רבה של קארלין, בעל פסקי הלכות – יד דוד ועוד
גליונות שו"ע הלכות סוכה[2]
שו"ע תרכו ס"א: והעושה סוכתו תחת האילן וכו'. וי"א שאפילו אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן, והאילן חמתו מרובה מצלתו, אם ענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר פסולה בין שהאילן קודם בין שהסוכה קדמה, כיון שענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר וכו'. אבל אם הענפים כנגד האויר שבין הסכך הכשר (או שהסכך הרבה שאפי' ינטל נגד האילן נשאר כשיעור – רמ"א), כשרה, הואיל וצל הכשר הוא מרובה מחמתה, שאפילו אם ינטל האילן יש שיעור בכשר להכשיר.ביאור הגר"א סק"ג (ד"ה וי"א): ומה שהביאו י"א כו'. שכל מה שתחת האילן כמאן דליתא דמיא ומה שהביאו תוס' (סוכה ט, ב ד"ה הא) ראיה[3] וכו'. ומה שהביאו ראיה ממ"ש המקרה כו' (שם טו, א), לא מיבעיא לפי' תוס' שפי' שם והא א"א לצמצם, ותירץ במעדיף, שע"י כן האויר ממולא שבלא סכך פסול איכא שיעור, וז"ש כאן אבל אם הענפים כנגד כו', וכן תי' בגמרא (שם טו, ב), אם היו נתונים שתי כו', וז"ש כאן או שהסכך הרבה כו', שהוא כמו שם שהסכך הוא על כל הסוכה והוא הרבה כו'.
גליון הגר"ד: ראיה ממ"ש המקרה כו'. נ"ב: דברי קדשו אינם מובנים לי, דלדעת התוס' במסקנא כל ששווה הכשר עם הפסול כשר, ואי"צ רק שישווה הכשר והפסול, וצ"ע. אך לי קשה לשיטת התוס' דף כ"ב ב' (ד"ה כזוזא) דהיכא דשווה האויר והסכך הוה צילתה מרובה מחמתה, א"כ הא הפסול ג"כ צילתה מרובה מחמתה, וזה פסול בכל אופן כמו שביאר הגר"א ז"ל באות הקודם, וצע"ג.
שם, ביאור הגר"א סוף סק"ג: ודברי תוס' צ"ע, ששם (טו, ב) ד"ה והא אפשר הקשו על רש"י ומיהו קשה כו', ופי' פירוש אחר כגי' ר"ח ור"ת[4]. וכאן הביאו ראיה מפי' רש"י שם, ולפי' כאן לא קשה על רש"י שם. וצ"ל דשם הוא אחר שכתב כאן פי' ר"ת דלמעלה מעשרים לא מקרי סכך פסול, וא"כ יש לפרש כאן כראבי"ה.
גליון הגר"ד: ולפי' כאן לא קשה על רש"י שם. נ"ב: אינו מובן, דשם הא קאי להסברא דבמע"מ (-דבמחצה על מחצה) אס[ו]ר, וא"כ הא הוה כמו לדידן שהכשר בלא הפסול הוה חמתה מרובה מצילתה וצריך לצרף עמו הסכך הפסול, וצע"ג על דברי הגר"א אלו.
שו"ע תרכט סי"ז: אם סיכך בחבילה, והתירה, כשירה כיון שאין איסורה אלא משום גזירה.
ט"ז סקי"ז: כ"כ הטור בשם הר"י מקרקישנא ונראה טעמו דהא דתנן וכולן שהתירן כשרות קאי אם לא התירו תחילה וסיכך בו דמהני היתר וא"צ לנענע ממילא שמעי' אם הניחן לייבש בלא התרה תחל' לא סגי אחר כך בהתר' אלא צריך גם ניענוע ואח"כ מביא הטור י"א דגם בזה סגי בהתרה לחוד.
