מח"ס בית מתתיהו ושא"ס
ירושלים
ברכת שהחיינו על האתרוג בט"ו בשבט, ובראש השנה
אורך ימים ושנות חיים למע"כ יד"נ הרה"ג המפורסם לשו"ת מזכה הרבים רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים, שלום רב, ע"ד שאלתו אם אפשר לברך שהחיינו על האתרוג כשאוכלו בט"ו בשבט, אם בירך על האתרוג בנטילת הארבעת מינים.♦
ברכת שהחיינו על האתרוג אחרי שכבר בירך בנטילת הלולב
בספר יפה ללב (או"ח ס' תרס"ד ס"ק ט"ו) כתב, דמנהג ישראל תורה, אשר האתרוג שנטלוהו למצוה בחג הסוכות עושים ממנו מרקחת, ואוכלים אותו ביום חמישה עשר בשבט ר"ה לאילנות עי"ש, והו"ד בספר אורחות חיים ספינקא (סי' תרס"ד שם), ובכף החיים (סי' תרס"ד סק"ס) [ומקור המנהג לאכול אתרוג בט"ו בשבט, י"ל משום שמתפללים על האתרוג בט"ו בשבט שיהא נאה לד' מינין, וכמש"כ בספר לשון חכמים ח"א ס' ל"ח]. וגם בבן איש חי (שנ"ר פר' ראה ס' י"א), הביא את מנהג ירושלים לאכול את האתרוג בליל שני של ר"ה במקום פרי חדש ומברכין עליו שהחיינו עי"ש, וע"ע בס' שהחיינו פי"ט ס' י"ד, מה שהביא בזה.
ויש לדון אם יש לברך ברכת שהחיינו על אכילת מרקחת של אתרוג כשאוכל בט"ו בשבט, אחר שכבר בירך שהחיינו על האתרוג בסוכות, בשעה שנטל האתרוג. ובשו"ת האלף לך שלמה להגר"ש קלוגר זצ"ל (ס' צ"ב) כתב, דודאי מי שבירך שהחיינו על נטילת לולב אין לו לברך עוד על אכילת המרקחת, והוי ברכה לבטלה כי לדינא דש"ס (עירובין מ' ע"ב), עיקר ברכת שהחיינו זהו בשעת ראיה ולא בשעת אכילה, רק נהגו להמתין על שעת אכילה, כמבואר בשו"ע או"ח (סי' רכ"ה ס"ג), אבל אם כבר בירך בשעת ראיה אין לו לברך יותר וכמש"כ הרמ"א שם עי"ש. וכבר מבואר כן דעת התרומת הדשן כמובא בס' לקט יושר (ח"א עמ' קמ"ט ענין ב'). דלעולם כשאכל האתרוג אינו עושה שהחיינו על האכילה כיון שעשה שהחיינו על המצוה. ואמר אפי' אם עשה שהחיינו על הראיה א"צ לברך שהחיינו על האכילה יעו"ש. וכן נקט בשו"ת מהר"י אשכנזי (או"ח ס"ט), דאם בירך שהחיינו בשעת נטילת לולב לא יברך שוב כשאוכל מרקחת אתרוג אחרי חג הסוכות עי"ש, וכ"כ בשו"ת הרי בשמים (מה"ת ס' י"ב) עי"ש, וכ"פ מוח"ז הגרי"ח רבי שלום יצחק מזרחי זצ"ל בשו"ת דברי שלום (ח"ב סו"ס צ"ד) עי"ש, וכ"כ בשם הגריש"א זצ"ל בס' וישמע משה (ח"א עמ' צ"ב), וכן בס' ועלהו לא יבול (עמ' קכ"ב) בשם הגרש"ז זצ"ל, עי"ש.
