מח"ס בית מתתיהו ושא"ס
ירושלים
יציאה ממצוה למצוה במוצאי יום הכיפורים
א. יציאה ממצוה למצוה בעשיית סוכה ולא בברכת הלבנה
כתב הרמ"א בשו"ע או"ח סי' תר"ב ס"א: ואין מקדשין הלבנה עד מוצאי יום כפור, ובמשנ"ב (סק"י) ביאר דקידוש לבנה יותר טוב כשהוא מבושם ובשמחה, ובמדרש איתא שבמוצאי יוה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך, עי"ש. וגם ברמ"א או"ח סי' תכ"ו ס"ב כתב: אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם יוה"כ, ובמוצאי יום הכיפורים מקדשין דאז שרויים בשמחה עי"ש.והנה, הרמ"א או"ח סי' תרכ"ד ס"ד כתב: והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יו"כ בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה למצוה, עי"ש. ולמש"כ הרמ"א הנ"ל דיש לקדש את הלבנה במוצאי יוה"כ, א"כ מ"ט צריך לדקדק ולהתחיל בעשיית הסוכה הרי צריך לקדש את הלבנה במוצאי יוה"כ, וממילא כבר יצא ממצוה למצוה. אמנם י"ל נפק"מ כשרוצה לקדש את הלבנה בזמן מאוחר יותר במוצאי יו"כ, ולא מיד בצאת התענית, א"כ שפיר י"ל שיתחיל בעשיית הסוכה במוצאי יוה"כ לצאת ממצוה למצוה. אולם המטה אפרים (סי' תרכ"ד ס"ד) כתב דנוהגין לקדש הלבנה מיד כשיוצאין מבית הכנסת כדי להתחיל במצוה מיד עי"ש, הרי שס"ל להמט"א שיש לקדש את הלבנה מיד כשיוצאים מביהכנ"ס במוצאי יוה"כ. והקשה בס' ענפי משה לידידי הג"ר משה חליוה (ראש חודש סי' ל"ט), ממש"כ המטה אפרים בסי' תרכ"ד ס"ד, המדקדקים מתחילין במוצאי יוה"כ בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה למצוה, והיינו ממצוה דיוה"כ למצות סוכה, והא כיון דאחר יוה"כ יצא לקדש הלבנה ממילא כבר יצא ממצוה למצוה עי"ש. וע"ע מה שכתב לתרץ בספר גם אני אודך תשובות הגר"ח פדלון (חלק א' סימן י"ט), ובספר גם אני אודך תשובות הגרמ"ש דיין (חלק ד' סימן כ"א), ובספר גם אני אודך תשובות הג"ר אדיר כהן (חלק א' סימן י"ד).
ובבית מתתיהו (ח"ד ס"ד אות ז'), כתבנו לתרץ ע"פ מה שהקשה בשו"ת דברי יציב (ח"ב או"ח סי' קע"ח סוף אות ו'), במה שהשו"ע או"ח סי' תכ"ו לא הזכיר לשון מצוה על ברכת לבנה, ורק לשון הרואה לבנה מברך, וכשאר ברכת הראיה. וכתבנו די"ל דס"ל לשו"ע שברכת לבנה ל"ה מברכת המצוות אלא מברכת השבח, וכמבו' בפרמ"ג (פתיחה כוללת אות י"ח). וכן השיב מרן הגר"ח קניבסקי בספרי מועדי הגר"ח (ח"ב תשו' תל"ג) שברכת לבנה מברכת השבח עי"ש. וא"כ י"ל דמש"ה לא כתב הרמ"א לקדש את הלבנה במוצאי יוה"כ משום לצאת ממצוה למצוה, דס"ל שברכת לבנה ל"ה בגדר מצוה, וכדחזינן שהשו"ע לא הזכיר כלל לשון מצוה בברכת לבנה, אלא הרואה לבנה מברך, והוי כשאר ברכת הראיה, וא"כ אי"ז בגדר לצאת ממצוה למצוה. אולם בדעת תורה להמהרש"ם (או"ח סי' תכ"ו) כתב לעיין בדין ברכת לבנה כשרואה את הלבנה ביחידות אם יברך, דזריזין מקדימין למצוות או ברוב עם עדיף עי"ש. הרי שנקט שברכת לבנה בגדרי מצוה. וכן ראיתי בס' ארי עלה מבבל (עמ' צ"ה) דהגאון רבי יעקב מוצפי זצ"ל בירך ברכת לבנה אחרי שבעה ימים מהמולד, ואפי' ביחיד, דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה עי"ש, וע"ע בס' חדוות מועדים ברכת לבנה עמ' ס"ד. וכן דעת הגר"א במעשה רב (אות קנ"ט) דברכת לבנה מברך קודם יוה"כ וקודם ת"ב, דאין להחמיץ המצוה עי"ש, ובס' לבנה בחידושה (עמ' תקנ"ד) יעו"ש. הרי שברכת לבנה הוי בגדר מ"ע.
