בעל עיני ישראל ועוד
בעניין הציפיה לביאת המשיח[2]
לכבוד הרה"ג וכו' מרביץ תורה לעדים הרב... שליט"אאחדשה"ט, הגיע לידי ספרו החשוב משמר הלוי על זבחים, ומדי עברי בין בתרי אמריו הנעימים ראיתי בסימן קע"ד, דברים תמוהים כפי שנמסרו שם, ובשם מצוקי תבל זצ"ל אשר בית ישראל נשען עליהם, ואפרש שיחתי.
א. כפי שנמסרו הדברים שם, יוצא שמי שנעלם ממנו אחד מהי"ג עיקרים [ואף בציור שמעולם לא חשב על נושא זו] הוא אפיקורס, ונוהג בו כל מה שכתב הר"מ בסוף הי"ג עיקרים. על אופן זה מסר דברי הגר"ח ז"ל לציבור.
מקודם – שאכנס לדברי הגר"ח ז"ל – הָפַךְ רחמנא ליצלן כמעט כל ילדי ישראל שהגיעו לכלל חיוב מצוות לאפיקורסים ר"ל, בהיות שנעלם מהם כמה עיקרים, כי לא הוגד להם מעולם ולא חשבו על נושא זו, והרי הם צאן קדשים שלנו המייגעים עצמם בישיבות קטנות על תורה שבעל פה. זהו עובדא מרה היוצאת מהציור הנמסר שם.
אמנם בעצם דברי הגר"ח ז"ל אין כן כוונתו. הוא הלך לתרץ קושיית הראב"ד על הר"מ, ועל זה אמר כי מי שהעלה בשיטת לימודו ורעיונו יסוד היפוך אחד מהעיקרים הוא נקרא כופר, כי הרי ידיעתו סתר אחד מהם. הגע בעצמך שמי שיצא לו מלימודו שאין תפילין צריכין ריבוע, הרי אין זה נידון ככופר, רק כמי שטעה בלימודו, אבל בכה"ג בהעיקרים אינו כן.
ועל כגון אלו אמר הגר"ח ז"ל מה שאמר, דהרי הראב"ד דיבר בכגון אלו, וצריך כאן "מעשה כפירה", ועל זה מוסבים דברי הגר"ח ז"ל על הפירוט של הי"ג דהרמב"ם, כי ציור זה די"ג דווקא מציירת ומקפת האמונה, וכופר באחד מהם אינו נידון כמשובש, רק ככופר באמונה.
שנית, ענין 'אם יתמהמה חכה לו', מבואר בגמ' [סנהדרין צז, ב]: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים, כיון שהגיע עת הקץ ולא בא, שוב אינו בא, אלא חכה לו, שנאמר 'אם יתמהמה חכה לו'", ע"כ.
היינו דבעלי קיצים קבעו [וחשבון הקיצים שלהם לא היה כזב ח"ו כמבואר שם], שאז הוא מוכרח לבוא, וממילא אם לא בא, אז יהיה פיקפוק בביאתו, אלא דבפסוק זה דחבקוק נתחדש שיש מהלך דיתמהמה, וממילא חכה לו שבוודאי יבוא. וגדר מי שאינו מחכה לביאתו[3] הוא בשביל חישוב קיצים, שאם לא בא, אז לא יבוא. וגם לא אמרו שם דתיפח עצמם של מחשבי קיצין מצד דסברי דרק בזמן ההוא לעתיד יבואו ולא קודם, דבזה לא נתהפכו לאפיקורסים, ומכלל מחכי ביאתו הם בוודאי.
עוד זאת, הרי התם גופא אמרו ז"ל: "אמר ליה, עד הכא לא תיסתכי ליה, מכאן ואילך איסתכי ליה", ופירש רש"י: "עד היובל האחרון לא תצפה לו, דודאי לא יבוא קודם הזמן הזה", עכ"ל. והרי אלו דברים שמסרו לנו חז"ל לא לסתום דבריהם, והרי הם דברי אליהו ז"ל לרב יהודה, והאם נולד מזה ריח של אפיקורסות ח"ו, אלא ודאי דמעולם לא היה כוונת הגרי"ז על כגון דא ולא הובנו דברו הקדושים כראוי.
עוד שאלו חז"ל שם: "וכי מאחר שמדת הדין מעכבת, אנו למה מחכין, לקבל שכר, שנאמר 'אשרי כל חוכי לו'", והרי אין בקושיא זו, דאנו למה מחכים שום הפקעת אמונתנו כלל, דאל"כ אין שייך לשאול שאלה כזו, אלא דאין זה הנידון כלל, דרק מי שנתייאש מביאתו, שאמר שכבר בא, או שלא יוכל לבוא מצד מה להתקבץ בידיעתו הרי זה כופר ביסוד זה דביאת המשיח, אבל מי שמחכה לו שיבוא באיזה זמן מהזמנים אינו נידון בזה.
כמדומה שבמקום להדפיס דברים בסתימות גמור, ושניתן מקום מכשול בהשטח שנמסרו בלי בהירות בעל המאמר, היתה השתיקה נידונת כיפה הימנה, כי אין ענין האמונה נושא שהשטחיות יפה לה, וכשם שבכוונתו לשמים קיבל שכר על הדרישה, כן יקבל כפלים לתושיה על הפרישה.
מצפה לשמוע ממנו דבר ברור בנושא זה,
ישראל אלי' וינטרויב
♦ ♦ ♦