ראש כולל נר יוסף
מח"ס מנחת רפאל ושמעתתא דספיקות
הערות בענייני לפני עיור[2]
א. בעניין המכשיל חברו בכמה לאוים, האם עובר בכמה לפנ"ע. הנה, בשנת תשע"ב שאלתי שאלה זו לחכ"א שליט"א, ואמר שתלוי הדבר בחקירה אם לפנ"ע הוי איסור כללי או פרטי, דאי הוי איסור כללי עובר האדם בלפנ"ע אחד, ואילו הוי פרטי עובר הוא בכמה לפנ"ע. אולם אינו מוכרח לענ"ד, דאף אי הוי כללי אפשר דעובר הוא בכמה לפנ"ע, ואף אי הוי פרטי, אם הכשילו בכמה לאוים מאותו שם איסור, אפשר דעובר בלפנ"ע אחד. ולענ"ד יש להוכיח מהא דהחפץ חיים בספרו, כשבא להדגיש את חומרת האיסור, ומנה י"ז לאוים, לא כתב דהלפנ"ע הוא כפול ט"ז לאוים [מלבד הלפנ"ע עצמו כמובן].ב. בעניין אי אמרי' עשה דוחה ל"ת בלפנ"ע, יש לציין דהגר"א גנחובסקי זצ"ל ב"פנינים" (פרשת נשא תשע"ו גיליון 182) הקשה דכל סוטה תאסור את המים בקונם, וכמו"כ יש להקשות שכל אדם שחייב מיתת בי"ד יאסור את גופו בנגיעה. ולגבי השאלה עם הסוטה תירץ הגר"א גנחובסקי שעשה דוחה ל"ת, וחזינן דדעתו דאמרי' עדל"ת אף בלפנ"ע.
ג. בעניין האם מותר לרב מחמיר להפנות את השואל לרב מקל, הגרמ"מ לובין שליט"א אמר לי פעם בשאלה מסוימת שהגר"נ קרליץ זצ"ל החמיר, ובשעת הדחק היה מפנה את השואל להגר"ש וואזנר זצ"ל שיתיר.
ד. בענין דברי האמונת שמואל (ח"א סי' י"ד) דליכא לפנ"ע היכא דהנכשל אינו מצווה בלאו זה. הנה בתוס' בב"מ (י, ב ד"ה דאמר לישראל) לכאו' מבו' להדיא לא כן, שהרי כתב ששליח ישראל המקדש לכהן גרושה עובר בלפנ"ע, והיינו אע"ג דישראל אינו מצווה באיסור גרושה. ויעוי' באגרות משה (יו"ד ח"א סי' ג'), שהביא תירוץ נפלא מאחיינו, הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל, שביאר עפ"י היסוד הנודע שבכל לפנ"ע איכא שני דינים, גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו [ושמעתי מהג"ר שלמה פישר שליט"א שאע"ג שבכל המקומות בתורה אינו מסכים לומר דהוי שני דינים, אולם כאן ודאי הוי ב' דינים], וא"כ דברי האמונת שמואל נאמרו רק לגבי הדין שבין אדם למקום, ואילו דברי תוס' נאמרו רק לגבי הדין שבין אדם לחברו. ומ"מ הדין שבין אדם לחברו אינו הופך את השליח לבר חיובא, כיון שאינו בגוף הדבר. ויש להוסיף שדברי האמונת שמואל לא נאמרו לגבי הדין שבין אדם לחברו, כיון שמיירי בגוי, ובגוי ליכא הדין שבין אדם לחברו, כמבו' בחינוך (מצוה רל"ב) [והסתפקתי בדברי האמונת שמואל, האם יהיה אסור לנזיר להכשיל כהן בטומאת כהנים מדין לפנ"ע, והיינו שלמרות שהנזיר לא מצווה בדיני הכהונה, מ"מ מצווה הוא באיסור טומאת מת, ומסתברא שאינו אסור מדין לפנ"ע, כיון שדברי האמונת שמואל תליא באיסור עצמו, ודו"ק].
