ליקווד
תולדות רבי יצחק אליהו לאנדא - המגיד מווילנא[2]
תקס"א - תרל"ז
בין גדולי ווילנא נודע שמו של הגאון המופלא, שנודע בדורו בכישרונותיו ובתכונותיו המזהירות, הלא הוא "המגיד מווילנא" - אשר זכה לתורה וגדולה במקום אחד, וגם בנבכי החכמה והמדע נודע שמו לתהילה - הוא ניהו הגאון המופלא רבי יצחק אליהו בן הרב איש נודע בשערים, מדור דורים, מאפרתי העיר ונדיבמו, שמואל בקוראי שמו הרב המפורסם לתהלה מו"ה שמואל[3] לנדא ז"ל, בהרב ר' חיים (ר' שבתיל'ס), בהרב ר' חיים.הגאון ר' יצחק אליהו זצ"ל נולד בעיר ווילנא בשנת תקס"א, לאמו מרת רעכיל בת הגאון ר' חיים הלוי[4] לאנדא מבראד. מוריו ורבותיו היו הרה"ג ר' שלמה יורבארגער[5], ור' אלי' סמארגאנער[6]. בהיותו בן טו"ב שנה לשמע שמו הטוב לקחו לחתן הגביר האדיר ר' צדוק מארשאלקאוויץ[7] ב"ר דוד ב"ר משה פרנס מדובנא לבתו - ריצא פראדיל. בעזרת חותנו שם אל המסחר פניו, וההצלחה עמדה לו לאסוף הון ועושר, וכרבות עשרו כן הרבה להיטיב עם כל אדם בכל לבבו ובכל מאודו.
ועוד בימי נעוריו נודע לחכם וחריף כנראה מהסכמת ר' אבלי, מיום ה' י"א אלול תקצ"ד, על ס' עצי לבונה לה"ר ניסן מו"צ בק"ק דובנא: "ועתה כאשר בא החכם לכאן ה"ה מחותני ידידי הרב החריף מוה' יצחק לנדא נ"י מקיהלתינו לבקר בתי אבות והרבני' המפורסמי' כגלים מסוימי' אשר מושבו בק"ק הנ"ל". גם בעל תפארת ישראל מביא את קושייתו במשניות שלו במס' סוטה פ"ז[8] "והקשה לי הרב מוה' יצחק אליהו מדובנא נ"י וכו'".
מנעוריו, כאמור, נודע כחריף ובקי עצום, הן במילי דשמיא והן במילי דעלמא. לאחר נישואיו, בשנת י"ז לימי חייו, קבע את דובנא לעיר מגוריו. ברבות השנים, חבר לחותנו בעסקי מסחרו בדובנא, והפך לעשיר גדול. יחד עם עסקיו המסועפים, אחז בעטו תמידין כסדרן, והעשיר את עולם התורה בחיבוריו הרבים. וכל זאת, מלבד היותו מטובי וגדולי עסקני היהדות הנאמנה, והיה "דורש טוב לעמו", כאשר הצטיין בטוב טעמו, והיה יודע תמיד לכלכל דבריו במשפט. באותה עת, נהג לשאת מדברותיו, ודרשותיו קנו את לב שומעיהם. בשבתות ובמועדים דיבר בבתי הכנסיות דרושי תורה ומוסר, והיה מהעוסקים בצרכי הכלל באמונה וידע להשיב דבר לשואליו בחכמת פיו. ועבור זה בחרוהו קהילות וואלין לחבר הועד לענייני דת העברים, העומד על יד המיניסטריום מעניני הפנים. ועיין בספר דברי חיים – לר' חיים בנו של הגאון ר' בצלאל הכהן מווילנא – שמביא דרוש לפ' זכור ששמע "מפיו של הגאון מו"ה יצחק אליהו לנדא זצ"ל אשר היה מ"מ בפ"ק ווילנא".
