בדין אתרוג הירוק
א. פסול ירוק ככרתי ואיזה מראה הוא
מתני' סוכה (לד, ב): 'אתרוג הכושי פסול והירוק ככרתי רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל'. ע"כ. ונקטינן כר' יהודה שהירוק פסול, וכמבואר בשו"ע או"ח תרמ"ח סעיף כ"א.ומה שאמרו ירוק ככרתי ולא ירוק סתם, מבואר בראשונים שהוא כדי לומר שהנידון הוא במה שאנחנו קוראים ירוק (גרי"ן) ולא במה שאנחנו קוראים צהוב (גע"ל). וזאת, לפי שבלשון חז"ל שם הצבע ירוק כולל שני צבעים, את הקרוי אצלנו צהוב ואת הקרוי אצלנו ירוק[2], וכשרצו לדבר בירוק שלנו קראוהו ירוק ככרתי (ויש מהראשונים שכתבו שסתם ירוק בפי חז"ל הוא מה שאנחנו קוראים צהוב[3]). והרי זה כלשון כרתי שאמרו במשנה (ברכות פ"א מ"ב) 'בין תכלת לכרתי', שהכוונה שם לומר בין צבע תכלת לצבע ירוק[4].
ודבר זה מבואר מכמה גמ', ויעויין תוס' ותוס' הרא"ש ושאר ראשונים כאן ובחולין מז, ב ובנדה יט, ב ובעוד מקומות[5]. וכן להלכה למעשה לגבי מראות בטריפות ומראות דמים בנדה משתמשים בביטוי ירוק ככרתי כשהכוונה לומר ירוק שלנו (גרי"ן), ולהבדיל בינו לצהוב.
ובכמה ראשונים, וכן הוא בתוס' הרא"ש וברא"ש (ג, כא) בסוגיין, כתבו לגבי אתרוג ושאר דינים 'ירוק כעשבים', וכן הוא בטור ושו"ע בהלכות אתרוג (תרמח, כא). והנה החליפו את הדימוי לכרתי בדימוי לעשבים שידועים יותר, והעניין אחד - לומר שמדובר בצבע ירוק (גרי"ן), ועיין בלשון תוס' הרא"ש בסוגיין. וכן מצאנו בראשונים שהוכיחו שסתם ירוק הוא צהוב, מסוגיין שאמרו לגבי אתרוג ירוק ככרתי, ודייקו שמשמע מזה שסתם ירוק אינו ככרתי (והובאו דבריהם בהערה לעיל). ומבואר שהיה פשוט להם שירוק ככרתי אצל חז"ל הכוונה לירוק שלנו, ואינו דרגה מסוימת בין גווני הירוק.
ולמדנו מכאן שאתרוג ירוק ככרתי שפסל ר' יהודה היינו אתרוג שאינו צהוב אלא הוא ככל האתרוגים בקטנותם, שהם בצבע ירוק כעשבים וקרוי גרי"ן בלעז (ויעויין להלן בדברי החזו"א שנראה שהבין שהכוונה לצבע מיוחד ולא לכל ירוק שלנו, וברם בדברי הראשונים מבואר לא כך וכנ"ל, וצ"ע).
♦
ב. ראשונים שנקטו שירוק הוא פסול הדר או פסול מראה
בגמ' (לא, ב) דנו דר' יהודה לא סבר לפסול משום הדר, ואמרו שם: 'ולא בעי הדר והא אנן תנן הירוק ככרתי רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל לאו משום דבעי הדר, לא משום דלא גמר פירא'. ע"כ. ולכאורה מבואר שפסול הירוק לר' יהודה, שהלכה כמותו, הוא משום שלא נגמר פריו (אבל מצד חסרון הדר לא פסל ר' יהודה, לשיטתו שלא סבר לפסול הדר, ובזה לא נקטינן כוותיה. ור"מ, שהכשיר, סבר לפסול הדר אבל סבר שזה נחשב הדר ונחשב ג"כ גמר פרי). ברם, מצאנו בראשונים שיש שפירשו שלהלכה פסול הירוק הוא מחמת חסרון הדר.במאירי (סוכה לד, ב): 'ירוק ככרתי ר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל והלכה כדבריו שאין זה הדר'. ע"כ. ומבואר שהוא מפסולי הדר. ועיין ברי"ה מלוניל (לדף יז,א מדפי הרי"ף): 'הירוק ככרתי וכו'. פליגי אי הוי הדר או לא. שיעור אתרוג קטן וכו'. פליגי בהא נמי אי הוי הדר אי לא הוי הדר. ויש אומרים בגמרא דפליגי בירוק דכיון דלא גמר פירא אי הוי כשר או לא, והינו טעמא נמי באתרוג קטן'. ע"כ. ובפשוטו כוונתו לומר שהעיקר יותר שהוא מפסולי הדר, ויל"ע. ובצרור החיים לתלמיד הרשב"א (דרך ו' סימן ה') כתב: 'אתרוג... ירוק ככרתי שקורין וירדי פסול דאין לו הדר'. ע"כ.
וכבר העירו לנכון שגם מהרמב"ם נראה כן, שבפ"ח ה"ח הביא דין אתרוג הירוק, ובה"ט שם נראה שהוא כשר ביו"ט שני, שזהו דין בפסולי הדר, ואם הפסול הוא מפני שאין זה פרי גמור, מניין להכשירו ביו"ט שני (וכן בקרי"ס להמבי"ט שם כתב שהוא פסול הדר). וכן משמע מהשגת הראב"ד שם, שהעיר על הרמב"ם שבגזול ויבש אינו כן, יעו"ש, ומשמע שבירוק הודה לו שכשר ביו"ט שני. והנה, ייתכן לומר שהיה פשוט לרמב"ם שאינו כחסרון שיעור, אלא זה עניין של חשיבות, וממילא כשר ביו"ט שני כפסולי הדר. והדברים קרובים להיות שווים. והעיקר, שהוא מפסולי מראה ולא שאין שם הפרי עליו.
