מח"ס שו"ת אבני דרך ט"ו כרכים
הפרת הסכם יששכר וזבולון בתקופת הקורונה
מה הדין במי שעשה הסכם יששכר וזבולון. ועתה עקב הקורונה הוא לומד פחות כי נמצא בביתו. האם אפשר להוריד לו מהכסף, או דגם בזה אמרינן דהוי מכת מדינה. ואומר כי שאלה זו עלתה בעקבות נגידים ותורמים שהפסידו בתקופה זו כסף רב בהשקעתם (עקב נפילות הבורסה), וכעת הם מעוניינים לתרום פחות או להפסיק את ההסכם של הסיוע ליששכר.כיוון דבנושא זה של 'הסכם' יששכר וזבולון לא התעסקנו עד כה. לכן ארחיב בו מעט.
♦
שיתוף פעולה בין זבולון ליששכר
כבר מימות עולם היו אנשים שעמלו בתורה והיו אנשים אשר סייעו להם להתפרנס ותמכו בלומדים. וכפי שכבר נאמר בילקוט שמעוני (פרשת ויחי קסא): "זבולון לחוף ימים בסחורתו, ויששכר בתורתו, וזה עם זה שותפות בעולם הזה ובעולם הבא" (וע"ע בתנחומא פרשת ויחי יא). כלומר יששכר התפרנס מזבולון, וזבולון קיבל חלק בתורה ממה שעסק יששכר. ויש מעלה להחזיק את לומדי התורה (עיין יומא עב, א). וראיתי מקום לציין דווקא בפתיחה, את דברי ספר באר משה (פרשת וישלח), שכתב לפרש על הפסוק "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" (דברים כה, יח) כאשר ראה עמלק שלא יוכל להכניע את תלמידי החכמים עצמם, הוא פנה אל המון העם המחזיקים בידי תלמידי החכמים, שהם בבחינת "הנחשלים אחריך" וזינב וקיצץ בהם, שהרי כל כח עמידתם נובע ממה שהם מחזיקים תורת משה, משום שבזה הם מחוברים אל תלמידי החכמים, נמצא שבהחזקת תלמידי חכמים הם נחשבים כתלמידי חכמים, ואת זה רצה עמלק למנוע.בהפלאה (כתובות, פתחא זעירא אות מב) פירש את דברי שלמה המלך (סוף שיר השירים): "כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנוטרים איש יביא בפריו אלף כסף, כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו, היושבת בגנים". דפירושו שהתלמידי חכמים היושבים ולומדים תורה בבתי מדרשות הם קרויים כרם ה' ונוטרים את [פריו] פרי עץ חיים (גידולי הכרם). ואילו שאר העם, המחזיקים בידם, קרויים 'נוטרים את הכרם', והם זוכים בשכר הפירות של התורה בעולם הזה כל אחד לפי הברכה. וזה כוונת הפסוק "איש יביא בפריו אלף כסף". היינו בזכות הפירות של התלמידי חכמים, עיי"ש.
אך נדגיש כי מעלת ההסכם, היא כאשר עושים את ההסכם מראש, ולא אחר שכבר למד יששכר (כמשמע מרש"י במסכת זבחים ב, א ד"ה 'שמעון אחי עזריה'. רבנו-ירוחם נתיב שני ח"ג. רמ"א יו"ד רמו, א. שו"ת אפרקסתא דעניא א, נח).
החפץ חיים (בספר שם עולם ח"ב פ"ו) ביאר כיצד מוגדר האדם לזבולון. וציין ד"איש אשר הוא בעל עסקים ולא יוכל לקחת חלקו בתורה, עליו להתאמץ בכל עוז על כל פנים לקחת לו שותף יששכר לקנות חלקו בתורה על ידו". וביאר שם, דזה יהיה או ע"י זה שהוא יחזיק בת"ח בכל צרכי חיותו או שהוא יחזיק בישיבה[2] שעוסקים בה בתורה. והדגיש באריכות שם את מעלתם של האנשים הללו (זבולון)[3].