♦
בעיר ווילנא
בשנת תרכ"ו, בבואו אל עיר ווילנא למכור את ספרו על התהלים "כפלים לתושיה", כבדוהו חכמי העיר לדרוש בבהכ"נ הגדול עוד בחיי המ"מ דווילנא, ר' זלמן זאב ב"ר יחזקאל פייבל, ודרושו נשא חן בלב כל שומעיו. ואחרי מות המ"מ דווילנא הנ"ל בשנת תרכ"ח, קראוהו נכבדי העיר למלאות את מקום המנוח. ויבוא לווילנא ודרש באיזה שבתות, ויקח את לבב כל מפלגות בני אדם, ויתנו לו בפ' שמות שנה זו כתב המגידות. וישב אל ביתו להביא לווילנא את אשתו ואת ספריו, אך סיבות שונות עמדו לו על דרכו זה, גם אשתו מתה בדובנא בשנת תרכ"ח, וכה נתאחר מלבוא לווילנא עד חצי אלול תרכ"ח. דרושו הראשון היה בחג חנוכת בית מדרש על שם הגאון רבינו אליהו, אשר נבנה מחדש ברוב פאר והדר בערב יום כ"ג אלול, ואז הפיק רצון מכל גדולי העיר אשר היו שמה.דבורו עם כל אדם היה בנחת רוח, משמח את המקום, משמח את הבריות, ולא נשא פנים לכל איש נגד האמת. ביתו היה בית ועד לחכמים ולנדיבים וטוב ומטיב מאין כמוהו. בכבודו ובעצמו קיבץ נדבות לעשות גדר יפה וחזק סביב בית עולם הישן אשר היה פרוץ מרובה על העומד כנודע. עוד תיקן צדקה בעד החיילים היהודים להאכילם מאכלים כשרים. הסכמותיו נדפסו על ספרים רבים, כמו"כ מופיעה חתימתו על האזהרה שנתפרסמה ב'הלבנון' (ניסן תרל"ה) נגד ספר סדרי טהרות של הגה"ק מראדזין, שחששו לגדור גדר שלא לפגוע בכבוד תכונת הש"ס לעשות כמתכונתם. (עיין הג"מ בצלאל צד 58).
♦
עוסק בצרכי ציבור
היה גם חכם מדיני בענייני הכלל, ובשאלת עצה ממנו, מענהו היה בטוב טעם ודעת ובחכמה ובמישרים. בשנת תרכ"ב דרשה הממשלה לבחור רבנים מלומדים מערי המדינה, ולשלחם לעיר המלוכה פעטרסבורג למען שאל את פיהם על דבר איזו שאלות נחוצות ולבקש תשובתם. ונברר אז ר' יצחק אליהו מקהלת וואהלינן, וביחד עם יתר הרבנים בא שמה בראשית השנה הזאת. וישבו הנבחרים שם כחמשה ירחים ועמדו בסוד הועד על יד השרים היושבים ראשונה במלכות. ובכל השאלות אשר שאלו מהם היה מענה ר"י אליהו בחריצות ובשכל רב ובאמונת לבב. והרשי"פ סיפר, כי רוב נחת רוו ממנו אספת הרבנים משיחותיו וממליצותיו. מהתקופה ההיא נותרה אגרת מעניינת שכתב להרה"ק רבי יצחק מנעשכיז זי"ע ובה מתנצל לפניו מה שלא בא לקבל פניו, בהיותו טרוד ונחפז לצאת לדרך בהשתדלות לטובת אחב"י - אם כי היה מקור מוצאו ועיר מושבו בין מתנגדי החסידות, הוקיר והחשיב את הה"ק הנ"ל. וז"ל מכתבו:בעזה"י יום ג' כ"ה חשוון תרכ"ב דובנא.
לגאון העדה חכם תעודה, בוצינא קדישא חסידא ופרישא, חמדת תבל, עמו עוז ותושיה, לו תהלה דומיה, מו"ה יצחק נ"י הראב"ד דקאוולא והגליל.
