ישיבת תורת החיים
יציאה מארץ ישראל לקברות צדיקים בחוץ לארץ[2]
בעשרים השנים האחרונות מצויה מאוד התופעה של נסיעה לאומן לראש השנה, לציון של רבי נחמן מברסלב. ובעקבות כך התעוררתי לדון בשאלה - האם מותר לצאת מא"י לצורך זה?ראשית, צריך לזכור שהנחת היסוד הבסיסית היא שאסור לצאת מא"י לחו"ל (כמו שכתוב במסכת גיטין עו:, קידושין לא:, וב"ב צא.). אמנם, הגמרא מביאה כמה אופני היתר לזה, וצריך לדון ולברר מה הגדר שלהם.
♦
טעם הדין
דעת הרמב"ן
הרמב"ן (השגות הרמב"ן על ספר המצות לרמב"ם, שכחת העשין, מ"ע ד) כתב שמה שאמרו חכמים שאסור לצאת מא"י לחו"ל, זה משום מצוות ישיבת ארץ ישראל. ולא ברור אם לפי זה איסור היציאה לחו"ל הוא מדרבנן, והוא אומר שחכמים אסרו לצאת, או שזה מדאורייתא, והוא אומר שחכמים לימדונו את ההלכה מדאורייתא.♦
דעת הרשב"ם ורבי יצחק קרקושא
רבי יצחק קרקושא (ב"ב צא. ד"ה אין יוצאין) כתב שזה שאסור לצאת מא"י לחו"ל זה משום שמפקיע את עצמו מן המצוות התלויות בארץ. וכנראה זאת גם דעת הרשב"ם (שם ד"ה אין יוצאין), שכתב הטעם משום שמפקיע עצמו מן המצוות. ונראה שהאיסור הזה הוא גם בזמן הגלות, שאין המצוות התלויות בארץ נוהגות מדאורייתא אלא מדרבנן, כי הרי הגמרא מדברת בזמן הגלות. ולפי זה יוצא שהאיסור לצאת מא"י הוא איסור דרבנן.♦
יציאה לסחורה
סוגיית הגמרא
למדנו במשנה (מועד קטן יג:): "ואלו מגלחין במועד? הבא ממדינת הים...", ובגמרא שם (יד.): "ממדינת הים: מתניתין דלא כר' יהודה, דתניא - ר' יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח, מפני שיצא שלא ברשות. אמר רבא, לשוט - דברי הכל אסור, למזונות - דברי הכל מותר, לא נחלקו אלא להרויחא, מר מדמי ליה כלשוט, ומר מדמי ליה כלמזונות. מיתיבי, אמר רבי, נראין דברי ר' יהודה כשיצא שלא ברשות, ודברי חכמים כשיצא ברשות. מאי שלא ברשות? אילימא לשוט - והאמרת דברי הכל אסור! ואלא למזונות - והאמרת דברי הכל מותר! אלא פשיטא, להרויחא, אימא סיפא נראין דברי חכמים כשיצא ברשות. מאי ברשות? אילימא למזונות - הא אמרת דברי הכל מותר, ואלא להרויחא - והא אמרת נראין דברי רבי יהודה בהא! הכי קאמר, נראין דברי ר' יהודה לרבנן כשיצא שלא ברשות, ומאי ניהו - לשוט, שאפילו חכמים לא נחלקו עליו אלא להרויחא, אבל לשוט מודו ליה, ונראין דברי רבנן לר' יהודה כשיצא ברשות, ומאי ניהו - למזונות, שאפילו רבי יהודה לא נחלק עליהם אלא להרויחא, אבל למזונות מודה להו".♦
דברי הראשונים
ופסקו כל הראשונים כחכמים.וכתב הריטב"א (ד"ה לשוט) [וכן הרא"ש (פרק ג' סי' א') בשם הראב"ד, וכן יוצא מדברי הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה' הלכה ט')] שאי אפשר לומר שמדובר פה ביוצא לסחורה ממקום למקום בחו"ל, כי הרי רבי יהודה אומר שלהרוויחא אסור, והרי דרך כל הסוחרים כך היא, ולא מסתבר שרבי יהודה יאסור להיות סוחר, אלא ברור שמדובר פה על מי שיוצא מא"י לחו"ל. ומוסיף הריטב"א שכל ההיתר של הגמרא הוא באדם רגיל, אבל אדם חשוב או ת"ח לא יצא גם להרויחא, וכך מוכח בכל מקום (וכנראה כוונתו לגמ' בב"ב צא. שאביא בהמשך, על אבימלך).