♦
ב. לצאת ממצוה למצוה בקניית ד' מינים במוצאי יום הכיפורים
ונשאלתי מהגאון רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך, מ"ט לא כתב הרמ"א לילך לקנות ד' מינים במוצאי יום הכיפורים, לילך ממצוה למצוה, ומ"ט כתב רק לעשות סוכה, ולא לקנות ד' מינים, וכן העיר העמק שאלה (שאילתא קס"ט) שהרמ"א כתב לבנות סוכה, ולא לילך לקנות ד' מינין אחר יוה"כ עי"ש. ועי' מש"כ לתרץ בס' פתחא זוטא (סי' תרכ"ה ס"ב).אמנם י"ל בזה דע"כ ס"ל להרמ"א דעשיית סוכה הוי מ"ע בפ"ע, וכדמוכח מרש"י מכות ח', והארכנו בזה בבית מתתיהו ח"א ס"ה אות מ"ו עי"ש. וא"כ שפיר י"ל שבמוצאי יוה"כ יתחיל בעשיית הסוכה, שהיא מצוה ממש בגוף העשיה, ואילו קניית ד' מינין אי"ז אלא הכשר מצוה, דאין מצוה לקנות ד' מינין, ובהכי אי"ז חשיב שיוצא ממצוה למצוה אלא ממצוה להכשר מצוה. ושפיר לא כתב הרמ"א שיקנה ד' מינין במוצאי יוה"כ משום שיצא ממצוה למצוה, דרק עשיית סוכה שהיא מצוה ממש הוי בגדר יוצא ממצוה למצוה.
והרמ"א או"ח סי' תרכ"ה ס"א כתב טעם אחר: ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כיפור, דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. ובביאור הגר"א שם כתב, דמקורו מהמכילתא פר' בא: ושמרתם את המצות, רבי יאשיה אומר אל תקרא כן אלא ושמרתם את המצות, כשם שאין מחמיצין את המצוה כך אל יחמיצו את המצוות, אם באת מצוה לידך עשה אותה מיד. ומובא ברש"י מגילה ו' ע"ב, וביומא ל"ג ע"א יעו"ש.
ולפי טעם זה י"ל דקניית ד' מינין אי"ז אלא הכשר מצוה ול"ה גוף המצוה, ול"ש בהכי מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ושאני בניית סוכה דס"ל להרמ"א דהוי מ"ע בפ"ע וכנ"ל, ומש"ה שפיר שייך בבניית סוכה מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, שבניית הסוכה הוי מצוה ממש. וכן הוכיח מהרמ"א דבניית סוכה הוי מצוה, בשו"ת בנין שלמה (ח"א סי' מ"ג), מדכתב על בניית סוכה מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, וכ"כ להוכיח בשו"ת משנת יוסף (חי"ג סי' ר"א) עי"ש. וגם בשו"ת דברות אליהו (ח"ב סי' ל"ה) הוכיח מהרמ"א שיש מ"ע בעשיית סוכה, ממש"כ אל יחמיצנה, דע"כ שיש מצוה בעשיית סוכה, דאל"ה מ"ט קרי ליה מצוה עי"ש[2]. אולם ראיתי בס' משא המלך (סי' תרכ"ה), דכתב דגם בהכשר מצוה י"ל מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה עי"ש. ועפ"ז אין מוכח מהרמ"א דעשיית סוכה הוי מ"ע בפ"ע, די"ל דגם בהכשר מצוה י"ל מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. אולם ממש"כ הרמ"א לבנות את הסוכה במוצאי יוה"כ לצאת ממצוה למצוה, לכאו' נראה דס"ל דעשיית סוכה הוי מ"ע בפ"ע, אם לא דנימא דגם בהכשר מצוה הוי בגדר לצאת ממצוה למצוה.
