מח"ס אמרתו ארץ, ירוץ דברו, תולדות שרה
רחובות
האם יש לאפות חלות בשיעור החייב בהפרשה, ולשמרם במקפיא לשבת אחרת
לכבוד ידי"ן היקר והנעלה, כליל כל מעלה, בנן של קדושים, מעשיו וחיבוריו כקטורת סמים, כש"ת הגאון רבן גמליאל רבינוביץ שליט"א. מחה"ס היקרים גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים ועו"ס. אחדשה"ט.אודות מה שנדברנו בע"פ בשאלה אם כאשר בני הבית מועטים ואינם צריכים כל כך פת עד שיהיה בעיסה שיעור הפרשת חלה. האם בזמנינו, שאפשר להקפיא החלות במקפיא, מוטב שתאפה האשה הרבה בערב שבת אחד כשיעור חלה, ותקפיא את החלות הנותרות לשבת הבאה, או שעדיף שהיא תאפה בכל ערב שבת פחות מכשיעור חלה?
להלן תשובה מאהבה בנדון הנ"ל. וזה החלי בעזר צורי וגואלי.
♦
מקור המנהג לאפות לכבוד שבת
הנה, הרמ"א בהגה (סי' רמב ס"א) כתב שנוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית, לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב, והוא מכבוד שבת ויום טוב ואין לשנות. ע"כ. ובדרכי משה (סי' תרג סק"א) הביא שהוא מתקנת עזרא הסופר שתהא אשה משכמת ואופה בערב שבת, ואע"פ שאין ראיה כ"כ משום דהתם היתה אופה בלאו הכי, מ"מ רואים דאית בה משום כבוד שבת, הואיל ונקטו ערב שבת, ולכן אין לשנות המנהג. ע"ש.אמנם, מרן החיד"א במחזיק ברכה (סי' תרב סק"ב) העיר על דברי הרמ"א, שבגמרא שלפנינו (ב"ק פב.) אמרו עשרה תקנות תיקן עזרא, ואחת מהן שתהא אשה משכמת ואופה, ולא הזכירו ערב שבת. וכן הרמב"ם (פכ"א מהל' אישות ה"ה) לא הזכיר דהיינו בערב שבת. ע"ש. ואכן רבים מהראשונים סוברים דאין התקנה בע"ש דוקא, ואינה משום כבוד השבת, וכמ"ש רש"י (ב"ק שם) דטעם התקנה הוא משום שתהא פת מצויה לעניים. וכ"כ הרא"ש והנימוקי יוסף והמאירי (שם). וכ"כ רבינו ירוחם (נתיב יט ח"א) ועוד. ע"ש.
ברם בירושלמי (מגילה פ"ד ה"א) איתא בזה"ל: עזרא התקין שיהו אופין פת "בערבי שבתות" שתהא פרוסה מצויה לעני. ע"כ. ומבואר דהתקנה היא בע"ש דוקא, וכדברי הרמ"א בד"מ. וכ"כ האליה רבה (סק"י) בשם האגודה (ב"ק סי' קב) שגורס בגמ' "בערב שבת" כדברי הרמ"א. ע"ש. וע"פ הירושלמי הנ"ל כתבו ליישב את דברי הרמ"א בספר נפש חיה (סי' רמב), ובשו"ת הרב"ז שפראן ח"א (סי' כט) ע"ש.
והנה, המג"א (סק"ד) הביא אסמכתא למנהג זה מהא דאיתא בתענית (כד.) שאשתו של רבי חנינא בן דוסא היתה מסיקה את התנור בכל ע"ש שיחשבו שהיא אופה פת. וכ"כ היעב"ץ במור וקציעה (סי' תרג) ע"ש. הרי שהמנהג קדום הוא מימי רז"ל ועד עתה לאפות לחם לכבוד שבת.
