ר"מ בישיבת תורת החיים תכב"ץ
יד בנימין
חידושי הלכות וביאורים בדיני ברכת התורה - הלכה למעשה [חלק ב'[2]]
ו. דין הפסק מלימוד התורה – האם מחייב ברכה חדשה? ז. דין שינת קבע ביום על מיטתו אי חשיבא הפסק. ח. ממתי אדם מתחייב שוב בברכות התורה, בעבור היום או בשנתו? ט. המשכים ללמוד קודם אור היום. י. האם נשים יכולות לברך ברכת התורה?
ו. דין הפסק מלימוד התורה – האם מחייב ברכה חדשה?
ידוע ומפורסם שכל מעשה מצווה שהפסיק בעשייתו וחוזר למצוותו צריך לברך שוב, כן הוא בתפילין, בציצית, בסוכה ובעוד מצוות. שכל שבא לקיים את אותה מצווה שוב, מברך עליה שוב. אולם בברכות התורה מקובלנו שאין עושים כן, וברכת התורה בבוקר פוטרת את כל היום, כפי שראינו בדעת כמה ראשונים דלעיל, שאף אם אדם לא סמך לימוד לברכות התורה, אינו חוזר ומברך. ויש לעיין האם נכון לנהוג כן, בהפסק שבאמצע העסק, או שמא יש דין הפסק בברכות התורה כמו בשאר מצוות.♦
‘האופי’ של ברכות התורה
בכדי לבאר שאלה זו, עלינו לבאר קודם כל מהו 'האופי' של ברכות התורה. כפי שראינו לעיל, בברכות התורה יש לנו ג' ברכות, כפי שהסכימו ראשונים רבים וכן הסכימו מן השמים. הברכה הראשונה על פי נוסחה היא ברכת המצוות – 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על דברי תורה'[3]. השניה היא בעצם תפילה לה' יתעלה על עריבות התורה, ובקשה מאתו שיזכנו ללמוד תורה וכן ללמדה לצאצאינו, וחותמת 'המלמד תורה לעמו ישראל'. והשלישית היא ברכת השבח הכוללת גם את שבח ה' שבחר בישראל, שבח ישראל שנבחרו על ידי ה' יתעלה, ושבח התורה הטובה מכל סחורה שנתנה לעם ישראל, בחיריו של ה' יתעלה, והיא מעולה שבברכות. ואולי נתקנה ברכה זו על פי המשנה באבות (פ"ג הי"ד): "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו”. ע"כ.ואם עיקר ברכות התורה הוא מדין ברכת המצוות, אז דינן כשאר ברכות המצוות, שאם הפסיק בהן וחזר למצוותו חייב לשוב ולברך. אולם אם דינן כדין ברכות השבח, או כעין תפילה על התורה (כעין דין 'תפילת הדרך'[4]). אזי לברכות אלו יש דין שונה, שכן בברכות השבח, כדוגמת ברכת הרעמים, ברכת הים הגדול, ברכת בריות נאות יש להן זמנים מוגדרים, וכל שבירך כבר נפטר מברכה ואינו יכול לברך שוב [בברכת הרעמים כל אותו היום, ברכת הים הגדול כל שלושים יום, וברכת בריות נאות, אפילו כל ימי חייו (שו"ע סי' רכה סע' י')].
ובכדי לדעת מהו 'האופי' של ברכות התורה, עלינו לבדוק את מופעיה בדברי חז"ל, וכן לבדוק לאילו ברכות דימון רבנן קמאי דקמאי, ומאי כתבו בסוגיין.
♦
עיקר ברכת התורה מהי?
כפועל יוצא של השאלה הקודמת, עלינו לבדוק מהי (או מהן) הברכות העיקריות שנתקנו על התורה, וכך נוכל להבחין, בעזרת ה' יתעלה, בטעם העיקרי של ברכות התורה.הנה, במסכת סופרים (פי"ג ה"ו) איתא ברכה לתורה שלפניה (בציבור וביחיד) שאינה נוהגת כיום: "והיכי מברך, בעשרה אומר, ברכו את י"י המבורך, ביחיד כשהוא משכים לקרוא אומר, ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם הנותן תורה מן השמים חיי עולמים ממרומים, ברוך אתה י"י נותן התורה, וגולל ואומר, ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, ברוך אתה י"י נותן התורה”. ע"כ. ומבואר שברכה זו נאמרה גם על ידי היחיד בבוקר, וגם על ידי הציבור לפני קריאת התורה, והוי כעין ברכת אשר בחר בנו לדידן, וחתימתן שוות[5]. ומזה נשמע שהברכה העיקרית (השווה למעולה שבברכות בבבלי) על התורה היתה בגדר 'ברכת השבח'[6].
איברא שכן יש ללמוד גם מסוגיית הבבלי. ראשית, ממה שקראו לברכת אשר בחר בנו 'מעולה שבברכות', וכפי שכתב רש"י: "התורה, לפי שיש בה הודאה למקום וקילוס לתורה ולישראל”. ע"כ. דהיינו שברכה זו היא מעולה שבברכות התורה. ועוד, מן הסוגיא התם חזינן שברכת 'אהבת עולם' פוטרת מברכת התורה[7], והבא לברך לאחר מכן את ברכות התורה כבר אסור לו לברך כיוון שכבר יצא ידי חובה[8]. ומינה נשמע, בס"ד, שיש נקודה בסיסית ועיקרית בברכות התורה, המסתתרת בתוך ברכת אהבת עולם, שהיא אשר גורמת לאותו פטור מברכות התורה. וז"ל רש"י (ד"ה שכבר נפטר באהבה רבה): "שיש בה מעין ברכת התורה, ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ותלמדם חקי רצונך”. ע"כ. ונוסח זה שווה בעניינו לברכת 'הערב נא': הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך: ע"כ[9]. וגם מן הירושלמי (ברכות פ"א ה"ה), שראינו בו 'והוא ששנה על אתר', בין לפירוש רוב הראשונים דקאי על ברכת אהבת עולם, ובין לפירוש רס"ג והרמב"ם דקאי על ברכות התורה (וברכת אהבת עולם לא צריכה שישנה על אתר משום שכבר קרא ק"ש). יוצא, שברכת אהבת עולם פוטרת לגמרי מברכת התורה[10]. ואם ברכת אשר בחר בנו היא מעולה שבברכות, מסתבר שהיא גם כוללת את השבח של ברכה 'הערב נא'.
ואם כנים אנו בזה, יוצא ברור שאף שיש בברכות התורה גם ברכה המוגדרת כברכת המצוות[11], מ"מ עיקר הברכות הן ברכות השבח. והן המעולות שבברכות, ועליהן נאמר שהן פוטרות מחיוב ברכת התורה.
♦
שיטת הראשונים בסוגיין
הנה גאון וראשון שזכינו לאורו בזה, הוא רבנו סעדיה זצ"ל בסידורו (עמ' שנח), שכתב בהדיא: "והנה היחיד [אינו צריך] לברך בכל פעם שהוא קורא בתורה או מזכיר דבר מן התלמוד ר"ל המשנה, לא לפני הקריאה והלימוד ולא לאחריהם, וכו'”. ע"כ. וברור בדעתו שאין מברכים על התורה 'בכל פעם'. ואין להתלות באותן חצאי לְבֵנה המופיעות בדפוס הסידור. שכן מוכרח להשלים כן, משום שבהמשך דבריו כתב 'לא לפניהם ולא לאחריהם' וברור שאותן חצאי לבנה מוכרחות. ועוד, במקור הערבי איתא: "פאמא אליחיד [פאנא לא יג'ב א]ן יברך או וקת פי אל תורה או תד'כר שיא מן אלפקה אעני אלמ[שנה קבל] אלקראה' [ואלדר]ס ולא בעדהמא" ע"כ. ומבואר שהן' של תיבת 'אן' היא מחוץ לחצאי הלבנה במקור, ואם כן מוכרחים אנו להשלים כן, וכנראה היה איזה חיסרון בכתב היד[12]. ומבואר מדברי רס"ג שברכות התורה פוטרות את כל היום, ולא שייך למימר בהן שום דין הפסק. וכ"כ בספר הפרדס לתלמיד הרשב"א (שער המעשה): "אבל ברכת אשר בחר בנו והערב נא ולעסוק בדברי תורה, שהן עיקר לברכת התורה פוטרות כל היום אפילו שיפסוק בינתים”. ע"כ.וכן העיד הר"א מלוניל על מנהג מקומו בשאלתו לר"י (שאלתו הובא במילואה בתוספות ר"י שירליאון) וז"ל: "מי שבירך ועסק בתורה והלך לעסקו או לצרכיו וחוזר ועוסק בתורה, צריך לברך או לא, מי אמרינן מידי דהוה אמניח תפילין שמבריך עליהן בכל שעה שמניחן או לא”. ע"כ. ובהמשך מבואר שזה היה המנהג, שכך כתב לו ר"י: "ואם לא היה המנהג שלא לברך[13] לא היה מסופק וכו'” ע"כ. ור"י השיב לו שלושה תירוצים, הראשון, שברכת התורה פוטרת את לימוד כל היום אפילו אם עסק בתורה והפסיק וחזר לעסוק[14]. והתירוץ השני הוא דלא קיימא לן כהירושלמי, ובכל גווני הברכות, הן ברכת אהבת עולם והן ברכת התורה, פוטרות מלימוד כל היום אף אם הפסיק. ובתירוץ השלישי כתב שאפילו אם נאמר שאם שיש לברך אם הפסיק, לאנשים כדוגמת השואל (הר"א מלוניל), שכל הזמן דעתם עליה, אין צריכים לשוב ולברך. אולם צריך לשים לב שלא כתב כן אלא בדרך של אם תמצא לומר, אבל מעיקר הדין ברור גם לדעתו משני תירוציו הראשונים שברכות התורה בודאי פוטרות את לימוד כל היום.
וכן הבין רבינו יונה ותלמידיו (ברכות ה' ע"ב ד"ה ולפי) את דברי ר"י: "הקריאה שקורא אח"כ אלא כשקורא מיד אבל ברכת התורה שתקנוהו לחיוב קריאת התורה פוטרת כל היום ואין צריך לברך לכל פעם ופעם שקורא. ולכאורה היה נראה לחלק בין מי שקריאתו כל היום או רובו ובין מי שאינו קורא בקביעות אלא במקרה, דמי שקורא בקביעות דין הוא שיפטר בברכת התורה שאמר בבקר מפני שלדעת כן אומר אותה שיקרא כשירצה בין מיד בין אחר שעה, כיון שכוונתו עכ"פ לקרות או לשנות ויודע שיקרא. אבל אדם אחר שאינו יודע אם יקרא אם לאו, אינו מברך לכונה שיקרא עכ"פ כשבא במקרה ללמוד היה לו לברך כיון שמתחלה לא נתכוין לאמרה על קריאה שיקרא ביום. אלא שנהגו העולם שלא לברך כלל אפי' בבואם ללמוד דרך מקרה משום דכיון דמצות הקריאה כל היום היא אותה הברכה שבבקר פוטרת כל מה שיקרא ביום אלו הם דברי ר' יצחק ז"ל”. ע"כ. וגם האבודרהם (ברכות השחר ד"ה ואם השכים) צדיק עת'ק דברי ר"י הללו[15]. וכן עולה מדברי האגודה (ברכות פ"א סי' כה) בשם התשב"ץ (תלמיד מהר"ם): "מאי מברך? וכו' גי' תשב"ץ כשמשכים ללמוד מברך אשר קדשנו במצותיו וציונו לעסוק והערב נא אשר בחר אבל כשהוא ישן ביום ולומד אחר כך אינו אומר כל זה. וכו'” ע"כ.
וכן הוא בשו"ת מן השמים (סי' י'): "ועוד שאלתי על ברכת התורה אם צריך לברך בכל פעם ופעם שישב ללמוד כמו שנאמר בתפלין שמברך כל זמן שמניחין, או אם אינו צריך לברך אלא ברכות שמברך בשחרית יוצא בהם כל היום.
והשיבו: כבוד אלהים הסתר דבר, והמברך יתברך באלהי אמן[16], ונסתפקתי בתשובה זו ושניתי לשאול כבראשונה, והשיבו: אינו דומה ברכת התורה לברכת שאר המצות.. כי בעבור שהגיית התורה [17]חיי האדם כל היום תקנו עליה שלש ברכות לעסוק והערב נא ואשר בחר בנו, וברכת לעסוק היא במקום ברכת המצות, והערב היא שמתפללים לפני המקום שיזכה ללמוד וללמד, ואשר בחר בנו ברכת הודייה שחייבין ישראל להודות לה' אשר בחר בם מכל אומה ולשון ונתן להם התורה. ועוד תקנו שתי ברכות שלפני קריאת שמע שחרית וערבית שעיקרם על הגיית התורה אבל ברכת שאר המצות מטבע קצר, ומברכין עליהן כל זמן שמפסיקים ביניהם, הלוא תראה כי לכבוד ספר תורה כשקוראים בו בבהכנ"ס תקנו לברך ברכת התורה שהיא אשר בחר בנו ולא הצריכונו לברך ברכת לעסוק שהיא במקום ברכת המצות וגם לא ברכת הערב בעבור שהיא תפלה, ולפי שהיא תפלה תקנו את שלשתן שחרית בעת התפלה" ע"כ. ומבואר מדברי המלאך הדובר בו שברכת התורה פוטרת שאר כל לימוד היום. ונראה שזהו משום 'אופי הברכה' שכתבתי לעיל, שכיוון שיש בהן[18] גם את ברכות השבח, והן כדוגמת ברכת אהבת עולם של ק"ש, שגם הן ברכות השבח הרי הן פוטרות[19].
