דין סיכוך בפרגולה הצפופה
הקדמה
הנידונים שיש לדון בהם לגבי הפרגולה
מצוי היום בהרבה בתים, שעושים פרגולה צפופה, מנסרים דקים עם ריווח אויר ביניהם, באופן שעדיין צילתה מרובה מחמתה. ומשתמשים בצילה כל השנה ולא רק בסוכות. ויש סוג אחד שהנסרים מונחים במסגרת בתוך חריצים בלי חיזוק מסמרים וברגים. ויש סוג אחר שהנסרים מחוברים בברגים למסגרת.והנה ישנם ד' נידונים שיש לדון לעניין הכשר הפרגולה. האחד: משום גזירת תקרה. השני: האם חשיב סוכה או דלמא מקרי "דירה" כיון שמשתמש שם כל השנה. השלישי: מצד דין "מעמיד" בדבר שאין מסככין בו ומקבל טומאה. והרביעי: דלמא בסכך בעינן שיהיה צורת עראי ולא צורת קבע במסמרות נטועים.
♦
תנאי הכרחי להכשר הפרגולה שתהיה עשויה "לשם צל"
וטרם שנבוא לדון בכל ארבעת הנידונים הנ"ל, ראשית יש להבהיר, דזה פשוט שכל ההיתר של הפרגולה למצוות סוכה, מותנה אך ורק אם מטרת עשייתה הייתה "לשם צל" להגן מן השרב. אבל אם מטרתו הייתה לשם צניעות, שלא יסתכלו עליו השכנים וכדו' או שהייתה מטרתו כדי לשמור שם חפצים, ונתן הסכך כדי שלא יכנסו בעלי חיים וכדו', אזי אין על זה שם סוכה.דהנה ז"ל השו"ע (תרלה ס"א): "סוכה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה כשרה. והוא שתהיה עשויה לצל כגון סוכת גויים, נשים, בהמה, כותיים, רועים”, וכו'. ומקורו בגמ' סוכה ח: דסוכת גנב"ך כשירה ובלבד שנעשתה לצל. ולכן פשוט שאם עשה את הסכך לצניעות או לאוצר אין על זה שם סוכה כלל.
אמנם יש להסתפק כיצד הדין אם כוונתו הייתה גם לצל וגם לצניעות האם כשירה או לא. והנה מצינו להגר"ז בשו"ע שלו (תרכו סעיף א) שפוסל זאת, שכתב: "אין אדם יוצא ידי חובתו אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל בלבד, דוגמת ענני כבוד. אבל אם היא עשויה גם לדירה דהיינו לדור בה בקביעות ולא להסתופף בצלה בלבד, או שעשויה גם להשתמש בה תשמיש של צניעות כגון לאוצר או שאר תשמיש שצריך לעשותו במקום צנוע. או שהיא עשויה גם למחסה ולמסתור מזרם וממטר, כל שאינה עשויה לצל בלבד אין זו סוכה אלא בית, שהרי הבית הוא מיוחד לכל דברים אלו והתורה אמרה סוכה ולא בית”, עכ"ל.
אולם מדברי הלבוש (תרלה סעיף א) משמע להכשיר, שכתב: "מיהו אינו צריך שתהא עשויה לשם מצות סוכה, אלא כשהיא עשוייה בידי אדם לצל בעלמא כשרה וכו' הלכך סוכת גנב"ך ורקב"ש כשרה. פירוש גנב"ך ג'וים נ'שים ב'המה שעשאו ישראל לצורך בהמה להציל תחתיה וכו', והוא שמסוככת יפה דמוכחא מילתא שהיתה תחלת עשייתה לצל להגין משרב ושמשא ולא לצניעות בעלמא, אבל אם אינה עשויה אלא לצניעות בעלמא ולא לצילה פסולה”, עכ"ל. הרי שלא כתב שאם עשויה גם לצניעות פסולה אלא כתב אם אינה עשויה אלא לצניעות אז פסולה.
ובאמת שלענ"ד יש ראיה גמורה להכשיר מההיא דסוכת גנב"ך, שהרי נתבאר בגמ' סוכה ח: וברש"י שם והובא במשנה ברורה תרלה סק"א וז"ל: "ומנין אנו יודעין בכל הני דקחשיב לקמן (דהיינו בסוכת גנב"ך ורקב"ש) שעשיית הסכך לצל היתה להגין משרב ושמש ולא לצניעות בעלמא? אם אנו רואין שמסוככת יפה שאין עושין כן בשביל צניעות מוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה”, עכ"ל. ואם איתא דעשויה גם לצל וגם לצניעות פסולה, א"כ אכתי מנא ידעינן אם כוונת הגוי והאשה הייתה רק לצל אולי סיככה יפה והייתה כוונתו גם לצניעות וגם לצל ולמה כשר. אלא ודאי שבעושה גם לצל וגם לצניעות אין חסרון, כיון שסו"ס נעשית גם לצל, ומה שמשתמש שם עוד תשמיש אחד או שניים לא מפקיע ממנו שם סוכה ואינו קרוי בגלל זה בית דירה, ורק אם יעשה את הסוכה לדור שם "לכל תשמישיו" לאכילה שתיה ושינה כבית דירה ממש אז יפקע ממנה שם סוכה.
ובספר המועדים כהלכתם (וויל, סי' ט הערה עח עמו' קצט) כתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל דכשר. וגם הוא הביא את הראיה הנ"ל מסוכת גנב"ך, עיי"ש. ועי' בסמוך בדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
גם בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תעד אות ג) תמה על הגר"ז שהרי מבואר להדיא בהגהות מימוניות (פ"ה סק"ט מהלכות סוכה) שסוכת רועים היינו שעשויה להגן מחמה ומגשמים, ואעפ"כ כשרה. ודלא כהגר"ז שכתב שבעשויה גם להגן מגשמים פסולה, ע"כ. ואני הקטן מוסיף להפליא גם מדברי הרא"ש (סוכה פ"א סימן יב) שגם הוא כתב להדיא כן וז"ל: "ת"ר סוכת נכרים נשים בהמה כותים סוכה מ"מ כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל להתלונן תחתיה מחורב וממטר. אבל לצניעותא בעלמא אין שם סוכה עליה”, עכ"ל. והרי להדיא דלא כהגר"ז, וצע"ג.