ובביאור הלכה (סי' רמב ד"ה והוא) הביא שיש לזה רמז מהכתוב "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו את אשר תאפו אפו" וגו'. ומשמע דיש לאפות בערב שבת להכין לשבת. וסיים: ובעוונותינו הרבים היום התחילו איזה נשים להשבית המנהג ההוא ולוקחין מן האופה, ולאו שפיר עבדי, דמקטינים בזה כבוד שבת. ע"ש.
♦
טעם המנהג
הנה, מדברי הרמ"א שהובאו לעיל מבואר שהטעם למנהג זה הוא משום כבוד השבת. וכ"כ הלבוש (סי' רמב), והפמ"ג (אש"א סק"ד). ובספר תוספת שבת (סק"ד) כתב שהוא הטעם העיקרי. ע"ש.ועיין במג"א (שם סק"ד), שכתב דמוכח מדברי הרמ"א בדרכי משה שהטעם הוא כדי לאכול פת כשר ולא פת עכו"ם, וא"כ צריך לאכול החלות הללו בשבת ולא פת אחר. ע"ש. והובא טעם זה גם במטה יהודה (סק"ה), ובבאר היטב (סק"ג), ובמחצית השקל (סק"ד), ובש"ע הגר"ז (סעיף יג) ועוד. ע"ש. ובחיי אדם (כלל א אות ד) כתב את טעמו של המג"א, וסיים: ולכן הנוהגים לאכול פת פלטר של נכרי בחול, מכל מקום יש ליזהר שבשבת יאכל דוקא פת של ישראל. ע"כ.
אמנם, האליה רבה (סק"י) כתב לדחות את דברי המג"א, דבשבת אין חיוב לאכול פת ישראל דוקא, ולא הזהירו בזה אלא בעשרת ימי תשובה, ומה שהצריך הרמ"א ללוש בביתו הוא רק משום כבוד שבת. וכן כתב בספר תוספת שבת (סק"ד) ע"ש. וראה בספר בגדי ישע (סי' רמב סק"ד) שכתב ליישב את דברי המג"א, דאדרבה שבת חמורה מעשרת ימי תשובה, והמעלה שיש בעשי"ת יש גם בשבת, שאפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו, וא"כ עדיפא כפרתו ג"כ מיום הכיפורים. ע"ש. ומכל מקום כתב המשנ"ב (סק"ו) וז"ל: ופשוט דאם הוא אנוס שאין לו על מה לקדש כי אם על פת של אינם יהודים, כמו שמצוי לאנשי חיל העברים, יכול לקדש עליו. ע"כ.
ועוד טעם כתב המג"א (סק"ד) כדי לקיים מצות חלה, לפי שאיבדה את אדם הראשון שהיה חלתו של עולם, כדאיתא בירושלמי דשבת. ע"כ. וזה לשון הירושלמי (פ"ב דשבת ה"ו): מצות חלה מנין שנצטוותה האשה עליה? שכשם שהאשה מקשקשת עיסתה במים ואחר כך היא מגבהת חלתה, כך עשה הקב"ה לאדם הראשון, שנאמר "ואד יעלה מן הארץ והשקה", ואחר כך "וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה", והיא גרמה לו מיתה, לפיכך מסרו מצות חחלה לאשה. ע"כ. ודומה לזה תמצא במדרש רבה (בראשית פרשה יז): מפני מה ניתן לה מצות חלה? ע"י שקלקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך ניתן לה מצות חלה. ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת? אמר להן ע"י שכבתה נשמתו של אדם הראשון לפיכך ניתן לה מצות נר שבת. ע"כ. וכיוצא בזה איתא במדרש תנחומא (פר' נח סי' א), ובתיקוני הזוהר (תקונא שיתסר דל"א ע"א), ובאבות דרבי נתן (פרק ט) ע"ש.
טעם נוסף מצינו בדברי היעב"ץ בסידורו בית יעקב (מוסך השבת חדר א סעיף ה אות א), וז"ל: הלחם צריך לאפותו דוקא בערב שבת קודש להיות חם ביום הלקחו, דוגמת לחם הפנים שנאפין בערב שבת. ע"כ.
