ראש בית ההוראה ור"מ בישיבת כסא רחמים
בני ברק
אם יוצא י"ח בברכת מאורי האש בהבדלה כשלא הסתכל בצפרניו קודם הברכה
ראיתי בכמה בתי כנסיות, שהשליח ציבור במוצ"ש מברך בורא מאורי האש על הנר הסמוך אליו, ורק אחר הברכה מסתובבים עם הנר בין המתפללים (שיצאו ידי חובה בברכת השליח ציבור) כדי שיביטו בצפרני ידיהם. ויש להתבונן האם הם עושים כדין, או שצריכים הם להיות קרובים אל הנר קודם ברכת בורא מאורי האש.♦
לכאורה צריך לברך תחלה ואחר כך לקרב ידו אל הנר, כדקי"ל (סי' כה ס"ח) כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן. אולם זה אינו, שהרי אין זו מצוה ליהנות מאור הנר. וגם אין זו ברכה על הנאה שאסור לו לאדם שיהנה מהעולם הזה עד שיברך (ברכות לה ע"א). אלא ברכה זו תקנוה לזכר שנברא האור במוצאי שבת, וכמו שכתב הטור (בריש סי' חצר). ואדרבא מלשון הגמ' והפוסקים משמע שצריך בשעת הברכה עצמה להיות סמוך לנר, שהרי כתב מרן (סי' חצר ס"ד): אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת. עכ"ל. והוא מלשון המשנה בברכות (נא ע"ב). ומשמע שתחילה עומד סמוך לנר ואז מברך, דאל"כ הול"ל אין מברכין אלא על נר שנאותין לאורו (או שנאות לאורו). וכן מבואר בדברי האו"ז (סי' צג) וז"ל: הלכך הלכה למעשה שאין מברכין על הנר עד שיהנו מאורו. ולכן נוהגים להסתכל בצפרנים. לאחר שבירך על הבשמים, כופף אצבעותיו לתוך פיסת ידו ומסתכל על הצפרנים עד שיבחין בין שחור שבצפורן ובין לבן שבו, ומברך בורא מאורי האש. וסמך למנהג שמסתכלים בצפרנים כדאמרינן בפדר"א (פרק כ): למה כשפושטין צפורני ידו אצל הנר ומסתכל בהם מברך בורא מאורי האש, אמר ר' אילעא וכו' ראה אדם את עמוד האש ושמח בלבו ופשט ידיו לאור של אש ואמר בא"י בורא מאורי האש וכו' ר' מנא אמר וכו' פושט ידיו לאור האש ומסתכל בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ואומר בורא מאורי האש וכו'. עכ"ל. הרי דנקט פעמיים ושלש שאחר שמקרב ידו אל הנר מברך ברוך מאורי האש. והובאו דברי פדר"א בראבי"ה (סי' קמא).
וכן ראיתי בפירוש מאורות בברכות (דף נג ע"א) על ברייתא ראה תינוק וכו': וכשמברך על האור צריך שיהא קרוב לו בכדי שיאות לאורו וכו'. עכ"ל. משמע דבשעת ברכה הוא כבר קרוב. וכ"כ בספר הפרדס (סימן קיא) וז"ל: וכן הוא מנהגי, תחלה כופף אצבעותיו לתוך כפו ומחשיך תחתיהן ואח"כ פושטן והנה אור במקום חושך ומברך שכבר נאות הוא מן האור וכו' ומש"ה פשטינן ידים להבדלה למיחזי אי איכא נהורא אי לאו, דכיון דלאו בורא האש מברכינן, אלא בורא מאורי האש, אי איכא נהורא מברך וכו'. עכ"ל. ובסידור רש"י (סי' תקכה): ששנינו בפדר"א בן הורקנוס שאומר מצוה להסתכל בציפרניו, ומש"ה פשטינן ידים להבדלה למיחזי אי איכא נהורא מברך, ואי ליכא נהורא לא מברך. ע"כ. וכן נראה מדברי ספר השולחן (הלכות סעודה שער שמיני). ע"ש. והטור (סי' רחץ) כתב: ואי לא מתרמי ליה כוס, כשיראה האש ונהנה לאורו, מברך בורא מאורי האש. עכ"ל. ושם בב"י כתב בשם שבולי הלקט (סי' קל): כך הוא המנהג, תחלה מכניס אצבעותיו לתוך ידיו ומחשיך תחתיהן ואחר כך פושטן והנה אור במקום חושך, ומברך שכבר הוא נאות מן האור. עכ"ל. והובא בט"ז (סק"ב). ועיין במש"ז שם, שכתב דלטעם שבה"ל מברך לאחר שכבר נהנה מהאור. עכ"ל. ומבואר מדבריו דגם לטעם אחר אין לברך קודם שנהנה, דאם כן היה כותב זאת כדרכו.
