כולל יחוה דעת ירושלים ת"ו
בדבר לבישת בגדי זהב או תכשיטי זהב ביום הכפורים
שאלה
בדבר מה ששמענו שנמנעות הנשים מללבוש תכשיטי זהב ביום הכפורים שלא יהא קטיגור נעשה סניגור, כי ע"י הזהב חטאו בנ"י בחטא העגל, האם כן הוא גם לגבי האנשים, כי לא שמענו מזהירים כן אלא רק לנשים. ואפשר דמחמת דהוא מילתא דלא שכיחא תכשיטי זהב לאיש, אבל בזמנינו מצוי גם אצל האנשים שמחזיקים בידם שעוני זהב, או מצופים זהב, וכן חפתים, ומשקפיים, וכל כי האי האם איכא למיחש למידי ולא ללבשם ביום הכיפורים.♦
תשובה
לפום ריהטא נראה לומר דיש ללכת בזה בתר איפכא, דאצל הנשים אין כל חשש בזה ורק באנשים היא הקפידא, דהרי לא חטאו הנשים בחטא העגל, וכמ"ש רש"י במגילה (כב: ד"ה ר"ח) שלא פירקו הנשים נזמיהן בעגל. וכ"כ התוס' בר"ה (כג. ד"ה משום), שלא נתרצו הנשים על מעשה העגל כשאמר להם אהרן (שמות לב ב), 'פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וגו' ויתפרקו כל העם וגו' אשר באזניהם', אבל דנשיהם לא הביאו שלא רצו הנשים ליתן, ע"כ. וא"כ ליכא בהן משום הא דאמרינן דאין קטיגור וכו'. משא"כ באנשים, דהיה ידם במעל הזה, א"כ אין להם לעורר קטרוג חלילה ביום סליחת העונות ע"י לבישת בגדי או תכשיטי זהב.איברא, דמקור ענין זה הוא מדברי הגאון בעל הפרמ"ג ז"ל בספרו תיבת גמא עה"ת (פ' וישלח אות ה) שכתב, הא דאין כה"ג נכנס ביוהכ"פ לפנים בזהב משום דאין קטיגור נעשה סניגור, ה"ה עתה ביוהכ"פ. ולוי אע"פ שאין לו חלק בעגל, מ"מ ערב בעד ישראל. ונשים אע"פ שלא רצו ליתן לעגל, גם עזרה מיוחדת ול"ש לייתי לאנצויי, אפי"ה ראוי שלא להזכיר עון זה ביוהכ"פ וכו', עכ"ד. והניף ידו שנית (פ' אחרי אות ד) שכתב, בהא דאין הכה"ג נכנס לפנים בבגדי זהב כי אין קטיגור נעשה סניגור, לכאורה האידנא ביוה"כ שאין נוהגים ללבוש זהב בביהכנ"ס מ"מ לוים אפשר דשרי, ומכ"ש נשים בבהיכנ"ס שלהן (היינו בעזרת נשים), ועי' שו"ת שב יעקב (ח"א יו"ד סי' סד) אודות ריבה אחת שנקברה עם נזמי זהב, שכתב שאין לפתוח קברה מכמה טעמים וגם באשה לא שייך קטיגור דלא נתנו לעגל, וא"כ ה"ה לוים, ומ"מ דלא ליתי לאנצוי ונשים מזונותיה ביד בעלה שייך קטרוג לכן נוהגים שאין לובשין זהב כלל ביוהכ"פ, עכ"ד. הרי שפתיו ברור מללו, שאין ללבוש בגדי זהב ותכשיטי זהב ביוהכ"פ, אחד האנשים ואחד הנשים ואף הלוים, ואף שהיה מקום להקל יותר לנשים מן האנשים – היפך דברי השואל שלפנינו – ומ"מ אין לחלק בזה ונוהגים שלא ללבוש זהב אף אחד מישראל. וכ"כ הרב מטה אפרים ז"ל (סי' תרי אות יא), דאין לעשות עטרת הקיט"ל אלא מכסף ולא מזהב, כיון דיש סמך מן התלמוד שלא ללבשו זהב, וכן הנשים הלובשות לבנים ביום הקדוש הזה, אין מעטרין אותן בזהבים, ומנהג ישראל תורה הוא, עכ"ד. ובאלף למטה (שם אות ז) הוסיף, דאף שהנשים לא היו באותו החטא, מ"מ אין לחלק בענין זה שכל הקהל הם בלולים ונחשבים כאחד, וכן מצאתי בספר תיבת גמא וכו', ע"כ. ותמיהה לי שהגאון רעק"א ז"ל שבהגהותיו להשו"ע (או"ח סי' תרי אות ב) הזכיר את דברי התיבת גמא הנ"ל, שאין ללבוש בגדי זהב וכו', וסיים בשמו דמ"מ לללוים ולנשים אין כל חשש בזה. וצע"ג דהרי למעשה גם בזה החמיר הפמ"ג.
♦
א. ב.
