הערות במאמר הג"ר אשר יעקב וועסטהיים זצ"ל "נטילת ידים בנגע בבעל חי טמא" (עמוד י"ד)
בכתבי הגאון רבי אשר יעקב וועסטהיים זצ"ל דן לגבי נוגע בבעל חי טמא. ויש לשאול למה יהא דינו שונה מבעל חי טהור, האם מכיוון שבעל חי טמא אסור באכילה לכן הוא משוקץ יותר? ועכ"פ תלוי הדבר בכל בעל חי לפי הילוכו, דהרי חתול שנמצא בזבלים הרי כל גופו מתועב, וכן מי שעוסק בתרנגולים שכולם מלוכלכים בודאי יש ליטול ידיו ואפילו שהוא בעל חי טהור.וכן אם נאמר שהנוגע בשערות הסוס וכדומה לא צריך נטילה, מ"מ אם מחככו בין השערות וכדומה שאני, וכן חמור שרוכבים עליו הרי הוא מלא מקום זיעה.
ומה שהביא ראיה מהרוכב על החמור לגבי תפילה שאין צריך ליטל את ידיו אינו מוכרח, כי הרי יש מרדעת עליו, ויכול להיאחז בעבותיו וכדומה.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס ארץ דשא על מ"ב
♦
א. ב.
בגיליון מ"ב הובא מכתבי הג"ר אשר יעקב וועסטהיים זצ"ל להביא ראיה שהנוגע בבע"ח טמא א"צ נטילה מהא שמתבאר שאדם יכול להתפלל כשהוא רוכב על החמור, וציין גם לדברי היפה ללב, שכותב שנראה פשוט שמי שנוגע בבע"ח טמא צריך ליטול ידיו.וכדי לתרץ דבריו של היפה ללב, י"ל שעניין הנטילה כשנוגע בבע"ח טמא אינו מצד איזה ענין סגולי, שכשנוגע בדבר טמא יש איזה רוח טומאה על הידים, שא"כ אז אכן מרוכב על החמור רואים שאין בכך בעיה, אלא שעניין הנטילה כשנוגע בבע"ח טמא הוא משום שבד"כ בגלל טומאתו זה יוצר רגש של מאיסות כלפי זה, וע"כ יש ליטול ידים. אבל לגבי רכיבה על החמור שזה היה בזמנם כלי הרכיבה שלהם, לא נוצר יחס ורגש זה, והיה זה כמכונית בזמנינו, ולכן י"ל של"צ ליטול ידיו כשנוגע בחמור.
אהרן הכהן פרידמן
מודיעין עילית
♦