שום שכל בסוכות מהמקרא
בסוכות תשבו - בסוכות ממש או שם מצוה[2]
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְָקוק אֱ-לֹהֵיכֶם. (ויקרא כג, מב-מג).מפורסמת המחלוקת בפירוש משמעות הסוכות שהושבוישבו בהן ישראל. שבתלמודא דידן (י"א:) באה כך: 'ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם'. וכך נחלקו במכילתא, בנסיעת ישראל מרעמסס סוכתה (בא י"ב ל"ז), ושם נוספה על שתי שיטות אלו, שיטת חכמים שהכוונה היא לשם מקום.
ויש לדון מהי משמעות סוכות אשר בהוראת התורה, בסוכות תשבו. האם הכונה סוכות ממש או שם מצוה[3].
לשון אחר, כפי הנראה שעם ישראל ישבו בסוכות, בזמן מזמני הליכתם במדבר, ולכן השם סוכה בלשון העם, הייתה סוג מסוגי בתים[4], 'אהל מה' (כלשון רלב"ג). ובזמן זה או אחר[5], עם ישראל עשו סוכות, לדור בהן בחג הסוכות. ויש לדון האם היו אלו אותן סוכות. האם הסוכות שציוותה התורה לרוב הלכותיהן, היו אותן הסוכות שישבו בהן, או שלא. לדוגמא, סוכה רגילה אפשר לסכך בכל, בכלים, בגדים או עורות. סוכה רגילה אינה מסתפקת בשיעור מצומצם, ואינה מסתפקת בשתי דפנות ושלישית טפח. מה שאין כן הסוכה שציוותה תורה, שא"א לסכך בכל, ומסתפקת בשיעורים מצומצמים למדי.
אם אין אלו אותן סוכות שישבו בהן ישראל במדבר, אלא סוכות מצוה. הרי שההלכות והדרשות שאמרו חכמים, אינן בפשוטו של מקרא 'בסוכות', שבפשטות, הכוונה היא - שבו בסוכות הידועות לכם, וצריך לבאר למה לומר כן[6].
ובדלות דעתי נראה לי, שאכן שבעיקרן הן אותן הסוכות. ולפיכך בהוראת התורה בסוכות תשבו, יש הנחה ראשונית ונחוצה, שעליה הונחו רוב דיני הסוכה – הסוכה היא 'אוהל מה'. הסוכה אינה חפץ שמיוצר בשביל המצווה, כדוגמת תפילין.
ועל כן כשיבואו לדון בכשרות הסוכה, כגון בפער בין הסכך לבין הדופן, ידונו במבט מציאותי (מובן שלאו דווקא מבטנו אנו, ומהו המבט הקובע, זהו עניין נפרד), ולא תבוא גזרת מלך שתכשיר זאת, במנותק למציאות. כך טענתי העקרונית, ולהלן אפרט מקצת רווחיה.
ואדגיש את שכבר כתבתי, שנכונות הדברים היא לעיקר דין הסוכה, ולא ימלט שחלק מדיניה נידונו מהשפעות אחרות, כלליות או מקומיות[7].
♦
א. דיוני סוכה[8]
בהתבוננות בהלכות סוכה ובפרטיהן, נראתה לי טענתי. ואדגים רק מעט. ומקוצר היריעה לא הרחבתי בכמה הלכות, שעל אף כלליותן, קשה להבין איך הן מתיישבים הן עם טענתי שהסוכה היא 'אוהל מה', כגון 'פי תקרה', או הלכת לבוד, שיש להתבונן בה (עיין שבת צז. ומאידך עירובין טז. וכאמור לא ארחיב כאן).שני פירושים פירשו בראשונים בצורת הלכת דופן עקומה. וכך הביאם הערוך (ע' דפן): 'פי' אם נפחת הבית וסיכך על גביו והיה בין הכותל לסיכוך ד' אמות כשרה חזיה לדופן הבית כמאן דקריב לגבי הסכך עצמו. פ' אחר חזייה לתקרה של בית שהוא סכך הבית כשר' והיא פחות מד' אמות כמו שהוא דופן עקומה ודפנות של בית עקומות עד הסכך'. ע"כ דבריו[9]. ורש"י (יז.) הכריע כצד השני, מכוח קושיה אחת 'דאם כן גבי אויר נמי נימא הכי'. פירוש דבריו, שאם הדופן הועתקה לתחת הסכך, מדוע הלכת דופן עקומה נאמרה רק בסכך פסול ולא באויר. וכן דעת הרא"ש.