בריטב"א ור"ן לכאורה מבואר ג"כ שהוא פסול מראה. הנה, כתב הר"ן (יז, ב מדפי הרי"ף): 'וכתב הראב"ד ז"ל דמנומר דפסול דוקא שהוא מנומר בגוונים הפוסלין באתרוג הלבן וכושי וירוק ככרתי אבל מנומר בגוונים שאילו היה אתרוג כולו בגוון אחד מהם כשר כשהוא מנומר ג"כ בהם כשר'. ע"כ. וכעין זה בריטב"א (לה, ב). ולכאורה הרי זה מפורש שירוק ככרתי הוא מגוונים הפוסלים.
ומלבד הלשון הרי הדינים ג"כ מוכיחים כן, שאילו היה זה נידון של מראה פסול הרי הגדרים הם בגדרי מנומר, שהוא פסול מראה, ותלוי במנומר ברובו, ובכלשהו בחוטמו, כנראה מדבריהם, אבל אם דנים בזה מצד גמר פרי, הרי יש לברר אם מיעוט הירוק מעיד שלא נגמר פריו או שאינו מעיד, ולברר מה המציאות במיעוט שמנומר ובירוק כ"ש בחוטמו, ועכ"פ אין ההכרעה תלויה כלל בדיני מנומר במראה פסול[6]. ומדבריהם מבואר שהוא מראה פסול, ודינו ככל דיני שאר מראות הפסולים, ומבואר ע"כ שהחשיבוהו כמראה פסול מצד עצמו. וכבר העירו כן בבית מאיר ומשכנות יעקב יעו"ש (והבי"מ נתקשה לשיטתו שלכו"ע אין כאן פסול הדר, ונשאר בצ"ע)[7]. יעול"ה בדברי החזו"א, שכתב לפרש שגם לריטב"א ור"ן אינו פסול מראה.
[ויש להעיר שבראב"ד לפנינו וברא"ש בשם הראב"ד לא נזכר הירוק, וייתכן שהריטב"א הוסיפו מסברא (היינו שכתב כגון וכו' והוסיף משלו). ברם לשון הר"ן משמע שהוא הבין שהכל מהראב"ד, ויל"ע. ואם הן נוסחאות בראב"ד יל"ע אם לראות בזה סתירה ולומר שחזר בו הראב"ד בדין זה, ואם זו חזרה הרי יל"ד מה בתראה, וצ"ת. ברם ייתכן שלגירסא זו נקט הראב"ד בתחילה שחור ולבן, שהם פסולי מראה שנזכרו בגמ', ושוב הוסיף מסברא שהירוק גם הוא פסול מראה, ואין הכרח לראות כאן סתירה וחזרה מדעתו. ועכ"פ הריטב"א והר"ן קיבלו את ההנחה שזה פסול מראה, ועיין].
♦
ג. בטענת החזו"א והבי"מ שע"כ אינו פסול הדר
החזו"א טען שלא ייתכן שהוא פסול הדר, מפני שלר"מ הוי הדר ור' יהודה לא סבר לפסול הדר ופסל מטעם אחר, וא"כ מצאנו תנא שסבר שהוא הדר ולא מצאנו תנא דפליג. ע"כ. וכעין זה בבית מאיר ועוד. ואשר יש ליישב, שעניין ההדר אינו שחיפשו איזה צבע נאה ואיזה אינו נאה, אלא שצבע הרגיל באתרוגים הבריאים והשלמים הוא הדר ושאינו רגיל בהם אינו הדר (ודומה למש"כ החזו"א לגבי צבע לבן בנקלף, שאף שלבן הוא צבע פסול אבל נקלף ונתגלה הלבן אינו צבע פסול, לפי שכן הצבע ברגיל באתרוג קלוף ואינו צבע משונה. וכבר כתב כך הראב"ד. וזה מוכרח לחלק מהראשונים מעיקר דין נקלף, שאם חסר הוא רק בבשר הלבן ולולי זה הוי נקלף, הרי משמע שהאתרוג כשר אף שרואים את הבשר הלבן, ועיין). ומעתה, ר"מ שסבר שירוק הוא פרי גמור סבר שהוא הדר, ורי"ה שפסל ירוק משום שאינו גמר פרי כ"ש שיסבור שאינו הדר, אלא שהוא לא סבר לפסול הדר. ואנו, שסוברים כן, ודאי נפסול את הירוק אף מטעם זה. והדברים מסתברים, ועכ"פ ודאי שיש בכך כדי ליישב את דברי הראשונים.ועדיין צ"ב, שאם כן הוא הרי לכאורה יש כאן שני טעמי פסול, הדר ולאו גמר פרי. ואם כ"ה, עדיין צ"ב מה טעם הריטב"א והר"ן שדנו את המראה הירוק לקולא בגדרי הדר ומראה, וכגון שהכשירו במיעוטו, ומ"ט לא חששו שהוא פסול משום שלא נגמר פריו, ומ"ט הכשירו הרמב"ם ביו"ט שני. ובדעת הריטב"א ור"ן ייתכן לומר דפשיטא להו שאם רובו צהוב חשיב שנגמר פריו, ונשאר הנידון רק מצד הדר (ועיקר הסברא כן נראה שנקט בבי"מ יעו"ש). ועדיין אינו מיישב את דברי הרמב"ם, וגם הדברים עצמם לענ"ד צ"ב מנא לן, וגם היה להם לפרש. וייתכן שהם הבינו שלאו גמר פרי הוא ג"כ בגדרי הדר, וכוונת הגמ' לומר שמראה שאינו הדור גרידא הכשיר ר' יהודה אבל מראה של לאו גמר פרי, היינו שלא נגמר הפרי להיות במראה הפירות הבשלים, בזה גם הוא מודה לפסול. אבל סוף סוף הוא פסול של מראה, ואין להחמיר בו יותר מפסול מראה והדר דעלמא.
והנה, נקטינן לדינא שאתרוג הבוסר כשר (תרמח, כב), והיינו כשהפרי לא הבשיל עדיין כראוי[8]. והטעם לפי שהאתרוגים ראויים לאכילה גם בקטנותם ונחשב שהם באו לעונת המעשרות, יעויין בגמ' שם. ואף שהוא נחשב עדיין בוסר ביחס לפרי הבשל, מ"מ הוי פרי והדר גם לעניין אתרוג. ומ"מ נקטינן שהירוק פסול (תרמח, כא)[9]. ומעתה נמצא שפסול הירוק ע"כ אינו מצד זה שלא הבשיל הפרי הבשלה פנימית, שהרי הבוסר הגמור ג"כ כשר, אלא פסולו הוא רק מצד זה שמראהו וצבע הקליפה שלו אינו שלם וטוב כשל פרי גמור ובשל. ונוח מאוד לשמוע שהוא בגדרי פסול מראה וכשיטות הראשונים הנ"ל, ועיין היטב.
