עיה"ק צפת"ו
בעניין ברכת מעין שבע בחצרות הבתים בתקופת הקורונה
אחת מהשאלות שהתעוררו ועלו לדיון בתקופת הקורונה, כאשר בתי הכנסת היו סגורים והתפילות התקיימו במניינים במרחבים הציבוריים בשטחים הפתוחים, בהתאם להוראות וההגבלות של משרד הבריאות, היתה בדין ברכת מעין שבע בליל שבת.האם יש לומר ברכת מעין שבע באותם מניינים. כי ברכה זו נתקנה רק מפני הסכנה, כי בזמן חז"ל בתי כנסת שלהם היו בשדות, ולא בתוך הישוב, וכדאיתא בגמ' שבת (כד ע"ב) וכדפירש רש"י שם, והיו אנשים שהיו מאחרים לבא לבית הכנסת והיה חשש להשאירם לבד בבית הכנסת מפני המזיקין ויבואו לידי סכנה, לכך תיקנו לומר ברכת מעין שבע אחר תפילת ערבית בליל שבת. וכפי שפסק השו"ע או"ח סי' רס"ח ס"י רק בבתי כנסת קבועים, ולכן אין אומרים ברכת מעין שבע בבית חתנים ואבלים, דליכא טעמא דמאחרין שיהיו ניזקין ובכך התארכה תפילת ערבית בליל שבת עד שגם אותם מאחרים יסיימו את תפילתם עם הציבור.
אמנם, בזמן הזה שבתי הכנסת הם בתוך העיר, וליכא טעמא דמאחרין, מ"מ אע"פ שבטל הטעם התקנה לא בטלה, אבל רק בבית כנסת קבוע, והנוהגים ע"פ קבלה נוהגים לומר ברכת מעין שבע בכל מקום, כמנהג ירושלים.
ובכן, היו רבני ערים ומורי הוראה שהורו לומר ברכת מעין שבע באותם מניינים, וטעמם ונימוקם הוא, משום שלעת עתה מניינים אלה נמשכים שבועות רבים, וגם שלא ידוע עד מתי מניינים אלו ימשיכו להתקיים, ע"כ המניינים האלה נחשבים כבית כנסת קבוע גם אם אין שם ס"ת (כדלהלן), ולכן יש לומר ברכת מעין שבע במניינים אלו.
והנה, אין אנו יודעים אם נידרש שוב לחזור לאותם הגבלות, ולהתפלל שוב באותם מניינים במרחב הציבור ח"ו, בעקבות ריבוי מקרי התחלואה וההידבקות בנגיף הקורונה בשיעורים ואחוזים גבוהים, או אז שוב ידרשו להתייחס ולהורות במקרה כזה, האם אותם מניינים שוב יחשבו כבית כנסת קבוע, או האם במחשבה שניה, יש להורות שאין לומר ברכת מעין שבע באותם מניינים הנערכים במרחב הציבורי, אלא רק בבית כנסת קבוע עם ס"ת, שמתפללים בו כל השנה.
וכמדומני שדעת הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א לכתחילה היתה שאין לומר ברכת מעין שבע באותם מניינים מכיוון שהמניינים האלה הם זמניים ומטרתם לחזור לבתי הכנסת הקבועים.
וכשאני לעצמי ולענ"ד חשבתי, ועדיין חושב, שזו טעות בהוראה לומר ברכת מעין שבע באותם מניינים. כיון שלכתחילה ברוב המניינים האלה התפללו במקומות במרחב הציבורי שאינם ראויים מעיקר הדין להתפלל שם, ואין אדם יכול לכוון ולהתרכז בתפילתו בלי להסיח את דעתו, וכפי שראו עיני, במקומות שעוברים ושבים שם בני אדם, בחצרות ובגינות הבתים סמוך לבתי מגורים, מול דיירים שנכנסים ויוצאים מבתיהם, בגני שעשועים שכונתיים, במגרשי ובאזורי חניה של בתי מגורים משותפים, כאשר רכבים יוצאים ונכנסים, וכן סמוך לרחובות ציבוריים וסמוך לכביש כאשר מתקיימת בו תנועת כלי רכב.
והנה עד שבאים לדון אם לומר ברכת מעין שבע באותם מניינים, צריכים לשאול כיצד בכלל מותר להתפלל באותם מקומות והאם אותם מקומות ראויים בכלל להתכנסות לתפילה, דהא איתא בגמ' (ברכות לד, ב): "אמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא".
ופירש רש"י שם (ד"ה בבקתא) "בבקעה שכשהוא מתפלל במקום צניעות חלה עליו אימת המלך וליבו נשבר. כלומר מה שאין כן כשאדם מתפלל בשטח פתוח. כמו בשדה ובמקום שאינו מוקף מחיצות".
ובתוס' שם (ד"ה חציף וכו') הקשו: והא כתיב (בר' כד) ויצא יצחק לשוח בשדה וכיצד התפלל שם ותירצו דהתם מיירי בהר המוריה שנקרא שדה ושם התפללו גם אברהם ויעקב, ובתירוץ השני כתבו אי נמי בקתא דהכא מיירי בבקעה במקום שרגילים שם בני אדם לעבור והולכי דרכים. ע"ש.