אולם בתשובת כתב סופר (או"ח ס' כ"ג) מסיק דאף למנהגינו שאין מברכין שהחיינו בראיית הפרי, א"כ אף כשנטל האתרוג בנטילת ארבעת מינין ובירך שהחיינו, מ"מ הו"ל כמכוין שלא לצאת בברכת שהחיינו שמברך על המצוה לצאת גם על הראיה ואכילת הפרי וכיון שכוונתו לא לצאת לכו"ע לא יצא עי"ש. הרי שס"ל להכת"ס אף אם בירך שהחיינו על האתרוג במצות נטילת הלולב, כיון דהמנהג דאין לברך שהחיינו על הראיה אלא באכילת הפרי, הוי כמכוין בשעה שמברך שהחיינו על מצוה שלא לצאת יד"ח הברכה על ראיית הפרי, וא"כ יש לברך שהחיינו על המרקחת כשאוכל אחר חג הסוכות בט"ו בשבט, אף שכבר בירך על האתרוג בשעת קיום המצוה עי"ש, ובשו"ת דברי סופר ס"ד.
ובספר נתיבי הלכה [מלכא] (ס' רכ"ה עמ' רמ"ב) כתב ע"ד הכת"ס, די"ל שברכת שהחיינו היא על השמחה שהגיע לזמן של תשלום גידול הפרי ולא על ההנאה מהפרי, ולא איכפ"ל אם מכוין לא לצאת עד שעת אכילה ומתחייב בשהחיינו בשעת ראיה וכבר נפטר בברכת שהחיינו שבירך על האתרוג בנטילת הלולב עי"ש, וע"ע מש"כ בשו"ת דברי בניהו (חי"ג ס"ט), ובס' קובץ מועדים סוכות (עמ' תשכ"ז), ובס' ברכת שהחיינו הכי איתמר (ס"ו אות י"ז).
ובביאור הך פלוגתא אם מברכין שהחיינו על מרקחת אתרוג אף שכבר בירך על האתרוג שהחיינו על האתרוג בשעת נטילת ארבעת מינין, ביאר בס' באר המועדים להגאון רבי אברהם בנדיקט (ח"ב ס' כ"ד), דפליגי בגדר ברכת שהחיינו אם הוי מברכת הנהנין, כששמח בראיית פרי חדש, והברכה היא ברכת הנהנין על השמחה בראיית הפרי, או"ד הוי מברכות השבח והודאה להשי"ת על הפרי. וכתב הבאר המועדים לתלות בהכי מחלוקת ראשונים ואחרונים בגדר ברכת שהחיינו אם הוי מברכת הנהנין או מברכת השבח.
ועפ"ז כתב נפק"מ אם מברכין שהחיינו על מרקחת האתרוג אחר שכבר בירך על האתרוג בנטילת הלולב, דאם נימא שברכת שהחיינו הוי מברכת השבח, כיון שכבר שיבח והודה להשי"ת על אתרוג זה אין האכילה סיבה חדשה לחייבו שוב בברכת שהחיינו, ומשא"כ אם נימא שברכת שהחיינו הוי מברכה"נ, י"ל דאין ההנאה על ראיית הפרי פוטרת הנאת האכילה עי"ש [וע"ע בשו"ת מגדל השן (ס' ע"ב), ומש"כ בס' ברכת שהחיינו הכי איתמר (ס"ב ס"ו) בגדר ברכת שהחיינו על הפירות, אם הוי מברכת השבח או הנהנין. ועמש"כ נפק"מ בבית מתתיהו (ח"ד ס"ג או"ח), אם בברכת שהחיינו אמרי' אע"פ שיצא מוציא אם הוי מברכה"נ או השבח, וכן בבית מתתיהו (ח"ד סי' י' או"ד), אם סומא מברך שהחיינו עי"ש. ועי' בהגהת רעק"א (או"ח ס' רכ"ו) להסתפק אם מברכין שהחיינו על פרי ערלה עי"ש, וכ"ז תליא בגדר ברכת שהחיינו, אם הוי מברכה"נ או ברכת השבח].