ובס' לבנימין אמר (עמ' נ"ה) נשאל מרן הגר"ח קנייבסקי מ"ט לא כתב הרמ"א לצאת לקנות ד' מינין בכדי לצאת ממצוה למצוה, והשיב כי סוכה צריכה הרבה זמן, עי"ש. ולכאו' כוונתו שבניית סוכה לוקח זמן, ואילו ד' מינים נקל לקנות. אולם צ"ע בזה ממש"כ המשנ"ב (סי' תרכ"ה סק"ב) דמש"כ הרמ"א להתחיל בעשיית הסוכה במוצאי יוה"כ, היינו התחלה בעלמא ולמחרת מתקן כולה, וא"כ ג"כ להתחיל בבניית הסוכה אין לוקח הרבה זמן במוצאי יוה"כ, שהוי רק התחלה ולא כל בניית הסוכה.
ובשו"ת השואל (ח"א סי' נ"ו) תירץ הג"ר שמאי גרוס (בעל שבט הקהתי) מ"ט לא כתב הרמ"א לקנות ד' מינים במוצאי יוה"כ, כי בלילה אז לא היו החנויות שמוכרים ד' מינים פתוחות כמו היום, אבל סוכה אפשר לעשות עי"ש[3]. אולם בס' נהר מצרים (יו"כ ס"כ), הביא גם לעסוק במצות סוכה ובד' מינים במוצאי יוה"כ עי"ש, וע"ע בס' נטעי גבריאל (יוה"כ פס"ח ס"ה)[4].
♦
ג. למה אינו יוצא ממצוה למצוה בהבדלה ובעשיית סעודה
ואולם יש להקשות בזה, דהרי מיד במוצאי יוה"כ עושה הבדלה ומקיים מצות הבדלה, וממילא יוצא ממצוה למצוה, ומ"ט צריך לבנות את הסוכה. וכן הביא להקשות בס' ענפי משה (ר"ח סי' ל"ט), ור"ל דמצות הבדלה מישך שייכא לעצם מצות יוה"כ, וכדמצינו בשבת זכרהו על היין בכניסתו וביציאתו, עי"ש.ובהכי יש ליישב עוד שהרי עושין סעודה במוצאי יוה"כ, וכמבו' בתוס' יומא (פ"ז ע"ב ד"ה והאמר רב) מהמדרש דבת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך עי"ש, וכן בתוס' שבת (קי"ד ע"ב ד"ה ואמאי ליתקע) דסעודת מוצאי יוה"כ הוי כעין יו"ט עי"ש. א"כ איכא בהכי קיום מצוה בסעודה ושפיר יוצא ממצוה למצוה, אם לא דנימא כעין הנ"ל, דה"ז ממצות יוה"כ, ול"ה בגדר יוצא ממצוה למצוה. ועוד יש לדחות דהוי כמו פת שחרית, דאוכל אחר שיוצא מבית הכנסת, דעי"ז ל"ח כהולך ממצוה למצוה, אף די"ל דפת שחרית הוי בגדר מצוה. אולם בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' ט"ז) כתב דפת שחרית ל"ה בגדר מ"ע דרבנן, אלא בגדר עיצה טובה והנהגה טובה יעו"ש. ושאלתי למרן הגר"ח קניבסקי אם אכילת פת שחרית הוי בגדר מ"ע, כלשון הטור או"ח סי' קנ"ה, או שהוי כעצה טובה, וכתב לי: כעין מצוה דרבנן, הרי שס"ל שהוי בגדר מצוה דרבנן, וא"כ שפיר י"ל דכשיצא מביהכנ"ס, ואוכל פת שחרית, יוצא ממצוה למצוה. אולם שאלתי להגר"ח קניבסקי, אם האוכל פת שחרית יש לו פטור דעוסק במצוה פטור מהמצוה ליתן צדקה לעני, וכתב לי: לא[5].
