רמת שלמה בעיה"ק ת"ו
שתי הערות בענייני קלף וגויל, בירור דעת החזו"א, ובירור מהו האפידרמיס
בעקבות מאמריו של הרב עידוא אלבה בגליונות מ"א, מ"ב ומ"ג
בעה"יב' לסדר בריתי שלום פ'
לכבוד מערכת ירחון האוצר, ה' עליהם יחיו!
אודה בכפילא על ירחונכם החשוב המרבה תורה בישראל, בעומקא דשמעתתא אליבא דהלכתא.
ועל של עתה באתי, על מאמרו המצוין והנפלא של הגאון הרב עידוא אלבה שליט"א (ירחון האוצר גיליון מ"ב), המקיף את ענייני הקלף והגויל המעובדים בעפצים מכל צדדיו וענפיו, בטוב טעם ודעת.
♦
הרב אלבה הביא (בהערה נ') את השמועה על כך שמרן החזון איש זיע"א נשאל ממעבד עור אם לעשות גויל בעפצים, ואמר בתשובה 'יש לחשוב על כך'. הרב אלבה מביא את מה שפירש בזה הרי"י אריוביץ (בספר 'בכל מלאכת עור') שהחזו"א חשש לחסרון בגויל הנפוץ, את מה שמקלפים את קליפת האשקרניר. הרב אלבה דוחה זאת, באמרו כי 'כבר האריך הרב צוויג בקונטרס קנאת סופרים תרבה חכמה, שאין שמועה זו בדוקה, וככל הנראה לא זה מה שהחזון איש אמר'[2].
גם אני הקטן, במאמרי בירחון האוצר (גליון י"ז, עמ' קצ"ג הערה מ"ד) הבאתי שמועה זו, שמכיוון שאין בידינו מסורת מבוררת על הכתיבה בגויל, לכן 'כבר מרן החזון איש זללה"ה לא הסכים מהך טעמא להצעת האומן הר"א יאקאב שביקש לעבד עורות באופן שיהיו גוילים'. והראיתי למקורה בשו"ת שערי יושר (ח"ב סי' י"ז אות ו'), להגאון הצדיק והשקדן רבי אשר חנניה זצוק"ל.
♦
א. ב.
בימים האחרונים עוררוני חברי לכך שהשמועה שם מובאת כמה פעמים בלשונות מתחלפים. בספרו כותב הרב חנניה בשם הרב אשר יאקב כי 'החזון איש לא הסכים להתיר' (סי' י"ז ס"ק ד'), במקום אחר הוא כותב 'החזון איש אסר על הרב אשר יאקאב לעשות גויל' (סי' ט"ו ס"ק ה'). ואילו במאמרו שנדפס באור תורה (תשנ"ו סי' ח' עמ' נ"ד) לא כתב אלא ש'החזון איש ענה לו שהוא צריך לחשוב על זה, ומשלא קיבל בסוף שום תשובה מהחזו"א בענין זה, אף פעם אינו עושה גויל'. ועל כן יש לברר את הלשון המדוייקת שנשמעה ממרן ז"ל. הואיל ורבים נתלו בשמועה זו ממרן החזו"א, ומחמתה שללו את הכתיבה על הגויל, יש חשיבות מיוחדת לבירור השמועה באופן מדויק. ואפריון נמטייה לרב אלבה, שציין לדברי הרב אברהם צוויג, שטרח על הבירור. מפני חשיבות הענין אבקש להביא הדברים במלואם (מתוך הקונטרס 'קנאת סופרים תרבה חכמה'), וזה לשונו של הרב צוויג:'שמועה זאת שמעתי בעצמי לפני כעשר שנים, ולכן פניתי בעצמי לרב אשר יאקאב בשאלה אודות הגויל והאם זה נכון. הרב אשר יאקאב ז"ל היה באותה עת עם בנו שיחי', והם סיפרו שרק שאלו את הרב חיים גריינמאן זצ"ל בענין זה (הרב יאקאב כלל לא עסק עדיין בעיבוד העורות בחיי החזון איש...), והרב גריינמן הורה להם שלא ישנו ממה שכתוב במשנה ברורה, להבנתם (!!!), הנושא היה בגלל המסורת על הגירוד, כמו כן הוסיף הרב אשר יאקאב שלא כדאי