וכעי"ז כתב לבאר בס' מנחת מאיר [רויז] (ס' ל"ח או"ג), הך מנהגא לברך שהחיינו על מרקחת בט"ו בשבט אף שכבר בירך שהחיינו בנטילת הלולב, שיש לחלק בין ברכת שהחיינו שאומרים על מצוה הבאה מזמן לזמן, לבין ברכת שהחיינו שאומרים על פרי חדש. שברכת הזמן שאומרים על המצוה מסתבר טפי שהיא ברכת השבח שמודה ומשבח שהגיעו לזמן קיום המצוה, ומשא"כ ברכת שהחיינו על פרי חדש מסתבר טפי לומר שהוי מברכה"נ. א"כ י"ל דכשבירך ברכת שהחיינו על האתרוג בשעת נטילת ד' המינין, שהוי מברכת השבח על המצוה, אין יוצא יד"ח הברכה שיש לו לברך משום ראיית פרי חדש שהיא מברכה"נ, ולהכי יש לו לברך שנית כשאוכל מרקחת האתרוג בט"ו בשבט, אף שכבר בירך שהחיינו בשעת קיום המצוה בנטילת הלולב, ומברך שהחיינו על הנאתו שנהנה באכילת פרי חדש. אולם התרוה"ד ודעימיה, דס"ל דאין לו לברך שהחיינו באכילת המרקחת, ס"ל דאין לחלק בברכת שהחיינו על המצוה ועל הפרי, די"ל דשניהן הוי או מברכת השבח או מברכת הנהנין, ושפיר י"ל שיוצא בברכה שבירך שהחיינו בשעת קיום מצות ארבעת מינין, ולא יברך שנית שהחיינו באכילת האתרוג, עי"ש ובקובץ המועדים סוכות עמ' תשכ"ג בזה עי"ש.
ובהכי י"ל במש"כ בתשובות ישראל לידידי הג"ר ישראל טוייב (ח"א עמ' ת"י), אם בירך שהחיינו על המצוה בנטילת לולב לא יברך שהחיינו כשאוכל האתרוג דאין כאן שמחת הלב כיון שכבר בירך על המצוה, ועי"ש. ולפמש"נ י"ל דמה שבירך שהחיינו בנטילת הלולב אי"ז על שמחת הלב אלא על המצוה, וכעת מברך שהחיינו על הנאת אכילה.
וגם י"ל כמש"כ בשו"ת דברי שלום [מזרחי] (ח"ב סו"ס צ"ק) דרק אם נהנה מראיית האתרוג בשעת הברכה י"ל דאין מברך בשעת אכילה עי"ש.
ובשו"ת הרי בשמים (מה"ת ס' י"ח) כתב להסתפק אם מצי פטר נפשיה בברכת שהחיינו דמצוה מלברך על גוף הפרי המתחדש, דהם חלוקים זמ"ז דברכת שהחיינו על פרי חדש זהו על שמחתו שיהנה מהפרי, וברכת שהחיינו על המצוה זוהי הודאה ושבח להשי"ת שהאריך ימי חייו שזוכה לקיים המצוה עי"ש. וע"ע בשדי חמד (אסיפ"ד או"ב).
אולם יש להקשות בזה מהמבואר בשו"ע או"ח ס' ת"ר ס"ב, דקידוש ליל שני בר"ה ילבש בגד חדש, אך מניח פרי חדש ואומר שהחיינו וכו' עי"ש, והרי דשהחיינו על הפרי מוציא גם שהחיינו על יום ב' דר"ה לצאת מפלוגתא אם יום ב' דר"ה הוי קדושה אחת ליום א' דר"ה או ב' קדושות וחזינן שברכת שהחיינו על הפרי שהיא מברכה"נ פוטר גם שהחיינו על ר"ה ומוציא בברכה אחת דשהחיינו על הפרי גם ברכת שהחיינו על הזמן, דהוי תרי סוגי ברכות, הרי שבדיעבד יצא יד"ח ברכת שהחיינו בתרי סוגי ברכת שהחיינו.