♦
ד. למה לא יצא ממצוה למצוה בלימוד תורה
הנה, בשו"ע או"ח סי' קנ"ה ס"א איתא: אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש וכו', והמשנ"ב (שם סק"א) כתב דאיתא בגמ' היוצא מביהכנ"ס ונכנס לביהמ"ד ועוסק בתורה, זוכה ומקבל פני השכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל עי"ש. וא"כ צ"ע מ"ט לא קאמר הרמ"א דאחר יוה"כ יעסוק בתורה לצאת ממצוה למצות ת"ת, דמקור הך דינא דילכו מחיל אל חיל קאי במצות ת"ת. ואכן בעליות אליהו מובא שהגר"א אחר יוה"כ עסק בלימוד מסכת סוכה עי"ש. הרי שגם בת"ת מקיים הך דינא, דאחר יוה"כ יצא ממצוה למצוה. וכ"כ הערוך השלחן (או"ח סי' תרכ"ד ס"נ), דמי שאין לו מה לעשות במוצאי יוה"כ בעשיית סוכה, ילמד מסכת סוכה עי"ש. ובס' קובץ הלכות להגר"ש קמינצקי (סוכות ס"ח), דאם רוצה יכול לבנות הסוכה גם קודם יוה"כ, ויקיים במוצאי יוה"כ ילכו מחיל אל חיל ע"י לימוד הל' סוכה עי"ש. וע"ע במועדי הגר"ח (ח"ב תשו' ק"מ).ושו"מ בס' דביר קדשו מועדים (ח"א עמ' קע"ה), נפק"מ בדברי הרמ"א בהנך תרי טעמי דבניית הסוכה במוצאי יוה"כ, דלטעמא דילכו מחיל אל חיל, י"ל שא"צ דווקא מ"ע דעשיית הסוכה, ויכול לקיים כל מצוה לצאת ממצוה למצוה. ואילו מדינא דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, צריך לעשות דווקא את מצות עשיית סוכה. וכתב עוד דאם משום לצאת ממצוה למצוה א"צ לצאת דווקא למצוה ממש, ויכול לעשות גם הכשר מצוה בקניית ד' מינין, וכדחזינן אף בעשיית סוכה א"צ לעשות את כל הסוכה, ורק להתחיל בבניית הסוכה ומקרי שיצא ממצוה למצוה, ואילו מדינא דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה בעי לקיים מצוה ממש, עי"ש.
♦
ה. עוד בחילוק בין תרי טעמי הרמ"א
ובתשו' דבר יהושע (ח"ב סי' י"ז), כתב דלטעם עשיית סוכה במוצאי יוה"כ לצאת ממצוה למצוה, א"צ לזרז עצמו מיד כשיצא יוה"כ, ועיקר הקפידא שלא יעשה דבר אחר של רשות אחר שיצא יוה"כ לפני שיתחיל בעשיית הסוכה, אבל באינו עושה כלום ליכא חסרון, ומצד מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה יש לו לזרז ולא לשהות כלל עי"ש. וע"ע בשו"ת נהרות איתן (ח"א סי' ס"ד). וגם בשו"ת אז נדברו (חי"ג סי' מ"ג) כתב נפק"מ בהנך תרי טעמי דבניית הסוכה במוצאי יוה"כ, אם צריך להזדרז לבנות הסוכה אף קודם שיאכל, דבכף החיים (או"ח סי' תרכ"ד ס"ק ל"ה) נראה דמיד שיבוא לביתו יבנה הסוכה. ואולם בחיי אדם מבואר דלאו דווקא קודם שיאכל, צריך לבנות הסוכה, וכתב האז נדברו לתלות דלפי עיקר הטעם לבניית הסוכה משום ילכו מחיל אל חיל לא גרע מהמבו' בסי' קנ"ה שיכול לאכול פת שחרית קודם שילך לביהמ"ד, וא"כ שפיר יכול לאכול קודם בניית הסוכה, אבל אם נאמר לפי שמצות סוכה יש לה שייכות ליוה"כ יש לדקדק להתחיל בבניית הסוכה מיד עי"ש.