ובבית מאיר (תרל"ב א') בירר שדעת הטור כצד הראשון. ועל קושיית רש"י, דגבי אויר נמי נימא הכי, עונה הבית מאיר: 'דהכי גמירי הלכתא, דאויר בג' טפחים סגי לחוץ(=לחצוץ) ושלא לומר בו דופן עקומה, וסכך פסול דוקא בד' אמות, והוי כמו גזה"כ'. ולכאורה דבריו מובנים, וא"כ יש לדעת מה יענו הראשונים לטענה זו[10]. ואפשר לענות בתשובות שונות, וגם הבית מאיר עצמו המשיך ותירץ בדרך סברא. אולם לפי טענתי מבוארים הדברים, דופן עקומה יש בה הגיון[11], המתיישב עם 'אוהל מה', אשר שייך בסכך פסול ולא באויר. והגיון ההלכה הוא שהסכך פסול מוגדר חלק מהכותל, וברור שאינו שייך באויר. ואם אמרת שצורת ההלכה היא העתקת הכותל, אמרת שלא הולכים אחר הגיון זה, ודופן עקומה גזרת מלך. וא"כ הקשו הראשונים, מהיכי תיתי שההלכה לא נאמרה באויר. ולכן פירשו את פירושם.
עוד נקודה מראה זאת ביותר. אחרונים דנו בדין קרקע הסוכה, לגבי איסור הנאה בקרקע, ולפסול סוכה שקרקעיתה גזולה. וכן יש שדנו על מדידת שיעור הסוכה, אם מודדים מהקרקע, לפסול עשרים אמה ולהכשיר עשרה טפחים[12], ונראה ברור שמודדים מהקרקע ולא מגובה רוב גופו או עיניו (תלוי בטעמי הפסול). והדבר קשה. ומצאתי שבירושלמי (ה"א) דנו בזה הענין (לפי גרסאות) ופשטו: 'ברם הכא (בשונה ממחיצות כרמלית) התורה אמרה בסכת תשבו מקרקע סוכה את מודד עשרים אמה'. ואם אוסיף אגרע.
ואפשר שדרשת רש"י (יד.) ותוס' (ב. ד"ה כי): 'סוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל השנה' ג"כ באה מזו הסברא, שמשמעות סוכה סוג בית ולא חפץ מצוה (וע"ע בשפת אמת בדף ט: במשנה). וכך גם אפשרית פרשנותו של ספר בית השואבה (במין הראוי לסכך אות ק"ו) בדין היראים שהובא בהגה"מ (פ"ה הכ"א), שסככה בנסרים אפילו פחות מג' פסולה, דלא הויא כמין בית אלא בית ממש. ובבית השואבה נקט שפסולה מן התורה, ולפי האמור יבוארו דבריו. אמנם בכל מקרה, המג"א (תרכ"ט כ"ב) ועוד הבינו שזהו דין דרבנן, וכך נראה לדלות דעתי. ואולי אפשר לבאר כן את דברי הריטב"א (כו. ד"ה פרצה) שאת דרשת 'תשבו כעין תדורו' למדים מכוונת המצוה שאמרה תורה בסוכות תשבו שבעת ימים, כלומר כמו שהייתם יושבים בבתיכם. אבל ייתכן שאין ביאורי ביאור דבריו, אלא דרך כללית בסברת חכמים.
