מצטער בישיבת סוכה ומצטער בהכנסת אורחים - מעשה בהגרח"ע ופשרו
גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה. מעשה אחד שסופר אודות הגאון רח"ע גרודזינסקי, הוזכר בפי רבים ועורר מספר שאלות והערות. לפנינו המעשה כפי שהופיע בתחילה, הדיונים סביבו, והגירסה המדויקת של התרחשותו, עם משמעויותיה.♦
המעשה ודיונים אודותיו בכתבי הגר"מ שטרנבוך
כותב הגר"מ שטרנבוך (מועדים וזמנים ב, פ"ח):בזכרוני ששמעתי על הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל שנזדמן לו אורח בסוכות, ובשעת אכילה הסתכל הגרח"ע בחוץ והיה קר מאוד, ובמצב בריאותו הסכים שפטור מכוח מצטער, אבל האורח השיב לו שלו אין פטור ומוכרח לרדת, וע"כ ציוה הגרח"ע זצ"ל להכין לאורחו סעודה בסוכה, אחר רגעים הופיע הגרח"ע בסוכה לאכול, והאורח תמה הלוא בעצמו החליט שפטור מכוח מצטער ולמה שינה דעתו? אבל הגרח"ע זצ"ל פירש שפטור מצטער מפני הגשמים הוא רק ממצות סוכה , אבל לא משאר מצוות, וכאן לפניו מצוות הכנסת אורחים להנעים לאורחו ובזה אין פטור מצטער ולכן גם בקור ירד לקיים מצוה זו.
ומוסיף על השמועה:
ולדינא יש לפלפל אי יש חיוב הכנסת אורחים במקום צער, שאולי כיון ששורש המצווה להנעים לחברו, אינו מחויב במקום שמצטער דאמרינן מאי חזית, ומדינא י"ל להנעים גופן עדיף, וע"כ אין חיוב הכנסת אורחים במקום צער, או אולי היא חובת הגוף כשאר מצוות שמחוייבין גם במקום צער וצ"ע בדבר זה, ותלוי במידת הצער שמוכרח לסבול והנעימות שחבירו יזכה על ידו, ולת"ח נראה שוודאי מחוייבין גם במקום צער, וכאן בלאו הכי החמיר במצווה זו שבין אדם לחברו ולא שקל כפי חיוב הלכה לבד וזה פשוט.
ובחלק ח עמוד כ"ה הוסיף:
בעקר האי דינא דפטור מסוכה, אם חייב מדין הכנסת אורחים לשבת עם האורח בסוכה אף שהוא בעצמו מצטער, הנה לכאורה מבואר בפסוק וחי אחיך עמך, משמע דאינו מחוייב להתחסד באחיו יותר מעצמו, וכיון שהוא בעצמו פטור אינו מחוייב להצטער להנעים לחברו.
לעומת זאת, מעיר הגרמ"ש:
בתוס' קידושין כ. ד"ה כל מייתי הירושלמי שאם יש לו רק כר אחד והוא שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך, ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו זו מידת סדום, ולכן צריך לתת לעבדו. ותמה המנחת חינוך [מצווה מ"ב] הלא זהו נגד גמרא דילן בב"מ גבי קיתון של מים, שהוא קודם שנאמר וחי אחיך עמך.
תירוץ לכך נמסר בשם הגאון רבי אברהם טרופ זצ"ל:
דלא קשה, דהתם הוא חייב להחיות את חברו, ואם יתן לחבירו הלא חבירו חייב להחיותו, ובזה שפיר אמרינן שהוא קודם, אבל בעבד החיוב עליו לתת לעבדו, אבל עבדו אינו חייב לתת לו, ולכן ע"כ נותן לעבדו דווקא וא"ש.
וההשלכה לעניננו:
ומעתה באורח שמתארח בביתו החיוב הוא על בעה"ב דווקא, ולכן חייב אף שהוא מצטער, דהוי ככל מ"ע שחייבין גם במצטער, וחבירו שמתארח אצלו אינו מחוייב עתה במצוות הכנסת אורחים, כשהוא אורח אצל בעל הבית, ושפיר יש לקיים הדברים כמו שהבאנו.