וכ"ד המרדכי (ברכות פ"א רמז זך) בשם ר"י. וכ"ן מדברי הרא"ה (ברכות פ"א ד"ה וברכה שניה) וגם הרשב"א (יא ע"ב) הביא דברי ר"י הללו. וכ"ד המאירי (ברכות יא ע"ב), וכ"כ הרא"ש בתוספותיו[20] (יא ע"ב ד"ה משקרא), וכ"כ אורחות חיים (חלק א הלכות תלמוד תורה), וכ"כ בספר הפרנס (סי' תי) בשם מהר"ם, וכ"ד הראב"י אב"ד (הובא בשו"ת הראב"ד סי' קצד הערה יד): "כתב הראב"ד בפרק הרואה וז"ל וברכת התורה אינה אלא שחרית ואף על פי שהוא מפסיק בה באכילה ובשתייה ובבית הכסא אינו דומה להנחת תפלין לפי שאין בתורה הפסק שנ' והגית בו יומם ולילה, וההגיון צריך כל שעה ואי אפשר זולתו"[21]. ע"כ. וכ"כ בספר השולחן (הלכות תפילה שער ה'), וכן דעת רבי יהודה אלברצלוני (הובא בשיבולי הלקט עניין תפילה סי' ה'), וכ"ד הרשב"ש (סי' תרג). וכ"ן דעת הריא"ז (ברכות פ"א הלכה א' אות יז): "מי שמשכים לקרות בתורה, או לשנות במשנה, קודם שיקרא קרית שמע צריך לברך ברכת התורה, לאחר שקרא קרית שמע אינו צריך לברך, שכבר נפטר בברכת[22] אהבת עולם, שהיא ברכה שלקרית שמע ודומה לברכת התורה. וכו' ובתלמוד ארץ ישראל מבאר, שאין ברכה שלקרית שמע פוטרת שלתורה אלא כששנה לאלתר, אבל אם בא לשנות אחר שעה אינו נפטר בברכה שלקרית שמע, שהרי הוא דומה כאדם שבירך על המצוה והשיח אחר הברכה עד שלא התחיל במצוה, שצריך לחזור ולברך, וכששנה לאלתר נפטר בברכה שלקרית שמע, ואפי' אם שונה ולומד עשרה פעמים ביום שכולם מצוה אחת הם, כמבואר בקונט' הראייות”. ע"כ. ומבואר שאם שנה לאלתר הרי הוא פוטר את כל היום, אפילו אם הפסיק, ומשמע שהוא הדין בברכת התורה אפילו אם לא שנה לאלתר וכדברי התוספות. וכן דעת רבי בנימין, אחי שבולי הלקט, שבכל מקרה אין לברך שוב. וכ"ד רבינו אביגדור (שיבולי הלקט עניין תפילה סי' ה'), שאף שחלק על רבי בנימין לעניין ק"ש וס"ל שצריך לסמוך הלימוד לאהבת עולם, מ"מ איהו גופיה שר המסכי'ם לכך שיש לחלק בין ברכת התורה לאהבת עולם, ובברכת התורה אין דין הפסק.
ולענ"ד כן יש לדקדק מדברי הרמב"ם (פ"ז מהל' תפילה הי"א): "בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה”, ע"כ. ומ"ש "בכל יום" משמע שזו ברכה שחיובה תלוי ביום, ולא בשאלה אם הפסיק או לא. וכן יש לסייע לזה מדברי הרמב"ם עצמו, שכתב (שם ה"ו): "כשחוגר חגורו מברך אוזר ישראל בגבורה, כשלובש נעליו מברך שעשית לי כל צרכי, כשמהלך לצאת לדרך מברך המכין מצעדי גבר, ומברך אדם בכל יום ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא עשני גוי, ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא עשני אשה, ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא עשני עבד”. ע"כ. וברור ההבדל לדעת הרמב"ם בין הברכות שנסמכו על המעשה, לבין ברכות שחיובן הוא 'כל יום'. וגם ברכות אלו אין חיובן אלא פעם אחת ביום, ופשוט.
♦
סיכום שיטה זו
יוצא לפי דברי אלו רובא דקמאי רבותינו הראשונים שכל שבירך ברכות התורה, הרי הוא פטר את הלימוד של כל היום. ולא שייך בברכות התורה דין הפסק. ואף שיש דין[23] להסמיך לימוד לברכות התורה, כמו שכתבנו לעיל, זהו משום שעכ"פ יש באותן הברכות מברכת המצוות. אולם, אם עכ"פ סמך לימוד כל דהוא בפסוקים או משנה וכד' אל הברכה, ולאחר מכן הפסיק, בזה לכו"ע כבר התקיימה המצווה שאליה נסמכה הברכה. ושאר הברכות קיימי כל היום[24].♦
ראשונים הסוברים שיש דין הפסק בברכות התורה
אולם, מאידך מצאנו דעת כמה ראשונים הסוברים שיש דין הפסק בברכות התורה. האור זרוע (הל' ק"ש סי' כב') כתב בשם רבינו שמעיה, תלמידו של רש"י: "והרב ר' שמעי' זצ"ל תלמידו של רש"י כתב שרש"י זצ"ל כשהיה משכים לעסוק בתורה מברך ברכות התורה וכשהלך לביהכ"נ לומר ברכות ופסוקי דזמרה חוזר ומברך בתורה, כמו באותן הימים שלא השכים ללמוד. ונתן טעם לדבריו כמו דברכת התורה לא חשיבה ברכה לבטלה אף על פי שכבר בירך קודם שיקרא פ' קרבנות ואיזהו מקומן ור' ישמעאל ה"ה דלא חשיב כאן ברכה לבטלה ולפי מה שאנו פירשנו דברכת התורה מחמת חיבוב התורה היא באה אינה ראי' ותו תמה על עצמך אמאי לא תהא ברכה לבטלה ונראה בעיני משום שאי אפשר שלא הי' מפסיק משום כך הי' מברך והיה סומך על הירושלמי”. ע"כ. והיה מקום להסתפק בדברי האור זרוע, מי הוא זה אשר נתן טעם לדברי רש"י, האם רש"י עצמו או רבי שמעיה תלמידו. ויותר נראה מדברי האו"ז שרבי שמעיה הוא אשר נתן טעם זה. שאם לא כן היאך האו"ז נתן טעם אחר לדברי רש"י, שהוא משום הפסקה, ועל דרך הירושלמי. ומבואר שהאו"ז הבין שאפשר לפרש את הירושלמי באופן שאין חילוק בין ברכת התורה לאהבת עולם, ומבין האור זרוע בדעת רש"י שברכת אהבת עולם פוטרת רק את הלימוד ששונה לאלתר[25], וכך בברכות התורה, שאם מפסיק בין לימוד ללימוד הרי הוא חייב לברך שוב על התורה. ואף שבראשונים יותר מאוחרים משמע שרש"י היה נותן טעם לדבר, בדברי האור זרוע לא משמע כן. ויוצא מזה, שלפי האור זרוע דעת רש"י היא שכל שמברך ברכות התורה והפסיק בהליכה לבית הכנסת וכד' חייב לברך שוב ברכת התורה.אולם רבי יהודה שירליאון (בתוספותיו על ברכות על אתר) כתב וז"ל: "ואמנם בפסקי ה"ר שמעיה תלמידו של רבינו שלמה ראיתי שכתב על רבנו שלמה ז"ל, כשמשכים רבי לעסוק בתורה מברך ברכת התורה, וכשהולך אחרי כן לבית הכנסת ואומר ברכות ופסוקי דזמרא חוזר ומברך ברכת התורה וכו' ונותן טעם לדבר שכמו שהקורא בתורה וכו' ע"כ וכתב הר"י שירליאון ע"ה: ואלו הביא הירושלמי טעם לדבריו לומר שבשביל שהפסיק חוזר ומברך על זה לא נפלאתי[26], אבל תמהתי על טעם זה אם אמרו רבינו שלמה ז"ל. וכו' כי למה לא תהיה ברכה לבטלה" ע"כ. וברור הוא שר"י שירליאון הבין שטעמו של רש"י אינו מהירושלמי, ופשטות ההבנה היא שרבינו שלמה הוא אשר אמר טעם זה המובא בשמו באו"ז ובתוספות ר"י שירליאון. ועל כך תמה הר"י שיריליאון אם אמרו רבינו שלמה. ואילו לא אמרו, כפי שהצעתי לעיל, לא היה מקום תמיהה כלל.
ומ"מ, נמצאנו למדים שגם לדעת הראשונים הללו אם יבוא חד מן קמיא, ויאמר שמן הירושלמי דקדק שיש לברך בכל פעם שיושב לעסוק בתורה, הרי שיש לזה מקום.
הנה כי כן הביאו בשם הר"א ממיץ (תשב"ץ קטן סי' קצג): "הרב רבי אליעזר ממיץ ז"ל היה נוהג לברך על כל פעם ופעם שהתחיל ללמוד. כיון דהוי היסח הדעת דומיא דסח בין תפלה לתפלה”. ע"כ[27]. וכן מובא בדרשות מהר"ח או"ז ש'מה"ר אליעזר' היה מברך ברכות התורה אחר חזרתו מבית הכסא. וכ"כ בהדיא המנהיג (עמ' מט-ן): "ועל שאמר לאחר שקרא ק"ש אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה, מצ' בירושל' א"ר אבהו והוא ששנה על אתר, פי' מיד מצאת', שמעי' מיהא שאם הפסיק ולא שנה על אתר צריך לברך ברכת התורה על כל פעם שהפסיק וחזר ללמוד, כיוצא בו שנינו על משנה דפ' הרואה על הרעמי' אומ' ברוך שכחו מלא עולם, ירושלמי אין בטורדין דיו לפעם אחת ביום ואין במפסיקין מברך על כל פעם ופעם, וכדתניא הנכנס לחנותו של בשם וישב שם כל היום כולו אינו מברך אלא פעם אחת נכנס ויצא ונכנס ויצא כל היום כולו מברך על כל פעם ופעם, נמצא שכשישב שם כל היום כולו והוא מריח כל פעם ופעם אינו מברך אלא אחת, הכא נמי כשלומד כל היום דיי לו בפעם אחת לברך ברכ' התור', ואינו פוסק מלמודו, וחוזר ולומד ומברך על כל פעם ופעם מההיא דירושל'. אב"ן”. ע"כ. ומבואר שאם פוסק מלימודו אין די לו בפעם אחת, ומברך על כל פעם ופעם, ואין חילוק בין ברכת אהבת עולם לברכת התורה, כמו שחילקו התוספות, אלא בכל גווני יש דין הפסק בברכות התורה[28]. וכן משמע מדברי הראב"ן אשכנזי (סי' קמב): "השכים לשנות בין מקרא בין משנה בין תלמוד [שם] בין קודם שקרא את שמע בין לאחר שקרא את שמע [מברך] מאי מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לעסוק בדברי תורה והערב נא יי' אלהינו את דברי וכו' עד למדינו חוקך ברכה אחת ואשר בחר בנו ברכה שנייה דאמר רב פפא וכו'” ע"כ. ומבואר שגם לאחר שקרא אדם ק"ש חייב הוא לחזור ולברך ברכות התורה.
ובשיבולי הלקט (עניין תפילה סי' ה') האריך בזה וכתב: "מה ששאלת בברכת התורה אם אנו חייבין לברך אותה כל שעה שנרצה ללמוד. דבר זה עיינתי בהלכות הר"ר יהודה[29] זצ"ל. וקבע שאינו צריך. כי כל היום אינה שעה קבועה לדברי תורה ונפטר באהבת עולם. ומה שאנו מברכין על התורה כאשר אנו קוראין בעשרה מפני שקריאת התורה בעשרה היתה קבועה ועומדת מימות משה רבינו ע"ה וברכה לא זזה ממקומה. אבל שאר קריאת התורה כבר נפטר באהבת עולם. וכו'. אבל אני שמעתי מפי ר' הכהן שהר"ר שמואל דשמריג וחביריו היו עוסקין בברכת התורה ואתא עליהו ר' עזריאל אמר להן במאי עסקיתו אמרו לו בברכת התורה. אמר להן כתוב בירושלמי והוא ששנה לאלתר כלומר שאינו נפטר באהבת עולם אלא א"כ שנה לאלתר. אבל אם לא שנה לאלתר שהסיח דעתו ממנה ועסק בצרכיו צריך לברך עליה ולעיני נראה לי זה הדעת. דאם כן הוא שאין לתורה שעה קבועה וכל היום הוא חובתו כמו שנאמר והגית בו יומם ולילה אפי' משחרית לשחרית לא יברך עליה, ואם תאמר שהשינה מפסקת אם כן אפי' ביום נמי מי לא בעי מינם מי לא בעי למיעל לבית הכסא אלא שאין בנו כח להכריח דברי הרב שהורה על זאת הברכה לא תשא. וכו' ואני אין בי כח להשיב על דברי הר"ר יהודה זצ"ל שאוסר לברך ברכת התורה”. ע"כ. ומבואר שדעת הרב שיבולי הלקט מעיקר הדין שיש דין הפסקה בברכת התורה, רק שלא מלאו לבו לחלוק על 'רבינו יהודה'.