גליון הגר"ד: אם לא התירו וישב תחתיו יצא בדיעבד. נ"ב: א"ה התוס' בד' י"ב ב' ד"ה אין מסככין כו' אומרים בפירוש שפסול מדרבנן אף בדיעבד.
שו"ע שם: אם סיכך בחבילה, והתירה, כשירה כיון שאין איסורה אלא משום גזירה.
ט"ז סקי"ז. והתירה כשרה. כ"כ הטור בשם הר"י מקרקישנא וכו', ובב"י יש כאן דברים תמוהים, במ"ש לפ' הדיעות שא' היא דעת המרדכי כו', ולדעתי יש ט"ס בדבריו וכצ"ל: סברת הר"י מקרקישנא - כתב' הר"ן בפ"ק במתני', וסברת י"א כתבה הר"ן אח"כ וז"ל: איכא מ"ד כו', וא"צ להאריך בזה כי כן מבואר למעיין שם.
גליון הגר"ד: ובב"י וכו' וכצ"ל סברת הר"י מקרקישנא וכו'. נ"ב: א"ה, המעיין בהר"נ יראה שאין זה כלל כוונתו, ורק בהמשנה אומר שאם הם מותרים מותר לסכך בהם, אף שהיו חבילה והתירן שלא לשם סכך. אבל אם היו מונחין על הגג לייבש והותרו מאיליהן, או שהתירן שלא לשם סוכה, פסולים מן התורה משום תעשה ולא מן העשוי (ראה סוכה יב, א), אבל אם התירן לשם סכך יכול להיות [כשרה] גם בהתרה ואינה צריכה דוקא ניענוע לשם סוכה - דהוה מעשה רבה, דסגי גם במעשה זוטא דהתרה וכסברת התוס' (שם, יב, ב) ד"ה אין מסככין כו', דאפילו הניחן לייבש מהני התרתן כאילו היא ניענוע. ובהגמ' אומר דין אחר(ן) דאף שאין מסככין בחבילה משום גזירת אוצר, עם כל זה אם היו מונחין החבילות על הסוכה לייבשם, והגביהן לשם סוכה מהני להתיר אותן, אף שעודן קשורים והן חבילות, עם כל זה כשרה [דלא כהב"ח שהביא המ"א באות י"ט], ולא שייך בהם גזירת חבילה וזה כסברת רש"י (טו, א ד"ה ובית הלל) גבי נסרים, שאף לסככן בנסרים שאסור לכתחילה משום גזירת תיקרה, עם כל זה אם כבר מונחים על הסוכה סגי להו בפקפוקן, וממילא נשמע לשיטת החולקים שם על רש"י יחלקו גם כאן, ודוק.
שו"ע תרל ס"ב: דפנות הסוכה, אם היו שתים זו אצל זו כמין ג"ם; עושה דופן שיש ברחבו יותר על טפח ומעמידו בפחות מג' לאחד מהדפנות, ויעמיד קנה (כנגד הכותל) כנגד אותו טפח, ויעשה לה צורת פתח שיעמיד קנה עליו ועל הטפח, וכשרה אף על פי שהקנה שעל גביהן אינו נוגע בהן. הגה: ואם הטפח והדופן מגיע לסכך, אין צריך קנה על גביהן.
ביאור הגר"א סק"ז: ואם הטפח והקנה כו'. כצ"ל אבל בירושל' פ"א דסוכה הלכה א', וספ"ק דעירובין איתא דאינו מתיר משום דלא נעשה לכך, ועמ"א. וי"ל דס"ל דגמ' דידן פליג על הירושלמי, דאמרינן בפ"ק דעירובין (יא, א) דוקא בפתחי שימאי, ולא משני בשלא נעשו, ועוד שם במחיצות דכ"ע ל"פ כו', וע"ל סי' שס"ב ס"ג, וצ"ה לכ"ע משום מחיצה.