פירוש "לשוט":
המיוחס לרש"י פירש שלשוט היינו "כדי לשוט בעולם ולראותו" (ד"ה לשוט) ולהרויחא היינו "שיש לו נכסים הרבה ויוצא כדי להרויח יותר" (ד"ה להרויחא), ורבינו חננאל (ד"ה הבא) פירש שלשוט היינו "כמטייל ומשתעשע", והמאירי (ד"ה מה שאמרו) פירש שמותר לצאת רק "לסחורה, או לדבר הצריך", אבל אם הפריש "להשתעשע בלבד לא לעסק אחר" אסור.
♦
הנראה לדינא
ויוצא מכאן, שבשביל פרנסה מותר לצאת מהארץ (בין חיי נפש ובין יותר מזה, כי אנחנו פוסקים כחכמים) אבל בשביל סתם לטייל וכיוצא בזה אסור לצאת [ואין ללמוד מדברי המאירי פה היתר בכל דבר שהוא צורך קצת, כי אם לצאת בשביל שאר מצוות אסור (כמו שמוכח בע"ז וכדלהלן), בשביל צורך קצת יהיה מותר?!)[3]].♦
יציאה בשעת רעב
סוגיית הגמרא
כתוב בגמרא (בבא בתרא צא.): "ת"ר, אין יוצאין מארץ לחו"ל אא"כ עמדו סאתים בסלע. א"ר שמעון - אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שמוצא ליקח, אפי' עמדה סאה בסלע - לא יצא". ושם ע"ב: "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר, אבל מעות ביוקר, אפי' עמדו ארבע סאין בסלע - יוצאין".♦
דברי הראשונים
הרי"ף (מו. בדפי הרי"ף) הביא גם את ת"ק וגם את רבי שמעון, ונראה שהוא סובר שרבי שמעון בא לפרש ולא ולחלוק, ולכן הלכה כמותו [וגם האגודה (פרק ה סימן קלה) והמאירי (ד"ה אין יוצאין) הביאו את דברי רבי שמעון בלי להזכיר שזה דברי רבי שמעון, וכנראה זה כי הם סוברים שהוא בא לפרש ולא לחלוק, אז הלכה כמותו] וגם הביא את המימרא של רבב"ח בשם ריו"ח. אבל היד רמה (סימן קנז) כותב שרבי שמעון בא לחלוק ואין הלכה כרבי שמעון אלא כל שעמדו שתי סאין בסלע יצא, אבל אם אינו מוצא ליקח אז יצא. וכ"כ הרמב"ם (פ"ה מהלכות מלכים ה"ט): "אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין. במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר. אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס. יצא לכל מקום שימצא בו ריוח".♦
הנראה לדינא
ויוצא, שאפילו בשעת רעב אסור לעבור לגור בחו"ל[4] אלא אם כן אין מה לאכול. אבל אם הוא יכול לקנות אוכל מספיק (הכוונה כדי חיי נפש, ולא יותר מזה, ובוודאי שלא מותרות כלל), אסור לו לצאת גם אם האוכל יקר, שהוא ספק ספיקא לחומרא (ואפילו אם האיסור של יציאה לחו"ל היא דרבנן אז צריך ללכת לחומרא) - ספק אחד שמא הלכה כרי"ף וספק שני שאולי עדיין זה לא מגיע לגדר של "עמדו סאתיים בסלע", כי הרי כל המערכת הכלכלית השתנתה, אז אי אפשר לתרגם את זה כמעט למציאות שלנו. וכל זה דווקא אם האוכל מאוד יקר, אבל אם אין כסף לאנשים לקנות בו את האוכל - אז מותר לצאת גם אם האוכל מאוד מאוד זול. וכמובן, אם בפועל אדם לא מצליח להשיג אוכל, גם אם יש הרבה אוכל בזול מותר לו לצאת, שברור שמותר לצאת לצורך פיקוח נפש ממש.♦
יציאה ללמוד תורה ולישא אישה
סוגיות הגמרא
