האם יש עניין להחמיר ולכוון במצוות סוכה בטעם המצווה גם זכר לסוכות ממש

הערות שוליים

1. ↑ . ראה בספר מועד לכל חי (לגר"ח פלאג'י זצ"ל) כ, יג במעשה ברבי משה הררי זצ"ל, וכן סיפור מופלא (מובא בספר שם הגדולים לגחיד"א זצ"ל, מערכת ספרים, בשארית ציון) על הגאון בעל המכתב סופר זצ"ל. והובאו שניהם גם בספר נאמנו מאד (מכון ירושלים) על סוכות עמ' קכב-קכג.
2. ↑ . ולא רק הצעה והערה, כגדר הטעמים שכתובים בראשונים.
3. ↑ . הב"ח נסמך על דברי הטור, שכתב טעם המצוה זכר לענני כבוד: "איכא למידק בדברי רבינו שאין זה מדרכו בחיבורו זה, לבאר הכונה לשום מקרא שבתורה, כי לא בא רק לפסוק הוראה או להורות מנהג, ופה האריך לבאר ולדרוש המקרא דבסוכות תשבו", ולכן צ"ל שהטור התכוון לומר לנו חובת כוונה לזה. וראה מש"כ להעיר על זה הכותב בקובץ המעין (תשרי תשע"ה עמ' 67) בשני פרטים: א"כ העיקר חסר מן הספר בטור, שהשמיט את חובת הכוונה. ועוד קשה, שדרכו של הטור בכמה מקומות לכתוב דברי מוסר ואגדה.
4. ↑ . אמנם בפשט הכתוב אינו מוכרח, ואפשר לומר בפשטות "שהכתוב מעיד שעי"ז ידעו הדורות ממילא כי בסוכות הושבתי, ואין זו חובה על העושה והיושב, כי ממילא נמשך הדבר שידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי, אע"פ שלא יכוונו בזה תמשך הידיעה" (מצוות ראיה, סי' ח סע' ח).
5. ↑ . הב"ח כתב פעמיים "לא קיים המצוה כתיקונה". ועיי"ש בפמ"ג וביכורי יעקב שנחלקו בזה אליבא דהב"ח האם מעכב, והמ"ב נקט לקולא כפמ"ג שאינו מעכב אלא רק "לצאת המצוה כתיקונה על צד היותר טוב" [והעירני חכ"א לדברי הט"ז (סי' תרמ ס"ק ח) שמחדש שגם מצטער שלא מחמת הסוכה פטור כי לא יכול לכוון וזה לעיכובא, ועיי"ש בפמ"ג במשבצות זהב].
6. ↑ . כלומר, יש כאן ודאי "חידוש" של הב"ח, ובראשונים לא מצאנו דבר כזה.
7. ↑ . עדיף שיכוון בכל ימות החג. בשו”ת תשובות והנהגות (ח"ה סי' רד) כתב: "אולי אם כיון בלילה ראשונה בקיום המצוה זכר לענני הכבוד, וכ"ש כשאומר להדיא בלילה ראשונה שמכוון כל החג לשבת זכר לענני הכבוד, די בזה אף שלא כיוון בכל פעם ופעם שנכנס, דאדעתא דהכי קעביד, וצ"ב", ובהליכות שלמה נקט שבכל פעם צריכים לכך [ועכ"פ נראה שדי בכוונה לכך בתחילת הכניסה וא"צ בכל השהות בסוכה, וראה היטב למרן הראי"ה זצ"ל (מצוות ראיה סי' ח סע' ח) שהסתפק בכך, והוכיח משינה לקולא].
8. ↑ . כוונה נוספת מוזכרת בפוסקים, זכר ליציאת מצרים, ואכמ"ל.
9. ↑ . כ"ה בכל נוסחאות תלמוד דידן, בכת"י ובדפוסים (וכ"ה בספרי תקופת הגאונים, ראה אוצה"ג ובפירוש ר"ח). גם במכילתא דרשב"י פרק יב הנוסח כתלמוד הבבלי, שר"א ס"ל ענני כבוד ור"ע ס"ל סוכות ממש.
10. ↑ . ראה מה שציינו בזה באנצ' תלמודית ערך ישיבת סוכה הערה 9.
11. ↑ . מראה חיבת בני ישראל לפני הקב"ה, ששכינתו תמיד עליהם, השראת שכינה קבועה. כתוב "ענני כבוד" ולא סתם עננים! אלא ודאי שהם היו גם ענני רוממות וגדולה, שכינה, וכמבואר לעיל הקב"ה קבעם גם לתועלתנו הגשמית.וברמח"ל בספרו דרך השם מודגש הצד הרוחני, ענין ההבדלות וההתרוממות מכל העמים ומעולם הזה, מציאות נפרדת עליונה. ועמד על נקודה זו של התועלת הרוחנית גם בספר עלי שור ח"ב במאמר על סוכות.
12. ↑ . שהקיפן בענני כבוד לבל יכם שרב ושמש (טור ושו"ע סי' תרכה, והרמב"ן ויקרא כג, מג כתב הגנה מהקור, מצד המציאות גם בלילה, וכ"ה בחינוך מצוה שכה), מגן מאויבים, משטח הרים וגבעות, כיבוס בגדיהם.