גיליון הגר"ד: דאמרינן בפ"ק דעירובין. דוקא בפיתחי שימאי ולא משני בשלא נעשו ועוד שם במחיצות. דכו"ע ל"פ. נ"ב: א"ה, וי"ל דמה דקאמר הגמ' בפיתחי שימאי הכוונה דלית להו תיקרי, אלא תקרת הבית כמו סוף סכך, ר"ל סוף תקרת הבית, וכן דלית להו שיקפי ג"כ הכונה רק עובי הדפנות, כן יש לפרש דלא כפירוש רש"י ותוס' שם, ובמנחות ל"ג ב' ע"ד (-על דבר) אמרם שם גבי אכסדרי, דהפצימין נעשו רק לחזוקי תקרה ועיין רש"י שם שפירש ולא לשם פתח. [ויש לחלק דשם הפירוש שלא נעשו להיות מזוזות שיהיה הפתיחה לשם פתח, אלא הפתיחה היה פתיחת חסרון דופן לגמרי].
אך קשה לפי"ז דין הכיפה שחייבת במזוזה, שכפי הנראה אין לה פצימין אחרים. ויש ליישב בדוחק, דאיירי שיש שם פצימין ג"כ שנעשו לשם עשיית פתח, ויהיה איך שיהיה אין תורת פתח אלא דוקא שיהיה ניכר עשייתו לפתח, לא שנעשה חור גדול כמו פרצה, או שחסר כאן דופן, וכן אומר הריא"ז בה"ק[5] דרוחב הכותל לא נחשב לפצים, ר"ל שאם הפתח בסוף כותל מזרח אין עוברי כותל דרום נחשב לפצים, שניכר שענינו רוחב מהכותל דרומו של הבנין ואינו משמש להכשיר פתח הכותל שנשאר בכותל מזרח, לעשותו לפתח, אבל בהכותל מזרחי בעצמו שני צדדי הפתח אם החליקן שיהיו ישרים שלא יהיו אבן יוצא ואבן נכנס ניכר עשייתו שהיא ענין פצימין, הרי שאין תורת פתח אם אינו ניכר ענין עשייתו לפצימין ותיקרה, וכן אמרו ביומא (יא, א) על אבולא דמחוזא הני חיזוק לאקרא דכובי, הרי שאם נעשה התקרה לא לצורך הכשר, רק לצורך הכשר בנין שעליו אין עליו תורת תיקרה ואין מחייבת את השער במזוזה, ועיין שם במאירי, ודוק בכל זה.
וקושית הגר"א מהא דקי"ל (עירובין טו, א) דמחיצה העומדת מאיליה שמיה מחיצה, יש לחלק בין מחיצה שעניינה למנוע רגל הדורסים לפתח, שכל התירו דוקא כשמורה ענינו על ענין פתח ליציאה וכניסה בתורת פתח לבית, לא כשענינו הוא ענין פרצה, או ענין אחר, והרי יש מי שסובר שאינו מתיר אלא כשיש לו הכר ציר, ודוק בכל זה.
ולכן אי"צ לעשות מחלוקת בין הבבלי והירושלמי, שהצה"פ (=שהצורת הפתח) אין ענינו להועיל בתורת מחיצה אלא דוקא כשניכר כל עשייתו לצורך כניסה ויציאה בתורת פתח, לא בתורת פרצה, ר"ל שהתקרה והפצימין שלו נעשו להוראה אחרת, אף שמשמשין גם לתיקון הפתח, אנן בתר עיקר שימושן אזלינן, וכיון שאין עליו תורת פתח ממילא לא נעשה מחיצה, שמה שמועיל בתורת מחיצה זה דוקא כשניכר ענינו ענין פתח לא בניכר ענינו התקרה והפצימין שלו לענין אחר, ובאופן זה אין ענינו ענין פתח, רק ענין פרצה, ודוק בכל זה.