וא"כ ה"ה כשבירך על האתרוג שהחיינו בשעת נטילת הלולב יוצא בברכת שהחיינו על אכילת אתרוג אף שהוי מברכה"נ. ועי' בשו"ת כת"ס (או"ח ס' כ"ו) מש"כ בזה ובשו"ת מנחת שלמה (או"ח מה"ק ח"א ס"ב), ובקובץ שערי הוראה (ח"ח עמ' ק"ז), ובשו"ת דברי סופרים (ס' כ"ג), ובס' פרדס יוסף החדש ליד"נ הגר"ג רבינוביץ (ר"ה אות ר') מה שהביא בזה.
וביותר הוכחנו בבית מתתיהו (ח"א ס"ח אות מ"ז), מהמבואר בפסחים קכ"א, דאבי הבן מברך שהחיינו על פדה"ב ומוציא בברכת שהחיינו את הכהן על הנאתו מקבלת ה' סלעים, וכמבואר בשו"ת הרשב"א (ח"א ס' של"ח) וברש"ש (פסחים קכ"א שם), ואף שאבי הבן מברך שהחיינו על המצוה בפדה"ב, והכהן יוצא בשהחיינו על ההנאה דהוי תרי סוגי ברכת שהחיינו עי"ש, ואם מהני שומע כעונה להוציא אחר בתרי ברכת שהחיינו, כ"ש שכשהוא עצמו מברך שהחיינו על המצוה יוצא יד"ח שהחיינו על הפרי.
ושו"ר בשו"ת רבי עקיבא יוסף [שלזינגר] (ח"ב או"ח ס' קפ"ב) דכתב, הסתפקתי במרקחת אתרוג אם צריך לברך שהחיינו כיון שכבר בירך שהחיינו על מצות אתרוג בחג הסוכות, וא"כ אפשר שכבר יצא גם על אכילתו דהא עיקר ברכת שהחיינו בראיה, או"ד התם מברך על המצוה וכאן מברך על הנאת אכילה, וכתב על כן נהיגנא לאכול עוד פרי חדש ולהוציא את המרקחת בברכת שהחיינו עי"ש. הרי דהסתפק די"ל דאין יוצא במה שבירך שהחיינו על האתרוג משום המצוה אי"ז פוטר ברכת שהחיינו משום אכילת הפרי, ומש"ה הוא נהג לאכול עוד פרי חדש. וכ"כ בשו"ת דבר יהושע (ח"ב ס' ל"ג) לפטור ע"י פרי אחר עי"ש, וע"ע בשו"ת דברי סופרים (ס' כ"ג).
ועי' בשו"ת הרי בשמים (מה"ת ס' י"ב) שר"ל הא דיוצאין בברכת שהחיינו בשעת ראיית הפרי זהו דווקא בפרי שנאכל כמו שהוא ומשא"כ אתרוג שאינו נאכל אלא ע"י טיגון לא יתכן לברך עליו בשעת ראיה עי"ש. וע"ע בשו"ת ויעתר יצחק (סימן י"ב).
♦
א. ב.