ענותו תרבני לבל יהיו דברי למעמסה לכבודו, כי דבר בעתו מה טוב ולא על עצמי באתי הפעם, אך על הכלל כולו יחוננם האל.
כאשר בחמלת ה' על עמו הטה לב הקיר"ה לצוות על בית ראבינסקי קאמיטעט בעיר מלוכה פייטרסבורג לטובת כלל אחב"י, ועל פי ציווי הממשלה בשם המאניסטר נקראת גם אני לשים לדרך ע"מ פ"ב עמהם, להיותו נבחר מכלל עדת ישורון מהגובערניס המסתופפות בצל ממשלת הווא"ג דקיוב, מהנכון היה טרם נסעי מזה להתראות עם כבודם לדעת תכונת מצב אחינו אשר בסביבותם, ולקבל מהם ברכת פיהם להצלחת הדרך ברצות ד', אך אין הזמן מספיק כי מוכרח אנכי לבוא על יום הנועד אשר קרב לבוא, לכן הנני שולח במכוון את מוכ"ז המופ' מ' מאיר פעסיש ממחנינו, להתוודע מהם איזה ענינים פרטים הנחוצים אל הענין, לזאת אל יאחרו אותו אך למהר לשולחו בתשובתם, ישימו בטובם זכרון נסיעתו בפקידה טובה עת עת להיות שלום על ישראל, כלבבם ולבב המיחל להתכבד במכתב תשובתם כיאות וחפץ טובם.
כ"ד יצחק אלי' לנדא
אמר הכותב[9], כל המכתב היה כתב ידו הרוממה, הוא בעהמ"ח ספר ברורי המידות ומיצוי המידות על המכילתא ועוד חבורים יקרים, והיה אצל מרן זצוקלה"ה בנעסכאיז אח"כ, והיה נדפס אז רק חלק ראשון מסידורו דובר שלום וחלקים האחרונים היו אז עמו עוד בכתב ידו והראם לי, ומחמת ששם משפחתו כשם משפחתי הדלה והצעירה נתן לי במתנה סידורו הנדפס, אמר אולי יש לנו שייכות משפחה. והוא היה מילידי המתנגדים ומגדולי יקירי חשוביהם, והיה אח"כ מגיד בווילנא, ובית חמיו היו הבני בר"צ בדובנא כולם מתנגדים יקרים וחשובים, ועתה אחינו בני ישראל לכו חזו איך הוא מכבד במכתבו הנ"ל את מרן זצוקלה"ה, והאמת יורה דרכו כי כחסיד כמתנגד, כל אוהב האמת יאהב את החסיד ואת המתנגד, ובלבד שילכו בדרך ישרה, הלא באלה וגם באלה נמצאים אנשים כשרים וגאונים וצדיקים ובעלי מדרגה, וכן להיפוך ח"ו, כולנו בני איש אחד נחנו עדת יעקב, והן בעוון עדיין מרקדת בנו השנאת חנם לאשמת העם, אשר גם גאוני עולם נלכדו בזה בשגגה, על ידי מחרחרי ריב גירי השטן, שנתלבש בלשון רמיה לשון מדברת גדולות שפת חלקות המתקבלת, מימי הראשונים משה רבינו ע"ה ודוד המלך ע"ה, ובכל דור ודור, וגדולה מזה שמעתי שהשטן גופו שמר שפתי אנשים שנים רבות מלהוציא שקר מפיהם, וכל זה בכדי שיאמינו להם בימים הבאים, כאשר הסית אותם להביא מחלוקת בישראל על ידי אשר רגלו על לשונם, והיו סבורים שכוונתם לשמים.