לעומת זאת, בספרו חכמה ודעת (בראשית עמוד עו) רואה הגר"מ שטרנבוך אחרת את העניין, דווקא לאור התירוץ הנ"ל, ונראה שחזר בו:
... לפי זה כאן שיש ענין חסד בשני הצדדים, חסד לאורח להנעים לו, וחסד לעצמו לשמור את בריאותו, וכשיש אותו ענין בשני הצדדין, הוא קודם, ומן הדין אינו חייב לסבול להנעים להאורח, והגרח"ע מדת חסידות קעביד לכבד ת"ח ולא מצד חיוב
בתחילה השווה את המארח לאדונו של העבד אולם בהמשך הסיק כנראה שהשמירה על בריאותו של המארח היא חובה כלפי עצמו, וממילא אין צורך לומר שיש חובה על האורח לדאוג למארח[2].
♦
הערות נוספות לאור מעשה הגרח"ע
בשם הגר"י הוטנר נמסר (רשימות לב סוכות תשל"א אות ט):שאל אחד מבני החבורה, אם האב מצטער בישיבת סוכה אבל הבן אינו מצטער, אם יש חיוב על האב לישב בסוכה עם בנו מטעם מצוות חינוך, והשיב מרן זצוק"ל, דכך הוה מעשה אצל הגרח"ע זצ"ל שהיה איסטניס גדול בסוכה מהקור, ויצא מהסוכה, ואח"כ חזר לסוכה מטעם אורחיו, ואמר שמצטער פטור מן הסוכה, אבל המצטער איננו פטור ממצוות הכנסת אורחים.
למדנו במשנה בדף כ"ח, ע"א: "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לא כך היה מעשה, שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, ולא אמרו לו דבר? - אמרו להם בית שמאי: משם ראיה? אף הם אמרו לו: אם כן היית נוהג - לא קיימת מצות סוכה מימיך". בתוספות סוכה ג' ד"ה דאמר לך גרס "מעשה בר' יוחנן החורני שחלה", הערוך לנר תמה על גירסה זו: "תיבת שחלה לא נזכר במתניתין ולא בגמרא שם, וגם אי אפשר לגרוס כן דאם בחוליו בקרו אותו מה ראיה הביאו ממה שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר דיוצא בזה, דלמא לא אמרו לו כיון - דמדינא היה פטור מן התורה כדתנן (לקמן כה, א) דחולים ומשמשיהם פטורין מן הסוכה ואפילו בחולי כל דהו אע"כ דלא גרסינן שחלה". בספר משולחן רבי אליהו ברוך (פינקל, מועדים ב, קנ"ד) יישב[3] והוסיף: "יש לעיין מפני מה בכלל היה יושב בסוכה... מאחר שחולה היה... ויש לפרש ע"פ המעשה הנודע עם מרן הגרח"ע... וכזה י"ל גבי רבי יוחנן החורני שישב בסוכה לכבוד האורחים, ואף שלשון המשנה ומצאוהו... משמע שישב כך לפני שהגיעו י"ל מפני שהיה יודע שכל היום באים אורחים לבקרו… וזקוקים לסוכה, ולכן היה יושב שם משום מצוות הכנסת אורחים".
♦
האם מצטער המתחייב מסיבה אחרת יכול לברך?
בספר הליכות שלמה [מועדים, ב' עמוד קע] נכתב בשם הגרשז"א, שהסתפק בעקבות המעשה בגרח"ע:יש לדון בכל מצטער הפטור... כשיש סיבה אחרת המחייבתו לשהות בסוכה אם מברך על ישיבה זו, וכמו כן אם נשאר בה בלית ברירה כגון שאין לו מקום אחר להיות בו.