13. ↑ . לעיתים גם במאורע גדול, יש פרטים קטנים שגם הם חשובים וצריך להודות עליהם. דוגמא נוספת: את הפסוק "מוציא אסירים בכושרות" דרשו חז"ל (מכילתא בא פרשה טז) על יציאת מצרים בחודש ניסן, חודש שכשר לצאת, כלומר שנעים במזג אוויר (אביב), לא גשם ולא חמה. ואף שמצד השבוי והעבד עצמו, העיקר לצאת סוף סוף משביו, בכל זאת, בהודאה צריכים לשים לב גם לדברים ה"קטנים", מה שהקב"ה הוציאנו בחודש כל כך נעים. עוד שמעתי מחכ"א שבזה אפשר לבאר את מצוות סוכות למ"ד "סוכות ממש", שגם על כך צריך להודות, בתוך ההודאה הכללית על ניסי יציאת מצרים והמדבר, שבתוך המדבר לא היה לנו כל כך קר בימות החורף, מפני הסוכות שהקב"ה סייע בידינו לבנותן אפילו שם.
14. ↑ . ראב"ע ורמב"ן ויקרא כג, מג [והיינו "כמנהג המחנות" (שם), ולא כאנשים שנמצאים בבית, שנמצאים בביתם בחורף, ולסוכות יוצאים רק בקיץ, וכהערת הטור סי' תרכה. וראה בספר הדר המועדים –ירח האיתנים לרב איתן שנדורפי שליט"א (ירושלים תשע"ו) בהערה עמ' 377-378].
15. ↑ . ראה בלשון רבינו בחיי, וערוך השלחן העתיקו, וראה בהדר המועדים (שם עמ' 365-367) מה שבאר היטב בזה.
16. ↑ . בפשטות הסוגיה שם מדובר במחלוקת. אמנם מקצת אחרונים (כן משמע כבר בחיי אדם, וכ"כ בדרשות חת"ס, כה"ח ושו"ת משנה הלכות) רצו לומר שלא פליגי. וכן בדובר שלום (נמצא בסידור אוצר התפילות ח"ב עמ' תסד) לג"ר יצחק אליהו לנדא זצ"ל, כתב שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ולכן נקרא חג ה"סוכות", שתי סוכות, עיי"ש. וכן נקט בספר התודעה עמ' עב (במהד' הרגילה בכרך אחד). וצ"ע לכאורה. [הערת העורך (הרב משה בוטון): הנצי"ב במרומי שדה סוכה ב: כתב דס"ל לרש"י שם שתרוויהו הוו, מובא בחזו”ע הנ”ל].
17. ↑ . ואע"פ שבפרשני המקרא יש יותר נטיה לכיוון של ענני כבוד (ת"א ות"י, רש"י על הפסוק ולשיטתו גם פעמיים על הגמ' סוכה בדף הראשון, רמב"ן על הפסוק), מ"מ לא נכתב דרך פסק והכרעה, ומצאנו גם פרשנים שהעדיפו לבאר סוכות ממש, ראה למשל ראב"ע שם ובשמות טו, כב, וברשב"ם שם.
18. ↑ . ראה היטב אנצ' תלמודית ערך הלכה טור רפו ורצד. ובספר מקראי קודש (לרב משה הררי שליט"א) על סוכות, מהד' שניה פ"ט הערה קצז, כתב לדון על זה מצד שכאן המחלוקת עיקרה בתחום האגדה, לזכר איזה נס וכו', ובזה אין הכללים הרגילים, עיי"ש. [הערת העורך (הנ"ל): ראה גם בחזון עובדיה סוכות עמ' צו-צז].
19. ↑ . ובהליכות שלמה עמ' קנא במה שהיה רגיל לזרז בני ביתו, מוזכר רק זכר לענני כבוד. ואולי לעצמו היה מחמיר יותר. וכעת עדיין לא מצאתי עוד הנהגות גדולי ישראל בענין זה [בכמה ספרי זמננו ראיתי שכתבו לכוון גם זכר לסוכות ממש, כמו בפסקי תשובות ומקראי קודש, ועוד, אבל לא בארו כ"כ מנא להו. ומש"כ בכמה ספרים להבין כך מהפמ"ג סי' תרכה בא"א ומ"ז, שם להדיא שכוונתו "לכוון שתיהם" על זכר ליציאת מצרים וזכר לענני כבוד, ולא דיבר מענין "סוכות ממש"].
20. ↑ . חכ"א טען לי שיש כאן "ממה נפשך", שהרי המקור לכל הצורך לכוון לטעם המצוה הוא הב"ח, ומקורו של הב"ח הוא הטור שכתב בסוכה ותפילין וציצית את הטעם, א"כ די לנו במה שכתב הטור זכר לענני כבוד. ולענ"ד לא נראה ששייך לומר בזה "ממה נפשך", ויסודו של הב"ח מדוייק גם בפסוקים, שלכן כתוב בהם הטעם מפורש. ועוד טען "הבו דלא לוסיף עלה" בחומרת הב"ח, ובאמת יל"ע עוד בדברים, ופשיטא שאיני קובע מסמרות בזה.