הרב דניאל אדר
ר"מ בישיבת תורת החיים
יד בנימין

חידושי הלכות וביאורים בדיני ברכת התורה - הלכה למעשה[2]

א. ברכת התורה האם היא מן התורה או מד"ס * ב. כמה ברכות יש בברכות התורה? * ג. נוסח ברכות התורה * ד. היחס בין ברכות התורה לברכת אהבת עולם * ה. הפסקה בין ברכת התורה ללימוד[3]

א. ברכת התורה האם היא מן התורה או מד"ס

הנה, איתא בתלמוד (ברכות כא ע"א): "אמר רב יהודה מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה? שנאמר ואכלת ושבעת וברכת. מנין לברכת התורה לפניה מן התורה? שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. אמר רבי יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר. ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, ומה מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו. תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה. וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר. ומה תורה שאין טעונה לאחריה, טעונה לפניה. מזון שהוא טעון לאחריו אינו דין שיהא טעון לפניו? איכא למפרך, מה למזון שכן נהנה ומה לתורה שכן חיי עולם. ועוד תנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו תיובתא" ע"כ. ועוד איתא (שם מח ע"ב): "ואין לי אלא ברכת המזון ברכת התורה מנין אמר רבי ישמעאל קל וחומר על חיי שעה מברך על חיי עולם הבא לא כל שכן" ע"כ.
ראשית, יש להעיר שמן הגמרא בדף כא עולה ברור דעסקינן התם, בברכות התורה בציבור, על קריאת התורה, שכן למדנו שם לברכת 'התורה מאחריה' מן ברכת המזון. אולם, מהסוגיא בדף מח יש אפשרות ללמוד שברכת התורה היא מן התורה. ויש לשאלה זו כמה נ"מ, כגון אם נסתפק אם בירך, אם צריך לברך שוב. ועוד נ"מ (עי' בילקוט יוסף ריש סימן מז שכתב כמה נ"מ בזה).
♦

דעת הסוברים שברכות התורה אינן מן התורה

הנה, ז"ל הרמב"ם בריש הלכות ברכות: "מצות עשה אחת, והיא לברך את השם הגדול והקדוש אחר אכילה". ע"כ. וגם הרי"ף והרא"ש (ברכות פ"ג) השמיטו את דברי רב יהודה, שברכת התורה היא מן התורה. ועוד יש לסייע לסוברים זאת, הלא סוגיית הגמרא התם לא עסקה אלא בברכת התורה בציבור, ולא ביחיד, ועל כך אמרה שהיא מן התורה. אולם תקנת קריאת התורה מוגדרת אצל הרמב"ם 'כתקנת משה רבינו', ותקנות משרע"ה מוגדרות כתקנות 'דרבנן'. וכיו"ב בהלכות אבל (פ"א ה"א) שכתב הרמב"ם: "מצות עשה להתאבל על הקרובים, שנאמר ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה', ואין אבילות מן התורה אלא ביום ראשון בלבד שהוא יום המיתה ויום הקבורה, אבל שאר השבעה ימים אינו דין תורה, אף על פי שנאמר בתורה ויעש לאביו אבל שבעת ימים ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ומשה רבינו תקן להם לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה". ע"כ. ואם כן, יוצא שתקנות משרע"ה מוגדרות כדינים דרבנן ולא דאורייתא. וה"ה הכא.
ואם כנים אנו בזה, קשה לומר שעצם התקנה תהיה מדרבנן, אולם הברכה עליה תהיה מן התורה. ויותר פשוט לומר שגם הברכה היא מדרבנן. אולם, גם אם נאמר שהברכה לפני קריאת התורה היא מן התורה, כפשט הגמרא, עדיין לא מצאנו שום ראיה שברכות התורה שמברכים בבוקר, הן הנה מן התורה. ולא עסקנו בזה כלל. ואולי שפיר יש לומר שכיוון שתקנת קריאת התורה היא תקנה קדומה מזמן משרע"ה, על כן סברו הם לומר שגם הברכה עליה היא בכלל התקנה. שכשם שמשרע"ה בירך, כך עלינו לברך, וכשם שתקנת הקריאה קדמונית מזמנו, כך תקנת הברכה קדמונית מזמנו. ובאמת, מצאנו שגם בזמן הנביאים היו מברכים ברכת התורה, וכן איתא בספר עזרא (נחמיה פ"ח פס' ה-ו): "ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה וכפתחו עמדו כל העם: ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול ויענו כל העם אמן אמן במעל ידיהם ויקדו וישתחו ה' אפים ארצה". ע"כ. ומבואר שברכות התורה ודרך העניה עליהן היו מנהגים ידועים ופשוטים עוד בזמן הנביאים ע"ה. ומרן הגרע"י כתב (יבי"א ח"ט חאו"ח סי' צה אות ד') שכן דעת הסמ"ג הסמ"ק והיראים.
♦

שיטת הראשונים הסוברים שברכת התורה מן התורה

הנה, כמה ראשונים כתבו כן בהדיא. ז"ל הרמב"ן (השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין מצווה טו): "שנצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא. וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה כן נצטוינו בזו. ובשלישי שלברכות (כא א) אמרו מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנ' כי שם י"י אקרא הבו גודל לאלהינו. ורצה ללמוד ברכת המזון לפניו שיהיה מן התורה ק"ו מזה. אמרו ומה תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה לפניה מזון שטעון לאחריו אינו דין שטעון לפניו. והשיבו על זה מדרך הפירכות מה לתורה שכן חיי עולם. ועוד תנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. וחפצם בזה שכיון שבעל קרי אינו מברך לפניו במזון והוא מברך לאחריה נלמוד שברכה לאחריו בלבד היא מן התורה ולפיכך אינה בטלה מפני תקנתם בטביל' בעלי קריין ושמע מינה דקל וחומר פריכא הוא. והעולה מזה שברכת התורה לפניה מצות עשה דאורייתא. ובגמרא דבני מערבא (רפ"ז) אמרו כתוב בתורה ברכה לפניה ואין כתוב בה ברכה לאחריה מה כתוב בה לפניה כי שם י"י אקרא הבו גודל לאלהינו כתוב במזון ברכה לאחריו אין כתוב בו ברכה לפניו מה כתוב בו לאחריו ואכלת ושבעת וברכת את י"י אלהיך ומנין ליתן את האמור בזה לזה וכו'. מכלל זה מתבאר שהברכה הזו מן התורה"[4]. ע"כ.
וכ"ד החינוך (מצוה תל): "וכל שאר הברכות כולן הן מדרבנן, חוץ מאחת שהיא מן התורה, וכן הוא מפורש בגמרא בברכות [כ"א ע"א] והיא ברכת התורה לפניה, גם הרמב"ן ז"ל יחשוב אותה מצות עשה בפני עצמה. והענין הזה שחייבנו האל ברוך הוא ברכה בקריאת התורה לפניה ובמזון לאחריו, מן הדומה שהטעם לפי שהוא ברוך הוא לא ישאל מן החומר לעבדו ולהודות בטובו רק אחר שיקבל פרס ממנו, כי החלק הבהמי לא תכיר בטובה רק אחר ההרגש. אבל קריאת התורה שהוא חלק השכל, והשכל יודע ומכיר וקודם קבלת התועלת יבין אותו, על כן יחייבנו האל להודות לפניו קודם קריאת התורה". ע"כ. וכ"ד הריא"ז (קובץ שיטות קמאי ברכות א' עמ' 244). וכ"ד היעב"ץ במוק"ץ (סי' מז).
♦

מדברי כמה ראשונים ניתן ללמוד שברכת התורה בציבור הינה מן התורה

וכפי שדקדקנו לעיל, יוצא מדברי כמה ראשונים שברכת התורה שלפניה היא מן התורה, אבל ברכת התורה שבבוקר לא עסקנו בה בהדיא[5]. והכי איתא בראבי"ה (סי' תקנג): "וטעמא, חדא דברכות התורה [מן התורה], דאמרינן בפרק מי שמתו אמר רב יהודה אמר רב ברכת התורה מן התורה מנין שנאמר כי שם ה' אקרא, ותו אמרינן התם למדנו לברכות המזון לפניה מן ברכת התורה וברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון", ע"כ. וכן נראה מדברי המאירי (ברכות כא ע"א). וז"ל הרי"ד שם: "אמ' רב יהודה אמ' רב מניין לברכת התורה שהיא מן התורה, שנ' כי שם י"י אקרא וגו'. ואסיקנה, דברכת התורה לפניה וברכת המזון לאחריו היא מדאוריית'. וברכת המזון לפניו וברכת התורה לאחריה הויא מדרבנן". ע"כ. וכן עולה מדברי הרשב"ץ (ח"ב סי' קסג): "ונרא' שהוא מ"ע מן התור' שהרי לעבור לפני התיב' אינ' אלא להוציא הרבים ידי חובתן בדברים שבקדוש' ובקריא' התור' ושתיהן מן התור' שהרי בדברים שבקדוש' אמרו בפרק מי שמתו (כ"א ע"ב) אמר רבא מנין שאין היחיד אומר קדיש וקדוש' שנ' ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדוש' אין יכול לאומרו בפחו' מעשר' וכן איתא נמי בפ' הקורא את המגלה עומד (כ"ג ע"ב) ודין קה"ת מ"ע מן התור' היא וא"צ זה לפנים שאפי' ברכ' התור' לפניה היא מן התור' כדאמרי' בפ' מי שמתו (כ"א ע"א) א"ר חסדא מנין לברכ' התור' מן התורה שנ' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו והרמב"ן ז"ל בספר המצו' שלו הכניס' במנין המצות, וכיון שלעבור לפני התיב' יש בו מצוה מן התור' להוציא הרבים בדברים שבקדוש' ולקרו' את התור' א"כ הנשבע שלא לעבור לפני התיב'". ע"כ.
ומדברי המשנ"ב (רי"ס מז) מתבאר שלכו"ע ברכות התורה בציבור אינן אלא מד"ס, ולא נחלקו בהן. ונחלקו רק בברכת התורה ביחיד. אולם, ע"פ מה שעולה מדברי הראשונים הללו נראה דאיפכא ס"לג.
נמצא שדעת ראשונים רבים שברכת התורה היא מדברי תורה. אולם לא ברור שכולם אכן התכוונו לברכת התורה שאנו מברכים בבוקר. ומאידך, דעת ג' עמודי ההוראה שברכת התורה היא מד"ס.[6]
♦

