הרב עובדיה יוסף
בן הגר"י יוסף זצ"ל

האם יש תוקף לפרוזבול שלא היה קיים בשעת שקיעת החמה של ער"ה

בחתם סופר (קובץ תשובות סימן פו) כתב שאין צריך ששטר הפרוזבול יהיה קיים בשעת שקיעת החמה של השביעית ופסקו בחזו"ע (ע' עט). והנה תחילה לא ראה החת"ס דברי הכפתור ופרח (פרק נ), שהצריך שיהיה השטר קיים בשעה שהשביעית משמטת, ולא ראינו בדברי הראשונים מי שלא יכתוב כן.
ומש"כ בחת"ס שאין צריך שיהיה קיים ותלה בזה מחלוקת רבנן ורשב"ג במסכת שביעית פרק י משנה ה, הנה אינו אלא פירוש אחד שמביא שם הר"ש ולא שזהו הפירוש הפשוט, וגם צריך בשביל זה לומר שהלכה כרשב"ג ולא כרבנן.
והוא שכתוב בתוספתא בפרק ח רשב"ג אומר כל מלוה שאחר פרוזבול אינו משמט. וכתב לבאר הר"ש: א. והשתא אשמעינן רשב"ג בתוספתא גדולה מזו דלא מיבעיא היכא דליכא פרוזבול כלל דנאמן לומר היה לי ואבד אלא אפי' הוציא שטר חוב ופרוזבול וזמן המלוה אחר זמן הפרוזבול אפילו הכי אינו משמט דיכול לומר פרוזבול היה לי ואבד ולא אמרינן מדהאי לא אבד אחר נמי לא אבד אי נמי טעה ועל זה סמך[2]. ב. ועוד יש לפרש בענין אחר דהכי מיתניא בתוספתא אימתי כותבין פרוזבול ערב ראש השנה של שביעית כתבו ערב ראש השנה של מוצאי שביעית אף על פי שחזר וקרעו לאחר מיכן גובה עליו והולך אפילו לזמן מרובה רשב"ג אומר כל מלוה שאחר פרוזבול אינו משמט דבעי תנא קמא שיהא פרוזבול קיים לכל הפחות בסוף שביעית ואם נקרע לאחר שביעית לא יפסיד ואתא רשב"ג למימר דכל מלוה הקיימת לאחר שנקרע הפרוזבול אף על פי שנקרע הפרוזבול קודם שתכנס השביעית. ע"כ. הרי לנו שני ביאורים של הר"ש בביאור התוספתא, ומנלן לקבוע איך לפסוק כאיזה ביאור, ואף גם זאת לומר שהלכה לא כרבנן.
ועוד יש מבארים באופנים אחרים את התוספתא, וכפי שכתב לבאר בריבמ"ץ שם. והאריך להסבירם בשו"ת שבט הלוי חלק ז (סימן רכא).
זאת ועוד, הנה הרב מהר"י בן מלכי צדק גרס במקום רשב"ג וחכמים ופסק כן, והעלה שפרוזבול הוא ככל שטרי חוב שהמאוחרים כשרים. וכך פסק בפירוש המשניות לרמב"ם וחזר בו בחיבורו והעלה שפרוזבול הפוך משאר שטרות והמאוחרים פסולים, וע' בדברי ר"א בן הרמב"ם (סימן פא). וע' בדברי הרדב"ז על הרמב"ם (פ"ט הלכה כב), שאין הלכה כרשב"ג כיון שהכלל כל מה שאמר רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ולא בתוספתא, ולא כמהר"י בן מלכי צדק שהלך אחריו הרמב"ם בפירוש המשניות, ע"ש. וע"ע במהר"י קורקוס שם שכתב שמשנתינו חולקת על התוספתא ואין הלכה כמותו, והר"ש טרח לבאר שלא חולק על משנתינו, ע"ש. וע"ע בספר העיטור (דף עו ע"ד), שהאריך בהסבר התוספתא בזה, וס"ל שהלכה כרשב"ג, והב"ד גם בחזו"ע (ע' עו).