[במשכנות יעקב כתב שלדינא לא נקטינן לפסול מצד חסרון גמר פרי, שלא ייתכן שהבוסר ייחשב פרי גמור והירוק לא ויעו"ש שהרחיב עוד בזה, וממילא לדידן ע"כ נקטינן שהטעם הוא רק מחסרון הדר, ונקטינן כר' יהודה ולאו מטעמיה. וזה מחודש, ועיין חזו"א. ולמה שנתבאר הוא קרוב לזה, ועיין].
♦
ד. דברי תוס' בחוזרים למראה צהוב ואם הכשירו בעודם ירוקים
בתוס' לא, ב ד"ה הירוק: 'ואותם אתרוגים הבאים לפנינו ירוקים ככרתי כשרים אפילו לר' יהודה כשחוזרים למראה שאר אתרוגים אפילו בתלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרובה דודאי גמר פריים'. ע"כ[10]. ונחלקו האחרונים בכוונת תוס'. דעת הב"ח (שם בסי' תרמח) היא שתוס' מכשירים רק אחרי שכבר הצהיב, ובאו לחדש ששייך גמר פרי בתלוש. והיינו שלא תאמר שאם נקטף כשהוא ירוק ע"כ שלא נגמר פריו והצהבה בתלוש אינה מחזירה אותו לכשרות (וכן פסק בעולת שבת וסיים בצ"ע). ועיין ביכורי יעקב שדן לפרש כהב"ח, ושלא מלאו ליבו לחלוק על המג"א והט"ז ומנהג העולם, ומ"מ בעל נפש יחוש לעצמו.ובבית מאיר דן שאין כוונת תוס' להכשיר בגלל העתיד שיצהיב, שזה אינו ידוע, וכוונתם להכשיר כשכבר הצהיב, וכהב"ח, וכתב 'אבל פשט דברי תוס' ודאי משמעיים שאינו כשר אלא אחר החזרה וא"כ אין מתוס' נמי שום ראיה דלא כב"ח', אלא שכתב שצ"ל שמהרי"ל הכשיר מסברתו אם התחיל להצהיב, שי"ל שזה מעיד שכבר נגמר פריו ובודאי יצהיב, ויש לסמוך עליו.
ורוב האחרונים וכמעט כולם נקטו שתוס' מכשירים בעודם ירוקים, ונסתמכו על דברי מהרי"ל (ואולי גם על המנהג, ויל"ע), ופסקו שלמעשה אין להכשיר אם לא התחיל להצהיב, כדברי מהרי"ל, והיינו מפני הספק שמא לא יצהיב, וכן נפסק במ"ב. יעול"ה שר"ש בן מהרי"ל פקפק בזה.
בפסקי תוס' (אות עח): 'אתרוגין הנראין ודומין כעשב כשרים כי יחזרו למראיהן'. ע"כ. והלשון נראה שבאו להכשיר גם כשהוא עדיין ירוק. וברם בהגהה קטנה בדבריהם משתנה העניין, שאם נגרוס כשיחזרו הרי זה כלשון תוס' שלנו, וצ"ב. ובאגודה (סוכה ג, כד): 'ואפילו אותם הבאים לפנינו במראה גרונ"א כשרים אפילו [לרבי] יהודה דהא חוזרים למראה שעוה'. ע"כ. והלשון נוטה להכשיר אף בעודם ירוקים, אבל אינו מוכרע.
ושו"ר בספר הזיכרון להגרי"ב ז'ולטי (עמ' רמ"ו), שנדפסו שם פסקים מתוך ספר הנחמני להר"ר נחמן בנו של רבינו חיים כהן תלמיד ר"ת[11], ושם כתב: 'אתרוג ירוק ככרתי פי' ר"ת אירנד"א (-כחול) אבל הירוקים שלנו אינם אינדא אלא ירוק כעשבים. ור"י פי' במק"א ירוק יילנא (לאפוקי) כביעתא[12]. מיהו בירוקים [ד]אישתנו לעילוייא קודם ברכה ליכא מאן דפליג, דאי אמרת משום דלא נגמר פרי תיאסר כולם דשמא ליקטן הגוי ירוקים. ראייה [ל]ר"ת כדי שיכר בין תכלת לכרתי ותכלת דומה לים, ואפילו ירוק (בשעה) [בשעת] ברכה קרי ר"י גמר פרי כיון שמתקן ממילא ואין צריך לאילן עוד והוי יילנא מאליו'. ע"כ. והנה מבואר שליכא מאן דפליג בהצהיבו בתלוש שכשרים, ומבואר שר"י מכשיר אף בעודם ירוקים. והרי זה כדברי הב"ח בזה, שהוצרכו תוס' לפרש הדין גם באופן זה, ולהלכה הוא כדברי המג"א והט"ז ומהרי"ל, שכשרים אף בעודם ירוקים[13].
והנה עיקר דבריהם לכאורה צ"ב טובא, שהרי המציאות הידועה היא שכל אתרוג שהוא בצבע ירוק רגיל הוא חוזר למראה אתרוג אחר שהייה עם עוד אתרוגים או עם תפוחים. והמציאות כך היא גם אם האתרוג נקטף בשלב מוקדם של הגידול, כשמראהו ירוק ככל האתרוגים באמצע גידולם [ויש אתרוגים שהבקיאים יודעים עליהם שלא יצהיבו, אבל אינו בסתם ירוק כתחילת ברייתו של כל אתרוג אלא במאורע מיוחד שהפרי לא קיבל שמש וכדומה, והוא ניכר בצבע בפני עצמו, ומה"ת לפרש סתימת מתני' וגמ' ופוסקים לכך].