כתוב בגמרא במסכת עבודה זרה (יג.): “...והא תניא - הולכין ליריד של גויים, ולוקחין מהם בהמה, עבדים ושפחות, בתים ושדות וכרמים, וכותב ומעלה בערכאות שלהן, מפני שהוא כמציל מידם. ואם היה כהן, מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם. וכשם שמטמא בחוצה לארץ, כך מטמא בבית הקברות. בבית הקברות סלקא דעתך? טומאה דאורייתא היא! אלא בית הפרס דרבנן. ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה. א"ר יהודה - אימתי? בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל בזמן שמוצא ללמוד - אינו מטמא. רבי יוסי אומר, אפילו בזמן שמוצא ללמוד-יטמא, לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל. א"ר יוסי, מעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו לצידן ללמוד תורה. ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי...".ועוד כתוב בגמרא במסכת כתובות (קיא.): "ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה, אתא לקמיה דר' חנינא, א"ל - מהו למיחת וליבמה? א"ל - אחיו נשא כותית ומת, ברוך המקום שהרגו! והוא, ירד אחריו?!".
♦
דברי הראשונים
ותוס' (בע"ז, ד"ה ללמוד תורה), ר"ש משאנץ (שם ד"ה ללמוד) והמאירי (שם ד"ה אע"פ) כתבו, שבמס’ ע"ז מדובר דווקא במי שכוונתו לחזור אחר כך לארץ ישראל, כי אם אין דעתו לחזור - הרי מהגמרא בכתובות משמע שזה אסור. ועוד כתבו תוס' והר"ש משאנץ דווקא במצות האלה התירו לצאת כי הם חשובות (ללמוד תורה כי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ולישא אשה משום "לא תהו בראה לשבת יצרה"), אבל בשאר מצוות לא. וכן משמע במגילה (דף כז.) שללמוד תורה ולישא אשה הן חמורות יותר משאר מצוות ולא קלות ["א"ר יוחנן משום ר"מ אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה, ש"מ תורה בתורה שפיר דמי, דלמא שאני תלמוד שהלמוד מביא לידי מעשה, אשה נמי לא תהו בראה לשבת יצרה, אבל תורה בתורה לא"].אבל תוס' (ע"ז י"ג ד"ה ללמוד) ציטטו בשם השאלתות (שאילתא קג, פרשת אמור): "אבל בשאלתות דרב אחאי מפורש, הנך דקילי וכ"ש לשאר מצות שהם חשובות". וצ"ע, כי בשאלתות כתוב במפורש שכל השאלה שלו היא האם מותר לכהן ללכת דרך בית הפרס ללמוד תורה ולישא אישה כשיש אפשרות ללמוד או להתחתן במקום אחר, אלא שזה לא מה שהוא רוצה, והשאלתות רק מוכיח מכאן שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד, ונראה שהוא כלל לא התייחס לעניין יציאה מא"י לחו"ל, ואין להוכיח מזה שהוא התיר לכהן להטמא בבית הפרס לצורך שאר מצוות לענין יציאה מא"י, כי את ההיתר להיטמא לצורך שאר מצוות הוא הביא ממקום אחר ("מדלגים היינו על גבי ארונות של מתים..."), ואין שום ק"ו בין לימוד תורה ואשה לשאר מצוות, לא בהו"א ולא במסקנה (ואולי לתוס' הייתה גירסה אחרת בשאלתות). ותוס' בכורות כט. (ד"ה היכי) גם כן הביאו את השאלתות, ונראה שהם הבינו אותו כמו שבארתי, שהשאלתות דן בטומאה ומביא ראיה מארונות של מתים (וכך נראה גם בדעת תוס' בכורות הנ"ל).
והרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה' ה"ט) כתב: "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן הגויים ויחזור לארץ", והוא כדעת תוס' ולא כמובא בתוס' בשם השאילתות. ועוד כתב (הלכות אבל פרק ג' הי"ד): "מותר לכהן להטמא בבית הפרס או בחוצה לארץ לדבר מצוה, בזמן שאין שם דרך אלא היא, כגון שהלך לישא אשה או ללמוד תורה. אע"פ שיש שם מי שילמדנו בארץ ישראל - לא מן הכל אדם זוכה ללמוד…".
♦
הנראה לדינא
יוצא מהגמרא שמותר לכהן לצאת מהארץ ובכך להיטמא בטומאת ארץ העמים זמנית, בשביל דין עם הגויים, וכן בשביל ללמוד תורה ולישא אישה, ויש מחלוקת ראשונים בעניין זה, שדעת הר"ש משאנץ ותוס' והרמב"ם והמאירי שמדובר דווקא על המצוות האלה שהן חמורות, אבל בשאר מצוות אסור, ודעת השאלתות כפי שמובא בתוס' שדווקא אלו שהן קלות - היינו שמצוות אלו את עיקרן אפשר לעשות בארץ, והוא יוצא רק בשביל להתחתן עם האשה שהוא רוצה או ללמוד מהרב שהוא רוצה, שהוא רק הידור, והידור של אלו יותר קל משאר מצוות.ונראה להכריע כדעת רוב הראשונים, גם משום שבמקום אחר (מגילה כז.) רואים בפירוש שאלו חמורות יותר משאר המצוות, ואם תאמר - הרי פה התירו אפילו בהידור שלהם, וק"ו לעיקרה של מצווה אחרת? אין לומר כך, כי ממגילה מוכח שאי אפשר ללמוד קל וחומר לשאר מצוות, כי הרי הגמרא אומרת שמותר למכור ס"ת רק בשביל ללמוד תורה ולישא אשה, והרי ברור שלא תגיד לאדם - למה אתה רוצה להתחתן דווקא עם האשה הזאת? תתחתן עם מישהי אחרת וזה יעלה לך פחות כסף! אלא ברור שההיתר שם הוא אפילו אם מה שעולה כל כך הרבה כסף הוא דווקא באשה זאת, והסברא אומרת שזה גם אם רוצה ללמוד דווקא מרב זה, ואין זה הידור כלל, אלא עיקר המצווה, כי בלעדי זה אין מתקיימת המצווה כלל, כי לעיתים אם ילמד מרב אחר לא יראה ברכה בלימודו ויצא קרח מכאן ומכאן, וכן אם יתחתן עם אשה שאינו חפץ בה לא יעלה הדבר בידו, ופשוט הוא.
ואולי היה מקום לומר שמה שהגמרא אומרת שלכהן מותר לצאת דווקא בשביל ההיתרים הספציפיים האלה, זה דווקא בכהן, שיש לו גם איסור להיטמא בטומאת ארץ העמים, אבל לישראל מותר לצאת גם בשביל עוד דברים, אבל אין זה נראה, כי הרי הגמרא כותבת בכמה מקומות שאסור לצאת מא"י לחו"ל, וכל היתר שמצאנו אין לך בו אלא חידושו. ובאמת הרמב"ם כתב (הלכות מלכים, פ"ה ה"ט) לגבי ישראל את מה שכתוב כאן שמותר לכהן, וברור שהרמב"ם סבר שהגמרא פה מדברת גם על ישראל.
