הערה על מאמרו של הרב יוסף חיים שרהבני "הזכרת שבת ביעלה ויבא שבברכת זכרונות" (עמוד נ"ד)
ידידי, הרב יוסף חיים שהרבני שליט"א, במאמרו בגליון מ"ה הביא את דברי הרשב"ץ ור"א אבן טאוה שהעלו שאין להזכיר של שבת ביעלה ויבא שבזכרונות, ודימו את זה להזכרת שבת ביעלה ויבא שבברכת רצה, שאין אנו מזכירים משום שכבר סיימנו מקדש השבת, וה"ה הכא. עכת"ד.ונראה שיש ליישב את מנהג הספרדים להזכיר שבת ביעלה ויבא שבזכרונות. וזאת, בהקדים שמנהג זה אינו מנהג מאוחר אלא כך נהגו הספרדים לדורותיהם לפחות כ700 שנה. כן איתא בסידור הספרדי הקדום כת"י בהמ"ל 4674, וכן איתא בסידור זכר צדיק [משנת רל"ד], וכ"ה בסידור אר"צ רפ"ז, וכ"ה במחזורי ספרד המאוחרים כמו זכור לאברהם, בית דין, אהלי יעקב, וכ"ה להדיא בשו"ת לב חיים לר' חיים פלאגי ח"ב סי' קי"ח בפשיטות. וכ"ה בתכלאל עץ חיים למהרי"ץ. וקשה מאוד לומר שכולם לא שמו לב ולא הרגישו בקושיא הנ"ל.
ונראה שיש חילוק בין יעלה ויבא שברצה ליעלה ויבא שבזכרונות. שיעלה ויבא שברצה – עיקרו נתקן לאחר גמר הזכרת שבת, ומעיקרא אין מזכירים אותו בשל שבת ואין מזכירים של שבת בו. אולם בתפלת מוסף של ר"ה – כידוע שחלק מהגאונים היו מתפללים בלחש רק שבע ברכות ולא תשע, וכשהיו מזכירים שם יעלה ויבא – היו מזכירים של שבת, וכפי שאנו נוהגים במוסף של יוה"כ, שמתפללים תפלת שבע ומזכירים יעלה ויבא [בניגוד לשאר מוספי החגים שלא מזכירים יעלה ויבא] וגם מזכירים של שבת. אלא שאנו שמתפללים תשע ברכות – כיון שמזכירים מלכויות לבד וזכרונות לבד – מזכירים כל חלק שבתפלה במקומו הראוי לו; פסקת מלוך על כל העולם – מזכירים במלכויות, ופסקת יעלה ויבא – מזכירים בזכרונות, אולם עיקר הדבר אמור להיות בתוך הברכה האמצעית, וכפי שכתבתי יש ראיה לזה מיוה"כ. ולכן שפיר מזכירים של שבת בזכרונות.
ויש להוסיף שמצאנו עוד מקומות שהרשב"ץ הקשה והגיה את הנוסחאות, אולם דבריו לא התקבלו:
בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קפ"ד כתב שאין לומר ותמלוך אתה 'הוא' ה' לבדך והאריך בזה [והובא בברכ"י סי' תקפ"ב אות יב]. אולם כבר הביא שם שבשערי אורה [גיקטיליה] כתב הנוסח 'הוא'. ובאמת כ"ה נוסח ספרד, וכ"ה גם במחז"ו. וכ"ה במחזורי הספרדים עד היום ולא שינו.
כתב הרשב"ץ בחידושיו לר"ה וז"ל אבל והנחילנו איני יודע למה נמנעו מלאומרו. ואפשר כיון דבעינן מעין חתימה סמוך לחתימה שיש לאומרו ע"כ. והארח"ח אות ב' כתב והנחילנו ה' א-לוהינו באהבה את יום הזיכרון הזה וכו'. ויש מקומות שאין אומרים אותו בר”ה מפני שהוא יום הדין ואין מתפללים על נחלת יום הדין, והאומר אותו על נחלת קדושת היום אומר אותו לא על נחלת יום הדין והכל הולך אחר המנהג, אבל ביוה”כ ראוי לאומרו לפי שהוא יום כפרה ומחילה. ובעל השלמן [כ”נ שצ”ל] כתב שאומרים אותו [בר”ה] כי נצטרך לומר מעין חתימה סמוך לחתימה. ואנו לא נהגנו לאומרו לא בארץ פרובינציא ולא בארץ צרפת. והריא"ג כתב וכו' ואינו כמטבע שטבעו חכמים ומי שאומרו אין מחזירין אותו ע"כ. ואנו לא נוהגים לאומרו.
ועל כן נראה שאפשר להמשיך להזכיר של שבת בזכרונות, וכפי שיישבנו את המנהג.