שו"ע תרלא ס"ט: בית המקרה בנסרים שאין עליהם מעזיבה (פירוש טיט וצרורות שמשימין עליהם) ובא להכשירו לשם סוכה וכו', שיטול מבין שני נסרים אחד ויתן סכך כשר במקומו וכולה כשרה, אפילו הנסרים רחבים ארבעה.
ביאור הגר"א סקי"ג (ד"ה שיסיר): אפי' הנסרים כו'. כמ"ש שם הניחא לרב כו' אלא לשמואל כו' וערש"י שם ד"ה סיפא כו' וד"ה בבטולי כו' וכן תוס' שם ד"ה ר"מ כו' ואנן קי"ל כשמואל.
גליון הגר"ד: וזה דפריך הניחא לרב דלר"מ. צ"ל[6].
ביאור הגר"א שם. ועוד דסברא מהופכת, שתקרה העשויה מכבר כשר במפקפק אפי' יש בה ד' והרואי' מאן מוכח, אלא בלית בה ד' מיתוקמא, ומאן דס"ל גזירת תקרה בד' גזר כאן אף בפחות מד', דודאי אף בפחות מד' מקרין, אלא כ"ד דרגילין לסיכוך כמו לתקרה לא גזרו בהן, אבל כשיש בהן ד' שקרוב' לתקרה יותר מסיכוך גזרו בהן, ובעשויה תקרה מכבר למאן דגזר כאן אין חילוק בין ד' לפחות מד', כיון שנתונין בקירוי הבית נעשו קרובין לתקר'. וזה דפריך הניחא לרב, דלר"מ ל"ל גזירה כלל, ה"נ לא גזור. אלא לשמואל דלכ"ע אית להו גזירת תקרה בד', ה"ה כאן אף בפחות מד' ד"ה פסולה.
גליון הגר"ד: ה"ה כאן אף בפחות מד' ד"ה פסולה. נ"ב: עיין בהריטב"א דסובר דאף פחות מג' גם כן פסל לר"מ.
ביאור הגר"א שם: אז הלכה כרב בגזירותיו.
גליון הגר"ד: צ"ל: כר"מ.
שו"ע תרלב ס"ד: אם יש סכך פסול ב' טפחים, ועוד סכך פסול ב' טפחים, ואויר פחות משלשה מפסיק ביניהם, יש להסתפק אם שני הפסולים מצטרפין לפסול הסוכה.
גליון הגר"ד: אם יש סכך פסול ב"ט. נ"ב: הציון י"ד [בביהגר"א][7] שייך [כאן].
שו"ע תרלג ס"ב: היתה גבוהה יותר מעשרים, והוצין (פי' ענפים קטנים עם העלין שלהם) יורדים למטה, אם צלתן מרובה מחמתן, כשרה; ואם לאו, פסולה.
מג"א סק"ב: יורדים למטה. עד שמגיע לחלל כ' (הרא"ש). ואף על גב דכשהסכך למעלה מכ' כשר, מ"מ הוצין לא חשיבי כ"כ, ובעי' שירדו לחלל כ' (ר"ן).
גליון הגר"ד: מ"מ הוצין לא חשיבי כ"כ. נ"ב: עיין בעירובין ד' ג' (ע"א) בתוס' (שם, ד"ה אי) ותמצא ב' הסברות. אבל לי נראה, דדין ההוצין שוה למקצת סכך בתוך עשרים, דהכוונה בתוך הכשר עשרים, ר"ל שלא ישאר למטה מהם חלל יותר מעשרים, וכמ"ש התוס' שם ג' ב' ד"ה חלל סוכה תנן, עיי"ש.
והחילוק בין הוצין למקצת סכך בתוך הכשר עשרים - הוא בהוצין שמופלגין מעיקר הסכך, לכן צריך שיהיו בהן עצמן צילתה מרובה מחמתה, אך כיון דמחוברין אליו אף שיש הפסק אויר בין הסככים האלה, לא מפסלו מחמת סכך העליון - אף לשיטת רש"י שסכך שלמעלה מעשרים דין סכך פסול עליו, שזה דוקא באין מחוברין כלל וגם יש הפסק אויר בין הסכך העליון להתחתון. ובחידושי למס' סוכה בביאור השיטות הארכתי בזה, עיי"ש ודו"ק.