ומעתה לפי זה יהיה הדין שסתם ירוק כשר, ואיך סתמו במשנה ובגמ' וברמב"ם ועוד מקמאי שירוק פסול, ולפ"ז אינו אלא במקרה רחוק. ואף אם הוא ספק אם יחזור אינו מובן איך סתמו לפסול, שהרי יש לו ליטלו מספק שמא כבר נגמר פריו וסופו להצהיב בתלוש, וכפי שמצוי מאוד. ובודאי שלא משמע כלל שהוא פסול מספק. וכעין זה יש להעיר בדברי תוס', שאם כוונת תוס' להכשיר את האתרוגים בעודם ירוקים צ"ב במה דיברו, ומי נביא לדעת אם יחזרו (וכפי שהעיר הבית מאיר). ולא משמע כלל שכוונתם לומר שייטול מספק בלי ברכה וכדומה. ואכן המהרי"ל פסל בירוקים שלא התחילו להצהיב מהאי טעמא גופא שאין אנו יודעים אם יחזרו (והוא באמת פסול מספק), וצ"ב במאי מיירי תוס'.
ובאמת, שאחרי שידענו שמצוי מאוד, וכן הוא בסתמא, שחוזרים הם בתלוש, הרי ראוי לומר שגמר הפרי נעשה בתלוש (והרי זה כעין שיש פירות שנקטפים בוסר ונגמרים בתלוש, וכנזכר בגמ' בתאנים, וכן הוא בכמה מיני פירות וירקות). ולפי זה, אם קודם שהצהיב הוא פסול משום שלא נגמר פריו מה טעם יש להכשיר ע"י זה שאם ישהה ייגמר פריו, והרי עכשיו עדיין לא נגמר הפרי. וכקושיות אלו הקשה במשכנות יעקב ויעו"ש (וראה הרחבה בחלק המציאות שבזה בהערה[14]).
והנה, לשון תוס' ואותם אתרוגים הבאים לפנינו וכו', ומשמע יותר שלא באו להכשיר כל הירוקים שבעולם אלא באתרוגים מסוימים. וכן לשון כשחוזרים משמע יותר שכוונתם לומר שאינו בסתם ירוקים אלא כאשר הם במצב שחוזרים (ולולי זה היה להם לומר לפי שחוזרים וכדומה. ואם כוונתם לומר שהם כשרים רק כשיחזרו ניחא בפשיטות, שמיירי רק באותם שכבר חזרו, אבל אם הם באו להכשיר בעודם ירוקים הרי לשונם מתפרש יותר לאתרוגים מסויימים שהם במצב שחוזרים).
ולענ"ד המחוור מעתה הוא שמה שבתוס' העמידו דבריהם על האתרוגים הבאים לפנינו הוא בדווקא. והיינו שכוונת תוס' לומר שהאתרוגים שהיו מצויים אצלם היה דרכם שהם היו מצהיבים בתלוש, וזה מוכיח שהם נקטפו בשלב כזה שנגמר פריים, ואילו הם היו נקטפים בשלב מוקדם הם לא היו מצהיבים. ובזה ניחא טענת הבית מאיר מאין יודעים שיחזור למראה שאר אתרוגים, שיל"פ כוונתם למצב ששנה אחר שנה באים אתרוגים ירוקים ככרתי והם חוזרים אחר זמן למראה שאר אתרוגים, ויש לסמוך שסתמא דמילתא שדרך התגרים לקוטפן בשלב שנגמר פריים, וחזקת הדברים בכך. ולפי זה ניחא סתימת המשנה והגמ' שפסלו, שיש לפרש דמיירי ברוב הירוקים, שנקטפים בקטנותם לפני גמר הפרי.
וכך נראה שהבין המהרי"ל, שהרי כתב שלא להכשיר אם לא התחיל להצהיב, והוא מפני שאין לנו ידיעה שהאתרוגים שלנו הם במצב ובדרגה של האתרוגים שהזכירו תוס'.
אבל כל זה קשה לדידן, שבמציאות שלפנינו בכל הירוקים כברייתם היא כך. וחזר הדין שלא ייתכן לפרש את הפסול שבמשנה וגמ' שאינו אלא מספק או בציורים רחוקים. ובמצב כזה הרי המחוור שהגמר נעשה בתלוש, וקודם שנגמר והצהיב אין להכשירם. והנה כגון זו צריכה רב, אבל הגאון בעל משכנות יעקב כבר טען קרוב לזה, ושעכ"פ המציאות מוכיחה שאין להכשיר, ויש לתפוס כהראשונים הפוסלים. ולכאורה המחוור כדבריו, ועכ"פ יש לחוש לזה ולהחמיר (ויש לצרף את דעת הב"ח, שהכשירו רק אחר שהצהיבו, ודברי הביכורי יעקב, שצידד כהב"ח וכתב שבעל נפש לעצמו יחשוש לזה).
♦
ה. דברי המהרי"ל שאין להכשיר אם לא התחילו להצהיב
במנהגי מהרי"ל כתוב (הל' אתרוג, ט"ז): 'היה פוסל לקנות האתרוגים הירוקים כולם ככרתי שקורין גרינא, דשמא ישאר באותה צבע ואתרוג הירוק ככרתי פסול. רק אם במקצת התחיל להיות מוריקא ככרכום שקורין געלפליכט התירה'. ע"כ. והיינו שפסל סתם ירוקים והכשיר רק אם כבר התחילו להצהיב (לא ברור לי אם הכוונה למקצת השטח או שהצבע הירוק התחיל להשתנות קצת לצהוב, שכידוע אחר שלב זה הוא ממשיך מאליו את התהליך בזמן לא ארוך. וצ"ב במשמעות הביטוי געלפליכט, ומצד המציאות מסתבר כלשון שני, אלא שאולי הוא התיר בשני האופנים, ועיין להלן בדברי הפמ"ג).ודבריו נפסקו בכל הפוסקים עיין מג"א (תרמח, כג) ט"ז (שם, יח) א"ר (שם, ל) וכתב בא"ר על זה: 'וכן כתבו כל אחרונים'. ע"כ. וכ"ה בחיי אדם קנא, טו וכן פסק המ"ב (שם, סה): 'הסכימו האחרונים דאין לסמוך ע"ז למעשה ואין לקנות אתרוגים אא"כ התחיל במקצת לשוב למראה אתרוג דשמא יהיה נשאר ירוק'. ע"כ [יש להעיר שבכת"י מצאו הגהות מר' שמעון בן המהרי"ל שטען בהרבה מקומות שכותב מנהג מהרי"ל לא דק, וכאן יש בכת"י: 'ומה"ר שמעון בנו כותב שאין לסמוך על זה'. ע"כ. ולכאורה כוונת הלשון שאין לסמוך להקל בזה וצריך שיצהיב כולו. ואולי נפרש שהכוונה שאין לסמוך על העדות להחמיר, וממילא חזר הדין כפשטות דברי תוס' שגם ירוק לגמרי כשר, וצ"ת].