ויוצא גם מזה שלכהן מותר לצאת רק בשביל ללמוד תורה ולישא אשה או להציל מן הגויים, אבל לא הותר לכהן לצאת בשביל סחורה, וכמו שכתב הרמב"ם. וגם פה אני אומר שהנחת היסוד היא שאסור לכהן לצאת כלל, וגם למה שמותר לישראל, כי לכהן יש גם איסור להיטמא, ובשביל להתיר משהו אני צריך למצוא במפורש שמותר הדבר לכהן, ורק פה בע"ז מצינו שמותר לכהן. וגם ההיתר של הגמ' בב"ב תופס גם לגבי כהן, שהוא משום פיקוח נפש.
וגם יוצא שכל מה שהתירו לצאת בשביל ללמוד תורה ולישא אשה זה זמני, שכמו שלצאת לדין זה זמני גם לצאת ללמוד ולהתחתן זה זמני, היינו על מנת לחזור, גם אם זה יקח הרבה זמן, אבל אסור לאדם לצאת לחו"ל כדי להתחתן שם עם אשה ולהישאר שם (כמו המעשה בכתובות).
♦
יציאה בשביל כיבוד הורים
סוגיית הגמרא
כתוב בגמרא (קידושין לא:): "רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה, אמרה ליה-בעינא תכשיטין! עבד לה. בעינא גברא! נייעין לך. בעינא גברא דשפיר כותך! שבקה (כי הבין שהשתגעה) ואזל לארעא דישראל. שמע דקא אזלה אבתריה, אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה-מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? א"ל אסור. לקראת אמא מהו? א"ל איני יודע. אתרח פורתא, הדר אתא. אמר ליה-אסי, נתרצית לצאת? (הבין ריו"ח שכוונתו של רב אסי לצאת לבבל. ע"פ רש"י) המקום יחזירך לשלום! אתא לקמיה דרבי אלעזר, א''ל חס ושלום דלמא מירתח רתח. א''ל - מאי אמר לך? אמר ליה-המקום יחזירך לשלום. אמר ליה-ואם איתא דרתח, לא הוה מברך לך! אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי, אמר-אי ידעי לא נפקי".♦
דברי הראשונים
המאירי כתב (ד"ה אע"פ) [וכן התשב"ץ (ח"ג סי' רפ"ח)] שמותר לצאת מא"י לחו"ל בשביל כיבוד אב ואם.והרמ"ה כתב (ד"ה רב אסי, סימן שפ"ב-שפ"ג) שמוכח מפה שמותר לצאת לצורך כל מצווה (וכנראה סברתו היא שהרי כתוב שאסור לעבור על דברי תורה אם ההורה מבקש, ואם לכיבוד הורים הותר לצאת אז ק"ו לשאר המצוות) ודווקא אם חוזר (אבל לקראת ארון אם נפטרו אסור לצאת).
אבל שאר הראשונים לא כתבו שום היתר בדבר, ונראה שהם סברו שאין להוכיח מפה שמותר לצאת, ואפילו בשביל כיבוד הורים נראה שאסור, כי הרי כתוב שרבי יוחנן אומר שאינו יודע אם מותר לצאת, וזה שבירכו אינו אומר שהוא מתיר לו לצאת, אלא שאם כבר יצא אז שיזכה לחזור.
♦
הנראה לדינא
נראה לדינא שאסור לצאת מא"י לצורך כיבוד הורים (ודלא כמאירי), וק"ו שאסור לצאת לצורך שאר מצוות (ודלא כיד רמה) כי מהגמרא נראה שאין היתר (והספק של ריו"ח אינו יכול להתיר) [אם כי נראה שמי שיוצא לכיבוד הורים אין למחות בידו, כמו שריו"ח לא מחה ברב אסי אלא בירכו שיחזור].♦
יציאה של בן חו"ל שנמצא בארץ כעת
כתוב בגמרא (גיטין עו:): "אמר רב ספרא, כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי - בעכו הוו מפטרי, משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ".וכתב הריטב"א (ד"ה והאמר) שכל האיסור לצאת הוא רק בבני א"י, אבל בני חו"ל, גם אם הם שהו כאן זמן מה (כמו תלמידים שבאו ללמוד תורה בא"י) - מותרים לצאת, וכך הוא פשט הגמרא.