הט"ז (תרל"ב ד') הטעים בשינוי דין אויר מסכך פסול, בשיעור (שזה לכו"ע) ולשינה תחתיו - 'נראה לי הטעם שבאויר נראה לעין טפי ההפסק בסכך ממה שנראה בסכך פסול'. ובקרב"נ (פ"א ל"ו ל') ובהגהותיו נתיב חיים על השו"ע, כתב על דברי הט"ז 'ולא ידעתי מי הכריחו ליתן טעם על הל"מ אלו יותר מהלכות אחרות'[13]. ואף שהט"ז נתן טעם דווקא בזו ההלכה, אפשר לפרש לפי דרכי שבמצוות סוכה באה ההוראה שהיא מין בית[14].
ולמול אלו, יתכן להקשות מדברי רש"י (ב: ד"ה לימות המשיח): 'אותם סוכות יהיו לצל לעונג ולמסתור אבל סוכת מצוה אינה לצל'. אבל לא נראה שכונת רש"י שסוכה אינה לצל, שהרי היא כן לצל, אלא כוונתו לומר שאין היא מוכרחת לצל, וכאשר ביאר את דבריו בשפ"א (שם ד"ה ושחמתה). ואם נקשה מדברי תוס' (ז. ד"ה ויעמידנו) שכתבו שלא אתי אויר דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לראש תור, מפני שהיא מחיצה דאורייתא והלכתא גמירי לה. ומשמע שמסברא אין זו מחיצה, ואך גזה"כ היא שהיא חוצצת. יש לענות בשאלה מה גדרה של דופן שלישית, והאם אין כוונת התוס' שאין גדרה מחיצה ממש.
אבל הראי"ה (למועד א'. בתוך דבריו) כתב אחרת: 'שדוקא זאת הסוכה שהיא נבנית דוקא בצורה כל כך קלושה עד שמצורתה החיצונה אינה ראויה לכאורה להיות נקראת אפילו בשם של בית דירה. היא היא הראויה להיות לנו למגדל עוז ולמבצר מפני כל אויב ומתנקם, כי באיזה אופן תוכל הסוכה הפרוצה והפתוחה מעברים להפך לבית דירה, - הוי אומר לא מפני החוזק החמרי שבמחיצותיה הקלושות והחלות, אלא מפני שהחוק, דבר ד' אשר גזר אומר שבימי החג הקדוש הזה, חג האסיף, זאת היא דירתנו'. ע"כ מדבריו. ולדלות דעתי אין זה נכון[15], אלא סוכה היא מסוגי הבתים, וכטבע העולם ישנם בתי עראי. וכאשר ביארתי במהלך הדברים. ואף בדפנות הסוכה יש מציאות כזו, וראה בדברי רלב"ג שהבאתי בתחילת הדברים, בהגדרתו את הסוכה 'אוהל מה', שביאר דווקא את ענין הדפנות לפי הלכת שתים כהלכתן ושלישית טפח, וכתב 'כי כן דרך האהלים', וראה גם בדברי רש"ר הירש שם. ובירושלמי (ה"א) 'בית מגופף ואין סוכה מגופפת, והרי אכסדרה שנפרצה’ וכו', וראה בהערה לעיל גבי טפח שוחק.
♦
ב. בחלל הלשון[16]
סוכה, ושכיית ענני הכבוד
אמרתי שסוכה היא אוהל מה, סוג בית וכו'. איני יודע מהן תכונות הסוכות, ובמה שונות הן מתכונות האוהלים והבתים. ואך דרשתי בשורש לשון סוכה, ובדרך אפשר העליתי הבנה. ואדגיש, שדברי הם בגדר אולי.סכך - שורש סוכה, ודאי קרוב לכסה, וכמו שמצינו הרבה 'לשון סכך וכיסוי'. והחילוק בין סכך לכסה[17], יש לומר בהקשר שורש סכך לשורש סכה, שהוא ראיית וחמדת הלב (ומצינו בכמה מקומות שנחלקו הפרשנים האם הכונה לסכך או לסכה. ובהקשר לסוכה ראה בדברי רבינו בחיי בכד הקמח בערך סוכות. ובפרי מגדים (א"א תר"מ י') כתב בצחות: 'דסוכה בעינן סוכה ורואה נפלאות ד'), ואבאר.