והנה צ"ב איך הבין את דברי תוס', ואטו כוונתם להכשיר רק אם התחיל להצהיב במקצת, ולכאו' רחוק לפרש סתימתם כך. ובבית מאיר דן לפרש שכוונת תוס' באמת להכשיר רק אם הצהיבו, שלולי זה אין לדעת אם נגמר פריים, והמהרי"ל הכשיר מסברא גם כשהתחילו, שאז חזקת הדברים שאם ישהו ימשיכו להצהיב. ברם שאר אחרונים נראה שלא הבינו כך, אלא שזו הקולא המפורשת בתוס'. ויעויין לעיל שיש לפרש שהבין את כוונת תוס' שלא כל האתרוגים מצהיבים בתלוש, ולבעלי התוס' היה ידוע שבאים להם כאלו שהם בדרגת הבשלה שיצהיבו בתלוש, אך אין להכשיר סתם אתרוג שלא ידוע לנו מצבו אא"כ התחיל להצהיב, שזה מודיע שנגמר פריו. ולשני הדרכים נקט המהרי"ל שבסתם ירוק כולו לא התירו תוס'.
[בפמ"ג לט"ז (שם): 'ומשמע דירוק כעשבי השדה סימן דלא גמר פריו אף ישהה אותו, וירוק שאין כעשבי השדה סימן שיחזור למראה אתרוג. ואם מקצתו כחלמון ביצה מראה האתרוג, אפשר אף מקצתו כעשבי השדה כשר, וצ"ע בכל זה'. ע"כ. וצ"ב, שהרי בתוס' כתבו הבאים לפנינו ירוקים ככרתי, ומבואר שגם בזה יש שאם ישהו יחזרו, וכן הוא במציאות. ועכ"פ לדבריו לכאורה ירוק ככרתי כולו לא התירו תוס', והוא פסול מעיקר הדין].
ומעתה יל"ע איך אפשר להכשיר את כל הירוקים, דלא כמהרי"ל ודלא כהוראת האחרונים והמ"ב. ואם הטעם הוא משום שגלוי וידוע שכולם מצהיבים בתלוש, לענ"ד צ"ב טובא. שאם באנו לקיים את ההוראה המסורה מדורות הרי ודאי אין לנו להקל טפי ממה שנמסר. ומה זו דרך שמכשירים הכול בהנחה שאין דבר כזה שהירוק אינו חוזר, ואת הפסול שנשנה במשנה וגמ' והרבה ראשונים בסתמא משאירים לאופנים רחוקים וזרים עד שא"צ לחוש להם. וצ"ע, שהרי לא זו הקולא שנמסרה בפוסקים. ואם באנו לשנות מדברי הפוסקים מצד המציאות הידועה לנו, הרי הנכון הוא להחמיר בכל הירוקים כהראשונים הפוסלים, וכטענת המשכנות יעקב, ולא להקל נגד כל הפוסקים.
♦
ו. דעת הפוסלים משום הדר והריטב"א והר"ן בחוזרים למראה צהוב
בפשוטו סברת התוס' להכשיר היא מצד זה שפסול הירוק הוא משום שלא נגמר הפרי, ובזה סברי התוס' שי"ל שאם יכול להצהיב כבר נגמר פריו מעכשיו. ברם לאותם הראשונים הפוסלים משום הדר ובגדרי הדר ופסולי מראה הרי לדבריהם נראה שא"א להכשיר את הירוקים על סמך שאם ישהו יצהיבו, שאם הוא פסול הדר היינו שצבע הירקות הוא מראה פסול שאינו הדור, ואף אם יכולים לחזור ולהצהיב מסתבר שהוא פסול עד שיצהיבו בפועל. וטענה זו כתבו בבית מאיר ומשכנות יעקב יעו"ש [והנה, הריטב"א והר"ן דימו לפסולי מראה לחומרא, ולפ"ז ודאי נראה להחמיר בירוק, וכמש"נ, אבל הרמב"ם כתב רק להקל ביו"ט שני, ושמא נאמר שהקיל לשני הצדדים, הן שבסופו לחזור כשר כיון שנגמר פריו והן שביו"ט שני כשר כיון שהוא בגדר פסולי מראה. ברם יותר מסתבר שאם הוא בגדר פסול מראה אין שייך להכשירו על סמך העתיד, ועיין].ומ"מ אחר שכבר הצהיבו יש להכשיר אף לדבריהם, שכבר אין כאן פסול מראה ואין כאן חסרון הדר. והנה היה מקום לדון שהצהבה בתלוש לא תועיל כיון שאינו משפיע כ"כ על הפרי עצמו (ראה פרטים בהערה לעיל), אבל נראה שסתימת המשנה והגמ' והפוסקים מלמדת להיתר. והרי דרך האתרוגים להצהיב קליפתם בתלוש, ואטו צריך עדים שנקטף צהוב, וכל כי האי ודאי היה צריך להשמיענו[15]. ובספר נחמני (להר"ר נחמן בן רבינו חיים כהן תלמיד ר"ת) כתב שכו"ע מכשירים בזה, כי אם לא כן מניין שלא נקטף ע"י הגוי כשהוא ירוק. ולא ניחא להו לומר שכשר רק בעדות הראויה של ישראל או גוי מסל"ת שנקטף צהוב.
וגם מסברא כן הוא, שהרי נקטינן לדינא (או"ח תרמח, כב) שאתרוג הבוסר כשר. וכבר נתבאר לעיל שעולה מזה שאין הדין תלוי בהבשלה הפנימית אלא רק בצבע הקליפה. ומעתה מה איכפת לן שההצהבה לא השפיעה על בשר הפרי, הרי בלאו הכי הבוסר כשר, ועיין.