והסברא בזה היא[5] שהרי ברור שבני חו"ל לא חייבים לעלות לארץ, שדין כזה לא מצאנו בשום מקום, ובזה שאדם היה בא"י זמן מה שלא על דעת לעבור לגור בארץ עדיין הוא נקרא בן חו"ל ואינו חייב להיות בארץ.
וכך פסק האגר"מ (אה"ע א' סו"ס ק"ב).
ואמנם, כתבו כמה פוסקים (על בסיס דברי האבנ"ז יו"ד תנ"ד) שזה רק בתקופתם שישיבת א"י הייתה קשה, שכמעט וא"א לחיות פה, ולכן לא חייבו את בני חו"ל לעלות, ולכן מי שבחו"ל לא חייב, אבל היום שאפשר לחיות בארץ הדין שונה, וגם בני חו"ל חייבים לעלות לארץ מצד מצוות ישוב א"י, אבל זה כבר מעבר לנידון שלנו, ואכמ"ל.
♦
סיכום העולה מן הסוגיה
אסור לצאת מארץ ישראל, לרשב"ם משום שמפקיע עצמו מן המצוות התלויות בארץ ולרמב"ן משום מצוות ישיבת א"י. אבל יש לדין הזה כמה חריגים, ורק בהם מותר לצאת. היתר ראשון הוא במקרה שאי אפשר למצוא אוכל בא"י, או שהוא מאוד מאוד יקר, ואז מותר לצאת מהארץ אפילו לזמן ארוך (עד שכבר לא יהיה רעב בא"י). היתר שני הוא בשביל ללמוד תורה ולישא אישה, ואפילו בשביל ללכת ללמוד תורה מרב מסוים מותר, ובאלה צריך לחזור מיד כשמסיים את המצווה (ואסור לישא אשה בחו"ל על דעת לגור שם איתה, אלא צריך להביאה לארץ, ורק אם לא ימצא שום אשה שמוכנה לעלות - אז יוכל להשאר שם). היתר שלישי הוא להציל מיד הגויים בדין, וגם בזה צריך לחזור מיד אחרי סוף הדין. היתר רביעי הוא שמותר לצאת בשביל פרנסה, ואפילו אם יש לו מספיק והוא רוצה שיהיה לו יותר, אבל ההיתר הזה לא מתיר לגור בחו"ל אלא רק לצאת לעשות סחורה בחו"ל ולחזור לארץ. והיתר זה אינו נוהג בכהנים, משום שאסור להם להיטמא בטומאת ארץ העמים. ולפי המאירי יש גם היתר חמישי שהוא לצאת בשביל כיבוד הורים, אבל מהרמב"ם משמע שאינו סובר כך (ונראה שלמאירי גם לכהן מותר לצאת לצורך זה, שהרי הוא למד היתר זה מרב אסי, שהיה כהן). ולפי הבנת התוס' בשאילתות והיד רמה מותר גם לצאת לצורך כל מצווה, אבל שאר הראשונים חולקים על זה.אמנם, המהרי"ט כתב (כתובות קיא. וקידושין לא:) שתמיד מותר לצאת על דעת לחזור, וכל האיסור הוא יציאה קבועה, אבל אין זו דעת הראשונים, שתוס' והרמב"ם כתבו בפירוש לא כך, וגם מהגמ' במו"ק מוכח לא כך, כי רואים שזה נקרא יוצא שלא ברשות, והרי הוא יצא על דעת לחזור! וגם מהגמרא בגיטין מוכח לא כך, שרואים שהחכמים מבני א"י לא יצאו אפילו לזמן קצר ללוות את חבריהם, ומשמע שזה אסור, וכמו שכתב הריטב"א.