הרחיב לדון בספק זה הגר"א גניחובסקי (בנתיבות ההלכה לו עמוד 64)[4]:
יש להסתפק איך הדין אם באותה שעה היה אוכל הגרח"ע בסוכה, אם היה מברך לישב בסוכה, דהיינו אם פקע הפטור מצטער. יסוד הספק הוא משום שאין הפטור מצטער אלא כגדרי תשבו כעין תדורו שאם היה מצטער כן בביתו היה יוצא מביתו ג"כ, אך אם גם בביתו לא היה יוצא ה"נ מהסוכה אל יצא ואין בזה פטור מצטער, וכעין מש"כ הרמ"א[5] דאם המצטער מן הסוכה לא ינצל מן הצער ביוצאו מן הסוכה אינו נפטר, כי רק אם גם מביתו היה יוצא בצער כזה למקום אחר מחמת הצער בזה נפטר מדין תשבו כעין תדורו. וממילא בכה"ג שמחמת האורח הוצרך לשהות בסוכה וה"נ בבית היה נשאר מחמתו אף במקום צער י"ל דאין פטור מצטער. או דלמא י"ל דאין מתחשבים בסיבה החיצונית המכריחתו להישאר בסוכה ודנים לפי עיקר הישיבה שהיא בגדר מצטער. וספק זה אין לו הכרע בסברא אבל נטיית הדברים היא שנשאר הפטור מצטער.
בספר תורת המועדים (הרב אפרים עובד, עמוד קט) השווה בין הנד"ד להולכי דרכים היכולים לאכול בלי טורח (ראה לקמן הערה 4), החייבים לאכול ואף מברכים, וכתב: "גם אם חיזר אחר סוכה ואכל בה, נראה שיברך לישב סוכה… כיון שנכנס לישב בה הרי הוא מתחייב לאכול בה, ושאני מהולך בדרך מצווה דפטור מסוכה ואפילו נכנס לסוכה לא יברך... דהתם אין לו לעזוב המצוה ולישב בסוכה, ואינו יכול לחייב עצמו בסוכה דהוי זלזול במצוה", לעומת זאת בנדון דידן, מעשה הגרח"ע: אפילו אם אכל שם הוא לא בירך לישב בסוכה שהרי הוא מצטער, משא"כ הכא [הולכי דרכים] שאינו מצטער, רק פטור משום דלא הוי כעין תדורו, אבל הוא יכול לחייב את עצמו, וכן שמעתי מגדולי הוראה".
ראוי להזכיר כאן מחלוקת נוספת בדין מצטער, האם הוא פטור גם בלילה הראשון. כתבו התוספות (ברכות מ"ט, ב ד"ה אי בעי אכיל): "וא"ת מאי נפקא מינה אם צריך לאכול בשביל יום טוב או בשביל סוכות. ומיהו אומר רבינו יהודה דנפקא מינה כגון שירדו גשמים ואכלו חוץ לסוכה דהשתא אם לכבוד יום טוב שפיר אבל אם בשביל סוכה ביום טוב ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים דליפינן ט"ו ט"ו מחג המצות אבל בשאר ימים אינו צריך”. לעומת זאת, כתב הריטב"א (סוכה דף כז. בסוף ד"ה הא דאמרינן) דהראשונים נחלקו האם פטור המצטער חל בלילה הראשונה דסוכות כבשאר הימים או לא.
