ראש ישיבת "פחד יצחק" ירושלים
באור פניך יהלכון
א. חידושים מיוחדים שיש בתפילת ר"ה (ברמב"ם ובסדר התפילה)
נהגו כל ישראל
רמב"ם הל' תשובה (פ"ג ה"ד): "אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה. וכו'. ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יוה"כ יתר מכל השנה. ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום".יש הדגשה ברמב"ם על כך שנהגו 'כל' בית ישראל, וכן להלן, ונהגו 'כולם' לקום בלילה וכו', דהיינו שאינו מנהג פרטי ומסויים, אלא כך נהגו כל בית ישראל, וכן שיש כאן עניין מיוחד של תפילה זו בלילה עד שיאור היום, לחבר לילה ויום בתפילה, וזה חידוש ברמב"ם.
♦
בכל קראנו אליו
עוד יש ברמב"ם (שם ב, ו) על ענין ימים אלו: "אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר (ישעיהו נה, ו): 'דרשו ה' בהמצאו' במה דברים אמורים ביחיד. אבל צבור, כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר (דברים ד, ז): 'כה' אלהינו בכל קראנו אליו'". ויש לעיין מה כוח ימים אלו יפים שאפי' היחיד נענה בהן?♦
מוסף של ראש השנה
עוד מצינו חידוש בר"ה שעיקר התפילה במוסף תשע ברכות מבוססות על הזכרת פסוקים ואינן כצחות לשון המתפלל (אנשי כה"ג). ורש"י בחומש (ויקרא כג, כד) פי' זכרון תרועה "זכרון פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות" וכו', והרמב"ן שם הקשה עליו, שהרי הזכרת פסוקים אלו אינו אלא מד"ס, אבל לרש"י, כנראה, על אף שהן מדרבנן הלא הן נכללות בתוכן של תרועה.♦
ב. עניין 'בכסה' 'ובאור פניך יהלכון' שע"י השופר
בכסה בפרשה של ר"ה בתורה
והנה, כבר עמד הרמב"ן על ענינה הסתום של ר"ה בכתובים שאין לנו בהן רמז כלל, על מה ולמה צוו על זיכרון תרועה ומה ענינו, וכתב הרמב"ן שמהמשך הפרשה במועדות של חודש השביעי שר"ה הוא ראש להם, יש ללמוד ענינו, שהרי נצטוו בעשירי על יום הכיפורים, והיינו שבר"ה ידין ה' כל העמים, ובעשרי יזכה ה' את עמו עבדיו. אבל עדין לא תפסנו את עניין הכתוב, למה הוא סתום באשר לר"ה, בלא רמז כמעט על תוכנו, וסמכה התורה על מה שפירשה ביוה"כ.אלא ודאי כוונת הרמב"ן עפ"י האמור בתהלים (פא, ד) "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו", ומה שאמר בחודש הוה כאומר שבכל איזה חודש תתקעו בשופר, אבל בגמ' אמרו שהכוונה לר"ה שהוא בר"ח בו הירח מכוסה, והיינו בכסה. וזה העניין להיותו מכוסה גם בתורה, כי הוא בהעלם, ועל האדם מוטל לגלות ולהוציאו מהאופל והכיסוי אל הגילוי.
♦
חדשו מעשיכם
ובאר הרמב"ן שתרועה הוא לשון שבירה, כמו "תְּרֹעֵם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם" (תהילים ב, ט), וכן יש בו לשון מלחמה, כמו שנא' בירמיהו (ד, יט) "תרועת מלחמה", ואנו יודעים שבר"ה מתחיל המהלך לקראת יוה"כ שבו ה' יושב ומכפר לבניו, וזה שנא' "תקעו בחודש שופר", ואמרו חז"ל שפרו וחדשו מעשיכם, והיינו לא רק לעשות מעשים טובים ולהימנע מעבירות, אלא לחדש את המעשים בעצמם, ועי"כ להיות מוכנים ליום הכיפורים.♦
באור פניך יהלכון
הפסוק אומר (תהילים פט, טז) "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון", ע"י שיודעים את התרועה הולכים באור הפנים, הלא אדם קרוי 'מהלך' לעומת מלאך שנקרא עומד, והיינו באור פניך יהלכון, שע"י שמתעורר ע"י השופר ומשפר ומחדש מעשיו, ע"י כך מגיע להיות בבחינת 'באור פניך יהלכון'.♦
'מהלך' 'ומלומדה'
ומצינו ברבינו יונה בשער השלישי (טו): "ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' (ישעיה כט) ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וגו'". חידש כאן רבינו יונה שמלומדה אינו רק מי שעובד על דרך הרגל גרידא, אלא מי שאינו עורך מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה', והיינו שהוא ירא היום מפני שהיה ירא אתמול ואינו מחדש יראה על יראתו, ואינו ירא היום יראה בפני עצמה, וכמו שחיי אדם של היום - אינו מפני שחי אתמול, כן צריך בכל יום לחדש יראה על יראתו של אתמול, זה מה שנדרש מהאדם, ובלא זה הוי כמלומדה, והוא חידוש גדול שמצאנו בדבריו.והיינו החידוש של נשמת אדם שנקרא 'מהלך'.