אגב נעיר, כי תמיכת זבולון ביששכר איננה פותרת אותו מעיסוק בתורה ולמידת ההלכות הנצרכות לו[4], כדמשמע מהגמרא במסכת יומא (לה, ב) ומדברי הטור (יו"ד סי' רמו: "כל אחד מישראל חייב... "). וע"ע בזה בשו"ת אגרות משה (יורה-דעה ד, לז) ובשו"ת יביע אומר (ח יורה-דעה יז).
בעקבות תמיכתו, זוכה זבולון לעושר וכבוד, יצליח במסחרו (עיין באור-החיים עה"פ 'שמח זבולון') ניצול מהחטא (עיין שו"ת מהרי"ט חו"מ ק. חת"ס בב"מ ח, ב), ניצול מייסורים (עיין בקונטרס עץ פרי לגר"י אלחנן פט"ו), זוכה בעולם העליון שמלמדים אותו תורה (עיין שו"ת מנחת-יצחק ו, ק ד"ה 'אמנם'), מגביהין כבודו בישיבה של מעלה (עיין בנצי"ב בשו"ת משיב דבר ג, יד ד"ה 'ועתה'), זוכה לתחיית המתים (עיין בכתובות קיא, ב) ועוד (וע"ע בספר פסקים ותשובות רמו אות יא).
מצינו מספר טעמים להחזקת לומדי התורה. ראשית, כי ע"י כך הם מקיימים מצות לימוד תורה (וע"ע בשו"ת בנין-אב ד יורה-דעה נה אות ד). שנית, מדין ערבות. שלישית, מדין צדקה[5] (עיין בכלי יקר דברים לג, יח) או מדין כ'נתינת תרומות ומעשרות' (עיין בספר הגיוני-הפרשה, בראשית עמוד תקיד).
♦
הסכם רוחני וביטול שותפות
בעניין הסכם יששכר וזבולון, וחלוקת השכר הרוחני[6], עיין בשו"ת מהר"ם אלשקר (קא), בספר אמרי בינה (ח"א בחלק השו"ת שבסוף הספר סי' יג), בשו"ת בית שלמה (ב יורה-דעה צד), בשו"ת ציץ אליעזר (טו, לה. כ, לד), בשו"ת תשובות והנהגות (ה, רפז), בספר מנחה חדשה (סי' מ) ובשו"ת ודרשת וחקרת (ד יורה-דעה מו). ואציין כי לפי רב האי גאון, התשב"ץ (א, קמד) והנצי"ב (במשיב דבר ג, יד) אין חלוקה בשכר הרוחני (וע"ע בספר מדבר קדמות מערכת מ אות לו).הרמב"ם[7] (בהלכות תלמוד תורה) והשולחן ערוך (יורה-דעה רמו, א) פסקו כי כל אדם[8] חייב ללמוד תורה "ומי שא"א לו ללמוד, מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים". ועל כך הוסיף הרמ"א: "ותחשב לו כאילו לומד בעצמו (טור). ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר, אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתנו לו" (ואכמ"ל מדוע הרמב"ם והשו"ע השמיטו את ענין יששכר וזבולון)[9].