אולם בהמשך דבריו כתב: "ולמי שאומר שצריך לברך אם הי' אדם יושב על שולחנו או עוסק בעסקיו ובא אדם ושאל לו בדבר הלכה. בודאי אם הי' מקום הטנופת אינו לא מקום תורה ולא מקום הלכה. אך אם הוא מקום נקי להשיב בו דברי תורה צריך לברך ברכת התורה קודם שישיב את שואלו. ודברים אילו כמה הם אדירים וחזקים ואין אדם יכול לצלול בהם ולהעמידן”. ע"כ. וכוונתו בזה להקשות על שיטתו, דלא שמענו ולא ראינו שיצטרך האדם לברך ברכות התורה כשבאו לשאלו דין תוך כדי אכילתו[30] (עי' כתובות קה ע"א גבי רב הונא). ואחר כך הביא את דעת אחיו רבי בנימין, שאמר שאם קרא ק"ש בסמיכות לאהבת עולם יצא ידי חובה, ועל זה כיוון הירושלמי והוא ששנה על אתר. ואף שהקשה עליו שם, מ"מ לא נראה שדחה את דבריו לגמרי. ובסו"ד הביא את דברי הרב אביגדור, שגם חלק על רבי בנימין בפירוש הירושלמי, אולם לאחר מכן כתב: "אמנם יש לחלק בין אהבה רבה לברכת התורה דאהבה רבה עקרה לא נתקנה לברכת התורה לפיכך אינה פוטרת אלא לימוד הסמוך לה לאלתר. אבל ברכת התורה פוטרת אף לימוד המופלג לאחר שעה דכתיב והגית בו יומם ולילה הכתוב עשה הלימוד דיום ולילה אחד הגיון אחד. ולא דמי לתפילין וציצית וסוכה דלאחר שסלק התפילין והציצית מעליו ואחרי צאתו מן הסוכה אזלה לה מצוה וכל זמן שלא יחזור ויעשה מעשה הנחה ועיטוף וישיבת סוכה המצוה מסולקת ממנו לגמרי וליתה גביה כל עיקר וסילוקא נראה וניכר. אבל תורה אף אם פונה לעסקיו יכול לדבר או להרהר בדברי תורה ואפי' נכנס לבית הכסא ולבית המרחץ”. ע"כ.
וכיוון שרבו הדעות בהאי פיסקא כתב: "וכל איש מקבל שכר על מה שרואה בדעתו אם דעתו מכוון לשמים. ולמסקנא אף שבתחילה נטה שיש דין הפסק בברכות התורה, כתב: הילכך אנו שרגילין לברך ברכת התורה בכל יום קודם פרשת קרבנות ומשנת איזהו מקומן וברייתא דר' ישמעאל שוב אין צריך לברך אלא למחר”. ע"כ.
וכ"ד הגהות מיימוניות בשם רבינו שמחה (הלכות תפילה פ"ז אות ט'): "ועוד כתב ששינה ומרחץ ובה"כ מפסיקין וצריך לברך אחר כל אחת מהן ג' ברכות הללו לפי שהן היסח הדעת. השינה שא"א ללמוד כשהוא ישן ומרחץ ובית הכסא שאסורין אפילו בהרהור ד"ת. אמנם מורי רבינו כתב בתשובה שאינו רגיל לברך אלא פעם ראשונה כשהוא לומד או כשהוא קורא בבה"כ ואינו חוזר ומברך באותו יום אלא לאחר הפסק של שינת קבע מפני שאינו מסיח דעתו מללמוד אפילו בהפסק אכילה ובית הכסא”. ע"כ. ומבואר שבין להרב שמחה ובין למהר"ם יש דין הפסק בברכות התורה, רק שמהר"ם לא החשיב את בית המרחץ ובית הכסא כהפסק.
♦
סיכום דעת הראשונים הללו
ומבואר יוצא מדברי כל הני רבוותא דיש דין של הפסק בתורה, והמפסיק מלימודו ומסיח דעתו מן הלימוד, חייב לשוב ולברך ברכות התורה בחזרתו ללימוד.♦
שיטת הראשונים המחלקים בין מי שדרכו ללמוד כל היום ודעתו עליה או לא
הנה, מובא בספר צרור החיים (דרך ראשון סי' י') לתלמיד הרשב"א את פסק הרשב"א בזה[31]: "מורי הרשב"א ז"ל דמי שהוא קורא בשחר וברך על קריאתו והולך לעסוק בענייניו ודעתו לחזור ללימודו ואינו מסיח דעתו ממנו יוצא בברכה ראשונה ואין צריך עוד לברך. אבל אם ברך ועוסק בתורה והסיח דעתו מלקרוא ואחר כך נזדמן לו ורצה לקרוא צריך לברך, שכבר הסיח דעתו ונמלך, דומיא דשמש העומד בפני בעל הבית שהוא מברך על כל פרוסה וכו'” ע"כ. ומעין זה איתא בדברי ר"י בתשובתו הרמת'ה לר"א מלוניל (מובאת בתוס' ר"י שירליאון דלעיל): "אי נמי אפילו אם תימצי לומר שאינו חולק (הבבלי אירושלמי) וצריך לחזור ולברך גם לתלמוד שלנו, וגם תאמר שאפילו בירך ברכת התורה והפסיק באמצע העסק שצריך לחזור ולברך, איפשר בני אדם שתדירין לעסוק בתורה וממהרין עסקיהן לחזור וללמוד ותדיר דעתם לחזור עוד ללמוד אין הפסקם חשוב הפסק לעניין ברכה זאת”. ע"כ. אולם כתב זאת רק בדרך אפשר (שכן היה יותר ברור לו שאין חוזר ומברך בכל גווני), והרשב"א החליט כן.וגם הרא"ש החליט כן (כלל ד' סי' ב'): "וששאלת אם בכל פעם ופעם שיעסוק בתורה צריך לברך על ברכת התורה. תשובה מי שתורתו אומנותו ואינו מבטל אלא כשצריך לחזר אחר פרנסתו ובכל פעם דעתו על למודו ומיד חוזר ללמודו אחר שעשה צרכי פרנסתו ואין מתעסק בדברים בטלים אין צריך לברך, דאין כאן היסח הדעת, ואם לאו צריך לברך”. ע"כ. ועי' שם בס' א' שכתב ששנת קבע ביום חשיבא הפסק בכל גווני.
♦
דברי מרן הב"י והערה על דבריו
הנה, מרן הב"י כתב להקשות על האגור בזה וכתב: "וכתב עוד האגור (שם) שאביו ז"ל הנהיג שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע וכן ראוי לעשות כי המיקל בברכות במקום שיש מחלוקת הרי זה לא הפסיד כי הברכות אינן מעכבות עכ"ל. ויש לתמוה דהא בין להרא"ש בין לרבינו שמחה בין להר"ם שינה הוי הפסק ולא חזינן מאן דפליג עלייהו וא"כ היאך הנהיג האב דלא כמאן והבן ייפה כח האב משום דיש מחלוקת בדבר ואנן לא אשכחן מאן דפליג בהא ואפשר שטעמם משום דלר"ת אפילו שינת כל הלילה לא הוי הפסק כמו שאכתוב בסמוך ואף על פי שאין הלכה כמותו מפני שכל הפוסקים חולקים עליו היינו בשינת לילה אבל בשינת יום מיהו יש לחוש לדבריו וכן נוהגים העולם שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע”. ע"כ.ומשמע שדעת מרן מעיקר הדין לברך על התורה אחר שינת קבע. אולם אחרי הודיע א-להים אותנו את כל זאת, ומצאנו שרובא דרבוותא פליגי אהאי דעתא דהרא"ש ומהר"ם ורבינו שמחה, הסוברים שיש דין הפסק בברכות התורה. דרובא דרבוותא, למעלה בקודש, מרס"ג והרמב"ם ועד אחרונים ר"י והאו"ז ועוד, סוברים שאין בהן דין הפסק. וזכינו בס"ד להסביר דעתם לעיל, משום שברכות התורה הן ברכות השבח, ממילא אין לברך. והמברך בבוקר כבר פטר את כל היום. וכמו שאין השומע את קול התרנגול אחר שכבר בירך עליו בבוקר, יכול לברך שוב, כך אין לברך על התורה שוב אפילו אם הפסיק[32].
♦
פסיקת מרן בשו"ע
ובאמת בשו"ע (סע' י') הכריע כדברי המנהג וכפי שהביא האגור ז"ל, וז"ל: "אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו, כיון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק. וה"ה לשינה ומרחץ ובית הכסא, דלא הוי הפסק”. ע"כ. וברור שדעת השו"ע שלברכות התורה אין הפסק. אולם יש להסתפק בדעתו אם זהו דווקא לאדם שרגיל ללמוד כל היום, וכל הזמן דעתו עליה, או שמא ה"ה בכל אדם.♦
דברי האחרונים על אתר
וכדברי השו"ע הנ"ל שאין לשוב ולברך בשום אופן, גם כשהפסיק מלמודו, פסקו אחרונים רבים, כ"כ הלבוש (על אתר), וכ"כ הט"ז (שם סק"ח) וביאר את דעת השו"ע שגם באדם שאין רגיל ללמוד כל היום אין לשוב ולברך, וז"ל: "אבל אין האמת כן דכבר נתבאר לעיל הטעם שאין הפסק מפסיד כלום מטעם שחיוב הלימוד תמיד רובץ עליו אלא שהטרד' פוטרתו וכל שעה שאינו טרוד חל עליו החיוב ע"כ א"צ לחזור ולברך ולאו בדעתו תליא מילתא ותו אדרב' אמרי' דמסתמא הוה דעתו אם יזדמן שיוכל ללמוד אפי' בשעה שאינו רגיל ללמוד שילמוד וכן מורה לשון הש"ע שאומר כיון שדעתו לחזור ולא אמר אם דעתו לחזור אלא מסתמא אמרינן דעתו כן”. ע"כ. ובב"י מבואר שכיוון שהחיוב רמי על האדם במשך כל היום, גם אם הפסיק לא חשיבא הפסקה, כיוון שהוא מצווה ועומד לעסוק בתורה ולהגות בה יומם ולילה[33]. והעטרת צבי (סקט"ז) כתב לחלק: "משום דשם כשחולץ התפילין והסיר הטלית נגמרה מצותן, לפיכך כשחוזר ומניחן פעם אחרת צריך לחזור ולברך משום דמצוה אחרת היא, משא"כ הכא כשלמד פעם אחת לא נגמרה עדיין מצות הקריאה שהיא כל היום, לכן לא הוי הפסק ואינו צריך לחזור ולברך”. ע"כ. ואפשר להסביר את דבריו גם על פי שיטתי, שכיוון שהברכה על התורה קיימא על מצוות לימוד תורה, שהיא כל היום, על כן אין לה הפסק. וכדעת הט"ז הסכים גם המאמ"ר כרמי (סקי"א), וכ"כ המטה יהודה עייאש (סקי"ג), וכ"ן דעת הנהר שלום וינטורה (סק"ה), וכ"ד הפר"ח (סוס"ק ז'), וכן הסכים השתילי זיתים (אות ח' וי"ב).אולם המגן אברהם (סק"ט) רוח אחרת היתה עמו וכתב: "כיון שדעתו לחזור. משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ד' סי' ב'”. ע"כ. וכ"ן דעת הגר"א בביאורו, שחלק על פירושי מרן השו"ע.
והאליה רבה (סק"ח) הביא את שתי הדעות וכתב להכריע: "ויש להקל בספק ברכות”. ע"כ. דהיינו שלא לברך, כידוע.
והערוך השולחן (מז סע' כב) כתב: "כתב הטור בירך בה"ת והתחיל ללמוד והפסיק א"צ לברך כל היום אם הוא רגיל תמיד לעסוק בתורה וכו' עכ"ל ומשמע דאם אינו רגיל צריך לברך וכן משמע מדברי רבינו הב"י בסעיף י' שכתב ואם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו כיון שדעתו לחזור וללמוד לא הוי הפסק וה"ה לשינה ומרחץ ובית הכסא דלא הוי הפסק עכ"ל משמע ג"כ דדוקא כשדעתו לחזור וללמוד א"צ לברך [מג"א סק"ט] וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ד' [ס"ב] ויש מי שכתב דלא בעינן דעתו ללמוד עוד [ט"ז סק"ח] ואינו כן לפי דעת הטור והשו"ע. מיהו המנהג הוה כן אמנם אחרי שהמנהג כן הוה כל אחד כהתנה בשעת הברכה שיהא מספיק על כל המעת לעת אך בהפסק שינה ומרחץ ובית הכסא דלא הוי הפסק צ"ע דכיון דאינו יכול ללמוד אז לא מהני דעתו כמו בתפילין [הגר"א סק"ט] ויש מי שכתב משום דיש כמה דינים במרחץ ובה"כ [אגור] ואין זה ענין לברה"ת דזה א"צ ברכה [הגר"א שם] וצ"ל דת"ת לא דמי גם בזה לכל המצות דבכל המצות כיון שאין חובה עליו על כל היום שפיר הוי הפסק המקום שאינו יכול לקיים בה המצוה משא"כ ת"ת דחובה עליו כל היום וכל הלילה כשיש לו שהות ללמוד אין שום דבר מפסיק”. ע"כ. ומבואר שלגבי הפסק כתב שכיוון שהמנהג שלא לברך, נחשב כאילו המברך מתנה שתפטור הברכה את לימוד כל היום, אולם לגבי הפסק שינה ומרחץ נסתפק מאי שנא מתפילין.
אולם על פי מה שכתבתי לעיל הכל אתי שפיר, דכיוון שברכות התורה ברכות השבח הן, ועיקר הברכות הן על שבחה של תורה ושבחו של הקב"ה ושבחו של עם ישראל, ממילא אין לברך אלא פעם אחת ביום כשאר ברכות השחר, וכדעת רוב הראשונים.
ואם תאמר שאף אם לא יברך ברכת 'הערב נא' וברכת 'אשר בחר בנו', מ"מ עליו לברך את ברכת המצוות, דבה בוודאי הוי הפסק.