בית, אוהל או כל מעון, הם מקומות שנועדו להגן הגנות למיניהן, כל מקום לפי ענינו. וסוכה גם כך, באה לכסות מן השמש ועוד. עם זאת, ייחוד הסוכה הוא שבונים אותה במהלך עיסוק אחר, כגון חיילים והולכי דרכים או שוהי כרמים וכיוצ"ב, הסוכה אינה נבנית כי צריך בית קבוע. ועל כן מסמלת היא חוסר קביעות, בלי קשר לסוכות המצווה, ראה 'בנה כעש ביתו וכסכה עשה נוצר' (איוב כ"ז י"ח) ובפרוש רש"י שם 'שאינם של קיימא'. וכן סוכות רקב"ש (ח:). וא"כ עיקר הבדל הסכך מכיסוי, הוא שסכך מסמל שבוניה עושים עוד משהו בו זמנית, שומרי פרות או ממתינים לציד, או כל דבר אחר, וכלשון הרמב"ם (ראה בהערה האחרונה): 'כדרך שעושים העמלים שוכני המדברות והיערות'. ואשר יביט יראה שבמשמעות סוכה כבית בתנ"ך, בדר"כ מוזכרת כעין זה[18], בכרם או בהליכה במדבר[19], ואין זה אומר שזה דווקא בית ארעי, אולם מסתבר שבדרך כלל יהא כך (ולכן זה ענין כיסוי), ולא אאריך בזה. מ"מ אין הבדל סוכה משאר סוגי בתים הבדל מעשי במבנה הבית, אלא הבדל מבחינת רצון המשתמש, בעשייתו את מעשיו האחרים ויושב בסוכה.
ואולי הבדל שמהותו רעיוני, בא לידי ביטויו בהשוואת הלשון לסכה, שהיא כאמור מחשבת הלב [השווה גם לשורש סכת. ואפשר שגם מזה בא הוראת סך בלשון חכמים, ככלל הדבר. ובמקרא 'כי אעבור בסך' (תהילים מ"ב ה') נחלקו הפרשנים האם בא משורש סכך או סך ככלל].
א"כ, סכה הוא כיסוי, ובא כשפועלים עוד פעולות בזמן הצורך בכיסוי זה. ובכך תבואר ההבנה שהסוכות שישראל ישבו במדבר, היו האהלים (ראה הערה ג'). שיתכן שצורתו אוהל כל שהו, ותוכנו סוכה מפני שעשו פעולות אחרות בשעה שישבו בו. ועוד יש לעיין מתי בא בענין האוהל ומתי לא, ובדברים דומים.
ואולי בדברים אלו אכוון בכוונת רש"י, בפירוש סוכה לימות המשיח (ב:) שכתב 'לצל לעונג ולמסתור'. ומדוע הוסיף לעונג, שאינו במקרא שם ולא בגמ'. ולפי דברי אומר, שעל כן זה נקרא סוכה, שנעשה פעולה אחרת בזמן הסיכוך - העונג[20].
♦
ג. פרש ענן למסך
לר"א שפירש סוכות ממש (לאשר כתבו כמה אחרונים[21] שגרסה הנכונה היא שזו דעת ר"א), נראה שמובן היטב פשט הפסוק. הן במילה סוכות, והן במשמעות שישבו בסוכות זכר לסוכות (ואשר צריך ביאור הוא מה ייחוד סוכות אלו שנתייחד בהם החג, והמבארים ביארו). ור"ע[22] שדרש את הפסוק שאלו ענני הכבוד, יש לדעת כיצד ביאר הוא את הפשט, מלבד לשון הושבתי, שפשטותה מתיישבת עם דבריו[23]. וגם יש להבין מדוע נקראו העננים סוכות, ולא מבצר, לדוגמא. ולגבי סוכות בפרשת בשלח הראה ר"ע את המקרא 'וסוכה תהיה לצל יומם וגו', וגם בזה צריך להבין מדוע נקראו סוכות. וגם אשר הזכרתי מקודם, בנפילת לשון בסוכות תשבו על כי בסוכות הושבתי, צריך ביאור. אולם על זאת אפשר לומר, שאין הסוכות שצוו לשבת קשורות לאותן הסוכות. וזכירת וידיעת ישראל מענני הכבוד שהושבו ישראל במדבר היא עפ"י צווי ד', ולא הסוכה מזכירה (ואפשר גם שהיציאה מהבית לסוכה היא המעוררת. וראה במה שדן בזה המהר"ם בריש סוכה).ולפי אשר ביארתי בפ"ב, נראה לבאר גם ענין זה. אין ענין ענני הכבוד כבית, אלא כסוכה. מכיון שהם באו גם למטרה אחרת לנחותם ולהראותם הדרך[24], שהוא אשר אמרתי שהוא ענין סוכה. ולא באו העננים להיות בית לצורך בית, וכאמור בפרק ב'. ועל כן יקרא שמם עפ"י מהותם, סוכות. וכנראה כן יתבאר גם המקרא בישעיה הנ"ל. ומובנת גם היזכרות ישראל בענני הכבוד בישיבתם בסוכות.