♦
תועליות רבות ל'יודעי תרועה'
וזוהי התרועה של ר"ה שנמצאת בין ב' התקיעות[3], ועליה נא' אשרי העם יודעי תרועה, שהתרועה היא עיקר עבודת היום, יום תרועה יהיה לכם (במדבר כט, א) , והתרועה היא מה שאדם יורד למטה למלחמה ולוקח את כל חלקי התרועה ומחזירם לתוך התקיעה, והיינו יודעי תרועה שמתחברים לתרועה שהיא ההליכה ממקום למקום (בקולות קטנים וחלוקים).ואלו היודעים סוד התרועה: הם ההולכים באור הפנים, שהיא הנשמה שנקראת 'אור', כי זוכים לגילוי, מאחר שהבינו את עניין סוד הגילוי של הכיסוי וההסתר, שהוא סוד 'תקעו בחודש שופר' חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם בכסה, ועי"כ 'באור פניך יהלכון', כי הבינו סוד ההוויה, וראשית בריאת האדם, וחיותו. וזה כאמור אינו נעשה אלא ע"י התחדשות של כל המעשים כולם.
♦
זיכרון ליום ראשון
ואנו אומרים בתפילה, זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון, ולכאורה הלא יום ר"ה אינו היום ראשון של בריאת העולם, אלא הוא יום בריאת האדם שהוא יום השישי.אלא סוד הדברים באר הגר"א, שכל העולם כולו נברא בעצם ביום הראשון בבחינת הצורה אבל רק השמים והארץ יצאו בפועל ממש, וע"ז נאמר (בראשית ב, ד) "ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים", דהיינו שאת השמים והארץ עשה בבחינת מעשה ביום הראשון, אבל כל העולם נברא מפאת צורתו.
ובעיקר הדבר אמור לעניין נשמת האדם שחוצבה כבר ביום הראשון, אלא שלא ניתנה בגוף החומרי אלא ביום השישי.
הוא מה שאמרו (ב"ר ח, א)[4], שאדם קדם למלאכים שנבראו ביום השני, אבל האדם המהלך, נברא כבר ביום ראשון מפאת נשמתו שהיא עיקר חיותו, והיינו האור של יום ראשון המהלך מסוף העולם ועד סופו, והוא אדם המהלך באור פניו של הבורא, ע"י שהוא חוזר לשורשו - ביום בריאת האדם (ר"ה), שהוא בעצם זיכרון ליום ראשון בו נבראת נשמתו, ביום ראשון, יום אחד.
♦
תפקיד השופר
והשופר שנכנס לפני ולפנים, הוא כנגד סוף התהליך ביוה"כ, שהכה"ג נכנס לפני ולפנים שמבטל כל המציאות של אדם, כמו שנאמר (ויקרא טז, יז) 'וכל אדם לא יהיה באהל', וזה מתחיל להתברר ע"י השופר בכסה, וכשאדם חושף את הכיסוי ומתעורר ע"י השופר בר"ה, אז נעשה בגלוי ביום הכיפורים ע"י הכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים.♦
ג. י"ג מידות של רחמים
רוצה וצריך סדר תפילה
עיקר התפילות בימים אלו הוא י"ג מידות של רחמים, שזהו חידוש שניתן למשה, בימים אלו תפילות אלו, ואיתא ברש"י (שמות לג, יט) על הקרא ד"אני אעביר כל טובי לפניך": "הגיעה שעה שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור ואתה צפון במערה". והלשון אני 'רוצה וצריך ללמדך', יסודו הוא מה שאנו אומרים בתפילה 'הרוצה בתשובה', ולא היה לו לומר אלא המחזיר או המקרב לתשובה, אלא אומר הרוצה בתשובה, והיינו מה שנאמר כאן שרצה הקב"ה ללמדו סדר התפילה הזה, שהוא הרצון הזה בתשובה.וכל התפילה הזאת היא סדר הנהגתו של הקב"ה, שעליה מושתתת כל הבריאה עצמה.
