הערה על מאמרו של הבה"ח הראל הכהן זק "יציאה מארץ ישראל לקברות צדיקים בחוץ לארץ" (עמוד ל"ב)

בס"ד
על מאמרו של הבה"ח הראל הכהן זק שליט"א
קודם כל ייש"כ על הצעת שיטות הראשונים בבהירות.
אולם לגבי מסקנתו לגבי יציאה מאר"י לקברות צדיקים, שאין ליוצאים על מה לסמוך, זה אינו מתרי טעמי:
א. הרבה מהפוסקים (מהם באו"ח סי' תקלא ס"ד) אשר כל בית ישראל הולכים לאורם, כתבו להקל לצאת לצורך מצוה כל דהו [וכן נהוג עלמא], ובודאי שיציאה לקברות צדיקים לכל הפחות בכלל זה. ולדבר כזה פשוט אך למותר להביא מקורות וכבר נתחברו ספרים שלקטו המקורות לכך (וראה לדוגמא בפתח ספר שפתי צדיקים לרבי סלמאן מוצפי זצ"ל), והדברים מקורם טהור במדרשי חז"ל ובזוה"ק, ובדברי המקובלים המהרח"ו וכו'. ואציין עוד לדברי מרן הגרע"י זצ"ל ביחוה דעת (ח"ה סי' נז) שכן מוכח מדברי השו"ע [ומקורותיו] (או"ח תקסח ס"י) בדין הנודר לילך על קברי הצדיקים.
ומה שהמציא סברא שאין ללכת רק על קברי אבות וקצת תנאים, כמובן שבמקורות חז"ל מדובר רק על קברי האבות כי לא היו כבר אחרים בזמנם, וכן בדורות שאחרי על קברי התנאים, אבל במקורות היותר מאוחרים בראשונים ואח"כ באחרונים פשוט שמדובר על קברי הצדיקים אשר נפטרו בדורם, וכמבואר במהרי"ל שנפסק ברמ"א בהל' ראש השנה (או"ח תקפא ס"ד) שנהגו ללכת על הקברות בער"ה, "דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפילה נתקבלה שם ביותר וכו'" ע"כ מדברי המהרי"ל המובאים בנושאי כלי השו"ע. וכי איזה קברי תנאים יש באירופה?! [ועוד יש להוכיח מכאן שהוא אפי' אם קבר הצדיק הוא בתוך בית קברות]. וכל החששות של לועג לרש ודורש אל המתים, כבר נמנו וגמרו כל הפוסקים להקל בדרכים הנהוגים [ואף לבקש מהצדיקים שיבקשו רחמים עליו למקל יש על מה לסמוך, כמבואר בחזו"ע ימים נוראים עמ' נב-נג].
ובמפורש כתבו רבים מהפוסקים להתיר לצאת לחו"ל עבור מצוה זו, ראה מה שהביא ביחוה דעת הנ"ל בהערה, ולגאון הרב יצחק ישעיה ווייס שליט"א בגיליון נוה ההיכל (מס' 412 בסופו) שהביא עוד הרבה אחרונים שכתבו להקל בזה. וחבל שכתב מסברות עצמו שאין מצוה בהשתטחות על הקברות, נגד מנהג כל גדולי הדורות ובלי לעיין בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים.
ב. לענ"ד יש צד להתיר הדבר אף למחמירים, שהרי מי שמתחזק מהליכה לקבר צדיק מסויים, הרי זה כלימוד תורה מרבו אשר חפץ בו, ואין זה דומה למי שהולך לנפוש באיזה מקום ואומר שזה מחזק אותו, שהרי להשתטח על קברי צדיקים הוא דבר מצוה, ובפרט אם מתחזק מהתפילות והלימוד תורה שם, ודאי שזה בכלל רבו שלבו חפץ.
ולעצם הנסיעה לקבר רבי נחמן זצוק"ל בראש השנה האם הדבר ראוי, רבים מגדולי הדור אמרו שאין הדבר ראוי לעזוב ביום קדוש זה את המשפחה וכו', ומ"מ אינו דומה החסידים ההולך ברצון משפחתם וכו', וכל אחד יעשה כהוראת רבותיו, ורבים הם הרחוקים ממצוות המתחזקים מהנסיעה, וד"ב [ויש להעיר שגם מרבני חסידי ברסלב יש אומרים שמארץ ישראל אין עניין לנסוע לאומן]. וע"כ פשוט שאין לחרוץ הדבר לאיסור במקום שיש על מה לסמוך, ואם רוצים להחמיר יש להתחיל מביטול הטיולים לחו"ל, מינים ממינים שונים, אשר להם ודאי רחוק למצוא היתר.
ולעניין פסק ההלכה בעניין יציאה מאר"י לחו"ל, יש הרבה לעיין בזה מכמה פנים, שהרי גם הראשונים שהחמירו התירו לצאת לצורך הרווחה ולמה שכל מצוה תהיה פחותה מזה. והנראה לומר בזה שמה שהתירו לצאת הוא רק לדברים שהם צורך ישיבת אר"י [מלבד הדברים המותרים משום שא"א לקיימם בארץ] (ועפ"ז יש ליישב את לשון הרמב"ם בהל' אבל פ"ג הי"ד "וכן כל כיו"ב") [ובעניין חיוב עלייה לאר"י לבני חו"ל, עי' בגיליונות החדשים ליחוה דעת (שם בגיליונת החדשים מס' 1) וביביע אומר חלק יא (יו"ד סי' לד אות ט) מה שהעיר על דברי האגרות משה], ואכמ"ל ועוד חזון למועד אי"ה.
בברכת כתיבה וחתימה טובה
משה בן דוד
♦

תגובת המחבר

בס"ד
תודה על ההערה.
אמנם, איני מסכים כלל.
א. עניין הליכה לקברי צדיקים מאוחרים הוא מחלוקת ראשונים האם יש בו חשש דורש אל המתים. וגם האריז"ל הזהיר מללכת לקברות אם לא שצדיק ילך לקבר של צדיק (או כל אדם לקברים שציינתי שאפשר) [וכמו שכתוב שם שהמהרח"ו גופו פעם אחת בטעות היה על קבר של גוי רשע ונכנסה במהרח"ו ובקושי תיקן האר"י את הדבר (ואיני מוצא כעת את המקור המדויק)].
וצריך גם להוסיף על זה, שהאחרונים שהתירו לצאת לצורך קברות צדיקים, נסמכו הרבה על הסברא שקשה מאוד לחיות בארץ, ואין עבודה (העיקרון של הגמ' בב"ב).
ולגבי לועג לרש - איני מבין איך אפשר להתפלל בקבר של רבי נחמן, ועוד את תפילות הקבע, הרי זה בית קברות, וכל מקום שם הוא על גבי קבר של יהודי, וזה לועג לרש!
ב. העניין ברב מסוים הוא לא איזה רעיון אוורירי של רצון, אלא שאצל רב אחר האדם לא יצליח ללמוד, וההיתר הוא בעצם לצאת לצורך לימוד תורה (כמו שבארתי במאמר), ומה שאומר שמתחזק זה אינו כלום, וכי אם אדם יאמר שהוא מתחזק במקדש ע"ז בהודו יותר לו לצאת לשם?!
ומה שכתב כבודו על טיולים - אכן כתבתי שאין שום היתר בזה.
ובר מן דין, לא התייחסת כלל לטענה המרכזית שלי, שגם לצאת לצורך שאר מצוות אסור, וממילא ק"ו לצורך מה שנחשב כ"מצווה קצת" (פני חבירו והמסתעף).
♦