מדברי הירושלמי נראה שברכת התורה של יחיד אינה אלא מדרבנן

והנה אני עני, כאפרוח שלא נתפתחו עיניו, חזי הוית בדברי הירושלמי שהביא הרמב"ן לעיל (ברכות פ"ז ה"א), והכי איתא התם: "כתוב בתורה[7] ברכה לפניה ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה מה כתיב בה לפניה (דברים לב ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו כתיב במזון ברכה לאחריו ואין כתיב לפניו מה כתיב לאחריו ואכלת ושבעת וברכת. ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה? ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן - אתיא שם שם[8] לגזירה שוה מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו. אף שם שנא' במזון ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה לאחריה. עד כדון כרבי עקיבא. כר' ישמעאל? רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל קל וחומר. מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה. עד כדון תורה. מזון מה? אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו! ר' יצחק ור' נתן ר' יצחק אמר[9] (שמואל א ט יג) כי הוא יברך הזבח ואח"כ יאכלו הקרואים. ר' נתן אומר (שמות כג כה) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת. רבי אומר מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך. בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה מה. אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו. תורה שהיא חיי עד לא כל שכן. רבי זעירא בעי אילין ג' קרויות מה את עביד לון בשלשה שאכלו כאחת או בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו. אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונ' והאחרון ברכה אחרונה והאמצעי אינו מברך כל עיקר. אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו". ע"כ. פירוש עניין זה האחרון הוא שמספר הקוראים בתורה, מאיזה דין של ברכת המזון נלמד, מג' שאכלו כאחד, או מג' שאכלו כ"א בפ"ע? ומסיק רב שמואל בר אבדימא בהמשך הסוגיא: "א"ר שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים" ע"כ. דהיינו, שברכת התורה נלמדה מברכת הזימון, וכשם שברכת הזימון היא דבר ציבורי כך ברכת התורה היא דבר ציבורי, ועל כן רק הראשון והאחרון צריכים ברכה[10].
ואם אכן ברכת התורה היא 'ציבורית' אם כן יוצא שברכת התורה דיחיד בבוקר, אין מקום לברכה, והכי איתא התם: "ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך! א"ר אבא מרי אחוי דר' יוסי עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה אף זו טעונה ברכה". ע"כ. ומבואר שברכת המצוות של תורה היא כשאר כל הברכות, ויתר על כן, נקט בלשון 'עשאוה'. דהיינו משמע שהיא מדרבנן, ככל שאר ברכות-המצוות. ואולי מזה הירושלמי הבין הרמב"ם בפשיטות שברכת התורה היא מדרבנן. ועוד, יש לדקדק מן הסוגיא בבבלי (מח ע"ב) שדעותיה הובאו גם בירושלמי כאן, שלמדנו מפסוקים אחרים[11] את חיוב ברכת המזון שלפניה (ומהם נראה ברור שהוא מד"ס). ולכאורה אמאי לא הסתמכנו בפשיטות על הק"ו? אלא יש לומר, דאליבא דאמת ברכת התורה שלפניה היא מד"ס, ועל כן למדו מפסוקים אחרים.
ובאופן נוסף יש לבאר ע"פ הגמרא (בבלי ברכות מח ע"ב), שאחר ששאלה הגמרא "תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר ואכלת ושבעת וברכת וכו' אין לי אלא לאחריו לפניו מנין אמרת קל וחומר וכו'', הביאה הגמרא דעות נוספות, שברור מהן שברכת המזון שלפניה היא מד"ס. ואח"כ חזרה הגמרא ושאלה "ואין לי אלא ברכת המזון, ברכת התורה מנין? אמר רבי ישמעאל קל וחומר וכו'" ע"כ. וכבר אין הכרח ששאלה זו חוזרת גם על המילים 'מן התורה' שנאמרו בברכת המזון, אחרי שהפסקנום בדעות אחרות. והדעות שהובאו בהמשך הסוגיא, ברור מהן שאינן אלא אסמכתא בעלמא. וא"כ קמה וסלקה לה סוגיין דכל אלו הברכות (ברכת המזון לפניה וברכת התורה לפניה ולאחריה) דאינן אלא מדרבנן. וכן עיקר כתירוץ זה.
ומכל הני טעמי מתברר שברכת התורה אינה אלא מדרבנן. ובפרט שכן מפורש בירושלמי. וראיתי להגרי"ח סופר נר"ו שכתב (דרופתקי דאורייתא סי' א' וב') להכריח בדעת הרמב"ם שברכת התורה הן הנה מן התורה, והשתמש בכלל הידוע שעדיף לן להשוות את הרמב"ם עם שאר הפוסקים ולא נשוויה חולק עליהם. אולם, אישתמיטיתיה האי כללא אחרינא, דהרמב"ם דרכו לפסוק כהירושלמי (הובא בילקו"י שו"ת סי' כג. אולם כן פשוט לכמה פוסקים כידוע). ואני לא ס"ל הני כללי, ולענ"ד אין להשוות את הרמב"ם עם שאר הפוסקים כשלשונו מורה בהדיא ההפך[12]. וגם אין להניח בסתמא שהרמב"ם דרכו לפסוק כהירושלמי, אא"כ יש ראיה ברורה לכך. אולם אי ס"ל להגרי"ח סופר נר"ו הני כללי היה לו להתחשב בשניהם. וגם לא שת על לבו לכך שרובא דרבוותא שהביא איירי בברכת התורה בצבור, ובה ס"ל דהיא של תורה. אך לגבי ברכת התורה של יחיד, אין הכרח, ולא נשוויה להו פליגי על הירושלמי בכדי. ואף אם היה הדבר שקול בתלמודא דידן [ולענ"ד אין הוא שקול, אלא מסתברא כדברי הרמב"ם, וכמו שכתב הרב אלף המגן (סי' ח' הביאו מרן הגרע"י ביבי"א ח"ט או"ח סי' צה)] כיוון שהדבר מפורש בירושלמי הכי נקטינן.
♦

הכלל העולה

ברכת התורה, גדרה וחיובה הם מדרבנן ולא מן התורה. כן משמע בבבלי וכן מפורש בירושלמי, וכן דעת הרמב"ם. וכן נקטו אחרונים רבים, כ"כ הרב חיד"א (מחב"ר על אתר), וכ"ד המטה יהודה עייאש (שם). וכ"כ בשו"ת ישיב משה (ח"ב סי' נו), וכ"ד מהר"א ישראל בכסא אליהו (סי' מז אות א'), וכ"כ הרב יפה ללב (ח"א), ואף המאמ"ר כרמי שפלפל בדברי הפר"ח (שכתב שהיא מן התורה), מ"מ למסקנא בדברי מרדכי (מז דין א') העלה שאין לברך מספק. וכ"כ בסידור בית עובד דיני ברכת השחר (מח ע"ב), וכ"ד הרב קמח סלת (הלכות ברכות השחר), וכתב שכ"ד השלמי ציבור[13] והמהר"א חיון. וכ"ד מרן הגרע"י ביביע אומר (ח"ח או"ח סי' ה'). ואף שהפרי חדש, והמהר"י קאשטרו, השאגת אריה (סי' כד) והיעב"ץ ס"ל דהוי דאורייתא, מ"מ מסתברא דהוי דרבנן, ולא פליט מספיקא.
ועל כן היכא שנסתפק אם בירך ברכות התורה או לא, אסור לו לברך מספק. ויאמר את נוסח הברכה ללא הזכרת ה', ויהרהר שם ה' בלבו (פתרון כעין זה כתב היפה ללב שם). או שיאמר את ברכת אהבת עולם ויצא ידי חובת ברכת התורה[14].
♦

ב. כמה ברכות יש בברכות התורה?

הנה, ידועה מחלוקת הראשונים כמה ברכות כלולות בברכות התורה, האם אלו שתי ברכות או ג' ברכות.
♦

מקור הברכה בתלמוד

איתא בגמרא (ברכות יא ע"ב): "מאי מברך? אמר רב יהודה אמר שמואל - אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה. ורבי יוחנן מסיים בה הכי הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. ורב המנונא אמר – אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה אמר רב המנונא - זו היא מעולה שבברכות הלכך לימרינהו לכולהו" ע"כ.
וברור הדבר שהברכה השלישית (ברכת רב המנונא) היא ברכה נפרדת לעצמה[15], וכן במסכת סופרים (פי"ג ה"ו) איתא כיוצא בה: "ביחיד כשהוא משכים לקרוא אומר, ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם הנותן תורה מן השמים חיי עולמים ממרומים, ברוך אתה י"י נותן התורה", ע"כ. אך השאלה היא על הרישא, על דברי רב יהודה בשם שמואל ודברי רבי יוחנן. מפשט הגמרא נראה שרב יהודה בשם שמואל בירך רק את 'ברכת המצוות' של תורה, ורבי יוחנן 'סיים בה', קבע לברכת שמואל סיום וחתימה. ומצאנו כיו"ב במסכת שבת (קלז ע"ב. ע"פ נוסח כתבי היד, הרי"ף בכת"י, והרמב"ם): "המל את הגרים אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאילמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" ע"כ. וכתב הרמב"ם (הלכות מילה פ"ג ה"ד) שכל זה נוסח הברכה. ויש שתי אפשרויות להבין זאת. האחת, שרב יהודה בשם שמואל אמר ברכה אחת, ורבי יוחנן בעצם נתן לאותה הברכה 'סיום' והמשך, ובעצם הכל ברכה אחת. וכ"כ רש"י שם בהדיא (ד"ה ורבי יוחנן מסיים בה הכי): "דבעי פתיחה בברוך וחתימה בברוך". ע"כ. א"נ שרבי יוחנן 'מסיים בה' הכוונה שכיוון שאת שלושת הברכות הללו (כולל ברכת רב המנונא) יש לומר לפני הלימוד, רבי יוחנן הסמיך את הברכה (המתחילה ב'והערב נא') לברכת אשר קדשנו, והיינו מסיים בה. לא כהמשך, אלא כברכה הסמוכה לחברתה.
אולם, חזי הוית בדברי הרי"ף (ברכות ה ע"ב) שגרס כך: "מאי מברך אמר רב יהודה בר אשי בא"י אמ"ה אשר קב"ו על דברי תורה ור' יוחנן אמר הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה בא"י המלמד תורה לעמו ישראל" ע"כ. ומשמע דדבריו לא קאי על דברי רב יהודה בשם שמואל[16], אלא מילתא באפי נפשה קאמר. וכן גריס בה"ג (סימן א - הלכות ברכות פרק ראשון). וכגרסא זו מצאתי בכתבי יד קדמוניים של הלכות הרי"ף (כת"י פריס 671, וכן בקטע גניזה 2068 10 JTSL ENA וכן נראה בקטע גניזה נוסף ומספרו הוא T-S F2 (1) 108. וכן איתא גם בכתב יד אוקספורד)[17].
♦

האם מחלוקת הראשונים תלויה בגרסת הגמרא הכא?

מתחילה הוה סליק אדעתאי שמחלוקת הראשונים אם ברכות אלו הן ברכה אחת (כרש"י) או ב' ברכות (כדעת ראשונים אחרים) תלויה בגירסת הגמרא. דלמאן דגריס 'מסיים בה הכי' הוי ברכה אחת, ולמאן דגריס 'רבי יוחנן אמר' הוי שתי ברכות. וכ"כ הנחלת צבי (או"ח סי' מז ס"ק ה'). אולם, אחר שדברתי עם ידידי הדגול ר' עדיאל ברויאר נר"ו האיר עיני בדבר פלא, ואמר לי שברש"י יש קצת לדקדק, שכך כתב רש"י: "ורבי יוחנן מסיים בה הכי - דבעי פתיחה בברוך וחתימה בברוך". ע"כ. ובדפוסים כל הקטע המודגש הוא דיבור המתחיל. אולם, הציע לי ידידי הנזכר שיש לומר כך: ורבי יוחנן - מסיים בה הכי דבעי פתיחה בברוך וחתימה בברוך. ע"כ. ורק המילים 'ורבי יוחנן' הן דיבור המתחיל, וכל השאר הוא פירוש רש"י. וממילא המילים 'מסיים בה הכי' תוקנו בתלמוד על פי דברי רש"י. וגם גירסת רש"י לפי זה היתה 'רבי יוחנן אמר'. ואם כנים אנו בזה, יוצא שהמחלוקת האם אלו ב' ברכות או ג' ברכות, אינה תלויה כלל בגירסת הגמרא הכא. ואמר לי ידידי הנזכר שכן כתב הרשב"א בהדיא: "ורבי יוחנן אמר הערב נא. פירש"י ז"ל שאין זו ברכה בפני עצמה אלא חתימה לברכת על דברי תורה דרבי יוחנן מסיים בה הכי דבעי פתיחה בברוך וחתימה בברוך" ע"כ. ומבואר שהלשון 'מסיים בה הכי', אינה חלק מן התלמוד אלא מן פירוש רש"י.
ואף בארץ אשכנז לא התקבלה גירסא זו לגמרי[18], שכן גם האו"ז (סי' דך) כתב: "מאי מברך אמר רב יהודה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה ר' יוחנן אמר הערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו כו'. וכו' פרש"י ור' יוחנן מסיים בה הכי דבעי פתיחה בברוך וחתימה בברוך הערב נא כו'". ע"כ. ואם כן השאלה בסוגיא זו היא בפרשנות ולא בגירסא[19].
אולם, פשוטה לפניה היא, שלפי זה דעת הראשונים שברכת רב יהודה ורבי יוחנן, הן שתי ברכות מחולקות יותר פשוטה בלשון הגמרא.
♦