האם יש לברך שהחיינו על אתרוג כלל, כגון באשה שלא בירכה על הלולב
ולכאו' י"ל נפק"מ בזה לאשה שאין מברכת על הלולב בשעת נטילת לולב, להשו"ע דאין אשה מברכת על מ"ע שהז"ג כמבואר בשו"ע (סי' תקפ"ט ס"ו ועוד), א"כ כשהיא אוכלת את האתרוג בט"ו בשבט, שפיר תברך שהחיינו על האתרוג. ואף להמבואר בלקט יושר הנ"ל והגר"ש קלוגר הנ"ל דאין לאיש לברך שהחיינו על אכילת האתרוג, זהו משום שכבר בירך על האתרוג בשעת נטילת הלולב, ואשה שלא בירכה שהחיינו שפיר תברך באכילת המרקחת. ומצאתי כן בשו"ת יורו משפטיך לידידי הגאון רבי גדעון בן משה (ח"א או"ח ס"ה אות ג'), דכתב הני נפק"מ לאשה שלא בירכה שהחיינו רשאית לברך שהחיינו בשעת אכילת האתרוג בט"ו בשבט עי"ש. וכ"כ הך נפק"מ בס' נר ציון (ט"ו בשבט פ"ב ס' ל"ו) דנשים יברכו על האתרוג בט"ו בשבט כשלא בירכו על הד' מינין עי"ש. וכ"פ בס' הברכה והלכותיה להגר"א זכאי (ס' ס', ס' י"ט הערה 28), דנשים שלא בירכו על האתרוג יברכו בשעת אכילה. ועיין מש"כ בזה בשו"ת שש משזר (ח"ב או"ח ס"ז) ובשו"ת מחוקק במשענותם (ח"א עמ' רי"ב), וע"ע בס' אהלי שמעון להג"ר שמעון לוי (תפילה ס' כ"ג עמ' ת"ב), ומש"כ בס' שהחיינו (פ"כ ס' כ"ג).אולם, יש לדון בזה מהמבואר בשו"ע או"ח (סי' רכ"ה ס"ו) פרי שאינו מתחדש משנה לשנה אפי' ימים רבים שלא אכל ממנו אינו מברך. וכתב הבאר היטב (שם ס"ק י"א), דפרי שאינו מתחדש משנה לשנה היינו שפירותיו עומדים על העץ יותר משנה אינו מברך שהחיינו ובשו"ת שער אפרים (ס' ל"ה), דאתרוג שהוא דר באילנו משנה לשנה אין לברך עליו, ומובא בשערי תשובה ס' תרמ"ט (ס"ק י"ד). וא"כ נפיק דאין לברך כלל על אתרוג שהחיינו אף לאשה שלא בירכה על האתרוג, משום דאתרוג דר באילנו משנה לשנה. וכ"כ בשו"ת הלקט (ח"ב ס' רנ"ז) ובשו"ת משכנות הרועים (ס"כ) עי"ש, אולם בשו"ת משנה הלכות (חי"ח ס' קל"ח) תמה ע"ד הבאה"ט שהעתיק מהשער אפרים דאין לברך על אתרוג משום שאינו דר משנה לשנה, דאי"ז מסקנת השער אפרים עי"ש[2].
גם בשו"ת רבי עקיבא יוסף (ח"ב או"ח סו"ס קפ"ב) חשש לברך שהחיינו על מרקחת אתרוג משום דלרובו נאכל רק במרקחת וכה"ג מתקיים כל השנה. וגם בשו"ת דעת בחן [ספינקא] (ס' י"ב) הביא מזקינו זצ"ל, שהקפיד מאוד שלא לברך שהחיינו על האתרוג, ועי"ש בהגהות מראה כהן[3].
אכן הבן איש חי (שנ"ר פר' ראה ס' י"א), כתב על ברכת שהחיינו באתרוג, שהעיד הרב פרי האדמה, שנוהגים לברך עליו שהחיינו בעיה"ק ירושלים, שאוכלים אותו בליל שני של ר"ה במקום פרי חדש, ופה עירנו האתרוג הוא מתוק אך אינו מצוי הרבה כי אם מעט, ומנהגינו בביתנו שנאכל האתרוג קודם חג הסוכות ונברך עליו שהחיינו אבל קהל עדתינו אין מצוי אצלם לאכלו קודם סוכות, ורק אוכלים אותו בט"ו בשבט, ואולי א"צ לברך שהחיינו מפני שכבר בירכו שהחיינו ביו"ט ראשון של סוכות בנטילת הלולב, ובזה נפטר גם מברכת שהחיינו של האכילה עי"ש. הרי שס"ל להבן איש חי דשפיר מברכין שהחיינו על האתרוג, ורק אם אוכלו האדם אחר סוכות אין מברך שהחיינו משום שהוא נפטר בברכת שהחיינו שכבר ברך בשעת נטילת הלולב, אולם אם הוא אוכל קודם חג הסוכות שפיר מברך שהחיינו. וממילא ה"ה אשה שלא בירכה על האתרוג בנטילת הלולב תברך שהחיינו באכילת האתרוג. וע"כ ס"ל להבא"ח דאפשר לברך שהחיינו על האתרוג, דס"ל דהאתרוג מתחדש ממש כל השנה ויש פירות חדשים על העץ כל העת, וכמש"כ להעיד כן בשו"ת שש משזר להגרש"ז רווח (ח"ב ס' או"ח ס"ז) עי"ש, וכ"כ להעיד כן בשו"ת בירורי חיים להגרח"ש סגל (ח"ג ס' כ"א) עי"ש.