ובספר קרבן שבת (פרק ח' דף כח ע"ב) כתב: חלה עיקרה בערב שבת כי יום הששי רומז לאלף הששי שיבוטלו כל העבודה זרה, ומצות חלה מורה על ביטול ע"ז כאמור. ועוד שנצטוית האשה לכפר על חוה שגרמה מיתה לאדם הראשון חלתו של עולם, והיה ביום הששי, ועוד יש טעם על דרך האמת. ע"כ. והביאו מרן החיד"א בספרו דבש לפי (מערכת ח אות ט) ע"ש.
♦
קניית חלות במאפיה לכבוד שבת
כתב בביאור הלכה (סי' רמב ד"ה והוא) שבעוונותינו הרבים היום התחילו איזה נשים להשבית המנהג ההוא ולוקחין מן האופה, ולאו שפיר עבדי דמקטינים בזה כבוד שבת. ע"ש. והגאון הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל בשו"ת אור לציון ח"ב (פרק מז ס"א, עמ' שיב), אחר שהביא דברי הביאור הלכה הנ"ל, כתב ע"ז: אך נראה דהיינו דוקא בזמנם, שהיו לוקחים מן האופה לחם רגיל, אך בזמנינו שיש חלות מיוחדות לשבת אף במאפיות, והן מעולות בטיבן ובטעמן, שפיר יש בזה כבוד שבת, ואין צריך לאפות חלות בבית. ע"כ.ולכאורה יש להעיר בזה, דאף שיש חלות מיוחדות לשבת במאפיות, מ"מ מפסידה האשה בזה את מצות הפרשת חלה, ותיקון לזה שאיבדה חלתו של עולם. וכן ראיתי בספר ילקוט יוסף (שבת כרך א סי' רמב הערה ז"ך, עמ' פג), ובספר אדני שלמה ח"א (ס"ס רמב, עמ' נב), ובספר הלכה ברורה חי"ג (עמ' כא) שהעירו כן על האול"צ, שמ"מ מפסידה היא בזה מצות הפרשת חלה. ע"ש. וע"ע בשו"ת שרגא המאיר ח"ח (ס"ס קכט), ובשו"ת ברוך אומר ח"ב (סי' ה).
ושו"ר בשו"ת משנה הלכות חלק ט"ו (סי' צה) שעמד בזה על דברי האול"צ הנ"ל, והעיר שאין הטעם של כבוד שבת אם החלות מעולות בטעמן או פגומות בטעמן, אלא כבוד שבת הוא מה שאופין בבית ומכבדין את השבת, והוא מגמרא בקידושין (מב.) אמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו וכו', ואותן נשים שאינן אופות לכבוד שבת ואינן מטריחות לכבד השבת, חסר בזה כבוד שבת אפילו אם תקנה חלות כצפיחית בדבש, כי חסר הלישה והאפיה והוא העשיה בגופה, וזה כבוד שבת וזה פשוט מאד, וצדקו דברי המשנ"ב. ע"ש.
אלא שראיתי שהשיב על דבריו בספר "לעשות את השבת" (פ"ג הערה ז, עמ' מב) ממה שכתב בספר סדר היום (הנהגת והכנת יום ששי) על חיוב ההכנה שתהיה ביום ששי דוקא "והטעם שכל דבר של אוכל צריך לעשות אותם בשעתה, משום שתהיה מוטעמת לאכול ולא יקוץ בעיני האוכל, ומפני זה הטעם עצמו נדחה כבוד יו"ט והותר בו אוכל נפש, כדי שיאכל בשמחה ובטעם דבר מתוק לחכו, ובשבת שאי אפשר לעשות כן מפני חומרתו, לפחות יכינו כל ענייניו קרוב לו ככל האפשר, וזהו כבודו וכו'. עכת"ד. ומבואר שיש כבוד שבת בזה שהחלות יהיו מעולות בטיבן ובטעמן, ולכן כתב האול"צ שבזמנינו, שיש חלות מיוחדות לשבת במאפיות, והן מעולות בטיבן ובטעמן שפיר איכא כבוד שבת. ומה שהעיר מהגמ' בקידושין שמצוה בו יותר מבשלוחו, הנה גם כשהולך לקנות חלות מקיים בזה את המצוה בגופו, וכמ"ש בהדיא הרמב"ם (פ"ל מהל' שבת ה"ו) וז"ל: אע"פ שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית, חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו. חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהם מי שהיה מבשל או מולח וכו', ומהם "מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה" אע"פ שאין דרכו בכך, וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח. עכ"ל. הרי דשפיר מקיים הוא את המצוה בזה שהוא הולך לקנות כמו בזה שמתקן המאכלים עצמם. ע"ש.
