אשדוד
תשובה לדברי הרב אהרן גבאי בעניין 'האם בירכו על נר של יו"ט באיטליה'
בירחון האוצר גליון מ"א נדפסו חילופי מכתבים ביני לבין החכם הכולל המבקר החוקר והסוקר, הרב אהרן גבאי נר"ו. והנני עתה באתי להתבונן בדבריו הנעימים באר היטב, וזה החלי בעזר צורי וגואלי:מה שכתב הרב גבאי: "לא מסתבר כלל לומר שבתקופת הגאונים הם לא בירכו על נר שבת, ורק אחר כך שינו מנהגם, שהרי השינויים בראשית תקופת הגאונים נעשו מחמת פסקי גאוני בבל, וכל גאוני בבל הסכימו לברכת נר שבת, ואין שום סיבה שיתבטל מנהג זה באיטליה".
ראשית תמיהני, הלא הרב גבאי עצמו כתב במאמרו הנפלא בירחון האוצר גליון כ"ז (בעמ' רל"א הערה כ"א) שבסידור רס"ג (במהדורה המדוייקת שהוא מכין) כתב "ורובנו מברכים עליו להדליק נר שבת", הרי שגם בבבל לא היה הדבר מוסכם, ולדעת רס"ג אין בזה חיוב.
ושנית תמיהני, שודאי לא נעלם מבקי כמוך שמנהגי הברכות של בני איטליה הקדמונים היו שונים מאוד מדעת גאוני בבל, כמו הברכות "מעורר ישינים" "מקיץ רדומים" "משיח אלמים" ו"שעשיתני מל ולא ערל"? ומה שבירכו בכל בוקר אשר בחר בנביאים טובים וגו' וקראו כמה פסוקים מספר יהושע, ובירכו "אשר בחר בכתבי הקודש" וקראו שתי פסוקים ראשונים של תהילים. גם ידוע כמה התנגדו כל גאוני בבל לאמירת כל נדרי, אך באיטליה הקדומה לא זו בלבד שאמרו זאת (בלשון הקודש) אלא גם בירכו לפני כן בשם ומלכות "ברוך אתה ה' אמ"ה אקב"ו על מצות התר נדר ושבועה"[2], ועוד כהנה וכהנה הרבה דוגמאות, וא"כ איך אפשר לומר שהם שינו את מנהגיהם מחמת פסקי גאוני בבל.
כמו כן ידוע מה שכתב הראב"ד הראשון בסדר הקבלה שבעקבות מעשה ארבעת השבויים חדלו בני ארצות ישמעאל מלשלוח את שאלותיהם לבבל, וזהו משום שארבעת הגאונים האיטלקים[3] הללו סמכו על חכמתם ולא נזדקקו לגאוני בבל. וכן נמצאה בגניזה אגרת רב האי גאון לרב יעקב ב"ר ניסים מקירואן: "ונשמע אצלינו כי יש במקומכם איש גדול בחכמה הר של תורה בקי בחדרי הלכה מר רב חושיאל בן מר רב אלחנן... ותמהני איך לא שלח מדבריו אל שער הישיבה למען ישתתף בדקדוקיה כאשר עשו הראשונים". באותה אגרת ביקש ממנו רב האי גם שישדל את רב חנוך להשיב לאגרות ששלח אליו אביו רב שרירא (מובא בספר אוצר הגדולים). וכן בכל תשובות גאוני בבל שבידינו לא מצאנו שום שאלה מרב משה ורב חנוך וכן מר' שמואל הנגיד שהיה תלמידו של רב חנוך. ומאידך, מצאנו אגרות ארוכות ששלח רב שמואל הנגיד אל רבינו חושיאל ובנו הר"ח והפליג שם מאוד בשבחם.
ומלבד זה מצאנו להדיא שארבעת השבויים היו ברי פלוגתא גדולים של גאוני בבל, שבכמה מקומות בספר העיתים (בסימנים כ"ז ק"מ קמ"א ק"נ, ועוד) כתב בשם רב שמואל הנגיד שכתב "ולי אית מרבנן דאמרי" וחולק בהם על הוראות גאוני בבל, וכנראה ה"אית מרבנן" הוא רבו ר' חנוך. ובתשובת ר' חנוך בשו"ת הלכות פסוקות מן הגאונים סי' קי"ז כתב לומר כל נדרי, נגד שיטת גאוני בבל. ובשו"ת הרמב"ם פריימן סי' מ"א כתב בשם ר' חנוך שאפשר לברך על קריאה בספר תורה פסול ודלא ככל הגאונים, ע"ש. וכן בשו"ת הרשב"א ח"ז סי' תקל"ו ובארחות חיים הלכות מילה כתבו בשם ר' חנוך שלא לברך על כוס מילה ביום הכיפורים, והוא דלא כמנהג בבל שנזכר בתשובת רב האי בתשוה"ג קהלת שלמה סי' ח' לברך ולשמור הכוס עד שיצא יום כיפור ולשתות. וכן רב שמואל הנגיד חיבר בחיי רב האי גאון ספר ובו השגות רבות על דברי גאוני בבל, וגם על רב האי עצמו.