ואני כשלעצמי תמה מאוד ע"ד הפמ"ג, והלא מה שאמרו שאין קטיגור נעשה סניגור, היינו כשבא לרצות עם בגדי הזהב את פני מלכו של עולם, כי הוא אשר אמרו שלא יתכן הזהב שהוא המקטרג שיהא סניגור – דהיינו שירצה, אבל ללבוש בגדי זהב שלא בשביל הריצוי ליכא בזה שום סברא דאין קטיגור וכו', דאיזה סניגוריא הוא עושה בזה, ולא מצאנו בשום מקום שיאסר. ואדרבה מצאנו להדיא שהוא מותר, כמבואר בגמ' ר"ה (כו.), דאמרו שם לבאר טעם שחלקו במשנה (שם) חכמים עם ר"י ואסרו לתקוע בשופר של פרה, "ואמר עולא היינו טעמא דרבנן כדרב חסדא דאמר ר"ח, מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה, לפי שאין קטיגור (זהב העגל – רש"י) נעשה סניגור". ומקשה הגמ': "ולא, והא איכא ארון וכפורת וכרוב, חוטא בל יקריב קאמרינן (האדם לא יקריבנו הלום, שהוא חטא בו – רש"י). והא איכא כף ומחתה, חוטא בל יתנאה קא אמרינן (להתקשט בו בקרבו הלום – רש"י). והא איכא בגדי זהב מבחוץ, מבפנים קא אמרינן. שופר נמי מבחוץ הוא, כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי (אף על גב דלית ביה משום חוטא בל יקריב, ולית ביה משום חוטא בל יתנאה, כיון דלזכרון קא אתי, כבגדי כהן גדול שלפנים דמי – רש"י. וע"ע בריטב"א (ד"ה שאין) שכתב, האי שופר כיון דלזכרון אתי ולהכניס תפלתן של ישראל לפני ולפנים, כלפנים דמי, ע"כ), עכ"ד הגמ'.הרי דרק לגבי חוטא מתנאה בהקרבה בפנים איכא משום אין קטיגור נעשה סניגור, אבל זולת זה (לולא בדבר הבא לזכרון) ליכא למיחש להא דאין קטיגור וכו', וא"כ מהיכי תיתי למימר שיש לימנע מלבישת בגדי זהב, והרי לפי האמור ליכא בזה שום חששא, אף לאנשים ואף לישראלים שחטאו בחטא העגל.
שו"ר בספר המנהגים בהגהות המנהגים (אות קנט), שכתב: "ואין ללבוש תכשיטי זהב ביום כיפור, משום שאין קטיגור נעשה סניגור, ויש לפקפק דהא כהן גדול לא נאסר בהם כי אם בפנים ולא בחוץ", עכ"ל. הרי דתמה בזה כדברינו. ויתירה מזאת מצאתי ראיתי להריטב"א ז"ל בר"ה (שם סוד"ה שאין), שכתב: "וטלית מצוייצת שהיא מוזהבת מותר ללבוש ביום הכפורים דהא ודאי כלחוץ דמי", עכ"ל. הרי להדיא כאמור, דליכא למיחש בכל זה למידי, ואפי' בטלית מצוייצת, שהיה מקום לדמותה קצת לשופר כי אנו רוצים לעורר על ידה זכויות לפני ולפנים, בכל זאת ס"ל להריטב"א ז"ל דאין לחוש בזה. וכן ראיתי להגאון בעל פני מבין ז"ל בספרו כלי גמא (פ' וישלח אות ה), והוא חבור על הספר תיבת גמא הנ"ל, שתמה על הפמ"ג מכח דברי הגמ' הנ"ל, דאין קפידא רק בדבר שהוא כעין פנים, ואפי' תימא דבתי כנסיות ובתי מדרשות דומה לעבודה בהיכל, מ"מ כלפנים אפשר דלא, ולכן השמיטו הפוסקים דבר זה, עכ"ד.
וראיתי לחות יאיר בספר מקור חיים (קיצור הלכות או"ח סי' תרי) שהביא את דברי הגהת מנהגים הנ"ל, אלא שסיים דהמתפללים בצבור יזהרו, וכך ראיתי מש"ץ, ע"כ. ואולי מדמה לה לשופר דכיון דלזכרון הוא כבפנים דמי, וה"ה נמי תפלת רבים שלזכרון לטובה בא, וצריך ביאור. ועכ"פ לגבי תכשיטים ובגדי זהב שאינם באים לצורך התפלה ליכא ודאי משום הא דאין קטיגור וכו'. גם במט"א הנ"ל, בהמשך דבריו, הרגיש בקושיא הזו, ומהאי טעמא מסיק דאיה"נ ליכא למיחש להא זולת בבגד שלובשים בעת התפילה והוא הנקרא 'קיט"ל', מכיון שעושין אותו לבן עדה"כ (ישעיה א יח) 'כשלג ילבינו', וא"כ הוי דומיא דמכפר וכו', יעו"ש.
באופן דלענין עיקר הדין שפיר דמי ללבוש בגדי זהב או תכשיטי זהב, אחד האנשים וכ"ש הנשים, ואף בטלית שמתעטף בה בשעת התפילה אם יש בה חוטי זהב וכדו' ליכא למיחש למידי, אלא שבזה יש מחמירין וכן לגבי עטרת הקיט'ל.