והלום ראיתי בס' מחנה יצחק להגר"י קוליץ זצ"ל (עה"ת פר' בא), שעמד בדברי הרמ"א, שכפל הלכה זו דבניית הסוכה גם בסי' תרכ"ד בהל' יוה"כ, וחזר ע"ז בסי' תרכ"ה בהל' סוכות לבנות הסוכה במוצאי יוה"כ. וכתב שיתכן שאלו שתי הלכות, האחת בהל' יוה"כ והשניה בהל' סוכה, שמהל' יוה"כ זהו מהך דינא לצאת ממצוה למצוה, וזהו רק למדקדקים, דאי"ז הלכה של חיוב, ומשא"כ בהל' סוכה דכתב הרמ"א מצוה לתקן הסוכה מיד אחר יוה"כ, דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה זהו בגדר מצוה, ול"ה רק למדקדקים, שזו מצוה ממש להתחיל בעשיית הסוכה מיד. וכתב נפק"מ במי שאין לו סוכה, שהוא אורח אצל חבירו בחג הסוכות, אם הוא מהמדקדקין יש לו לעזור ג"כ בעשיית הסוכה להיות עוסק במצות ללכת מחיל אל חיל, ומשא"כ אם בניית הסוכה במוצאי יוה"כ הוי מהל' סוכה, אם יהא אצל חבירו בסוכות אין עליו מצוה לעזור בבניית סוכה שהרי לא תהא לו סוכה, עי"ש. אולם יש לדון בזה ממש"כ בס' נפש חיה (סי' תרכ"ה), דאף מי שלא יהא בביתו בחג הסוכות יש לו מ"ע בפ"ע בעשיית הסוכה עי"ש. ובמועדי הגר"ח (ח"א תשו' תפ"ה) השיב ע"ד שזהו חידוש גדול עי"ש, וע"ע מש"כ בתשובות והנהגות (ח"ו סי' קל"ט).
וכעי"ז ראיתי בתשו' חק ומשפט להגאון רבי שאול גבאי (או"ח סי' ש"ד), דדעת הרמ"א יראה כמה חילוקי לשונות, דבסי' תרכ"ד כתב הרמ"א והמדקדקים, ובסי' תרכ"ה כתב בלשון מצוה, ולעיל כתב הטעם משום ילכו מחיל אל חיל, ובסי' תרכ"ה טעמא משום מצוה הבאה לידיך אל תחמיצנה. וכתב בדעת הרמ"א שיש לחלק בין מוצאי יוה"כ מיד, שיש מעלה של יציאה מחיל אל חיל, ולהכי כתב הרמ"א המדקדקים, וזהו דין בהל' יוה"כ ולהכי כתב הרמ"א ד"ז בהל' יוה"כ, והדין השני זהו בהל' סוכה ומשום מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, וזהו דין בהל' סוכה שהוי בגדר מצוה, עי"ש ובס' מחשבת עם (עמ' תצ"ב) [ועי’ מש"כ עוד בדברי הרמ"א שכפל את ההלכה לבנות הסוכה במוצאי יוה"כ, בס' מתורת חג האסיף (ס"א), ובס' נהמת דוב (או"ח עמ' תע"ח), ובשו"ת נהרות איתן (ח"א סי' ס"ד), ובס' עטרת ישראל ורחמים (ח"א עמ' רמ"ו), ובס' שלמי תודה להגרב"צ פלמן זצ"ל (סוכות ס"ט או"ג)].