שו"ר להגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות ח"א סי' סא) שתמה על הגר"ז מדברי הרא"ש והגהות מימוניות הנ"ל. וכתב שעל כורחך לפרש דברי הגר"ז שכוונתו לפסורל רק אם עשה סכך קבע שאין הגשמים יכולים לחדור לתוכו כלל ולכן פסול אבל אם עשה סכך עראי שגשמים יכולים להיכנס ורק כוונתו הייתה גם לצל וגם להציל מגשם, בזה אין חסרון, ע"כ עיי"ש.
אולם עדיין צ"ע מה נענה על מה שכתב הגר"ז לפסול כשכוונתו גם לצניעות וגם לצל, הרי לדברי הגריש"א היה הגר"ז צריך להודות שבזה כשר. אלא ששו"ר שבספר שבות יצחק (ח"ג עמו' נט) כתב ליישב זאת, דמדוקדק מדברי הגר"ז שכתב: "או שעשויה גם "להשתמש בה תשמיש של צניעות כגון לאוצר או שאר תשמיש" שצריך לעשותו במקום צנוע, עכ"ל. הרי שלא כתב הגר"ז בסתם שהייתה כוונתו גם לצניעות שלא יסתכלו עליו כאשר יושב בצל סוכתו לנוח או כשאוכל וישן שם ולא רוצה שיראוהו, דבזה גם הגר"ז יודה להכשיר, שלא מפני כוונתו יחשב זאת לבית דירה, אלא כל מה שפסל הוא דוקא כשכוונתו שיש לו איזה מלאכה מיוחדת או תשמיש מיוחד כאוצר וכדו' שמשתמש שם חוץ מהתשמיש הרגיל שמשתמש בסוכה לאכילה שתיה ושינה, ולכן אותו תשמיש מיוחד מחשיב את הסוכה כבית דירה כיון שאין לו כל קשר לתשמישי סוכה, עכת"ד עיי"ש. וזה נראה אמת בפשט לשון הגר"ז למתבונן, ונפלא.
ולמדנו מכל הנ"ל שאם כוונתו בנתינת הפרגולה לשם צל להגן מהשמש, אע"פ שכוונתו ג"כ שלא יסתכלו עליו בעת שאוכל ונח בחצירו בצל סוכתו, אין בזה חסרון לכו"ע. ורק אם עושה בה תשמיש קבוע אחר כגון ששומר שם דברים ומשמשת כמחסן ואינו רוצה שיראו אותם. או שעושה שם איזה דבר מלאכה ואינו רוצה שיראו אותה בזה יש חסרון (להגר"ז) אע"פ שכוונתו גם לצל.
♦
א. האם יש בפרגולה "גזירת תקרה"
לגבי הנידון הראשון: אם יש בה גזירת תקרה, שנתבאר בשו"ע (תרכט סעי' יח) שגזרו חז"ל שלא לסכך בנסרים רחבים ד' טפחים. וכיון שבפרגולה הנסרים הדקים מחוברים למסגרת, ואין בין נסר לנסר ג' טפחים, אולי נחשבים כנסר אחד ברוחב ד' שאסור לסכך בו. ואע"פ שיש ריוח אויר ביניהם, מ"מ כיון שיש פחות מג' טפחים הוי כלבוד וחשיב כסתום, ודמי לנסר רחב ד' שיש לו חורים שאסור לסכך בו. או דלמא י"ל דלא גזרו אלא על נסר ד' טפחים שהיה כן מעיקרו, ולא על נסרים שחיברם זה לזה במסמרות ונעשו ד' טפחים.והנה כבר מצינו להרשב"א בתשובה (ח"א ריג) שדן בזה. וז"ל: "שאלת סכך סוכה העשוי מנסרים שאין ברחבן אלא טפח. והם תקועים במסמרות של ברזל והם משולבין כשליבת הסולם ואין בפתח השליבה שלושה טפחים. ובחג מכסין אותן בהדס ובערבה. אם פוסלין את הסכך מחמת המסמרות? לפי ששמעתי בשם אחד גדול שנתאכסן בבית אחד מבני עירנו וצוה להסיר המסמרות מן הסכך. הודיענו טעמו. אי משום שמקבלין טומאה ואי משום כך מאי שנא משפודין של ברזל? שאם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה. תשובה: אותו חכם אסר לא מאותו טעם שאמרת אסר. שאותן המסמרות אין פוסלין את הסכך המרובה מהן. ואולי אסר מפני מה שאסר אחד מרבותי ז"ל, דכיון שהנסרים תקועים במסמרות הרי כל הנסרים כנסר אחד רחב ארבעה ויש בו משום גזרת תקרה ויש שנחלקו עליו. ואתה הנח להן כיון שנהגו שאף על פי שאינן נביאים בני נביאים הם”, עכ"ל. הרי שדן בנידון זה ממש וכתב שיש מחלוקת בדבר ולא הכריע כמאן. רק כתב שבמקום מנהג הנח להם. ונראה להלכה דכיון שאין הכרע בדבר נקטינן כמו הכלל המבואר בע"ז ז. בב' חכמים שנחלקו, ולא אתמר הלכתא כמאן, בדברי סופרים הלך אחר המיקל דספק דרבנן לקולא. והכי נמי גזירת תקרה דרבנן ואזלינן לקולא.
ועי' מה שכתב הגרי"ש אלישיב זצ"ל (בתשובה בשו"ת אז נדברו ח"ב סי' סו, ונדפסה אח"כ בקובץ תשובות ח"א סי' סג עם תוספת) על מחצלת העשויה מדיקטים דקים וארוכים המחוברים זה לזה באריגה (הנקראת "מחצלת פלפונים" שהייתה מצויה פעם לפני מחצלת הקיינס שלנו) שיש לדון מצד מה שכתב הרשב"א הנ"ל שיש בזה גדר של נסר רחב ד' טפחים. והוסיף, שאף שהרשב"א הביא שיש חולקים וסוברים להתיר, מ"מ זה דוקא אם יש אויר בין נסר לנסר, אבל אם הם צמודים זה לזה, אזי לכו"ע הוי כנסר רחב ד' שיש בו גזירת תקרה, ע"כ[2].