ה. בעניין לפנ"ע בריבית בחשבונות חשמל ומים, הנה כתבו הפוסקים דאי"ז ריבית, משום שאם לא ישלם ינתקו לו את החשמל והמים. אולם יש להדגיש שע"כ יש איסור לאחר את התשלום, משום שמכשילם באיסור ריבית, ולהם לא הותר לגבות את הריבית.
ו. הסתפקתי במה שמצוי כשמגיעים למקומות תורניים שבאים נמצאים אנשים שבשלבי חזרה בתשובה, ומבקשים מאדם חרדי את כיפתו, והוא ילך בכובעו, ובסוף התפילה מבקש המשאיל מהשואל את כיפתו בחזרה. ויל"ע האם שרי, דלכאו' מכשילים אותו בהליכה בגילוי ראש. ונראה שיש להקל בזה מב' טעמים, חדא שאין אדם מחויב לתת את ממונו כדי שאדם אחר יקיים מצוה, ומכיון שמלכתחילה כיפה זו היא שלו, ע"כ אין לחוש בזה משום לפנ"ע, ועוד שאם תאמר כן, אנשים לא יתנו את כיפתם ליהודים המבקשים מהם, כך נראה לענ"ד.
ז. בעניין ההפגנות בשבת, דלכאו' הוא מכשיל את כוחות הביטחון בחילול שבת. וידועים דברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות (ח"א או"ח סי' מ') להתיר עפ"י המהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון אות קמ"ה), שהקשה היאך מותר למסור את עצמו בשאר עבירות למיתה, והרי הוא מכשיל את הגוי ברציחה, ותירץ דאיני מחויב לדאוג לו, יעו"ש טעמו. ולפ"ז דן הגריש"א דה"ה הכא, שאנו מחויבים לעשות את המוטל עלינו. אולם אחר המחילה יש לחלק, דהמהרי"ל דיסקין מתיר עשיית מצוה של קידוש ה' למרות שתיגרם עי"ז עבירה, ועובר בלפנ"ע. משא"כ במחאה, שכל מטרתה היא לצמצם את חילול השבת, אם ע"י המחאה יגרמו יותר חילול השבת, א"כ יצא שכרו בהפסדו, ודמי להא דאמרי' בביצה (ל, א) מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, וזאת כדי שלא יקלקל במחאתו. ואף דהוי מפורש בתורה, מ"מ כתב הרמ"א (או"ח סי' תר"ח סעיף ב') שימחה רק פעם אחת. ועוד דנראה לחלק שכל דברי הגריש"א אמורים דווקא בהפגנה בלתי חוקית, שהוא לא הזמין את כוחות הביטחון, משא"כ בהפגנה חוקית שהוא מזמין את כוחות הביטחון. ועוד, שהייתה טענה על ההפגנה בכביש בר אילן שהרי דבר זה יגרום לחילונים לנסוע בדרך ארוכה יותר, וא"כ חסימת הכביש רק תגרום ליותר חילולי שבת.
