מגיד מישרים דוילנא, בעל פתשגן הדת ועוד
ושמחתם בכל משלח ידכם[2]
וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם: וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ:[דברים יב, ו-ז]כאשר תאכלו שם לפני ד' ושמחתם בכל משלח ידכם. שבכל מה שתשלחו ידכם להשיג לא תשוב ידכם ריקם, רק תשיגו כל אשר תאבו. לא תשמחו בתענוג הטוב אשר תשיגו, רק עיקר שמחתכם יהי' אשר ברכך ד' אלוקיך.
וכולל עוד בזה, שבאמת בענין הצדקה שהאדם נותן וכן בענין הקרבנות, יגיד [כי] הצדקה והקרבן אינו משלו, רק ממה שחננו ד'. רק הזכות שיש לו בנתינה הוא רק מה שמושיט ידו להושיט הדבר להעני, או להקריבו לד'. וזהו ושמחתם בכל 'משלח ידכם', אין לכם לשמוח בהבאת הקרבנות ונתינת המעשרות, רק בכל 'משלח ידכם' – במה שאתם שולחים יד להושיט הקרבן לזולתו. כי בגוף הדבר אין לכם לשמוח שאינו שלך רק אשר ברכך ה' אלוקיך.
ויתכן עוד, שמזהיר ליתן הצדקה להעני דרך כבוד ולא בעין רעה. זהו 'ושמחתם בכל משלח ידכם', בעת שאתה שולח יד לתת, תשמחו שניכם, אתם – הנותנים, ובתוכם בני ביתו – המקבלים, היינו שתאמר להמקבל: אינך מקבל ממני, רק אשר ברכך ד' אלוקיך, שהיא ברכתך אשר הובאת לך מד'.
♦
ביאורי כתובים[3]
הִנֵּה אֲדֹ' ה' בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו: מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם: הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל: וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה: הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה:[ישעיהו מ, י-כג]מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם [יסוד המים], וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן [יסוד האש שמקורו בשמים], וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ [יסוד העפר], מִי תִּכֵּן אֶת רוּחַ ה' [יסוד הרוח]. (יב-יג).
הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי [ביסוד המים], וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ [ביסוד העפר, שהוא עפרורית המאזנים שנשחק], הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל , [ביסוד הרוח המפוזרים כדק].
וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר [ביסוד האש]. (שם, טז).
ה' בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ (שם, י) - יש גיבור הבא בחוזקה אף לא בכח עצמו, רק בכח כלי זין, או עזר מאחרים, אך ה' בְּחָזָק יָבוֹא – בלי שום עזר חוץ ממנו, רק זרועו מושלה לו, כח עצמו מושל לו לחוזק גבורתו.
הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה (שם, כג). כל ענין ישות הנחרב, רישומו ניכר, והוא נותן רוזנים לאין - בלי שום רושם ניכר מישותם, כאילו בעת היותם שופטי ארץ עשאם אז כתוהו. בהעדר ישות ממש.
♦ ♦ ♦