ומזה יש ללמוד, שלגבי נידון דידן, שיש אויר בין נסר לנסר, גם הגריש"א זצ"ל יודה שזה תלוי במחלוקת שהביא הרשב"א. ואפשר שיודה להלכה להתיר משום דספק דרבנן לקולא וכנ"ל.
זאת ועוד, דבלאו הכי יש להוסיף ראיה מכמה ראשונים שמוכח מדבריהם שלא חששו לגזרת תקרה בנסרים פחותים מד' המחוברים זה לצד זה במסמרות, ואפילו שנעשו בצפיפות ממש, ולא חששו לגזירת תקרה (וזה לכאו' דלא כהגריש"א הנ"ל שכתב שבזה לכו"ע פסול). דהנה בראבי"ה (ס"ס תריא) והביאו בהגהות מיימוניות (פ"ה מסוכה אות ט) כתב וז"ל: "ומעשה שסיכך ה"ר שמעון גיסו של ר"ת בנסרים שאין בהן ד' טפחים ועשה סוכה יפה מאד כעין כיפה ותקוע במסמרות ופסלה ר"ת משום דמצלת מן הגשמים, אבל השכיבן זה אצל זה כשרה דאין מצלת מן הגשמים”, עכ"ל. גם באו"ז (ח"ב סי' רפה) הביא המעשה בסוכת גיסו של ר"ת וככל דברי הראבי"ה הנ"ל. הרי לך להדיא שאם גשמים נכנסים כו"ע מודו דשרי, אפילו שהנסרים קבועים במסמרות וצפופים, ולא החשיבום בגלל זה כנסר שיש בו ד'. גם בשו"ת מהר"ח או"ז (סוף סי' קצד) כתב: "ומיהו כעין שעשה הרב ר' שמעון גיסו של ר"ת כיפה יפה מנסרים שאין בהן ד' על ד' ותיקנה במסמרים נאים, זה וודאי אין נראה להכשיר - משום גזרת תקרה. שהרבה בני אדם מסככין בו, ואדרבה בנסרים שהם אפילו פחות מג' רוחב עתה רוב העולם מסככין. ושמא בימי חכמי התלמוד לא היו נוהגים כן ויש להחמיר שלא לסכך בהם”, עכ"ל. הרי להדיא שלא אסר מטעם דהוי כנסר רחב ד' מפני שמחוברים למסגרת אחת במסמרים אלא אסר רק מפני שבזמנו נהגו לסכך כך את הבתים.
הרי לנו כמה ראשונים (היש חולקים שברשב"א, רבינו שמשון, ר"ת, ראבי"ה, הגהות מימוני, או"ז, ומהר"ח או"ז) שסוברים שאין כאן גזירת תקרה. ולא מצינו עוד מי שיחלוק ע"ז אלא מה שכתב הרשב"א בשם אחד מרבותיו. ולכן פשוט שיש להקל כדברי רוב הראשונים, בפרט בגזירת תקרה דרבנן.
♦
ב. האם יש לפרגולה שם "סוכה" או שנחשבת "בית דירה"
הנידון השני: האם יש לזה שם "סוכה" או שמא מקרי "בית דירה". כי אע"פ שעשה את הפרגולה רק למטרה שיהיה לו לצל, מכל מקום היות ומשתמשים תחת צל זה בקביעות בכל ימות השנה לכל צרכי האדם, ממילא חשיב כבית דירה ולא כסוכה.ולכאו' כן מתבאר לפסול מדברי המשנה ברורה (תרלה סק"א) שכתב: "כלומר תעשה לשם סוכה להגין תחת צילה, דבשביל צל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב. ולאפוקי אם עושה אותה לצניעות בעלמא להשתמש שם לפעמים שלא יראו אותו או לדור בה כל השנה או לאוצר דזה אינה בכלל סוכה”, עכ"ל. הרי להדיא דאע"פ שעשה רק לשם לצל ולא לצניעות ואוצר, מ"מ אם עשאה לדור בצילה בכל ימות השנה, הרי זה פסול. ובשער הציון סק"ד כתב שמקורו מהמג"א וט"ז ובגדי ישע הסוברים שלכו"ע פסול בכה"ג (מהתורה) ודלא כב"ח (שכתב שלשיטת רש"י סוכה זו כשרה מהתורה ופסולה רק מדרבנן), ע"כ.
אולם באמת כל מי שיעיין בפוסקים הנ"ל ובפמ"ג ומחצית השקל, יראה שכל הנידון לפסול סוכה שדר בה כל ימות השנה, זהו דוקא בסוכה שעושה אותה לשם דירה כביתו ממש לאכול ולשון ולעשות כל צרכיו תחת צילה בקביעות כמו ביתו ממש. אבל במי שיש לו בית קבוע לכל צרכיו, ועושה לו עוד סוכה להשתמש בצילה בדרך עראי לפעמים, פשיטא דשם סוכה עליה, ואינה דומה לדירה כלל, אע"פ שנעשתה לשימוש כל ימות השנה.
שהרי הפסול הנ"ל שכתבו הפוסקים שאם עשאה "לדור בה כל השנה" פסולה, למדו זאת ממה שאמרו בגמ' סוכה ח: גבי סוכה של יוצרים ונפסק בשו"ע תרלו ס"ב וז"ל: "יוצר כלי חרש שיש לו ב' סוכות זו לפנים מזו, ועושה קדירותיו בפנימית ומוכרם בחיצונה, הפנימית אינו יוצא בה ידי סוכה, כיון שהיא דירתו כל השנה, אינו ניכר שדר בה לשם מצוה. והחיצונה יוצא בה, שהרי אינו דר בה כל השנה”, עכ"ל. ונחלקו האחרונים (שהביא בשעה"צ הנ"ל) על סיבת הפסול בסוכה הפנימית, האם פסול מהתורה או מדרבנן, לפי שהיוצר גר שם בקביעות כעין בית ממש לאכילה ושתיה ושינה, וכמו שכתב שם במשנ"ב (תרלו סק"ט) והוא מדברי רש"י (סוכה ח: ד"ה פנימית) אבל על סוכת יוצרים החיצונה שהיא החנות של היוצר שמוכר שם קדירותיו, ועשה לו סוכה לצל, בזה אע"פ שמשתמש שם כל השנה מ"מ מקרי סוכה ויוצא בה י"ח, כיון שאינה משמשת לדירה לכל צרכיו לאכילה ושתיה ושינה כדירה. ומזה נלמד לעניין הפרגולה שעושה בחצירו דאע"פ שהיא לקביעות למשך כל השנה, מ"מ הרי אינה דירתו, כי ביתו הוא בית לבנים, וזו סוכה למהדרין כסוכת היוצר החיצונה שכשרה.