(ספר זכרון טוב, מכתב ל"ג)
♦
פרי עטו
גדלו בתנ"ך, תלמוד ומדרשים, השיאו את לבבו לפעמים לדרוש לפני רבים וימצא חן באזני כל שומעיו, וספרי המגיד מדובנא ומשליו הרבים, אשר שמעם בהיותו שמה בבית חותנו, היו לו ליסודות חזקים לבנות עליהם את דרושיו חבורים ובאוריו, אשר הוציאם מעט מעט לאור.כאמור, זכה ללשון לימודים, והיה סופר פורה. מחיבוריו: "אחרית לשלום" - על הגדה של פסח. "בירורי המידות" - על המכילתא. "דובר שלום" - על סדר התפלה. "דרושים לכל חפציהם" – דרשות. "דרך חיים" - על מסכת דרך ארץ זוטא. "כפלים לתושיה" ו"מטע לשם" - על תרי עשר ותהלים. "לשמוע בלימודים" - על אגדות הש"ס. "מענה אליהו" - על תנא דבי אליהו. "מקרא סופרים" ו"עיטור סופרים" - על מסכת סופרים. "פתשגן הדת" - על התורה וחמש מגילות. "פתשגן" ו"חדשים גם ישנים" - על ספר משלי. "קול שאון" - הספד על אשת השר מווילנא. "רמת שמואל" - הספד על הרש"ש. "שמלה חדשה" - על הפיוטים. וחיבורים נוספים שנותרו בכתב יד.
ב"פתח דבר" לספר לשמוע בלמודים, הוא מעלה על נס את חיבוריו ואת מטרת יצירותיו: "נודע תהלוכות ביאורי אשר הכינותי בעזר הצור, על תנ"ך, וסדר התפלה, ותנא דבי אליהו, והמכילתא, ומסכת סופרים, ומסכת דרך ארץ. לא הלכתי בגדולות לבנות בצורות בשמי הפלפול ומגדול הפורח בחריפות, גם לא מטה רגלי להסתפק בביאורי המלות לבדנה מבלי שימת לב לשינויי הגופים להלביש לגבר שמלת אשה, וכלי גבר לאשה, ולשינוי עתים וחלופי הזמנים, ולשום מרבית העם כאיש אחד וכאלה, אך תמכתי אשורי במיצוע הדרכים, לבל יעדף בהמאמר כפילת הדברים, ולבל יחסר בו המזג די צרכו ליישר מעקשי השינויים במובן פשטי מושכלי, לבל יהיו לשמצה לעדת הנרגנים". וראה שם המשך דבריו הנעימים, כאשר הוא מבאר לאשורו ביופי וצחות הלשון את מטרת החיבור דנן על אגדות חכמינו ז"ל.
ראשית פרי תנובתו היה ספרו מענה אליהו [נדפס בווילנא בשנת "ערב שיח" לפ"ק (ת"ר) ו"מענה אליהו אך טובה ונעים יצמיח" לפ"ק] ביאור רחב וגדול לבאר את דברי הס' "תנא דבי אליהו", ונלוה אליו "שיח יצחק", לבאר בדרך משל דברים שאינם נחוצים לצורך הענין, ובדרך אגב מבאר גם כן כמה פסוקים בתנ"ך ומאמרי חז"ל בתלמוד, ילקוט, ומדרשים. ובהקדמתו כותב: "משפט באורי בניתי על מוסדי וסודי הלשון ושמות נרדפים אשר דליתי מחכמי קדם קדמוני". ובא שם גם בדברי שיר בחרוזים אשר אויל ומשכיל יתוכחו יחד, ועוד בשיר "אל מחברתי". בחרוז השלישי כותב: "אנכי יצאתי ראשונה ואחרי מהרה יבוא ברנה "ברורי המדות" ו"מיצוי המדות" באורי המכילתא הנמו יפה אף נעים מדברימו, שמה תחזינה עיניך נכבדות, לאיש אשר אלה לו הנני פרי עטהו, הוא יקראני בכורי, אף אני אב אכנהו". ואח"ז מפתח למצוא דברי חפץ ב"שיח יצחק" ובסוף המפתח לוח הבדל שמות הנרדפים. ועל צד האחרון בא גם בשיר בחרוזים וראשי השורות "יצחק אליהו לנדא בן רבי שמואל ז"ל", ובסוף העמוד בא בתפלה בעד נשמת אביו וחותנו, ומברך לאמו וכו' ולחמותו הגבירה ולרעיתו הנגידה וכו'.