וע"ע בטור (סי' רצו): דאיתא בפרקי רבי אליעזר אמר ר' מונא כיצד אדם חייב להבדיל, מקרב ידו לאור הנר ואומר בורא מאורי האש וכו', ואין לו שמן לנר, פושט ידו לאור האש ומסתכל בצפרנים שהן לבנות מן הגוף ומברך בורא מאורי האש וכו'. ועיין בפרישה שם (אות ו) וז"ל: ומסתכל בצפרנים וכו', קאי גם אדלעיל מ"ש מקרב ידו לאור הנר. ובא לפרש דבריו ולומר דמ"ש מקרב ידו לנר, ר"ל מסתכל בצפרנים, ומסתכל קודם שיברך. אע"ג דכל הברכות מברכין עובר לעשייתן, נראה לי די"ל דדוקא בברכת המצוות וברכת הנהנין דמברך השי"ת על שם ההנאה או על המצוה צריך לברך עובר לעשייתן, מה שאין כן ברכה זו שאינה באה על שם הנאתו, דהא אין לו הנאה עתה בהסתכלות בצפרנים וכמ"ש (הטור) בסמוך ריש סימן רחצ וז"ל: ועל כן מסתכלים בצפרנים לראות שיוכל ליהנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע, הרי שכתב שיוכל ליהנות ולא שעתה נהנה ומשום הכי אינו מברך עד אחר שכבר ראה האור שראוי ויוכל ליהנות ממנו וכו'. עכ"ל. ויש להוסיף בנותן טעם שהוא דומיא דאדם הראשון שאחר שהדליק את האש בירך[2].
♦
א. ב.
אלא שלכאורה תמוה, דהשכנה"ג כתב (בסי' רחצ בהגה"ט אות ג): יש לראות בצפרנים יד ימין ולאחוז הכוס ביד שמאל. ספר המפה בשם ספר הזוהר. אבל מדברי המרדכי שהביא רבנו המחבר נראה דברכת מאורי האש אומרה והכוס מימין. ואפשר דלא פליגי, דבשעת הברכה יהיה הכוס בימין, ובשעת ההבטה יהיה הכוס ביד שמאל. וכן הוא מנהגי. עכ"ל השכנה"ג. אולם קשה לי ע"ז, דזה לשון מרן הב"י כאן: המרדכי כתב במסכת יומא בשם תשובות הגאונים, וז"ל: ומה שאנו נוהגים להסתכל בצפרנים וכו' זה הדבר שנוי בתלמוד בבלי וירושלמי שאין מברכין על האור עד שיאותו לאורו, פירוש עד שמרגיש בוהק אור נר של הבדלה ואף כי זוכרים על צפרניו של אדם הראשון. עכ"ל. ולא ידעתי איך למד מכאן השכנה"ג דהכוס בימינו בשעת ברכה. ואולי כוונתו על מה שכתב מרן בב"י בסי' רצו ס"ו (דגם שם נזכר בטור מענין נר הבדלה) וז"ל: כתב המרדכי בפרק כיצד מברכין נוטל את היין בימינו כתב ראבי"ה (סי' קכ) ומינה נשמע שכל ברכה של דבר מצוה ראוי לו שיאחזנו בימין וכן הבדלה אוחז את היין בימין ומברך בורא פרי הגפן, ושוב נוטל את ההדס בימין והיין בשמאל ומברך על ההדס ומחזיר היין לימינו. עכ"ל. ומדקדק השכנה"ג שהיה לו להניח את הכוס בשמאל עד שיברך על האש, אלא משמע שמברך על הנר בשעה שהכוס בימינו. איך שיהיה, הדבר תמוה, דאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, וא"כ חייב להביט קודם הברכה. וי"ל דודאי מיירי שהנר סמוך אליו בשעת ברכה והוא נהנה לאורו בלי ספק, ומ"מ לאחר הברכה מסתכל הוא בצפרניים לסימן טוב. או כדי להראות חזותו לרבים, שהוא יכול ליהנות מאורו, וכמו שכתב רי"ו ני"ב ח"ב וז"ל: צפרנים שנהגו לראות לנר כשמברכין בורא מאורי האש, כתבו המפרשים כדי להראות שיכול ליהנות מן הנר ושיאות אורו כדי שיוכל להכיר בין צפורן לבשר וכו'. עכ"ל.