הערות על מאמרו של הרב עמנואל מולקנדוב "צורת הלבישה המחייבת בציצית" (עמוד כ"ג)

חזי הוית לרב הא'י גאון הגר"ע מולקנדוב שליט"א במאמרו הבהיר, גלייה דרועיה ונפל נהורא, לכל דיליה חלק בעבר נהרא, ואינו דומה תא שמע לתא חזי, מפי נביא וגם חוזה, ואסף החכם הזה, דברי רבנן קמאי מינייהו מלכי מינייהו אפרכי, בענייני עיטוף הטלית. והנה אנכי נפשי כתבית יהבית בעניין זה, מזה כמה שנים, ודנתי בזה עם מו"ר עט"ר, הגר"ש טל שליט"א, ראש ישיבת תורת החיים המעטירה, לה כתר גם עטרה, ערוכה בכל ושמורה, שם קדושה גם תורה, ושם השכינה שורה, זו תורה וזו שכרה, כי מציון תצא תורה, גם חכמה מפוארה. ומו"ר אף העביר על סוגיא זו כמה שיעורים כלליים.
ועתה אבוא במגילת ספר הנותנת אמרי שפר, ועברתי בין ספירי אמרותיו של הגר"ע מולקנדוב שליט"א והריני להגיב על קצת דבריו.
זה יצא ראשונה, במ"ש כת"ר שדעת רש"י שכתב בעניין 'סרבלא': ופירש ר' גרשום שם סרבלא – מקטורן שאין לו ד' כנפים. ע"כ. והכריח כת"ר שאותו מקטורן שזכרו רש"י הוא בדרך לבישה. אולם לא כן אנכי עמדי, ואין לנו מופת חותך לומר שאותו מקטורן הוא דרך לבישה דווקא ולא דרך עיטוף. ונראה דווקא לומר איפכא, שכן רש"י (ב"ב דף נז ע"ב ד"ה טלית) כתב: טלית - מקטורן שמתכסה בו על כל בגדים שהוא לובש. ע"כ. ופשוט הוא שטלית הינה דרך עיטוף ולא לבישה. וכן יש לסייע לזה מדעת הרמב"ם, שכתב בפירוש המשנה (שבת פט"ז ה"ד): שמונה עשר כלים, הם רדיד המכסה את כל הגוף, ומצנפת, וחגורה, ונעלים, ובגד הזיעה, ע"כ. ובתלמוד הסדר הוא: מקטורן אונקלי ופונדא ע"כ. וכן הוא בירושלמי (פט"ז ה"ה). ואף אם אין הסדר מעכב, מ"מ אין סיבה לומר שהרמב"ם ישנה את הסדר על הבגד הראשון. וזה מסייע לכך שהמקטורן הוא בגד של עיטוף (או שלפחות יש בו עיטוף), ועל כן אין לעשות פלוגתא בין רבנן קמאי, רק מחמת מילת מקטורן בלחוד. וכן יש לומר בשאר הראשונים שם שהעתיקו את לעז"ו של רש"י.
ועוד דמות טענה, הלא בגמרא איתא 'סדינא בקייטא וסרבלא בסתווא' וכשם שהסדינא הוא בגד עיטוף, כן הסרבלא.
ואשר על ידו השני, מדברי כת"ר מתבאר כמה יש להזהר משינוי מנהגים. שכן המנהג הפשוט, כפי שהעידוני כמה חכמים מחוכמים מארצות המערב, הפנימי והחיצון, יהיו דבריהם לרצון, והאנשים רעי צאן, צאן אדם, שלא היו נוהגים לילך בט"ק כלל, לא העם ולא תלמידי החכמים, ורק החכמים הגדולים אשר בארץ היו נוהגים סלסול בנפשם והיו שמים ט"ק. וגם הם לא היו מברכים על אותה ט"ק. וכי יעלה ח"ו על דעתנו שאותם חכמים לא ידעו את דברי מרן הב"י? הא ודאי שלא, אלא נהגו כן בודאי על פי הפוסקים רובא דרבוותא דאיתא קמן, וכמו שאסף איש טהור הגרע"ם שליט"א, ולכן נהגו שלא לברך. ועל כן צריך זהירות גדולה כאשר באים לשנות מנהגים, ומתון מתון ד' מאה זוז שוויא. צא ולמד מה אמר גְּדֹל-דורנו מרן הגרע"י (ראה בספר רבנו לר"א שטרית) בעניין שינוי המנהגים. ואם זה במרן זצ"ל, ששינה כמה מנהגים אשר לא ישרו בעיניו, מה אנחנו נאמר.
והטור השלישי, על פי דבריו יוצא שיש להקל בחולצות שלנו, חליפות ופראקים, אשר יש הנוהגים במידת חסידות לעגל את פינות הפראק, או לתפור את קצוות החולצה זל"ז. ועל פי הדברים נראה שאין להחמיר בזה. הלא כל בגדינו אינם אלא כותנה ופליאסטר ואינם צמר ופשתים בשו"פ, ולא יהיה אלא ספק דרבנן ולקולא.
ועל כן בודאי צדק כת"ר בהוראתו שלא לברך על ט"ק ולו תאר ולו הדר
עה"ח דניאל אדר
♦