אנא אמינא דאין זה נכון, שכן בגמרא מפורש (בוודאי לפי גרסת רוב הראשונים) שאלו הן ג' ברכות שונות. ורב יהודה ושמואל הוו מברכי ברכה אחת, ורבי יוחנן היה מברך ברכה אחרת, ורב המנונא בירך את המעולה שבברכות. ומן מסכת סופרים נראה שהיו מברכים רק את הברכה השלישית (בנוסח אחר). ולכל הברכות הללו דין אחד להן, והן פוטרות את לימוד כל היום. ואף אם תאמר שבברכת המצוות על התורה יש דין הפסק, מ"מ כיוון שכיום אנו מברכים את שלושת הברכות גם יחד, הרי כבר נפטר לכו"ע בברכות האחרות, ופטר את לימוד התורה ובירך לפניו.
ובפרט לשיטת ר"ת, הסובר שברכת 'אקבו"ץ עד"ת' וברכת 'הערב נא' הן הנה ברכה אחת, שבודאי אין צריך לחזור ולברך, דהא אינה רק ברכת המצוות, אלא גם ברכת השבח[34].
וגם לפי שיטת הראשונים שהירושלמי (וכן הבבלי) סובר שיש ללמוד בסמיכות לברכת התורה, ועל כך נאמר והוא ששנה על אתר, הרי אנו מפסיקים בברכות אחרות קודם הלימוד. אלא ודאי שאין החובה לסמוך היא גמורה וחלוטה כמו החובה לסמוך בברכות אחרות (וכמו שמצאנו בסמיכת גאולה לתפילה בערבית). ועל כן גם אם הפסיק בדברים אחרים, אין לתורה הפסק. והתורה היא ירושה לעם ישראל וירושה אין לה הפסק.
♦
הכרעת ההלכה בסייעתא מן שמיא
בהא סליקנא ובהא נחיתנא בס"ד שאין דין הפסק בברכת התורה, וכן דעת רוב הראשונים, שכל שבירך ברכת התורה הרי הוא פטר את לימוד כל היום. ואף אם הפסיק בעיסוקיו או שישן או שהיה בבית המרחץ וכד' בכל אלו ודומיהן אין צריך[35] לחזור ולברך. כיוון שברכות השבח שבברכות התורה, פטרו את לימוד כל היום. ועד שלא יישן שנת קבע בלילה אין מתחייב שוב בברכה זו, כמו ברכות השחר[36]. וכן הכריע המשנ"ב (סקכ"ב), הכה"ח (סקכ"ב), וההלכה ברורה (סק"כ-כב).♦
ז. דין שינת קבע ביום על מיטתו אי חשיבא הפסק
הנה, מרן השו"ע כתב בזה"ל: "שינת קבע ביום, על מטתו, הוי הפסק. וי"א דלא הוי הפסק, וכן נהגו”. ע"כ.והמחלוקת בזה בראשונים מבוארת, שכן כך כתב הרא"ש בתשובה (כלל ד' סימן א'): "ולענין ברכת התורה אדם הרגיל לשכב על מטתו בכל יום ולישן שינת קבע מיקרי והוי הפסק וצריך לברך ברכת התורה בקומו. אבל הרגיל להתנמנם מיושב או על אצילי ידיו שינת עראי הוא ולא הוי הפסק”. ע"כ. וכן כתב רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ב חלק א): "ומי שרגיל ליישן ביום הוי הפסק ועוד פשוט”. ע"כ. ובב"י הביא את דעת האגור ואביו שאין לברך אפילו בשנת קבע, והעיר עליו וכתב שלא מצא בזה מחלוקת. אולם למעשה כתב שהמנהג הוא שלא לברך. ועל פי האמור לעיל יוצא שברכות התורה הן הנה[37] כשאר ברכות השחר, שאין מברכים אלא פעם אחת ביום ועל כן שפיר הכריע מרן השו"ע שאין לברך גם אם ישן שנת קבע על מיטתו, ופשוט.
והמשנ"ב (סקכ"ה) כתב: "ובל"ח כתב ולי נראה שהמברך תע"ב וכן נהג מורי מהר"י לברך וכן הסכים הפר"ח וא"ר בשם הרבה ראשונים ואחרונים וכ"כ הגר"א וכן העתיק הח"א להלכה [ואף דבפמ"ג משמע דנוכל לסמוך על המנהג הזה שלא לברך עכ"פ נראה פשוט בהסומך על כל הפוסקים שהזכרנו ומברך לא הפסיד]”. ע"כ. אולם בהלכה ברורה כתב שדעת כמה ראשונים שלא נדפסו בימי מרן ז"ל, שלא לברך אפילו בשנת קבע ביום, וכדברי המנהג שהביא האגור. ונוסף עוד דברי הראשונים שהבאתי לעיל שמדבריהם נראה שאין מברכים אלא פעם אחת ביום[38].
ועל כן נראה לענ"ד גם בזה שאין לסמוך על הפוסקים המתירים לברך, דדינא יתיב סב"ל אפילו כנגד מרן, וכ"ש הכא דספרין פתיחו ברבנן קמאי שנקטו שאין לברך, וגם מרן נקט שאין לברך. וכתב הכה"ח (סקכ"ה) שטוב לכוון בבוקר לפטור את לימודו עד עת שנת קבע בלילה, ושלא תחשב שנת היום להפסק. וכן טוב לעשות לכתחילה. אולם אם לא עשה כן אין לו לשוב ולברך ויכול ללמוד כרגיל.
♦
ח. ממתי אדם מתחייב שוב בברכות התורה, בעבור היום או בשנתו?
כתב מרן השו"ע (סע' יב'): "אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן”. ע"כ. ומקור דבר זה מדברי תלמידי רבינו יונה (ו' ע"א): "ואפילו כשקורא בלילה לא נאמר שהלילה מהיום האחר הוא שיצטרך לחזור ולברך שאף על פי שבשאר הדברים אנו אומרים היום הולך אחר הלילה גבי הקריאה הלילה הולך אחר היום וכדאמרינן בירושלמי אמר ר' יוחנן אנן אגירי דיממא אנן יזפינן ביממא ופרעינן בליליא כלומר מי שהוא שכיר אין לו להתבטל ממלאכתו כל היום וכיון שכן ואנחנו מצוה עלינו לקרוא כל היום אם כן אנו כמו פועלים שאין לנו להתבטל מהקריאה ומה שאנחנו מתבטלין ממנה ביום הוא כמו הלואה אצלינו ואנחנו פורעין אותה בלילה הנה שקריאת הלילה היא מהיום ההוא ולפיכך בברכה שבירך בבקר להפטר ממה שלומד ביום באותה ברכה נפטר גם כן במה שלומד בלילה”. ע"כ. ומדבריהם ברור שאם אדם ישן בלילה, שעליו לחזור ולברך בקומו משנתו. ורק אם הוא לא ישן בלילה, הלילה הוא מהיום שעבר. אולם אפשר גם לומר בדעתם, שאפילו אם לא ישן בלילה, כשהגיע היום החדש יש לו לברך. וצ"ע.אולם דעת רבינו תם (כפי שהביאוה הראשונים וכן הבין מרן הב"י) בהדיא איפכא מדעת זו, שכן הביאו הראשונים בשמו שאפילו שינת לילה לא הויא הפסק, כן איתא בתוספות ברכות (יא ע"ב): "וי"ל דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו. א"נ משום שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה. והיה אומר ר"ת כשאדם עומד ממטתו בלילה (בשחרית) ללמוד שא"צ לברך ברכת התורה מפני שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת ולא נהירא”. ע"כ. וכן נראה מדברי רבינו יונה שכתב בשמו (ו ע"א): "וכיוצא בזה הורה רבי יעקב ז"ל לענין סוכה שאמר שאינו מברך כשנכנס לישן בה מפני שמא לא יוכל לישן והויא ברכה לבטלה וכ"ת יברך בשעה שמתחיל להתנמנם שמא באותה שעה אין ידיו נקיות דידים עסקניות הן, ושאלו לו א"כ היאך ישן בה בלא ברכה? והשיב שהברכה שמברך בשעת אכילה פוטרת הכל עד אכילה אחרת שהאכילה היא יותר עיקר מכל שאר הדברים ועל כן עשו עיקר ממנה לחייבו שיברך בשעת אכילה כדי שיפטור השינה והטיול וכל מה שמשתמש בה עד אכילה אחרת. הכא נמי בברכה שבירך בבקר נפטר עד יום אחר”. ע"כ. והגאון הרב משה לוי זצ"ל (תפילה למשה ח"ד סי' ב') כתב שדעת תר"י שהבאנו לעיל היא כדעת ר"ת ממש[39], דלדעתו ברכת התורה שבבוקר פוטרת את לימוד כל היום עד הבוקר שלאחריו. ואף אם נתעורר בלילה ללמוד אסור לו לברך כיוון שלימודו כבר נפטר בברכה של יום הקודם.
וכן דעת המרדכי בשם הר"מ[40]: "והיה אומר הר"ם דכשאדם עומד מעל מטתו בלילה שחרית ללמוד דא"צ לברך ברכת התורה לפי שברכת התורה של אתמול פוטרת עד שחרית[41]" ע"כ. וכ"כ בהדיא בתוספות בשם ר"מ: "ומי שעומד [ממטתו] ללמוד תורה אין צריך לברך, שברכת התורה של [אתמול] שחרית פוטרת לשחרית אחרת. כן כתבו בתוספות בשם הרב ר' משה ז"ל”. ע"כ.
♦
האם כן דעת רבינו תם?
אולם לענ"ד לא ברירא לי שכן דעת רבינו תם. ראשית, אם כן דעת ר"ת, הנה נראה שבגמרא מפורש איפכא מדעתו (ברכות יד ע"ב): "והאמר רב חייא בר אשי זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ומקדים ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין ומנח תפילין והדר קרי קריאת שמע" ע"כ. ומבואר שרב היה משכים ללמוד (וזוהי הכוונה במילה 'מקדים' כמו שפירש שם רש"י. ופשוט) ומברך ברכת התורה בהשכמתו[42], ורק לאחר מכן הניח תפילין וקרא קריאת שמע. ואף שהגמרא שם עומדת על כך שכבר הגיע זמן קריאת שמע, וכבר האיר היום. נראה שקושיא זו אינה רק לאפוקי ממאן דאמר שצריך קודם לקרוא ק"ש ואז להניח תפילין להקדים קריאה לעשייה. ולעולם יש להקדים עשייה לקריאה אפילו אם כבר הגיע זמן קריאת שמע. אולם לעניין הלימוד שלמד קודם לכן, בודאי שהוא החל ללמוד בהשכמה קודם לכן. כן פירש המאירי על אתר[43], ועי' בהערה. ומ"מ, בין לפי המאירי ובין לפי רש"י, למסקנא הגמרא נוקטת שם שאכתי לא הגיע זמן קריאת שמע, והנחת התפילין היתה קודם זמן קריאת שמע[44], ומסדר הדברים ברור שהלימוד היה קודם זמן תפילין, בהשכמה.ואי אפשר להדחק ולומר שהלימוד שלמד רב עם תלמידו היה אחר עלות השחר, קודם זמן טו"ת. שכן הזמן (הנהוג כיום) בין עלות השחר לזמן טו"ת, הוא כשתי דקות. ולומר שעל זמן זה רב היה 'מקדים ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין', שהיה אחר עלות השחר, ומיד בתחילת זמן תפילין הניח תפילין, זה דחוק מאוד בלשון ובסברא. ורק האוהב להתעקש ולעייל פילא בקופא דמחטא יאמר כן. אלא יותר נח לומר בפשיטות שרב היה מקדים טובא קודם עלות השחר, ואז היה מברך ברכות התורה (ואולי גם ברכות השחר, או שאותן בירך קודם לכן), ואחר כך, כשהגיע זמן תפילין, הניח תפילין (ואולי אף המשיך ללמוד עד זמן ק"ש[45]) וכשהגיע זמן ק"ש, קראה. ואחר זמן ראיתי שכן הביא הפרי חדש ראייה זו (סע' יב) לדחות דברי ר"ת, וששתי. וכתב גם שכן איתא בזהר: "איתא הכי הוו עבדי חסידי קדמאי נטלא דמיא הוו יתיבי קמייהו ובזמנא דאתערי בליליא אדחן ידייהו וקיימי ולעאן באורייתא ומברכי על קריאתה" עד כאן.
ואם כנים אנו בזה, יוצא שדברי ר"ת אזלי כל בתר איפכא מפשט הסוגיא הזו, דלדעתו (כפי שהביאוה רבנן קמאי), אין לברך ברכות התורה עד שיאור היום ולא עד שיעור האדם. וזה קשה, שתעלם מעיני ר"ת גמרא מפורשה.