אחרי שכתבתי כל הנ"ל חפשתי באחרונים אם דברו על הבעיה הנ"ל, וראיתי שבשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תעד) כתב על זה להדיא, דסוכה העומדת משנש לשנה, כשרה אע"פ שבשאר ימות השנה משתמשים שם תשמישים קלים, מ"מ דמי לסוכת יוצרים החיצונה דכשרה וכנ"ל עיי"ש. גם בס' ילקוט יוסף (סוכה סי' תרלו עמו' תעב) הביא מספר אלה הם מועדי סי' כז שרצה לפסול משום שעשוי לדירה בקביעות לכל השנה. והגאון ר' זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל השיג על זה מדין ב' סוכות של יוצרים וככל דברי הנ"ל וברוך שכיוונתי לדעתו הרחבה. ועי' עוד בשו"ת מציון אורה (ח"ב סי' כד) שהאריך הרבה על דין הפרגולה מצד דירת קבע כל השנה, ופלפל הרבה בדין סוכת יוצרים וטעמיה, וגם הוא העלה להתיר, עיי"ש באורך מילתא בטעמא.
♦
דין "סוכה ישנה" שצריך לחדש בה דבר
אלא שיש להעיר את תשומת ליבם של הסומכים על הפרגולה לסכך, שהיות והיא קבועה משנה לשנה, הרי שדינה כ"סוכה ישנה", ולכן צריך לכתחילה, כל שנה לפני סוכות לחדש בה דבר, וכמו שפסק בשו"ע (סי' תרלו ס"א). דהיינו שיתן עליה סכך חדש טפח על טפח, או סכך כל שהוא על פני כולה מקצה לקצה.ובדיעבד אם לא חידש בה דבר, נחלקו הראשונים האם זה לעיכובא או רק למצוה מן המובחר ובדיעבד כשרה. ובספר כף החיים (שם סק"ו) כתב שלא יברך עליה אם לא חידש בה דבר דספק ברכות להקל כיון שיש פוסלים. אולם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל כתב בחזו"ע סוכות (עמוד סב) שבדיעבד הסוכה כשרה ויכול אף לברך עליה ואין לחוש לסב"ל[3]. וכן נראה דעת המשנה ברורה (שם סק"ד) שכתב דבדיעבד הסוכה כשירה. ומשמע מסתמות לשונו שיכול גם לברך עליה. וע"ע בשו"ת יחל ישראל (ח"א סי' לה) בעניין חידוש דבר לעניין הכשר הפרגולה.
♦
ג. האם פסול מדין מעמיד בדבר המקבל טומאה
הנידון השלישי: מצד דין "מעמיד". כיון שהנסרים מחוברים ע"י ברגי מתכת הרי שהסכך עומד ע"י דבר שפסול לסיכוך ומקבל טומאה.הנה במציאות צריך בדיקה בכל פרגולה בפני עצמה, האם לולי הברגים היו הנסרים עומדים במסגרת, ולא נופלים ברוח מצויה, וכל הסיבה ששמים ברגים הוא לחיזוק בעלמא שלא יזוז ממקומו במשך הזמן. ובזה הסוכה כשרה לכתחילה, ואע"פ שהמסגרת עצמה מחוברת עם ברגים ולא יכולה לעמוד בלעדיהם, מ"מ כלפי הנסרים המחוברים למסגרת הוי ליה "מעמיד דמעמיד" דכשר לכתחילה (לרוב ככל האחרונים כמבואר במשנה ברורה תרכט ס"ק כו ובחזו"ע עמ' מו ודלא כהחזו"א דיחידאה הוא בחומרא זו).
אבל אם כל הנסרים מחוברים בברגים, ואילולי הברגים לא היו עומדים, נמצא שהסכך עומד על דבר שאינו ראוי לסיכוך ומקבל טומאה. הנה בזה כבר האריכו הפוסקים בדין מעמיד, עי' משנ"ב תרכט ס"ק כב ובחזו"ע סוכות עמ' מד, ונתבאר שם שרוב ככל הראשונים לא חשו כלל לזה ומתירים. ורק הרמב"ן והר"ן מחמירים. ולכן כתבו שמהיות טוב לכתחילה יש להחמיר בזה היכא דאפשר. אבל בדיעבד הסוכה כשרה ויכול גם לברך עליה, עיי"ש. ונראה לענ"ד שבנידון דידן שיש טרחא מרובה להוציא את המסמרים והנסרים, ולהשים סכך כשר אחר במקומם, ושוב להחזיר את הנסרים למקומם לאחר סוכות, דבכה"ג מקרי כדיעבד ויכול לכתחילה לסמוך על עיקר הדין ולברך עליה. ורק אם רוצה להתנהג בחסידות יתירה ולפרק חצי מהנסרים ולתת סכך כשר במקומם תבוא עליו ברכה.
♦
ד. האם סכך המחובר במסמרים פסול משום דבעינן דירת עראי ולא קבע
הנידון הרביעי: האם בסכך שהוא עיקר הסוכה, ישנו דין שיהיה "דירת עראי", דהיינו שלא יהיה מחובר בחוזקה במסמרים וברגים וכדו', או דלמא גם במחובר בצורת קבע במסמרים שפיר דמי.ובאמת בספר הליכות מועד (פ"ט סעיף ג עמו' שיז) להרה"ג ר' אופיר מלכא שליט"א כתב לפקפק בפרגולה לפוסלה מטעם שי"א שהיא פסולה מהתורה - היות שהיא קבועה במסמרים והוי ליה "סכך קבע" הפסול מן התורה, כי בסכך, שהוא עיקר הסוכה, בעינן שיהיה דירת עראי דוקא. ולכן כתב שבדיעבד עכ"פ אין לברך ברכת 'לישב בסוכה' אם נקלע לסוכה כזו. ומקור דבריו הוא ממה שכתב המג"א (תרכז סק"ב) וז"ל: "באגודה ריש סוכה כתב בשם התוס' שלא יכסה בנסרים קבועים במסמרים אפי' פחות מד' מפני שהם דירת קבע", עכ"ל. ודברי האגודה העתיקם גם האליה רבה (ס"ק טו), וכ"כ במשנ"ב בשעה"צ (תרלג סק"ו), וז"ל: "וכתבו התוספות והר"ן[4] דכל זה בדפנות, אבל בסכך, שעיקר הסוכה על שם הסכך, לא מתכשרא מן התורה עד דעביד לה ארעי, דהיינו, שלא יקבע הנסרים של הסכך במסמרים", עכ"ל. ובחזו"ע (סוכות עמו' לו) הביא שכן הוא בשו"ת מהרי"ל החדשות (סוף סי' סו), וז"ל: "ורבותינו האחרונים ילפי מהך הילכתא דבעינן דירת עראי, לאפוקי היכא דקבע הסכך במסמרים אפי' בנסרים פחות מד'. ושירדו בה גשמים ילפי נמי מהא, אבל עיקר הסוגיא כדפירשתי" עכ"ל. ומשמע שיש פסול בסכך המחובר במסמרים, אפילו שגשמים נכנסים בסוכה, מצד זה שהוא קבע, ואנן דירת עראי בעינן וליכא.
