ראש ישיבת "פחד יצחק" ירושלים
"תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו"
"תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב". עניין "בכסה" שנזכר כאן לגבי ראש השנה יש בו עומקים שונים, ונדבר כאן על כמה מהם.♦
א. בכסה - מבחינת האדם
במוסף של ר"ה בחלק הזכרונות, זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון וכו', והנה כידוע יום ר"ה אינו יום בריאת העולם אלא יום בריאת האדם, ומכל מקום נקרא כאן זיכרון ליום ראשון. ומבואר בזה עומק גדול בבריאת האדם שעל אף שנברא ביום שישי, מכל מקום בבריאתו יש זיכרון ליום ראשון, ונבאר העניין.דהנה, הרמב"ן בבראשית באר הקרא "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים", דבריאה היא לשון הוצאת צורת הדברים ותואר שלהם שהוא עניינם הרוחני, ועשיה היא הוצאה לפועל ממש, וביום הראשון נבראו כל תולדות השמים והארץ דהיינו כל הבריאה כולה, מבחינת צורת הדברים, אבל הוצאתן לפועל לא היה אלא יום יום כפי המתואר בפרשה. ועל כן אמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בכללם, ביום עשות אלוקים שמים וארץ, דהיינו שהשמים והארץ עצמם הם גם יצאו לפועל ממש ביום הראשון.
ולעניין בריאת האדם נאמר "נעשה אדם", ואמרו במדרש שהיה בזה דין האם ראוי לברוא האדם או לא (ומתפרש ע"ד שאלה של הבוי"ת למלאכים, האם נעשה אדם?), ואמר להם הקב"ה עד שאתם מדיינים כבר נעשה מעשה, שנעשה כבר אדם (שאפשר לקרוא נעשה בקמץ ולא בסגול).
ועומק העניין, שעיקר עשית האדם הוא במחשבה של היום הראשון, והוא הבריאה היחידה שהמחשבה והתכנית שלה הם מצורפות לעצם העשיה, ולכן הנעשה שלו בעבר ביום הראשון שהוא המחשבה לבראו, מצורף בה עם הנעשה שנאמר בו בשעת העשיה בפועל, כי אצל האדם הסוף מעשה במחשבה תחילה הוא כל עניינו ומהותו, שהצורה והתכנית שלו היא כל עניינו גם בעשיה שלו בפועל.
וזהו זכרון ליום ראשון שנאמר בבריאת האדם.
הפסוק בפ' עקב לעניין ר"ה אומר "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". מונח כאן היסוד של ר"ה, שהוא כגרעין הנטמן בארץ בתחילת השנה כדי שיוציא פירות כל השנה, ועיני ה' צופיות מתחילת השנה עד סופה, שהמחשבה בר"ה היא על כל המעשה שייעשה במשך כל השנה. ואדם שנברא בראש השנה בריאה חדשה, המחשבה שלו מצורפת בעיקר העשיה שלו כמבואר, והיינו הפירות שיצמיח במשך כל השנה מונח כבר בבריאה שלו בתחילת השנה.
נאמר בשיר של יום של ר"ה (תהלים פה), אחר הקרא של תקעו בחודש שופר הנ"ל: "עדות ביהוסף שמו, בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע". ואמרו חז"ל כי ביום ר"ה יצא יוסף מבית האסורים למלוך על כל ארץ מצרים. והוא עניין ר"ה שיוצאים בו כביכול מבית האסורים להתפשט ולהצמיח פירות במשך כל השנה. ויוסף שלח לאביו עגלות, להזכיר לו מה ששנה לו עשרים שנה מקודם לכן פרק עגלה ערופה, שעניינה הוא בכפרה על שלא נעשה לאדם זה שמת פירות, ולכן מורידים אותה לנחל איתן שלא נזרע ולא נעבד. ועפ"י דקדוק לשון הקודש כל פעולה של העתיד של יחיד ורבים היא א'לך, י'לכו, ת'לכו, נ'לך, שהוא ר"ת איתן, ע"ש שנמנע מאדם זה העתיד והפירות שהיה ראוי להצמיח. ולכן יעקב, שהיה מלווה אותו קודם שנמכר רצה לברכו שיוציא פעולותיו, וזה עיקר עניין יוסף, שהוא תולדות יעקב, והיינו שבר"ה יצא מבית האסורים בו היו כלואים כוחותיו, למלוך בכל ארץ מצרים, וזה נעשה ע"י 'שפת לא ידעתי אשמע', שלימדו שבעים לשון, שהם התפשטות כל הכוחות.