ח. בעניין נסיעה לכותל עם נהג מונית, שהגר"א גנחובסקי החמיר בזה, משום שמכשיל את הנהג שרואה את הכותל ולא קורע. והנה, יש לציין שהיו שדנו בדבר זה משום שנהג מונית פטור מקריעה, והיינו משום דדמי לרוכלים שפטורים מביכורים. אכן לענ"ד נראה לחלק, דבקריעה אף רוכלים חייבים. ועוד רצה לדון שבד"כ כל נהג מונית בירושלים רואה את חומות העיר העתיקה אחת לחודש. אמנם ד"ז תלוי במחלוקת הפוסקים האם כשלא קרע בפעם הראשונה מתחייב לקרוע בפעמים הבאות. ויש לציין שהגר"ד לנדו שליט"א לא עולה לכותל כלל, ועלה פעם אחת בשנת תשכ"ז ועמד וצעק יום שלם על העולים להר הבית, עד שנחלה, וע"כ לא מסוגל לעלות יותר. ועוד טעם, שהוא גורם בכך שיהיו יותר שוטרים בהר הבית, ויל"ד בזה למעשה, דאפש"ל שכל כמה שיהיה לשוטרים מותר להיכנס משום פקו"נ, יל"ד שאף להמון העם יהיה מותר לעלות, ונושא זה רחב מאוד, ואכמ"ל. עכ"פ בענין עלייה למירון בל"ג בעומר שחל במוצ"ש, דהתם גורמים לחילול שבת של המשטרה, והתם לא כל חילולי השבת הם לצרכי פקו"נ, שהרי יש חילולי שבת שנועדו למנוע פקקים וכדו', ויל"ע בכ"ז.
ט. יל"ד בהיכ"ת נוספת של לפנ"ע, באדם שמרחיב דירתו ובונה על הגג, והולך לשכנע את השכנים לחתום לו בחינם, למרות שעפ"י דין יש להם חלק בגג, ואם הוא לוחץ עליהם עובר ב"לא תחמוד". וא"כ השכנים החותמים אחרי לחץ עוברים בלפנ"ע. וכמו"כ חתן שלוחץ על חמיו לתת לו נדוניה גדולה יותר, יש מקום לומר דעובר בלא תחמוד, וממילא חמיו עובר בלפנ"ע [אא"כ נאמר שאף אם הכסף לא הגיע, מ"מ עבר בלא תחמוד].
י. בעניין אישה שהולכת בצניעות, אולם מחמת יפיה יודעת שאנשים מסתכלים עליה. הנה, בפשטות צ"ל דאין היא עוברת על לפנ"ע, שהרי היא עשתה את המוטל עליה. אמנם יש להקשות מהגמ' בע"ז (כב, א), דאין מעמידין בהמה בפונדקאות של גויים מפני שחשודין על הרביעה, ולכאו' במה אשם בעל הבהמה? וראיתי בספר משנת פקוח נפש, בתשובות הגרח"ק שבסוף הספר, שכתב שברה"ר זכותה של האישה ללכת. אולם עדיין תיקשי, דא"כ אסור לה להתארח אצל חברתה אם היא יודעת שבעלה של החברה יסתכל עליה, וצ"ע.
יא. כשהייתי בביה"ח מעייני הישועה בלידת בני בכורי נ"י, הופתעתי לראות אחיות יהודיות המבצעות חילולי שבת דאורייתא רח"ל ככתיבה וכדו', למרות שלצורך כך ישנן כתבניות נכריות, אלא שמחמת עצלותן אין הן קוראות לאותן נכריות. והסתפקתי האם מותר לבקש מהם לעשות מלאכה כגון לכבות את האור ליולדת וכדו', שבד"כ הן אמורות להעביר את הבקשה לנכרית שנמצאת, אלא שיש חשש שהאחות תעשה זאת בעצמה. והנה, בכה"ג נראה להקל משום שהוא לא ביקש שהיא תעשה, והיא עשתה זאת מעצמה ומיוזמתה [אלא שיש לדון מחמת מעשה שבת, ותליא בנדון של מעשה שבת שאינו בגוף הדבר, ואכמ"ל], אולם להכתיב לה פרטים רפואיים והיא כותבת ממש תוך כדי אמירתו נראה שאסור, משום שנחשב שמכשילה בידיים, ויש לעורר על כך את הציבור.
יב. יל"ד האם מותר לחון אסיר חילוני, או לנכות לו שליש ממאסרו, כשהוא לא ישמור על טהרת המשפחה, וידוע שהחזו"א אמר שלא לשחרר, וכך נראה מסברא. ובאמת יש לברר אצל השופט שלמה איזיקסון מרמת אלחנן בבני ברק, שהוא כיום יו"ר ועדת השחרורים, ופועל עפ"י גדולי ישראל [ובהוראת הסטייפלר נתמנה לשופט תעבורה, ששם עפ"י דין יש כח להעניש את הפושעים] האם יש לו הוראה מגדולי ישראל בעניין זה.
