כולל בנין אב ירושלים תובב"א
ביאור תשובת תרומת הדשן בדין נגיעה באוכלים ביום הכיפורים לצורך קטן
שו"ת תרומת הדשן סימן קמ"ז[2]
שאלה: התינוקות האוכלים ושותים ביום הכיפורים, שרי לגדול להאכילן בידים או לאו.תשובה: יראה דשרי, ואין צריך כל כך לדקדק בדבר, כי נהגו כל העם היתר[3].
ואף על גב דדרש אחד מהגדולים בשם גאון אחד[4], דשפיר דמי וטוב ליזהר דמאן דאית ליה טליא וטלייתא[5] דאכלי ביום הכיפורים[6], שיכין להזדמן להם מאכלם שיאכלו הם בעצמם, כדי שלא יצטרכו הגדולים ליגע בהמאכל ולהושיט להן, (ו)משום דבאכילת יום הכיפורים איכא כרת ולא בדילי מיניה, ואיכא למיגזר כמו חמץ דילמא אתי למיכל מיניה[7], מכל מקום אין נראה להחמיר הואיל ומנהג פשוט שלא ליזהר[8].
ויש ליישב דלא דמי לחמץ, כמו שמצאתי חילוק בתשובת הר"ח אור זרוע[9] שכתב דמי שמתענה מותר להתעסק במאכלות ובמשקות [ובמשקיות], ואין כאן משום לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמי [לכרמא] וכו'[10], דשאני נזיר דמותר בכל ענייני מאכל ומשתה בר מיין ופרי הגפן, חיישינן דילמא מישתלי, אבל המתענה דאסור בכל מיני מאכל ומשתה אסח דעתיה מינייהו ולא אתי למשתלויי[11], ע"כ. מהאי סברא יש לחלק גם כן שפיר בין חמץ לאכילת יום הכיפורים, דחמץ הוא לכל העולם כמו לנזיר הייןי, וק"ליא.
אבל[12]אין[13]להביא ראייה דלא חיישינן וגזרינן ביום הכיפורים[14], מהא דפרק בתרא דיומא[15] דבי מנשה תנא מדיחה אשה ידה אחת במים[16] ונותנת פת לתינוק כו' אלמא לא גזרינן. יש לומר דההוא איירי בתינוק קטן, דאי אפשר לו לעצמו ליקח הפת ולכך התירו כמו שהתירו ההדחה במים, אף על גב דאסור להושיט אפילו אצבע אחת[17]. מכל מקום בטליא ובטלייתא דאפשר על ידי עצמו מצינו למימר דלא שרי[18], אלא מסברא דלעיל יש לחלק ולהתיר[19], כמו שהוא מנהג.
♦ ♦ ♦