אולם, הנה נראה לענ"ד שהפרגולה כשרה לכתחילה אף לברכה לכו"ע. והוא, כי מתבאר מן הגמרא ושנוי בראשונים ומשולש באחרונים להכשיר סכך המחובר במסמרים. וגם האגודה ומהרי"ל, והמג"א והמשנ"ב והא"ר הנ"ל, נראה ברור שיודו בסכך כעין פרגולה שלנו, שיש אויר הניכר בין נסר לנסר, ולא אסרו אלא בקבוע בצפיפות הנראה כמין בית (אפילו באופן שגשמים יכולים ליכנס שם), וכמו שיבואר להלן בהוכחות ברורות בס"ד. וגם אם נודה שהם אוסרים, מ"מ פשוט שלהלכה יש להכשיר, כי הרי הם כשיטה יחידאה בראשונים ונגד הנפסק בשו"ע, ולכן נראה דכשר אף לברכה. ואבאר שיחתי בס"ד, ובתפילה שלא תצא תקלה תחת ידי.
♦
תשובת תרומת הדשן וראיותיו להתיר סכך המחובר במסמרים
הנה, בשו"ת תרומת הדשן (סימן פט) הוכיח מסוגיא מפורשת בסוכה (טו.) שסכך המחובר במסמרים כשר, וז"ל: "הא דילפינן פ"ק דסוכה (ט:) מקרא, מחובר פסול לסכך. אי הוה תלוש ולבסוף חברו, כגון קורות הבתים המחוברים במסמרים לכותלי הבית פסולין נמי או לאו? תשובה: יראה דכשר הוא. וכן מוכיחות ההלכות פ"ק דסוכה (טו.), גבי מפקפק או נוטל אחת בנתיים, דלא פסול מחובר כה"ג”, עכ"ל.וכוונתו דתנן במתני': "תקרה שאין עליה מעזיבה (פי' תקרה העשויה רק מנסרים בלבד בלי טיט ועפר), רבי יהודה אומר: בית שמאי אומרים: מפקפק (פי' הרמב"ם בפיה"מ פ"א מ"ז והרא"ש פ"א סי' כט: "שמסיר את המסמרים"), ונוטל אחת מבינתים, ובית הלל אומרים: מפקפק או נוטל אחת מבינתים”. ומבואר בגמ' שהחסרון הוא מצד ההלכה דבעינן "תעשה" ולא מן העשוי. או בשביל גזירת תקרה מדרבנן, שמא ישב תחת קורות ביתו. והנה, לא הוזכר בסוגיא שם, ולא באף אחד מן הראשונים שם, שיש בעיה מצד זה שהסכך מחובר במסמרות והוי דרך קבע. אדרבא, פשטות הגמ' היא שאם היה עושה כן מתחילה לשם צל היה מועיל, וכל הבעיה היא רק מצד זה שבעינן "תעשה" ולא מן העשוי כבר, הא אם היה עושה כן מתחילה שפיר דמי.
וכן מבואר בלשון הרמב"ם בהלכה זו (פ"ה ה"ח), וז"ל: "תקרה שאין עליה מעזיבה שהיא הטיט והאבנים, אלא נסרין תקועין בלבד, הרי זו פסולה, שהרי לא נעשו לשם סוכה אלא לשם בית, לפיכך אם פקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה הרי זו כשרה”, עכ"ל. הרי שלא אמר הרמב"ם שהיא פסולה מחמת עצמה, דהוי דירת קבע ולכן צריך להניד את המסמרים, אלא כל החסרון הוא מחמת זה שהיא לא נעשתה לשם סוכה בלבד. וכן המעיין בכל הראשונים יראה כדבר הזה, שאין אחד מהן שכתב אפילו ברמז קל שיש פסול מצד עצם חיבורה של תקרת הנסרים במסמרים.
ויתרה מכך נראה, שכוונת הרב תרומת הדשן הנ"ל להוכיח מהסוגיא שם שסכך מחובר כשר, לא רק מפשטות הסוגיא וכנ"ל, אלא גם מעצם הפתרון של המשנה שאמרה "או נוטל אחד מבינתים" ושאר הנסרים עדיין במקומם מחוברים במסמרות, הרי להדיא שיש להכשיר סכך הקבוע במסמרים. וכן פסק בשו"ע סי' תרלא ס"ט וז"ל בקצרה: "בית המקורה בנסרים, ובא להכשירו לשם סוכה, די בזה שיטול מבין שני נסרים אחד ויתן סכך כשר במקומו וכולה כשרה, אפילו הנסרים רחבים ארבעה, ויש מי שאומר שצריך שלא יהיו הנסרים רחבים ארבעה”, עכ"ל. והרי כאשר נוטל האדם אחד ומשייר אחד חצי מהסכך מחובר במסמרים ורק חצי סכך אינו מחובר. והלא מבואר בשו"ע בסעיף הקודם (תרלא ס"ח) שאם נתן שיפוד הפסול לסכך והניח אויר בין שיפוד לשיפוד כמלא שיפוד, ונתן סכך כשר באויר שבין השיפודים הסוכה פסולה, דאי אפשר לצמצם. ואם איתא דכל סכך המחובר במסמרים הרי הוא פסול מהתורה, א"כ הכי נמי יש לפסול בסעיף ט' אם מוציא נסר ומשייר נסר ומניח סכך כשר בינתיים, והיאך מכשיר השו"ע בזה. אלא וודאי דאין דין סכך המחובר במסמרים כסכך פסול.