♦
ג. אם מברכין שהחיינו על פרי מבושל או מטוגן
והנה, האשל אברהם מבוטשאטש (ס' רכ"ה ס"ו), כתב עוד דאין לברך שהחיינו על אתרוג מטוגן מצד זה שאין ניכר אחר הטיגון בין חדש לישן. ומה"ט כתב המג"א (ס' רכ"ה ס"ק י"ד) דאין מברכין על ירק שהחיינו, דאין ניכר בין חדש שגדל בשנה זו לישן שגדל אשתקד. וא"כ ה"ה אתרוג מטוגן שאין ניכר אחר הטיגון בין חדש לישן אין לברך עליו עי"ש. וא"כ נפיק דאם אדם עושה מרקחת אתרוגים ומטגנם אין לברך ע"ז שהחיינו, דאין ניכר בין חדש לישן.אולם שאלתי למרן הגר"ח קנייבסקי, אם אפשר לברך שהחיינו על פרי שהתבשל וכתב לי כן. ולכאורה גם פרי שבושל אין ניכר אחרי הבישול בין חדש לישן, וכן מפורש בברכי יוסף (או"ח ס' רכ"ה או"ד), דאין חילוק בין פרי הנאכל חי לפרי שאינו נאכל אלא ע"י בישול שמברך ע"ז שהחיינו עי"ש, וא"כ לכאו' ה"ה פרי שטוגן מברך ע"ז שהחיינו. ובשו"ת דעת כהן [ספינקא] (ס' י"ב), הביא על ברכת שהחיינו בט"ו בשבט, דעל פירות מבושלים או על מרקחת יש דיעה שלא לברך שהחיינו עי"ש, וע"ע בס' שהחיינו (פ"א ס' ל"ז). וגם בשו"ת שבט הקהתי (ח"ב סו"ס קצ"ז), כתב להסתפק אם מברכין שהחיינו על פרי מבושל, וכמש"כ הא"א דאין לברך על מטוגן שאין ניכר בין ישן לחדש, עי"ש, ובשו"ת שבט הקהתי (ח"ג סו"ס ע"ו), וע"ע בס' ברכת שהחיינו הכי איתמר (ס"י אות י"א)
ושו"מ בשו"ת שש משזר (ח"ב או"ח ס"ז אות ג') דכתב ע"ד הא"א מבוטשאטש דאין לברך על פרי מטוגן שהחיינו דלא ניכר בין חדש לישן, מדברי הברכ"י לברך שהחיינו על פרי שבושל, דלכאו' לא שמיע ליה להברכ"י לפטור מברכת שהחיינו היכא דלא ניכר דין חדש לישן, שהרי במבושל אין ניכר. וכתב דהרוצה ימצא מקום לחלק ולומר דכ"ז כאשר הפרי חדש לפניך רק צריך לבשלו כי כן דרכו, ולכן פשוט שמברך שהחיינו. אולם אם הפרי רקוח לפניך, ואין אתה יודע ומבחין אם הוא חדש או ישן אין שמחת הלב בזה, יעו"ש, וע"ע בשו"ת שערי יושר (ח"ה ס' פ"ד), ובס' וזאת הברכה (פי"ח ס"ו) דאין מברך שהחיינו על פרי מרוסק עי"ש.
