הערה על מאמרו של הרב משה מרדכי אייכנשטיין "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'" (עמוד כ"ה)

למערכת האוצר שלום,
במאמרו "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'" (אלול תש"פ) מחדש הרב אייכנשטיין ש"שהתקיעה במקדש כאילו מסמלת את תחילת העברת השופר בכל הארץ, ולכן סתמיות תקיעת שופר משתמעת ממילא בראשונה במקדש שהיא התחלת העברת השופר בארץ".
רציתי להעיר על דבריו, בהקשר לשנה זו שא' דראש השנה חל בשבת, כותב הפני יהושע (ראש השנה דף כט עמוד ב) בשיטת רש"י "דמ"ש ברישא דמתני' דדוקא במקדש עצמו היו תוקעין אבל לא בירושלים היינו לענין שלא היו רשאין לתקוע בירושלים ביום טוב שחל להיות בשבת קודם שתקעו בב"ד במקדש". על פי הפני יהושע, בראש השנה שחל בשבת התקיעה במקדש היתה תחילת העברת השופר, לא רק כסמל, אלא בפועל ממש. לא היו רשאין לתקוע קודם שתקעו בב"ד במקדש.
אך נראה שיש מקום לומר שגם בשנה רגילה, כשראש השנה לא חל בשבת, היה עיקרון שבסביבות ירושלים בפועל המתינו לשמוע בתחילה את התקיעות מבית המקדש. מדי שנה בא' בתשרי לא ידעו אם יעברו את אלול אם לאו. במקום שבו לא היה ניתן לדעת מה נקבע בבי"ד הגדול, תקעו משום הספק. אך במקום שהוא בסביבות ירושלים הסברא נותנת שהמתינו לשמוע אם יתקעו בבי"ד שבמקדש ויורו בכך שהיום מקודש כיום תרועה.
כך שהתקיעה במקדש אינה רק מסמלת את תחילת העברת השופר בכל הארץ, גם היה לזה המחשה מסוימת בפועל, הן בראש השנה שחל בשבת, והן בראש השנה שחל בימות החול.
כנלע"ד.
בני דה לה פואנטה
מודיעין