וכן מוכח ממה שפסק מרן בסתם (והוא כדעת הרא"ש פ"א סי' כט) שאפילו אם הנסרים רחבים ד' טפחים ג"כ כשר. ואם איתא שסכך מחובר במסמרים הרי הוא פסול מהתורה משום שהוא קבוע ואינו עראי, א"כ סוכה זו פסולה, שהרי קיי"ל סכך פסול פוסל בד'. ועי' בביאור הלכה שם שהביא פלוגתת האחרונים שבאמת הקשו שהרי הסכך הזה פסול מצד "גזירת תקרה", כיון שהוא רחב ד'. ובאמת יש שתירצו שהוא פסול, והעמידו אוקימתא שהשו"ע מיירי בשיש ח' טפחים באמצע של סכך כשר. אבל הב"ח (וכן הוא סתימת דברי השו"ע שהעתיק את לשון הרא"ש) כתב שאין כאן גזירת תקרה כלל וכשר אפילו אם אין אויר שמונה אלא ד' בלבד. והנה, גם כאן מוכח מכל הפוסקים, הן מהפוסלים שהקשו רק מצד "גזירת תקרה" וכ"ש מהמכשירים, שאין שום פסול בסכך מהתורה מצד זה שהוא קבוע ומחובר במסמרים ואינו עראי. וגם המג"א והמשנ"ב, שהם המקור לחומרא זו, לא העלו חסרון זה עלי ספר (ועי' לקמן בסמוך שהוכחנו באמת שגם הם לא התכוונו מעולם לפסול זאת כשיש אויר בין נסר לנסר, ורק בקבוע בצפיפות כמין בית אסרו). וכן כתב בס' קרבן נתנאל אות ב להדיא, עיי"ש.
♦
הוכחה שגם דעת המגן אברהם והמשנ"ב להכשיר קבוע במסמרים
ועתה נוכיח בס"ד שגם המגן אברהם והמשנה ברורה מכשירים סכך זה, דהנה דברי תרומת הדשן הנ"ל, המכשיר להדיא סכך הקבוע במסמרים, הובאו בשתיקה כהודאה בב"י (סוף סי' תרכו) ואף המגן אברהם (תרכט ס"ק יא) הביא דבריו וכתב עפ"ז לתרץ את קושית הב"ח (שם) שהקשה היאך אנו מניחים הסכך על כותל [עץ, מחצה"ש] מחובר, והרי יש גזירה שמא יסכך ג"כ בעצים מחוברים. והשיג עליו המג"א שלא זכר מה שכתב בעצמו בשם תרוה"ד שסכך תלוש שלבסוף חיברו כשר לסכך, עיי"ש. ואם איתא שהמג"א פסל סכך המחובר מצד זה שהוא 'דירת קבע', הרי הדרא קושית הב"ח לדוכתא, ואיך ניחא ליה ליישב מנהג העולם ע"פ תרוה"ד בעוד שהאגודה חולק עליו. וכן המשנ"ב (תרכט ס"ק לו) הביא בשתיקה את דברי התרומת הדשן הנ"ל להלכה. והיאך יסתור עצמו ממה שכתב בסי' תרלג בשעה"צ סק"ו, אתמהה. וגם האליה רבה, שהביא את דברי האגודה הנ"ל לפסול סכך הקבוע במסמרים, יש לתמוה מדוע לא העיר על דברי הלבוש בסי' תרלא ס"ט, שכתב להדיא להכשיר כדברי תרומת הדשן, עיי"ש. א"ו שגם הוא מודה להכשיר, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.♦
חילוק בין קבוע במסמרים "כעין בית" לקבוע "כעין סכך"
והאמת יורה דרכו שאין שום סתירה בין התרוה"ד לאגודה. כי לא אסר האגודה בסכך הקבוע במסמרים אלא כאשר הוא עשוי בצפיפות "כעין בית", שהנסרים עצמם צמודים איש אל רעהו, ומחוברים במסמרים, שאז הוא קרוי קבע, ופסול מצד זה שהוא דומה לקירוי הבית. אבל בסכך רגיל המחובר לדפנות, שכל הרואה מודה ואומר שאינו בית דירה אלא סכך לצל, פשיטא שגם הם מודים לדברי תרוה"ד שאין כאן בית מיחוש מצד זה שהוא קבוע במסמרות, דזה כשר כמבואר בהלכות של דין תקרה שאין עליה מעזיבה, וז"פ. וכיוצ"ב כתב לחלק בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' צג) עיי"ש. ולכן בנסרים של הפרגולה כולם יודו להכשיר, דכיון שיש אויר הניכר בין נסר לנסר ואין לו דמיון לבית כלל ועיקר, פשיטא דיש להכשיר, ואין לו פסול מצד זה שהוא מחובר במסמרות לכו"ע.והנני לחזק את ההגדרה הנ"ל, שמה שפסלו באגודה (ומהרי"ל) הוא משום שלשיטתם יש פסול של "קבע כמין בית", ולא סתם מפני שהסכך קבוע במסמרים. דהנה, כן מבואר בספר יראים (סימן תכא, ובדפוס ישן – קכג) וז"ל: "תנן (כב.) המעובה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה. תניא (שם ע"ב) אין כוכבי חמה נראין מתוכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין והלכה כב"ה. מדקתני כמין בית, שמעינן ולא כבית ממש, למדנו שיכול לסככה מעובה כרצונו, אך שתראה סוכה. אבל בנסרין אפילו פחותין משלשה דהוו קנים בעלמא אחרי שכל הבתים סכוכין בענין זה ואינה נראית סוכה פסולה דלא הוי כמין בית אלא בית ממש", עכ"ל. אמור מעתה מאחר שמצינו שיטה כזו להדיא, לא נפלאת היא שזו היא ממש סברת התוס' שהביא האגודה ומהרי"ל. ולא נגע ולא פגע בנסרים שכעין הפרגולה שלנו כלל, שאינן נראים כבית שלנו אלא כסוכה גמורה, וז"פ[5].