♦
ד. לברך שהחיינו על פרי הנסחט
והלום ראיתי בשו"ת שערי יושר (ח"א ס' ל"ב אות ג'), שהביא בשם הגאון רבי יעקב מוצפי זצ"ל [ראב"ד העדה החרדית], לגבי תותים שיש בהם תולעים וקשה להינצל מהם שיסחט לתותים ויסננם ויברך שהחיינו על המיץ יעו"ש. הרי שס"ל דאפשר לברך שהחיינו על פרי הנסחט, וא"כ כ"ש על פרי שהתבשל דרשאי לברך עליו שהחיינו. אולם צ"ע, דהא לא ניכר אחר שנסחט בין ישן לחדש, וכמש"כ הא"א מבוטשאטש הנ"ל, דמה"ט אין לברך על אתרוג שטוגן, דלא ניכר בין חדש לישן. וכן בס' פתח הדביר (ס' רכ"ה אות ו') הביא מס' אות חיים לעולם, אם מברך שהחיינו בשותה משקה מפרי חדש אם יברך שהחיינו על הפרי עצמו. ומבואר שם באות חיים לעולם, דכיון שמיץ פירות הוי כזיעה בעלמא ומברך עליו שהכל, לא חשיב פרי גם לברכת שהחיינו עי"ש. וכ"כ בשו"ת שבט הקהתי (ח"ד ס' ע"ג) שאין מברכין שהחיינו על מיצי פירות שהוי כזיעה בעלמא, ומברכין ע"ז שהכל, והטעם הוא דהנסחט אינו גוף הפרי אלא זיעה בעלמא.וכתב עפ"ז דאם אוכל אח"כ את הפרי יברך שהחיינו על הפרי, שעדיין לא אכל את הפרי עצמו ורק זיעת הפרי אכל עי"ש. וכן ראיתי בשו"ת בית ההוראה [אהבת שלום] (ח"א ס' קמ"ד), משמיה דמרן הגר"נ קרליץ זצוק"ל, במי ששתה מיץ טבעי מתפוז חדש לפני שאוכל תפוז באותו שנה יכול לברך שהחיינו כשיאכל את התפוז, דכיון שא"א לברך שהחיינו על המיץ יכול לברך שהחיינו על הפרי, אף שכבר שתה מהמיץ של הפרי, עי"ש.
אולם בספר גם אני אודך, תשובות בעל אבני ישפה זצ"ל (סימן נ"ז), דן בענין אם יש לברך שהחיינו על הפרי אחר שכבר שתה מאותו פרי, וכתב כיון דהברכה על מיץ של הפרי היא ברכת שהכל, שהרי אינו כמו הפרי עצמו, וא"כ י"ל ה"ה לענין ברכת שהחיינו שאינו כמו הפרי עצמו, אלא די"ל דאף שאין לו את החשיבות לברך עליו בורא פרי העץ, אבל עדיין הטעם נמצא בו, ושוב אין החידוש בפרי כי כבר הוא טעם טעמו במיץ, וכתב שלמעשה אחר ששתה המיץ של הפרי אין לחזור ולברך שהחיינו על הפרי, עי"ש. וע"ע בס' שהחיינו (פ"ב ס' קכ"ד) ובס' ברכת שמואל (עמ' תע"ה). וכתב לי הג"ר ישעיהו רוטנברג (בעל המנחת פרי), על מיץ תפוזים, נראה דמיץ הוי זיעה בעלמא ול"ש לברך ברכת שהחיינו, אלא שגם להמ"ב מיץ תפוזים הוא ספק זיעה דתליא בפלוגתא הרא"ש והרשב"א, ובפרט להחזו"א דנקט דלא פליגי, ולכו"ע אם רוב נטיעתו לכך ל"ה זיעה, א"כ לא יוכל לברך שוב על תפוז שהחיינו אחר ששתה מיץ עכ"ל (וכוונתו להרשב"א בברכות ל"ח, ולהחזו"א או"ח ס' ל"ג סק"ה עי"ש).