♦
ואם יש מנהג להחמיר בזה, וכמו שמורה לשון הפמ"ג שהבאתי לעיל שהיו מחמירים בזה בביהכנ"ס, לענ"ד אפשר ועיקר הטעם למנהג ותקנה הלזו, הוא משום דלא יבואו האנשים ליכשל בראיות אסורות ובמעשים האסורים ביום הקדוש הזה, כידוע ממה שכתבו התוס' במגילה (לא. ד"ה במנחה), דהטעם שקורין במנחה דיוהכ"פ בפרשת העריות, לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן, ע"כ. ועי' ביומא (יט:), דאמר אליהו והא האידנא יומא דכיפורי הוא ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא. ומהאי טעמא אפשר דכשראו החכמים שהיו באים ישראל לידי מכשול ע"י זה שהיו הנשים באים מקושטות, תיקנו להן שימעטו בקישוטיהן, עכ"פ התכשיטים החשובים, והיינו העשויים מזהב. כנלע"ד ליישב המנהג.
ולפי זה היטיב אשר דבר הרב השואל נר"ו שלא שמע הקפידא בזה אלא לגבי הנשים. ובאמת דהרב מטה אפרים ז"ל (סי' תרי אות ט) כתב: "וכן הנשים נוהגים ללבוש לבנים לכבוד היום, ומ"מ לא יקשטו עצמם בתכשיטין שמתקשטין בהם שבת ויו"ט משום אימת יום הדין", עכ"ל. והביאו המשנ"ב (או"ח סי' תרי ס"ק טז). אלא דעיין בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' סד) שתמה ע"ז מדברי התוס' במגילה הנ"ל, דחזינן להדיא שדרכן היה להתקשט משום כבוד היום, יעו"ש. וע"ע למרן החת"ס ז"ל בספרו תורת משה (אגדות הש"ס נספח לספר דברים עמוד רח ד"ה לא היו יו"ט) שביאר טעם נאה מדוע נהגו בנות ישראל להתקשט ביום כיפורים, ע"ש. וע"ע בספר מנהג ישראל תורה (או"ח סי' תרי אות ד). ואפשר דמ"מ עדיין יש מקום גדול לנשים ליזהר בזה, ומהטעם האמור, שאחר שראו החכמים הקלקול שבדבר תיקנו להן כך.
♦
ג. ד.
לאחר כל הנ"ל, ראיתי בשו"ת בצל החכמה (ח"ו סי' ג) שנשאל בנדו"ד, והשיב שאין כל חשש בלבישת שעון זהב או משקפיים מזהב ביוהכ"פ, וכן עמא דבר. והן אמת כי הפמ"ג כתב שלא ללבוש בגדי זהב, וגם בס' מט"א כתב כן, מ"מ הרי באלף למטה ביאר דכל שאינו דומיא דמכפר אין קפידא לעשותו של זהב. ואדרבה מבואר במתני' ביומא (לז.) של אשכרוע היו וכו', מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יוה"כ של זהב. הרי דכל שאין בו צד מכפר יש מעלה בשל זהב לכבוד היום. וא"כ השתא שעון זהב וכל כה"ג שאין בהם שום צד ורמז לכפרה, אין קפידא שלא ללבשם כשהם של זהב. מיהו אם אינו לובש שעון זה אלא בשבת ויו"ט, נכון שלא ילבשם ביוה"כ משום אימת הדין וכו', עכתו"ד. וכ"כ בשו"ת קנין תורה (ח"ו סי' לו), דמדברי הרב אלף למטה ז"ל נראה למעשה דדוקא במלבושים לבנים, שבהם רמז למכפר עדה"כ 'כשלג ילבינו' שייך ההקפדה הנ"ל שלא לשים עליהם זהב, אבל לא שייך שלא לשאת שעון זהב ומשקפי זהב וכיו"ב שאין נתונים על דבר הרומז למכפר, ועי' תוס' במגילה (שם) שנשים מתקשטות לכבוד היום, וגם ראינו לצדיקים שהחזיקו תמיד שעון כיס של זהב ולא נמענו מזה גם ביוה"כ, עכתו"ד.♦
ה.
והן אמת שמתחילה חששתי להקל בזה, כי דמיתי שהוא מנהג ברור (וכמ"ש הפמ"ג הנ"ל) ואף שנעלם טעמו אין לזלזל בו, וכמ"ש הפוסקים וכידוע, אך היות שהננו רואים דברי הפוסקים הללו שמעידים שראו שמנהג העולם ואף הצדיקים אינו כן, א"כ אין טעם להחמיר בדבר שנהגו כבר להקל, ומה גם דאין טעם החומרא בזה ברור כלל וכנ"ל, ולכן שפיר דמי ללבוש בגדי זהב ותכשיטי זהב, וכל כי האי, וליכא למיחש למידי, זולת בבגדי לבן יש מקום ליזהר, ולא לשים עליהם זהב. ותול"מ.♦ ♦ ♦