובשל כך זוכה להיות 'בן' העולם הבא ושכרו מרובה עד מאוד.
הרמ"ע מפאנו (מאמרי הרמ"ע מפאנו מאמר שבתות ה' עמ' שכ"ח) כתב כעין זה שאמנם כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אבל מי ששונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא כבן בית לפניו יתברך.
♦
ה. ו.
ועוד מתרצים שכל השונה הלכות בכל יום, זוכה להיות בן העולם הבא בעודו בעולם הזה, והאגרא דכלה (בראשית ג' י"ט ד"ה עד שובך) ביאר זאת שכל העמל בכל יום לברר את ההלכה לאמתה של תורה, עולה נשמתו בלילה אל מקום השכינה, ומתפארת בו השכינה לפני הקב"ה, ולכן אף בעולם הזה הרי הוא כבן העולם הבא, מפני שנשמתו חוסה בכל לילה תחת כנפי השכינה.הילקוט הגרשוני (נדה דף ע"ג ע"א ד"ה תנא) ביאר זאת שכל השונה הלכות בכל יום זוכה עוד בחייו להתענג כעין עידון הנפשות בעולם הבא, כמו שכתוב בגמרא ברכות (דף י"ז ע"א) שבירכו החכמים את ר' אמי עולמך תראה בחייך, והבינה לעתים ביאר שם (דרוש י"ג) שבירכוהו החכמים שיזכה לראות ולהשיג בעודו בעולם הזה השגות של העולם הבא, וכך גם השונה הלכות בכל יום הרי הוא כבן העולם הבא, אף בעודנו בעולם הזה, וזוכה להתענג בכל יום מעין תענוג העולם הבא.
♦ ♦ ♦