ראש כולל נר יוסף
מח"ס מנחת רפאל
בני ברק
קושיות בעניין יו"ט שני של גלויות
הנה, קי"ל דביום טוב בחוץ לארץ עבדינן יומיים מחמת ספיקא דיומא, כיון שבזמן שקידשו על פי הראיה, היה ספק האם החודש התעבר. ואף על גב שכיום אין לנו ספק מכיוון שמקדשים על פי הלוח, מכל מקום עושים יום טוב יומיים, דמנהג אבותינו בידינו, ועוד דחיישינן שמא יחזור דבר לקלקולו.ויש לתמוה בזה כמה תמיהות.
♦
א. האם היה ספיקא דיומא בחו"ל בזמן חז"ל
יש להקשות אמאי עבדי' יום טוב שני מחמת ספיקא דיומא, כיון שהשליחים לא היו מגיעים לחוץ לארץ להודיע על קידוש החודש. והרי לכאו' כל ההתיישבות היהודית בעולם הייתה בין אר"י לבבל, שהרי מבו' בב"ב (לח, א) שעד אספמיא היה מרחק של שנה, יעו"ש ברשב"ם ביתר ביאור, וכן בבבא בתרא (ד, א) מבואר לגבי המעשה עם הורדוס שהמרחק בין ארץ ישראל לרומי היה שנה, וא"כ לא יועיל להם לעשות יומיים יום טוב, שהרי יש ספק על כמה חודשים [אולם יל"ד בזה מאחר ובב"ב (לח, א) דאמרי' דבעי' חזקה שלוש שנים, כדי שאף אם הבעלים יהיה באספמיא, שהיא במרחק שנה, יכול יהיה ליסע לשם, ולהיות שם שנה, ולחזור אחרי שנה, ושמא היו כאלה יחידים שנסעו לשם, אולם לא הייתה קהילה יהודית שם[2]]. ולבבל לכאורה היו יכולים לשלוח שלוחים, ולא היה ספיקא דיומא. הרי לגבי שאילת טל ומטר, ממתינים ג' שבועות עד שהאחרון שבעולי הרגלים היה מגיע לנהר פרת, ומעתה אם למשפחה שלמה על טפיה וילדיה היו מספיקים ג' שבועות להגיע עד נהר פרת, ודאי ששליח בי"ד הרכוב על סוס מהיר היו מספיקים לו שבועיים, וא"כ אף בפסח סוכות ושמיני עצרת, כבר היו יודעים האם החודש היה מעובר. וכן ביוה"כ בלאו הכי לא עבדי' יומיים כיון דהוי פקו"נ, ובר"ה בלאו הכי אף באר"י עבדי' יומיים מחוץ למקום הועד, ובשבועות הספק תליא בפסח, כיון שיש דין חמישים לעומר, ודין זה תלוי בט"ז בניסן, וצ"ע.♦
ב. ספיקא דיומא בספירת העומר
הנה, הקשה הר"ן בשילהי ערבי פסחים אמאי לא עבדי' בחוץ לארץ ספירת העומר יומיים, משום ספיקא דיומא. וידוע תירוצם של הדבר אברהם (ח"א סי' ל"ד) והשערי ישר (ש"א פ"ה) שלא שייך לספור יומיים, כיון שזה סותר את מהות הספירה.אולם יש להקשות היאך סופרים יום אחד: א' דהיאך מברכים ע"ז, נימא ספק ברכות להקל, ואף בזמננו, דכל כמה שבזמנן לא בירכו גם בזמן הזה לא יברכו, כיון דהמצווה בזמן הזה היא זכר למקדש. ועוד, דהא בספירת העומר, בשונה מספירת זבה ונדה, שהיא רק דין לספור, בספה"ע איכא דין "למספר", כלומר שיוצרים דין בעצם היום, ואי"ז ספירה רק ביחס לאדם הסופר [ויש להביא ראי' לזה מהא דלגבי ספירת זבה ונדה אמרי' שאין לספור מחשש שמא לא תעלה לה הספירה, והוי ברכה לבטלה, ואילו בספירת העומר לא חיישי' לזה, אלא באישה כיון שאינה מחויבת, משא"כ באיש שמחויב לא חיישי'. והחילוק הוא כמשנ"ת, דבספירת העומר אף אם לא השלים מ"מ קיים את המספור, משא"כ בספירת זבה ונדה, שמקיים את המצווה רק אם ספר את כל הימים, ודו"ק. וא"כ אף אם ספירה מספק נחשבת ספירה על הצד שספר כדין, מ"מ מספור מספק אינו מספור, כיון שהוא לא קבע את היום. ועוד, דלפי הפרי מגדים (או"ח סי' קצ"ד) שאין דין ספק דאורייתא בספק קיום, כלומר שאף שאחרי שינהג כן לא יצא מבית הספק, א"כ אף הכא אינם יוצאים מבית הספק.
♦
ג. יו"ט שני בשבועות משום לא פלוג
עוד יש להקשות אמאי עבדי' בשבועות יומיים, הא אין הספק על ו' בסיון, אלא על חמישים לעומר, שספק זה תלוי בשאלה האם חודש אדר מעובר, וא"כ ספק זה כבר הוכרע. וכבר הקשה כן החתם סופר (ח"א או"ח סי' קמ"ה), והביא מש"כ הרמב"ם (פ"ג מהל' קידוש החודש הי"ב) שהטעם שעושים יומיים בשבועות היינו כדי ש"לא תחלוק בין המועדות", והיינו מדין לא פלוג. ולפ"ז כתב דבשבועות ביצה שנולדה בזה אסורה בזה, כיון ששניהם אסורים בתורת ודאי.ויש להקשות: א. דהא גופא ה"לא פלוג", שלא נשנה אף בדין זה של ביצה, ב. דדיו לבא מן הדין להיות כנידון, ול"ש להחמיר על שבועות יותר משאר ימים טובים. ג. כיון דביוה"כ לא עבדי' יומיים, א"כ לא נחשב לא פלוג, כיון שחילקו כבר בין המועדות.