יג. יל"ד עוד היכ"ת של לפנ"ע המבוארת בב"מ (עה, ב) על המלווה בלי עדים. והנה החזו"א היקל בזה בזה"ז, כיון דאף בכופר הכל איכא שבועת היסת, אולם הגרי"ז טען דא"כ מדוע הרמב"ם והשו"ע כתבו הלכה זו. ויש עצה להלוות בתנאי שאם ישכח ימחל לו על החוב, ובת"ח אין חשש שיכפור במזיד, אלא שישכח מהחוב.
יד. יש לעורר על דבר נוסף המצוי כיום, שיש אנשים התולים בביתם תמונות משמחות משפחתיות, ויש בתמונות אלו גם נשים, ולא חוששים להכשיל את הבאים לביתם, באיסור ראייה והסתכלות. ואני מציין דבר זה עקב שראיתי גם בבתים של ת"ח גדולים שנהגו לעשות דבר זה.
טו. דעת המנחת חינוך (מצוה רל"ב אות ד) דאף בדרבנן איכא לפנ"ע דאורייתא, משום דלא גרע ממשיא לחברו עצה שאינה הוגנת. והנה, יש שרצו להוכיח מהאחרונים שהתירו ללוות בריבית דרבנן לצורך סעודות שבת, והרי למרות שהתירו ללווה ללוות, אולם למלווה לא התירו להלוות בריבית דרבנן לצורך סעודת מצוה. וא"כ הרי הוא עובר בלפנ"ע דאורייתא, וזה לא הותר לצורך סעודת שבת. אולם היה מי שדחה שמכיוון שאדם לא מחויב להלוות, ע"כ רבנן התירו לו להלוות בריבית דרבנן. אולם יש להוכיח ממקו"א לכאו' דהמ"ב לא ס"ל כדעת המנחת חינוך, והוא ממש"כ בסי' תקכ"ו (סקל"ב) לגבי מת ביו"ט שני שיקברו ע"י גויים, ואם אין גויים יקברו ע"י ישראל בחינם, ואם אין ישראל בחינם יעשה ע"י ישראל בשכר, דיו"ט שני לגבי מת כחול שוויוהו רבנן. והנה, התם ודאי שלא הותר לישראל לקבור בשכר, וא"כ מכשילים אותו באיסור שכר יו"ט. וע"ז י"ל שכל האיסור של משיא לחבירו עצה שאינה הוגנת כמובן היינו דוקא כשאינו יודע, אולם במזיד, למרות דלפנ"ע באיסורים איכא, כמ"ש הרמב"ם (פ"י מהל' כלאים הל' לא) מ"מ עצה שאינה הוגנת ליכא, שהרי הוא יודע שעצה זו אינה הוגנת לו. וא"כ מיירי שאומרים לישראל הקברן שאסור לו לקחת תשלום, ודו"ק.
טז. והנה על הקושיא שבכל לפנ"ע מדוע לא יעבור הנכשל בלפנ"ע ע"ז שהכשיל את המכשיל בלפנ"ע, ויהיה לפנ"ע על לפנ"ע, ואין לדבר סוף, הנה שאלתי שאלה זו בבחרותי, ותירצתי ע"ז ט"ו תירוצים, ואכמ"ל.
יז. הבחור העילוי יצחק כהנמן הי"ד, בנו של הרב מפוניבז', הקשה היאך מותר ללמוד תורה בשכר, אם אינו מוצא רב שילמדו בחינם, והרי על הרב מוטלת החובה ללמד בחינם, וא"כ מכשיל הוא את הרב. ותירץ דאין איסור ללמד בשכר, אלא יש דין ללמד תורה, ויש דין נוסף ללמד בחינם, וא"כ כשהוא מלמדו בשכר קיים רק מצוה אחת.