בברכה רבה
עמנואל מולקנדוב
♦
תגובת המחבר
לענין המנהג, קשה להכריע אם היה בזה מנהג ברור, שהרי במחזורים מהדפוסים הישנים בדרך כלל לא ציינו את ההוספות של שבת, שאותם הוסיפו המתפללים בעל פה, כך שא"א לידע מה היה המנהג בכל מקום בזה, וכמה כתבי יד אינם משקפים בהכרח את המנהג הכללי. ומה שנקבע כך במחזורים בתקופות מאוחרות ע"י המדפיסים, לא ברור ע"פ מי נעשה, ואם היה זה ע"פ חכמים שחידשו חילוק בזה, או שסמכו המדפיסים על ריהטת המנהג בשאר התפילות ולא שתו אל לבם שיש לחלק בזה. וכמובן שגם החכמים שנהגו להזכיר על סמך המחזורים לא בהכרח שהיה זה מכח עיונם בסוגיא והכרעתם שכך ראוי להיות, ובפרט בענינים ודקדוקים אלו שאין יד הכל ממשמשת בהם. וקרוב הדבר שלו היו נשאלים בפתגמא דנא, לרבים מהם אף לא היה להם ידיעה כלל מה נוהגים בזה, עד אשר יפנו לעיין במחזורים.ולגוף הישוב, לא זכיתי להבין דבריו, שהרי ביעלה ויבוא כלל לא היו אמורים להזכיר של שבת, שהרי אינו בא אלא מחמת יום טוב. והלוא זהו טעמם של בני אשכנז שאין מזכירין בו של שבת אף בברכה רביעית, וכמש"כ ביש"ש בביצה (פ"ב סי' יג). וכל מה שאנו נוהגים להזכיר בו יעלה ויבא הוא אך ורק מפני שהוא בברכה אחת עם הזכרת קדושת שבת, וא"כ כשאינו באותה ברכה אין שום טעם להזכיר בו. והנידון היכן היתה אמורה להיות בקשת יעלה ויבא מעיקרה לא מעלה ולא מורידה בזה, שהרי לא היעלה ויבא גורם להזכרת שבת אלא מה שהוא נאמר בברכת הזכרת קדושת שבת. ומצינו אף בוידוי דנעילה שהש"ץ מזכיר של שבת מפני שאומרו בברכה רביעית, והיחיד אינו מזכיר מפני שאומרו אחר תפילתו, וכנפסק בשו"ע (סי' תרכג ס"ג). הרי שאין לנו לדון אלא ע"פ מקומה של התפילה בפועל, ולא דנים על עיקרה של תפילה היכן היתה אמורה להיות.
יוסף חיים שהרבני
♦
תגובת הרב עמנואל מולקנדוב
במה שהעיר הרב שהרבני מהזכרת שבת בוידוי דנעילה ליחיד ולש"צ - הרי בסידור כת"י הספרדי הנ"ל וכן בסידור זכר צדיק ובמחזורי ספרד המאוחרים ובתכלאל – בוידוי דנעילה לא הזכירו הזכרת שבת, וא"כ מוכח שחילקו בין זכרונות לבין נעילה. ואפשר לומר בזה ב' חילוקים. האחד. שהסיבה שלא מזכירים שבת בוידוי הוא לא מטעם הרא"ש שכבר סיימנו את הזכרת שבת, אלא מהטעם שכתב מהרי"ץ בתכלאל שהוידוי אינו מסדר ברכות התפלה, ולא הזכירו בו יום הכפורים אלא כדי להזכיר בו קץ סליחה ומחילה. ועוד, דבכל ד' תפלות לא מצאנו הזכרת מעין המאורע בוידוי, וא"כ גם בנעילה א"צ להזכיר עי"ש. אלא שמהרי"ץ כתב ליישב לפ"ז את מנהגם שגם הש"צ לא מזכיר של שבת. אולם אנו נוהגים כדעת הב"י שהש"צ כן מזכיר. וצ"ל שכיון שבפועל אומרו הש"ץ בחזרה – לא פלוג. אבל עיקר הדבר הוא שמעיקרא לא צריך להזכיר של שבת בוידוי מהטעמים הנ"ל. אבל בזכרונות, שזה כן חלק מסדר ברכות התפלה – יש להזכיר אפילו שהוא לאחר חתימת השבת.והשני. שגם לדעת הרא"ש – כוונתו היא שכיון שסיימנו את עיקר הזכרת היום – מרצה והלאה זהו כבר מטבע התפלה הרגיל שבו מזכירים רק את ר"ח, אבל בזכרונות וכו' - לא סיימנו עדיין את עיקר התפלה, ומה לי שסיימנו את הברכה הראשונה - הרי הזכרונות והשופרות מעכבים זה את זה, וממילא אנו עדיין בחובת התפלה המקורית ולכן ודאי שיש להזכיר בכל מקום גם את השבת.
♦