שו"ר להגאון מאמ"ר (סי' רחצ אות ג) שהביא את דברי הכנה"ג הנ"ל וכתב עליו: אמנם אני תמיה על הרב ז"ל דנראה לענ"ד מדברי הטור והפוסקים דצריך לראות בצפרנים תחלה קודם שיברך שהרי סמכו ראיה זו על הא דתנן אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו ואיתמר עלה אמר עולא עד שיכיר בין סלע לפונדיון וע"כ מסתכלין בצפרנים שיוכל ליהנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר וכ"ה דברי הגאונים שהביא הטור הרי לפניך דצריך להביט תחלה בצפרנים ויותר מבואר בדברי שבלי הלקט שהביא מרן ז"ל, שכתב בזה הלשון כן הוא המנהג תחלה מכניס אצבעותיו לתוך ידיו ומחשיך תחתיהן ואחר כך פושטן והנה אור במקום חשך ומברך שכבר הוא נאות מן האור ע"כ הנה שפתיו ברור מללו דרואין תחלה בצפרנים ואח"כ מברכין. ושוב מצאתי ענין זה מפורש בדברי הכלבו סי' מ"א, וז"ל: ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, על כן צריך שיראה בצפרנים קודם שיברך משום דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב והדר ויבדל וכו' וכיוצא בזה כתוב בא"ח דף ס"ח ע"ג. מכל הלין מבואר דצריך לראות תחלה בצפרנים ולברך אח"כ, ושברכה זו הותרה מכללא דאיתמר כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן, דהכי מוכח להדיא מהא דתנן אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וקי"ל דר"ל יאותו ממש וזה היפך משמעות דברי הרב השיירי ז"ל, ותמהני איך לא השגיח הרב ז"ל בדברי הפוסקים הנ"ל ובפרט בטור וב"י בהיות ספרו מיוסד עליהם. ועיין בפרישה לעיל סי' רצ"ו ד"ה ומסתכל בצפרנים שלשונו מגומגם, ומ"מ משמע לי מתוך דבריו שמסתכל בצפרנים קודם שיברך וכמ"ש. ואפשר דאף הרב השיירי ז"ל, לאו בדוקא נקט הכי דלא נחית הרב ז"ל בסדר הדברים בקדימה ואיחור ועיקר כוונתו ז"ל להסכים דברי המרדכי ז"ל עם דברי מור"ם ז"ל בשם ס' הזוהר הקדוש ואה"נ דההבטה קודמת לברכה ודוחק. עכ"ל. וששתי. גם מה שכתבתי לבאר ראיית השכנה"ג מדברי הב"י לעיל, גם המאמ"ר שם נתקשה בזה ופירש כמ"ש בס"ד, ואח"כ כתב עליו שאין זה מוכרח בהבנת המרדכי. ע"ש. ואמנם ראיתי להקצש"ע (גאנצפריד) שכתב שאחר הברכה יסתכל בצפרניו. ע"ש (ואמ"א). אבל יש ליישב דכוונתו לומר דבשעת הברכה יהיה סמוך לנר, אלא שיסתכל בצפרניו אחר הברכה, וכמ"ש בסדור היעב"ץ והבאתיו לקמן.
♦
וראיתי בערוה"ש (סי' חצ"ר סט"ז) שתמה על מה שנהגו בבהכ"נ שכל אחד מברך לעצמו בורא מאורי האש. וכתב ואולי מפני שאין האור שלנו מגיע לכולם בבת אחת והוה הפסק. ע"כ. וכן כתב המשנ"ב (בסי' רצו סקל"א) רואה בצפרנים ומברך בורא מאורי האש וכו'. עכ"ל. וכתב עוד (בסוף סי' רצז) שכל אחד יצא בברכת הנר שמברך המבדיל "אם לא שהוא רחוק אז מן האור ולא יוכל להשתמש לאורה דאינו יוצא אז בברכת המברך וכדלקמן בחצר סעיף ד, ובאופן זה לא יכוין לצאת בברכת הנר, אלא יאחר אותה לאחר הבדלה כשיהיה סמוך אצל האש". עכ"ל.