מחלוקת הראשונים האם ברכות התורה הנה הינן ב' ברכות או ג' ברכות

הנה, ראש וראשון הוא רבינו סעדיה גאון בסידורו (עמ' שנח), שכתב את נוסח ברכת התורה כך: "בא"י אמ"ה אקב"ו על דברי תורה. בא"י אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך כל בית ישראל ונהיה כולנו לומדי תורתך, ונהיה אנחנו וצאצאינו יודעי שמך, ברוך אתה ה' נותן התורה". ע"כ. ומבואר מדברי רס"ג תרתי. ראשית, פשיטא שהוא הבין שאין הברכות של רב יהודה והברכה של רבי יוחנן ברכה אחת. אולם, מאידך חזינן שרס"ג איחד את הברכה השניה והשלישית לברכה אחת. ומעין זאת עשה רבי שלמה בן נתן בסידורו (פ"א עמ' ז') שכתב כך: "בא"י אמ"ה אקב"ו על תלמוד דברי תורה. הערב נא ה' אלהינו את דברי תלמוד תורתך בפינו ובפיפיות עמך כל בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה בא"י נותן התורה". ע"כ. וכאן יש להתלבט בשתים, גם האם הוא הבין שזו ברכה אחת או לא, וגם על השמטתו את ברכת רב המנונא. אולם, מהכרח התלמוד דאית ביה 'נמרינהו לכולהו' נראה ברור שאי אפשר לומר דס"ל שברכת רב יהודה וברכת רבי יוחנן הן ברכה אחת. דאז יצא שאין לו אלא ברכה אחת.
♦

הסבר לדברי רס"ג שאיחד את ברכת רב המנונא ורבי יוחנן

והנה, נראה לומר שרס"ג ידוע ידע דג' ברכות הן, וכן מפורש בדברי בה"ג שהביא את שלשתן, וכן בסידור רע"ג, וכן בתשובת רנ"ג שכתב (אופק סי' ט'): "ברוך [אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי התורה הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו] ובפיפיות כ[ל עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו יודעי שמך ועוסקי תור]תך ברוך אתה י"י נותן תורה [ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה י"י נותן ה]תורה" ע"כ. אלא ודאי שידוע היה דג' ברכות הן. אולם, רס"ג שגרס כנראה גם כמו גירסת רנ"ג, בחתימת שתי הברכות 'נותן התורה' (וכן היא גירסת בני תימן עד היום, וכ"ג הרמב"ם בתשובה סי' קפב. ומאי דאיתא בדפוסי משנ"ת – שיבוש הוא). ואפשר שהוקשה לו ע"ה, היאך יהיו שתי ברכות צמודות עם אותה חתימה. ועל כן סבר כי היכי דלמעוטי בברכות עדיף, ואיחדן לברכה אחת. ולפי זה יוצא ברור דרס"ג, אף שכתב רק שתי ברכות, מ"מ בעיקר דינא ס"ל דהן ג' ברכות.
♦

ראשונים נוספים דס"ל דהן ג' ברכות

ז"ל הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ז ה"י): "המשכים לקרוא בתורה קודם שיקרא קריאת שמע בין קרא בתורה שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו תחלה ומברך שלש ברכות ואח"כ קורא ואלו הן: וכו'". ע"כ. וכ"ן מתשובות הגאונים החדשות (אופק סי' כח), שנשאל הגאון אמאי ברכת 'רב המנונא' פותחת בברוך אחר שהיא סמוכה לחברתה, וכתב הגאון: "הלא תראה כי נתנה לה פתיחה אעפ"י שהיא ברכה הסמוכה לחברתה וחברתה הסמוכה לה הערב נא יי' אלהינו", ע"כ. ומבואר שהוא ראה את ברכת 'הערב נא' כברכה בפני עצמה. והעיר המו"ל של סדר רע"ג (מהד' מכון ירושלים תשעד עמ' יב הערה נח בשינויי נוסחאות) שבכתב יד איתא 'הערב' בכתב גדול ובשורה חדשה לומר שהיא ברכה חדשה. וכ"ד המאירי (ברכות יא ע"ב), וכ"ד הרא"ה בחידושיו לברכות על אתר. וכ"כ האור זרוע (סי' כד) בשם רבנו חננאל: "פר"ח ואסיקנ' אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו נימא אקב"ו על דברי תורה ועוד נימא והערב נא כו' ונימא אשר בחר בנו וכו' וזו היא ברכות התורה עכ"ל" ע"כ. וכ"ן בסידור מנהגי מרשילייא לימות החול (עמ' 96). וכ"ד הרקח (הלכות ברכות סי' שך), אשר מנה את ברכת רב יהודה ורבי יוחנן בשתים. וכ"ד האבודרהם (ברכת המצות ומשפטיהם), ובברכות השחר הביא את דעת ר"ת, וכתב שהעיקר כדעת הרמב"ם דג' ברכות הן. וכ"כ בעל המאור (ה' ע"ב ד"ה מאי). וכ"ן שהסכים הרב בעל השולחן תלמיד הרשב"א (הלכות תפילה שער ה'). וכ"ן דעת השואל בשו"ת הרמב"ם (סי' קפב). וכן פשטות דעת הרשב"א בתשובה (החדשות מכת"י סי' ח').
♦

ראשונים דס"ל דהן ב' ברכות טעמיהם וראיותיהם

הנה, ראש שבטי ישראל, הוא רש"י ע"ה, כתב התם (ד"ה רבי יוחנן): "מסיים בה הכי, דבעי פתיחה בברוך וחתימה בברוך". ע"כ. ומבואר שרש"י הבין שרבי יוחנן אתא לאוסופי על הברכה שהביא רב יהודה בשם שמואל, שכן אנחנו צריכים פתיחה וחתימה. ולפי זה ברור שמבחינת רב יהודה ושמואל הברכה כשלעצמה היא הברכה שהם הביאו 'אקב"ו עד"ת[20]'. ולא ברור האם הם יסכימו לרבי יוחנן דבעינן חתימה בברוך, דהא קמן דלא חיישו לזה, מדלא תיקנו הם בעצמם את 'חתימת הברכה' הזו. ועוד יש לתמוה, אמאי לפי רש"י יש 'לחתום בברוך' על ברכת המצוות? ואולי אפשר לומר, דרש"י ס"ל דאין זו ברכת המצוות ממש. וס"ל דאין חובה ללמוד מיד אחר הברכה, אלא היא ברכת השבח (ועי' תוספות שבת קלז בדעת ר"ת גבי ברכת להכניסו בבריתו שלאברהם אבינו, ובמקו"א הארכתי). ואולי רש"י הבין שדעת שמואל היא שברכה זו היא אכן ברכת המצוות. אולם, בהא רבי יוחנן פליג עליה וס"ל שברכה זו היא ברכת השבח, ולכן בעי פתיחה בברוך כרב יהודה, וחתימה בברוך כברכתו.
אולם, הרא"ש בתוספותיו (ברכות יא ע"ב) כתב בשם ר"ת: "ור' יוחנן אמר הערב נא. לפי מה שרגיל ר"ת לפרש דכל היכא שהברכות קצרות אפילו ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך כגון ברכה של הבדלה וברכה של חופה, א"כ היה צריך דברכת הערב נא תהא פותחת בברוך שאותה שלפניה קצרה, ואומר ר"ת שאין זה כי אם סיום ברכה ראשונה ואינם כי אם שתי ברכות". ע"כ. ומבואר שההכרח של ר"ת לומר שברכת הערב נא היא סיום ברכת 'על דברי תורה' הוא משום שאילו לא היתה היא 'סיום' הראשונה היה לה לפתוח בברוך. וזאת, משום שהברכה הראשונה היא 'קצרה', ובברכות קצרות גם הברכה הסמוכה לה פותחת בברוך.
אולם את ההכרח הזה של ר"ת, יש מקום לדחות. שכן שפיר יש לומר דרבי יוחנן לא מסיים בה[21], אלא מילתא באנפי נפשה קאמר. ורב יהודה בשם שמואל מסר לברכת התורה את ברכת המצוות. ורבי יוחנן מסר את ברכת השבח, ולא תיקן בה פתיחה. וכ"כ הרשב"א (בחידושיו יא ע"א) בהדיא: "ויש מן הקצרות שפותחות ואינן חותמות כברכת הפירות והמצות וברכת הזימון דהיינו ברוך שאכלנו וברכה אחרונה שבברכת המזון, ויש שחותמות בברוך ואינן פותחות בברוך כברכת הערב נא למאן דאית ליה שהיא ברכה בפני עצמה [ע' י"א ב' ד"ה ורבי] ותפלה קצרה [כ"ט ב'] וברכת גשמים [נ"ט ב'] ותפלת הדרך [כ"ט ב'] וכן ברכה סמוכה [מ"ו]". ע"כ. ומבואר שלא הפריע לרשב"א חוסר הפתיחה של ברכת הערב נא, וגם הוא לא הגדיר אותה כברכה הסמוכה, שכן ברכה הסמוכה הוזכרה רק בסוה"ד שהבאתי. וכשם שמצאנו ברכות אחרות שאינן סמוכות ואין הן פותחות בברוך. וכיוון שמעיקרא לא נתקנה ברכת הערב נא כסמוכה לברכת 'על דברי תורה' אין סיבה לומר שהיא ברכה אחת. וחוסר הפתיחה בה, אינו מעלה ואינו מוריד. ולא מחמת חוסר הפתיחה נאמר שהיא ברכה אחת. ועי' בחידושי הר"ן (פסחים קד ע"ב) שהביא בשם הרא"ה שאפילו ברכה ארוכה הסמוכה לברכה קצרה מקריא ברכה הסמוכה לחברתה וא"צ לפתוח בה בברוך. ודלא כר"ת. ומהמשך דברי הר"ן התם יש להביא סיוע למ"ש שכל שהם שני עניינים שונים הברכה פותחת בברוך אע"ג דהוו סמוכות. אולם, כל שהן עניין אחד, כדהכא דתרווייהו ברכה על התורה, משו"ה אין היא פותחת בברוך[22].
ומ"מ לדעת ר"ת נראה שהסכים הרא"ש (ברכות פ"א סי' יג'), וכ"כ המרדכי (ברכות פ"א רמז ל"א) בשם ר"י, וכ"ן דעת האו"ז (סי' דך), וכ"מ דעת התשב"ץ (ח"ג סי' זך). והאורחות חיים את הביא שתי הדעות ולא הכריע.
♦

סיכום דעות הראשונים

לסיכומם של דברים נראה בס"ד, שדעת רוב הגאונים והראשונים, וכן פשטות הגמרא היא שברכות התורה שלשחר הן הנה ג' ברכות. כ"ד רנ"ג, רע"ג, כ"מ דעת רס"ג, ר"ח, כן דעת הרמב"ם, הרשב"א, הר"ן, וכן השיבו מן השמים לרבינו יעקב ממרויש (שו"ת מן השמים סי' י'), וכ"ר בתוספות ר"י שירליאון (יא ע"ב ד"ה הכי גריס), דפליג אר"ת בזה, ועוד מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. ומאידך, דעת רש"י, ר"ת, ר"י, המרדכי, הרא"ה בפ"ט (ד"ה גרסינן בפרק), הראב"ן (ברכות קמב ד"ה השכים לשנות), וכ"ד העיטור (דף ע"ז), ועוד כמה ראשונים שברכת 'על דברי תורה' וברכת 'הערב נא' הן ברכה אחת, וכולן לא הוו אלא ב' ברכות. ונראה שהעיקר כדעת ראשונה.
♦