♦
ד. סוכות בימי עזרא
הכתוב בנחמיה (ח') אומר:יג וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר, וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. יד וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה, אֲשֶׁר צִוָּה יְקוָק בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. טו וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת, לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב. טז וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱ-לֹהִים, וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם. יז וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת, כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא, וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד.
את הקושיה והתמיהה היותר בולטת, היא הכתוב בפסוק האחרון שלא עשו כן מימי ישוע, תמהו בתלמודא דידן[25] בערכין לב: 'אפשר בא דוד ולא עשה סוכות עד שבא עזרא', ולמ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה, כתבו שם שהקיש המקרא ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, ולאידך, שעזרא סכך והגן עליהם בביטול יצר הרע דע"ז, ובא הכתוב להקפיד על יהושע שלא עשה כן, ועל כן קראו ישוע ולא יהושע[26].
אמנם בפשוט המקרא, שהכוונה שלא עשו כן מימי עזרא, נותר הקושי. ועוד תמיהות וקושיות יש בפרשה, ובולט הקושי שבקרא - 'וימצאו כתוב בתורה וגו'. וכן עוד תמיהות[27]. וראיתי שכתבו בביאור מקרא זה כמה ביאורים, וכעמיר לגורן קיבצתים, ובקצרת האומר כתבתים.
תחילה אדבר האם שכחו את מצות סוכה, שנאמר 'וימצאו כתוב בתורה וגו''. יש שאמרו שאכן רוב העם שכחו את המצות, אבל המיעוט לא. ראה בדברי ריה"ל (הכוזרי מ"ג ס"ג) וכנראה גם רמב"ן (במדבר ט"ו כ"ב). וכן לגבי ערבה[28], ראה בתוס' (סוכה מד. ד"ה והא[29]). ויש שנראה מדבריהם שאכן שכחו העם כולו, ראה בחידושי ר"ן (סנה' כא:). ואולי היה אפשר לדייק כן מדברי רש"י וריטב"א בסוכה כ., שכתבו בדורות רבי ורבי חייא שלא נשתכחה תורה ממש, הרי שבדורו של עזרא כן. אך ראה שם, מד. שלדעת רש"י הגמ' שללה זאת. וגם בדעת ר"ן נראה לבאר שאין כוונתו ששכחו את המצות עצמן, אלא את דיניהן. וכמו שכתב הכתב והקבלה (אמור כג, מב בתירוצו השלישי והמרווח) שעזרא לימדם תושבע"פ שבמצות סוכה[30]. אלא שטענה זו צריכה בירור, מדוע דווקא דיני סוכה, הוצרך ללמדם, ולא לימדם דיני שבת, יום כיפור או נדה, היותר חמורים[31] וסמוכים בזמן.
ובכתב והקבלה שם הקדים ב' תירוצים על אותה הדרך, שהכוונה שמצאו בקריאתם את ספר התורה. ודחוקים הדברים.