ועוד, בעייני במקור דברי התוספות, הלא הם תוספות ר"י שירליאון על אתר[46] לא איתא כלל לדברי ר"ת הללו. שכן דברי ר"ת הובאו בתוך תשובתו הרמת'ה של רבינו יצחק (אחיינו של ר"ת, ורבו של רבי יהודה שירליאון) לרבנו אשר מלוניל לעניין ברכות התורה, והכי איתא התם[47]: "וכבר שאלתי מרבינו תם מנוחתו כבוד על ברכת הסוכה, אם צריך לברך כשנכנס לישן בה, כי הייתי מחשב כי אין צריך לברך כי שמא לא יוכל לישן בה, וכשהוא סמוך ממש לשינה אין יכול לברך מפני השינה שקפצה עליו ולכך נהגו שלא לברך, והשיבני כי על כל מצות סוכה שקיים מסעודה אחת ועד[48] סעודה אחרת כגון שינה וטיול ושינון ברכת לישב בסוכה שבירך בסעודתו פוטרתו מלברך עליהם, ואם שם אין צריך לברך על השינה מטעמו של רבינו יעקב ואפילו הסיח דעתו משינה והלך למלאכתו ושוב נמלך לישן כל שכן בכאן שדעתו כל שעה לחזור אל הלימוד, שיש לומר מתוך המנהג שלא יצטרך לברך. וכו'” ע"כ. ומבואר מדברי ר"י, שהם מקור שיטת ר"ת הידועה בזה, שרבינו תם כלל לא נשאל על ברכות התורה. ולא נשאל ר"ת אלא על ברכת 'לישב בסוכה' האם יש לברכה כשהפסיק או לא. ועל כך אמר ר"ת שברכת 'לישב בסוכה' היא הפוטרת עד הסעודה הבאה. ומכך למד רבינו יצחק לברכות התורה, שבאנשים שכל הזמן דעתם על לימודם ואינם מסיחים דעתם ממנו, להם בודאי אין לברך כשישובו ללימודם. אולם כלל לא כתבו, לא ר"ת ולא ר"י ולא ר"י שירליאון, שברכת התורה פוטרת את כל הלימוד עד הבוקר הבא. לא עלה זאת על דעתו של ר"ת. ולא התכוון ר"י לומר אלא שאין ברכת התורה נפסקת מחמת היסח הדעת, אך לא עלה על דעתו לומר שאין ברכת התורה נפסקת גם בשנת לילה. וזה מפורש בדבריו. ואולי מי שקיצר את תוספות רבי יהודה גרם לכך שיחשבו שר"ת איירי גם בברכת התורה.
וגם בדברי תר"י אפשר להבחין בעיבוד הזה, שכך איתא התם: "וכיוצא בזה הורה רבי יעקב ז"ל לענין סוכה שאמר שאינו מברך כשנכנס לישן בה מפני שמא לא יוכל לישן והויא ברכה לבטלה וכ"ת יברך בשעה שמתחיל להתנמנם שמא באותה שעה אין ידיו נקיות דידים עסקניות הן ושאלו לו א"כ היאך ישן בה בלא ברכה והשיב שהברכה שמברך בשעת אכילה פוטרת הכל עד אכילה אחרת שהאכילה היא יותר עיקר מכל שאר הדברים ועל כן עשו עיקר ממנה לחייבו שיברך בשעת אכילה כדי שיפטור השינה והטיול וכל מה שמשתמש בה עד אכילה אחרת. הכא נמי בברכה שבירך בבקר נפטר עד יום אחר”. ע"כ. ואפשר להבחין כבר כאן באיזה עיבוד שנעשה לדברי ר"י ור"ת. שכן בדברי ר"י גופם שהבאנו לעיל, לא כתוב שרבינו תם הורה כן בעניין סוכה, ועל כך ר"י שאלו. אלא כל הדיון מתחיל רק אחרי שאלת ר"י את ר"ת, ולא ר"ת ולא מצוות סוכה הוזכרו לפני שכתב ר"י את המילים 'וכבר שאלתי מרבינו תם מנוחתו כבוד'. ועוד, מדברי תר"י עדיין ברור שהשאלה לר"ת היתה רק על מצוות סוכה. אולם בסוף הדברים כבר יש קצת בלבול, שכתבו תר"י 'והכא נמי בברכה שבירך בבוקר נפטר עד יום אחר', שלא ברור מי אומר כן, האם זה ר"ת, או שמא ר"י. או אולי בעל התוספות המקוצרים. או שמא זוהי מסקנת תר"י עצמם מדברי ר"ת, ואין לתלות דעה זו ברבינו תם[49].
וכן מפורש בדברי הרא"ש (תוס' הרא"ש יא ע"ב) כמו שכתבתי: "וכיוצא בזה שאל רבינו יצחק מר"ת אי צריך לברך על השינה בסוכה, דיותר חמירא שינה מאכילה, דאכילת עראי מותר לאכול חוץ לסוכה ושינת עראי אסירא חוץ לסוכה, והיה ר"י רוצה לומר הא דאין מברכין על השינה משום דשמא לא יוכל לישן וכשנרדם בשינה אינו יכול לברך, אבל ר"ת השיב לו דכל מצות סוכה שמקיים מסעודה לסעודה כגון שינה וטיול ושינון, ברכת לישב בסוכה שברך על הסעודה פוטרתו מלברך עליהם, ולדבריו אפילו הסיח דעתו מלישן כגון שיצא למלאכתו ושוב נמלך לישן [אין צריך לברך], כ"ש מי שדעתו תדיר על למודו אם יצא למלאכתו ולעסקיו לא הוי הפסק, ואם רגיל לישן ביום שינת קבע על מטתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך, ומי שהשכים לקרות קודם שהלך לביהכ"נ וברך על התורה, כשקורא פרשת קרבנות בביהכ"נ אין צריך לחזור ולברך, ואף על פי שאותו שקורא בתורה חוזר ומברך אשר בחר בנו אף על פי שכבר ברך כל הברכות קודם פרשת הקרבנות, לא דמי דאותה ברכה נתקנה על קריאתו בצבור כמו שנתקנה ברכה של אחריה וכמו שתקנו ברכת אשר בחר בנביאים למפטיר”. ע"כ. ואף שגם הוא ע"ה קצת קיצר מדברי התוספות, מ"מ בדבריו נשאר שלד הדברים ברור ומובנה. וגם ליתא להוספה דאיתא בתוספות שלנו על הדף, והסיום עלה 'דלא נהירא'. זה אינו.
ומתחילה כתב הרב משה לוי זצ"ל (תפילה למשה ח"ד סי' ב) לומר שהעיקר הוא שצריך לומר ר"ת ומה שכתבו ר"מ נתחלף להם מ' בת'. אמנם, אפשר שמבחינת כללי הכתיבה זה אפשרי, אך לענ"ד נראה שמה שקרה היה הפוך. בתחילה היו בתוספות רק דברי ר"י ור"ת, באחד העיבודים (שאולי נוצר עוד לפני זמן תלמידי רבינו יונה, אולם זה לא מוכרח) נוספה פסקה בשם ר"מ, והיא דעת 'ר"ת הידועה' בזה, ואינה לר"ת, כפי שראינו. ולאחר מכן נשתבש שמו של הר"מ הנ"ל לר"ת. אולם יכול להיות שדעת זו של הר"מ מתבססת על הבנתו את ר"ת, אולם כבר אינו מוכרח לתלות שיטה זו בר"ת[50], בפרט שיש על כך קושיא מן הגמרא. ושאלתי את פי החוקר הרב אהרונוב נר"ו, שעוסק הרבה בדברי ר"י שירליאון בזה, ואמר לי שאמת נכון הדבר, ושיטה זו לא עלתה על דעת רבינו תם והוא לא ציווה ולא עלה על לבו. ואכן יש שם ט"ס וצ"ל הר"מ (שהוא רבינו משה מאיברא[51]), בן דורו הצעיר של הסמ"ג. ועל כך כתבו התוספות בעצמם 'ולא נהירא'.
♦
ראשונים דס"ל בהדיא שיש לברך גם כשמשכים קום קודם עלות השחר ובזה פוטר את לימודו
והנה, שיטה זו מלבד שאינה לר"ת, ועל פניו היא נסתרת מפשט הגמרא, וגם בעלי התוספות סיימו על דבריו 'ולא נהירא'. כמה ראשונים כתבו בהדיא היפך דעה זו.הנה, כך כתב המאור הגדול, רבינו הרמב"ם, בתשובה (סי' קפז): "שאלה יורנו בדבר מי שקם בעת הלילה לומר תפילת רשות או שבח או פסוקים או מזמורים עד (עלות) השחר או עד עת קריאת שמע, החייב הוא לברך קודם זה ברכת התורה אם לאו? וכו' יורנו הדרתו ושכרו כפול מן השמים.
התשובה צריך הוא לברך על התורה מקודם אפילו קרא פסוק אחד (לבד), לפי שהוא קריאה, אין הבדל אם קראה לעצמו או בצורת קריאה בצבור. וכו' וכתב משה”. ע"כ. ומבואר מדברי רבינו משה שנשאל האם מברכים על התורה בקריאת פסוקים 'קודם עלות השחר', וכתב הרמב"ם בהדיא שמברכים[52].
וכ"כ הראב"ן הירחי (מנהיג תפילה עמ' מח'), וכ"כ שיבולי הלקט (ענין תפילה סי' ה'): "והמשכים קודם שיעלה עמוד השחר מברך על התורה וקורא לא ימוש”. ע"כ. וכן משמע מדברי האורחות חיים (ח"א דין מאה ברכות) שכלל את ברכות התורה עם בדין מאה ברכות, ובאות יו' כתב שם: "המשכים לפני עמוד השחר מברך הברכות אבל הקרבנו' לא יאמר לפי שאין מקריבין קרבנו' אלא ביום" ע"כ. ונראה מדבריו שהוא הבין שכ"ד רש"י שכתב שם: "ובשם רש"י ז"ל אמרו תלמידיו כשהיה משכים לקרו' מברך לקרוא בתורה וכשהוא הולך לב"הכ חוזר ומברך כמו אותם הימים שלא השכים לקרות ונותן טעם לדבריו כמו הקורא בתורה שמברך ברכת התורה ולא הויא ברכה לבטלה ואף על גב שכבר בירך קודם הקרבנות ה"ה דלא חשיבא ברכה לבטל' הכא”. ע"כ. הא קמן שהבין שרש"י השכים קודם עלות השחר[53]. וכיו"ב ברבינו ירוחם (תולדות אדו"ח נ"ג ח"א), וכ"כ בהדיא במחזור ויטרי (סי' מו): "חצות לילה כשישר' עומד לעסוק בתורה נוטל את ידיו ומברך על נטילת ידים, ואשר יצר כו' אם נפנה. וכל הברכות שלאחריו ומברך על התורה. ואיזהו מקומן. ור' ישמעאל. וכשהולך לבית הכנסת להתפלל תפילת יוצר וכו'” ע"כ. וכ"כ האבודרהם (סדר ק"ש שלפני המיטה), וכן איתא בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות תפילה (אות ו'), וכן הוא בלקט יושר (ח"א עמ' טז ענין ד' ד"ה לפעמים). ועי' אור זרוע (הל' ק"ש סי' כב') בשם רש"י.
ועל כן נראה שיש לדחות שיטה זו, אחר שראינו שמן הגמרא היא נסתרת, ואין זו דעת ר"ת ע"ה, וגם ראשונים רבים, ועל צבאם הרמב"ם, לאו הכי ס"ל[54]. ויוצא שחיוב ברכת התורה מתחדש בקומו של אדם משנתו, אף אם הוא קם באמצע הלילה.
♦
יש להעיר על דברי הגאון הרב משה לוי זצ"ל
הנה, הגאון הצדיק פאר המעיינים הרב משה לוי זצ"ל (תפילה למשה ח"ד אות ב') האריך הרחיב בסוגיית העומד משנתו בלילה ללמוד וחוזר לישון אם צריך לברך שוב אי לאו, ובתוך דבריו עסק גם בסוגיין. אולם אחר העיון נראה שיש להעיר על דבריו.ראשית, כתב הרב משה לוי שכמה ראשונים סוברים כדעת 'ר"ת' וז"ל: "וכן דעת תר"י שבברכת התורה שבירך בבקר נפטר עד יום אחר ע"ש. וכ"כ בשיבולי הלקט (סי' ה') בשם הראב"ד ורבנו יהודה ז"ל וכ"כ רבינו פרץ בהגהות סמ"ק (הביאו בשו"ת מהר"ח או"ז סי' קה[55]) וכו' ע"כ. אולם, אחר העיון נראה שדקדוקים אלו אינם מוכרחים, דתר"י לא כתבו אלא: הכא נמי בברכה שבירך בבקר נפטר עד יום אחר ע"כ. ובפשטות יש לפרש שהוא פוטר בה את כל היום עד שיישן שנת קבע על מיטתו בלילה. ורק אתא לאפוקי שלא יברך כל פעם ופעם שמסיח דעתו, כמו שהביא לעיל מינה. וכן מדברי הגהות סמ"ק אין להביא ראיה לכך, דלא כתב אלא (הגהות סמ"ק מצוה יא הערה קח): אבל לדידן שאנו מברכין ברכת התורה קודם פסוקי דזמרה אשר קדשנו לעסוק הערב ואשר בחר בנו המיוחדי' לברכת התור' הא ודאי דפוטר כל היום אפילו לא שנה לאלתר ואפילו הפסיק. ע"כ. וברור מדבריו דאתא למימר שהברכה פוטרת כל היום והלילה 'עד שישן' ולא עד בכלל, ולאפוקי אם הפסיק באמצע היום. וגם מ"ש בשם השיבולי הלקט בשם הראב"ד ורבינו יהודה, זאת לא ידעתי בא'ר, דהלא לא כתב הראב"ד אלא כך: והר"ר אברהם ב"ר דוד זצ"ל כתב שצריך לברך על התורה אפי' לאחר קריאת שמע. וזה נוסח לשונו. מה ששאלת בברכת התורה אם אנו חייבין לברך אותה כל שעה שנרצה ללמוד. דבר זה עיינתי בהלכות הר"ר יהודה זצ"ל. וקבע שאינו צריך. ע"כ. דהיינו שאינו צריך[56] לברך לאחר שנפטר בברכות קריאת שמע. ולא התכוון שאסור לברך קודם שקרא ק"ש בעוד לא עלה עמוד השחר. והמשיך הראב"ד[57]: כי כל היום אינה שעה קבועה לדברי תורה ונפטר באהבת עולם. ומה שאנו מברכין על התורה כאשר אנו קוראין בעשרה, מפני שקריאת התורה בעשרה היתה קבועה ועומדת מימות משה רבינו ע"ה וברכה לא זזה ממקומה. אבל שאר קריאת התורה כבר נפטר באהבת עולם. וכו' אבל אם לא שנה לאלתר שהסיח דעתו ממנה ועסק בצרכיו צריך לברך עליה ולעיני נראה לי זה הדעת”. ע"כ.
