ראש הכולל שע"י ישיבת יד אהרן ב"ב
הברכה על ברכת כהנים
ביאור לביאור הגר"א או"ח קכח, יג
שולחן ערוך (אורח חיים סימן קכח סעיף יג): "מתחילין הכהנים לומר יברכך. הגה: ויש אומרים שגם מלת יברכך יקרא אותו שליח ציבור תחלה (טור ור"ן פרק הקורא והגהות מיימוני) וכן נוהגים בכל מדינות אלו".וכתב שם בביאור הגר"א: "מתחילין כו'. ממש"ש ל"ט ב' ואין הכהנים כו' מפי הקורא, ור"ל יברכך עד שיסיים הקורא כהנים שאין הברכה מעיקר דינא, כמש"ש א' ולא נשאתי כו', ואם איתא מאי רבותיה. וי"א כו'. שמפרשים אברכת אקב"ו כו' קאי".
כוונת דבריו, להביא מקור לדעה שאין הש"ץ מקרא לכהנים תיבת יברכך הראשונה מברכת כהנים (משום שאין בה חשש לטעות כבשאר תיבות), מהא דאמרו בסוטה לט: "א"ר זירא א"ר חסדא אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא" וכו'.
והכוונה של הגמרא במילה "ברכה" היא למילת יברכך, ולא לברכה שעל ברכת כהנים, שהרי היא אינה מעיקר דינא, כמו שאמרו שם בע"א: "שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים אמר להן מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא ולא פסעתי על ראשי עם קודש ולא נשאתי כפי בלא ברכה".
ומשמע שאין הברכה מעיקר דינא, דאל"כ מאי רבותא, ואמאי זכה בכך לאריכות ימים, והרי חזינן שהכהנים מתחילים ביברכך אחר שגמר הקורא לקראם כהנים, ומכאן שאין הש"ץ מקרא אותם תיבה זו.
ויש לעיין למה ברכה זו אינה מעיקר דינא ומאי שנא מכל ברכת המצות. והיה ניתן לומר לפום ריהטא משום דהוי כברכה על ברכה, וכשם שאין מברכין על תפילה או על הגדה, ובמהר"ל בספר גבורות ה' (סוף פרק סב) כתב שכל שצריך כוונה אין עליו ברכה, עי' שם. או דנימא ע"ד מש"כ החזקוני (פרשת בהר) שאין ברכה על מצות ציבור[2], ואפשר שברכת כהנים נחשבת כמצות ציבור.
אולם לפי זה יש לעיין, מה סוברת הדעה השניה, שכוונת הגמ' ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה, היא על הברכה של ברכת כהנים, מלבד מה שיש לעיין מה יענו על הראיה מהא דאמר ר"א מעולם וכו'.
והנה, לכאורה ככלל אין מובן מהכ"ת לומר שכוונת הגמ' לברכה שעל ברכת כהנים שלכאורה אינה אלא כשאר ברכת המצות.
אלא שבשו"ע שם סעיף יא כתב: "כשמחזירין פניהם כלפי העם מברכין אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה". ומהא דכתב דבעי לברך ברכה זו כלפי העם, וכנראה גם בקול רם כנהוג, נראה שברכה זו אינה כשאר ברכת המצות, אלא שאכן צ"ב טעם הדבר.
ומה שנראה בזה, שאכן באמת ברכה זו ביסודה היא ככל שאר ברכת המצות, אמנם הרבותא שאמר ר"א בן שמוע היא להופכה לחלק מברכת כהנים עצמה. וזה נעשה הן ע"י נוסחה שאומר שציונו לברך את עמו ישראל 'באהבה', כמבואר שם בגמרא להלן (וג"ז אומר דרשני מה הוצרכו לכתוב נוסח ברכת המצות בעלמא אם לא לרבותא בנוסחתה). ומה שאומר 'באהבה', נראה שכוונתו לברך בברכה זו עצמה, ולכן כתבו שגם ברכה זו יעשה שפניו כלפי העם, ואף בקול רם כנהוג, כי הפכו ברכה זו לחלק מברכת כהנים עצמה, מפאת נוסחתה וצורתה.
ומתוך כך באנו לדון על מה שאמרו בגמ' שאין הכהנים מתחילים בברכה, האם כוונתם לאחר מה שנהגו הכל בעקבות ר"א בן שמוע, להפוך את הברכה על ברכת כהנים לחלק מהברכה, וכך סברה הדעה השניה שבהגה, שגם ברכה זו היא מכלל ברכת כהנים. וממילא כווונת הגמ' היא שהכהנים לא יתחילו לברך ברכה זו עד שסיים הש"ץ. או כדעת השו"ע, שאין כוונת הגמ' אלא על עיקר הברכה שהיא ממילת יברכך, וממילא משמע שאין הש"ץ מקרא אותם תיבה זו, כמו שבאר אדונינו הגר"א, וכמו שנתבאר.
והנה בט"ז (שם בס"ק יד) מבואר דאם בטוח הש"ץ שלא יטרף בתפילתו יכול לענות אמן אחר הברכה של ברכת כהנים (ואדרבא דעתו דדוקא על ברכת כהנים שייך לאמוד עצמו שלא ייטרף בתפילתו, ולא על הברכת כהנים בעצמן, עי"ש ובמ"ב שהכרעת האחרונים אינה כן), וכמבואר שאינו חשוב הפסק (דלא אסרו במתני' מסכת ברכות, אלא מפני הטירוף), מפני שהוא צורך תפילה.
ואילו לא היתה הברכה של ברכת כהנים חלק מהברכת כהנים עצמה, הלא לא היה שייך לומר שהיא מכלל התפילה, שהרי כל עצמה אינה אלא ברכת המצות גרידא, ועל כרחך, שברכה זו דברכת כהנים הרי היא חלק מברכת כהנים עצמה, ועל כן אינה חשובה כהפסק וכמו שנתבאר.
♦ ♦ ♦