ועתה ראיתי להרב אגרות משה באו"ח (ח"ה סי' ט אות ט) שכתב האם יש להסתכל בצפרנים קודם ברכת בורא מאורי האש, משום דהויא ברכת השבח. תשובה: העיקר בברכת מאורי האש כמנהג העולם, לברך תחלה ואח"כ להסתכל בצפרנים. ומפורש כן בסידור הריעב"ץ ובסדור הגר"א. והטעם דאפילו שאינו ברכת הנהנין, כיון דעכ"פ תנן בברכות דף נ"א ע"ב, אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, ופרש"י שיהיו נהנים ממנו, הוא כברכה גם על ההנאה, שצריך שתהא הברכה לפני ההנאה. משום דהלכה כרבא שאמר בדף נ"ג ע"ב יאותו ממש, וכעולא וחזקיה שצריך הנאה גדולה, עיין בדה"ח אות כ', ולא שהוא מידה על גודל האור ושיעור הקורבה להאור. ותמוה מאד מה שהמ"ב בסימן רצ"ו ס"ק ל"א, כתב ורואה הצפרנים ומברך בורא מאורי האש, דלא כהגר"א ודלא כהריעב"ץ. ואף דאיתא כן בפמ"ג סימן רצ"ח במש"ז סק"ב, הא כתב זה רק לטעם הש"ל שהביא הט"ז, ולא משמע כלל שפוסק הכי. ואדרבה משמע שהוא חידוש לטעם זה, ולא לדינא, מדלא כתב הפמ"ג ולכן כיון שהביא הט"ז טעם הש"ל יש לברך אחר שכבר נהנה. אבל אף אם היה המ"ב סובר שהפמ"ג סובר כן להלכה, נמי לא הי"ל לפסוק כן, שהוא נגד דעת הגר"א ודעת הריעב"ץ, וצע"ג. עכ"פ המנהג שלנו לברך תחילה ואח"כ להסתכל בצפרנים, הוא כפי הדין. עכ"ל. משמע מדבריו שאין צריך להיות קרוב לנר בשעת ברכה.
והנה סידור הגר"א אמ"א[3]. אבל בסידור היעב"ץ כתב: כופף ראשי אצבעותיו ימינו על האגודל [נגד פניו] ומקרב ידו לנר ומברך בא"י וכו' אח"כ מסתכל בצפרניו שהן מובדלות מן העור [ואח"כ פושט אצבעותיו ורואה מאחוריהן]. עכ"ל. הרי שכתב להדיא שתחילה מקרב את ידו לנר. ומה שכתב היעב"ץ שמסתכל בצפרניו לאחר הברכה, אפשר שהוא לשופרא דמילתא, והוא על דרך שכתב הרב אורחות חיים (דיני הבדלה אות יג) בשם הראב"ד ור"ח, פורים שחל להיות במוצ"ש יש להבדיל קודם קריאת המגילה כדי שיברך מאורי האש קודם שימלא עיניו מהאור. ע"ש. וכ"כ עוד כמה ראשונים ורוב האחרונים עיין תפלה למשה (ח"ב סי' נט) ובחזו"ע (פורים עמ' סז). ועיין ברב פעלים ח"ב (סי' יד בסוף התשובה) בפסח שחל במוצ"ש ושכח ולא בירך על הנר עד שגמר ההגדה, וכתב הר"פ: אע"פ שגמר כל הנאותיו באור הנר שכבר אכל ולמד ועשה כל צרכיו עם כל זה כיון שעדיין הוא ליל מוצאי שבת יברך ויראה בצפרניו דבדיעבד כל ליל מוצ"ש זמניה הוא וכמ"ש הט"ז וא"ר וכו'. עכ"ל. ולמדנו מדבריו שנוהגים לראות אחר הברכה, וממה שהוסיף "ויראה בצפרניו" משמע דר"ל כדי שיהיה לו הנאה בנר.