♦
ראיות משאר הראשונים להכשיר קבוע במסמרים
ויתרה מזו דע, כי גם אם נתעקש לומר שהאגודה ודעימיה פוסלים בכל סכך הקבוע במסמרים וגם בכעין פרגולה שלנו, מ"מ נראה שלהלכה אין לחוש לדבריהם ושפיר דמי אף לברך על סוכה זו. הנה, מקור האגודה הוא משם התוספות. והרי לפנינו בתוס' (סוכה ב. ד"ה כי) מוכח להדיא שאין חסרון בקבוע במסמרים אלא רק כאשר אין גשמים יכולים ליכנס לתוכו. שהקשו שם וז"ל: "וא"ת וכיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה לעשותה עראי ואף על פי שעושה אותה קבע, א"כ אמאי אמר (תענית ב.) גשמים סימן קללה בחג, והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה. ותירצו וי"ל דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע מ"מ בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי”, עכ"ל. הרי שלך לפניך, שכל עניין צורך המסמרים שזכרו תוס' אינו אלא בתור היכי תמצי כדי להדק הנסרים זה לזה כדי שלא יכנסו גשמים לתוכן, שזהו מה שנותן לו תורת קבע[6]. אבל אין שום הכרח שהם פוסלים בקבוע במסמרים שהגשמים נכנסים לתוכן.וכן הוא בהגהות רבינו פרץ לסמ"ק (מצוה צג אות לב) שכתב: "אבל [בנסרים] פחות מד' מותר לסכך בהם, אך מכל מקום צריך לעשות הסכך בענין עראי שיוכלו הגשמים לירד בתוכה כדמפרש בתוס' דפרק קמא. וע"כ נהגו העולם לכסות הסוכה בערבה או בגמי או בכיוצא בהן ולא בנסרים כלל. ואפילו פחותים מד' דליכא משום גזירת תקרה משום דלמא אתי למטעי לסכך בענין קביעות שלא ירדו שם גשמים", עכ"ל.[7]
ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל בספר חזו"ע (סוכות עמוד לו) הביא לנו שכן כתב להדיא להכשיר בראבי"ה (ס"ס תריא), והביאו בהגהות מיימוניות (פ"ה מסוכה אות ט) וז"ל: "ומעשה שסיכך ה"ר שמעון גיסו של ר"ת בנסרים שאין בהן ד' טפחים ועשה סוכה יפה מאד כעין כיפה ותקוע במסמרות ופסלה ר"ת משום דמצלת מן הגשמים, אבל השכיבן זה אצל זה כשרה דאין מצלת מן הגשמים”, עכ"ל. גם באו"ז (ח"ב סי' רפה) הביא תחילה ככל דברי התוס' ריש סוכה הנ"ל, והביא זאת "בשם רבינו תם", ואח"כ הביא המעשה בסוכת גיסו של ר"ת, וככל דברי הראבי"ה הנ"ל. הרי לך להדיא שכוונת התוס' לאסור רק מחמת שאין הגשמים יורדים לתוכה, דבכה"ג הוי קבע ולא עראי, אבל בגשמים נכנסים, אפילו קבוע במסמרות כתבו להדיא דכשר. גם בשו"ת מהר"ח או"ז (סוף סי' קצד) מבואר להדיא להכשיר אם גשמים נכנסים, אפילו שקבוע במסמרים, עיי"ש.
ואע"פ שמדברי האגודה ומהרי"ל משמע שהם הבינו בתוס' דתרי פסולי איכא, חדא אם אין גשמים נכנסים ועוד שקבוע במסמרות, וא"כ נימא שיש לחוש לדבריהם. מ"מ נראה דלהלכה אין לחוש להם (אפילו אם לא נקבל מה שכתבנו לעיל להוכיח שאף הם לא החמירו אלא כשעשוי בצפיפות כעין בית קבוע), שהרי כל המחלוקת הרי היא רק בדעת התוס' ור"ת, שחידשו שיש פסול של דירת קבע בסכך, ולכן חידשו לאסור או בחיבורו במסמרים, ועוד הצריכו גם שהגשמים יכנסו אפילו בסכך רגיל שאינו מחובר. אבל הרי שיטת ר"ת גופא לאו מלתא פסיקתא היא. שהרי כתב המרדכי (סוכה תשלב) שלפירש"י[8] הסוכה כשרה גם כשהיא בדרך קבע שאין גשמים נכנסים לתוכה. וכן נראה מסתימת הרמב"ם והראשונים שלא זכרו פסול זה, משמע דלא ס"ל לפסול בהכי. וכמו שדייק הטור סי' תרלא בדעת אביו הרא"ש דלא ס"ל כר"ת מדהשמיט דבריו, ועיי"ש מה שביאר בב"ח סק"ד. וכן משמע בספר יראים (סימן תכא ובדפוס ישן – קכג) שיכול לעבות את הסכך כמה שירצה. ובשו"ת מהר"ח או"ז (קצד) האריך לדחות את כל ראיות ר"ת והעלה להקל. וכ"כ מרן החיד"א (בברכ"י תרלא סק"ב) והמאמ"ר (שם סק"א) בדעת מרן השו"ע שהשמיט חומרא זו של ר"ת משום דלא ס"ל כוותיה. וממילא כל החומרא שהחמיר באגודה שלא יחבר הסכך במסמרים היא תלויה במחלוקת זו של סכך שאין הגשמים נכנסים בו, כי הכל יצא מיסוד אחד, דבעינן בסכך עראי ולא קבע. ומי שחולק בדין הגשמים ומכשיר, כ"ש וק"ו שיחלוק גם בדין המסמרים. וכבר כתב כן בס' נהר שלום (תרכז סק"ד) והביאו בחזו"ע (סוכות עמו' לו). ושם העלה מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שאפשר לברך על סוכה המעובה כמין בית שאין הגשמים נכנסים בה, ואין לחוש לסב"ל, משום שבמחלוקת במצווה עסקינן, ודעת מרן להכשיר. וא"כ פשיטא שכן דעתו דעת עליון גבי חומרת האגודה בסכך הקבוע במסמרים, דשפר קדמיה לברוכי עליה מאותו הטעם.