לגבי ביטול שותפות מצינו בטור (חושן משפט קעו), דכל שהתחילה השותפות אף אם לא נעשה קנין, לא יכולים לחזור בהם[10]. ובשולחן ערוך (קעו, א) פסק בהאי לישנא:
השותפין שבאים להשתתף, אין השיתוף נגמר בדיבור, לומר שאם אמר: בואו ונשתתף יחד בכך וכך, שלא יוכלו לחזור בהם, ואינו מתקיים אלא בקנין. וכיון שצריך קנין, כל דבר ודבר לפי קניינו מתקיים שיתופו, לפיכך המטבע שאינו נקנה בחליפין, אין השיתוף מתקיים בו בקנין, שאפילו קנו מיד שניהם שיביא כל אחד מעותיו וישתתף בהם, וכתבו שטר על זה והעידו עדים, אינו מועיל, אלא צריך שיביא כל אחד מעותיו ויטילו מעות שניהם בכיס אחד, ויגביהו שניהם הכיס. ויש מי שאומר שהוא הדין אם משך כל אחד מעותיו של חבירו, מהני, ואפילו לא עשו לא זה ולא זה, אלא נשתתפו והתחילו לישא וליתן בעסק השיתוף לקנות או למכור, יש מי שאומר דמהני.
מרן הביא בתחילת דבריו את שיטת הרמב"ם (הלכות שלוחין ושותפין פ"ד) והסמ"ג (עשין פב) כי שותפות בדיבור בעלמא לא נחשבת לשותפות, וניתן לבטלה. אולם, בסוף ההלכה הביא מרן בשם יש מי שאומר דאפילו לא עשו לא זה ולא זה (לא היה קנין ואפילו לא קנין סודר וכדו'), אלא התחילה השותפות והתחילו לישא וליתן בעסק, הוי שותפות, ואין אחד מהם יכול לחזור בו. וזו דעת המרדכי (בבא-בתרא א, תפא) בשם הר"מ, רבנו תם והטור. אולם ע"פ הכללים, סתם ויש מי שאומר, הלכה כסתם. ולכן לכאורה יכולים לבטל. מאידך יתכן לומר דדין הסכם יששכר וזבולון איננו בגדר שותפין (ואגב, יש שכתבו[11] דאין ראוי לעשות שטר הסכם).
עפי"ז דן בעל שו"ת דברות אליהו במכתבו אלי (ואחר שהביא דברי בסי' רמו והרמ"א כתב), וזה לשונו:
והנה רבינו ירוחם (והובא בבית יוסף סי' רמו) בבדק הבית כתב העוסק בתורה יכול להתנות עם האיש הבא להחזיק בו, קודם שיעסוק בתורה שיטול חלק מלימודו. כמו יששכר וזבולון ע"כ. הרי מפורש שלוקח חלק מלימודו ממש. וכן הרמ"א הנ"ל נקט ויחלוק עמו בשכר ממש יחלוק עמו והיינו נגרע מחלקו של הלומד וניתן לתומך, וכן מפורש במאירי (סוטה כא) שחולק עמו בשכרו. ובשו"ת מהר"ם אלשקר (קא) הביא תשובת רב האי גאון, וז"ל: שאיך יעלה על לב לומר ששכרו של העוסק בתורה ובמעשים טובים ינתן לזה, והלא נאמר 'צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה', וכשם שאין אדם נתפס בעון זולתו, כך אין אדם זוכה בזכות זולתו, היחשוב אדם שמתן שכר המצות הוא דבר שישאהו בחיקו שיוכל ליתנו לאחר וכו' וביותר מי שעוזר לעוסקים בתורה שיהיה לבם פנוי לעסוק בה יש לו שכר. והשכר שיש לו על פעולתו הוא עכ"ל. הרי מבואר שאין נגרע משכרו של הלומד. אלא שהמחזיק יש לו שכר על החזקתו את לומד התורה, ולא שמחלק עמו בשכרו.