ובדין שלא שייך כלל לחידוש של תפילה עניין של עצם הבריאה, שתפילה שייכת רק לאחר הבריאה[5], אלא שזהו היה החידוש של לוחות שניות, שגילה לו הקב"ה יותר מלוחות ראשונות דברים שהם בבחינת פְּנִים (פנימיות), של תושבע"פ, שנעשה דווקא ע"י החטא - והתשובה, הויה הויה, עומק לפנים מעומק. ועד עתה (לפני מעשה העגל) היה רק ברוח פיו, וכעת (שמשה עמד בצור וכו') נעשה בגילוי, ע"י הרוצה בתשובה, רוצה אני וצריך ללמדך סדר זה של תפילה, שהוא תפילה של ראשית הבריאה. שלא היה עד עתה בכלל תפילה, שתפילת האבות אינה אלא עפ"י סדר הבריאה עצמה, ערב בוקר וצהרים. וכעת - הרוצה בתשובה, גילה למשה תפילה על עצם הבריאה, שהיא למעלה מכל הבריאה.
איך מחדשים את עצם הבריאה, ע"י הזכרת ההנהגה של כל העולמות, שהיא ראשית הבריאה.
♦
תפילת ראש השנה ייחודית היא
וזה הטעם שאנו מזכירים פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות (שהן מכלל השופר, כמבואר לעיל עפ"י רש"י[6]), מפני שאין לתפילה של ימים אלו מבוא בתפילה עפ"י צחות לשון המתפלל, שהיא תפילה של כל השנה על בני חיי ומזוני. אבל תפילה זו, הלא היא תפילה על ראשית הבריאה, שנעשית ע"י התורה עצמה כביכול, ולכן צריכה פסוקי תורה (וכי"ג מידות דרחמים).♦
הגילוי המיוחד - שנהגו כל בית ישראל
וזה מתגלה בימים אלו בתפילת הציבור, שהם נשמות ישראל שעל ידם מתגלה החסד הזה, ולכן כתב הרמב"ם שכן נהגו כל בית ישראל, שאין הדבר הזה מתגלה בהכרח אלא ע"י גילוי של נשמות ישראל, היא ה'אורי' של ר"ה, שכנגד האור הראשון של ששת ימי בראשית בו נבראת נשמת ישראל, ורק על ידם משיגים את הגילוי הזה ומאירים מר"ה עד יוה"כ ע"י ההתעוררות של השופר, לגלות הלפני והלפנים, את החדרי חדרים של הנפש, ולעורר כוח העליון.♦
המיוחד בתפילות עשרת ימים אלו
והיינו מש"כ הרמב"ם, שתפילה זו אינה נעשית בזמני התפילות הקבועות, כשחרית מנחה וערבית, אלא נעשית מהלילה עד שיאור היום, כי היא נוגעת לשורש הבריאה, ואינה שייכת למציאות הזמן הקבוע, בה נתונות התפילות הקבועות שיוסדו ע"י האבות, אבל תפילה זו שגילה הקב"ה ברצונו למשה, הרי היא מבקיעה את כל הזמנים, ומתחילה מהלילה עד שיאור היום, ועל ידי כך עולה לשורש הבריאה של "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (בראשית א, ה).♦
מיוחד לימים אלו שתפילת היחיד נשמעת
ולכן בימים אלו נשמעת אפי' תפילת היחיד, כי זמנים אלו, המשנים את האדם מהקצה אל הקצה שחוזר אל שורש בריאתו, ונעשה כאדם הראשון, שנשמתו מאירה מסוף העולם ועד סופו, והיה לבדו עם הקב"ה, אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון.♦ ♦ ♦