ולעצם קיום המצוה, בביאור מעלתם בעשיית הסוכה, שנאמר 'כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד'. יש שאמרו שאין זה אלא גוזמא, ראה בדברי ריה"ל (שם), בפירוש דעת מקרא ובמאמרו של ר"ר ועקנין (המעין מ"א א'). ודוחק לפרש כן.
יש שאמרו שלא היה ענין מיוחד בסוכה, אלא בעצם כינוס העם ולימודו בתורת ד', וידמה שכן היה בימי ישוע בן נון, ראה בפ' רלב"ג. או שהיה זה על כל מצות שבחג הסוכות ועל השמחה שבחג, ראה בדברי הרקח (בס' רי"ט), בפ' רד"צ הופמן ובבן יהוידע (בערכין כאן, ודבריו צ"ב).
ויש שפירשו שהיה שם הידור מיוחד, ראה בפירושו השני של רלב"ג ובמצודות, וצריך ביאור מהו ההידור. והראי"ה (תורת השבת והמועד שם) תירץ שאז למדו את מצות הכנת הסוכה[32] ומעלתה.
ויש שטענו שעד אז לא היה אפשר לעשות סוכות ברה"ר, ועל כן תליא בכיבוש ובתנאי בי"ד, ראה בדברי המלבי"ם שם, ובנתיב אחר באותה דרך כתב השו"מ (מהדו"ק ח"א קכ"ד). ודבריהם לא לכו"ע (ראה ס' תרל"ז, ואולי תלוים הדברים גם בדין לינה בעולי רגלים).
ויש שתירצו שעד אז היו פטורים עולי הרגל, מעיסוקם במצוה, ראה בדברי הקה"י בספרו ברכת פרץ (אמור). וצריך לומר על דבריו שאין ההבדל נעוץ בשאלה היכן כלל העם גרו (שכבר לא גרו בירושלים ככתוב בעזרא ב, ע וג, א) אלא גודל העם, שעכשיו היה קטן בהרבה. וזה דוחק, ששמחו על דבר כזה[33]. ועיין ציץ אליעזר (י"ח ל"ח) על דברי הרקח.
וחכם אחד טען לי חידוש גדול, שמשייכות ארץ ישראל למצות הסוכה[34] נאמר, שבזמן הגלות בטלו[35] מעשות סוכות. ורק אחר חורבן הבית השני גדרו וקבעו את מצות סוכה.
ובדלות דעתי אדרוש, לפי אשר כתבתי, שבהוראת התורה בסוכות תשבו, יש הנחה ראשונית ונחוצה, שעליה הונחו רוב דיני הסוכה – הסוכה היא 'אוהל מה'. הסוכה אינה חפץ שיוצר בשביל המצוה, כדוגמת תפילין. כשיבואו לדון בכשרות הסוכה, כשיש פער בין הסכך לבין הדופן, ידונו במבט מציאותי ולא תבוא גזרת מלך שתכשיר זאת, במנותק למציאות.
א"כ, אטען[36] שהמשותף בדורות עזרא וישוע, הוא שעלו כל העם לארץ דרך מדבר, שהוא אחד מן המקומות שעושים סוכות, על כן כולם ידעו היטב מהי סוכה[37], וכשבאו במצוה זו היו להם סוכותיהם[38]. ובמצוות אחרות כגון שבת, ויום הכיפורים, היה פשוט לעם שיתאספו וישכילו מדברי עזרא בדיני המצות, אבל בסוכה כיון שהבינו מהי לא חשו צורך בכלל ההלכות, והיו הולכים לסוכותיהם מזמן עלייתם ודרים בהן, ויתכן שבדיני התורה פסולות הסוכות, בסכך פסול וכדומה[39]. ועל כן אספום ואמרו להם שאינו כן, ויש דינים והלכות במצוה זו. וכביאור הכתב והקבלה 'וימצאו בספר התורה' שמצאו את 'מסכת סוכה', ומובן היטב מה ייחודה של מצות סוכה שנזקקו לזאת[40].
