בעניין דיבור בסוף התפילה
מכתב בעניין דיבור בסוף התפילה
בס"ד, כ"ה במנחם אב התשע"בלכבוד הגאון הגדול רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א
השלום והברכה
אשמח אם כת"ר שליט"א יואיל לענות לשאלתי.
כתב באליהו רבא (סי' נ"א סק"ג) שהמתפלל בציבור אין לו לדבר עד אחר עלינו, ויש להסתפק באדם שמתפלל לאט והציבור כבר אחרי עלינו והוא עדיין לא, האם הוא בכלל האיסור לדבר.
בברכת התורה
יוסף פליסקין
♦
תשובה
ב"ה לענ"ד אם הלשון באליהו רבא הוא בדיוק כמו שכתוב כאן לפנינו[3] נראה שמותר לו לדבר, אם הקהל גמר. שאם האיסור מטעם הפסק מה לו להזכיר מתפלל בציבור שיכתוב שאין להפסיק לפני עלינו, לכן נראה שהכוונה שהציבור יש להם לגמור התפילה עם עלינו.כן נראה לענ"ד
♦
מכתב נוסף בהנ"ל – ובעניין חומרת הדיבור בזמן התפילה
בס"ד, אור לכ"א באדר התשע"גלכבוד הגאון הגדול רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א
השלום והברכה
כת"ר שליט"א כתב לי בביאור דברי האליהו רבא (סימן נ"א סק"ג) שכתב שהמתפלל בציבור אין לו לדבר עד שמסיים עלינו, דהכוונה עד שהציבור גומרים, אך אם הציבור כבר גמרו והוא עדיין לא גמר, שוב מותר לו לדבר.
והסתפקתי האם צריך להקפיד על דברי א"ר אלו, דאולי יש לומר שדברי א"ר אלו לא נפסקו כלל להלכה.
בברכת התורה
יוסף פליסקין
♦
תשובה
ב"ה יום ז' ניסן תשע"גכבוד הרב יוסף פליסקין שליט"א
יקרת מכתבו קבלתי ובו שואל אם מה שכתב באליה רבא סימן נ"א סק"ג שהמתפלל בציבור אין לו לדבר עד שמסיים עלינו ומסתפק אם הלכה כא"ר.
הנה אין לי א"ר לעיין בו ומסברא נראה שזה מנהג טוב שלא לבוא לדבר במקומות שהוא הפסק וכדומה צא ולמד מה שהתוס' יו"ט תיקן אחר גזירות ת"ח שנהרגו בעוונותינו חצי מיליון יהודים וקבעו סליחות ותענית בכ' אב, ותיקן התויו"ט לעשות מי שברך כל שבת לכל מי שיזהר לא לדבר בשעת התפלה הרי שתלוי בעבירה זו גזירות חמורות ומסתבר שגם א"ר כוונתו לתיקון מועיל אבל נראה שזה חומרא חשובה אבל אינה מעיקר הדין[4] אמנם מי שנוהג בחומרה זו נעשית לו כנדר כך נראה אבל כדאי לחפש בספרים אחרים והיום שיש אוצר שניתן למצוא בקלות כדאי לחפש מי מזכיר את דברי הא"ר ודברי התוס' יו"ט ולי אין הספרים והמכונה שרואים[5].
ואסיים בברכה
זלמן נחמיה גולדברג
♦ ♦ ♦