יח. בעניין כניסה למנהרות עם מת שמטמאים כהנים [עיין במאמרי בירחון האוצר גיליון מא], יש מקום לומר דעוברים אף בלפנ"ע. וכמו"כ יל"ד גם במטוס שטס עם ארון מת בקרבו, ועובר על מקום ישוב, ומדין מאהיל מטמא כהן. וכמו"כ יל"ד על אופנים נוספים, כגון מי שנמצא בבית חולים שאין דלתות כפולות למנוע התפשטות הטומאה, ויודע שכרגע יש מת, ובזה שפותח הוא את הדלת מטמא הוא את הכהנים במחלקה. וכן שני ישראלים שמבקרים כהן חולה, ובזה שהם יוצאים מהחדר משנים הם את החדר מרה"ר לרה"י, וספק טומאה ברה"י טמא. ויש לפלפל בזה הרבה, ואכמ"ל.
יט. החזקוני (ריש פרשת קדושים) הקשה על הדרשה "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו", שאף אם אביו אומר לו לעבור על ד"ת אל ישמע לו, והקשה דמהיכ"ת שישמע לו, והרי אבא שמצווה על בנו לעבור על ד"ת הוא אב רשע [ואף למ"ד שמחויבים לכבד אב רשע, מ"מ במעשה הרשע עצמו ודאי שאין לכבד]. ותירץ החזקוני דנפק"מ שאביו אומר לו לעבור על איסור דרבנן. והדברים צ"ב, שמדוע שבדרבנן לא ייחשב רשע. ועוד, שמדוע שהתורה תכתוב דרשא בשביל דין דרבנן. וע"כ נראה ליישב באופ"א, דהא גופא שאם היה דין לשמוע לאב, האב לא היה רשע, משום שכך הוא הדין שכיבוד אב דוחה. וכך תירץ לי הגר"ד לנדו שליט"א. ואאמו"ר שליט"א תירץ באופ"א, דנפק"מ באופן שהאב והבן חלוקים האם הדבר מותר או אסור, ואי נימא שלא ישמע לו מחמת שהאב רשע, הרי האב חושב שהדבר מותר, אולם מכיוון שהוא דין בבן, ע"כ לא ישמע לו. אולם ד"ז תלוי במחלוקת האחרונים האם למתיר מותר לתת למי שסובר שהדבר אסור [וידועים דברי הירושלמי בתרומות בעניין זה, ואכמ"ל], אולם אפש"ל בפשיטות שהאב שוגג, וע"כ האב לא נחשב רשע.
כ. בכל עניין ההנהגה עם חילונים בימינו, יל"ע האם הם תינוקות שנשבו, דמחד גיסא ידועים דברי החזו"א (יו"ד סי' ב' סקכ"ח) שהם בגדר תינוקות שנשבו [ובאמת צ"ע מדוע החזו"א כתב עניין גדול בדרך אגב בהל' שחיטה, ולא הזכיר זאת במקומות רבים נוספים שיש להם נגיעה לעניין זה, ועי' חזו"א שביעית סי' י"ב סק"ט], ומאידך גיסא, יש אומרים שכיום שכולם יודעים ל"ש תינוקות שנשבו, וע"ז עונים שהם נשבו בדעתם. ויש לציין כמה הערות בעניין זה, ששמעתי שהיה מעשה בסמינר של ערכים שהגיעו זוג שאינו נשוי לשבת, ואינם גרים בדירה אחת, וממילא אם לא יתנו להם חדר לא יהיו יחד, ומיד שאלו האם מותר לתת להם חדר. ועפ"י השמועה הגרא"מ שך זצ"ל אמר שלא לתת להם חדר, ואילו הגר"ח גריינימן זצ"ל הורה לתת להם חדר. וזאת, משום שכשבאים להצילם ולהחזירם בתשובה מותר. ובביאור דבריו נראה דזה ודאי שאסור לעבור עבירה בעצמי כדי להציל, וע"ז נאמר אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך, אולם כשהנידון הוא על השני, ובטווח הארוך הדבר יועיל להציל, בכה"ג שרי [ודע, שכששאלו את הגר"ח גריינימן מה הדבר הראשון שצריך לתת לאלו המתחזקים בערכים, הורה לתת להם מכונות גילוח בהכשר הרב גרוס, ולהצילם ממאות לאוים דאורייתא מידי יום].