וע"ע לגאון ההפלאה (בהקדמה שם אות מג) שכתב וז"ל: יש שחושבין שעל ידי החזקתן בתלמיד חכם הם קונים ממנו חלק בתורתו כדרך של משא ומתן. אולם חלילה מחשוב כן וכי ימכור ת"ח אפילו שעה אחת מחיי העולם הבא אשר היא יפה מכל חיי העולם הזה, וכ"ש שעה אחת בתורה שהיא חשובה מכל חיי עולם הבא וכו'. אלא הענין הוא שכל אחד מהם מקבל שכרו מושלם, משל למי שמדליק נר מנר שאין מחסיר לאורו, כן המחזיק בתלמיד חכם נוטל שכרו מאת השי"ת. ואינו נגרע ח"ו בחלקו של הת"ח ולכן מי שאי אפשר לעסוק בתורה ומְמַנֶּה אחרים במקומו שיעסקו בתורה והוא יפרנסם, אין בזה גריעות ח"ו לתלמיד חכם לומר שהם מוכרים תורתם בשביל פרנסת העולם הזה וכו' ואין כאן פחיתות שכר לת"ח, [אלא] זה אוכל משלו והם אוכלים משלהם.
ולפ"ז במצב שהתלמיד חכם אינו יכול ללמוד באותו מרץ דאנוס הוא ע"פ הנגיף, וגם שהרי כל אחד נוטל שכר פעולתו ואינו קשור לשכר הלומד והתומך, א"כ ברור שאין מקום להוריד לו משכרו שעי"ז יגרום שגם מה שלומד עתה יפסק ח"ו ובפרט שזה כלל וכלל לא קשור לשכרו של הלומד וכנ"ל.
ועיין עוד שדי חמד (ח"ה עמוד 308 כלל יג) שכתב בשם הפוסקים דאם מספק לתלמיד חכם ומחזיק בו ללמד תורה אין חשש לתלמיד חכם משום שונא מתנות יחיה, הואיל ומטי הנאה מרובה לנותן בזה שהוא מחזיק לומדי תורה לית לן בה.
המורם דאין למחזיק לגרוע משכרו של הלומד דלא נחסר משכרו של המחזיק מאומה.
ואציין כי בשו"ת מנחת יצחק (ז, פז) נשאל, האם כאשר רואה זבולון שיששכר אינו ממלא את חובתו בלימודו, האם הוא יכול לבטל את השותפות, והעלה שכן. אלא דשם יששכר אינו ממלא את חובתו (לא בגלל אונס וכדומה)[12]. אך בלא זה, לא ניתן להפר ולבטל השותפות (וע"ע בשו"ת להורות נתן ב, קא אות ב).
♦
מכת מדינה
ונעיין מעט לגבי מקרה מכת מדינה. מקורו במשנה בבבא מציעא (ט, ו): "המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו אם אינו מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו, רבי יהודה אומר אם קבלה הימנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו". וכ"פ השולחן ערוך (חושן-משפט שכא, א): "החוכר או המקבל שדה מחבירו, והוא בית השלחין או בית האילן, ויבש מעין בית השלחין ולא פסק הנהר הגדול, אלא אפשר להביא ממנו בדלי, או שנקצץ האילן של בית האילנות, אינו מנכה לו מחכירו. ואם מכת מדינה היא, כגון שיבש הנהר, מנכה לו מחכירו". והעיר הרמ"א: "אבל בקבלנות אינו מנכה לו כלום, אלא חולקין במה שנמצא כפי תנאם. והא דאמרינן אם מכת מדינה הוא מנכה לו מן חכירו, הוא הדין בכל כיוצא בזה, דכל מקום שנפסד הענין לגמרי והוי מכת מדינה, מנכה לו משכירותו. ואם אפשר לתקנו על ידי טורח ותחבולות, אינו מנכה לו. וכל מקום שמנכה לו אין חילוק במה שעבר או להבא".בהמשך כותב שם הרמ"א (שכא, א): "וכן פסק מהר"ם (מובא במרדכי ב"מ סי' שמג) על מלמד שגזר המושל שלא ילמוד, דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על בעל הבית (מרדכי פרק האומנין). ויש חולקין וסבירא להו דמכאן ולהבא בדין חזרה קאי, כמו דאמרינן לעיל סימן ש"י לענין השוכר חמור ומת, ואם לא חזר איהו דאפסיד אנפשיה ומחל (מהר"ם פאדוואה לט). והסברא הראשונה נראה לי עיקר". מדברי הרמ"א עולה דכיוון שהרשות גזרה שלא ילמדו, כל ההפסד הוא על בעל הבית, ולכן זבולון חייב לשלם.