אחריו, בשנת ה' "דר"ת" הדפיס בווילנא את ספרו השני ברורי המדות לבאר את דברי המכילתא, ונלוה אליו באור בשם מיצוי המדות, להבין מליצת המקרא ודברי חז"ל בתלמוד ומדרשים, ועוד שם איפת צדק הגהות על המכילתא מגאון אחד ומיחסים אותו להגר"א. חוברו יחד ע"י וכו' ובשבתו בדובנא הכינו וגם חקרו, וראשית מלאכתו בשנת "לבבי ירחש אך טוב" לפ"ק (ת"ר), ותשלם המלאכה, בשנת "כל בני אדם בצל כנפיך יחסיון" לפ"ק. בסופו לפ' שמות וארא פירוש הנמצא בכתובים לר' אברהם ב"ר דוד הלחמי, ובדף האחרון מברך להוריו כנ"ל, וגם מוסיף את שם חתנו השנון ומופלג מליץ וסופר מפאר מו' מרדכי צבי הירש בהרב ר' יעקב ר' ליבלי'ס, ואת בתו מרים ובנם היניק מו' שמואל נ"י.
ספרו השלישי הוא פתשגן, באור המלות והוראותיהן לס' משלי ונלוה לו עוד באור בשם "חדשים וגם ישנים" הכתוב בפנים שונות (ק"ב, תרי"ח).
ספרו הרביעי דובר שלום, ביאור על סדר תפלה מכל השנה (ווארשא בשנת "לא יערכנהו כל זהב וכסף" לפ"ק, תרכ"ג). בסוף המבוא כותב סבת השם "דבר שלום" הוא ר"ת דברי בן ר' שמואל לנדא מווילנא, או דברי בן רעכיל, בשנת "לשלום דובר" לפ"ק.
ספרו החמישי מקרא סופרים על מס' סופרים, לבאר פשוטי המאמרים, וחדושים בשם עטור סופרים, לבאר איזה דברים עם הגהות הגר"א. בשבתו בדובנא הכינו וחקרו, בשנת "אך טוב לישראל" גמרו והדפיסו בסובאלק בשנת "כח מעשיו הגיד לעמו" לפ"ק (תרכ"ב).
אחריהם הוציא לאור את באורו בשם כפלים לתושיה:
א. על תרי עשר, והוא הששי לספריו (היו מוכנים אתו עוד בשנת ת"ר, כנראה מהקדמתו לספר מענה אליהו), להסיר כפילת המאמרים, "משל ומליצה" להשכיל המאמרים במשלי הדברים, "מפורש" מבאר מלות התרגום יונתן וכונתו, "דברי חכמים" לחקור דברי חז"ל בתלמוד ומדרשים. לפני כל נביא בא בפתח דבר לדבר עד דבר ענין הנביא נבואתו ומדותיו, חייו ומותו, זמנו ומקומו, והוא כעין המבוא לבן-זאב. ובמפתח השער כותב: "אם המצא תמצא בדברי מאמרים שונים, אשר כבר קדמוני מחברים מלפנים, אל יאשימוני כי בשאט נפש הכחדתי שם האומר למען הזכיר את שמי עליו, חלילה לי מזה, כי חנני אלהים די באר ענינים חדשים לאלפים ולרבבות יהי שם ה' מבורך". על ספר יואל לבדו, נדפס בזיטאמיר בשנת תרכ"ה ("יהי כזית הלבנון הודה" לפ"ק), ועל כל תרי עשר נדפסו בווילנא בשנת תר"ל.
ב. על תהלים, ונלוה אליו עוד באורים בשם "מטע לשם" ראשי תיבות מפסוקי תהלים על שם ע"ב לדעת המקובלים, (ומפני שלא נחה דעתם של חכמי דורנו מזה הבאור, על כן החליף את השם "מטע לשם" בשם "מפורש"), "משל ומליצה" להבין באורי הפסוקים ע"ד משל, ורובם המה מתובלים במשלי המ"מ מדובנא, נדפסו בווארשא בשנת "הבינו משל ומליצה" לפ"ק (תרכ"ו).