ובהרבה מקומות בפירוש הר"ח מביא את פירוש הגאונים, ואח"כ כותב שהוא קיבל פירוש אחר (חלקם הובא בדורות הראשונים ח"ו פל"ו), וברור שאת הפירושים הללו החולקים על גאוני בבל קיבל הר"ח מאביו רבינו חושיאל.
הרי לנו שחכמי איטליה בסוף תקופת הגאונים לא היו כפופים כלל למרותם של גאוני בבל, ובודאי כך נהגו בני איטליה גם בדורות שלפניהם. וגם ידוע שרוב תשובות הגאונים שבידינו הם מה ששלחו לצפו"א או ספרד, אך בני ארצות אדום כמעט לא שלחו שאלות לבבל, אלא פסקו בכל ענין כפי דעתם והבנתם בסוגיות הש"ס, מעין דרכם של רבותינו הראשונים חכמי אשכנז וצרפת. ולכן אין כל מניעה לומר שחלקו על גאוני בבל בענין הברכה על הדלקת הנר, וכמו שחכמי פרובאנס לא נהגו לברך על הדלקת הנר (כמו שכתבת) ולא חששו לדעתם של גאוני בבל בענין זה.
ומה שכתבת בפשיטות שהשינויים נעשו 'בראשית תקופת הגאונים', לפי מיעוט ידיעתי אין לנו מידע ברור מתי קיבלו בני איטליה את מרות התלמוד הבבלי, ואולי כוונתך היתה לכתוב 'באחרית תקופת הגאונים'?
♦
תשובת הרב אהרן גבאי
לכבוד רבי דוד אריה הילדסהיים, אגרתו המעולפת ספירים והעמוסה בידיעות נכבדות ויקרות [שפוצלה כעת בהדפסה בירחון לנושאים שונים], הגעתני לפני כשלשה שבועות, ועיינתי בדבריך הנפלאים היטב, וחלק מן הנושאים לא ידעתים עד כה, וישר כוחך על כל שהחכמתני. ובטרם השבתי תשובתי הוצרכתי לעיין במאות ספרים ומקורות, הנוגעים למה שכתבת, ומתוך כך התמהמה תשובתי, ועמך הסליחה.כל ההשגות עליי נובעות מחמת טעות של מילה אחת שנפלה בלשוני, שאני כתבתי בתגובתי: "ועוד, שאם נניח שאתה צודק בהשערה זו, אז לא מסתבר כלל לומר שבתקופת הגאונים הם לא בירכו על נר שבת, ורק אחר כך שינו מנהגם, שהרי השינויים בראשית תקופת הגאונים נעשו מחמת פסקי גאוני בבל, וכל גאוני בבל הסכימו לברכת נר שבת, ואין שום סיבה שיתבטל מנהג זה באיטליה". ובחפזי פלט קולמוסי "לא בירכו" אבל כוונתי היתה לכתוב "הם בירכו".
ומעתה כוונתי פשוטה לפניה, שאי אפשר לתפוס החבל משני הקצוות, מחד לומר שבתחילת תקופת הראשונים לא בירכו על נר שבת באיטליה (כמו שכתב הרב הילדסהיים לשער מתוך העדר איזכור ברכה זו בסדר חיבור ברכות ושכל טוב), ומאידך לנקוט שבתקופת הגאונים בירכו באיטליה על נר שבת (וזאת על סמך השערת החוקרים שספר ירושלמי נתחבר באיטליה בתקופת הגאונים). ותלית סיבת השינוי הזה שבתחילה נהגו באיטליה כמנהג א"י לברך על נר שבת, ואחר כך כשקיבלו עליהם חלק ממנהגי בבל חדלו מלברך, בהתאם למנהג של מקצת קהילות בבל שלא לברך על נר שבת, שהוזכר גם בסידור רס"ג.