ואם דקדק הרב משה לוי זצ"ל מהמשך דברי שיבולי הלקט, שכתב: "דאם כן הוא שאין לתורה שעה קבועה וכל היום הוא חובתו כמו שנאמר והגית בו יומם ולילה אפי' משחרית לשחרית לא יברך עליה" ע"כ. ודקדק הוא ש'משחרית לשחרית' דווקא, אך לא קודם, הנה לענ"ד ברור דאין זה דקדוק. אלא הכוונה היא בקומו משנתו, כפי שמסיים בה 'ואם תאמר שהשינה מפסקת'. וכוונתו לומר שאם תתרץ קושייתי שהקשיתי שאפילו משחרית לשחרית לא יברך, כי אין לתורה הפסק, ותתרץ קושיא זו ותאמר עלה 'שהרי השינה מפסקת', על כך אשיב לך שזה אינה 'אם כן אפי' ביום נמי מי לא בעי מינם מי לא בעי למיעל לבית הכסא', וכששם ששם אינם מפסיקים כך בשינת לילה אין מפסיקים. וכל דברי שבולי הלקט לא באים אלא לדון בסברא שיש לברך (או שאין לברך כדעת הרב יהודה), כשמפסיק מלימודו. ולא זכר ש'ר כלל שום דין בברכת התורה קודם עלות השחר. והשיבולי הלקט הוא אשר נסתפק בזה, שאולי יש לברך בכל פעם ופעם, וכבר הארכנו בזה לעיל בס"ד.
גם מה שהביא הרב משה לוי זצ"ל שם שכן דעת ספר הבתים (שער י' סי' ד'), הנה הוא ע"ה לא כתב אלא כך, אחר שהביא את דעות הפוסקים הסוברים שיש לחזור ולברך כששב ללמוד אחר הפסקו וז"ל: "ויש מי שכתב שכיוון שלשון הכתוב והגית בו יומם ולילה, ולא כתב כל הימים וכל הלילות, כל יום ויום הוא זמן בפני עצמו ומברך בו פעם אחת ביום בלבד, וכן דעת רוב הגאונים[58]. ויש מי שכתב שאם בירך בבקר פעם אחת, אם יחזור ויברך הרי הוא מברך ברכה שאינה צריכה ועובר משום לא תשא וכן נראה" ע"כ. הנה, גם מלשונו ברור שאין כוונתו אלא לומר שאין לברך אחר ההפסק, אך לא אתא למימר כלל שאין לברך בקומו משנתו העיקרית.
איברא, דמצאנו כמה ראשונים הסוברים כדעת רבנו משה מאיברא (אשר נשתבש שמו לר"ת), כך נראה בספר הפרדס נביו (לתלמיד הרשב"א שער המעשה), וכ"ן דעת המרדכי (ברכות פ"א סי' כט[59]).
ועל כן נראה ברור שכל הדקדוק שדקדק שם הרב משה לוי זצ"ל (באות ב') בדעת ר"ת וסייעתו, אין זה מדוייק. שכן כפי שכתבתי לעיל, ר"ת מעולם לא אמר כן, וגם סייעתו אינם אלא המרדכי וספר הפרדס לתלמיד הרשב"א ותו לא. וסברא זו יכולה להיות נכונה גם בדעת הראב"ד ופוסקים אחרים, שאפשר לדקדק מדבריהם ששנת יום לא הויא הפסק. אך אכתי יש לומר ששנת לילה חשיבא הפסק. ויש לברך בקומו משנתו בין אם קם קודם עמוד השחר ובין אם קם לאחריו, ולמאי דאמרו בשם ר"ת לית דחש להא.
♦
האם יש לברך ברכות התורה אם לא ישן
על סמך השאלה הקודמת יש לדון גם בזה, האם יש לברך ברכות התורה אם לא ישן. שאלה זו על פניו היא שאלה 'חדשה' ולא נידונה אצל רבנן קמאי כל כך, והמהר"ח או"ז כתב על כיו"ב (מהר"ח או"ז תשובה קא): "לא שמעתי מזה מרבותי”. ע"כ. שכן בזמנם לא היה את אור החשמל אשר באורו נראה אור, ולילה כיום יאיר. אלא בעיקר זמנם הוה חשך ואפילה על פני חוצות. ולא איברי לילה אלא לשינתא, וזה עיקר תפקיד הלילה, והרמב"ם כתב בהלכות דעות שעל דרך הבריאות יש לישון בסוף הלילה. ויש מן האחרונים שחלקו עליו ואמרו שטוב לישון בתחילת הלילה. אולם בין לאלו ובין לאלו, יש לישון בלילה. ואף שכתב הרמב"ם (הל' ת"ת פ"ג הי"ג): "אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה”, ע"כ. הכוונה שלא יבלה את כל הלילה בשינה, אלא יקדיש חלק ניכר ממנו לדברי תורה וחכמה. אולם שלא לישון כלל[60], זה אי אפשר. והגמרא בעירובין (סה ע"א) נקטה: "אמר רב יהודה לא איברי ליליא אלא לשינתא אמר רבי שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא אמרי ליה לרבי זירא מחדדן שמעתך אמר להו דיממי נינהו וכו'” ע"כ. ואף לפי רב חסדא התם שאמר שעוד יבואו ימי השילום ונינום טובא, אין כוונתו לומר שהוא לא ישן כלל אלא שמיעט בשנתו. נמצא הכלל העולה שלא היה מצוי בזמנם שיעשה האדם החושב עצמו לחכם, 'משמר' ויעביר כל לילו ב'לימוד'. אלא היו נזהרים בשנתם כשם שהיו נזהרים בלימודם. ומפורסם בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאמר לנינו או לנכדו שמעולם לא עבר עליו לילה בלא שינה[61].ואם כן לא נפלאת היא ולא רחוקה היא למה לא דנו בשאלה, האם מי שעבר עליו כל הלילה בעירנות אי צריך לומר ברכות התורה אם לאו. אולם כיוון שאנחנו לעיתים (בתיקון ליל שבועות, בליל פסח, תיקון שביעי של פסח, תיקוני היסוד שתיקן מרן הבא"ח, ועוד תיקוני כרת למיניהם) נשארים ערים כל הלילה יש לדון בשאלה זו.
♦
שיטת הראשונים על פי מה שהתבאר לעיל
הנה, מדברי השיבולי הלקט, רבינו פרץ בהגהותיו על הסמ"ק ועוד ראשונים שכתבו שיש לברך משחרית לשחרית, כבר בארנו לעיל שכוונתם העיקרית היא שאין היסח הדעת מפסיק, ורק בשנת הלילה, שהיא מעת לעת, בה נפסקת חובת הברכה. וגם מדברי הרמב"ם, שמצד אחד מדוקדק מדבריו במשנ"ת שאין בברכת התורה דין הפסק, ומאידך מן התשובה עולה שיש לברך ברכות התורה כשהוא קם משנתו העיקרית, אפילו קם באמצע הלילה, בעוד חשך ואפילה. ועל פי זה יוצא שברכת התורה היא כשאר ברכות השחר, שיש לברכן פעם ביום בקומו משנתו. אולם אף שבברכות השחר הסכימו האחרונים שאם בירך בלילה פעם אחת ושב לישון אינו חוזר ומברך שוב[62]. אולם זה בברכות השחר, שאין הן מתירות שום מעשה שיעשה לפניהן או לאחריהן. אולם בברכות התורה, שאסור ללמוד קודם שיברך, נסתפקו בזה הפוסקים. וגם הראשונים שכתבו שמתחייב אדם בברכת התורה 'בשחרית' או 'בבוקר' או 'כשהשכים' וכיוצא בלשונות אלו, כוונתם בוודאי לאחר שקם משנתו. וגם מה שכתבו בשם רש"י (עי' באו"ז סי' כב ובתוס' ר"י שירליאון ובאגודה סי' כה ובעוד ראשונים) שהיה משכים לעסוק בתורה היה מברך ברכות התורה, אי נימא שהשכמה זו היתה קודם עלות השחר, מבואר שאין עלות השחר קובעת את הברכה אלא כל לימוד חדש קובע ברכה לעצמו[63]. ואף שהקשו עליו תלמידיו יוצאי ירכו, מ"מ ברור הדבר שאין הברכה מתחדשת בכל יום. וכדי לומר שיש לברך בעלות השחר, אף אם לא ישן בלילה אנו מוכרחים לומר כדעת רבינו משה מאיוורא (המופיע בתוספות כר"ת), שאין לברך קודם עלות השחר. וכבר ראינו לעיל דרוב הפוסקים לאו הכי ס"ל.ועל פי שיטת רוב הפוסקים מתבאר שאם בירך האדם ברכות התורה בבוקר, ולא ישן כלל בלילה, כיוון שלא נפסק עת חיובו, אינו יכול לברך שוב בקומו בבוקר.
איברא, דלדעת הראשונים שמברכים את ברכות השחר על מנהג העולם, אה"נ שגם בברכת התורה יש לברכה בכל בקר בין אם נתחייב ובין אם לא. וכן כתב מרן גאון עוזנו פאר דורנו ביחוה דעת (ח"ג סי' לג), ושם נסתמך מרן בעיקר על דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות (דף א' עמוד ב'), שכתב וז"ל: "כל שמונה עשר ברכות השחר עד סוף ברכות התורה, חייב כל אדם לסדרן בכל יום ולברך אותן אף על פי שלא נתחייב בהן, לפי שכולם רמזים נפלאים לאורות עליונים, ואין לבטלם אפילו אם לא ישן בלילה כלל, ואפילו אם לא הסיר בגדיו ומנעליו, אף על פי כן צריך לברכן כולן, חוץ מברכת על נטילת ידים ואשר יצר, ששתי ברכות אלו אם לא נתחייב בהן אינו מברך אותן" ע"כ. ומבואר שהוציא מן הכלל רק את ברכת ענט"י ואשר יצר, אולם את ברכת התורה יש לברך כרגיל. ואם כן הוא, יוצא שלפי דעת מרן השו"ע, שכתב בהדיא שלא כדעת אותם ראשונים אלא כדעת הרמב"ם, נראה דאין לברך ברכות התורה כשלא ישן.
וביביע אומר ח"ה (חאו"ח סי' ו') האריך מרן בזה. וכתב שגם לדעת התוספות שדחו את דברי הר"מ מאיברא וכתבו 'לא נהירא', אין כוונתם שאין לברך בעלות השחר, אלא רק אתו למימר לאידך גיסא שאם האדם ישן וקם קודם עלות השחר, שחייב לברך, ודלא כדעת הר"מ. ואף שבודאי מרן צדק, מ"מ אכתי אין לנו מופת ברור לומר שדעתם היא שיש לברך בהתחדש היום. ויותר על כן נראה מדברי הראשונים שכתבו (הובאו ביביע אומר הנ"ל) שהלילה הולך אחר היום שעבר וברכת הבוקר פוטרת גם את לימוד הלילה, יוצא שאין לברך גם על לימוד הלילה עד שיישן. ואם לא ישן הרי כח ברכתו נמשך עד ועד בכלל[64].
ויש להביא ראיה לכך שאין הברכה מתחדשת אלא בשינה מן הגדת פסח, דהכי איתא התם: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית”. ע"כ. וממה שתלמידיהם העירו להם רק כשהגיע זמן ק"ש שלשחרית, ולא העירו להם כבר בעלות השחר שיפסקו מדברי תורתם ויברכו. מזה עולה שברכת התורה שבירכו ביום הקודם פוטרת לגמרי, כל שלא ישן. וכ"ן מן הירושלמי (פ"ג ה"ג), שהקשו שם מתלמוד תורה על סוכה, למה על סוכה אינו חייב לברך כל יום למאן דאמר הכי התם, לבין תורה שגם לה אין הפסק ומברך ברכת התורה בכל יום. ותירצו שלסוכה אין הפסק כיוון שגם בשנתו מקיים הוא מצוות סוכה, ואילו ת"ת בשנתו על כרחך מפסיק. ומבואר על פי ביאור זה (כך ביאר החרדים שם, ועי' בברכ"י על אתר שכתב ביאור אחר לירושלמי) שהשינה מפסקת, ואם לא ישן הדר דינא כדין סוכה דאין לה הפסק.
ומה שדחה שם מרן וז"ל: "ומ"מ י"ל שאין זה מוכרח, דכיון דאנן קי"ל סוכה שבעה לא משגחינן בהאי טעמא”. ע"כ. לכאורה אינה דחייה, דאף דקיימא לן סוכה שבעה, הלא מצד תלמוד תורה הא גילה לנו הירושלמי דדווקא שינה הויא הפסק, ולא הדר מסברא זו הירושלמי. ואפילו לדידן, דמברכינן בכל יום אסוכה, זה משום דס"ל שיציאה מן הסוכה עושה רושם, אך לעניין זה ששינה מפסקת מלימוד תורה, דינא יתיב. ומרן התם יצא לדון בדעת מרן השו"ע, שכתב שאינו חייב לברך 'כל זמן שלא יישן', ובדברי המג"א, שכתב שמדוייק מדברי מרן השו"ע שאם לא ישן אה"נ שאין לברך. וכתב מרן שהרבה אחרונים (מאמ"ר כרמי, מטה יהודה, ועוד) נדחה קראו לדברי המג"א. ובאמת, אף שיש מקום בראש לדון ולומר שמצד דברי מרן הללו אין לדייק שדעתו שאין לברך בבוקר כל שלא ישן. מ"מ מצד אחר נראה שיש לומר כן בדעת מרן. הלא מרן השו"ע פסק כדעת הרמב"ם, שאין לברך ברכות השחר אלא אם כן נתחייב בהן, ואי אמרינן שברכות התורה דוגמתן כדוגמת ברכות השחר, א"כ נמצא שגם אותן אין לברך אלא אם כן נתחייב.