מסביר הגרי"ד סולוביצ'יק (רשימות שיעורים ברכות שם): "ונראה לומר בביאור פלוגתתם דנחלקו בגדר ההלכה שמצטער פטור מן הסוכה, האם זה רק פטור מחובת המצוה דלא רמיא עליה חיוב ישיבה היכא דמצטער, ברם אם יושב בסוכה עדיין מקיים מצות ישיבה בסוכה אף על פי שמצטער. או דילמא דמצטער פטור מן הסוכה משום דחל הפקעה בעצם מעשה הישיבה בסוכה, דלא חשיב תשבו כעין תדרו, וישיבה בצער בסוכה אינה מעשה ישיבה בסוכה כלל וחשיב כאילו הוא אוכל מחוץ לסוכה. דאי נימא דמצטער הוי הפקעה ממעשה הישיבה בסוכה אז אף בלילה הראשונה פטור דלא חשיב כאוכל בסוכה. משא"כ אם מצטער הוי רק חלות פטור מחיוב ישיבה בסוכה ומ"מ אם המצטער יושב ואוכל בסוכה שפיר אית ליה קיום המצוה, אזי י"ל דבלילה הראשונה שנתחייב לאכול בסוכה מגזירה שוה דט"ו ט"ו לא חל פטור מצטער". להבנה שמדובר בהפקעה ממעשה הישיבה, יהיה קשה יותר להבין כיצד יכול יהיה האדם לברך אחרי שהוא התחייב מסיבה צדדית. אך כיון שלהלכה הביא הרמ"א (תר"מ, ד) את דעת המחייבים מצטער בלילה הראשון [אמנם ראה מ"ב סקט"ו] משמע שאין זה אלא פטור של הגברא, יש מקום להבנת הספק.
♦
בפי חסידים
בקובץ קול התורה (ע"ה עמוד שצ"ה) הובא:מרן הבית ישראל זצ"ל היה רגיל לספר שפעם אחת באו אורחים בחג הסוכות להגאון רח"ע זצ"ל, והוא היה מצטער ולכן לא ישב בסוכה שלא יקרא הדיוט, ואמר להאורחים שיעלו לסוכה, אבל הוא מצטער ופטור... והוסיף הבית ישראל שאפשר מטעם זה חסידים יושבים בסוכה אף כשהם מצטערים ואין חוששים שיקראו הדיוט מפני הכנסת אורחים של האושפיזין.
על שמועה זו כתב בהרחבה הרב נחום רוטשטיין (נזר התורה כט עמוד קכח):
יש להסתפק אם כל אחד מישראל יכול להתייחס לענין האושפיזין כמכניס אורחים שלהם, או רק יחידי סגולה, דהנה כתב השפת אמת [סוכות תרמ"ד] – ואפשר כי בדורות הללו חביב ביותר לפניו יתברך מצוות סוכה שקראו בזוה"ק צילא דמהימנותא, כי הראשונים הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה וראו האושפיזין, ואנחנו אין איתנו יודע עד מה, ועכ"ז אנו חוסין בצילו, כמאמר [צפניה ג, י"ב] עם עני ודל וחסו בשם ה', אח"כ ראיתי שגם אמו"ז ז"ל אמר כעין דברים אלו שנקרא עתה יותר צילא דמהימנותא - ולפי"ז יש להסתפק אם רק מי שזוכה לראות את האושפיזין הוא בגדר מכניס אורחים שלהם או גם כשאין רואים. ומלשון ההזמנה שמזמינים האושפיזין, אזמין לסעודתי... משמע שגם כלפינו יש בזה מעניין הכנסת אורחים.
ע"פ זה רוצה לבאר מנהג חסידים:
ובזה נבין בסוד חכמים ונבונים שהיו נכנסין לסוכה גם כשהיו בבחינת מצטער, והעירו בספרים דלכאורה מאחר שמצטער פטור מן הסוכה א"כ היושב בה עובר בבל תוסיף, ולהנ"ל מבואר שהם נכנסו לסוכה בשביל לקבל את האורחים דהיינו האושפיזין.
ומוסיף לחדש שהדבר נלמד מאברהם אבינו:
ואפשר שזה עצמו ילפינן מאברהם אבינו ע"ה, שהרי ישב פתח האוהל להמתין לאורחים, ובוודאי שהיה אז בגדר מצטער, שהרי אותו היום יום שלישי למילתו היה, ואעפ"כ נתעסק בהכנסת אורחים, ובזכות זה זכה במצוות סוכה לבניו, ולכן בזכות זה יכולים בניו להכנס לסוכה גם כשיהיו בגדר מצטער כדי לקבל את האורחים דהיינו האושפיזין.
