שומע כעונה בברכת המפיל - הרב אהרן הכהן פרידמן
יש לדון האם אדם יכול להוציא את חבירו בברכת המפיל. ולכאורה הפשטות היא שהוא יכול להוציאו, ככל הדברים שדינם בדיבור, שנאמר בהם דין שומע כעונה. ומה שיש להסתפק בזה הוא שברכת המפיל כוללת בתוכה שבח להשי"ת שמפיל חבלי שינה ומאיר לעולם בכבודו, וגם בקשה שתשכיבני לשלום ותעמידני לשלום. ויש לדון האם עיקר תקנת חז"ל בברכת המפיל היה לקיים ברכת השבח, רק מכיון שכבר תקנו ברכת השבח, הוסיפו נוסח של תפילה, או שעיקר התקנה היה התפילה, רק שלפני ואחרי התפילה מזכירים עניין של שבח. ואם נימא שעיקר תקנת המפיל הייתה מצד התפילה, או שלכה"פ זה גם חלק עיקרי בתקנת הברכה, ולא רק כתוספת לשבח, יל"ד שלא יוכל להוציא את חבירו, אלא אם חבירו אינו בקי בברכת המפיל, וכדין תפילה שאדם יכול להוציא את חבירו בתפילה רק אם חבירו אינו בקי [וכן לגבי תפילת הדרך יש אחרונים שדנו שמחמת זה אדם לא יוכל להוציא את חבירו בתפילת הדרך].♦