ושו"ר בשו"ת רבי עקיבא יוסף [שלזינגר] (ח"ב או"ח ס' קע"ט) שנסתפק בנידון זה, בשתה מיץ רימון או מיץ פירות ולא בירך ע"ז שהחיינו, ואח"כ בא לאכול את גוף הפרי, אם יברך שהחיינו על הפרי, כיון שכבר טעם ממיץ הפרי אין יכול לברך שהחיינו, או"ד הוי זיעה בעלמא ושפיר יברך שהחיינו על הפרי עי"ש, וע"ע בשו"ת שערי יושר (ח"ו ס') ובס' הברכה והלכותיה להגר"א זכאי (פס' ס' ט"ו), ובשו"ת יחוה דעת (ח"ז ס' ל"ד) ובשו"ת יפה שעה אחת (ח"א ס' ס') עי"ש[4].
ושאלתי למרן הגר"ח קנייבסקי, אם אפשר לברך שהחיינו על פרי שנסחט והשיב כן. ולכאו' אזיל לשיטתו, וס"ל דמיץ הנסחט ל"ה כזיעה בעלמא, וכמו שהשיב במועדי הגר"ח (ח"ב תשו' תשצ"ג), דמותר לסחוט תפוזים בשביעית, ואפשר להפריש תרו"מ מפרי הנסחט וע"כ שאי"ז כזיעה בעלמא. ובס' בד קודש (מועד א' ברכות ס' י"א) הביא בשם מרן הגרי"ז הלוי זצ"ל דא"א להפריש תרו"מ ממיץ הנסחט דאי"ז פרי עי"ש[5]. ולדברי הגרי"ז זצ"ל ל"מ להפריש תרו"מ אחר שנסחט הפרי, דבעי להפריש תרו"מ מפרי עצמו ופרי שנסחט ל"ח כפרי. ובדעת החזו"א י"ל שס"ל שגם פרי הנסחט חשיב כפרי, וממילא ניתן לברך שהחיינו, דאי"ז כזיעה בעלמא, כדחזינן שיכול להפריש מפרי הנסחט תרו"מ, וה"ה שיכול לברך ע"ז שהחיינו.
אולם צ"ע בכ"ז, דהא לא ניכר אחר שנסחט בין חדש לישן, וכה"ג אין מברך שהחיינו, וע"כ שיש במיץ איזה הכר בין חדש לישן, דאל"ה ל"ש כלל ברכת שהחיינו. וכ"כ לי הג"ר איתמר מחפוד, בעל ברית הלוי. ועי' בתשו' והנהגות (ח"ב סו"ס ק"נ) בפרי הנסחט שעיקרו מיץ ומכוון לשתות כשקצת פרי בתוכו ולא לסנן יפה ראוי לברך ע"ז בורא פרי העץ גם על המיץ בפרי עי"ש, וכה"ג י"ל שלכו"ע יברך שהחיינו על המיץ שנסחט כשקצת פרי בתוכו.
ושו"מ בתשו' שרגא המאיר (ח"ו ס' כ"ה) שנשאל על מיץ פירות שנחשב בעיני בני אדם כהפרי עצמו מחמת הטעם שבהם ומחמת שמשלמין הרבה עבורו, אם אפשר לברך ע"ז שהחיינו בליל שני של ר"ה כעל פרי חדש, וכתב לדון שלא יברך כי אין ניכר בין ישן לחדש, א"כ לא יברך שהחיינו על מי פירות, ושאני מתירוש לשאר מי פירות, הואיל דהן מופקדין בתוך הפירי והם משקין מתולדותן, ומשא"כ בשאר מי פירות, שהם רק זיעה בעלמא דלא מופקדין בתוכם מתולדותם רק יוצאין מהפרי גופא, וע"כ הוי כזיעה בעלמא, ולאו דבר חדש הוא ואין מברכין ע"ז שהחיינו יעו"ש. ועפ"ז י"ל בסוחט תותים כשניכר בתוכו הפרי הנסחט שפיר יברך ע"ז שהחיינו, שה"ז תולדה מגוף הפרי, ומשא"כ בשאר מיצי פירות, כתפוזים, דהנסחט הוי כזיעה בעלמא ולא ניכר הפרי בתוכו לא יברך שהחיינו על מה שנסחט.
♦ ♦ ♦