הערה על מאמרו של הרב חיים טולידאנו "תורה שבכתב ותורה שבעל-פה" (עמוד רל"ב)

לכבוד מערכת ירחון האוצר
ישר כח על הקובץ החשוב שאתם מוציאם כל חודש, הוא ערוך ברמה מאד גבוהה, עם מאמרים משובחים מאד.
להלן תגובה על המאמר תורה שבעל פה ותורה שבכתב של הרב חיים טולידאנו.

את ה' האמרת וה' האמירך

לפני שנה הוצאתי לאור קונטרס בעניין כוונת שם 'אלוקינו', ושם הבאתי ראיות רבות מחז"ל והראשונים שהגדרת שם זה היא מלכנו המשגיח עלינו בהשגחה פרטית מיוחדת. הבנת משמעות שם 'אלוהינו' כמבטא השגחה מיוחדת, פותחת פתח ושופכת אור חדש על פרשיות ועניינים נוספים העוסקים בקשר והיחס בין הקב"ה לעם ישראל.
אחד מהפסוקים המרכזים המבטאים קשר זה הוא הפסוק "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְו‍ֹתָיו (דב' כו יז-יח). המילים 'האמרת' ו'האמירך' אין להם עד מוכיח במקרא (כלשון רש"י שם), ופירושים שונים נאמרו על כך.
ובתרגום אונקלוס תרגם 'חֲטַבְתְ' ו'חַטְבָךְ'. ורבים התקשו בביאורו. אך לשון זה נמצא גם בחז"ל אשר הביאו הפסוקים הללו, כהוכחה שהקב"ה משתבח בשבחי ישראל, וכך נאמר בברכות ו ע"א:
"את ה' האמרת היום... וה' האמירך היום". אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
כלומר לשון 'האמרת' עניינו עשית חטיבה, כמו שתרגם אונקלוס. ובעניין זה פירש רש"י שחטיבה הוא לשון חשיבות ושבח כמו יתאמרו כל פועלי און (תה' צד) – ישתבחו.
אך קשה על פירוש זה, כי פסוק שמע ישראל אין משמעותו שבחי ה', אלא עניינו קבלת מלכותו ואחדותו. ועוד, שגם אין זה מתאים למשמעות הפסוק, שהרי השבח שעם ישראל משתבח בה' הוא פעולת מצווה בפני עצמה, ואינו על מנת להיות לו לאלהים ולקיים מצוותיו.
ואכן רש"י בפירושו על התורה פירש באופן שונה מפירושו לגמ', וז"ל (ע"פ גרסת דפוס ראשון וחומש רדלהיים):
את ה' האמרת וכו', אין להם עד מוכיח במקרא, ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה – הבדלתו לך מאלהי הנכר להיות לך לאלהים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה[2].
כל' 'האמרת' כונתו לקבל את ה' כאלוהיך היחיד, ו'האמירך' כוונתו שיִחַדְךָ להיות לעם מיוחד מכל העמים. וכן כתב רש"י בגמ' גיטין (נז ע"ב) ד"ה 'האמרת' - 'יִחֲדְתָ', והוא כפרושו על התורה, כי הוא לשון הבדלה והפרשה, מיוחד לעצמו.
וכן הוא בפרוש הרס"ג על התורה שם:
'את ה' האמרת' - וכמו שאתה המשלתו להיות לך, וה' האמירך, כן יחדך ה' להיות לו.
כל' הפסוק משווה עניין ממשלה לעניין יחוד. והסיבה היא כי יחוד פירושו קבלת אלוהות והשתעבדות לאל יחיד, וזהו בעצם עניין ממשלה.
ועל פי פירוש זה תתיישב היטב הכוונה במדרש וכן פשט הפסוק, כי מה שנא' בפסוק "להיות לך לאלהים", משמעו לקבל עליך אלוהותו, כל' להיות משועבד ונאמן לשי"ת בלבד. וכן מובן מה שהמדרש קישר בין פסוק זה לפסוק שמע ישראל, כי עניינו של פסוק זה הוא קבלת מלכות ה' ויחודו, וכן הוא כביכול קיבל על עצמו להיות מנהיגנו ביחוד[3].
וסיוע לפירוש זה נמצא בפירוש הרס"ג לברכות ו ע"א על לשון המדרש דלעיל 'עשיתוני חטיבה אחת' (גנזי ירושלים ורטהיימר), וז"ל: 'חטובא' - כטבא בערבית עינינו שדוכין ויחוד. ופירש כך כי ארוסה בערבית נקראת 'מכטובה', ורס"ג השוה פה שרש 'חטב' בארמי ל'כטב' בערבי ששניהם דומים בהברתם[4].
וכן מצאתי בסדור הרוקח (קדושה של מוסף עמ' תקעא) שכתב בהדיא כי חטיבה פרושו יחוד שהוא אהבת ה', וז"ל:
בכל יום תמיד פעמים באהבה שמע אומרים... שתי פעמים באהבה מייחדים, כדכתיב (דב' כו יז) את ה' האמרת, חטבת, ואהבת את ה' אלהיך.
ואם נתבונן היטב נראה שזו בעצם כוונת הגמ' (בגיטין נז.) המספרת על תשובת הבן האחרון לאותו קיסר רשע שהרג את חנה ושבעת בניה:
אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודה זרה! אמר להו, כתוב בתורה: (דברים כ"ו) את ה' האמרת וגו' וה' האמירך היום, כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת.
כלומר, לשונות 'האמרת' 'והאמירך' מבטאים ברית של נאמנות מוחלטת לשני, שהיא תוצאה של יחוד והבדלה. ולפ"ז מובן הקשר לפסוק שמע ישראל, שגם הוא פסוק שאמר אחד מהבנים לאותו רשע.
מסקנת הדברים היא כי המילה 'האמרת' משמעותה הבדלה ויחוד, שהוא בעצם קבלת אלוהותו והמלכתו עליך. וכן 'האמירך' משמעותו בעצם הבדילך ויחדך ע"י שמשגיח עליך בהשגחה פרטית. ושתי משמעויות אלו גנוזות בשם אלוהים, כמו שהוזכר כבר לעיל בדברי הראשונים. והדברים מתאימים להפליא.
וע"פ זה יובן התרגום ירושלמי אשר תרגם מילה זו במשמעות של הַמְלָכָה, שתרגם האמרת וגו' "אמליכתון יומא דין", ובפסוק יח: ה' האמירך מתרגם "ומימרא דה' אמלך עליכון לשמיה לעם חביביא". ובירושלמי השלם מכתי"ר מתרגם "ומימרא דה' אמליך יתכון יומא הדין למהוי לשמא לעם חביבין". וביאור זה צ"ע, כי לא מצאנו בשום מקום מלכות בלשון כזו. אך על פי הדברים לעיל מובן, כי אין זה תרגום מילולי אלא תרגום העניין.
ואם כך נוסף בזה מבט חדש על משמעותה של קבלת מלכות שמים בקריאת שמע, שמלבד ההשתעבדות לקב"ה, הכוללת ביטול כל הרצון העצמי, כלול בזה גם מעין הסכמה ורצון להיות נבדלים ומיוחדים לו שלא נלך אחרי אלוהי נכר. וזה כעין מצות הקידושין, בה האשה משתעבדת לבעלה וגם מביעה הסכמה להיות נבדלת ומיוחדת לו בלבד.
דורון רונן
מחבר הסידור המפורש כונת הלב
♦ ♦ ♦