דעת מרן הב"י

והנה, מרן הב"י לא כתב להכריע בזה, אלא כתב שכיוון שיש בזה מחלוקת, ולפי דעת ר"ת ודעימיה יש לומר ברכת 'והערב' עם ו'. ולדעת הרמב"ם אין תוספת הו' גורעת, דהא הן שתי ברכות נפרדות, ומאי אכפת לן אם מוסיפים ו' קודם הברכה השניה. לכן כתב שיש לומר והערב עם ו'. ועל כן פסק מרן בשו"ע: "אומר: והערב עם וי"ו". ע"כ. אולם הרמ"א העיר על מרן שיש לנהוג כדעת הרמב"ם[23] מעיקר הדין: "וי"א בלא וי"ו, וכן נהגו (רמב"ם פ"ז מהלכות תפלה ורשב"א בשם המאור ואבודרהם) אבל יותר טוב לומר בוי"ו". ע"כ.
♦

פסק ההלכה בזה

הנה, מנהג הספרדים, וכן מנהג החסידים (כ"ר בסידור תהילת ה' ע"פ נוסח בעל התניא) הוא לומר ברכת 'והערב' בו'. אולם מנהג תימן לומר ברכת 'הערב' בלא ו' וכדעת הרמב"ם. ובזה נהרא נהרא ופשטיה. אולם, הנ"מ בזה תהיה לעניין עניית אמן בין ברכת 'אקב"ו עד"ת' לברכת 'הערב'. וראיתי להמאמ"ר (סי' מז סק"ה ובדברי מרדכי דין ז) שהביא את דברי הרב חיד"א שכתב שלא לענות אמן בין הברכות[24]. אולם איהו דידיה אמר והעלה שיש לענות אמן, שכן מעיקר הדין יש להכריע כדעת הרמב"ם ודעימיה. וכפי שהראנו כ"ד רוב אם לא כל הגאונים. ועל כן למסקנא על השומע לענות אמן בין ברכת אקב"ו עד"ת לברכת 'הערב נא', בין אם המברך אומר בו' ובין אם הוא אומר בלא ו'. וכ"ן דעת היפה ללב (ח"ה) בשם הזהר הקדוש (ויקהל עמ' ר ע"א), וכ"כ בסידור בית עובד (סף מח ע"ב) בשם האר"י ז"ל, וכ"כ הרב שלמי ציבור (דיני ברכת התורה), וכ"כ מרן גאון עוזנו (יביע אומר ח"י חאו"ח סי' נה עמ' קמח), וכ"כ האור לציון (פ"ד, ה'), וכן עיקר.
♦

ג. נוסח ברכות התורה

הנה, בברכות התורה ישנם כמה ענייני נוסח שיש לתת עליהם את הדעת. ראשית, חתימת הברכה הראשונה. וכן חתימת הברכה השניה. שכן מצאנו שנחלקו בכך הראשונים.
♦

נוסח הברכות בדפוסי התלמוד

הנה, בדפוס וילנא איתא כך: "מאי מברך? אמר רב יהודה אמר שמואל אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה ורבי יוחנן מסיים בה הכי הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל" ע"כ. וחזינן שחתימת הברכה הראשונה בדפוס וילנא היא 'לעסוק בדברי תורה', והשניה היא 'המלמד תורה לעמו ישראל'. וכן הוא בכל הדפוסים (ונציה ושונצינו).
♦

נוסח הברכה בכתבי היד

אולם, בכתבי היד של התלמוד אנו מוצאים מבוכה רבה בנוגע לחתימת אלו הברכות. דכך איתא בכתב יד מינכן (95): "מאי מברך? אמ' רב יהוד' ברוך א"קב"ו [לעסוק בדברי תורה [על דברי תורה] ר'יוחנן [מסיים[..]בה הערב נא] יי אלהנו את [את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיהאנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל [כולנו]יודעי שמך ולו] (ועוסקי תורתך [ב'א'י' המלמד תורה לעמו ישראל" ע"כ. וחזינן שהברכה השניה היא כלפנינו בדפוסים, אולם בברכה הראשונה יש תיקון גירסא, ובנוסח הפנים איתא 'על דברי תורה' אך מעליו 'מתוקן' לעסוק בדברי תורה. ובכתב יד פריס 671 איתא: "אמ' רב יהודה אשר קדשנו במצותיו וציונו על דברי תורה. ור' יוחנן אמ' הערב נא ייי אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל. רב המנונא אמ' ברוך אשר בחר בנו מכל העמים" ע"כ.
ומבואר שאת הברכה הראשונה סיים ב-'על דברי תורה' ואת השניה לא סיים. אולם נראה ברור שסופר כתב יד הזה לא היה סופר מומחה, כפי שנראה מתוך הדברים שם[25]. ובקטע גניזה (שהזכרנוהו לעיל) איתא: "(א)שר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה ר' יוחנן .. ובפיות עמך בית יש' ונהיה כלנו לומדי ....מך.. ב' א' השם[26] על דברי תורה" ע"כ. וכאן חזינן שיש סיומת שווה לשתי הברכות והיא 'על דברי תורה'. וכיוון שאין אפשרות לדעת מתוך העיון בכתבי היד יש ללכת לעדי הנוסח המוסמכים באמת, והם רבנן קמאי הגאונים והראשונים ולראות מה היתה נוסחתם.
♦

נוסחאות רבנן קמאי בברכת התורה

בה"ג (בהקדמתו לספרו) פתח פתיחה בכבודה של תורה, ובראש הפתיחה שם את ברכות התורה, וכך גרס התם: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על דברי תורה, הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל בצאצאינו ובצאצאי עמך בית ישראל ונהיה כולנו לומדי תורתך ברוך אתה ה' נותן התורה. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה". ע"כ. ומבואר שנוסח חתימת הברכה הראשונה היא 'על ד"ת', ונוסח שתי הברכות הנוספות שווה 'נותן התורה'. (ומה שפעם אחרת בעמ' ל"ו ד"ה מאי מברך, לא כתב את כל הנוסח, הוא מפני שסמך על הנוסח שבהקדמה). וכן נראה מדברי רב נטרונאי גאון (תשובות הגאונים אופק סי' ט'), כנוסחת בה"ג. וכבר כתבתי לעיל בס"ד שזו כנראה היתה גם נוסחת רס"ג, וזו הסיבה שלשמה איחד רס"ג ע"ה את הברכה השניה והשלישית לברכה אחת. ובנוגע לברכה הראשונה, כתב רס"ג בפירוש את הנוסח 'על דברי תורה'.
אולם, בסידור רע"ג (ברכות השחר) איתא: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה. הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפה עמך בית ישראל ובצאצאינו ובצאצאי עמך בית ישראל ונהיה כלנו וצאצאינו מלומדי תורתך ויודעי שמך ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל ברחמים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה' נותן התורה". ע"כ. וכאן אנו רואים ג' חתימות שונות. אולם ידוע שבסדר רע"ג חלו בו ידיים. ובאמת בסידור רע"ג הנד"מ עפ"י כת"י (מהד' סץ עמ' יב') איתא כנוסחת שאר הגאונים, על דברי תורה בברכה קמייתא ונותן התורה בשתי הברכות הנוספות.
וכן הוא בנוסחת הרי"ף (כתב יד של תלמיד הרמב"ם אוקספורד ניובאואר 550) והנה צילום הקטעים בכדי שיתברר במראית העין:
ומבואר שנוסח הרי"ף הוא בברכה ראשונה 'עד"ת' ובשתים הנוספות 'נותן התורה'[27]. וכן צדיק עת'ק גאון ישראל הריבב"ן ברי"ף אשר יצא מתחת ידו, וחזקה שאין חבר מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו. והאור זרוע (הל' ק"ש סי' כד') העיד לנו שדעת רבנו חננאל היתה לחתום בברכה ראשונה 'על דברי תורה' כנוסחת הגאונים הנ"ל. וגם בנוסח הרמב"ם חלו ידיים, 'ותיקנו' בו את הברכה השניה ל'לעסוק בדברי תורה'. אולם, נוסחת הרמב"ם האמיתית בכתבי היד היא כהגאונים 'נותן התורה'. כמו שכתב הרמב"ם עצמו בתשובה (סי' קפב), וכמו שהעיד הגאון הרב קאפח זצ"ל על אתר, וכן הוא מנהג תימן עד היום. וכך הוא ברמב"ם הנדפס מחדש (הוצאת אור וישועה 'מקבילי')[28].
♦

ראשונים נוספים שכתבו לחתום בברכה ראשונה 'על דברי תורה'

כ"ד האבודרהם (ברכות השחר): "בא"י אמ"ה אקב"ו על דברי תורה והגית בו יומם ולילה כך אומרים בספרד. ויש מקומות שאומרים לעסוק בדברי תורה ומנהג ספרד יותר נכון שכולל עסק הלמוד ועשיית המצות וכן כתב אבן הירחי". ע"כ. וז"ל המנהיג (הוא הירחי שהזכיר האבודרהם, עמ' מו): "אקב"ו לעסוק בדברי תורה, כך קיבלתי מרבותי' בצרפת ובפורובי', ובתלמוד וביסוד העמרמי על דברי תורה וכן מנהג ספרד. וכן נראה לי דעל דברי תורה כולל עסק הלימוד ועשיית המצוות וישר". ע"כ. וכן הוא בספר המכריע (סי' סא), וכן הוא בספר השולחן (הלכות תפילה שער ה' ד"ה השכים לקרות), וכ"ד הריא"ז בפסקיו (ברכות פ"א ה"א אות ח"י).
אולם הדבר ידוע שהספרדים חותמים 'המלמד תורה לעמו ישראל' בברכה שניה, והאשכנזים חותמים 'לעסוק בדברי תורה' בראשונה ו'המלמד תורה לעמו ישראל' בשניה. ויש לבחון האם נוסחאות אלה נכונות.
♦