אולם, מפשט דברי האג"מ משמע דס"ל שדינה כדין ברכת הנהנין ממש ומפרש כן בפמ"ג ולכן תמה על המשנ"ב. וזה פלא. ואולי האג"מ יפרש את דברי היעב"ץ שזהו רק כדי שיהיה מזומן לו לאחר הברכה. א"נ כמו שצריך לאחוז את הפרי בידו בשעת ברכה. אבל מה שאמרו יאותו לאורו, זהו דוקא אחר הברכה. ואולם עיין שם בסידור היעב"ץ במוסך השבת (דיני הבדלה פ"ד אות יג) וז"ל: מי שאין לו כוס להבדיל עליו כשרואה אור האש מברך עליו כיצד עושה כשמברך על הנר מקרב ידו הימנית לנר וכופף אצבעותיו על האגודל ורואה ומביט בצפרנים שהן חלקות ומאירות יותר מעור הבשר. ונ"ל שיסתכל ג"כ אם ניכר שגדלו בשבת לאחר שקצצן בע"ש, שכל מה שעושה עתה בהבדלה הוא מעין מה שעשה בע"ש. אח"כ פושט אצבעותיו ונמצא אור במקום חושך ומברך עליו בורא מאורי וכו' עיין שאלת יעב"ץ סי' קה. עכ"ל. ולא ידעתי מה יש מקום לתמוה על המשנ"ב שכתב שרואה בצפרניו קודם הברכה אחרי שכן מבואר בטור בסי' רצו בשם פדר"א, ועוד ראשונים.
ולע"ד פשוט שאין להקל מטעם שאילו לא היה אור החשמל היה ניכר אור הנר ונהנין ממנו, ודל עשתרות קרנים מהכא איכא אור הנר. זה אינו, דמ"מ עד שיאותו לאורו שנינו, והרי אינו נהנה. ולרבא וחזקיה דנקטינן כוותייהו וס"ל יאותו ממש[4], מפרשים דברי הברייתא בברכות (נג ע"ב) "אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה" כפשוטה, ולא כדעת רב יהודה שהעומדים סמוך לנר יכולים להשתמש בה. ועיין חזו"ע שבת ח"ב עמוד תלח לפיכך חובה קדושה וכו' ודוק.
♦
ג. ד.
סמוך לחתימה ראיתי למרן הרב ברכת ה' ח"ד (פ"ד אות כו, כז) שהאריך להוכיח שצריך לעמוד סמוך לנר קודם הברכה והביא גם מדברי המאירי ברכות (נג ע"ב) וז"ל: ועכשיו נהגו להשתמש לאורה מקודם ולהסתכל בצפרנים. ויראה הטעם מתוך ששיעור יאותו לאורו הוא הבחנה בין שני דברים, נתפשט המנהג להסתכל בהם כדי להבחין בין צפורן לבשר. עכ"ל. וע"ש שכתב שכשיושבים סביב שולחן גדול בחדר שאור החשמל דולק בו שאי אפשר להיות סמוכים כל כך לאש עד שראויים ליהנות ממנה צריכים לכבות את אור החשמל בשעת ברכת בורא מאורי האש, או שיכוונו שלא לצאת בברכתו ויעבירו את הנר לכל אחד מהם וכל אחד יברך לעצמו. ע"ש נועם דבריו כדרכו. ועי' בחזו”ע (ח"ב עמ' תלט) כתב שהדבר פשוט שאין צריך לכבות החשמל קודם ברכת מאורי האש, ששכל שהוא ראוי ליהנות מאורו די בכך, ולא כהמחמירים וכו'. אולם לא מיירי בנידון דידן כלל, אלא בא להוציא מדעת הסוברים שאע"פ שהוא סמוך לנר ממש אינו יכול לברך כיון שאור החשמל דולק ושרגא בטיהרא מאי אהני ואינו זקוק לנר. וע"ז השיב בחזו"ע דמה בכך, כיון שיכול ליהנות מאורו סגי. אבל בנ"ד שאין אור הנר ניכר כלל בצפרניו, ואין רואה לאורו שום דבר, על מה מברך.♦
סיכום
א. אין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו, ולפיכך יש ליזהר לעמוד בשעת ברכת מאורי האש סמוך לנר, כך שיכול יהיה להבחין בין מטבע למטבע. ולכן נוהגים להסתכל בצפרנים, לידע שיכולים להבחין בין הצפורן לבשר. ועל הגבאים לפזר בבית הכנסת נרות כדי שקודם הברכה של המבדיל יקרב כל אחד ידו אל הנר ויראה בצפרניו את אור הנר. והעומד רחוק, ולא ניכר בצפרניו אור הנר, אינו יוצא בברכתו ויברך אותה לאחר ההבדלה כשיהיה סמוך לנר.ב. יש מביטים בצפרנים קודם הברכה, ויש מביטים בצפרנים לאחר הברכה, ומכל מקום יש לעמוד סמוך לנר קודם הברכה.
♦ ♦ ♦