כמו"כ יל"ד במה שהורה שר הפנים בשנת תשע"ז (שהוא ממפלגה חרדית) לאפשר כניסה בחינם לכל החופים הממשלתיים, ובכללם חופים מעורבים כמובן, וא"כ ביוזמתו יותר אנשים יכשלו ברחצה בתערובת.
והנה, ראיתי בעבר שיעור מהגרי"ט זנגר שליט"א (רב ביהכ"נ צעירים בבני ברק) שדן האם מותר לתת לחילוני לשתות כשלא יברך. והביא ראי' מחזו"א שנתן לראה"מ דאז (ב. ג.) לשתות [למרות שראיתי כתוב שהחזו"א הניח כוס אחת, ואם ירצה ישתה], ודחה את הראי' דשמא החזו"א ס"ל כהש"ך (יו"ד סי' קנא סק"ו) דאין לפנ"ע במומר, ואמרתי לו דהא החזו"א גופי' (שם) פליג על הש"ך.
וכמו"כ דנו הרבה בבתי הדין האם מותר לעשות שלום בית אצל חילונים, דמחד גיסא הרי לא ישמרו על טהרת המשפחה, ומאידך גיסא אם לא יהיו נשואים יעברו על איסורים חמורים יותר, של בעילת פנויה וא"א רח"ל, וראה בעניין זה בכנס הדיינים [תש"מ] בפאנל בהשתתפות הגרש"ש קרליץ זצ"ל ועוד [נדפס בסוף קובץ כנס הדיינים תשע"ו].
וכן יל"ד האם לתת לחילוני העומד להינשא לגויה רח"ל, להתחתן עם יהודייה שלא תשמור על טהרת המשפחה, שהוא איסור כרת, משא"כ גויה שהוא איסור ל"ת בלבד, ויש הוראה מהגריש"א שעדיף שיתחתן עם חילוניה משום שיש יותר סיכוי שיחזור בתשובה, וזהו בקו אחד עם דברי הגר"ח גריינימן שהובאו למעלה.
[ראיתי מובא מעשה, שהגר"ח גריינימן בילדותו הלך עם החזו"א והיה צמא, וקנו כוס גזוז בחנות, ושאלו הגר"ח הרי כוס זו אינה טבולה, ואמר החזו"א שזהו דין על בעל החנות, ושאל הגר"ח הרי עוברים בלפנ"ע, ואמר החזו"א שלגבי החיוב טבילה אין הבדל כמה פעמים שתו בכוס זו].
כא. בעניין לדבר בד"ת בלא כיפה, רצוני לציין שבניסן תשע"ז שמעתי מהג"ר גבריאל יוסף לוי שליט"א, ראש ישיבת באר התורה, שהוא עצמו היה בים עם הגרי"א וינטרוב זצ"ל ודיבר עמו בד"ת בים בגילוי ראש. והסביר שהדין של כיסוי ראש הוא כדברי המרדכי (הלכות קטנות תתקמד) לגבי ציצית, שהחיוב הוא רק באופן שיכול לקשור ציצית, וע"כ בשבת שרי לילך עם בגד ד' כנפות ללא ציצית, וה"ה הכא, שכיון שיכול ללכת ללא כיסוי ראש, יכול אף לדבר בד"ת.
♦ ♦ ♦