ודבר זה אם הלכה כרשב"ג לא רק במשנתינו יש בו עיכולי ופישורי. וראיתי לר' יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק חלק אה"ע ח"א (סימן סח אות יד), שמבואר בירושלמי ב"ב פ"י ה' ח' בזה"ל תמן אמרין בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה אמרין ובלבד במשנתינו. א"כ מבואר בירושלמי להדיא דהך כללא ליתא רק במשנה ולא בברייתא וכמש"כ שם הפני משה. וזהו מוכרח בפי' הירושלמי דאל"כ מאי ובלבד דקאמרי בירושלמי. ותמהני על הפוסקים שלא הביאו הירושלמי הזה. ע"ש. ובשו"ת באר יצחק (חלק אה"ע סימן ח, ענף ג) כתב וז"ל ויש להעיר קצת לפי מה שהביא הש"ך בח"מ (סי' קע"א) בשם התוס' דב"מ (דף ס"ט) דהלכה כרשב"ג אף בברייתא, א"כ כאן נימא ג"כ הכי ובפרט דמסתבר טעמי' כמש"כ. אך י"ל בעבור שלא הובאו דבריו בש"ס דילן לכן לא פסקינן כוותי'. וע' בשבת (י"ז ע"ב) בתוס' ד"ה אין נותנין כו' דפסקו שם כרשב"ג משום דסתם משנה כוותי' כו' אבל לא משום הלכה כרשב"ג בברייתא, וע' במג"א (סי' ע' ס"ק ב'). ואפשר שזהו טעמא דהרמב"ם דלא הביא לפסול בכתבו שם מ"כ או מ"נ משום דסמך על הלכה כרשב"ג אף בברייתא כנ"ל [ובח"מ (סי' רמ"ה סעי' י"א) מוכח דהרבה פוסקים ס"ל דלא קיי"ל הלכה כרשב"ג אלא במשנתינו ולא בברייתא, כמבואר בסמ"ע (שם ס"ק כ') ובש"ך (שם ס"ק ז')]. וברמב"ם (ספ"א מה' שכנים) מבואר דפסק הלכה כרשב"ג אף בברייתא, ולכן אזיל הרמב"ם לשיטתו ומכשיר וסתם בזה, כו' עכ"ד. ובזה א"ש מה שלא פסק מרן ביו"ד בס' שפ ס"ה. ע"ש בבית יוסף בדין של אומן שאסור לעשות בימי אבלות אע"פ שאין שם אומן אלא הוא, ע' במו"ק יא:, וא"ש כי הוא בברייתא. ועמש"כ בס' רמח סעיף א בדין פוסק עימו לשבות ואינו שובת רשב"ג אומר אינו צריך ולא נפסק כברייתא דרשב"ג. אך שם י"א משום שהלכה כרשב"ג ולא כנגד רבי, ע"ש.
ובשו"ת תורת חיים (מהרח"ש, חלק ב סימן ל), הך כללא דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו וכו' פלוגתא דאמוראי נינהו, ונראה דלא סמכינן עליה, ואף על גב דבמבוא התלמוד לר' שמואל הנגיד שהביא החכם בעל ספר הליכות עולם הביא הך כללא, נראה מדברי שאר המפרשים והרמב"ם מכללם דלא סמכינן עליה, שהרי כתבו הרי"ף והרא"ש בהדיא בפרק זה בורר [שם לא ע"א] וז"ל והדין כללא לאו דוקא דלא אמרי הלכה כרשב"ג עד דאיכא טעמא. והרב בעל הנמוקי ג"כ בפרק קמא דבתרא [ה ע"א] עלה דמתני' דכופין אותו לבנות בית שער רשב"ג אומר וכו' כתב שם בשם הר"ן וז"ל, וכתב הוא ז"ל דלא קי"ל כרשב"ג בתרווייהו אלא כרבנן, ואף על גב שאמרו כל מקום ששנה רשב"ג וכו', לא קי"ל דההוא כללא דאמוראי נינהו וכו' ואיכא טובא דלית הלכתא כוותיה. וכן פסק הרמב"ם בההוא דינא דלא כרשב"ג, וכן בכמה דוכתי משמע דלא קי"ל כההוא כללא. וכן כתב הרשב"א בפרק השולח דף ל"ג ע"ש, וכן כתב הר"ן בחידושי הלכות בשלהי מסכת כתובות יע"ש. א"כ משמע דלא סמכינן אהך כללא, וכתב ג"כ החכם בעל הליכות עולם שכן דעת הרמב"ם בפירושיו. עכ"ד.