♦
ז. בדברי החזו"א
בחזו"א או"ח קמח, ג הרחיב לטעון להכשיר. ולענ"ד יש לדון טובא בדברים.מש"כ שם לגבי חוזר למראה אתרוג בתלוש 'ואפשר דזה מורה שלא היה ככרתי ממש'. ע"כ. לא הבנתי כוונתו, הרי כל האתרוגים בתחילתם ירוקים ככרתי וכולם מצהיבים בתלוש, ומהיכי תיתי לתלייה כזו. וכנראה הוא על סמך ההנחה שנראית מתוך דבריו בהמשך שירוק ככרתי הוא ירקות מיוחדת, ברם מהרבה ראשונים מבואר שירוק ככרתי הוא סתם ירוק – גרי"ן, ויעויין בזה באות א'. ועוד, שבתוס' כתבו מפורש הבאים לפנינו ירוקים ככרתי. ועוד, שאם הכוונה היא שנתברר למפרע שטעינו והם לא היו ירוקים ככרתי, הרי ודאי הכוונה להכשיר אחרי שהצהיבו ונתברר כן.
והביא שהקשה בחוט המשולש (היא תשובת המשכנות יעקב[16]): 'א"כ אין פסול אתרוג אלא מספק, ועוד רובן חוזרין'. ע"כ. והיינו שסתימת התנא שהירוק פסול משמע שכולם פסולים בודאי, וקשה לומר שכל הפסול אינו אלא מספק, ובפרט שרובם חוזרים, ואיך ייתכן לפרש כך את סתימת המשנה (ולמעשה כמעט כולם חוזרים מלבד היוצאים מן הכלל, והרי על סמך זה מכשירים כיום את כל הירוקים).
ותירץ החזו"א: 'ונראה דהראשונים שהיו בקיאין בטבעיות וכמבואר סוף פ"ב דנדה לענין ראית דם ובש"מ, ידעו והכירו איזה יחזור ואיזה לא יחזור, ואפשר דלאו כל הזמנים והמקומות שוין, ואע"ג דבמקומנו חוזרין בשאר מקומות אינן חוזרין, וכש"כ שאין אנו בקיאין במראות וכל החוזרין אפשר שלא היו ככרתי'. ע"כ. ולא הבנתי, שא"כ איך אנו מתירים את הירוקים כשאין לנו בקיאות, וגם אטו כוונת תוס' שיש לבדוק כל אתרוג ע"י בקיאים כחז"ל כדי להתיר. ועוד, שכל זה נראה רחוק בלשון תוס' (ואולי נפרש שכוונתו לומר שסתם ירוקים כשרים הם, ויש יוצאים מן הכלל שהכירום חז"ל בטביעות עין מיוחדת להם. אבל א"כ חוזרת קושיית המשכנו"י, איך אפשר לפרש פסול ירוק שנשנה במשנה סתמא לכגון זו. וגם קשה מניין לנו שאין אנו צריכים לחוש על הירוקים שאינם בגדר זה. ולכאו' אדרבא, וראוי לפרש סתם מתניתין שכל הירוקים פסולים אטו אלו שאינם חוזרים, ועיין).
ומש"כ שאפשר שיש חילוק בין הזמנים והמקומות ובשאר מקומות אינם חוזרים – הנה כבר העיד במשכנו"י שהסתמא היא שכולם חוזרים[17]. וכך אנו יודעים שכל האתרוגים הידועים כיום חוזרים להצהיב (היינו זני אר"י הקרויים זן חזו"א וזן מהרי"ל דיסקין ועוד, וזני תימן מרוקו וקאלאברי-איטליה, שמצויים כולם אצלנו כיום הזה), ובפרט כשמניחים הרבה אתרוגים יחד או עם תפוחים וכדומה, ועל סמך זה רבים מתירים היום את כל הירוקים מכל הזנים. ונראה שחזקת הדברים היא שכך הוא טבעם של כל האתרוגים. וגם נראה שחזקת הדברים היא שאתרוגי אר"י וסביבותיה כיום הם צאצאים של האתרוגים שדיברו בהם חז"ל [ומש"כ גם חילוק בין הזמנים, אם הכוונה שההיתר בנוי על הנחה שנשתנו הטבעים מזמן חז"ל לזמן בעלי התוס', הדבר צ"ב טובא, דמנא להו לתוס' שנשתנתה המציאות ולהכשיר מה שפסלו חז"ל. ולא משמע כלל שהם באו לחדש כגון זו, אלא שהם הניחו שכך היא המציאות תמיד. ואולי הוא שיגרא דלישנא, לומר שייתכנו שינויים בין הזמנים והמקומות, ואין כוונת החזו"א לומר שזה הטעם להכשיר כאן].
והביא החזו"א שהקשה עוד שם מה בכך שסופו לחזור למראה אתרוג בתלוש, הרי ייתכן שהוא נגמר בתלוש. ותירץ: 'וי"ל דהראשונים ז"ל פי' שזה ראי' שהוא גמר פירי בתחלתו דכן הוא טבע אתרוג'. ע"כ. ברם יל"פ את כוונת המשכנו"י שהא גופא קשיא, שאם המשנה סתמה שירוקים פסולים, ועינינו רואות שכל האתרוגים בתחילתן הם ירוקים, וכולם מצהיבים בתלוש, הרי הדעת מכרעת שזה גמר בתלוש. וכיום קוטפים אותם גם כשהם בוסר (והיו ראויים להישאר על העץ עוד זמן רב ולהוסיף ולגדול, ואלו שאינם נקטפים למצוה, הרבה מהם גומרים גידולם בטבת ושבט), ובכל זאת הם חוזרים להצהיב בתלוש. ולכאו' זו ראיה ברורה שהגמר הזה נעשה בתלוש. וכבר נתבאר לעיל שקרוב לומר שתוס' הבינו שאין האתרוג מצהיב בתלוש אא"כ הוא נקטף בזמן שנגמר, וכהרבה פירות, אבל לפי הידוע והנראה הרי הוא מצהיב בתלוש בכל גווני. וכך הוא טבע האתרוג כפי הידוע, שהוא מגיב להורמון הבשלה חיצוני ומצהיב קליפתו, ואין זה תוצאה של גמר ובשלות שקדמו. וצ"ב איך אפשר שלא לחוש לזה לחומרא [ועיי"ש בחזו"א שדן בעוד טענות שבמשכנו"י בעניין זה, ונתבאר קצת במק"א].