והרבה אחרונים כתבו להתיר לצאת בשביל ללכת לקברי צדיקים, בהתבסס על השאלתות. ולפי מה שהתבאר אי אפשר להסתמך על זה, כי אין זאת דעת השאלתות, אמנם זאת דעת היד רמה, אבל זאת דעת יחיד. ואפילו לו יהיבנא שיש היתר לצאת לצורך שאר מצוות – בשביל להתיר לצאת לקברי צדיקים צריך לומר עוד שני דברים [שלא ברור מה המקור להם]: א. שיש מצווה ללכת לקברי צדיקים[6] [ולמרות שיש לזה מקור קצת עדיין לא ברור איך אפשר לומר שזאת מצווה גמורה שדוחה את האיסור לצאת מא"י, שהרי מי שהתיר מתבסס הרי על דעת השאלתות לפי הבנת תוס', שעושה ק"ו מלימוד תורה במקום שליבו חפץ ולישא את האשה שהוא רוצה - לשאר מצוות, אבל אי אפשר לומר ק"ו לקברי צדיקים, שלהגיד שזה מצווה זה דוחק גדול מאוד, ולא עדיף משלמות לימוד תורה ונשיאת אשה]. ב. הרי יש קברי צדיקים בארץ, ולמה ללכת דווקא לקברי צדיקים בחו"ל? ואם לחשך אדם לומר שאלו שבחו"ל יותר חשובים - אמור לו שפשוט וברור שמערת המכפלה היא הרבה יותר חשובה מכל קבר שיהיה בחו"ל, וגם קבר יוסף חשוב, ועוד הרבה קברי תנאים ואמוראים, ושאר קברי חכמי ישראל, ומי יותר חשוב מהם?![7]
ואם תאמר שכמו שאין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ אז גם יש עניין דווקא בקבר הזה, כי אותו הוא רוצה, זה אינו. חדא, שגם לומר שמותר לצאת לחו"ל לצורך קברי צדיקים קשה מאוד מאוד, וחוץ מזה שהרי מי שנוסע לקבר של רבי נחמן לא נוסע בשביל ההתעוררות אלא כי רבי נחמן אמר, וזה בטוח לא נחשב כמו מקום שליבו חפץ. ואף אם יאמר אדם שיש לו התעוררות דווקא שם, לא מצאנו בשום מקום שמותר לצאת לצורך התעוררות.
אולם, נראה שמותר גם לצאת זמנית בשביל לגרום ליהודים לעלות, כי בעצם הוא רק מגדיל את יישוב א"י, וכמו שאמרו "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", אבל צריך לשקול היטב אם באמת זאת המטרה וזה מה שהוא אכן יעשה ובאמת יבואו תוצאות.
ומה שהתירו כמה פוסקים לצאת לטיול - אינו שייך כלל, שזה נגד גמרא מפורשת במועד קטן (וכבר בארתיה לעיל).
ולכהן הדין יותר חמור, שיש לו גם את האיסור להטמא בטומאת ארץ העמים, ומה שמצינו שהותר לו זה רק ללמוד תורה ולישא אשה ולהציל מן הגוים, אבל ההיתר על הגמ' במו"ק לא שייך אצלו, כי לא מצינו שזה הותר לו, אז לכהן יהיה אסור לצאת לפרנסה או להרויחא (אא"כ זה כבר מגיע לגדר של הגמ' בב"ב, כי כדי חייו ברור שהוא צריך).
וגם במצבים שמותר, צריך לזכור את דברי הרמב"ם (הלכות מלכים, פ"ה, ה"ט-י"ב): "ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום: גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה. וכן הוא אומר (תהילים קב-טו) 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו': אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין. שנאמר (ישעיה לג-כד) 'ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון'. אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא. וכן הקבור בה נתכפר לו. וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה. שנאמר (דברים לב-מג) 'וכפר אדמתו עמו'. ובפורענות הוא אומר (עמוס ז-יז) "על אדמה טמאה תמות". ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו. ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם. צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז. שנאמר (שמואל א כו-יט) 'כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים'. ובפורעניות הוא אומר (יחזקאל יג-ט) 'ואל אדמת ישראל לא יבאו'".
♦ ♦ ♦