ראשונים שגרסו בברכה ראשונה לעסוק בדברי תורה

כן כתבו התוספות (ברכות יא ע"ב ד"ה שכבר) כמשיחים לפי תומם: "וברכת לעסוק בדברי תורה שהן עיקר לברכת התורה פוטרת כל היום". ע"כ. והריטב"א מביא (פסחים ז' ע"ב), שאף שבנוסחי התלמוד כתב 'על דברי תורה', מ"מ העדיף את 'נוסחי ספרדי' שהיא 'לעסוק בדברי תורה'. וכ"כ הר"ן במסכת נדרים (פא ע"א) לפי תומו. וכן הוא בשיטה מקובצת שם, וברא"ש שם. וכ"כ המרדכי (ברכות פ"א רמז לא), וכן האגודה (פ"א סי' כה) העתיק דברי התוספות. וכ"ג המאירי (ברכות יא ע"ב). והרא"ה בהעתיקו את הגמרא (בדף יא ע"ב) העתיק 'על דברי תורה', אולם במניין הברכות בפ"ט (ד"ה גרסינן בפרק) כתב 'לעסוק בדברי תורה', כפי הנוסח הרגיל בספרד בזמנו. וכ"ג המחזור ויטרי (סי' פט), וכ"כ הראב"ן (סי' קמב ד"ה השכים לשנות), וכ"ד העיטור (דף עז), וכן הוא בסידור מנהגי מרשילייא של אחיינו (עמ' 96), וכ"ד האשכול (אלבק ליקוטים מהלכות ברכות דף לז עמוד א), וכן הוא בפירושי סידור התפילה לרקח [י] ברכת התורה, ועי' שם שרמז במספר התיבות רמז, ליודעי ח"ן. וכ"כ הראבי"ה (ברכות סי' לו), וכ"כ השיבולי הלקט (ענין תפילה סי' ה') בשם הראב"ד, וכ"ד האור זרוע גופיה (סי' דכ) וז"ל: "מיהו אנו רגילין לברך לעסוק בדברי תורה, והכי עדיף טפי דעל דברי תורה משמע לקיים". ע"כ. וגם האורחות חיים (ח"א דין מאה ברכות אות יב) כתב שזהו נוסח הברכה וז"ל: "ולפני פרשת הקרבנות מברכין ג' ברכות אקב"ו לעסוק בדברי תורה ושמעתי אומרים כי בספרד חותמין בה בא"י נותן התורה וכך הוא בפ' הרואה. והערב ואשר בחר". ע"כ. ונראה שהאומרים שאמרו לו כן, סברו שהיא ברכה אחת עם ברכת הערב נא, ולכן אמרו לו שחתימת הברכה היא 'נותן התורה', כשיטת הגאונים. ובסו"ד כתב: "ובתלמוד ובסדר ר' עמרם חותם לעסוק בד"ת והוא כולל עסק הלמוד ועשיית המצות וכן מנהג ספרד". ע"כ. וכנראה מקומות מקומות היו בספרד, ולבי אומר לי שבאנדלוס היו חותמין כדעת הרי"ף והרמב"ם מארי דאתרא, ובצפון ספרד היו חותמין לעסוק בדברי תורה. ורבינו ירוחם (גם הוא מאותו דור) כתב (ני"ג ח"א): "ועל התורה מברכין באשכנז לעסוק בדברי תורה" ע"כ. וכן הוא בספר 'על הכל' (סי' א'), וכ"כ בספר הפרדס נביו (שער המעשה), וכ"כ המהרי"ל (מנהגים) הלכות תפילה (אות ו'), וכ"ן מדברי התשב"ץ (ח"ג סי' כז), וכ"כ מהר"ם (ד"פ ח"ד סי' תקי).
♦

סיכום חתימת הברכה הראשונה

העולה מן האמור, שדעת הגאונים והראשונים הקדמונים היא לחתום בברכה ראשונה 'על דברי תורה'. אולם, דעת רוב הראשונים היא לחתום בברכה ראשונה 'לעסוק בדברי תורה'. ומרן הב"י הכריע לומר 'על דברי תורה' משום שכך היא נוסחת הרמב"ם. אולם, נראה ברור שגם נוסחתו היתה כדברי הרמב"ם. וכ"מ דעת האר"י ז"ל בשער הכוונות, וכ"כ בשמו הנהר שלום, ודלא כמעש"ר. וכ"כ להכריע הפרי חדש. וכ"ד השולחן גבוה. וכ"כ היפה ללב (ח"ג), והחס"ל (מז אות ג'), והמאמ"ר (סי' מז), והמטה יהודה עייאש הביא את שתי הנוסחאות, ונראה שבמקומו היו כאלו המברכים עד"ת והיו כאלו המברכים לעסוק.
והמשנ"ב (סק"ח) כתב: "ומנהג מדינותינו לומר לעסוק בד"ת". ע"כ. וכ"כ העטרת צבי (סק"ה).
והעיקר להלכה ולמעשה שכל אחד יחזיק במנהג אבותיו. שכן מנהג הספרדים והתימנים מיוסד על פי דעת קדמוני הפוסקים הקרובים לזמן התלמוד, אולם מנהג האשכנזים מיוסד על פי דעת רוב רבנן קמאי. ואין אפשרות לדעת אם זהו נוסח משובש, או שכך היתה נוסחתם בתלמוד. ועל כן נהרא נהרא ופשטיה[29].
♦

חתימת הברכה השניה 'נותן התורה' 'המלמד תורה וכו'' או 'בא"י למדני חוקיך'?

ראשית, יש להעיר ששתי נוסחאות קדמוניות שאינו נוהגות כיום כלל, ניתן למצוא בכתבי היד ובדברי הראשונים. נוסח אחד בקטע גניזה שהבאתי לעיל, בחתימת הברכה השניה גם 'על דברי תורה'. ונוסח כתב יד אוקספורד (וכן הובא בכמה ראשונים חלקם מצדדים וחלקם פוסלים) הוא נוסח 'בא"י למדני חוקיך'. והראשונים (מאירי ברכות יא ע"ב, ראבי"ה ח"א סי' לו, או"ז הל' ק"ש סי' כד, הגהות מיימוניות פ"ז ה"י, אורחות חיים ח"א דין מאה ברכות אות יב, אבודרהם ברכות השחר ד"ה ועתה, לקט יושר חאו"ח עמ' טז עניין ב'), כתבו טעם לדחיית נוסח זה מפני דאיתא בירושלמי שאין עושים ברכה פסוק ולא פסוק ברכה.
אולם התוספות (ברכות יא ע"ב ד"ה ה"ג ברוך) כתבו טעם קצת אחר: "ה"ג ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל - אבל לא גרס למדני חקיך שאין זו ברכה אלא בקשה שאמר דוד". ע"כ. ונראה להסביר דבריהם אל נכון, מפני שלא מצאנו נוסח ברכה שהוא בקשה. שכן כל הברכות הן 'תארים' לה' יתעלה מרומם על כל ברכה ותהילה. אולם אין ברכה שחתימה היא 'בקשה' שיעשה ה' כך וכך[30]. וכ"ר שכתב המנהיג (הלכות תפילה עמ' מח): "והחותם למדיני חוקיך לאו יאות עביד, דוד ע"ה בלשון בקשה ותחנון אמרו אתה יי' הברוך למדיני חוקיך, ולא בלשון ברכה והודאה. אב"ן. ע"כ. ורק הרא"ה צדיק עת'ק נוסח זה.
כבר כתבתי לעיל בס"ד שדעת כל הגאונים, הרי"ף והרמב"ם היא שחותמים על הברכה השניה 'נותן התורה'. והרמב"ם גופיה נשאל על החתימה האחרת הנוהגת אצלנו, והיא 'המלמד תורה לעמו ישראל' (או כיו"ב) והכי איתא התם (שו"ת הרמב"ם סי' קפב): "שאלה וכו'. ועוד, ברכת התורה שהיא הערב נא וכו', למה חותמין אותה בנותן התורה, והרי אינה מעין הברכה, הואיל והיא העריב נא ונהיה יודעי ולומדי. ואמרו, שיש קצת מדינות, אשר חותמות, המלמד תורה לעמו ישראל וכך בנוסח הגמרא אשר להן?
התשובה אומרו אחת ארוכה ואחת קצרה הוא ביאור שתים שלפניה, וכו' ושתהיה החתימה נותן התורה היא כוונת הברכה, לפי שענינה (של נתינתה הוא) אשר מחייב אותנו ללומדה, זה ענין נתינתה והוא כוונת הברכה, (ר"ל) לבקש העזרה כדי ללומדה. אבל מי שחותם בהמלמד תורה, הוא טועה, לפי שהאלוהים אינו מלמדנו אותה, אלא צוונו ללומדה וללמדה, וזה בנוי על עיקר דתנו, והוא שעשיית המצוות (היא) בידינו, לא בהכרח מן האלהים לעשותן או להניחן. וכו' וכתב משה". ע"כ. ולפי זה לדעת הרמב"ם החותם המלמד תורה לעמו ישראל, כפי מנהג רוב עדות ישראל כיום, טועה הוא.
אולם, אנכי הרואה שראשונים רבים הביאו את הנוסח הנפוץ היום 'המלמד תורה לעמו ישראל'. כן הוא באחד מכתבי היד של סדר רב עמרם גאון (כי"מ), כך גרס המחזור ויטרי (סי' פט), תוספות (ברכות יא ע"ב ד"ה ה"ג), ספר המנהגות (לר' אשר מלוניל, דף ג עמוד א), פירושי סידור התפילה לרקח [י] ברכת התורה, ראבי"ה (ח"א סי' לו), האו"ז (סי' כד), ספר אבודרהם (ברכות השחר ד"ה ועתה אחזור), ספר השולחן (הלכות תפילה שער ה). וכ"ד הרי"ד (ברכות יא ע"ב, וכתב המלמד תורה לישראל), ונכדו הריא"ז (שם). והמנהיג (עמ' לה) כתב את שתי הנוסחאות: "בא"י נותן התורה, ובצרפת ובפרובינ' חותמין בא"י המלמד תורה לעמו ישרא'", ע"כ. ועי' בעדות האורחות חיים (מאה ברכות יב) על מנהג ספרד. ועי' במאמ"ר (סי' מז), מה שהשיב על עדות האורחות חיים. והטור הביא את שתי הנוסחאות, משמע שכל אפיא שוין. וכן גירסת מרן הב"י (סי' מז) לומר 'המלמד'.
♦

הערה על דברי הרמב"ם

לפי האמור יוצא ששתי החתימות 'נותן התורה' כדעת הגאונים והרמב"ם, ו'המלמד תורה לעמו ישראל', הן הנה בכתובים, בכתבי היד ובספרי הראשונים הקדמונים. ויש לדון בהערה שהעיר אדונינו הרמב"ם על החתימה הנהוגה כיום, שכתב: "אבל מי שחותם בהמלמד תורה, הוא טועה, לפי שהאלוהים אינו מלמדנו אותה, אלא צוונו ללומדה וללמדה, וזה בנוי על עיקר דתנו, והוא שעשיית המצוות (היא) בידינו, לא בהכרח מן האלהים לעשותן או להניחן" ע"כ. ונראה לומר שאינה קושיא כל כך. ראשית, אין זה עניין לבחירה, גם אם ה' יתעלה מלמדנו באופן פרטי את התורה, אין זה נוטל כלל מבחירתי, האם להקשיב ללימוד זה שה' מלמדני להועיל או לא. ועוד, ברור שאין כוונת המברך לומר שה' יתעלה ויתרומם מלמד כל אחד ואחד באופן פרטי. אלא כוונתו לומר שה' יתעלה על ידי נתינת התורה לנו מדבק אותנו בתורה, ובעצם לימדנו את התורה. איברא, שאם אמת היה הדבר הזה היה עלינו לחתום 'אשר לימד' בלשון עבר ולא 'המלמד' בלשון הווה. ואולי מכיוון שקיימא לן שצריכים בכל יום להיות עלינו כחדשים, על כן תיקנו בלשון הווה. ובתנא דבי אליהו איתא (פרשה חי): "מיכן אמרו כל תלמיד חכם שיושב בינו לבין עצמו וקורא ושונה, הקדוש ברוך הוא יושב כנגדו וקורא ושונה עמו, שנאמר נכח פני ה' (איכה שם ב'), ולהלן הוא אומר, ויחנו אלה נכח אלה וגו' (מלכים א' כ' כ"ט), פניהם של אלה כנגד פניהם של אלה, ופניהם של אלה כנגד פניהם של אלה, וכו'" ע"כ. ועפ"ז יוצא שהלומד תורה לפני ה', אפשר וה' אכן מלמדו תורה בצורה רוחנית ונותן לו חכמה ותבונה ודעת בלתי טבעיים לעסוק בדברי אלהים חיים. ועל כן מאן דתני 'נותן התורה' לא משתבש ומאן דתני 'המלמד תורה לעמו ישראל' לא משתבש.
♦