ובמה שהוכיח המשכנו"י מהריטב"א והר"ן כתב החזו"א[18] בתחילה שיש חילוקים בין הארצות, ושבארץ הראב"ד לא היו הירוקים חוזרים להצהיב בתלוש וכו', יעו"ש. ולענ"ד כל זה צ"ב טובא, אלא שבלא"ה נראה שחזר בו החזו"א מדרך זו. ושוב כתב: 'ואפשר כיון שאין זה עיקר מראהו וסופו לחזור ממראה זה פוסל משום מנומר'. ע"כ. וצ"ע, שבלשון הריטב"א והר"ן שם מבואר להדיא שהוא מראה פסול, ושאם יהיה מראה שכשר כשהוא בכולו אינו פוסל בנימור. ועוד, שלפי זה כוונת הריטב"א והר"ן לומר שאם יהיה רובו ירוק כשר ואם יהיה מיעוטו מנומר בירוק פסול, והוא מחודש מאוד, הן מצד עצמו והן בסתימת לשונם. והנה, כמדומה שלמעשה החזו"א עצמו לא היה פוסל מנומר בירוק, ולא שמענו מי שחשש לזה (ויש טוענים דאדרבא, וגם אם מנומר במראה כשר פסול הרי במראה ירוק יש להכשיר לפי שטבעם בכך, ואין בזה את הריעותא של מראה מנומר).
ובסוף דבריו כתב: 'ואי ככרתי ממש לעולם אינו חוזר ניחא, וכמדומה שאין מצוי אצלנו שיהי' רובו ככרתי ממש ויחזור'. ע"כ. והיינו שהוא הניח שירוק ככרתי אינו ירוק הרגיל, ואולי אף סמך למעשה על תירוץ זה. ברם, בתוס' והרבה ראשונים כתבו שהם מדברים בירוק ככרתי שחוזר למראה הרגיל, וצ"ע. ועיקר ההנחה שירוק ככרתי הוא ירוק מיוחד ולא כמראה כל האתרוגים בקטנותם צ"ב טובא, ומדברי הרבה ראשונים מבואר ברור שירוק ככרתי הוא צבע ירוק רגיל ('גרין' בלע"ז), וכבר הרחבנו בזה מעט באות א', יעו"ש.
[וקרוב שהיה פשוט לו שא"א לייחס להריטב"א והר"ן שהוא פסול הדר משום הטענה שבחשבון הגמ' מבואר שאין תנא שסבר כן, וממילא היה נראה לו רחוק להעמיד דבריהם בכך, אבל אחר שמצאנו בראשונים אחרים שמבואר בהם כן, וגם מדברי הרמב"ם נראה כן, הרי לכאורה עלינו לפרש את דבריהם כמשמעם].
בדעת החזו"א למעשה ראה הערה[19].
♦
ח. הערה למעשה
לענין מעשה בירוקים הרי העולה למש"נ שהיא מחלוקת ראשונים, ובפשוטו לדעת רי"ה מלוניל והמאירי, וכן נראה דעת הריטב"א והר"ן בשם הראב"ד, שהוא פסול בגדרי פסולי מראה, הרי כל זמן שהוא במראה ירוק הפסול הוא פסול מדאורייתא (ועיין בפנים שכך מסתבר בדעת הרמב"ם). ותוס' הכשירו אם הם מצהיבים בתלוש, ועיין בפנים מה שיש לדון בהבנת דבריהם. ודעת הב"ח שגם לשיטתם הם פסולים מעיקר הדין עד שיצהיבו, ועין בפנים מדברי העו"ש והבי"מ (ובפסקי תוס' משמע להקל, וכן מבואר בפסקים מר' נחמן בן ר"ח כהן תלמיד ר"ת, ועיין בפנים). והביכורי יעקב כתב שבעל נפש יחוש לעצמו, ברם המ"ב לא הביאו. והמהרי"ל כתב שגם לתוס' אין להכשיר עד שיתחילו להצהיב, וכן פסקו כל האחרונים ונפסק במ"ב. ועיין בפנים שצ"ב מניין להקל שלא ככל הפוסקים. והחזו"א כנראה הכשיר למעשה ירוקים לגמרי, וצ"ע להבין טעמו.וסוף דבר, שבפשוטו ליטול אתרוגים ירוקים הוא לכה"פ פלוגתת ראשונים בדאורייתא, ואף שאין בידינו להכריע אבל לענ"ד הנכון לנהוג בו למעשה כפסול ועכ"פ מספק[20].
וכיום רבו האתרוגים, ומצוי שלוקחים ירוקים כדי לחוש לדברים שודאי אינם מהדין כלל, ומקילים בדין הירוק שהוא נידון חמור, ולענ"ד נראה שאינו הנהגה נכונה (ואף מי שסבור להכשיר מעיקר הדין, צ"ב למה להקל בזה כשיש בשוק אתרוגים צהובים בשפע. ובפרט שאם ייקבע הדבר להחמיר הרי המגדלים ידאגו בקלות להצהיב את כולם, וסמא בידן).