וכן משמע מדברי ערוך השלחן (שלד, י) שכתב שאם הפועל מוכן לעבוד, וקרהו אונס שהוא מכת מדינה (כגון מלמד, שגזרו עליו שלא ילמד) ההפסד כולו על בעה"ב. אך אם הפועל אינו מוכן לעבוד בגלל האונס ההפסד כולו עליו, אפילו במכת מדינה. וא"כ בנד"ד, שיששכר מוכן ללמוד, אלא שהמדינה לא מרשה לו ללמוד בכולל בגלל הנגיף, אנוס הוא. וזבולון יצטרך לשלם. וכן העלה בשו"ת באהלה של תורה (א, קח). וע"ע בזה בדברי הגר"ש ישראלי (תחומין יב עמוד 219) בענין מכת מדינה, שהסתפק, מזלו של מי גרם, עיי"ש.
אלא שהש"ך והסמ"ע (סק"ו) חלקו על הרמ"א (עיין בבאר-היטב סק"א), וממילא הדין תלוי מי המוחזק. היינו, אם שילם זבולון מראש הוא לא יוכל להוציא ממון. אך אם עדיין לא שילם עבור החודש הבא, הרי הוא יכול שלא לשלם. ועיין בשו"ת חקרי לב (חושן-משפט פא) שהעלה משו"ת מהר"ם פדאוה (לט) דבמכת מדינה ההפסד למשכיר. וכן העלו המהרש"ך (ב, קצח), שו"ת חינוך בית יוסף (ק) ועוד. וממילא ההפסד הוא על יששכר (אנשי הכולל), ורשאי כעת זבולון להפחית מהסכום (שעדיין לא העביר).
ואכמ"ל במה שרבים העלו דיש סתירה בדברי הרמ"א, דבסימן שלד כתב שאם ברחו מחמת שנוי האויר, הוי כשאר אונס, והוא פסידא דפועל (או המלמד). כלומר, במקום שיש מכת מדינה הוי הפסד של המלמד. ועיין בזה בחכמת שלמה (שכא) ובנתיבות המשפט (בביאורים).
אולם בהיותי בזה, ראיתי כי בעקבות המחלוקת הגדולה בסוגיא ובפוסקים העלה הראב"ן (צח) כי במכת מדינה ההפסד הוא על שניהם (ובקושטא כך משמע גם מהסמ"ע) ודבריו הובאו בהערה[13].
החתם סופר בספר הזכרון (הובאו דבריו בספר ארחות המשפטים כלל ז סי' י עמוד פד) דן במקרה דומה, ואלו דבריו:
ורבו עתה המלמדים והתלמודים אשר שאלו לנפשם מה לעשות בדין זמן זמנים שבטלו מלמודים[14], אם יתחייבו שכרם משלם או לא. ואני בעניי אמרתי: דין תורה לא ידעתי, ואני משלם לשכירים שלי שכרם משלם בלי ניכוי כלל, ואתם תבצעו הדין ע"ד הפשר לשלם חצי' ויפסיד המלמד חצי. וטעמי ונימוקי כי ברור הוא שהוא כדין מכת מדינה, וידוע אריכת ד' הסמ"ע סי' שכ"א ודעתו שיפסיד המלמד כולה, ולכה"פ רצה לפרש דברי מהר"ם ב"ב שיפסיד הבעה"ב חציה. והנה הש"ך שם חלק עליו ודברי הש"ך ומהרמ"פ נכונים מאד כי נעלם מהסמ"ע דבריו (של מהר"ם פדואה) שבסי' פ"ו. אך הדבר קשה מאד בעיני, מ"ט להוציא ממון מבעה"ב כיון שהיא מכת מדינה ומזל שניהם שוה בו, ואין לומר שמזלו של זה גרם טפי ממזל של זה. וראיתי בהגהת אשר"י פ' האומנין שכ' דבעה"ב צריך לשלם שכר משולם, ומסיים וצ"ע בפ' המקבל עיי"ש, ונראה דכוונתו למ"ש דהתם גבי חוכר תלי הש"ס במזל של מי גרם, ועוד דהתם החוכר הוא המוחזק שפיר ינכה לבעה"ב גבי מכת מדינה משום דמצי אמר מזלא דידך לחוד גרם, משא"כ במלמד קשה להוציא מבעה"ב, ע"כ הואיל ומסברא נראה דמזל שניהם גרם, ע"כ עשיתי פשר מרצון שניהם וחפצם שיהיה ההפסד של שניהם.