מסקנת הדיון

ראינו שבברכות התורה ישנם כמה נוסחאות בחתימתן. בברכה הראשונה יש את הנוסח 'על דברי תורה' (שהוא נוסח התימנים, הספרדים וחלק מן החסידים), ויש את הנוסח 'לעסוק בדברי תורה' (שהוא נוסח האשכנזים). ראינו שהנוסח העיקרי בדברי הגאונים ובכתבי היד של התלמוד הוא 'על דברי תורה'. ועל כן יש לנוסח זה עדיפות מסוימת על פני הנוסח השני, ובפרט שכן דעת האר"י ז"ל. אולם מי שחותם לעסוק בדברי תורה, אין מזניחים אותו שכן גרסת רוב הראשונים[31].
ובברכה השניה מצאנו שתי נוסחאות שוות בכוחן – 'נותן התורה' שכך הוא נוסח הגאונים והראשונים הקדמונים, וכן היה מנהג בספרד. אולם נוסח אחר שנמצא גם בכתבי היד (אך לא בדברי הגאונים), ובדברי רוב הראשונים הוא 'המלמד תורה לעמו ישראל'. והנה אף שאדונינו הרמב"ם כתב שהחותם 'המלמד תורה' טועה הוא, בחסדי ה' הסברנו את הנוסח הזה, ועל כן החותם 'המלמד תורה לעמו ישראל' יכול להישאר במנהגו. ואלו ואלו דברי אלהים חיים.
♦

ד. היחס בין ברכות התורה לברכת אהבת עולם

איתא בגמרא (ברכות יא ע"ב): "אמר רב יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך משקרא קריאת שמע אינו צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה" ע"כ[32]. וכתב רש"י (ד"ה שכבר נפטר באהבה רבה): "שיש בה מעין ברכת התורה, ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ותלמדם חקי רצונך". ע"כ. ומבואר שברכת אהבת עולם (או אהבה רבה) פוטרת מברכת התורה, מכיוון שיש בנוסחה שבח לתורה ובקשה שיזכנו ה' ללמוד את דברי תלמוד תורתו באהבה[33].
אולם בירושלמי (פ"א ה"ה) איתא: "שמואל אמר השכים לשנות קודם ק"ש צריך לברך, לאחר ק"ש א"צ לברך. א"ר (א)בא והוא ששנה על אתר". ע"כ. ומבואר מן הירושלמי שבכדי שברכת אהבת עולם תחשב לאומר כברכת התורה הוא צריך לשנות על אתר[34]. דהיינו הוא חייב ללמוד מיד בסיום התפילה[35], כדי שברכת אהבת עולם תחשב לו כברכת התורה.
והנה, בבבלי לא איתא לחילוק זה, שישנה על אתר. ויש שתי אפשרויות לבאר חסרון זה. חדא, דלא שמיעא ליה כלומר לא סבירא לבבלי שיש לשנות מיד אחר ברכת התורה או ברכת אהבת עולם, אלא כל שבירך על התורה יצא ידי חובתו. ואף אם נאמר שבברכת התורה של הבוקר יש צד להסמיך, מפני שברכה ראשונה היא ברכת המצוות. מ"מ באהבת עולם ליכא למימר הכי, כיוון שהיא ברכת השבח הנסמכת לקריאת שמע, ולכן ידי חובתה כבר יצא.
אולם, יש להסביר הסבר נוסף לכך, שגם לפי הבבלי יש לשנות על אתר. אולם הבבלי סובר שכיוון שקרא ק"ש, נחשבת לו עצם הקריאת שמע כ'שנה על אתר'[36]. וזה נראה עיקר.
♦

מחלוקת הראשונים בברכת אהבת עולם אי בעינן שילמוד לאלתר או לא

התוספות (יא ע"ב ד"ה שכבר) כתבו: "שכבר נפטר באהבה רבה. עד הלכך נימרינהולכולהו - בירושלמי יש הא דאמרי' שכבר נפטר באהבה רבה והוא ששנה על אתר פירוש לאלתר שלמד מיד באותו מקום. ונשאל להרב ר' יצחק כגון אנו שאין אנו לומדין מיד לאחר תפלת השחר שאנו טרודין והולכים כך בלא למוד עד אמצע היום או יותר אמאי אין אנו מברכין ברכת התורה פעם אחרת כשאנו מתחילין ללמוד[37]? והשיב ר"י דלא קיימא לן כאותו ירושלמי הואיל וגמר' שלנו לא אמרו ואין צריך לאלתר ללמוד. ועוד אפי' לפי הירושלמי דוקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה דעיקר אהבה רבה לק"ש נתקן ובשביל היא אינו נפטר מברכת התורה אלא אם ילמוד מיד וגם לא יעשה היסח הדעת. אבל ברכת אשר בחר בנו וברכת לעסוק בדברי תורה שהן עיקר לברכת התורה פוטרת כל היום". ע"כ. ומבואר מדברי ר"י בתירוצו השני, שברכת התורה אין צריכה סמיכה, אלא אם בירך ולא למד[38], ובא ללמוד לאחר כמה שעות, לומד ללא ברכה. אולם אם בירך ברכת אהבת עולם ולא למד מיד, יש לו לברך, כשיבוא ללמוד, את ברכות התורה.
והנ"מ בין תירוציו של ר"י, היא שלפי התירוץ הראשון בכל גווני לא בעינן שילמד מיד, דלא קיימא לן כאותו הירושלמי. ולפי התירוץ הראשון, אם לא למד מיד בברכת אהבת עולם חייב לשוב ולברך. ומ"מ מדברי התוספות עולה ברור שהם הבינו שמה שכתוב בירושלמי 'והוא ששנה על אתר', קאי על סיפא דדברי שמואל, במי שיצא ידי חובת ברכת התורה בברכת אהבת עולם. הוא אשר צריך לשנות על אתר, וברכת התורה עצמה עדיפא.
כדברי התוספות כתבו כמה ראשונים. כ"כ האוהל מועד (שער הברכות דרך ב' נתיב ז'): "המשכים לקרות בתורה שבכתב או בתורה שבע"פ קודם שיקרא ק"ש צריך ליטול ידיו ויברך קודם שיקרא ג' ברכות שנתקנו לה על זה והם לעסוק בד"ת והערב נא ואשר בחר בנו ובאלו אדם יוצא י"ח כל היום אא"כ קורא בס"ת בצבור וכת' אהר"א[39] דלא דמי ת"ת לשאר מצות דתלויות במעשה דאפשר שיהרהר בעודנו עוסק בתורה בדברים אחרים ויהגה בה בדברים שאינן תורה לפי' דיו שיברך פעם אחת ביום לפי שאין אותו הפסק קרוי הפסק וזהו שלא תקנו לה ברכה לאחריה ביחיד שלא בצבור ומדאמרי' בגמ' שלאחר שקרא ק"ש אינו מברך שכבר נפטר באהבת עולם וכתבו בתוס' שברכה זו לפי שאינה נראית ממש ברכת התורה לפיכך אינה מוציאתו אלא ע"י חובת קריאה הסמוכה לברכה אבל אם בירך אשר בחר בנו יצא י"ח כל היום". ע"כ. וכ"כ המרדכי (ברכות פ"א רמז זך), וכ"כ האגודה (ברכות פ"א אות כה), וכ"כ הרשב"א (ברכות יא ע"ב), וכ"כ המאירי (ברכות יא ע"ב), וכ"ד המאורות לרבינו מאיר המעילי (עמ' 30-31). וכ"ד ספר הבתים (קובץ שיטות קמאי שם עמ' 249), וכ"ן מדברי המיוחס לריטב"א (מה' מה"ק יא ע"ב). וההשלמה (יא ע"ב) כתב להכריע כתירוץ הראשון בדברי התוספות דהבללי פליג אירושלמי, וכ"ד הרא"ה בפירושו על הרי"ף, וכ"ד תר"י (ד ע"א).
♦

שיטת רס"ג

והנה, מדברי רס"ג בסידורו (עמ' שנח) איכא דוכתא לספוקי בהא. וכך כתב וז"ל: "והנה היחיד [אינו צריך] לברך בכל פעם שהוא קורא בתורה או מזכיר דבר מן התלמוד ר"ל המשנה, לא לפני הקריאה ולא אחריהם, ובלבד שהתפלל כבר תפילת השחר. אבל אם לא התפלל עדיין צריך לברך לפני הקריאה והלימוד (ומביא את נוסח ברכת התורה שלו, והמשיך וכתב) אח"כ יקרא או ילמד ובאה הקבלה ללמוד הלכה זו לפני התפילה בכל בוקר אחרי הברכה הזו אילו דברים שאין להם שיעור וכו'" ע"כ. ומשמע מדבריו שהמתפלל אינו צריך לברך אחר התפילה ברכת התורה. ובפשטות כיוון שיצא ידי חובתו באהבת עולם, שכן איירי במי שלא אמר ברכות התורה בבוקר. ולא הגביל זאת רס"ג אם שנה על אתר או לאו. ואחר כך כתב, שאם לא התפלל אז יש לו לברך את ברכות התורה, ואחר ברכה זו "באה הקבלה" (דהיינו המסורת) ללמוד אחר הברכה איזה קטע מן המשנה. ומשמע שהחובה לשנות מיד היא אחר ברכת התורה, ולא אחר ברכת ק"ש.
♦

סברת שיטת רס"ג

ואם כנים אנו בזה, בס"ד, יש לומר שזהו מפני שבקריאת שמע, הרי הוא חייב לשנות על אתר, על ידי קריאת שמע. משא"כ אחר ברכות התורה, שאין איזה לימוד מחוייב שמסודר אחר הברכות, ועל כן 'באה הקבלה' שצריך לשנות על אתר ולומר איזה פרק או פסוקים. ויוצא שדברי הירושלמי 'והוא ששנה על אתר', לא קאי על אהבת עולם, אלא על ברכות התורה. וכך יוצא שהבבלי והירושלמי בחדא שיטתא קיימי, שהמברך ברכות ק"ש וקרא שמע לאחריהם יצא ידי חובת ברכת התורה. וגם לגבי ברכות התורה, לא פליג הבבלי שצריך לשנות לאחריהם, שכן איתא בהדיא התם בסוגיא: "דאמר רב חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי פרקין בספרא דבי רב הוה מקדים וקא משי ידיה ובריך ומתני לן פרקין" ע"כ. ומשמע שבפועל היה סומך לימוד לברכה (רק שלא התבאר בבבלי שזו חובה).
♦

כשיטת רס"ג מתבאר מדברי הרמב"ם

וככל החזיון הזה כן מתבאר מדברי הרמב"ם שכתב (פ"ז הי"א): "בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה, ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים, ויש מקומות שקורין צו את בני ישראל ויש מקומות שקורין שתיהן וקורין פרקים או הלכות מן המשנה ומן הברייתות". ע"כ. ומבואר מדברי הרמב"ם שיש לסמוך מעט מדברי התורה לברכה, דהיינו לשנות על אתר[40]. ולגבי ברכות ק"ש (שם ה"י) רק כתב: "המשכים לקרוא בתורה קודם שיקרא קריאת שמע בין קרא בתורה שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו תחלה ומברך שלש ברכות ואח"כ קורא ואלו הן: וכו'" ע"כ. ולא כתב שהמברך ברכות ק"ש חלף ברכות התורה, צריך לשנות על אתר. וכן כתב בביאור דברי הרמב"ם הללו הרב יוסף קאפח זצ"ל.
וכ"כ האור זרוע (סי' כב) בדעת רש"י וז"ל: "אבל בבית כשאדם לומד או שונה או קורא אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה מיהו ה"מ ששנה לאלתר בסמוך אבל אם הפליג בעסקיו בין אהבה רבה ללימוד חוזר ומברך דאמר עלה בירושלמי אמר ר' בון והוא ששנה על אתר פי' והוא ששנה לאלתר וכו' והרב ר' שמעי' זצ"ל תלמידו של רש"י כתב שרש"י זצ"ל כשהיה משכים לעסוק בתורה מברך ברכות התורה וכשהלך לביהכ"נ לומר ברכות ופסוקי דזמרה חוזר ומברך בתורה כמו באותן הימים שלא השכים ללמוד ונתן טעם לדבריו כמו דברכת התורה לא חשיבה ברכה לבטלה אף על פי שכבר בירך קודם שיקרא פ' קרבנות ואיזהו מקומן ור' ישמעאל ה"ה דלא חשיב כאן ברכה לבטלה ולפי מה שאנו פירשנו דברכת התורה מחמת חיבוב התורה היא באה אינה ראי' ותו תמה על עצמך אמאי לא תהא ברכה לבטלה ונראה בעיני משום שאי אפשר שלא הי' מפסיק משום כך הי' מברך והיה סומך על הירושלמי". ע"כ. ומבואר שאף שהוא עצמו פירש כדעת התוספות, דקאי על ברכת אהבת עולם, נראה שהוא הבין בדעת רש"י כמו שכתבתי בדעת רס"ג (אי נמי הוא הבין שאין חילוק ביניהם[41]).
♦