להיות צדיק יחיד בגן עדן. לאחר שיחה זאת פניתי לרה"ג חיים גריינמאן זצ"ל ושאלתי את אותה השאלה האם אפשר לעשות ספר תורה על גויל בימינו, והרב ענה שאינו יודע באמת מדוע לא כותבים בימינו ספרי תורה על גויל, אך הוא אינו ממליץ לי לעשות זאת משום שלא כדאי להיות "צדיק יחידי בגן עדן". שאלתי בהמשך מה עם כל העדות שכן נהגו לכתוב על גויל כגון יוצאי תימן, בבל, תוניס ומרוקו ואף באיטליה נהגו עד הדורות האחרונים (ספר התורה של הרמח"ל הכתוב על גויל מוצג בבית הכנסת שבנה בעכו העתיקה וניתן לראות את דקותו), וענה לי שאין זה נחשב. בכל אופן מתשובתו התברר שלא קיימת בעיה הלכתית על עצם עיבוד הגויל, אלא רק ביחס למסורת בידינו האם ניתן לסמוך על מסורות של עדות אחרות [בפרט שהמדובר כאן אינו על מסורת "הלכתית" כמסורת של עופות וחגבים וכדו', אלא על מסורת "מקצועית" כיצד מעבדים עורות]. עד כאן דבריו.
דהיינו: א. הרב יאקב לא שאל את החזון איש, אלא את אחיינו, הגר"ח גריינמן זצוק"ל. ב. הרב גריינמן לא אסר לכתוב על הגויל, אלא אמר שאינו ממליץ על כך. ג. טעמו היה, כדי שלא להיות צדיק יחידי בגן עדן.
♦
אף על פי כן, מן המובן, שעדיין לא הוכרע עצם הנידון. חובתנו להעיר כי כפי שהבינו רבותינו האחרונים ז"ל, הקליפה השומנית היא היא הדוכסוסטוס. ועל כן ברור שלפ"ז אין אפשרות להכשיר את הגויל שבזמננו, לכתוב עליו מצד שיער, שהרי מורידים ממנו את הקליפה השומנית, ונמצא שאין כאן אלא קלף בלא דוכסוסטוס, ואין זה גויל כלל, והכתיבה עליו מצד שיער היא פסולה לסת"ם. כן נקטו האחרונים ז"ל כדבר פשוט, וכך פסק המשנה ברורה, 'הפוסק האחרון בדורנו בחלק או"ח' (מרן הגרח"ק שליט"א בהקדמתו לשונה הלכות), וכבר כתב החזון איש כי הוראת המשנה ברורה 'היא הוראה מקויימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית' (קובץ אגרות ח"ב סי' מ"א).
הרב אלבה כותב על כך [ביחס למה שכתבתי בזה בירחון האוצר שם, ואודה ביחוד על כי בשפלנו זכר לנו]: 'ולענ"ד יש לחזור על מה שכתבתי כאן דאין לחוש לדברי אחרונים הסבורים הקליפה השומנית היא הדוכסוסטוס, כשאנו רואים להדיא מהראשונים שאין צד לומר שהשמנונית הזו היא דוכסוסטוס'.
והחכמים המעיינים שיחיו, יעיינו בעינם הבדולח, ואשר יבחרו יקרבו.
♦
ג. ד.
ודאתאן להכא, אבקש לתקן טעות נוספת שנתאזרחה בלב מאמרי הנ"ל, ועמדתי עליה בעקבות דבריו היקרים של הרב אלבה.במאמרי הקטן שם כתבתי בעניי, כי למרות שהחומרא המקובלת להשאיר את כל הליצה, היא מפורסמת בשם החכמת אדם, מכל מקום לא יתכן שהחכ"א החזיק בה. וזה מפני שהחכ"א בעצמו כותב 'דבעל כרחך צריכין לגרור לצד השיער הקליפה הדקה'. כך שגם אם נאמר שלפי החכמת אדם יש להקפיד על שלימות השכבה החיצונית שבצד שיער, מכל מקום ודאי לא מדובר בשכבת הליצה - שאדרבה, אותה כותב בהדיא החכמת אדם שמקלפים.
