הערה על מאמרו של הרב יעקב דוד אילן "בדין תפילה וקריאת התורה בצבור, ודין צבור בקריאת שמונה פסוקים אחרונים שבתורה" (עמוד קמ"ה)

הרב יעקב דוד אילן ביאר דין ח' פסוקים האחרונים בתורה, והנני נותן את חלקי.
הראב"ד הקשה על הרמב"ם דהא דאמרו שיחיד קורא אותם הכוונה שאינו מפסיק בהם, אבל להרמב"ם הוקשה א"כ מהו הלשון של "יחיד", ולכן פירש דלא צריכים בו עשרה.
ומה שכתב הכסף משנה לפרש שלא היה בבית הכנסת אלא ט', צריכים לפרשו דביום שמחת תורה אם לא היה שם אלא ט' לא קורין בתורה אלא השמונה פסוקים, ויש לדייק בלשונו דבעינן עכ"פ ט' ולא מהני רוב מנין.
ומה שהקשה עוד הראב"ד דהיכן הלך הצבור, ופירשו הנ"ל דהיינו הרי בכל התורה הדין כן שאם יצאו מקצתן גומרין, י"ל כספיקותו של הכסף משנה, דבאמת בכל התורה יכולים לגמור רק העולה הנוכחי ולא להעלות עוד, וכאן יכולים לגמרו כך.
בלשון התוספתא יש לדייק מדאמר מפסיק מיד משמע שהם עומדים עדיין באיזה דבר וצריכים להפסיק, ולכאורה הכוונה שנזכרו לפני חזרת הש"ץ, וא"כ יש לדייק שאם נזכרו אח"כ יצטרכו לחזור ולהתפלל מוסף.
ועכ"פ אין להוכיח מכאן שאם יצאו מקצתן בקריאת התורה יוכלו להתפלל מוסף, כי הרי אפילו הפטרה אינם מפטירין, וזה יותר שייך לתורה מתפילת המוספין.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס ארץ דשא על מ"ב
♦