כמה גאונים לא הביאו כלל את הירושלמי הנ"ל

כמה גאונים כלל לא הביאו ולא חשו לאותו ירושלמי. כן עולה מדברי בה"ג (ספר הלכות גדולות סימן א - הלכות ברכות פרק ראשון), רע"ג בסידורו (ברכות השחר ד"ה ודקא) וכן הוא בתשה"ג ליק (סי' מה): "תוב שאילו מין קמיה מאן דקרי פסוקי דזמרה בתר דצלי צריך לברוכי לפניהם או לא. ואמר לא צריך לברוכי שכבר נפטר באהבה רבה". ע"כ. וכאן גם משמע שלא צריך לשנות בסמיכות לסיום התפילה, אלא רק איהו דלא קרי פסוקי דזמרא, הוא אשר צריך להשלימן. אולם בעלמא כבר נפטר באהבה רבה, וכשיטת רס"ג והרמב"ם שכתבתי לעיל.
♦

שיטה שלישית בסוגיין

והנה, בסידור 'חסידי אשכנז' המיוחס לרבנו שלמה ן' שמשון מגרמיזא[42] (עמ' 67) איתא כך: "נראה לי דאע"ג דקיימא לן השכים לשנות קדם קרית שמע צריך לברך, אפילו לאחר ק"ש א"ץ לברך שכבר נפטר באהבה רבה, השכים לשנות קודם שילך לבית הכנסת ויקרא פרשת תמידין ובירך, אפילו הכי צריך לברך מקמי פרשת תמידין, לא אמרינן 'אין צריך לברך' שכבר נפטר בברכה והשכים לשנות מקמי בית הכנסת. דלא דמו, דהתם כולי עלמא מברכים באהבה רבה כולי שתא, דבשחר מברך שתים לפניה הלכך נפטר באהבה רבה, אבל השכים לשנות קודם בית הכנסת, כיוון דזימנין דמאנסי אינשי באונס שינה או בחולי זקנה וטרדא, לא מצי משכימי ורובא דעלמא לא קיימא לשנות, הילכך אפילו משכימי לישנות נמי, ובירך לא פטר ברכה דתמידין דבתורה. ומשכים לשנות לאו חובה היא, וברכת אהבה רבה חובה היא. הלכך הקורא לתורה מתקנת עזרא, אע"ג דלאחר ק"ש היא דלא מפטר באהבה רבה, וצריך לברך בין לאחר גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין אפרים ב"ר יעקב" ע"כ. ושיטתו דבר פלא, דאזיל כל בתר איפכא מדברי התוספות, שנתנו את הבכורה לברכות התורה, ואיהו ס"ל שהברכה העיקרית על התורה היא אהבת עולם, ובה הוא פוטר את לימוד כל היום.
ונראה דאף שאין הכרח שרס"ג והרמב"ם יסכימו עמו בזה, מ"מ למעשה בודאי ס"ל ש'צריך לשנות על אתר' דהירושלמי, לא אתא לברכת אהבת עולם, דהיא עיקר לברכות התורה לדידיה, וגם על כרחיה קורא ק"ש לאחריה. אלא ודאי שתנאי זה הגיע בשביל ברכת התורה.
♦

גירסת הירושלמי 'והוא ששנה על אתר' או 'והוא שקרא על אתר'

ורבנן קמאי הביאו שתי גרסאות לירושלמי. הגרסא הנפוצה היא 'והוא ששנה על אתר'[43]. אולם הרשב"א (ברכות יא ע"ב) הביא גרסא אחרת 'והוא שקרא על אתר' וכתב עליה: "וכתב הראב"ד ז"ל שיש גרסאות שגורסים והוא שקרא על אתר, ולאותה גירסא כל שקרא קריאת שמע סמוך לאהבה רבה יצא ידי ברכה כל היום לפי שכבר בירך על התורה פעם אחת בבקר[44]", ע"כ. ולגירסא זו, כל שקרא ק"ש מיד לאחר ברכת אהבת עולם, נפטר לכו"ע. אולם לענ"ד גם לגירסא 'והוא ששנה על אתר' דינא הכי, דהא על ק"ש נאמר 'ושננתם לבניך' ושייך בה שם שינון.
♦

פסק מרן השו"ע

הנה מרן בב"י האריך בזה, בדעות הראשונים, ובשיטת הירושלמי. ובשו"ע כתב (סע' ז'-ח'): "ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה, אם למד מיד בלי הפסק. [סע' ח'] ויש להסתפק אי סגי בקורא ק"ש סמוך לה מיד בלי הפסק, ולכן יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם אהבת עולם". ע"כ. ומבואר שהוא תפס לגמרי כשיטת ר"י בתירוצו השני ורוב הראשונים, שברכת אהבת עולם נחשבת כברכת התורה רק אם למד מיד בלא הפסק. ולגבי עצם ק"ש אי מהני לדין 'שנה על אתר' כדעת התוספות (כשיטת הראב"ד, הרשב"א והמאירי), מרן עלה ונסתפ'ק ולכן הצריך להיזהר לברך ברכות התורה קודם ק"ש בכל גווני.
והמשנה ברורה (סקי"ז) כתב בשם האחרונים דפשיטא להו שאין קריאת שמע דסדר היום פוטרת לימוד תורה. וכ"כ האליה רבה (סק"ה): "אבל בלבוש פשיטא ליה דק"ש ותפלה לא חשיב לימוד לענין זה, וכן נראה בפרישה [דרישה סק"ב] וב"ח [ס"ה]. וכן משמע בספר ברכת אברהם ח"ד [סי' קסה - קסו] וספר אדם וחוה נתיב (ב') [ג ח"א כג ע"א], והכי נקטינן. ופשוט דאם לומד מיד אחר התפלה אף שיפסוק אח"כ לומד בלא ברכה כמבואר בסעיף יו"ד". ע"כ.
♦

יש קצת מקום לפקפק בזה על פי מה שנתבאר

אולם, על פי מה שהתבאר לעיל, איכא קמן כמה ספקות בזה. ראשית, לפי התירוץ הראשון של ר"י לא קיימא לן כי האי ירושלמי, ובכל גווני לא צריך לשנות 'על אתר'. וכן נקטו רבינו יונה, ההשלמה, הרא"ה ועוד ראשונים. ועוד, גם לפי התירוץ השני כלל לא ברור שעצם קריאת שמע לא מהני לדין של 'שנה על אתר'. וסברא שלישית, כדעת רס"ג והרמב"ם שדין 'והוא ששנה על אתר' נאמר על ברכות התורה ולא על ברכות ק"ש, דהתם די בקריאת שמע. וכיוון שכן, בודאי איכא ספיקא קמן אי קריאת שמע חשיבא כלימוד לעניין ליפטר מדין שנה על אתר, ודלא כמו שהחליטו הלבוש והא"ר.
♦

הכרעת ההלכה

על כן נראה לענ"ד בס"ד, שלכתחילה יש לומר את ברכות התורה קודם קריאת שמע. אולם, היכא שנקרה נקרית מציאות כי האי בפני האדם[45], על כן הקורא ק"ש בברכותיה קודם שקרא ברכות התורה, אין צריך לברך ברכות התורה שוב, דכבר נפטר באהבה רבה. ואף אם לא למד מיד אחר התפילה, אין לו לברך ברכות התורה. דאיכא לספוקי אי בעינן שישנה לאלתר, ואף אי בעינן, שמא די בקריאת שמע. וכלל גדול בידינו סב"ל, וכ"כ הכף החיים על אתר, וכן כתב גאון עוזנו (יחווה דעת ח"ד סי' ה') וגם כתב התם דלא בעינן כוונה מפורשת לצאת ידי חובת לימוד בקריאת שמע שקורא בסמוך לברכת אהבת עולם ודלא כמשנה ברורה, וכן עיקר כדבריו.
♦

ה. הפסקה בין ברכת התורה ללימוד

מרן בב"י הביא מחלוקת בין רבנן קמאי אם גם בברכת התורה בעינן שילמוד מיד או לא. לדעת התוספות (ברכות יא ע"ב), רבינו יונה (ה' ע"א) ועוד ראשונים, ברכת התורה פוטרת את הלימוד של כל היום, וכיוון שהיא הברכה העיקרית לתורה לא בעינן שישנה לאלתר. אולם דעת רבותינו הצרפתים (הובאו בתוספות שם), רס"ג (בסידורו עמ' שנח), רמב"ם (הל' תפילה פ"ז הי"א) ועוד ראשונים יש ללמוד מיד אחר ברכת התורה. ועל פניו כן אריך טפי, שכן הברכה הראשונה בברכות התורה היא 'ברכת המצוות' ומעיקר הדין יש לסמוך את הברכה למצווה. ואף שכאן הפסקנו בברכות נוספות, כיוון שהן מאותו עניין לא חששנו לסמיכות כל כך, אולם יש לסמוך כל מאי דאפשר[46]. וכן המנהג לסמוך פסוקים (ברכת כוהנים, פרשת העקידה ופרשת צו) ולימוד (פיטום הקטורת, אביי הוה מסדר, איזהו מקומן) לברכות התורה. וכ"ד כל הראשונים לסדר אחר ברכות התורה פסוקים (מנהגי מרשילייא עמ' 95, ספר המנהיג עמ' לה, וכן סידר הרקח בסידורו אות י', את פרשת התמיד אחר ברכות התורה[47], וכן הוא בשבולי הלקט סי' ה', כלבו סי' ב', וכן הוא בתשב"ץ קטן סי' קצב, וכ"ן שהבין בספר השולחן הל' תפילה שער ה' בדעת בעל המאור).
♦

אם לא סמך לימוד לברכת התורה, האם יש לו לברך שוב?