ואין לדקדק מדברי האורחות חיים (ח"א הל' ת"ת סע' א'): "וכן הדין למי שלומד בלילה אם קרא ק"ש בברכותיה אין צריך לברך על התורה ואם לא קרא צריך לברך על התורה וכן שמעתי שנהגו חכמי צרפת ז"ל”. ע"כ. דמשמע שמי שלמד כל הלילה והגיע הבוקר, ועדיין לא קרא ק"ש שצריך לברך ברכות התורה. אולם נראה שאין זה מוכרח, שכן שפיר יש לומר שכוונתו שמי שלומד בלילה, אם קרא ק"ש של ערבית וברכותיה, אין צריך לברך על התורה. אך אם עדיין לא קרא שמע וברכותיה שלערבית, כשיושב ללמוד צריך לברך. ואפשר שדעתו היא שאין הברכה פוטרת אלא עד השקיעה, ודלא כדעת רוב הראשונים שפוטרת עד שיישן. ולענ"ד כן מדוקדק מדבריו, שכתב 'וכן הדין למי שלומד בלילה אם קרא ק"ש בברכותיה' וכו', ולעיל מינה איירי במי שקרא ק"ש בבוקר עם ברכותיה, ושנה לאלתר שיצא ידי חובה. ועל כן כתב שכן הדין במי שלומד בלילה, שקריאת שמע וברכותיה של ערבית פוטרות אותו מן הלימוד. ואם תאמר שכוונתו היא במי שלמד כל הלילה, וחידושו הוא שברכות ק"ש שלשחרית פוטרות אותו מברכות התורה. לא ברור איך יהיה נכון לומר על כך 'וכן הדין'. הלא כבר אמר כן לעיל מינה שברכות ק"ש פוטרות מברכות התורה אם שנה על אתר. ועוד משמע שפיר שהברכות של ק"ש פוטרות את הלימוד שלומד בלילה, ועל כרחך לומר שאלו ברכות ק"ש של ערבית, דאלו בשחרית, הרי כבר אמר שפוטרות. ועל כן נראה ברור שהתכוון האורחות חיים לומר שברכות ק"ש של ערבית פוטרות את לימוד הלילה, כשם שברכות ק"ש שלשחרית פוטרות את לימוד היום. ודלא כהרב תפילה לדוד (סי' שמב) שכתב שרק אהבת עולם דשחרית פוטרת מברכת התורה. וכן הבין מרן גאון עוזנו בהביאו דברי האורחות חיים הללו.
ולמסקנא הביא מרן התם (אות ו') את כל חכמי הספרדים, מן האר"י ז"ל ועד אחרונים הרב בא"ח ז"ל, דכולהו ס"ל שיש לברך ברכות התורה מיד בקומו בבוקר. אולם המעיין בדבריהם יראה שהם מבוססים על דברי עיר וקדיש האר"י ז"ל, דס"ל שיש לברך את כל ברכות השחר בקומו משנתו. אולם לפמ"ש במקו"א, דעדיף לן למפסק כדעת הרמב"ם ומרן השו"ע, דאין לברך שום ברכה אלא אם כן נתחייב בה, גם בברכת התורה הדין כן. גם בדעת מרן. שכל עוד לא ישן את שינתו העיקרית לא יכול יהיה לברך ברכות התורה, וברכתו תופסת עד שישן. ובנ"ד עוד קיל טפי, דברכת אהבת עולם לפניו, ובה יפטר לכו"ע מברכות התורה. ולמה יכניס האדם ראשו בין ההרים. ובפרט שהבאתי כמה ראיות מדברי חז"ל דמשמע דאין לברך כל עוד לא ישן.
ומרן הגרע"י כתב התם לפקפק בפתרון שכתבו כמה אחרונים שישמע הברכות מאחר ויצא ידי חובה, שמצוה בו יותר מבשלוחו. וכן דעת הרמ"א שאפשר להוציא אחר ידי חובת ק"ש וברכותיה (ושאר ברכות חוץ מברכות הנהנין), היינו דווקא בעשרה, והכא לא הוי עשרה. וכ"ד הגרח"ף בכף החיים (סי' מו) שיברך בעצמו.
אולם, מלבד שיש לומר שכל שעושה בכדי לאפוקי נפשיה מפלוגתא שפיר יכול לבקש מאחר להוציאו ידי חובה, דדמי לסופר מברך ובור יוצא, והכי נמי בור הוא לעניין זה, דאין אנו יודעים היאך להכריע. וגם במ"ש מרן דבעינן דווקא עשרה, עי בביאור הלכה (סי' נט ד"ה בפחות מיו"ד) שהביא דעות בזה, ושדעת המג"א דבכל ברכה לא בעינן י'. ומ"מ לענ"ד נר' באמת דאינו צריך, דהא דעת רוב הראשונים שברכת התורה פוטרות כל היום עד הלילה עד שישן, וכיוון שלא ישן הרי הן פוטרות אותו לגמרי, ואין צריך לברך קודם אמירת הקרבנות ופסוקי דזמרא. וכן נראית דעת מרן השו"ע בדין ברכות השחר. ועל כן יכול לסמוך על דעת הפוסקים הללו[65] ולומר פסוקי הקרבנות ופסוקי דזמרא ללא ברכה. ויפטר מדין ברכות התורה לכו"ע בברכות ק"ש. ובאמת, כדי שלא להכנס למחלוקת עדיף טפי לישון בלילה אפילו מעט ואז יתחייב בברכות התורה לכו"ע[66]. ועי' במאמ"ר כרמי (סי' מז אות יג') מ"ש להסביר את דברי מרן בזה.
♦
מסקנא דדינא
המורם מכל האמור שמי שלא ישן בלילה על מיטתו, אינו יכול לברך ברכות התורה בבוקר. שכן לדעת פוסקים רבים, אין לברכות התורה הפסק אלא בשנת קבע על מיטתו בלילה. וכן לדעת הרמב"ם ודעימיה, מי שלא נתחייב בברכות השחר אינו יכול לברך שום ברכה בבוקר החדש, אף שכבר נתחדש היום. וכל זמן שלא ישן כך הרי הוא נפטר בברכה שבירך קודם לימודו בבוקר. ויכול לסמוך על כך ולומר קרבנות ופסוקי דזמרא בבוקר, אף אם לא ישמע את הברכות מאחר[67].וכתב המשנה ברורה (סי' מז סקכ"ח): "ואם היה ניעור כל הלילה י"א דא"צ לברך בבוקר וי"א דצריך לברך כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר וספק ברכות להקל אך אם אפשר לו יראה לשמוע בה"ת מאחר ויאמר לו שיכוין להוציאו בהברכות והוא יכוין לצאת ויענה אמן ויאמר אח"כ איזה פסוקים כדי שיהא נחשב לו במקום לימוד או יכוין לצאת בברכת אהבה רבה וילמוד תיכף מעט אחר שיסיים תפלתו”. ע"כ. ושני דינים ברורים יוצאים מדבריו, האחד שיש להקל ולא לברך במחלוקת כי האי. והשני, דשמא ברכה זו היא כשאר ברכות השחר. שלדעת המשנ"ב יש לברך מחדש כל בוקר, בין אם נתחייב ובין אם לאו. ומאידך ע"פ מה שהעליתי לעיל, בכל מקרה אין לברך, דשמא אין הברכה נפסקת אלא בשנת קבע, והרי לא ישן. ואף אם תמצא לומר דהיא כשאר ברכות השחר[68], הרי לענ"ד עיקר כדעת הרמב"ם שגם בברכות השחר הדין כן, שאין לברך אא"כ נתחייב. ולפי זה יוצא שאין לברך ברכות התורה אם לא ישן בלילה. וכ"ד הפרי חדש (סי' מו ס"ח). וכן עיקר.
♦
ט. המשכים ללמוד קודם אור היום
כתב מרן (סי' מז סעיף יג): "המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת. המשכים קודם אור היום, מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד (ע"ל סי' א' סעיף ו') שימתין מלאומרה עד שיאור היום”. ע"כ. ועל פי מה שהתבאר לעיל מבואר שמרן אתא לאפוקי משתי שיטות המובאות בראשונים. שיטת רש"י, דס"ל שיש לחזור ולברך על כל לימוד חדש[69], ומדעת 'ר"ת'[70], שאין לברך ברכות התורה קודם אור היום. ונקט מרן (וכן מתבאר מתשובת הרמב"ם סי' קפז), שיש לברך בקומו משנתו קודם הלימוד, ודי בזה בכדי לפטור את לימוד כל היום עד שנת הלילה.♦
האם מי שקם באמצע הלילה ללמוד וחוזר לישון קודם אור הבוקר צריך לברך שוב על התורה בבקר?
הנה, בזה נשאל מהר"ח או"ז (סי' קא) וז"ל: "על הברכות ששאלת אם אדם השכים קודם עלות השחר וברך כל הברכות הקצרות. וחזר וישן עד אור הבקר אם יחזור ויברך בקומו בבקר אי לאו? לא שמעתי מזה מרבותי”. והמעיין יראה שלא הסיק שם מידי בהדיא.וכתב הפרי חדש (מז סע' יג'): "כבר כתבתי בריש הלכות אלו[71] שהקם בחצות לילה ודעתו לחזור ולישן שיברך ברכת המעביר וברכת התורה ויחזור ויברכם בבקר, ושאר ברכות השחר יניחם עד לבקר” ע"כ. והמשנה ברורה (סקכ"ט) כתב: "ואף אם חזר וישן אח"כ שינת קבע קודם אור היום או ביום א"צ לחזור ולברך, כי מסתמא דעתו של אדם לפטור בברכה זו עד שינת הלילה שאחריו. וכ"ז לפי הי"א שבסעיף י"א אבל לפי מה שכתבנו שם דאף בשינת קבע ביום המברך לא הפסיד כ"ש בזה שהיה ישן שינת קבע קודם אור היום דהמברך לא הפסיד”. ע"כ. ואף שבדין שנת קבע ביום, נראה לענ"ד שאין לסמוך על זה ולברך. מ"מ בשנת לילה יש כמה טעמים חזקים לחייב לברך בקומו משנתו, והם:
א. שמא כדעת הרב אליעזר ממיץ ורבנו שמחה, שיש לברך ברכות התורה מחדש בכל הפסק שהוא.
ב. שמא כדעת הרא"ש והרשב"א, שיש לברך אחר שנת קבע אפילו ביום.
ג. שמא כדעת רש"י, שעל כל לימוד חדש יש לברך.
ד. ואף לדעת הרמב"ם, ר"י ודעימייהו, דברכה אחת פוטרת את כל היום, ואפשר שאין שנת קבע ביום מפסקת. יש מקום בראש לצדד ולומר שזהו דווקא בשנת קבע ביום, דאינו זמן שכיבה. אולם בשנת קבע בלילה, יש סברא לומר שאף שבירך על התורה ללימודו, מ"מ חייב מיהא לברך שוב בבוקר. דאין אתנו נביא ולא יודע עד מה להכריע מה הייתה שינתו העיקרית.
ה. אם קם לאחר עלות השחר, יש לצרף גם את דעת רבנו משה מאיברא, שחיוב ברכת התורה מתחדש בעלות השחר.
ומאידך, הטעם שלא לברך, הוא רק אפשרות מסויימת בדעת הרמב"ם ודעימיה (דקיימא לן כוותייהו בעלמא), שברכת התורה פוטרת את כל היום, וכמ"ש במשנ"ב בריש מיליו. אולם כיוון דהוי רק אפשרות, נראה שהעיקר לברך.
♦
הכרעת ההלכה
ועל כן מכל הני טעמי, נראה לענ"ד עיקר שמי שישן בלילה וקם ללמוד, ושב לישון קודם עלות השחר, שחייב לברך שוב ברכת התורה. אולם את שאר ברכות השחר יניח עד הבוקר, כמו שכתב הפרי חדש. ועי' בתפילה למשה (ח"ד סי' ב') שהאריך בזה, וכתב שדעת רוב האחרונים כדעת הפרי חדש, שיש לברך על שנת לילה, וכתב לצרף גם את שיטת הרא"ש (טעם ב’ הנ”ל) ושיטת ר"ת (הוא הר"מ מאיברא, טעם ה’ הנ”ל). ולפי האמור יש עוד צירופים לזה.והביא שם את דעת המקובלים (שלמי ציבור דף נה ע"ג) בשם הרש"ש זצ"ל, שמי שקם בלילה ללימודו צריך לברך את כל סדר הברכות. ואף אם חוזר לישון לאחר מכן, אין לו לברך שוב. ושכן דעת הכה"ח (סי' מו אות מט).
אולם הגר"מ לוי זצ"ל דידיה אמר, וכתב לדחות את ההכרח מדברי הרש"ש, והעלה שהעיקר שגם לדעת המקובלים, סתם אנשים שאינם הולכים בדרכי האר"י ז"ל[72] צריכים לברך שוב בקומם משנתם. אולם אני אין לי עסק בנסתרות, והעיקר שיש לברך בכל גווני.