תשובת המחבר

יישר כח לרב דניאל אדר על דבריו החמים, ואני שמח שגם הוא העלה כמסקנתי לענין טלית קטן שאין לברך עליה, מאחר ולדעת הגאונים והרמב"ם ורבים מהראשונים אין בה חיוב משום שאינה דרך עיטוף.
וכמו כן מה שהעיר על דבריו שפירשתי 'מקטורן' שכתבו הראשונים – צורת לבישה, וכתב שאינו מוכרח, והביא ראיה מדברי הרשב"ם בב"ב שהוא כצורת טלית – האמת אתו, וכשהתבוננתי ראיתי שיש עוד ראיות לזה שהמקטורן היא לא צורת לבוש אלא עטיפה. רש"י במנחות מ"א ע"א כתב שסרבל זה 'מנטי"ל'. ובשבת ק"כ ע"א כתב רש"י מקטורן – 'מנטי"ל'. ותרגם באוצר לעזי רש"י במנחות מ"א דהיינו 'גלימה', וכתב שם שלגלימה אין ארבע כנפות, כי היא עשויה מחתיכת בד בחצי עיגול, ויש רק שתי כנפות לפנים, מעין שכמייה ע"כ. ותיאור זה מפורש בשו"ת משאת בנימין סי' פ' בתוך הדברים, וז"ל והסרבל העליון שאין קורעין בו להרב רמ"א ז"ל אין זה המלבוש שקורין 'ראק' אלא מלבוש שקורין אותו 'מנטיל' שהוא בגד שראשו מקיף את האדם סביב צווארו ומשתלשל ויורד למטה מן ארכבותו והלאה והוא פתוח מלפניו מראשו עד סופו ואין לו לא בית יד ולא שום דבר ודרך קצת זקנים בקראקא ללובשו בב"ה בשעת התפילה עי"ש. וע"ז כתבו ר' גרשום וסיעתו שלא היה לו ד' כנפות אלא ב', והב' היו מעוגלים.
ומה שהביא עוד מפירוש הרמב"ם למשנה שם על מקטורן – ג"כ נראה שהאמת כן, וכפי שאבאר. הרמב"ם שם כתב בביאור הבגד הראשון [שהוא כנראה המקטורן המוזכר בגמ'] - 'גפארה'. ור"ח שם [כנראה מפירוש רה"ג – עי' באוה"ג שם] כתב מקטורן כמו מעיל[2], ובלשון ישמעאל (כרכום) [ברנוס] שיש לו בית ראש ועוטה לו הלובשו ויש לו לולאות וקרסים שהוא הוה כמו מלבוש ע"כ. וכ"כ המדריך המספיק ערך מקטרן וז"ל אמרו בפירושו בגד שיש לו בית ראש ועוטף בו הלובשו. נראה מדברים אלה שהוא 'ברנס' ע"כ. ומצאנו לר' אברהם בן הרמב"ם שהשוה בין ב' הבגדים הנ"ל בפרשת תצוה גבי המעיל, וז"ל המעיל שם בגד שלובשים בלי בית יד 'כאלגפארה ואלברנס' בלא ראש, דומה ל'אלמנת' [זהו ה'מנטיל'] שלובשים אנשי צרפת ע"כ. וא"כ חזינן מכל הני מילי שהמקטורן אינה מעיל עם בית יד אלא בצורת עיטוף.
וא"כ צודק הרב דניאל אדר שאין להביא ראיה מכל הראשונים שפירשו שהמקטורן אין לה ד' כנפיים – דס"ל שדרך לבישה חייב. וא"כ זה מחזק יותר את מסקנתי, משום שהמחייבים בציצית בבגד בצורת לבישה – אינם מהתקופה הקדומה באשכנז וצרפת אלא בתקופה מאוחרת יותר [מזמנו של הר"ש משאנץ לערך], וקודם לכן לא מצאנו לעת עתה מי שמחייב בציצית בגד שהוא בצורת לבישה. ואדרבה מצאנו לרבים דס"ל כמנהג הקדום שרק בגד שיש בו עיטוף חייב בציצית, וכפי שהארכתי שם.
ומה שכתב הרב דניאל שלפי המסקנא הנ"ל יש להקל בבגדים שלנו שיש בהם ד' כנפות – גם בזה צדקו דבריו. והמעיין בב"י בסוסי' י' יראה שדן הוא ושאר אחרונים במנהג שלא היו מטילים ציצית במעיל העליון אף שהיה פתוח גם מאחוריו, וכתבו טעמים דחוקים מאוד לפטרו עי"ש. והב"י כבר כתב שאולי סיבת הפטור הוא משום שזו צורת לבישה, אולם דחה זאת משום שנוהגים לברך על הטלית קטן וא"כ זה תרתי דסתרי. אולם נראה ששורש הדבר הוא שהמנהג מקדמת דנא היה שלא שמים ציציות בבגד שהוא צורת לבישה, וכך נהגו עוד לפני שהחלו ללבוש טלית קטן, אלא שכשהחלו עם הטלית קטן לא שתו ליבם שנוהגים מנהגים סותרים זה את זה, כפי שמצאנו פעמים רבות שמנהגים שיש להם כמה השלכות – במשך הזמן לא תמיד הפוסקים שמו לב שכל ההשלכות תלויים בדבר אחד, ובמשך הזמן הורו בחלק מהדינים כך ובחלק מהדינים כך – עי' בירחון האוצר גליון ל"ו בעמ' ל"ז שהבאתי כמה דוגמאות לזה. ועל כן המברכים על טלית קטן – צריכים להגיע לדחוקים גדולים בטעם הדבר שאין שמים ציצית בבגדים הנ"ל. אולם מי שאינו מברך על טלית קטן – יכול בהחלט לנקוט שבגדים אלו פטורים מעיקר הדין מציצית, ועכ"פ בבגדים שאינם מצמר מדין ספיקא דרבנן לקולא.
בברכת יישר כח שזכית להעמידני דברים על דיוקם
עמנואל מולקנדוב
♦