הנה, בזה נחלקו מרן הב"י והרמ"א בדעת הרא"ש. וז"ל מרן: "והרא"ש (שם) כתב כדברי ר"י וזה לשונו בירושלמי מסיק והוא ששנה על אתר ונראה דהיינו בברכה של אהבה רבה דלא מתחזי לשם ברכת התורה אלא בשונה על אתר ואם שנה לאלתר אז נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם ק"ש ואז לא יצטרך לברך כל אותו היום אפילו יפסוק ללמוד ויחזור וילמוד. וכן המברך על התורה ולמד אין צריך לחזור ולברך אם הפסיק באמצע לכך הוצרך לומר והוא ששנה על אתר על הנפטר באהבה רבה ולא על המברך ברכת התורה דאי לא תימא הכי הוה ליה להשמיענו בעלמא דהפסק שבאמצע עסק דהוי הפסק וצריך לחזור ולברך כל שכן הנפטר באהבה רבה ואף אם תמצא לומר דאין חילוק בין הנפטר בברכת התורה לנפטר באהבה רבה וכו' וכתב עוד כיוצא בזה שאל ר"י את ר"ת אם צריך לברך על השינה בסוכה והשיב לו שכל מצות סוכה שמקיים אדם מסעודה לסעודה כגון שינה וטיול ברכת לישב בסוכה שבירך על הסעודה פוטרתו מלברך עליהם ולדבריו אפילו הסיח דעתו מלישן כגון שיצא למלאכתו ושוב נמלך אין צריך לברך כל שכן מי שדעתו טרוד על למודו אם יצא למלאכתו ולעסקיו לא הוי הפסק ע"כ: מדבריו משמע שהוא סובר דלא אמרו והוא ששנה על אתר אלא דוקא כשנפטר באהבה רבה אבל אם בירך ברכת התורה לא בעינן שישנה על אתר והיכא שנפטר באהבה רבה ושנה על אתר והפסיק וכן אם בירך ברכת התורה ולמד בין על אתר בין אחר כמה שעות והפסיק אח"כ כשחוזר ללמוד אינו צריך לחזור ולברך. ואף על פי שכתב ואף אם תמצא לומר דאין חילוק בין הנפטר בברכת התורה לנפטר באהבה רבה לאו למימרא דסבירא ליה דאין חילוק ביניהם, אלא לאשמועינן דאפילו איכא מאן דסבר שאין חילוק ביניהם, מכל מקום בבני אדם שרגילים תמיד לעסוק בתורה וכו' לא חשיב הפסק. אבל לעולם איהו ז"ל סבירא ליה דברכת התורה אף על פי שאינו שונה מיד אינו צריך לחזור ולברך אפילו הפסיק, וכדברי התוספות. וכן נראה מדברי רבינו ירוחם (נתיב ב ח"א) שכתב דברי התוספות בזה, וכתב דברי הרא"ש בלימוד הלילה ובישן ביום ולא כתב שהרא"ש חולק על התוספות כלל". ע"כ. ומבואר שלדעת מרן בדעת הרא"ש כל שלמד אחר הברכה בין בסמוך לברכה בין לאחר זמן, הברכה כשלעצמה פוטרת כל היום. אולם יש בזה קושי, כעין הקושי שכתבתי לעיל, דמאי שנא ברכת התורה משאר ברכת המצוות? ואף אם דברי מרן יכונו על ברכת 'הערב נא' וברכת 'אשר בחר בנו', מ"מ ברכת 'על דברי תורה' היא ברכת המצוות[48].
אולם הרמ"א פליג מיפלג על מרן בזה וכתב (דרכי משה אותה ב'): "ולי נראה דאין דברי בית יוסף ולא דברי מהר"י אבוהב נכונים בכאן כי האמת כי גם הרא"ש סבירא ליה דגם בברכת התורה צריך ללמוד מיד אחר הברכה וכמו שכתב רבינו הטור והמדקדק בדברי הרא"ש יראה שכן הוא ולא סבירא ליה להרא"ש דיש לחלק בין אהבה רבה לברכת התורה אלא דברכת התורה אם התחיל ללמוד מיד אחריה סגי ליה אפילו אם הפסיק אח"כ מה שאין כן בברכת אהבה רבה דאע"פ דמתחיל ללמוד מיד אחריה דהיינו שקורא קריאת שמע לא מהני אם הפסיק אח"כ אלא צריך ללמוד גם כן שאר דברים מיד וכמו שכתב רבינו בעל הטור דוק בדברי אשר"י ותמצא וכן כתב מהרש"ל (בשו"ת סי' נו) ממש) וכבר כתבתי לעיל סימן מ"ו דאנו נוהגים לשנות מיד איזה משניות ולקרות ברכת כהנים ואם כן אנו יוצאים לכולי עלמא". ע"כ.
והמעיין במקור הדברים בתוספות רבי יהודה שירליאון (אשר נדפסו תחילה תחת שמו של רבי יהודה החסיד) יראה שהוא כדברי הרמ"א, שכתב וז"ל: "אבל מתוך המנהג נראה כי הירושלמי לא הצריך 'והוא ששנה על אתר' אלא בנפטר באהבה רבה דלא איתחזיא אהבה רבה לשם ברכת התורה אלא כששונה על אתר, אז היא נראית ברכה לשם עסק תורה, כמו לשם ק"ש. ואז לא יצטרך לברך כל אותו יום אפילו יפסוק ויחזור ויעסוק, דכל המברך על התורה, אין לחזור ולברך בשביל הפסק שבאמצע העסק וכו'" ע"כ. וכאן אי אפשר לומר כמו שכתב מרן הב"י, שכתב כן רק בגלל אלו הרגילים כל יומם לעסוק בתורה. דהא הכא עדיין לא עסק באותם האנשים, ולא יעסוק בהם רק לאחר שיביא את הצד שתלמודא דידן פליג אירושלמי, ורק אחרי כן יאמר שאפילו 'אם תמצא לומר' דלא פליג הם אינם צריכים לברך. אולם קושטא דמילתא הכי איתא, דלעולם הוא לא עסק אלא בהפסק שבאמצע העסק, ולהצד שהבבלי לא פליג אירושלמי יש חובה ללמוד בסמוך לברכת התורה, ואם לא למד בסמוך, יש לו לברך שוב. ועל כרחין להבין כן גם בדברי הרא"ש והטור.
אולם, מאידך רבינו יונה (ברכות ה ע"ב) הביא את דברי רבינו יצחק בסגנון אחר וז"ל: "ולפי משמעות ההלכה נראה שזה אינו אמור אלא כשהשכים לקרות קודם שקרא ק"ש, אבל לאחר שקרא ק"ש אין צריך לברך, כדאמרי' שכבר נפטר באהבה רבה. אבל בירוש' אומר דכי אמרי' שברכת אהבה רבה פוטרת דוקא בשקרא או בששנה מיד שקורא ק"ש ומתפלל אבל אם לא קרא מיד ואח"כ בא לקרות אין אהבה רבה פוטר. וכו' והעולם אינן חוששין לזה הירוש' ואפי' כשקוראין שעה גדולה אחר קריאת אהבה רבה אינם מברכין כלל וחכמי לוניל ז"ל שאלו זה לרבי יצחק הזקן ז"ל והשיב להם דכיון שהדבר מסופק, דבירושלמי משמע דאין ברכת אהבה פוטרה אלא בששנה על אתר ובתלמוד שלנו נראה שפוטרת כל היום ואין צריך לברך אלא כשהשכים לקרות קודם ק"ש, כדכתבינן לעיל. והעולם נוהגין שלא לברך יש לנו לתת טעם למנהג וכו' וטעם המנהג מפני שמנהגנו לומר בכל יום אלו הברכות קודם ק"ש ובאותה ברכה שבבקר פוטר כל היום וכי אמרי' בירושלמי והוא ששנה על אתר זהו בברכת אהבה רבה שחיובה אינה אלא על ק"ש בלבד וכשקורא מיד אין צריך לברך ואף על פי שלא ברך בבקר ברכת התורה מפני שמאחר ששונה מיד שקורא ק"ש ויתפלל גלה דעתו שלדעת כן קרא אותה לצאת בה ידי חובת ק"ש וידי חובת הקריאה וכשקורא אחר שעה אינו נפטר בה דכיון שאין תקנת חיובה אלא על ק"ש בלבד נראה שמתחלה לא קרא אותה אלא לדעת חיוב ק"ש בלבד ואינה פוטרת הקריאה שקורא אח"כ אלא כשקורא מיד אבל ברכת התורה שתקנוהו לחיוב קריאת התורה פוטרת כל היום ואין צריך לברך לכל פעם ופעם שקורא וכו'" ע"כ הצריך לענייננו. ומשמע מדבריו דאף שלא קרא מיד אחר ברכות התורה, הברכה פוטרת את כל היום. וכן כתב בהדיא רבינו ירוחם (תולדות אדו"ח נ"א ח"א): "וכן המברך על התורה אפי' שאין שונה מיד אין צריך לחזור ולברך אפילו הפסיק ואפילו שיצא לעסקיו וממהר כדי לחזור ללמודו לא חשיב הפסק ואפי' לימוד הלילה עד שיישן" ע"כ[49].
♦

פסיקת האחרונים בזה

הנה, הפרי חדש חלק בתוקף על מרן השו"ע וכתב: "גם מה שכתב עוד המחבר [סעיף ט] שיש אומרים שאם הפסיק בין ברכת התורה ללימודו אין בכך כלום, זה לא היה ולא נברא, וכמו שנתבאר לעיל באורך, וכבר השיגו בזה הב"ח ז"ל [ד"ה ומ"ש ודוקא] ויפה כיון כנ"ל, ודוק היטב בכל זה". ע"כ. וכתב המשנ"ב (סקי"ט) שכ"ד הגר"א והחיי אדם.
♦

הערה על דברי הפר"ח

אולם, נראה שמ"ש הפר"ח לא היה ולא נברא, לא דק, שכן דעת רבינו יונה ורבינו ירוחם, כן היא. ואפשר שגם דעת הרמב"ם בתשובה, אף שהצריך לסמוך לכתחילה, כתב שמנהג ספרד הוא 'שאין חוזרים לברך', כן דעתו. וכן נראית דעת האגודה (ברכות פ"א סי' כה), וכן נראה ברור מדברי המרדכי (ברכות פ"א רמז זך), וכן הוא בהגהות ר"ף על הסמ"ק (קובץ שי"ק עמ' רלה). ואם כן נמצא שדעת מרן הב"י כן הָיָית וכן נבראת. ועוד, הרי דעת ר"י גופיה, דאיכא שני תירוצים, והלא לתירוץ קמא דלא קיימא לן כאותו ירושלמי (שכמו אותו תירוץ נקטו כמה ראשונים, כמו שכתבתי לעיל בס"ד), אין שום חובה לסמוך לדידן דסמכינן אבבלי. לא בברכות התורה ולא בברכת אהבת עולם. ואם כן בכל גווני יש צד לומר שאין לסמוך. אולם, כיוון שכן נראה מדברי ר"י שירליאון והרא"ש, נראה שכן יש לעשות לכתחילה, ולסמוך פסוקים לברכת התורה, כפי המנהג. אולם מאידך ברור דאי אשתלי ולא סמך, אין לו לשוב ולברך. וכיוון שהתפילה לפניו הרי יוצא בכל מקרה בברכת אהבת עולם כמו שכתבתי לעיל. וגם המשנ"ב (סקי"ט) הסכים שאין לשוב ולברך, אלא רק יסמוך על ברכת אהבת עולם שלפניו (ולענ"ד אין צורך לכוון לצאת ידי חובה בברכת אהבת עולם, שעיקר ברכה זו על התורה. וגם אין צורך ללמוד מיד אחר תפילתו, ודלא כמ"ש המשנ"ב סקי"ט, דכל כך רבו הספיקות כאן[50] דאפילו מידת חסידות אין כאן ללמוד אחר התפילה לחשוש לירושלמי).
♦

פסיקת ההלכה

יש לסמוך אמירת פסוקים לברכת התורה, וכך המנהג שאומרים ברכת כוהנים ושאר פרשיות והלכות מן המשנה או מן הברייתות, אחר ברכת התורה. אולם אם לא סמך, אין לו לשוב ולברך. משום שדעת כמה פוסקים שאין חובה לסמוך לימוד לברכת התורה. ואם לא סמך, הרי נפטר בברכת אהבת עולם. וכלל גדול בידינו סב"ל. וכ"כ הכף החיים (על אתר), וכן נראית דעת מרן הגרע"י (יחווה דעת ח"ד סי' ה').
♦ ♦ ♦