אלא שמכל מקום עדיין חסר הטעם של מצות הפרשת חלה, וכמשנ"ת. ואפשר דס"ל לרבינו האור לציון זצ"ל דהטעם העיקרי הוא משום כבוד שבת, ובזה שמכינים במאפיות חלות מיוחדות לשבת, שפיר מקיים האדם בזה כבוד שבת, שהרי כל דבריו מוסבים על דברי הביאור הלכה, ואיהו קרא תגר על מה שממעטים בכבוד השבת, ולא מצד שמפסידים בזה מצות הפרשת חלה. ודו"ק.
♦
האם נ"ד תלוי במחלוקת הנ"ל
ולכאורה נראה לתלות את הנדון דידן במחלוקת הנ"ל, שלפי דברי האור לציון שעיקר הטעם הוא משום כבוד שבת, ולא חש להאי טעמא דהפרשת חלה שהוא תיקון חטא אדה"ר, הוא הדין שיש להעדיף לאפות בכל ערב שבת פחות משיעור חלה, כדי שהחלות יהיו טריות וטעימות ויש בזה יותר כבוד שבת. אולם לפי דברי הבאה"ל הנ"ל, שקרא תגר על הלוקחות מן האופה, שמקטינים בזה כבוד שבת, וכן כל הפוסקים שהעירו ע"ד האול"צ מכך שמפסידה בזה מצות הפרשת חלה, י"ל דעדיף טפי לעשות בשבת אחת שיעור הפרשת חלה, ולהקפיא את החלות הנשארות לשבת הבאה. ובפרט שאין הבדל ניכר כלל בטעמן כאשר מקפיאין אותן כשהן טריות, ועל אחת כמה וכמה אם אחר הפשרן בשבת הבאה, מחממים אותן שוב בתנור סמוך לשבת קודש, ולא נגרע כבוד השבת.♦
דברי הפוסקים בנ"ד
וביוצאי לחופש'י מצאתי להגאון רבי שרגא פייוויש שנבלג זצ"ל בשו"ת שרגא המאיר ח"ח (סי' טז) שנשאל בזה, והשיב בזה"ל: על דבר ששאל בהא דכתב הרמ"א באו"ח (סי' רמב) נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית, לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויו"ט, היות שאין המשפחה גדולה ואי אפשר להם לאכול החלות כשיעור חלה, על כן שאלתו אם יותר טוב לאפות בפחות מכשיעור בכל ערב שבת קודש בלא הפרשת חלה, או כשיעור שמפרישין חלה בלא ברכה, או עדיף טפי לאפות כשיעור חלה ולהפריש חלה בברכה, ולהניח שלימות בפריז"ר (במקפיא) על כמה שבתות, ובכל ערב שבת יחזור לאפות קצת עד שיהיה כמו שנאפה ממש עכשיו. לפענ"ד שיאפה בערב שבת קודש חלה כשיעור חלה ויפריש חלה בברכה, ויניחם בפריז"ר הנשאר לכמה שבתות. עכ"ל. והובאו דבריו להלכה בספר מבואו ועד צאתו (עמ' מח), ובספר הלכה ברורה חי"ג (עמ' כא), ובספר נטעי גבריאל (שבת ח"א פ"ו ס"ט, עמ' צא) והוסיף שם (בהערה יא) שכן כתב לו הגה"צ רבי יעקב יצחק ניימאן זצ"ל, ושכן ראה אצל גדולים. ע"ש. וכן ראיתי בספר שמחת השבת (הולנדר עמ' יז) שהביא שכן השיבו הגאון רבי עזריאל אוירבך שליט"א. ע"ש. וכן העלה בספר הליכות שבת (יזדי עמ' כב הערה לא), וכ"כ בס' במצות שבת (סי' א סע' יד, עמ' מז) ע"ש.