שו"ע תרלד ס"א: סוכה שאין בה שבעה על שבעה, פסולה. ולענין גודל, אין לה שיעור למעלה.
מג"א סוף סק"א: ונ"ל, דאפי' הסוכה גדולה הרבה, ובמקום א' יש קרן א' משוך לפנים שאין בו ז' על ז' אסור לישב שם, כיון שהמקום צר לו לשבת שם, וכ"מ בגמרא דף ג' (ע"א), ע"ש בקיטונית.
גליון הגר"ד: אסור לישב שם כיון שהמקום צר לו לשבת שם. נ"ב: א"ה, אין ראיה, דשם הי' מובדל מן הסוכה במחיצות, משא"כ באינו מובדל במחיצות כיון שכשרה בכה"ג, לא איכפת לנו במה שצר לו לישב ויעמוד, וכמו באויר, או סכך פסול המשלים סוכה קטנה שמצטרף ואין ישנים תחתיו (סוכה יט, א), והא צר לו המקום אעכצ"ל (=אלא על כרחך צריך לומר) כיון שהכשירה התורה בזה האופן, לא אכפת לנו במה שצר לו לישב ולישון, ודוק בזה[8].
שו"ע תרמ ס"ב: קטן שאינו צריך לאמו, שהוא כבן חמש, כבן שש, חייב בסוכה מדברי סופרים, כדי לחנכו במצות.
מג"א סק"ג: חייב בסוכה. ואמו אינה חייבת לחנכו כמ"ש סימן שמ"ג, אך י"א שהב"ד מחויבים לחנכו, ולכן אף על פי שאין אביו כאן, אין להקל שיאכל חוץ לסוכה (ת"ה סי' צ"ד) עסי' תרי"ו, ומ"מ משמע דאחר לא יכול להאכילו בידי' כמ"ש סימן רס"ט.
גליון הגר"ד: ואמו אינה חייבת לחנכו. נ"ב: עיין תוס' ישנים יומא ד' פ"ב (ע"א) מ"ש בזה[9].
שו"ע שם: קטן שאינו צריך לאמו, שהוא כבן חמש, כבן שש, חייב בסוכה מדברי סופרים, כדי לחנכו במצות.
ביאור הגר"א סוף סק"א: כבן חמש כו'. רמב"ם וט"ס הוא, וצ"ל שהוא בן שש וכרב אשי שם, דאי פ' כהני אמוראי ר' ינאי ור"ל, הל"ל כבן ד' וה', ולפרש אי איתיה לאבוה. וכן פ' בהלכות עירובין כרב אשי, וכ"פ הרי"ף שם וכל הגאונים. וחד דינא לעירובין ולסוכה כמ"ש שם, ותנן נמי גבי סוכה כה"ג כו'. וכן בירושלמי פ"ב דסוכה סוף הלכה ט, תני ר' אושעיה קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה ויוצא בעירובה של אמו.
גליון הגר"ד: ויוצא בעירובה של אמו. נ"ב: א"ה לדעתי צריך להגיה ואינו יוצא ועיין במה שרשמתי על גיליון הירושלמי שלי.
שו"ע תרמה ס"ט: אם כפוף בראשו, פסול. ודוקא כששדרתו כפופה, אבל עליו כפופים בראשו כמו שדרך להיות הרבה לולבים, כשר.
מג"א סק"ח: עליו כפופי'. והרא"ש כתב: אוהב אני יותר לצאת בו, שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת (ב"י הגהות מנהגים), ואם כולן או רובן כפופים כל שהוא פסול (לבוש).
גליון הגר"ד: לפי שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת. נ"ב: והריטב"א חושש לפוסלו.
♦ ♦ ♦