בעמדו על משמרתו בק"ק ווילנא חבר וגם הדפיס את אשר היה אתו בכתובים ספרים אלה: פתשגן הדת ספרו השביעי, שם כולל על כל חמשה חומשי תורה (ווילנא, תרל"ב ג' ד' וה'), וכן בשם זה על חמש מגילות נדפסו בשנת תר"ל, ועל קהלת עוד שני באורים בשמות "עטרת שמואל" ו"אהל רחל", ע"ש אבותיו. והגאון בעל הכתב והקבלה מביא ממנו באורים איזה פעמים.
ספרו השמיני אחרית לשלום על הגדה ש"פ, והיא תשלום לספר "דובר שלום" הנ"ל (ווילנא, תרל"א), ביחד עם באורים אחרים ובאור "לחם עני" מהרב המקובל ר' נפתלי הערץ מעיר ריטאווע (בעהמ"ח ס' "מי כיור" וסי' "אילה שלוחה" פי' על התורה אשר עודו בכתובים).
את ספרו התשיעי דרך חיים על מס' דרך ארץ זוטא, מבאר פשטי הדברים, ואורחות חיים על הנ"ל לבאר עניינים זרים במקראי קדש ומדרשי חכמים, למען יחדיו יהיו תמים, עם הגהות הגר"א זצ"ל (ווילנא, "אך שלום וברכה" לפ"ק תרל"ב). בשבתו בדובנא הכינו וחקרו, ובשנת "ודרך שלום" לפ"ק (תר"ו) החלו וגמרו. ושם בהקדמה כותב: "בחסד אל הנני עד כה להדפיס "שמונה חבורים", ולא הגדתי ולא השמעתי לשום "אדם את אשר עמדי"". ועוד כותב שם כי קרא שמות באוריו הנ"ל על שם אבות אבותיו הרבנים: ר' חיים ב"ר חיים, ר' מן ז"ל מווילנא (ומ"כ בארה"ק), והג"מ חיים לנדא בהרה"ג ר' אברהם מבראד אבי אמו. גם מתאונן על המדפיס מסובאלק אשר לקח ממנו חבורים שונים להדפיסם, א) באור על תהלים, ב) על שמואל, ג) מטע לשם על התורה, ד) על מסכת דרך ארץ זוטא, ה) על מסכת כלה, ולא הדפיס אחת מהמה. וכל הכ"י הנל נשקעו בידו באמרו כי איזה מהם נאבדו, והנותר בצענזוריע בווארשא, והוכרחתי להכין מחדש באור על תהלים (נדפס בווארשא), ובאור על שמואל הכינותי, ומס' ד"א זוטא זה, ולא אדע אם הראשון נוח מהשני או האחרון הוכשר יותר. וגם באורי על יהושע שופטים נאבד ממני בדרך, ובעזרת ה' הכינותים מחדש". שם בדף ז' כותב: "ב"רמת שמואל", וב"אהל רחל" בארנו".
לשמוע בלמודים, להבין דברי אגדות במליצות נחמדות, באורים יפים ונעימים, בדעת חכמים, חוברו יחדיו בשנת "הואל לשמוע בהלימודים" ונדפס בווילנא, בשנת "במשרים יאהבוך" (תרל"ו).
שמלה חדשה על פיוטי המחזור (נדפסו במחזורים דפוס ווילנא).
דרושים לכל חפציהם, דרשות שונות (ווילנא, תרל"א) וח"ב ד' דרושים (ווילנא, תרל"ז).