אמנם, מאידך גיסא, ראיתי להרה"ג ר' פנחס רז יצ"ו בספר לעשות את השבת (עמ' נ), שאחר שהביא דברי שו"ת שרגא המאיר הנ"ל, כתב ע"ז: ואנכי לא כן עמדי, כי עיקר הענין הוא משום כבוד שבת ועונג שבת, ואין זה כבוד ועונג ליקח לחם שנאפה משבוע שעבר, וכל שכן כשעבר יותר מזה. ע"כ. גם אשו"ר להרה"ג ר' משה ירדני נר"ו בשו"ת ויאמר משה ח"ב (סי' טז) שהאריך בזה, והעלה דכיון דקי"ל עונג שבת דאורייתא, וחדש וטרי עדיף בהרבה על קפוא, ויש בזה עונג שבת טפי, זה עדיף על הפרשת חלה שאינה אלא מנהג. [ולא הזכירו בדבריהם את כל הפוסקים הנ"ל שהביאו דברי שו"ת שרגא המאיר להלכה]. עש"ב.
♦
הנלע"ד בזה
ברם לענ"ד יש להעיר, דמ"ש שלחם שנאפה בשבוע שעבר אין בזה כבוד ועונג שבת, אין זה מוכרח כלל, דכאשר מקפיאים החלות בעודן טריות, ומפשירן בע"ש מבעוד יום, כמעט שאין הבדל בינם לבין אלו שנאפו באותו היום, ואף אם יש הבדל מ"מ פורתא הוא. ובפרט אם מחמם הוא אותן בתנור קודם שבת, או על הפלאטה אפי' בשבת, שלא ניכר הבדל כלל. וא"כ אין זה מדויק לומר שאין בזה כבוד ועונג שבת. ודו"ק. ומה גם שרוב ככל הפוסקים האחרונים הביאו להלכה את דברי הרב שרגא המאיר הנ"ל, שעדיף לקיים מצות הפרשת חלה בשבת זו, ולהקפיא את החלות הנשארות לשבת הבאה, ולא עלה על לבו של אחד מהם לומר שאין בזה משום כבוד ועונג שבת.♦
מסקנא דדינא
מכל הלין נלע"ד, דכיון שאם האשה תעשה בשבת זו שיעור חלה שיש בה הפרשת חלה, ותקפיא את החלות הנשארות לשבת הבאה, אכתי יש בזה כבוד ועונג שבת אף לשבת הבאה, וגם מצות הפרשת חלה, מוטב שתעשה כן מאשר שתאפה בכל ערב שבת שיעור חלה שאין בו הפרשת חלה, דאף אי נימא שיש בזה יותר כבוד ועונג שבת, מ"מ אין זה ניכר כלל, ובהבדל מועט כזה אין לדקדק כ"כ. אבל מצות הפרשת חלה אין לה כלל. אמנם לאניני טעם יחידים, שאכן מרגישים "הבדל גדול" בטעם החלות שנאפו בו ביום לבין אלה שהוקפאו בשבוע שעבר, אכן יש להעדיף לאפות בו ביום משום כבוד ועונג שבת, שהוא הטעם העיקרי למנהג זה.הנלע"ד כתבתי, והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק. אכי"ר.
♦ ♦ ♦