ועל זה השבתי שהסבר זה אינו מניח כלל את הדעת, שהרי כל גאוני בבל בספריהם הסכימו והזכירו את המנהג לברך על נר שבת, ולא מיחו במנהג זה כלל, ורק רס"ג טרח לציין שיש שאין נוהגים כן, ודייקתי לנכון מלשונו שלדעתו זו ברכת רשות. אולם, מ"מ לא קיימת כלל התנגדות בגאוני בבל על ברכה זו, ואם כן על מה ולמה החליטו לבטל בני איטליה את מנהגם, הרי לדעתך מתחילה הם ברכו כמנהג א"י, ולמה עזבו מנהגם בסוף או באמצע תחילת הגאונים, וחדלו לברך, וכי הם לא ראו דברי השאילתות ורב עמרם גאון ורב נטרונאי שמסכימים למנהג זה. ולכן בהכרח צריך לנקוט אחד משתים: או שבאיטליה מאז ומקדם ברכו ברכת נר שבת (וכפי שנראה מתוך הממצאים הוודאים שבידנו, ובהתעלמות מכמה השערות או דיוקים שהביא כת"ר), או שבתקופה הקדומה הם לא בירכו' ואחר כך באמצע תקופת הראשונים חדרה לשם ברכה זו בהשפעת ספרי גאוני בבל (לפי הדיוקים שהבאת מכמה מקורות), אבל לומר שמתחילה אכן ברכו, ומ"מ שוב ביטלו את הברכה בגלל גאוני בבל, הוא דבר שאין לו שחר.
♦
תשובת הרב דוד אריה הילדסהיים
כוונתי היתה שאם נרצה דוקא לומר שחכמי איטליה לא חלקו על גאוני בבל, נוכל לשער שקיבלו את מנהגם מגאון בבלי שסבר שאין לברך על נר של שבת (עי' הערה), שהרי גם בזמן רס"ג לא היה הדבר מוסכם.באמת עיקר סמיכתי היתה על מה שהארכתי להוכיח שחכמי איטליה לא ראו את עצמם כתלמידיהם של גאוני בבל, וממילא לא מעלה ולא מוריד כלל מה מצאנו בענין זה אצל גאוני בבל, אך לרווחא דמילתא כתבתי שאפשר שקיבלו כן מחכם בבלי.
ואכן, מצאנו בדברי הראשונים מסורת על שני חכמים מבבל שהרביצו תורה באיטליה:
האחד הוא ר' אהרן בן שמואל הנשיא מבבל (המכונה אבו אהרן) 'אבי כל הסודות', ששהה כשלש שנים בצפון איטליה ובדרומה כפי המסופר בפי' התפילה לרוקח לפני ישתבח ובמגילת אחימעץ, ואמנם הרוקח הזכיר רק שלימד את תורת הסוד, אך במגילת ר' אחימעץ משמע שלימד שם גם הלכות ודינים, ומבואר שם שהיה זה בשנת ד"א תרכ"ח - זמנם של רב נטרונאי ורב עמרם.
והשני הוא הגאון רב קשישא, כמו שכתוב ב'תשובת חכמי פוליה' שהובאה בספר בדי הארון לר' שם טוב בר אברהם גאון תלמיד הרשב"א שער ד' פ"ג ובספר האמונות לר' שם טוב בן שם טוב שער ד' פי"ד: "וגאון גדול רב קשישא שמו זקן נכבד מזרע הקדמונים גאוני הישיבה הרביץ תורה בפוליא ושם נפטר, מסר מסורת זו החכמה בספר קטן שקבץ בדרך קצרה וכתבו לכבוד תלמידו החסיד רבינו יהודה הקדוש ז"ל שבא מקורביל ללמוד לפניו ששה סדרי משנה ופלפולי הגמרא כאשר קבלם הזקן הגאון ז"ל בישיבת מחסיא". ולא נודע זמנו של רב קשישא, אך מסתבר שהיה זה בימי תפארתה של ישיבת סורא. וידוע מה שכתב רב שרירא שלפני זמנו של רס"ג נדלדלה ישיבת סורא ולא מצאו את מי למנות לגאון ולכן לקחו את רס"ג אף שלא היה מבבל, ולפ"ז נראה שרב קשישא הזה היה הרבה שנים לפני רס"ג.
הרי לנו שהיו לפחות שני חכמים גדולים מבבל שהשפיעו מאוד על חכמי איטליה באמצע תקופת הגאונים, (ואולי היו עוד כאלו), ואפשר שהגאונים הללו לימדו אותם שאין לברך על נר של שבת, שלא כדעת רב נטרונאי ורב עמרם[4].
ומה שכתבת שהשאילתות מסכים למנהג זה, בשאילתות שלפנינו לא הזכיר את הברכה על נר שבת, רק הראשונים כתבו כך בשמו, ויתכן שכוונתם להוספה המופיעה בשאילתות מהדו' מירסקי פ' בהעלותך שהיא בשם רב נטרונאי, וכן הבה"ג לא הזכיר ברכה זו, רק ר"ת ביאר כך בדעתו[5].
♦ ♦ ♦