לאחר מכן הבאתי 'וכן שמעתי מהגרד"מ מורגנשטרן שליט"א, דודאי לא הצריך הנשמת אדם להשאיר את האפידרמיס, שפעמים הרבה הוא נמס בעצמו מחמת הסיד, אלא כונתו היא שלא לפגוע בשכבה שתחתיו'. כאשר שמעתי את הדברים מפיו של הגרד"מ, היו הם לפלא בעיני, הלא בעצמי שמעתי מפיו כמה פעמים שצריך להקפיד להשאיר את הליצה, וא"כ מה זה דקאמר עתה שהיא נמסה מעצמה. אעפ"כ כתבתי את הדברים כפי ששמעתי [ולא קיימתי בעצמי לא הביישן למד].
♦
בשעה שקראתי את המאמר הראשון של הרב אלבה (ירחון האוצר גליון מ') ראיתי כי הרב כותב (בהערה ב'): 'הליצה, שהיא הקליפה הדקה שמעל העור, רגילים לכנותה 'אפידרמיס'. אך בספרי מדע מכנים אפידרמיס בבהמה רק את חלק העור העליון לגמרי, שמורכב כולו מ'קרנית'. חלק זה יורד מייד כשמשרים את העור בסיד'.
הדברים היו לי לפלא, מפני שבספרו גויל וקלף (עמ' 22) בפירוש כותב הרב אלבה, כי שכבת הדרמיס מתחלקת לשתי שכבות, גרעינית ורשתית, ומעליה נמצא האפידרמיס, שאחר קילופו ניתן לכתוב עליו. פניתי לרב אלבה, ונעניתי במאור פנים כי הכינוי 'אפידרמיס' משמעותו היא - מה שמעל הדרמיס. יש ספרי מדע שמכנים כך את שכבת הליצה [ואכן על פי זה נכתבו הדברים בספר גויל וקלף], אך מאידך הרבה ספרים כותבים שהאפידרמיס יורד מיד עם הכניסה לסיד - כך שודאי אין הם מתכוונים לליצה, אלא רק לשכבה העליונה לגמרי. ועל כן הושמט ביטוי זה ('אפידרמיס') ממאמריו האחרונים של הרב אלבה בכדי למנוע בלבול. הרב אלבה הוסיף וטרח לשלוח לי מקורות נוספים המבהירים ומאששים את הדברים [שאין בהם נ"מ למעשה].
♦
ה. ו.
עתה הבנתי כי הדברים שהבאתי בשם הגרד"מ שליט"א - שאין להקפיד על השארת האפירדמיס, נכונים ומדויקים היו, אך לא הבנתי נכון את כוונתו. לתומי חשבתי שהמכוון הוא לשכבת הליצה, אך לא כן הוא, אלא המדובר הוא רק על הקליפה הדקיקה העליונה ממש, ואילו את הליצה יש להשאיר[3].במאמר שנדפס בירחון האוצר (גליון מ"א עמ' שכ"ז) הביא הרב אלבה את מה שביארתי בדעת הנשמת אדם, ש'לא אכפת לן במה שמגרדים את האפידרמיס שהוא הליצה', ועורר על כך שעירוב פרשיות שנו כאן, ושכבת הליצה אינה יורדת בשעת השרת השיער. לגופו של ענין, אעפ"כ בדעת הנשמת אדם עדיין מוכח שהליצה עצמה מקלפין אותה, וכל מה שהצריך להשאיר - הוא מה שתחתיה. אם כי אכן ענין זה צ"ע מהמציאות, איזו קליפה יש תחת הליצה, וכבר תמה בזה הרב אלבה (במאמרו האחרון, ירחון האוצר גליון מ"ב עמ' קנ"ג) 'ברור שבמציאות הליצה היא הקליפה של צד השיער, ולא קליפה כלשהיא מתחתיה שלא קיימת כעור בפני עצמו'.
ואכפול ברכה ושלו' לעמלי תורה בטהרה
חיים אשר ברמן
♦ ♦ ♦