♦
קשרים נוספים להכנסת האורחים של אברהם
הגמרא בבבא מציעא (דף פז עמוד א) אומרת:ויקח חמאה וחלב ובן הבקר, ואילו לחם לא אייתי לקמייהו! - אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר: אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה.
והקשה רבינו בחיי (בראשית פרק יח פסוק ח):
ויש לשאול בזה, כי אם היה אברהם אוכל חולין בטהרה, לא היה זה חובה על שאר בני אדם. ואולי כוונת החכמים שלא רצה להאכילם ממה שלא הורגל לאכול ממנו. והנכון לפרש כי היה זה מפני אסור חמץ, ולפי שהיה אברהם אוכל חולין בטהרה סלקה את ידיה מן העיסה, ואברהם חשש לאסור חמץ, שהרי זמן הפסח היה
בספר יעטה מורה (עמוד פ"ח) הביא שאלה זו וכתב:
ומיישבים זאת ע"פ מעשה שהיה עם הגרח"ע… שכך מצוות הכנסת אורחים היא לשבת עם האורח, ועליו לקיים המצווה בשלמות. ובארו בעלי המוסר, שכאן יש מושג חדש בהכנסת אורחים ובשאר המצוות שכשאדם מכניס אורח חייב לתת לו בדיוק ממה שהוא אוכל.
ואולי דבריו רמוזים כבר בתירוצו הראשון של רבנו בחיי.
בספר טעמא דקרא [פרשת וירא] כותב הגרח"ק:
והשענו תחת העץ - בר"ה י"א א מבואר דבסוכות היה מעשה זה ואף דבתוס' כתבו שם ימים קודם סוכות ע"ש בפנ"י דלאו דווקא, רק דלמסקנת תוס' הוא דוקא בסוכות וכיון דקיים א"א כל התורה כולה, נראה דהאי עץ תלוש היה והיה סוכה וכ"ה בבמדב"ר פי"ד סי ב והשענו תחת העץ שעשה להם סוכה.
ולפי הנחות אלו הוא מפרש פסוק בפרשה:
ולפ"ז יש לפרש ואקחה פת לחם וגו' אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם, משום דהולכי דרכים פטורין מסוכה. אך מבואר בסי תר"מ ע"ש במ"ב ק"מ שאם נזדמן לו סוכה בלי טורח חייב בסוכה[6], וז"ש כי על כן עברתם על עבדכם ונזדמן לכם סוכה בלי טורח ולכן תכנסו ותאכלו פת לחם בסוכה.
ובקובץ קול תורה הנ"ל כתבו על פי הנחות הגרח"ק דבר בעניינו המתקשר לדברים שנידונו לעיל:
כתוב בר"ה י"א דהמעשה של אאע"ה עם המלאכים היה בחג הסוכות וכיון שקיים את כל התורה צ"ל שהשענו תחת העץ הכוונה לעץ תלוש, והייתה זו סוכה וכ"ה במדרש רבה [במדבר י"ד, ב] והשענו תחת העץ שעשה להם סוכה. וכיון דהיה יום שלישי למילתו והיה חולה ומצטער ולכן לא נכנס לסוכה שלא יקרא הדיוט, ולכן מסר נפשו למצוא אורחים כדי שיוכל להכנס לסוכה ע"י מצוות הכנסת אורחים
♦
גירסה שונה מעט של המעשה
כותב הרב אברהם וינגורט, תלמידו ומנחיל תורתו של בעל השרידי אש (זכרונות השרידי אש עמוד סג):כך סיפר הרב את המפגש עם הגאון רח"ע בסוכתו בווילנא - באתי פעם בחג הסוכות לבקר את הגרח"ע זצ"ל בווילנא. רח"ע פתח את הדלת בשמחה של מצווה, הוא היה לבוש בחלוק חם, וביקש ממני שאכנס לסוכה ואתכבד, והתנצל שלא יוכל ללותי כי הוא מצונן. הלכתי לסוכה, ולפתע אני רואה את רח"ע נכנס לבקר אותי בסוכה. אמרתי לו – הרי אמרת לי שאתה מצונן? רח"ע שתק ולא ענה. ואז אמרתי לו: אני אגיד לך למה רגליך הובילוך לסוכה. אמנם כתוב שמצטער פטור מסוכה, אך לא כתוב באף מקום שמצטער פטור מהכנסת אורחים... רח"ע נענע בחיוך מלבב.