♦
ד. יו"ט שני ביוה"כ מפני פיקוח נפש
בר"ה (כא, ב), ובירושלמי בחלה (פ"ב ה"ד) ובר"ה (פ"א ה"ב) מבואר, שהטעם דלא עבדי' בחוץ לארץ יומיים יוה"כ, הוא כיון דהוי פיקוח נפש, ומשמע שאף כשקידשו עפ"י הראייה, דהוי ספק אמיתי, מ"מ לא עבדי' יומיים. וצ"ע דמ"מ ישבתו ממלאכה, וכמו חולה ביוה"כ, ועוד שיאכלו שיעורים, וממילא לא יהיה חשש פקו"נ. ועוד יש להקשות, שמדוע מתירים באופן גורף מיד במוצאי היום הראשון, ולא נאמר שכל אדם יאכל רק במצב שמגיע לפקו"נ.♦
ה. מנהג אבותינו בארה"ב ואירופה
יש להקשות אמאי עבדי' כיום יומיים בארה"ב ואירופה, הא ל"ש התם מנהג אבותינו, ול"ש שמא יחזור דבר לקלקולו, שהרי כמשנ"ת למעלה, כל ההתיישבות היהודית בעולם הייתה רק עד בבל. מבו' בגמ' שעד דרשיר היה מהלך שנה, וא"כ במקומות כאלו מחויבים לעשות כמה ימים טובים, כמנין החודשים עד שמגיעים שלוחי בי"ד. וא"כ לארה"ב בזמן חז"ל יקח הרבה יותר משנה אחת, ומדוע עבדי' יומיים כיום, ויש שתירצו מדין לא פלוג, והוי תקנה כללית על כל חוץ לארץ.וכמו"כ יל"ע בעיר אשקלון הקדומה, שמבו' בתוס' בגיטין (ב, א ד"ה ואשקלון כדרום) שחציה באר"י וחציה בחוץ לארץ, האם בחציה שבאר"י לא נהגו יום טוב שני, ובחציה שבחוץ לארץ נהגו יום טוב שני, וצ"ע בכ"ז.
[וראיתי מובא שהגר"ש פינקוס זצ"ל החמיר לעצמו לנהוג יום טוב שני בבני ברק, כשהיה מגיע לחמיו, הגר"מ מן זצ"ל, ביום טוב ראשון של סוכות, ובמוצאי יום טוב ראשון היה נוסע לירושלים, אבל בשונה ממנהגו לא היה נוהג ברכבו אלא נוסע באוטובוס, אולם כשהגיע אוטובוס עירוני נמוך, לא עלה עליו, משום איסור תחומין, שבי"ב מיל הוי דאורייתא, ובאוטובוס גבוה הוי בכלל דאין תחומין למעלה מעשרה. אלא דיש להקשות שאיך הולך בירושלים ברגלו, דאז הוי תחומין למטה מעשרה. וצ"ל דדמי לסוגיא בעירובין (מב, ב) שמי שהוציאוהו בע"כ לעיר אחרת, שיכול ללכת שם כיון שיצא כדין, וה"נ יצא כדין].
♦
ו. מה הספיקא דיומא בבן חו"ל באר"י
עוד יש להקשות אמאי בכלל בן חוץ לארץ שמגיע לאר"י נוהג יומיים, ומדוע בדבר תלוי במקום מגוריו, ולא בשאלה היכן הוא נמצא בחג עצמו, הא בזמן חז"ל הדבר היה תלוי במי שיש לו ספק - כלומר אם הוא נמצא בבבל או באר"י, וכדעת השו"ע הרב (או"ח סי' תצ"ו) והחכם צבי (סי' קס"ז). ולא שייך בהא מנהג אבותינו בידינו, ולא שמא יחזור דבר לקלקולו, כיון שאם הדבר יחזור לקלקולו שוב הדבר יהיה תלוי בשאלה היכן הוא נמצא בחג עצמו [אולם אין להביא ראי' מפורים, דאמרי' התם דפרוז בן יומו נקרא פרוז, דהתם השהות בכרך בט"ו, היא עצמה הסיבה לחג, וכך שמעתי כמדו' מהגרח"י שרייבר שליט"א].♦
ז. ספיקא דיומא בחנוכה ופורים
בשקל הקודש (פי"א מהל' קידוש החודש בביאור ההלכה) הקשה מדוע בחנוכה ופורים לא עבדי' יום נוסף בחוץ לארץ משום ספיקא דיומא. והנה על חנוכה תירץ משום שהדלקה שונה היא פוגעת בהדלקה, שלא יהיה מניין ימים מדויק. אמנם ד"ז תלוי במחלוקת אחרונים באדם שיש לו ב' נרות ביום השלישי. ועוד, שמדוע שלא ידליקו רק נר אחד כל הימים, ויקיימו את עיקר הדין, וירוויחו את העניין של ספיקא דיומא.אולם, יש להקשות על עצם הקושיא שהרי חנוכה ופורים נקבעו אחר שהיה כבר ספיקא דיומא, וא"כ הם נקבעו על המצב הזה. ועוד, דפורים וחנוכה הם זכר, והזכר מתקיים אם הם לפי חשבונם חגגו את חנוכה ופורים[3]. והשי"ת יאיר עיני להבין סוגיא זו.
♦ ♦ ♦