אולם, כבר כתבנו שאין אנו צריכים לכל זה בנידון הפרגולה. כי אין ספק שכולם יודו וישבחו שכשר הדבר לכתחילה, ולא החמירו אלא בעשאוה בצפיפות כמין תקרת בית, וכמו שכתב להחמיר מטעם זה בס' יראים (סימן תכא ובדפוס ישן – קכג), אבל בנסרים כעין פרגולה, שיש בהם רווחים גדולים, ואין לא שום דמיון לתקרת בית פשוט דהוי סכך מעליא ושרי.
♦
דברי כמה מאחרוני זמנינו
ובדברי כמה מאחרוני זמנינו ראיתי שכבר הרגישו ברוב ככל הנקודות דלעיל. עי' בס' אור בהיר (פישר, בשו"ת סי' טו) שתמה על המג"א שהביא דברי האגודה. גם בס' אהלי טהר (האס, סי' ד אות ב) תמה על שעה"צ, וכתב שגם דברי האגודה שהביא המג"א יש לפרשם שחיבר הנסרים זה לזה באופן שכיסה איתם את כל הגג כבית, ואז פסול (וזה כדברינו הנ"ל). וכ"כ בס' באר המלך (רוזנטל, ח"ו הלכות סוכה עמו' יז) להכשיר. וע"ע בשו"ת קנה בשם (ח"ב סי' כז) שגם הוא הביא (באות ב) הראיות מהגמ' טו. ומשו"ע ומהראשונים להקל בקבוע במסמרים, ואח"כ האריך להביא דברי האחרונים שנחלקו בביאור דברי התוס' אם אסרו רק בדאיכא תרתי לריעותא גם שקבוע במסמרים וגם שאין הגשמים יורדים או שאפילו בחדא לריעותא סגי לפסול, עיי"ש באורך. גם בס' חמד משה (ס"ס תרלא) נשאר בצ"ע על המג"א שהביא את דברי האגודה, כי מהראשונים ופשטות הש"ס נראה לא כדבריו. וכן האריך בראיות להכשיר בס' ברכת יוסף (לנדא או"ח סי' כד), אך בסוף דבריו נסוג אחור כי מי יקל נגד האגודה ותוס', עיי"ש. ולהאמור גם האגודה יודה בזה שאינו דומה לבית כלל. וגם אם לא יודה, הרי הראיות מהסוגיא והראשונים והשו"ע רבו עליו להכשיר, והכי נקטינן וכמבואר. וכמו שפסקו בחזו"ע סוכות (עמ' לו) ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' צג). ורק לכתחילה, היכא דאפשר, יוציא את המסמרים כי אנו מחמירים לכתחילה שלא להעמיד הסכך ע"י דבר שאסור לסכך בו, אבל בדיעבד ברוכי מברכינן בלי פקפוק כלל. וכן העלה בשו"ת דבריך יאיר ח"ד סי' לא, ובסוף התשובה כתוב לאמר שהרב השואל שם שאל את פי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל והשיב לו להכשיר, עיי"ש. ובאמת א"צ לתורה שבע"פ כי כן מבואר להדיא בחזו"ע שם שהתיר לברך אפילו על סוכה דרך קבע שאין הגשמים נכנסים לה, וכ"ש נידון דידן.♦
העולה מן המקובץ: שסכך של נסרים הקבוע במסמרים הקרוי "פרגולה צפופה" אם נעשה לשם צל, כשרה. ואפילו אם נתכוון גם כן לצניעות שלא רוצה שיראוהו כשאוכל וישן ומטייל שם, גם זה כשר, כיון שמתכוון גם לשם צל ולא רק לצניעות (ורק אם יש לו עוד תשמיש מיוחד שעושה שם שאינו קשור לתשמישי סוכה, שהם: אכילה שתיה שינה טיול, ורוצה שלא יראו זאת, בזה סברת הגר"ז לפסול).
אלא שכל שנה לפני סוכות צריך לחדש בה דבר, דהיינו לתת עליה סכך טפח על טפח, או שיוציא כמה נסרים ויחזירם למקומם. ואם לא חידש בה דבר, יש מחלוקת האם יכול לברך עליה. ונראה להלכה שיכול לברך.
ומצד דין מעמיד בדבר שמקבל טומאה. בזה יש לבדוק: אם הנסרים יכולים לעמוד בלי הברגים, וכל נתינת הברגים רק כדי שלא יזוז עם הזמן, בזה כשר כו"ע דהוי מעמיד דמעמיד (מלבד סברת החזו"א שמחמיר במעמיד דמעמיד, שיחידי סגולה חוששים לה). ואם אין הנסרים יכולים לעמוד כלל בלי הברגים, בזה טוב לחוש לכתחילה לפרק חצי מהנסרים, דהיינו להניח נסר ולהוציא נסר ואז לפרוס סכך כשר על הסוכה. אך נראה דכיון שהדבר כרוך בטרחא מרובה, לכן יש להכשיר לכתחילה לסמוך על סיכוך הפרגולה כדעת רוב ככל הראשונים המכשירים מעמיד בדבר המקבל טומאה. והרוצה לטרוח ולא יקוץ מחמתה במצוות סוכה תבוא עליו הברכה.
עוד ביארנו באורך שאין שום חסרון ובעיה במה שהסכך מחובר במסמרים, ולכו"ע הסוכה כשרה לברכה. ומה שיש שכתבו לפסול סוכה המחוברת במסמרים, הוא רק כאשר קבע את הנסרים בסמוך זה לזה כמין בית, שאז נחשב לקבע הפוסל, אבל כשיש אויר בין נסר לנסר לכו"ע כשר אפילו שקבוע במסמרים.
עוד נתבאר שלהלכה אפילו בעשוי כמין בית בצפיפות, אם גשמים נכנסים דרך סכך זה, יש להכשיר את הסוכה אפילו לברכה, כי רוב הראשונים סוברים להקל בזה וכן דעת מרן השו"ע. ואפילו אם אין הגשמים נכנסים דרכו, המברך יש לו על מה שיסמוך, כיון שיש בזה מחלוקת בראשונים ודעת מרן שכשרה, וכמו שפסק בחזו"ע עמ' לז. ואין גריעותא לשיטתם במה שהסכך קבוע במסמרים, כי הם סוברים שסכך יכול להעשות בקביעות וא"צ כלל שיהיה עראי.
♦ ♦ ♦