והנה הרב וינברג הוא המקור לסיפור, וממנו שמעתיו יותר מפעם אחת. הרב היה מקפיד שהסיפור ימסר כהוויתו, כלומר, שרח"ע שתק, והרב וינברג הוא שאמר לו מה הניאו לבוא. ואולי חשב הרב וינברג שמן השמים הוליכו את רח"ע בכדי שישמע את "סוד" הליכתו. ואולי, גם רח"ע היה מודע למה שנאמר לו ע"י הרב וינברג, אך הוא הקפיד לא להגיד זאת, בכדי לא לתת לאורחו את התחושה שהוא מצטער בהכנסת אורחים... וגם זוהי הכנסת אורחים הצריכה לימוד.
ובהערה שם הוסיף: "ראה בספר מו"ז... המביא מעשה זה כבסיס לדיון הלכתי ...וממנו משתמע שבעל המימרא... היה רח"ע... אך המעשה לאשורו הוא כפי המופיע כאן, וכך אישר בפני הגר"מ שטרנבוך, כי בעת כתיבת הדברים נשכח ממנו פרט זה, וכי המקור לסיפור... הוא בשיחה ששמע מפי הרב וינברג עצמו. אני מוצא לנכון להעמיד את סיפור המעשה על דיוקו, כנדרש בעובדות המסופרות על גדולי ישראל, ובפרט בסיפור העוסק בשני גדולי עולם שהדקדוק במידת האמת הוא מן הדברים דהוו זהירים ביה טפי".
♦
דעת פוסקי זמננו
הרב מרדכי ציון (שו"ת השואל ח"ג סימן כ"ה) שאל כמה וכמה ת"ח את השאלה הנ"ל, האם חייב בהכנסת אורחים במקרה שפטור מסוכה משום מצטער. הגר"א נבנצל כתב לו - כך נהג הגרח"ע. גם הגרש"א שטרן כתב - בפשטות לא מצינו פטור מצטער בהכנסת אורחים, וכ"נ מרח"ע, אולם הגר"י ליברמן, בעל משנת יוסף כתב - אינו חייב, כי התורה דרכיה דרכי נועם, וצריך לקיים הכנסת אורחים כמה שאפשר, ובאם אין אפשרות פטור. וכן הובא מהגר"ח קניבסקי (שירה חדשה עמוד תצ"ד) שנשאל אם זו חובה, וענה: חסידות.נזכיר לסיום כי בספר אוצר מאמרים לב ישראל (הרב נולמן עמוד קטז) למד ממעשה זה דבר נוסף:
אמרתי לתלמידים נחזור פעם נוספת על הסיפור, תזכרו שר' חיים עוזר בתוך זמן קצר שינה דעתו ושינה דרכו בתחילה הוא אמר לאורח שהוא פטור מסוכה ואחרי כמה רגעים הוא אמר שאף על פי שהוא פטור ממצות סוכה יש לו חיוב במצות הכנסת אורחים. מכל זה אנו למדים כלל גדול בעניין מעשה המצוות ורכישת מידות טובות כל פעולה ופעולה של אדם דורשת ממנו לראות את התמונה השלמה של הדבר אלא שזה לא פשוט כדי להצליח בדרך זו יש צורך להשתמש בחכמה בהסתכלות בכל רוחב כל מידה ומידה וכל מעשה ומעשה בתחילה רבי חיים עוזר ראה את העניין של האכילה בסוכה כחיוב במצות סוכה לבד ולבסוף הוא קשר את זה עם העניין של מצות הכנסת אורחים.
♦ ♦ ♦