קול שאון מעיר ווילנא על אשת השר "פאטאפאוו", אשר מתה בחלי-רע, בת חמשים ואחת שנה, אור ליום ג' (3 אוגוסט 1871) כ"ח מנחם אב תרל"א, והספידה בבהכ"נ הג', ביום ד' ער"ח אלול. נדפס בווילנא "הואיל ועשה צדקה" לפ"ק, תרל"ב. (נעתק לשפת רוסיא ע"י המעתיק ר"ש קאצינעלינבויגין מווילנא) ובעבורו נחל כבוד רב (המגיד שנה ט"ו נו' 34).
רמת שמואל אבל כבד ומספד מר "בקול שאון מווילנא" לפ"ק, על מות הגאון ר' שמואל שטראשון זצ"ל, מכיל שני הספדים. בראש הספר קינה בדרך פיוט, מאה וארבעים וארבע מילות בודדות מתחילות באות השין (על שם שמואל שטראשון) בשנת "אריד בשיחי ואהימה" לפ"ק. הקינה לקוחה מקונטרס "מגיד משנה" להרב מו"ה מרדכי וייסמאן חיות, שנה ראשונה מגליון ראשון (לעמבערג, תרל"ב). ועוד שם העתק דברים ממה שהספידו את הרש"ש בהמגיד (שנה ט"ז נו' 16), ובהלבנון (שנה ח' נו' ל"א ל"ב), ובהכרמל החדשי (שנה א' חוברת ז'). גם העלו את זכרונות אבות המנוח ואבות אשתו ויחוסם. ושם גם קינה בחרוזים מר' אליעזר צווייפעל. נלקטו ביחד ע"י הר"ר א"צ ק"ב ונדפסו בהוצאת הגרמ"ש (איידקוהנען, תרל"ג).
♦
ויגוע יצחק ויעל אליהו בסערה השמים
חלה בעש"ק ט"ו כסליו ויצו לפני מותו בכתב את בנו יחידו, הרב ר' שמואל לנדא, שלא לכתוב על מצבתו שבחים ותארים, ונח נפשיה דרבי יצחק אליהו, זקן ושבע מעש, בן שבעים ושש שנים לימי חייו, "ביום ד' הוא כף לחודש כסליו" לפ"ק. (תרל"ז). וז"ל מצבתו:"לזכר עולם יהיה צדיק" לפ"ק
רצונו של אדם זה הוא כבודו כן צוה לי אבי מורי הרב הג' שלשלן היוחסין מאד נעלה שלא לכתוב על מצבת קברו שום שבח ותאר רק "פ"נ מו' יצחק אליהו לנדא ז"ל המגיד מווילנא, בעהמ"ח ספרים שונים, בהרב המפורסם לשבח מו' שמואל בהר"ר חיים שבתיל'ס זצ"ל". ויאסף אל עמיו בן ע"ו שנה "ביום ד' הוא כף לחודש כסלו" בשנת תרל"ז.
ת. נ. צ. ב. ה.
ונשאר אחריו בכתובים דרושים לכל שבתות השנה למועדים לרגלים ולימים הנוראים וגם הספדים. ביאור חדש על סדר תפלה בשם "אחרית לשלום" וחיבור יפה אף נעים על אגדות עין יעקב. הוא הניח אחריו אוצר ספרים יקרים ועתיקים בכל מקצועות שבתורה וחכמת ישראל, ועל הרוב מהם היו הערותיו בכתב ידו, כתיבה יפה ונקיה.
וכשנה וחצי אחריו בקיץ תרל"ח בהסכמת רוב נכבדי עיר ווילנא נבחר למגיד ומו"ץ, הרב הג' מו' יהושע העללער במו' אהרן. בעהמח"ס דברי יהושע וחוסן ישועות. [עיין עליו ב"עיר ווילנא" עמוד 98].
מקורות לתולדות:
עיר ווילנא – הרב הלל נח מגיד.
קריה נאמנה – הרב שמואל יוסף פין[10].
כנסת ישראל – הרב שמואל יוסף פין.
יין ישן בקנקן חדש, תולדות.
דובנא רבתי – הרב חיים זאב מרגליות.
♦ ♦ ♦