והמנהג בר"ה עפ"י הסוגי' בכריתות לאכול מיני פירות, ורש"י שם פי' שחלק מהפירות ענינם שהם מתגדלים מהר, וזהו חלקו של יוסף בברכותיו, "וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים" שהפירות אצלו קלים להתבשל. וכל זה עניין ר"ה, שיבין האדם מציאותו שהיא כדי לגדל פירות, וששורשם בר"ה.
ונאמר לעניין ר"ה 'מרשית שנה' בלא א', והטעם שמענו מגדולי עולם, שבר"ה האלף כולו כאן, שהוא שורש הדבר ונכסה מבפנים, כי הכל ממנו מתגלה והולך במשך כל השנה. וכן נמצא במה שמפטירים בר"ה לעניין חנה, ה' 'יתן את שלתך' שנכתב בלא א', כי בירכה בפירות שיצאו מהשורש הפנימי בלא גבול.
והיינו בכסה ליום חגנו לעניין האדם, המורה על השורש הפנימי באדם שנברא בר"ה כדי שיגלה וילך פירותיו, שהוא כל תכליתו.
♦
ב. בכסה - מבחינת ההמלכה
ר"ה הוא זמן ההמלכה, וכידוע מהגר"א עניין ההמלכה היא ברצון, כמו שנא' "ומלכותו ברצון קבלו עליהם" לעומת הממשלה שהיא בכוח, ולשם ההמלכה ברצון צריך לברוא אדם שהוא בחירי, ובכוח בחירתו ימליך ברצון את ה' יתברך עליו. ולכן באמירת המאמר נעשה אדם התייעץ הבוי"ת עם המלאכים, שהוא עניין הרצון והבחירה, ולא מבחינת מושל, כדי שתתגלה מלכותו ע"י האדם, אף שבין כה וכה תתגלה מלכתו בזמן שירצה לבסוף, מ"מ כך מתגלית מלכותו ביותר ע"י בחירת האדם.והפעולה של ההמלכה, שהוא ממשיך לקב"ה ומראה שבכל העולמות כולם נעשית המלכה של הקב"ה, הוא נעשה דוקא ע"י שאדם מכניע עצמו ומראה כביכול היפוך רצונו, ושרצונו כרצונך.
וזהו בכסה ליום חגנו, דהיינו שע"י פעולת בכסה, שהיא ביטול של כל היש ע"י שמכסה כל כוחו, דווקא ע"י כך מתגלה כל כוחו שהוא האדם הבוחר.
♦
ג. בכסה - מבחינת הדין
ר"ה הוא יום הדין שבו כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, ושורש הדין ומה שטמון בו הוא בעצם עניין החסד, שהעולם נברא בדין כדי לתת מקום לבחירה, וכדי שיקבל בזכות מה שמגיע לו בדין, ולא יאכל נהמא דכיסופא.וזהו מה שנא' בר"ה לכו אכלו משמנים וגו', ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו, עניין החסד שהוא שורש ליום הדין הזה.
וזהו העניין של תקעו בחודש שופר בכסה, שהשופר שבא לזכרון - כלפני ולפנים דמי, והוא בא ע"י הקול שיוצא ממנו, להזכיר את הלפני ולפנים של הבריאה, את שורש הבריאה, שמגלה ששורש הדין הוא בעצם חסד, דהיינו שהשופר מגלה את המכוסה והמוסתר שבדין, וזהו בשופר בכסה. וזהו קול שופר, קול פנימי לא דיבור, אלא קול יותר פנימי, הקודם לדיבור וחיתוך ההברות. ושופר רומז לשפרו מעשיכם, ע"י שעיניינו לגלות השורש ולפשט אח"כ מכאן ואילך כל הפירות שיצאו לפועל מכוח התעוררות זו.
ובכסה - ליום חגנו, כי עיקר הגילוי שנעשה מהפנים אל החוץ, הוא ליום חגנו בחג הסוכות, שאז כל ההשפעות של ההתעוררות מהשורש, הנעשים ע"י האדם שנברא ביום זה, ובכוח בחירתו כשממליך עליו את הבוי"ת, יוצאים ומתפשטים מהכוח אל הפועל בשמחה של סוכות.
♦ ♦ ♦