ולמסקנא העלה שיש לברך שוב, גם בקומו משנתו הזאת השנית. וכ"ר למרן מופת הדור גאון עוזנו ביביע אומר (ח"ח או"ח סי' ה') שכתב וז"ל: "המורם מכל האמור שהישן בלילה שינת קבע על מטתו, וקם משינתו ללמוד תורה, בין שהתעורר קודם חצות הלילה, ובין שהתעורר אחר חצות, צריך לברך ברכות התורה קודם לימודו. ואין הבדל בזה בין שפשט מלבושיו קודם שישן, ובין שישן בבגדיו. וכל שישן על מטתו, אפילו ישן זמן מועט נחשבת שינת קבע, וצריך לברך ברכות התורה. ואם אח"כ חזר לישון בעוד לילה על מטתו, צריך לחזור ולברך ברכות התורה בבוקר, הואיל והפסיק בשינת קבע של לילה. אבל אם הלך לישון אחר שעלה עמוד השחר, כשיקום אינו צריך לחזור ולברך ברכות התורה, משום דהוי שינת קבע של יום דלא הויא הפסק, הילכך אינו צריך לברך. והשי"ת יאיר עינינו בתורתו הקדושה אמן”. עכ"ל. אמן ואמן.
♦
י. האם נשים יכולות לברך ברכת התורה?
הנה, מרן כתב בב"י: "וכתב עוד האגור (שם) בשם מהר"י מולין (שו"ת מהרי"ל החדשות סי' מה) דנשים מברכות ברכת התורה אף על פי שאינן חייבות ולא עוד אלא שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות (סוטה כ.) זהו בתורה שבעל פה אבל לא תורה שבכתב ואף על פי שלשון ברכת לעסוק בדברי תורה משמע תורה שבעל פה מכל מקום אין לשנות מטבע הברכות ועוד כי הן מברכות על קריאת הקרבנות ותפלה כנגד קרבנות תקנום (ברכות כו:) והן חייבות בתפלה (שם כ:) ואם כן חייבות ג"כ בקריאת העולה והקרבנות וכל שכן לדברי סמ"ג שכתב שהנשים חייבות ללמוד הדינים השייכין להן ע"כ”. ע"כ. ועפ"ז פסק בספר הקצר (סע' יד): "נשים מברכות ברכת התורה”. ע"כ. ואנכי נוראות נפלאתי, שכן לאחר שפסק מרן שאין נשים יכולות לברך על מ"ע שהז"ג, וכדעת הרמב"ם, שכן הן פטורות מהן. אמאי הכא כתב שנשים יברכו על התורה, והרי הן פטורות מלימוד התורה!ואת הטעמים שהביא בביתה יוסף, ראשית יש להעיר שטעמים אלו כתבם המהרי"ל ואיהו ס"ל כדעת ר"ת שמברכות על מ"ע שהז"ג, אולם לדידן לא יעלה ארוכה. וגם את עצם הטעמים יש לדחות. דהרי אף שהן חייבות בתפילה, מאן ימא לן דהן חייבות בקריאת הקרבנות. והלא אף הגברים אינם חייבים בקריאת הקרבנות, דאינם אלא מנהג. וכן מפורש בהרמב"ם (פ"ז הי"א): "בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה, ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים, ויש מקומות שקורין צו את בני ישראל ויש מקומות שקורין שתיהן וקורין פרקים או הלכות מן המשנה ומן הברייתות”. ע"כ. וכן בתשובה (סי' רסא) שכל המזמורים והתפילות שקודם התפילה אין אלא מנהג, ולדעתו יש בעיה לקראם בבית הכנסת (משום טירחא דציבורא), ופשוט שאינן חובה לדעתו.
♦
דברי הרב חקרי לב
וחמותי ראיתי או'ר, בדברי הגאון ראשון לציון, הרב חקרי לב (ח"א חאו"ח סי' י') שכתב[73]: "עמדתי בדין ברכת התורה בנשים אי מברכות, כיון דליתנהו בעשה דת"ת ללמוד וללמד כמ"ש בדף כט דקידושין ובדף ל"ד. והנה ראיתי להב"י בא"ח סי' מז שכתב בשם האגור דמברכות אף שאינן חייבות ומשום דהוי מלמדה[74] תפלות ליכא כי אם בתורה שבע"פ אבל לא בתורה שבכתב וכו'” (והביא את כל דברי הב"י. והמשיך מהר"י חזן) "ואני בעוניי נר' לי דאין כל זה מספיק שיוכלו לברך, שהרי כתב הרא"ש בפרק ג' שאכלו בדמ"ז[75] גבי קטן אי מצטרף לזימון, בשם ר"ת דקטן מצטרף לי' לדבר שבקדושה ואינו מוציאן דכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא. והא דסלקי עבד וקטן ואשה דליתנהו בת"ת, משום דס"ת לשמיעה קאי, וברכה לבטלה אינה, דאין מברכין אקב"ו עד"ת אלא אשר בחר בנו. עד הנה דברי ר"ת יע"ש[76]. הרי מלבד ברכה דאשר בחר בנו, הוי[77] ברכה לבטלה גם בתורה שבכתב. הן אמת, דקשה שהרי דעת ר"ת, הובאו דבריו בתוס' דר"ה לדף ל"ג בד"ה הא והרא"ש והר"ן לדל"א דקידושין דס"ל נשים יכולות לברך על מ"ע שהז"ג, והביא ראיות וסתם תוספות, שהוא ר"י, דחה ראיותיו עי"ש. ואם כן קשה מאי קא משמע לן הכא, 'משום ברכה לבטלה' כיון דס"ל דמברכות על מ"ע שהז"ג. וכו'. והנ"ל בישוב דברי ר"ת, דס"ל דגבי ברכת התורה לכ"ע אינן יכולות לברך כיון דקי"ל כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות, וכיון דאסורה בלימוד תורה איך תברך אקב"ו? ולא דמי לכל מ"ע שהז"ג. (וחולק לר"י בר יאודה שהביא ראיה[78] מאשה שעולה למנין שבעה יע"ש שנראה דגם בת"ת יכולה לברך). ומ"מ, גם התוספות בר"ה שם והרא"ש בפ"ק דקידושין הביאו ראיה מדעולין למנין שבעה ומברכים ותי' דברכת דקריאת ס"ת בציבור לאו משום 'קריאת התורה' אלא מפני כבוד הציבור[79]. א"נ דגם בקריאת ס"ת לא היו מברכים יע"ש. ש"מ דברכת התורה על לימוד תורה, נשים אינן מברכות עכ"פ למ"ד דנשים אינן מברכות על מ"ע שהז"ג. וא"כ קשה להשו"ע דבסימן יז ובסימן תקפט פסק כמ"ד דנשים אינן מברכות על מ"ע שהז"ג ואיך פסק כאן דמברכות על ברכת התורה כיוון שאינן חייבות. גם בטעם מהר"י מולין ז"ל דתפילות כנגד קרבנות תקנום לא ידעתי פירושו. דבמצות קרבנות שייך בנשים, דנשים גם כן מקריבין וגם בתמיד, אע"ג דאינן חייבות בשקלים, מ"מ אם היו רוצים ליתן היו נותנים. ועל כן תקנו תפילה בנשים כיון דרחמי הוא כמ"ש בברכות דף כ'. אבל חיוב לימוד 'תורת קרבנות' מזה לא ידעתי מהיכן נפק"ל. והרי נשים ליתנהו בחיוב ת"ת כלל. ואי משום דבסדר התפילה תקנו סדר הקרבנות, אין זה חיוב לאנשים, שלא נזכר בש"ס. וכ"ש בנשים, וחיוב תפילה בנשים אינו אלא כי אם ח"י ברכות, שגם[80] בקריאת שמע פטורות. גם מ"ש משם הסמ"ג שחייבות ללמוד בדינין שלהן, חפשתי בסמ"ג בהל' ת"ת ולא מצאתי ומה שראיתיא להסמ"ג בעשין י"ב הוא דמ"ש דמלמד את בתור תורה כאלו מלמדה תפלות, ה"ז בתורה שבעל פה אבל בתורה שבכתב לא ילמדנה לכתחילה, ואם למדה אינו כמלמדה תיפלות. ע"כ. ואדרבא! מכאן ראיה דליתנהו אף בתורה שבכתב ואסיר לכתחילה, ואם כן איך תברך אקב"ו על ד"ת. וגם לא ידעתי מנ"ל חיוב לימוד זה. ובתוספות סוטה דכ"א ד"ה בן עזאי כתבו דחייבות בשמיעה כמ"ש בפ"ק דחגיגה ד"ג נשים באות לשמוע, וא"כ דינין שלהן אפשר בשמיעה[81]. וגם שם בסוטה נראה הכי שהקשו 'זכות דמאי? אילימא זכות דתורה? הא אינה מצווה ועושה'. נראה דליכא שום חיוב בה. ואי הוי החיוב מד"ס, היכן הוזכר חיוב זה?! וכיון דפטורות הם, תלוי במחלוקת הראשונים אי נשים יכולות לברך, ולמ"ד אין מברכות ה"נ אין מברכות. וכ"ן מדברי הרא"ש בפרק ג' שאכלו, דלמ"ד אין מברכות לא היו מברכות ברכת התורה וכ"ן ג"כ מהתוספות דר"ש השנה. וא"כ קשה על הב"י, דנגד התוספות והרא"ש ור"ת איך סמך על האגור וכ"ש שאין טעמו מספיק?! גם ראיתי להרב המאירי הביא דבריו הרב ברכי יוסף נר"ו בא"ח סי' רפב סע' ז' שכתב דעכשיו אשה אינה עולה למניין שבעה, שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראים אמצעיים בלי ברכה, אבל עכשיו איך תברך והיא פטורה? ומיהו קטן מברך הואיל ויש לו שייכות בת"ת, גם אחרים מצווים ללמדו עכ"ל. הרי דפשיט ליה דאשה לא שייכא בברכת התורה כלל[82]. ומיהו למנהגנו שנהגו הנשים לברך על הלולב משא"כ בשאר מ"ע שהז"ג ולא מחינן בידייהו[83] כיון שיש להן על מה שיסמוכו (דעת הסוברים דיכולות לברך על מ"ע שהז"ג, ועי' להר"ב ברכי יוסף נר"ו בא"ח בסי' תרנד אות ב') א"כ היה נראה דה"נ לא מחינן בברכת התורה. אלא דלמ"ש דאף ר"ת שהוא מגדולי הפוסקים המתירים, בכ"ה מודה דאסור, וא"כ אין להן על מה שיסמוכו לברך" עכ"ל החקרי לב.ועולה מדבריו שאין הנשים יכולות לברך ברכת 'אקב"ו עד"ת' בכלל ברכות התורה. ואף לר"ת, שהתיר לנשים לברך על מ"ע שהז"ג, הכא שאני, דיש חשש איסור בלמדה את התורה. ולכן נר' לענ"ד דאין לנשים לברך ברכה זו, וכדברי החק"ל. אולם את ברכת 'הערב נא' וברכת 'אשר בחר בנו' יכולות הן לברך[84], דהן בכלל ברכות השבח[85]. אולם עי' בשו"ת יוסף אומץ (סי' סז) שכתב לדחות את דברי החק"ל. ולענ"ד דברי החק"ל עיקר, בפרט שגם לדעתו לא מבטלינן להו כליל מברכת התורה, אלא רק מברכת אקבו"ץ עד"ת, ואת שאר הברכות יכולות (ואף חייבות) לברך. ועי' בשו"ת אוצרות יוסף (שבסוף ספר הלכה ברורה) סי' כא מש"כ בזה.
ואם יקשה בעיניך היאך יתחילו מברכת 'הערב נא', הלא לדעת רש"י ור"ת היא ברכה אחת עם ברכת אקב"ו עד"ת. ראשית, כבר כתבתי לעיל שנראה לענ"ד כדעת הרמב"ם ודעימיה, שהן שתי ברכות (ובסה"כ ג' ברכות), ומה שאין היא פותחת בברוך אינו מעלה ואינו מוריד, דהוי כמו תפילת הדרך[86]. ועוד, הרי יכולה לסמכה לברכת המעביר חבלי שינה (למנהג ספרד) או לברכת 'א-להי, נשמה' למנהג אשכנז, ואם כן שפיר דמי לצאת ידי חובת כל הדעות. והרוצה לחשוש בכל מקרה לדעת ר"ת הזו דהן ברכה אחת, ולהימנע מלברכה. הנה יכולה היא לברך את ברכת אשר בחר בנו, והיא מעולה שבברכותפה.
אך העיקר כמו שכתבתי שאין לנשים לברך ברכת 'אקב"ו עד"ת' מכיוון שהן פטורות. אך יכולות (ואולי אף חייבות) לברך ברכת 'הערב נא' ו'אשר בחר בנו'.
♦[87]
הכרעת ההלכה
הנשים פטורות מלימוד תורה, וכיוון שכך, אין הנשים יכולות לברך את ברכת 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על דברי תורה', שהיא ברכת המצוות. אולם את שאר ברכות התורה, ברכת 'הערב נא' וברכת 'אשר בחר בנו', יכולות, ואולי אף חייבות לברך, קודם שילמדו או יקראו דבר מדברי תורה. וכן הסכים עמי הגר"ע מולקנדוב שליט"א וכתב כן באור תורה (וכעת אמ"א). וגם ידידינו בן עירנו הגר"ע כינרתי שליט"א שם לבו (בגיליון האוצר כד') לחלק קצת בין ברכת אקבו"ץ עד"ת לשאר הברכות, אף שלא נחית למעשה שם.וזהו למנהג ספרד שנשים נמנעות מלברך על מ"ע שהז"ג, אך למנהג אשכנז שאינן נמנעות מלברך על מ"ע שהז"ג, אפשר שיכולות לברך גם ברכת 'לעסוק בדברי תורה' (לפי נוסחתן).
♦ ♦ ♦