וכתב מרן הב"י (או"ח סי' צ') דתימא דלתירוץ השני משמע דהוי טעמא כדי שלא יפסיקוהו עוברי דרכים ואין זה טעם לקוראו חצוף. ע"ש. אך המג"א (שם סק"ו) כתב: "ולי נראה לקיים פי' התוס' וה"ק כשהוא מתפלל בבקעה נקרא חצוף שמראה בעצמו שאפילו יעברו עליו כל עוברי דרך לא יתבטל מכוונתו" ע"ש. ומרן בשו"ע (שם ס"ה) פסק כפירוש רש"י, וזה לשונו: "לא יתפלל במקום פרוץ כמו בשדה שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר".
וראה מעדני יום טוב[2] על הרא"ש שם, שתמה על הרא"ש וכן הרי"ף שהשמיטו דין זה, וכן כתב בהגהות הרש"ש בשם המע"מ (מעדני מלך) שם, וכתב שכן לא ראה גם ברמב"ם שהביאו (שהשמיטו כמו כן) וכתב: אולי משום דדחוהו ולא ס"ל הכי מפני מאמר אליהו ז"ל בעובדא דאיתא בגמ' (ברכות ג, א) גבי רבי יוסי שפעם אחת היה מהלך בדרך ונכנס לחורבה אחת להתפלל ובא אליהו זכור לטוב והמתין לו עד שסיים תפילתו ולאחר שסיים תפילתו שאלו מפני מה נכנסת לחורבה זו? והשיבו להתפלל. ואמר לי היה עליך להתפלל בדרך ואמר לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ואמר לו היה לך להתפלל (בדרך) תפילה קצרה, באותה שעה אמר למד ממנו שלושה דברים שאין נכנסים לחורבה, ושמתפללין בדרך, ושהמתפלל בדרך מתפלל תפילה קצרה, עכת"ד.
ומשמע מדבריו דרב כהנא פליג על מאמר אליהו ז"ל וכן למד ממנו רבי יוסי, ודבר זה לא יתכן. ועוד דלא פליגי אמוראי אתנאי. ועוד אף אי נימא דלרא"ש, הרי"ף והרמב"ם לא ס"ל הך דקאמר רב כהנא ולאפוקי מדרב כהנא משום הך עובדא דרבי יוסי דקאמר ליה אליהו היה לך להתפלל בדרך, אבל היינו דוקא ביחיד שירא שיעבור לו זמן תפילה ובאופן אקראי או לעוברי דרכים שמותר להם להתפלל בדרך בהיותם בדרך וכמ"ש באשל אברהם (בוטשאטש) שם ס"ה. הא לאו הכי צריך להתפלל בבית כנסת קבוע.
מ"מ לדינא דהשו"ע אין להתפלל במקום פרוץ שאינו מוקף במחיצות, ובין לפירוש ולטעמא דרש"י משום שאין אימת מלך עליו, ובין לפירוש השני של התוס' שלא יפסיקוהו עוברי דרכים, וכדפירש המג"א דכשהוא מתפלל בבקעא בשטח פתוח במקום שעוברים שם הולכי דרכים, נקרא חצוף שמראה בעליל שאינו חושש מעוברי דרכים שיסיחו את דעתו ויבטלו את כוונתו בתפילה ואין הדבר משפיע עליו ומפריע לו להתרכז ולכוון בתפילתו.
א"כ איך יעלה על הדעת להחשיב את המניינים האלה במקומות האלה במרחב הציבורי כדין בית כנסת קבוע, והבו דלא לוסיף עלה ברכת מעין שבע ולהכניס את עצמו בספק ברכה לבטלה. ונוראות נפלאתי על מה שכתב בעל ספר פסקי תשובות על סדר המשנ"ב (שם ס"י אות י"ג) שאם כל הציבור או רובו מתפללים בבית אחר שלא בביהכ"נ מאיזה טעם ובסוגרים כתב "או ברחובה של עיר מחמת מחאה וכדומה" לדברי הכל ובכל עניין אומרים ברכת מעין שבע, דשפיר שייך הטעם של המאחרין לבא. ובמקורות שם ציין שו"ת מנח"י שם, ע"ש.
ולענ"ד אין טעם זה נכון, משום שברכה זו נתקנה מפני הסכנה, וטעם זה של מאחרין לבא היה שייך רק בבתי כנסת בזמן חז"ל, שהיו בשדות דשכיחי מזיקין ולא בתוך הישוב, והיו מאחרין לבא לבית הכנסת וממילא היתה סכנה להשאירם לבד לכך תיקנו ברכת מעין שבע והתפילה התארכה בשבילם. וא"כ לא שייך כאן טעם זה כשמתפללים ברחובה של עיר כגון מחמת מחאה וכדו', ואין נפ"מ אם כל הציבור או רובו מתפללים שם.