♦
ט. ירוק בהיר
יש לברר מה דינו של צבע ירוק בהיר. והנה, אם אנו מכשירים כל שסופו להצהיב הרי ירוק בהיר ודאי סופו להצהיב בתלוש. ברם לראשונים הפוסלים ירוק כדין פסולי מראה והדר, יל"ע מה דינו של ירוק בהיר שהוא נוטה לצהוב. ובפשוטו נראה שכל ששמו ירוק ככרתי ולא צהוב (ירוק כזהב) הוא בכלל הפסול. ויש להקל רק כשהצבע בהיר מאוד, עד ששמו הוא צהוב (ירוק כזהב). ויש מקום להכשיר אף שאינו כזהב וכשעווה ממש, ויש בו נטייה מסויימת לירקות.ובירושלמי פ"ג ה"ו: 'הירק ככרתן. רבי זעירא בעא קומי רבי אימי כהן כרתינון או דדמי להן כרתינון אמר להן כהן כרתינון. אי זהו ירקרק שבירוקים. ר' לעזר אומר כשעוה וכשושנת קרמל סומכוס אמר ככנפי טווס. אי זהו אדמדם שבאדומים זהו זהירות עמוקה וכא הוא אמר הכין. א"ר פינחס שנייא היא תמן דכתיב ירקרק'. ע"כ. וצ"ב מהי הכוונה. ובמשכנות יעקב ביאר שבאו לדון בירוק שאינו כשעוה ממש, והיינו לכאורה ירוק בהיר. ובמסקנת הירושלמי כתב המשכנות יעקב 'הא ירוק סתם אף שאינו כשעוה כשר רק שיהא מראהו כולו נוטה לגעל ולא ככרתי'. וע"כ. אמנם, לכאורה כוונתו להכשיר דווקא כשהוא בהיר מאוד והוא נוטה לצהוב יותר מלירוק אלא שאינו צהוב גמור. ובמצב זה לכאורה ניתן להכשיר גם מסברא, ולומר שיש לקרוא לו צהוב (ועיין בחידושי אור שמח על הש"ס שפירש הירושלמי שהנידון הוא כשהצהיב בחלקו, וזה מחודש. ולשיטתו אין ראיה משם לדין ירוק בהיר).
ולעניין הלכה למעשה נראה שלשיטות אלו יש להחמיר עד שיהיה ברור שאינו נכלל בירוק ככרתי, ורק כשנוטה לצהוב יותר מלירוק יש מקום להכשיר, וצ"ע למעשה, וראה הערה[21].
♦
סיכום הדברים
א. אתרוג הירוק ככרתי פסול, ומבואר בראשונים שהוא מה שאנו קורים ירוק – גרי"ן. והיינו כצבע כל האתרוגים בקטנותם (ואינו מיוחד לצבע מסוים בין הירוקים).ב. נחלקו הראשונים אם מראה ירוק הוא מפסולי הדר או עכ"פ בגדרי פסולי מראה או שהוא רק חסרון גמר פרי. ובתוס' מבואר שהוא פסול רק מצד חסרון גמר פרי, אבל במאירי ורי"ה מלוניל נראה שהוא מפסולי הדר. וכן הריטב"א והר"ן בשם הראב"ד כתבו שפסול ירוק הוא ממראות הפסולים ודנים בדיני מראות לפסול במנומר וכו', ובפשוטו היינו ג"כ שסברי שהוא בגדר פסולי מראה. וכן מהרמב"ם נראה שכשר ביו"ט שני, כדין פסולי הדר.
ג. החזו"א והבי"מ טענו שלא ייתכן שהוא פסול הדר, שהרי לר"מ הוא הדר, ולר' יהודה (שלא סבר לפסולי הדר) כל החסרון הוא שאינו גמר פרי, ונמצא שאין תנא שחלק על ר"מ וסבר שאינו הדר. ויל"פ דברי הראשונים שאם הוא צבע ומראה שלפני גמר פרי הרי אינו הדר, וגם לר"י י"ל שגדרי הדין הם בגדר פסולי הדר ומראה, ועיין בפנים.
ד. תוס' הכשירו בחוזרים למראה צהוב בתלוש, שזה מוכיח שנגמר פריים. והב"ח ועוד פירשו שתוס' מכשירים רק כשכבר הצהיבו (והביכורי יעקב כתב שבעל נפש יחוש לעצמו כהב"ח), אבל בפסקי תוס' משמע לא כך, ושו"ר לחד מקמאי שר"י מכשיר אף בעודם ירוקים, ועיין בפנים. וכן המ"ב סתם להכשיר. ברם, יש להקשות שאצלנו כל הירוקים ככרתי וכעשבים חוזרים, והעניין הוא שטבעם הוא שהם ממשיכים התפתחותם בתלוש (וכמו שמצאנו בעוד פירות שאף מבשילים בתלוש). והקשה המשכנו"י שצ"ב מ"ט להכשיר, הן מצד שסתימת המשנה והגמ' והרבה ראשונים מורה לפסול, והן מצד שמסברא נראה שאין כאן גמר פרי עד שיצהיבו בפועל.
ה. המהרי"ל כתב שאין להכשיר עד שיתחילו להצהיב כי לולי זה מניין לנו שנגמר פרים ויצהיבו, וכן פסקו כל האחרונים (ועיין בפנים אם פסל בודאי או מספק, ואם כווונתו לפרש כך את דברי התוס'). ורבים מקילים בכל הירוקים מפני שידוע לנו שכולם מצהיבים בתלוש. ברם הדבר תימא, שאין זו הקולא שנמסרה לנו. ואם נבוא לפקפק מצד המציאות, הרי נראה שיש לנו להחמיר כדברי הראשונים הפוסלים [עיין בפנים שבן המהרי"ל כתב שאין לסמוך ע"ז, ולכאו' כוונתו להחמיר גם בהתחיל להצהיב, ויל"ד, ועיי"ש].
ו. להראשונים הנ"ל, שהוא מפסולי הדר ומפסולי מראה, הרי נראה שעד שיצהיבו הם פסולים מדינא (ועיין בפנים בדעת הרמב"ם). ומ"מ נראה שאם יצהיבו בתלוש שפיר דמי.
ז. החזו"א כתב להכשיר בירקותם ושאינו פסול הדר, ושע"כ לפרש כן דברי הריטב"א והר"ן, ולענ"ד צ"ת, ועיין בפנים דיון בדבריו.
ח. לענין מעשה נראה שהנכון להקפיד מאוד ליטול אתרוגים צהובים ולחשוש להשיטות הפוסלות, ובודאי שזה קודם להידורים אחרים, שברור שאינם מדינא (ואף אם נאמר שאין חיוב מעיקר הדין להימנע מלקחת ירוק, צ"ב למה להקל כשאפשר להחמיר בקל). ולמה שהבאנו מהראשונים הרי גדרי הפסול הם כגדרי פסולי מראה (וכדין מראה שחור ומראה לבן), שפוסלים ברובו של אתרוג, ובנימור המתפשט ברובו, ובכלשהו בחוטמו.
ט. בירוק בהיר נראה שלשיטות אלו יש להחמיר עד שיהיה ברור שאינו נכלל בירוק ככרתי, ורק כשנוטה לצהוב יותר מלירוק יש מקום להכשיר, וצ"ע.
♦ ♦ ♦