כסיוע להכרעת החתם סופר הביא בעל אורחות המשפטים את תשובת מהר"ם (דפוס פראג סי' שפח), וזו לשונו:
דין על ראובן ששכר בית משמעון לב' שנים והקדים ונתן לו השכר של ב' שנים ובתוך אותן ב' שנים ברחו היהודים מן העיר מפני פיקוח נפשם וברח גם הוא והניח הבית ריקם ואח"כ חזרו וגם הוא חזר ורוצה שישלם לו שמעון מה שהיה חוץ מביתו ושמעון משיב ביתי היה לפניך ואתה ברחת ואיני משלם לך נראה בעיני טענת ראובן טענה ברורה, לפי שמכת מדינה היא, אעפ"כ יחלוקו ההפסד שמעון ינכה לראובן חצי מה ששהה חוץ מביתו ושאר חציו ישלם לו לפי ששמא יהודי אחר שלא נגזר עליו היה שוכר הבית שהרי מיעוט הקהל נשאר ולא הי' נפסד כלום וכיון דאיכא לספוקי יחלוקו.
דברי המהר"ם הם כדברי הראב"ן שראינו לעיל שהעלה שבעקבות המחלוקת, במכת מדינה ההפסד הוא על שניהם. ועיין בספר משפט שלמה (נתיב יט) דהביא דבשעת מלחמת המפרץ התבטלו המלמדים והגננות מחמת אונס המלחמה והורו הגר"ח קנייבסקי והגר"י זילברשטיין דכיוון שיש מחלוקת בזה, יש לפשר ביניהם. וכן חזיתי דהעלה גם בשו"ת דברי בניהו (כג, קג), דיש לעשות פשרה. וע"ע באריכות בזה בשו"ת מנחת אשר (ב, קכ), ושם העלה (אות ו) ג"כ דיעשו פשרה.
והעיר לי בטוטו"ד הרה"ג שמואל פנחסי, בהאי לישנא: "אם התנה עמו כמה שעות ילמד האברך, דהיינו הכסף היה פֶּר שעה, או שעות יומיות שבועיות או חודשיות, שבזה לא שייך מחלת 'הקורונה', כי זה לא מתנאי עובד ומעביד. הוא משלם לו על נטו לימוד להבדיל כעין תשלום על שירות (כגון הסעות וכו'). ובמקרה שלא סיפק את השירות אינו רשאי לקבל תשלום. אבל אם מטרת הנדיב 'זבולון', להחזיק בידי האברך ולסייע למחייתו ע"מ שתהיה לו אפשרות ללמוד ככל שיוכל, ולזכות את עצמו ואת האחרים בתורתו, הרי שבימים אלה חייב לספק לו את תמיכתו, שכן הוא לומד עד כמה שניתן לעולה בידו. וכל זאת כדי שיוכל להחזיק מעמד לבאות". עכ"ד (אך אין בזה התייחסות בתשלום תמיכה עבור לימוד בכולל)[15].
♦ ♦ ♦