והתקנה נשארה רק בביכ"נ קבוע והבו דלא לוסיף עלה. וכמו שביאר המשנ"ב (שם ס"ק כ"ד) שאין מתפללים בבית חתנים ואבלים. פי' כשמתפללים בביתם במניין וכ"ש אותם שמתפללים לפרקים במניין בבית, אבל כשיש קביעות על איזה ימים ויש ס"ת אצלם וכמו בירידים[3] דומה לביהכ"נ קבוע ואומרים. וכן כתב בערוך השלחן (שם סעי' י"ז) שמניין קבוע הוא מניין שיש בו ס"ת ורק בו אפשר לומר ברכת מעין שבע.
וכעת ראיתי בספר "הביאני חדריו" [ספר חדש שיצא לאור לאחרונה על הלכות מגיפת הקורונה] ולעניין ברכת מעין שבע באותם מנינים הנערכים במרפסות ובחצרות הבתים כתב (עמ' מח-מט): י"א שניתן לומר ברכת מעין שבע[4], וי"א שאין לומר[5]. ויש שחילק שאם הקהילה הקבועה מתפללת בחצר יאמרו, אך אם נאספו אנשים ממקומות שונים להתפלל יחד אין אומרים[6].
ולעניין התליה בס"ת, באג"מ (או"ח ח"ד סי' סט אות ג') כתב כי התליה בס"ת לא מובן וצ"ע ובפרט שאין דין זה ברור, ע"ש. ולענ"ד היא סברא פשוטה, דכשיש ס"ת במקום ומתפללים שם בקביעות איזה ימים, ואפילו רק בשבתות, חשיב ביכ"נ קבוע. וכמ"ש המשנ"ב שם.
ומ"מ אין לומר ברכת מעין שבע במניינים אלה גם אם מביאים ס"ת לקרוא בו בימי שני וחמישי ובשבת, וגם אם המניינים האלה נמשכו יותר מחודש ימים, אא"כ המקום מוקף מחיצות או בחצר בית הכנסת, הא לאו הכי אין אומרים אותה, והאומרים אותה לא יצאו מחשש ספק ברכה לבטלה וסב"ל.
וראה לרבינו הגר"ש משאש זצ"ל מה שכתב בספרו שמש ומגן (ח"ג חאו"ח סי ס"א) בתשובה לשאלתי גבי אמירת ברכת מעין שבע בבית האבל, שבמרוקו נהגו להתפלל בבית האבל כל השנה ומעולם לא עלה על דעת לומר ברכת מעין שבע. ולכאורה הוא מנהג תמוה שלא אמרו שם ברכת מעין שבע אע"פ שהתפללו שם כל השנה, דהא המקור למנהג להתפלל בבית האבל הוא בגמ' שבת (קנב ע"א-ע"ב): "ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה ולא היו לו מנחמין[7], כל יומא הוה דבר (הנהיג) רב יהודה בי עשרה ויתביה בדוכתיה לאחר שבעה ימים איתחזי ליה בחלמיה דרב יהודה ואמר לו תנוח דעתך שהנחת את דעתי". משמע שלא היה המנהג להתפלל בבית האבל אלא רק בשבעת ימי האבל וכדפירש רש"י שם. וכן כתב הרמ"א (בהגה יו"ד סי' שפ"ד ס"ג).
וא"כ למנהג האמור איך ביטלו ברכת מעין שבע כל השנה שהיו מתפללים שם, אלא נראה דאין נפ"מ אם מתפללים שם חודש או שנה, אין זה נחשב כדין בית כנסת קבוע לעניין ברכת מעין שבע ואין אומרים אותה. וכ"ש באותם מניינים שמתפללים באותם מקומות במרחב הציבורי בעקבות מגיפת הקורונה.
ולפחות היה צריך לקבוע מקום מוסדר מוקף מחיצות, וכמ"ש המשנ"ב שם (ס"ק י"ח) שבמקום מוקף מחיצות אע"פ שאינו מקורה שפיר דמי. וגם כשהמקום פתוח מלמעלה יש זרימת אויר ושומרים על מרחק ועל מספר מוגבל של המתפללים אפשר לעמוד גם בתנאים וההוראות של משרד הבריאות בתקופת מגיפת הקורונה. ועדיף לקיים מניינים כאלה במתחם בית הכנסת או קרוב לחצר בית הכנסת, ועדיף להתפלל מאחורי בית הכנסת סמוך לקיר, וכמ"ש בא"א (בוטשאטש) שם הגם שמג' צדדיו אין שם כותל הרי זה כבבית, ע"ש. העיקר שמתפללים במקום ראוי לתפילה בנסיבות שהזמן גרמן באופן שדעתו מיושבת ויכול להתרכז בתפילתו מבלי להסיח את דעתו ועיניו אינן משוטטות בארץ. והי"ת יעזור ויסלק כל חולי ומחלה ומגיפה מן הארץ ויתקיים בנו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך.
בברכת התורה והחיים וכו"ט
ראובן אוחנה צפת"ו
♦ ♦ ♦