וצ"ע מדברי מו"ז בחזו"ע עצמו שם בעמ' לד מהגמרא בכתובות מד: ופסק מרן שהשביעית אינה משמטת רק מה שכנגד המשכון ולא כרשב"ג. ע"ש.
עוד יש לדון בזה ממש"כ מהר"י קורקוס (בסוף פרק ט משביעית הלכה ל), שמצא בספרי דווקני שכתוב אימתי כותבין פרוזבול ערב ר"ה של מוצאי שביעית ואע"פ שקרעו גובה בו, ע"ש. ויש לבאר שהכוונה שקרעו אחר שעבר ר"ה.
סוף דברי, לבנות על דברי הר"ש הללו להלכה אין לנו דבר ברור לומר כן.
♦
עוד צידד החת"ס לבאר את מחלוקת רבנן ורשב"ג לביאור אחד של הר"ש הנ"ל, שהדבר תלוי בטעם של גביית החוב על ידי פרוזבול שלטעם הירושלמי הוא כגבוי מעומד מעת מסירת הפרוזבול, משא"כ לטעם הפקר צריך שיהיה קיים באותו שעה של השקיעה, ע"ש. הנה הטעם של כגבוי ועומד הוא טעם שצריך שתהיה קרקע ללוה, ולא טעם של פרוזבול. ונאמרו בזה ג' טעמים - לדעת רש"י (גיטין דף לז ע"א ד"ה אלא על הקרקע) הוא משום דהוי מילתא דלא שכיחא, כיון דסתם שטרות נגבין מן הקרקע, ולא עבוד ביה רבנן תקנתא במידי שלא שכיחא. והר"ש והרע"ב בשביעית (פ"י מ"ו) פירשו, שאז חשוב כגבוי ביד בית דין, ולא קרינן ביה לא יגוש. והר"ש סיריליאו פירש, שאז חשובים המטלטלין כקנויים אגב קרקע, ולא קרינן ביה לא יגוש. והב"ד גם הסמ"ע ועוד, הרי לנו שאין כאן דבר ברור לבנות עליו.
ומה שטען במהר"י אסאד ח"ב (סי' קעט), שהיות ומצינו בתלמידי חכמים שמוסרים במילי שטרותיהם זה לזה, לכן אין כאן גם בדין שטר של מוצאי שביעית דין שיהיה קיים, ע"ש. אמנם הכפתור ופרח ביאר יפה בדעת הרמב"ם בזה, שאפילו לאומרים שאין היום פרוזבול היות ואין ב"ד חשוב, מ"מ מועיל למסור שטרות שהוא לא מדין שטר, ע"ש. הרי שדין שטר הוא דין אחר ולכן צריך שיהיה קיים בשעה של שקיעת החמה.
וראיתי בשו"ת שבט הלוי חלק ז (סימן רכא), שהביא להסביר לפי מש"כ לבאר בתשובות הר"ן (סי' עז), ששטרי פרוזבול המאוחרים פסולים, ואפילו מה שקדם לכתיבה פסול כיון שהפרוזבול הוא הכורת ומבטל את חלות ההשמטה, משא"כ אם מסר שטרותיו בפועל לבית הדין. ע"ש. ופסקו בהגהות רע"א.
וראיתי בחזו"ע בגליון שהביא שבשו"ת תורת חיים (מהרח"ש, חלק ב סימן ל), העלה שאין צריך שיהיה שטר הפרוזבול קיים, ע"ש. ועיינתי היטב בכל התשובה ואין דבר שכזה כלל, רק צירף שאין בזה"ז פרוזבול וכדברי מהר"י בן לב ע"ש.
♦
סוף דבר, לחלוק על דברי הכפתור ופרח הוא דבר שלא נראה כלל, ויש בודאי להחמיר בזה.
♦ ♦ ♦