ואמשיך ואטען, שמכיוון ש'סוכה כמין בית' והתורה הורתה על הסוכות הקיימות, נמצאו העם עושים סוכה שהיא בטבע העולם אבל לא כהבנתם, וזאת מעלה רמה. שהמפרידים בין דין התורה לסברתם, ואומרים זו המציאות אבל דין התורה אינו נידון עפ"י המציאות, מסתבר שהם במעלה. אבל אלו ששומעים לדבר ד', ובעיקר זו שבתושבע"פ (שכאמור רפו בה ידיהם), להבין שזו מציאות הסוכה ולא כהבנתם, רמים במעלתם יותר. ודבר זה מיוחד בסוכות שעשו דורות העליה לארץ בימי יהושע ועזרא, ועל כך נאמר בקרא 'ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאוד'. וינתן לב להדגשה 'הקהל השבים מן השבי' שאינה מודגשת בפסוקים קודמים[41], והדבר טוב, כיון שזהו ההבדל משאר הדורות.
ויבואר גם המקרא שבא מיד לאחר מציאתם בתורה את מצות הסוכה, 'ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב', אשר בסוכה (י"ב.) דרש בו רב חסדא מהו הסכך הכשר. ולפי הדברים אבאר, שאת זאת למדו במה שמצאו כתוב בתורה[42].
♦
ה. מי שפך למי
ברח דודי אל שלם סוכך.ואם תעינו מדרכך. אנא הצץ מחרכך.
ותושיע עם אני ומתכך. חמתך מהם לשכך.
ובאברתך סלה להסתוכך.
(רבינו משולם)
על ירידת גשמים בסוכות, מפורסם משל המשנה (סוכה כ"ח:) 'משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו'[43]. ופחות מוכר ספק התלמוד (כ"ט.): 'איבעיא להו מי שפך למי ת"ש דתניא שפך לו רבו קיתון על פניו ואמר לו אי אפשי בשימושך'. ובביאור צדדי ספק הגמ', פירשו רש"י ורשב"א (בתשובה, ח"א נ"ז), האם ישראל, שהוא העבד, לא עבדו כהוגן ובמקום למזוג מים שפכו קיתון, או שהאדון שפך קיתון לומר לו צא מלפני דאי אפשי בשימושך. ומהרש"א כתב על זה: 'ואין זה נראה שיהא שפיכת קיתון משל לישיבת סוכה'.
ולפי דרכי אסביר במשל, ראובן בא לביקור ידידות בביתו של אחיו שמעון. שמעון עבד בחצרו, בזמן שראובן הגיע. הוא ניגש אל ראובן, הם התחבקו ודיברו. שמעון שם בידיו של ראובן את דלי המים והמשפך, ונכנס רגע לביתו. בצאתו הוא מופתע לראות את ראובן שותה מן המשפך. רגע ראובן, קרא לו, תיכף אביא מים קרים בכוס נקיה, כמנהג בני אדם. ראובן הובך, ומלמל שחשב שהמשפך הובא לו לשתות, וכן, זה מוזר, אבל זו גזרת בעל הבית, וכל מה שיאמר לך עשה. ובמחשבה שניה, אפשר לשמוח, לעשות את רצון בעל הבית בטהרתו, ללא נגיעה אישית. אבל עכשיו, הוא מבין. שמעון לא התכוון לתת לו לשתות. והנמשל לפי הסברי בקטעים לעיל, שסוכה היא מין ממין הבתים. והנה קבעו חכמינו, איזה מין בית הוא זה. ואפשר חלילה, שהסוכה שנקבעה איננה הסוכה הנכונה[44], ואם למשל נקבע שיכולה או צריכה הסוכה להיות ראויה לקבל גשמים, בטעות נקבע כך, וסככה צריך להיות מעובה למנוע חדירת גשם, וכן כיוצא בזה. וא"כ אולי זהו סימן הקללה, שהרב ביקש מהעבד כוס לשתיה והעבד הבינו שביקש שפיכת קיתון על פניו. ועל כך פשטה הגמ' שהאדון אינו חפץ בשימוש העבד[45], ואין סימן זה לקיום לא נכון של מצות הסוכה[46].
♦ ♦ ♦