♦
ו. בניית סוכה מיד במוצאי יו"כ מדין זריזין מקדימין
וראיתי בשו"ת עמק ההלכה (ח"ג סי' ס"ב אות י"ט), שעמד בדברי הרמ"א הנ"ל בבניית הסוכה במוצאי יוה"כ, משום מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ומ"ט לא קאמר הרמ"א משום זריזין מקדימין למצוות, וע"כ כיון שבניית הסוכה הוי הכשר מצוה בהכי ליכא דין זריזין מקדימין למצוות, שזהו רק בגוף המצוה ולא בהכשר מצוה עי"ש. והנה, להנ"ל ס"ל להרמ"א שעשיית הסוכה הוי מ"ע בפ"ע, דקרי ליה מצוה, וכמו שהוכיח בשו"ת בנין שלמה הנ"ל, וא"כ שפיר שייך זריזין בבניית הסוכה, ומפורש כן בערוך השלחן (סי' תרכ"ה ס"ה), על בניית הסוכה במוצאי יוה"כ, משום מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ומשום זריזין מקדימין למצוות עי"ש. הרי שגם בבניית הסוכה איכא לדין זריזין. ובבית מתתיהו (ח"ג סי' י"ז אות ג') הארכנו בדעת הרמ"א דלא כתב טעמא דזריזין מקדימין בבניית הסוכה, די"ל שבמצוה שאין חובה ל"ש זריזין עי"ש. וע"ע מש"כ בזה בס' ענינו של יום ירח האיתנים (עמ' שס"ב). ושו"מ בס' ויקהל משה להגרמ"ש קליין (ח"ב פר' בא), דכתב ע"ד הרמ"א דטעם עשיית הסוכה במוצאי יו"כ משום מצוה הבאה לידך. ומ"ט לא כתב משום זריזין מקדימין למצוות, דזריזין זהו במצוה ולא בהכנה למצוה ובהכשר. ואילו בדין מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה זהו גם בהכנה למצוה ובשמירת המצוה עי"ש, וע"ע בשו"ת נהרות איתן (ח"א סי' ס"ד).אמנם, בספר אילת השחר למרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל (זבחים נ"א ע"א), הקשה בהמבו' בפסחים ד', דין זריזין מקדימין למצוות ויליף מוישכם אברהם בבוקר, תיפו"ל מושמרתם את המצוות דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה עי"ש. וראיתי בס' ארח המועדים (עמ' תקל"ה) שהביא בשם מרן בעל אבי עזרי זצ"ל, לחלק דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, זהו במצוות שלא נאמר זמן לעשייתן, וכעשיית הסוכה דלא נאמר זמן לעשייתו, אלא שישב בסוכה בחג הסוכות. ודין זריזין מקדימין למצוות, זהו במצוות שנאמר זמן לעשייתן, וכמצות מילה ביום השמיני, שמהבוקר יזדרז למצוה, עי"ש, וע"ע בשו"ת מחזה אברהם (ח"א סי' קל"ה). וא"כ י"ל דמש"ה לא כתב הרמ"א דין זריזין בבניית הסוכה במוצאי יוה"כ, דל"ש זריזין כיון שעדיין לא הגיע זמן מצוותה שזמנה זהו כשהגיע חג הסוכות, ול"ש זריזין במוצאי יוה"כ, וכעי"ז כתב בשו"ת משנה הלכות (חי"ג סי' ע"ח) עי"ש[6]. וע"ע מש"כ לתרץ בשו"ת דבר יהושע (ח"ב סי' י"ז) מ"ט לא קאמר הרמ"א דין זריזין בבניית הסוכה[7].
ובברכת אברהם להגר"א ארלנגר (מגילה ו' ע"ב אות י') תמה ע"ד הרמ"א דמצוה לתקן הסוכה משום מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, דצ"ע, הא אין כאן שום זמן לבניית סוכה, דנימא דאסור להחמיץ ולעבור. ובשלמא כשהנדון על זמן קריאת המגילה בי"ד באדר ראשון או שני י"ל דאין לדחות, אבל בניית הסוכה יעשה כשיבוא לידו, ואם יכול לבנות גם לפני יוה"כ ולפני ר"ה תוך ל' יום י"ל דאין מעבירין, ואם לא בא לידו לא נחשב כלל מעבירין, או שיהוי מצוה במוצאי יו"כ טפי מכל יום עי"ש[8].
♦ ♦ ♦